שלהבת

  • הוסף לסימניות
  • #1
עלון בשם שלהבת.
מישהו מכיר?
אפשר להעלות דוגמא בבקשה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
יש עלון אז נדברו והוא כותב גם שלהבת
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
קטע מתוכו

שניהם עמדו שם, זהים לגמרי.
נראים אותו דבר, למרבה הפלא, גם באותו גובה בדיוק. הם גדלו
באותו מקום, הגיעו מאותה מנטליות.
תאומים של ממש.
תאומים זהים, עד... עד שנפל עליהם הגורל... ומשם נפרדו
דרכיהם.
עד מהרה ידעו הכל מיהו השעיר לד’ ומיהו לעזאזל.
שני שעירים, לא שלושה.
----
חז”ל אומרים “אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב”
אנחנו רגילים להבין שהכוונה היא שדור האחרון יהיו כל האנשים
כולם צדיקים או כולם רשעים,
אבל לא כך ביאר הכהן הגדול מראדין,
מרן החפץ חיים מסביר את דברי חז”ל אלו באור אחר לגמרי,
אומר הח”ח שבדור האחרון האנשים לא יהיו בינוניים, לא יהיו
סתם כך פשרניים ומזגזגים בין טוב לרע, אלא או זכאים או חייבים,
כלומר, כל אדם בפני עצמו יהיה או כולו זכאי או כולו חייב, לא
תהיה אופציה להיות בינוני.
הנתונים יחייבו את האדם לעמוד מול צומת ולהחליט כן או לא,
שחור או לבן.
בהגדה של פסח יש לנו מבחר... ארבעה בנים- שני קיצוניים הלא
הם החכם והרשע, וביניהם שני בינוניים כאלו- תם ושאינו יודע
לשאול. בדורנו זה לא קיים!! יש לכל אחד אפשרות להיות צדיק
מושלם ולפרוש מכל הרוע והזוהמה, לשמור על עצמו ועל נשמתו זכה ונקיה, או
לחילופין, ר”ל, יכול אדם להחשף לכל הטינופת שבעולם ולדאבון לב להיות רשע.
איננו צריכים לאשר את דברי החפץ חיים זצ”ל, אבל נראה שהוא התנבא על המציאות של ימינו
אנו ממש. לפני עשרים שנה ערב בחירות, היו הרחובות מלאים בתעמולה, כרזות שלטים, מדבקות
ורמקולים, השמצות הדדיות ולשון הרע בפומבי... הרחובות זעקו את דבר הפרסומת.
והיום... אפשר לומר שעדיין נותרו קצת שיירי פרסומת ברחוב.. אפשר לנחש שעומדים לקראת
בחירות..
ולמה? אכן, העולם כולו מצוי לו בתוך איזשהו ענן וירטואלי מסתורי, כל הפרסומות נמצאות שם,
המלחמה על לב הבוחר נמצאת שם.. הלשון הרע, השחיתות, הכל נמצא לו שם... במקום שכל כולו
חייב...
הולך לו יהודי ירא שמיים ברחוב, והוא אפילו לא שם לב שהוא בהילוכו כעת נמצא ב”דור שכולו זכאי”
כל כולו יכול להיות זכאי כעת!! הרחוב התנקה לפניו, כל הבלאגן והלכלוך נמצא באתרים שמהם הוא
זוכה להתנזר שם, שכף אצבעו לא דורכת שם. הנה, כולו זכאי!!
שתי אטמוספירות, שני עולמות.
עשרה ימים בשנה מיועדים עבור הבינוניים, וזה הזמן בדורנו, לקלוט שבאמת אין מקום לבינוניים!!
הסתכל ימין ושמאל והבן... ביד כל אדם להכריע את עצמו לימין או חלילה לשמאל, על כל המשתמע
מכך...
זה מחייב אותך. כן! אתה הקורא!! איש לא רוצה להשאר תלוי ועומד, כולנו רוצים להכתב ולהחתם
לחיים טובים ארוכים ולשלו’. לכל אחד רשימת בקשות מהבורא לקראת השנה החדשה.
חשבת פעם לתת לו, יתברך, רשימה של מתנות לפני?? בטרם תבקש את משאלותיך, מן הראוי לתת
משהו...
אנחנו נמצאים בזמן שמיועד עבור בינוניים, זה הזמן לכל אחד לעשות חשבון נפש, לידע שאין אופציה
של בינוני!! מי אתה? ימין או שמאל??
בראש השנה נפתחים שלושה ספרים, אבל ביום כיפור יש רק שניים.
שני שעירים. אחד לה’ ואחד לעזאזל. איפה השעיר השלישי? איפה השעיר שגולש בזהירות.. לא
נופל ומתרסק בצוק הקשה.. לא מאבד את עצמו.. הוא זהיר, הוא יודע מה הוא עושה.. הוא קצת פה
וקצת לא פה...
אין כזה שעיר!!! אין דבר כזה!!! אין שעיר בינוני!
אתה או כולך לרבונו של עולם, או כולך...---
הדור שלנו הוא דור של שני שעירים בלבד. יש שתי אופציות בלבד.
בן דוד יבוא לאותם אלו שלמדו את המפה ובחרו בה’, בחרו שלא לגלוש בצוק המוביל אלי עזאזל.
לא נותר לנו אלא לעמוד ביום הכיפורים הזה, יום שבו אומר לנו הבורא “תטהרו”, ובעת נעילת שער
נקבל על עצמנו לנעול את השערים מרוחות זרות שמחלחלות.
עצור!!!
כעת לפניך הברירה. נעילת השער קרבה, יש ימים ספורים עד לחיתום. ובידיך הבחירה להיות דור
שכולו זכאי, ובמעשיך לקרב את בוא הגואל.
 

