הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
"מרחב מוגן", נו שוין.
ראיתי כבר מרחבים מוגנים מאלה.
מה מוגן בדפנות סוכה מטות לקרוס, שפוגשות רגליים מרושלות של אנשים — שני שלישים רדומים, ושליש בהתקף חרדה?
מדובר במקרה נדיר בו הזרת פוגשת ברהיט, ובניגוד למקובל במקרה מסוג זה, בעל הזרת לא מצליח ללהטט עם פה מעוות.
בכל זאת, קשה לזוז כשמודבקים לרצפה הלא שטופה מזה עידן ועידנים, עם ערימה של 22 דפנות סוכה על הגב.
ועד כמה יכול להיות המרחב מוגן, כאשר גברת מרקוביץ פוגשת עדת מקקים שעדיין לא יודעים איך להתמודד עם הפלישה האנושית לתחומי מחייתם?
היא מסירה את כפכפה כדי לרמוס את הגושים השחורים התנודתיים, ותוך כדי השתוללותה מסטירה לי עם כפכף מגואל בדם ג'וקים שלא טעמו טעם K300
יש לי שכן שכבר ארבעה ימים ב"מרחב המוגן", מלופף בחוטי החשמל של הרדיאטור שבורנשטיין קיבלו בירושה, ושל הפטיפון של טננבאום.
אנחנו מנסים מאז לשחרר אותו — אך לשווא. אפילו אחי מנחם, שתמיד פורם לי את האוזניות שמסתבכות בכיסי, הרים ידיו בייאוש.
"פעם הבאה, אולי לא כדאי לרוץ בהיסטריה בתוך אזור מרובה בחוטים", אמר אחי לאסיר הבליסטי הראשון בהיסטוריה, תוך שהוא מפגין אמפתיה יוצאת מגדר הרגיל.
"אל דאגה, מנחם", הרגיע אותו אח אחר שלי, גם הוא מלא טקט כרימון, "בכל מקרה לא נראה שיצליח לרוץ בזמן הקרוב"
ואני סוקר במבט נוגה את האיש שמתחת לדפנות, ואת השכן הכבול.
מלטף קלות את לחיי המרוחות ברסק מקקים, ונשבע שבאזעקה הבאה — אני רץ להתחבק עם טיל בליסטי, ולא חוזר למרחב מוגן שכזה.
ראיתי כבר מרחבים מוגנים מאלה.
מה מוגן בדפנות סוכה מטות לקרוס, שפוגשות רגליים מרושלות של אנשים — שני שלישים רדומים, ושליש בהתקף חרדה?
מדובר במקרה נדיר בו הזרת פוגשת ברהיט, ובניגוד למקובל במקרה מסוג זה, בעל הזרת לא מצליח ללהטט עם פה מעוות.
בכל זאת, קשה לזוז כשמודבקים לרצפה הלא שטופה מזה עידן ועידנים, עם ערימה של 22 דפנות סוכה על הגב.
ועד כמה יכול להיות המרחב מוגן, כאשר גברת מרקוביץ פוגשת עדת מקקים שעדיין לא יודעים איך להתמודד עם הפלישה האנושית לתחומי מחייתם?
היא מסירה את כפכפה כדי לרמוס את הגושים השחורים התנודתיים, ותוך כדי השתוללותה מסטירה לי עם כפכף מגואל בדם ג'וקים שלא טעמו טעם K300
יש לי שכן שכבר ארבעה ימים ב"מרחב המוגן", מלופף בחוטי החשמל של הרדיאטור שבורנשטיין קיבלו בירושה, ושל הפטיפון של טננבאום.
אנחנו מנסים מאז לשחרר אותו — אך לשווא. אפילו אחי מנחם, שתמיד פורם לי את האוזניות שמסתבכות בכיסי, הרים ידיו בייאוש.
"פעם הבאה, אולי לא כדאי לרוץ בהיסטריה בתוך אזור מרובה בחוטים", אמר אחי לאסיר הבליסטי הראשון בהיסטוריה, תוך שהוא מפגין אמפתיה יוצאת מגדר הרגיל.
"אל דאגה, מנחם", הרגיע אותו אח אחר שלי, גם הוא מלא טקט כרימון, "בכל מקרה לא נראה שיצליח לרוץ בזמן הקרוב"
ואני סוקר במבט נוגה את האיש שמתחת לדפנות, ואת השכן הכבול.
מלטף קלות את לחיי המרוחות ברסק מקקים, ונשבע שבאזעקה הבאה — אני רץ להתחבק עם טיל בליסטי, ולא חוזר למרחב מוגן שכזה.
Reactions: דוד פרידמן השני1 //