שיתוף - לביקורת תהליך.

[%תמר%]

חשבתי לשתף אתכם בתהליך כתיבה קצר....
מקווה שאצליח להסביר את התהליך.
לא תמיד אנחנו בעצמנו רואים את התהוות התהליך,
אבל תמיד נוכל להביט על הטיוטות ולראות קצת את צורת העבודה שלנו (או צורת התהוות הכתיבה. לוידעת כבר איך לקרוא לזה.)

כמו תמיד, בסתם יום, עלה במוחי רעיון כלשהו. חשבתי לדמות טראומה לקעקוע.
לפני שהתחלתי לכתוב הבנתי שכדאי לקעקע את הטראומה בלב.
התחלתי עם שורות קצרות:

יש לי קעקוע.
הוא חרוט לי על הלב.
לנצח אנסה למחוק.
לנצח אצייר אותו.
בלייזר.
---

מיד הרגיש לי שזה לא כתוב מספיק מובן.
לא מובן מה הכוונה לצייר קעקוע... למה לצייר? זה לא אמור למחוק?
אז ניסיתי שוב:

יש לי קעקוע.
הוא חרוט לי על הלב.
אני מסירה אותו עם לייזר,
שכבה שכבה.
קו קו.
מוחקת.
---

שוב, לא הרגיש לי מספיק מובן, אז חשבתי איך אני יכולה להפוך את העניין למובן יותר.
הבנתי שאני צריכה לכתוב שהקעקוע חרוט לי על הלב. שאני לא רוצה אותו שם. שאני צריכה למחוק אותו.
שכדי למחוק קעקוע צריך לייזר. צריך להוריד שכבה שכבה. וגם צריך לא לפחד מהכאב שההסרה מסבה.

אז ניסיתי שוב:

יש לי קעקוע.
אני רוצה להסיר אותו.
הוא חרוט לי עמוק בתוך ים של שכבות בלב.
אני צריכה לייזר.
אני צריכה להיות מסוגל לעבור עליו יום יום. לצייר אותו. מחדש.
רק ככה הוא ירד.
רק אם אצייר יום יום את הציור. בלייזר.
רק אם לא אפחד מהכאב שהלייזר גורם לי.
רק כך אצליח למחוק לי ת'קעקוע הזה שחרוט לי על הלב.
---

ואז נהיה לי בלאגן בראש.
אז ניסיתי לסדר אותו..
הבנתי שהחוסר סדר מפריע וגם ההתפתחות של הרעיון מהירה מדי.

כתבתי מחדש:

יש לי קעקוע. בלב.
הוא חרוט עמוק,
בתוך ים שכבות.
רוצה להסיר אותו, לנקות קצת ת'צמי.
מה לעשות שקעקוע מסירים עם כאב. עם לייזר.
אני לא יכולה לפחד ממנו. מהכאב.
רק אם אעבור על הקעקוע. אצייר אותו. יום יום. מחדש.
רק אם לא אפחד מלייזר. מכאב. משכבות שכבות של עור.
רק כך אצליח למחוק לי ת'קעקוע הזה,
שחרוט לי על הלב.
---

זהו.
תמיד אפשר לנסות לשדרג שוב ושוב.
אשמח שתעזרו לי להתמקד עוד.

מקווה שהייתי מעניינת מספיק. אם הגעתם לשורה האחרונה, אולי בכל זאת כן היה מעניין.


(עצה קטנה לסיום: תשמרו את הטיוטות. יהיה לכם מעניין ומחכים לקרוא אותן בסוף.)

תודה שהייתם איתי.
תמר.

 

[צביה ר.]

אהבתי את השיתוף בתהליך הכתיבה, היה מעניין.

בנוגע לקטע עצמו -
הרעיון יפה, פחות התחברתי לאנלוגיה של קעקוע.
מעבר לזה שיש למושג הזו קונוטציה שלא שייכת אלינו -
הטראומה נחרטת בלב בלי רצון. בלי שביקשנו (בניגוד לקעקוע).
יותר כמו פצע פתוח (למרות שמסכימה שהדימוי הזה נדוש ולעוס).

 

[חנה ש.]

תודה ששיתפת.
דימוי תמיד משפר את הכתיבה.
וליטוש הופך אותו ליהלום.