קבצים מצורפים

  • גבורה יהודית בשנת 2017 מס 9 .pdf
    KB 138.3 · צפיות: 47

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בין שלל הדיווחים העדכונים והפריצות לשידור, שמות הנטבחים וסיפורי הניצולים, תקיפות בעז"ה וחיסול המחבלים, החדשות הטובות והפחות, המתח והחרדות, האזעקות והמרחב המוגן, הטלפון והמרחב הקולי.

חשוב שיהיה גם מקום אחר, אווירה טובה, להתאוורר ולנשום עמוק, להביט על עם ישראל היפה, להתמקד בחדשות הטובות, פוסטים שמעלים חיוך, סרטונים ותמונות עם הומור בריא, שיעזרו לנו לעבור את התקופה. יהיה טוב!


כמה כללים בסיסיים:
  • אין להעלות תכנים כפולים.
  • ללא ציטוטים ושרשורים. לזה יש נספח.
  • הודעות מאולצות או תת רמה - מיותרות, אין טעם להעלותם.
  • אין לדון כלל! בדברים שיעלו פה.
  • יש להעלות רק דברים שמתאים לרוח אתר חרדי.
  • ללא תמונות נשים.
  • ללא בקשות "אפשר בזיפ"! (תוכלו לפנק את המנוטפרים בלי שיבקשו).
  • ללא מחזור קרשים ישנים, בדיחות מלפני שנה או עשור מיותרות.


עריכה:
כפי ששמתם לב, האשכול השתנה מעט, מעלה רמה ומחליף פורמט.
כל הדירוגים התאפסו. מהיום, אתם מחליטים מה מתאים ומה בדיחת קרש מאולצת ומיותרת.

אשכול זה מיועד לבדיחות ותכנים הרצים ברשת וקשורים למלחמה בלבד.
יש לכם בדיחה טובה? מעולה! תכתבו אותה פה.
מישהו העלה בדיחה, ויש לכם מה לומר עליה, כתבו בנספח. אין לפתוח פה ציטוטים ושרשורים.

צופים יקרים, שימו לב! אתם מצבעים ומשפיעים איזו הודעה מתאימה, ואיזו מאולצת או תת רמה.
ההצבעה אנונימית, וכל אחד יכול להשפיע. הודעה שתקבל דירוג שלילי, תוסר מהאשכול.

כמובן, הודעה כפולה, או כזאת הנוגדת את כללי האשכול, תקבל אף היא את הדירוג השלילי שלכם,
וכך תעזרו לנו לשמור עליו נקי עם רמה גבוהה.
אני רוצה לצבוע קיר דומיננטי בחדר שינה
וראיתי באתר של טמבור צבע שנקרא 'משי פראי'
זהו צבע היוצר מרקם המדמה בד משי פראי.
אשמח לדעת, האם יש מישהו שראה את הצבע על קיר?
האם זה טרנדי? או מיושן?
מה הסגנון שמתקבל? מלכותי? מודרני?
אני רוצה גוון נוטה לורוד, איזה סוג ורוד מתקבל? ורוד עתיק? פנינה? אפרורי?
אשמח לכל מידע!
תודה רבה!
כמה הבהרות לגבי הקטע הנ"ל. 1. זה לא סיפור בהמשכים;) ולכן לא מתחייבת לעלות עוד קטעים נוספים. 2. זה לא ממש סיפור. זו התמודדות. התמודדות אמיתית, מהחיים. מכירה מקרוב את הבחורה שהתמודדה איתה. מכירה גם את ההורים שלה. 3. אני לא מפחדת מביקורת.


מעולם לא השתתפתי בפעילות הסמינר. על מחנות קיץ וחורף יכולתי רק לחלום.
אף פעם לא הבנתי את הסיבה שעומדת מאחורי ה'לא' הנחרץ של אמא. גם את הסירוב של אבא לא הצלחתי להבין.

גדלתי בבית שלא שואלים בו שאלות.
אבא ואמא החליטו. וכשההחלטה נפלה, הייתי צריכה ליפול לידה. ולא משנה כמה הנפילה הזו ריסקה, ריסקה אותי מבפנים.

כשניסיתי לברר למה רות כהן - שאבא שלה ראש כולל נחשב ואמא מנהלת סמינר גדול, לא מפספסת אף תוכנית. קיבלתי תשובה אחת, ברורה: "מה זה משנה איך זה אצל האחרים? ככה זה אצלינו בבית".

שנאתי את 'האצלינו', שנאתי את 'הבית' וגם 'ככה', זו בכלל לא תשובה.

המציאות הכריחה אותי להדביק שפתיים. כמעט תמיד, מצאתי את עצמי שותקת.

שתקתי מול מורה מבולבלת שבאמת לא הצליחה להבין למה אני נעדרת מכל פעילות חברתית.
שתקתי מול חברות שלא ניסו להכאיב לי כששאלו למה אני חולה בקביעות לפני מחנות.

שתקתי מול ההיגיון.

ופתאום, כבר שום דבר לא היה אכפת לי.
ככל שניסיתי להסביר את עצמי, הבנתי עד כמה אני נשמעת מגוחך.
ככל שניסיתי לתרץ את אורח החיים שלי, הבנתי עד כמה אני שונה, מוזרה אפילו בעיני עצמי.

חברות דיברו על המצב הכלכלי שלנו, שאולי הוא הסיבה העיקרית שבשלה אני לא מגיעה לאף טיול או מחנה. ולי, כבר שום דבר לא היה אכפת.

מורות התייעצו ביניהן מה אפשר לעשות עם ההסתגרות המוזרה שלי וכיצד ניתן לפתור אותה. ולי, כבר שום דבר לא היה אכפת.

התרגלתי להיות אחרת: התלמידה ההיא, בספסל האחורי, שאף אחד לא שומע אותה: הילדה עם העיניים הגדולות שעומדת מאחורי הסורגים, צופה במשחקי 'שבויים' מהצד, נושכת שפתיים מול המציאות: הבחורה מאחורי המחיצה.

כולם דיברו על ההתנהגות המסתורית שלי. על הסודות שאני מחביאה. ולי, באמת ששום דבר כבר לא היה אכפת.
איבדתי כל רגש. של שמחה או כאב. איבדתי כל תחושה. של סיפוק או החמצה.

איבדתי את עצמי.
וזה, היה הפחד הגדול ביותר שלי.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה