מידע שימושי שיר

  • הוסף לסימניות
  • #1
ולמנהלי איש את רעהו ו/או קהילת כתיבה מקצועית, אנא אל תמחקו, אדרבה שבצו את השיר בקהילת הכתיבה. אני מחכה עוד כמה ימים להשלמת 3 חודשי משתמש בשביל להגיש בקשת הצטרפות לקהילה...

נכון השיר הזה ארוך, מאוד. אבל הוא בכלל לא אמור להיות כזה... הפאנץ' קטן ולא מצדיק את הגודל אבל לא הצלחתי להקטין את השיר, אדרבה, הוא פשוט גדל וגדל.... אשמח לשמוע המלצות לקיצור משמעותי. איך היה ניתן להגיש את הפאנץ' בקצרה.

אשמח לביקורות... מובן בכלל? מובן מוקדם מידי? ועוד...

רַבִּי יוּד,
הִגַּעְתִּי, שָׁלוֹם!
עוֹד רֶגַע
הַחִילוֹנוּ.

צַר לִי, גְּבִרְתִּי
אֲנִי לֹא נִשְׁאָר
הוֹלֵךְ אֲנִי.

אוֹי, רַבִּי יוּד
אַל תֵּלֵךְ
אַל תַּשְׁאִיר אוֹתִי
לְבַד.

צַר לִי, גְּבִרְתִּי
לְהִשָּׁאֵר לֹא אוּכַל
אֵינִי יָכוֹל לָהּ
לָאַכְזָבָה הַזּוֹ
כָּל שָׁנָה מֵחָדָשׁ
הֶחְלַטְתִּי שֶׁדַּי
הַשָּׁנָה לֹא אֶעֱמֹד
כָּךְ עַל יַד הַדָּלֶת
רַק כְּדֵי לִגְמֹר
אֶת הַיּוֹם הַזֶּה
שׁוּב עִם דְּמָעוֹת
בָּעֵינַיִם.

אַל תֵּלֵךְ, רַבִּי יוּד
אוּלַי הַשָּׁנָה
סוֹף סוֹף
זֶה יִקְרֶה.

אוֹי גְּבִרְתִּי, וְכָל שָׁנָה
אֶת זֶה אַתְּ לִי אוֹמֶרֶת.

וְרַבִּי יוּד אַתָּה יוֹדֵעַ
שֶׁבִּלְעָדֶיךָ
לֹא יוּכַל לִקְרוֹת דָּבָר
עַל דָּלֶת
גַּלְמוּדָה
עֲזוּבָה
לֹא יָעִיף מַבָּט אָדָם
אַל תֵּלֵךְ, רַבִּי יוּד
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁחָלְמוּ
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁעוֹד חוֹלְמִים
עָלֵינוּ כְּבָר שָׁנִים
הֵם חַיָּבִים אוֹתָנוּ
יַחַד
הַתִּקְוָה
הִיא לֹא רַק שֶׁלָּנוּ
הַתִּקְוָה
הִיא שֶׁלָּהֶם
רַבִּי יוּד, נוּ תַּעֲמֹד
כָּאן עַל יָדִי, בְּאֹמֶץ
וְאוּלַי, אוּלַי, הַלְּוַאי
הַפַּעַם זֶה יִקְרֶה.

לֹא גְּבִרְתִּי
לֹא אוּכַל
לֹא אוּכַל לָהּ לָאַכְזָבָה
לֹא אוּכַל לַצַּעַר שֶׁל הָאֲנָשִׁים
לַיָּגוֹן
אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי
בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי
אֲנִי כָּאן, יוֹדַעַת אַתְּ
כְּבָר כַּמָּה יָמִים
תְּחִלָּה לְבַד, בּוֹדֵד
אַחַר כָּךְ אַחְיוֹתַיִךְ
הַגְּדוֹלוֹת, אַגַּב,
בָּאוֹת, יוֹשְׁבוֹת אִתִּי
אֲבָל מָה הֵן מְבִינוֹת
הֵן לֹא שַׁיָּכוֹת
אֲנִי כְּבָר בְּמֶתַח
נוֹרָאִי
בַּיּוֹם בַּלַּיְלָה בַּקֹּר בַּחֹם
רַק אַתְּ תָּבִינִי
אָז זֶהוּ, הֶחְלַטְתִּי
בַּיּוֹם הַגּוֹרָלִי הַזֶּה
אֲנִי לֹא אֶעֱמֹד עַל יַד
הַדָּלֶת
אֲנִי פָּשׁוּט אֶבְרַח.

רַבִּי יוּד, אַתָּה נִשְׁאָר כָּאן
עַל יָדִי
אַחֲרֵי זֶה
תָּנוּחַ
יֵשׁ לְךָ יוֹמַיִם חֹפֶשׁ.

גַּם מֶלַח אֶת זוֹרָה לִי
עַל הַפְּצָעִים
אֵיךְ בְּדִיּוּק בַּיָּמִים הַטּוֹבִים
יוֹצֵא לִי
הַחֹפֶשׁ.

מִי מְדַבֵּר, רַבִּי יוּד
אַתָּה אַחֲרֵי יוֹמַיִם
כְּבָר חוֹזֵר
בְּעִצּוּמָן שֶׁל הַחֲגִיגוֹת
הַנֶּהֱדָרוֹת
אֲנִי לְעֻמַּת זֹאת
אָשׁוּב רַק אַחֲרֵי
שֶׁהַכֹּל יִתֹּם.
וְעַכְשָׁו עֲמֹד
אַל תְּאַבֵּד תִּקְוָה
אֲנִי מֻכְרָחָה, רַבִּי יוּד
שֶׁתִּהְיֶה אִתִּי כָּאן
לְבַדִּי לֹא אוּכַל
תַּחֲשֹׁב כַּמָּה יִהְיֶה כָּאן
שָׂמֵחַ
כְּשֶׁזֶּה סוֹף סוֹף
יִקְרֶה
זוֹכֵר בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהָיִינוּ
בְּיַחַד
כֵּן, לִפְנֵי חֹדֶשׁ
כַּמָּה הָיָה שָׂמֵחַ?
אָז עַכְשָׁו יִהְיֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר
הַרְבֵּה הַרְבֵּה יוֹתֵר.

אַתְּ אֲמִתִּית, גְּבֶרֶת?

לְגַמְרֵי, רַבִּי יוּד
וְתִשְׁמַע מָה עוֹד
מַשֶּׁהוּ מַדְהִים
מַעֲצִים
אַתָּה יוֹדֵעַ
שֶׁלִּפְעָמִים אֲנִי כָּאן
סְתָם כָּךְ, לְבַד
אוֹ עִם מִישֶׁהוּ אַחֵר
אָז תָּמִיד
אֲבָל תָּמִיד
כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת לַשָּׁמַיִם
אֲנִי רוֹאָה שֶׁהַיָּרֵחַ לֹא מָלֵא
חָסֵר
לוֹקֶה
וְרַק כְּשֶׁאֲנִי אִתְּךָ
אָז תָּמִיד
אֲבָל תָּמִיד
אֲנִי מַבִּיטָה לַמָּרוֹם
וְרוֹאָה אֶת הַיָּרֵחַ
מָלֵא
עָגֹל
מֻשְׁלָם
וְזוֹרֵחַ.
עֲטֶרֶת וְתִפְאֶרֶת
לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שֶׁל הַיָּגוֹן
וְהַתִּקְוָה
שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ
כְּמוֹתוֹ.

ואוו. רִגַּשְׁתְּ אוֹתִי הַפַּעַם
אֲנִי אֶשָּׁאֵר.
לֹא אַחְמִיץ אֶת הַסִּכּוּי.

יָדַעְתִּי!
הַחִילוֹנוּ
שְׁקִיעָה. לֵיל יוּד דָּלֶת

בְּנִיסָן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אַחֲרֵי זֶה
תָּנוּחַ
יֵשׁ לְךָ יוֹמַיִם חֹפֶשׁ.
חזקק ועמוקק
אם כי זה משהו שנולד במאות האחרונות
אצל הראשונים והאחרונים לא היה את הכינוי
טז
טוענים שזה התחיל ממדפיסי לובלין השי"ד
ועד אז היה רק יום חופש
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #5
יפה מאוד, אהבתי - אבל רק בפעם השניה.
זה קאצ' מאוד יפה לזרות רמזים שמובנים רק בשורה האחרונה או הקרובות אליה,
אבל לפעמים צריך לקחת בחשבון עד כמה אפשר למתוח את החבל,
כי לכתוב סיפור בן 100 עמודים עם 5 פרקים שיתבהר רק בשורה האחרונה
זה מתכון ברור לזרוק לפח את כל המהדורה השניה...
מה לעשות שהג"ב במוח של הקוראים לא כזה גדול לעבד את כל התמלילים
שהתפזרו על פני הרבה מילים,
וצריך הרבה רחמים
או לפחות חידון נושא פרסים
שיתנו לך צ'אנס לקרוא הכל מחדש.
לסיום, הבנתי נכון שהצער וכו' הוא על בנין בית המקדש?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #8
הייתי שמחה להבין יותר, נשמע מסקרן.
כתוב מאוד יפה, אבל איכשהו לא הצלחתי להבין את הפאנצ' בשורה האחרונה, אולי אפשר לקבל הסבר?
הדו שיח בשיר הוא בין האות יו"ד לאות דל"ת המרכיבות יחדיו את התאריך י"ד בחודש, והיו"ד רוצה לברוח לפני הגיע י"ד בניסן בעקבות האכזבה והצער החוזרים על עצמם בכל שנה שהבית לא נבנה ולא מקריבים קרבן פסח. הדל"ת מנסה לשכנע אותה להישאר. מקוה שהכל מובן כעת...
אם כי זה משהו שנולד במאות האחרונות
השיר באמת שייך לזמן הזה, הבנת אחרת??
יפה מאוד, אהבתי - אבל רק בפעם השניה.
זה קאצ' מאוד יפה לזרות רמזים שמובנים רק בשורה האחרונה או הקרובות אליה,
אבל לפעמים צריך לקחת בחשבון עד כמה אפשר למתוח את החבל,
כי לכתוב סיפור בן 100 עמודים עם 5 פרקים שיתבהר רק בשורה האחרונה
זה מתכון ברור לזרוק לפח את כל המהדורה השניה...
מה לעשות שהג"ב במוח של הקוראים לא כזה גדול לעבד את כל התמלילים
שהתפזרו על פני הרבה מילים,
וצריך הרבה רחמים
או לפחות חידון נושא פרסים
שיתנו לך צ'אנס לקרוא הכל מחדש.
צודק. לכן התנצלתי בראש ההודעה ולא עוד אלא שביקשתי עצות איך לקצר את השיר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תכניס אחרי כמה בתים, משפט כמו: "ערב פסח יום עמוס ליהודים גם ככה..." או משהו דומה.
כתבתי סיפור קצר-בינוני, עם פאנ'ץ יפה בסוף, והרבה רמזים לפני כן, וגם אני מתלבט בקושי הזה.
אשמח לדבר איתך.
054-8493579
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....



  • תודה
Reactions: פגיעה ישירה1 //
9 תגובות

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

וְאָז...



בֵּין עֲשִׂירִי לְעֶשְׂרִים,

עוֹ"שׁ מַשְׁכַּנְתָּא, וְגַם וִיזָה,

וְאֵיךְ זֶה שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא עֲשִׁירִים,

וְאָז... הֲזָיוֹת עַל בְּרִיחָה וּבְּרִיזָה,





עָתִיד מְכֻשָׁף בְּעַרָפֶל וּפִּיחַ,

מַעְגַל קְסָמִים, מֵרוֹץ הָעַכְבָּרִים,

חֲשׂוּפָה בַּצְרִיחַ, כְּמוֹ בְּלוֹק בְּלִי טִיחַ,

וְאָז... צָרַחְתִּי תְּרוּעָה וּשְׁבָרִים,





דִמְעָה, לֵב, סֶלַע, מוּעָקָה,

אֵיזֶה עֹנֶשׁ חֲסַר מָעוֹף,

וְכַמָּה שְׁקֵטָה הִיא הַזְעָקָה,

וְאָז... פַנְטַזְיָה עַל תַּכְלִית וְסוֹף,





"אֲנִי רַק שְׁאֵלָה" - פָּעִיתִי,

"כָּךְ זֶה חַיָּב לִהְיוֹת? בֶּאֱמֶת?"

מְצַפָּה לִתְשׁוּבָה, וְשׁוּב טָעִיתִי,

וְאָז... עוֹד קְצָת בְּתוֹכִי מֵת,





"אֲבָל יֵשׁ לָךְ אִישׁ, וְאַתְּ בְּרִיאָה",

"יֵשׁ לָךְ גַג וּפְרוּסָה, יַלְדָה וְיֶלֶד",

צִקְצְקוּ מְצַקְצְקִים, הוֹסִיפוּ סִימַן קְרִיאָה!,

וְאָז... דָעַךְ עוֹד גֵץ, נָשַׁל כְּמוֹ גֶלֶד,





"דַי, מַסְפִּיק, אַתְּ מַגְזִימָה",

מְעוּכָה בֵּין טְרָגֶדְיָה לְפָּרוֹדְיָה,

תַּכְלֶ'ס - גְּדוֹלָה עָלַי הַמְּשִׂימָה,

וּמֵאָז... זֶהוּ, אִבַּדְתִּי פְּרוֹפּוֹרְצְיָה,



"תַּעֲצֹר נֶהָג, אֲנִי רוֹצֶה לָרֶדֶת!",

לִבְרֹחַ מֵאַחְרָיוּת, לִבְעֹט, לַחֲמֹק,

כִּי זֶהוּ, אֲנִי לֹא שׂוֹרֶדֶת,

וּמֵאָז... רוֹצָה רַק לְהֵחָבֵק, דַי לַחֲבֹק,





הַקִּצִּין כָּלוּ, אֲבָל לֹא נִגְמַר הַסֶרֶט,

וּבָאוּ נְקִישׁוֹת, עַלִיזוֹת כְּמוֹ שִׁיר,

הַדֶלֶת הַגְדוֹלָה רָטְטָה, מְבַשֶׂרֶת,

וְאָז... גַם הַלֵב שֶׁלִי רָטַט, מַפְשִׁיר,





בַּפֶּתַח עָמַד כֹּהֵן, מֵהַוַעַד-בַּיִת,

זֶה עִם הֲטוֹיוֹטָה סִיֶאנָה, שֶׁכּוֹכָבוֹ דָּרַךְ,

לִיהֵג עַל חוֹב, תָּבַע, עָט כְּמוֹ עַיִט,

אָז... צָחַקְתִּי בְּטֵרוּף, וְהוּא בָּרַח - - -
שיתוף - לביקורת את יפה, אחות.
הֵיי אָחוֹת,

אֲנִי יוֹדַעַת,
בָּאתִי לָךְ לֹא בַּזְּמַן.
אַתְּ מְאֻבֶּקֶת קְצָת,
וְעָיְפָה.

אֲבָל אַתְּ יוֹדַעַת,
רוֹאִים בַּפָּנִים שֶׁלָּךְ אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁעָבַרְתְּ עַד לְכָאן.
וְהִיא יָפָה הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ.

לֹא,
אַל תַּעֲשִׂי לִי פַּרְצוּף.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁנָּפַלְתְּ בָּהּ,
אַנְּ'לֹא עִוֶּרֶת.
וְיֵשׁ לָךְ חַבּוּרוֹת, וּמְעַט מַכּוֹת יְבֵשׁוֹת.
זֶה בְּסֵדֶר אָחוֹת,
קְצָת יוֹד
וַחֲבִישָׁה טוֹבָה
וְ⁠
לֹא יִשָּׁאֵר מֵהַנְּפִילוֹת.

אוּלַי כְּתָמִים, זֶה יִשְׁתַּלֵּב לָךְ יָפֶה עִם הַנְּמָשִׁים.

אֲנִי יוֹדַעַת,
עֲדַיִן,
זֶה קָשֶׁה לָךְ שֶׁנָּפַלְתְּ.

וְהַחַיִּים שֶׁלָּךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְזַמְּנִים לָךְ בּוֹרוֹת.

אַתְּ מְאֻכְזֶבֶת מֵעַצְמֵךְ.

זֶה בְּסֵדֶר יָפָה שֶׁלִּי,
זֶה בְּסֵדֶר לְהִתְאַכְזֵב.
רַק
אַל תִּשְׁכְּחִי שֶׁאַתְּ כָּאן
וְאִם אַתְּ כָּאן אָז הַכֹּל בְּסֵדֶר.
שְׁבִי רֶגַע.
קְחִי כּוֹס מַיִם.
תִּנְשְׁמִי קְצָת.

אֲנִי רַק רוֹצָה לִרְאוֹת אוֹתָךְ שְׁנִיָּה,
בָּרוּר.
חַד. וְ-
תִּסְתַּכְּלִי לִי בְּעֵינַיִם שְׁנִיָּה.

לֹא!
רֶגַע!
חַכִּי!
אַל תִּסְתַּכְּלִי קָדִימָה.
זֶה לֹא הַזְּמַן.
אוֹי,
אַתְּ כְּבָר אַחֲרֵי זֶה?
הִסְתַּכַּלְתְּ יָפָה שֶׁלִּי? אוֹי,
רָצִיתִי אוֹתָךְ שְׁנִיָּה אַחַת אִתִּי.
אַתְּ מְיֹאֶשֶׁת,
אֲנִי יוֹדַעַת.
רָאִית כְּבָר מָה שֶׁמְּחַכֶּה לָךְ.

אֲנִי יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה,
אַתְּ לֹא יוֹדַעַת מָה יִהְיֶה כְּבָר עִם הַגּוּף הַזֶּה שֶׁמּוֹשֵׁךְ⁠
לְמַטָּה.
אֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ, אֲבָל זֶה בְּסֵדֶר. אַתְּ צוֹדֶקֶת וְ-

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁנָּפַלְתְּ⁠
וְכַנִּרְאֶה תִּפְּלִי עוֹד. וְאוּלַי הַרְבֵּה.
לֹא,
לֹא בָּאתִי לְיָאֵשׁ.
אֲבָל אַתְּ יוֹדַעַת אוֹתָךְ-
אַתְּ חֲזָקָה.
וְאִם תִּפְּלִי,
תָּקוּמִי.

אַתְּ חֲזָקָה.
מְאוֹד.
תִּסְתַּכְּלִי עָלַיִךְ,
אַתְּ כָּאן.
תִּזָּכְרִי שְׁנִיָּה מָה עָבַרְתְּ,
הָיִית מַאֲמִינָה שֶׁתַּחֲזִיקִי כָּכָה מַעֲמָד אַחֲרֵי כָּל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁ⁠
אֲנִי נִשְׁמַעַת כְּמוֹ כֻּלָּם,
כֻּלָּם מְסַפְּרִים לָךְ תַּ'סִפּוּרִים שֶׁלִּי.

וּכְבָר נִמְאַס לָךְ⁠
וְזֶה בְּסֵדֶר לִבְכּוֹת.
תִּבְכִּי יָפָה. תִּבְכִּי.

כִּי נָכוֹן,
גַּם הַסִּפּוּרִים שֶׁלִּי לֹא סוֹתְרִים שֶׁכְּבָר קָשֶׁה לָךְ,
שֶׁאַתְּ רוֹצָה לִשְׁאֹג אֶת הַ "דַּייייייייי".
תִּצְעֲקִי יָפָה שֶׁלִּי.
תִּשְׁאֲגִי אֶת הַיֵּאוּשׁ,
אֶת הָאַכְזָבָה,
אֶת כְּאֵב הַשְּׂרִיטוֹת שֶׁבָּךְ.
אֶת הַכֹּל.
תּוֹצִיאִי.
לֹא טוֹב לָךְ לִלְעֹס אֶת הַגֹּעַל הָעַצְמִי הַזֶּה כָּל יוֹם.
רַק אַל תִּבְלְעִי אוֹתוֹ,
זֶה יַעֲשֶׂה לָךְ בָּלָגָן בַּבֶּטֶן וְזֶה לֹא בָּרִיא לְעִכּוּל. אָז-
תָּקִיאִי.
הַכֹּל.
בִּשְׁאָגָה.
תִּדְחֲפִי אֶצְבַּע חָזָק
וְתוֹצִיאִי.
זֶה בְּסֵדֶר לָךְ לֹא לֶאֱהֹב חֲלָקִים שֶׁבָּךְ,
רַק אַל תִּבְלְעִי אוֹתָם.

תִּזְכְּרִי!
אַתְּ הַרְבֵּה יוֹתֵר יָפָה מִזֶּה,
צְעִירָה וְיָפָה,
עִם קְצָת קְמָטִים.
תְּנִי חִיּוּךְ כִּי
חַיִּים שְׁלֵמִים לְפָנַיִךְ אָחוֹת,
אַל תַּאֲמִינִי לִשְׁטוּיוֹת, אַל תִּבְלְעִי.

אַתְּ הֲכִי זוֹכֶרֶת אוֹתָךְ-
חֲזָקָה,
יָפָה.
זוֹ אַתְּ.
זוֹ לֹא מִישִׁי אַחֶרֶת.
אַל תִּתְבַּלְבְּלִי.

תִּשְׁטְפִי פָּנִים.
זֶה יָפֶה לָךְ כָּכָה,
זֶה נוֹצֵץ.
יָפֶה גַּם
שֶׁאַתְּ רְגוּעָה.
וְעוֹד יוֹתֵר שֶׁאַתְּ⁠
שׁוֹאֶגֶת.
זֶה יָפֶה לָךְ גַּם
בּוֹכָה.
אַתְּ תָּמִיד יָפָה אָחוֹת.

תָּמִיד יָפָה.

וְ-
קְחִי חִבּוּק.

אוֹהֶבֶת,
אֲחוֹתֵךְ.

--
תמר.
חיבור שכתבתי בעבר, לאחר התקלות חוזרת ונשנית עם מקרים דומים.
כותבת על מנת להגיע ללב שלכם, הקוראים. ואם אצליח לשנות משהו לטובה בלב ובמחשבה, אזיי שהכל היה שווה🤗

הבהרה חשובה
לא מזלזלת לרגע אחד אפילו בהורים של הנוער המתמודד. 'אל תדון אדם עד שתגיע למקומו', ועוד כהנה וכהנה.
תעצומות הנפש הנדרשים מהם לא ישוערו, ומי אנחנו שנדבר.
החיבור הבא מתוך נקודת המבט של הנפגע בעצמו.


אֶת שְׁמִי הָאֲמִתִּי אֲנִי כְּבָר לֹא זוֹכֵר,
לְכוּ תִּשְׁאֲלוּ אֶת מִי שֶׁמָּחַק אוֹתוֹ.
הֵם הִדְבִּיקוּ לִי אֶת הַכִּנּוּי 'סוֹרֵר',
יִתָּכֵן שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁאֲנִי בְּסֵדֶר אִתּוֹ.

כִּי... לֹא צָעַקְתִּי אוֹ הִתְחַצַּפְתִּי,
אָכַלְתִּי 'דָּבָר אַחֵר' אוֹ מָשׁוּ מֵעֵבֶר.
רַק הִמְשַׁכְתִּי לִשְׁתֹּק, הִתְעַלַּמְתִּי,
הוֹסִיפוּ לִי בַּלֵּב עוֹד חֲתָךְ עַל שֶׁבֶר.

מָנוּעַ מִלְּדַבֵּר עִם אַחַי הַקְּטַנִּים,
מִתְגַּעְגֵּעַ אֲלֵיהֶם בְּרָמוֹת שֶׁל שִׁגָּעוֹן.
הַהוֹרִים שֶׁלִּי, הֵם כָּל כָּךְ בְּטוּחִים,
שֶׁאִם רַק אֶתְקָרֵב הֵם יַהַפְכוּ לְכִשָּׁלוֹן.

אָז.. אֲנִי כּוֹתֵב לָהֶם כָּאן, הַלְוַאי שֶׁיִּקְרְאוּ אֶת זֶה בְּיוֹם מִן הַיָּמִים.

סְלִיחָה, שִׁמְעוֹן. אֲנִי בֶּאֱמֶת מִצְטַעֵר,
עַל שֶׁבְּיוֹם אֶחָד נִגְמְרוּ שִׂיחוֹת שֶׁל עֹמֶק.
מַבְטִיחַ לְךָ, אַתָּה אֲפִלּוּ לֹא יָכוֹל לְשַׁעֵר,
כַּמָּה שֶׁבַּמִּלָּה אַחַת הָיִיתָ מוֹסִיף לִי חֹזֶק.

אַתָּה תּוֹתָח.

סְלִיחָה, רִבְקָה. אֲנִי בֶּאֱמֶת מִצְטַעֵר,
עַל שֶׁבֶּן יוֹם הָפַכְתָּ לָ'אָחוֹת שֶׁל הַהוּא'.
מַבְטִיחַ לָךְ, אַתְּ אֲפִלּוּ לֹא יְכוֹלָה לְשַׁעֵר,
כַּמָּה אֲנִי רוֹצֶה לִצְעֹק עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִפְגְּעוּ.

בַּנְּשָׁמָה שֶׁלָּךְ

סְלִיחָה, שָׂרָה הַקְּטַנָּה, אֲנִי בֶּאֱמֶת מִצְטַעֵר,
עַל שֶׁלֹּא אוּכַל לְהַכִּיר אוֹתָךְ גָּדְלָה לְאִשָּׁה.
אַתְּ כָּזוֹ מְתוּקָה, מִתְגַּעְגֵּעַ לְחִיּוּכְךָ הַמְּמַכֵּר,
אֲנִי רַק מִתְחַנֵּן, אַל תִּשְׁכְּחִי אוֹתִי, בְּבַקָּשָׁה.

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ

אוּלַי-הַלְוַאי, יוֹם אֶחָד אֶחֱזֹר לַבַּיִת הָאָהוּב,
לֹא יוֹדֵעַ אִם יִקְרֶה, כִּי לֹא הִשְׁאַרְתִּי בּוֹ מַשְׁכּוֹן.
אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁכֵּן, כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן הַלֵּב שֶׁלִּי כָּאוּב,
רַק... תַּגִּידוּ -
הַאִם תִּשְׁמְרוּ לִי אֶת הַמִּטָּה, וְאֶת הַמַּדָּף בָּאָרוֹן?
@פיגי 122


בִּמְדִינַת אוּזְבֵּקִיסְטָן שֶׁבֵּין הָרֵי דִּיגָן.

בִּגְבוּל הוֹדוֹ וְאַפְגָּנִיסְטָן

שׁוֹכֵן כְּפָר אֶחָד, נִדָּח מֶבוּדָד.

מַגִּיעִים אֵלָיו רַק בְּמָטוֹס מְיֻחָד

בַּלַּיְלָה דְּמָמָה, צִיּוּץ לֹא נִשְׁמַע

הַכְּפָר וְהָהָר אֲפוּפִים תַּרְדֵּמָה

וְאֵי שָׁם בְּשָׂדֶה, מֻרְחָק מְנֻדֶּה

טְרַקְטוֹר קָטָן בֵּין שְׁבִילִים מְדַדֶּה



יוֹשֵׁב עַל הַטְּרַקְטוֹר בָּחוּר מְגֻדָּל

לִנְהֹג כָּךְ נִרְאֶה לְעוֹלָם לֹא יֶחְדָּל

נִקְרָא הוּא בְּשֵׁם יַעֲקֹב הַזָּמַר

מֵאַיִן הוּא אִישׁ לֹא יוֹדֵעַ לוֹמַר

מְפֻיָּחוֹת הַפָּנִים, מְשֻׁמֶּנֶת הַיָּד.

תַּקָּלָה יֵשׁ בִּטְרַקְטוֹר מְתַקֵּן הוּא מִיָּד

כָּמוֹהוּ אֵין אִישׁ שֶׁיּוֹדֵעַ בִּכְפָר

לֶחַלֶץ אֶת הַטְּרַקְטוֹר מִבּוֹץ וְעָפָר

בְּכָל הָאֵזוֹר אִישׁ לֹא יָדַע אֶת סוֹדוֹ

וְעַד כַּמָּה רָחוֹק הוּא נִמְצָא מֵעִיר הֻלַּדְתּוֹ

אֵיךְ אוֹתוֹ הִטִּילָה רַכֶּבֶת רוּסִית

לְכָאן בְּדֶרֶךְ נִסִּית

וְעִם הַטְּרַקְטוֹר יוֹצֵא הוּא יוֹמְיוֹם

לַעֲבֹד קָשֶׁה וְאָיֹם



נָהַג הוּא לָשִׁיר מַנְגִּינוֹת עֲרֶבוֹת בַּלֵּילוֹת

לַמֶּרְחַקִּים הֵן הָיוּ נִשְׁמָעוֹת וּמְצַלְצְלוֹת

צְלָלִיּוֹת הַנָּשִׁים שָׂם הָיוּ מִתְכַּנְּסוֹת

מַקְשִׁיבוֹת וְאֵינָן תּוֹפְסוֹת

מִי הוּא זֶה הַטָּאגְּ'יק הַמּוּזָר

מַבָּטוֹ אֲלֵיהֶן לֹא הֻחְזַר

כִּי בַּלֵּילוֹת תָּקְפוּ אוֹתוֹ הַגַּעְגּוּעִים

לֹא לְהָרִים וְלֹא לְטַאגִיקִים פְּרָאִים

מִתְגַּעְגֵּעַ הָיָה לְבֵיתוֹ, לְהוֹרָיו

לַבָּית שֶׁאוּלַי כְּבָר חָרַב

לִישִׁיבָה שֶׁבָּהּ הוּא נָהַג לְבַלּוֹת

בְּלִמּוּד בַּיָּמִים וּבְלֵילוֹת



אָמַר רַבָּא, אָמַר רַב פָּפָא

וְאֵלּוּ אַבַּיֵי אַחֶרֶת חוֹשֵׁב

קוּשְׁיָא חֲדָשָׁה וְהוּא מְיַשֵּׁב

מֵבִיא רְאָיָה וְהַכֹּל מִתְיַשֵּׁב

וְהַמָּהַרְשָׁ"א, רַשְׁבָּ"א, רִיטְבָ"א.

עוֹבֵר לוֹ הַזְּמַן אַךְ הוּא לֹא חָשׁ בּוֹ

רַמְבַּ"ם, רַמְבָּ"ן, רַבֵּנוּ תָּם

תַּעֲנוּג עִלָּאִי נִפְלָא וּמִסּוּתָם

אָמַר רַב הוּנָא, רַב סָבָא הַמְנוּנָא

שַׁמַּאי סְבָרָא חֲדָשָׁה הֶעֱלָה

תָּקַף אוֹתוֹ הַלֵּל בִּשְׁאֵלָה

עַד שֶׁבַּחוּץ הַשַּׁחַר עָלָה



בְּשַׁבָּת בְּבֵית הַתֶּה, לְיַד הַקֻּמְקוּם הוּא יָשַׁב לוֹ -

יַעֲקֹב, עִם הַחֲבֵרִים עַל הָרִצְפָּה.

וְאֶת הַגַּעְגּוּעִים הוּא לֹא שָׁכַח וְזֶה מְאֹד כָּאַב לוֹ –

יַעֲקֹב, וְלֹא הוּקַל לוֹ אַף כִּמְלוֹא טִפָּה.

וְהִנֵּה פוֹנֶה אֵלָיו בַּעַל הַבַּיִת רֹאשׁ הַשֵּׁבֶט –

יַעֲקֹב, נְדַבֵּר יָשָׁר ולַעִנְיָן

אֶת בִּתִּי אֶתֵּן לְךָ, הִיא צְעִירָה וּמֶלָּבֶּבֵת –

יַעֲקֹב, וְגַם כַּסְפִּית זֶה עֵסֶק מְצֻיָּן

שְׁלוֹשִׁים פָּרוֹת, עֶשְׂרִים שְׁוָרִים, הַרְבֵּה בְּגָדִים לָךְ אֶתְּנָה –

יַעֲקֹב, סְכוּם כֶּסֶף רַב וְגַם עוֹד מַתְּנוֹת

וְשׁוֹמְעִים זֹאת הַטָּאגְ'יִקִים, וְהֵם צוֹעֲקִים בּוֹא הֵנָּה –

יַעֲקֹב, אֵין כָּמוֹהָ בֵּין כָּל הַבָּנוֹת



יַעֲקֹב יוֹשֵׁב מֻשְׁפָּל פָּנִים וְאֵינוֹ אוֹמֵר דָּבָר

הוּא מַפְלִיג עֲשָׂרוֹת שָׁנִים הַרְחֵק הַרְחֵק אֶל הֶעָבָר.

הוּא רוֹאֶה אֶת אִמּוֹ מִדְלִיקָה נֵרוֹת וּבְפִיהָ תְּחִנָּה.

עַל יַעְנְקָלֶה, בּוֹרֵא, שְׁמֹר נָא, שֶׁלֹּא יֵאַבֶּד אֶת הָאֱמוּנָה.



יַעֲקֹב מִתְרוֹמֵם וּמַכְרִיז הוּא עַזּוֹת

יְהוּדִי אֲנִי לֹא אֹכָל לַעֲשׂוֹת זֹאת

הַתּוֹרָה עָלַי אוֹסֶרֶת לָקַחַת אִשָּׁה

שֶׁאֵינָהּ מַאֲמִינָה בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה

יָשַׁב רֹאשׁ הַשֵּׁבֶט וְעִבֵּד לוֹ תָּכְנִית

לְהָכִין לְמָחָר סְעוּדָה הַמּוֹנִית

אֶת יַעֲקֹב יָבִיאוּ שֶׁלֹא מֵרְצוֹנוֹ

וְכָךְ עַל כָּרְחוֹ הוּא יִהְיֶה חֲתָנוֹ



בִּשְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲקֹב יוֹשֵׁב לוֹ לְבַד

יוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁב, מֶבין שֶׁהַסִּכּוּי כְּבָר אָבַד.

עוֹד מְעַט הֵם לְכָאן מַגִּיעִים

וְאוֹתוֹ עַל כָּרְחוֹ מְבִיאִים

יַשְׁקוּהוּ בְּאוֹפְּיוּם וּבְשֶׁפַע יֵינוֹת

עַד שֶׁיֵּאַבֶּד אֶת הָעֶשְׁתּוֹנוֹת

מֵאֲחוֹרֵי הֶהָרִים בַּעַל הַשֶּׁמֶשׁ גָּלְשָׁה

יַעֲקֹב מַמְתִּין, אוֹמֵר הוּא וִדּוּי בִּלְחִישָׁה.

אֵי שָׁם צָבוּעַ מָרִים אֶת קוֹלוֹ

הַפְּסָגוֹת נִבָּטוֹת מִמּוּלוֹ

פְּנֵיהֶם לַשָּׁמַיִם אוֹמְרוֹת בְּלִי מִלִּים

אָכֵן הַחַיִּים לֹא קַלִּים

וְהִנֵּה לְפֶתַע שׁוֹמֵעַ הוּא קוֹל נְגִינָה.

וְאֶת הַכַּלָּה מוֹבִילִים כְּבָר לְשֵׁם בְּרִנָּה

וּכְמוֹ מִשֵּׁנָה הוּא פִּתְאוֹם מִתְנַעֵר

וּמַתְחִיל לָלֶכֶת מַהֵר

הוּא רַק יִכָּנֵס וְיִקַּח מֵחֶדְרוֹ

אֶת חֲפָצָיו וּצְרוֹרוֹ



הוֹלֵךְ לְאִטּוֹ כְּמוֹ אֶל מוֹתוֹ

מַגִּיעַ הוּא לְשַׁעַר פּוֹתֵחַ דַּרְכּוֹ

הוּא מַבִּיט אֶל תּוֹךְ הָאוּלָם הַמּוּאָר

רֵיחַ הַיַּיִן בְּאוֹפוֹ כְּבָר בָּעַר

אָמַר רַבָּא אָמַר רַב פָּפָא

אוֹתִיּוֹת הוּא רוֹאֶה כְּמוֹ מִתּוֹךְ הַגְּמָרָא

מֶדַבּרוֹת וְקוֹרְאוֹת זוֹעֲקוֹת בְּמוֹרָא

מֶה לָךְ ר' יַעְנְקֶל, בְּרַח מְהֵרָה !



הַתִּזְמֹרֶת מְנַגֶּנֶת וְהַכַּלָּה בְּרֹאשׁ יוֹשֶׁבֶת –

יַעֲקֹב, וּסְבִיבָהּ עֲשָׂרוֹת זֵרֵי פְּרָחִים

וְאָבִיהָ וְאִמָּה בְּיַחַד עִם כָּל בְּנֵי הַשֵּׁבֶט –

יַעֲקֹב, לְהָבִיא אוֹתְךָ הֵם כְּבָר הוֹלְכִים.



וּבְרֹאשׁ הָר, בִּשְׁעוֹת הַלַּיִל, הָאֲפֵלוֹת וְהַדְּמוּמוֹת.

מְטַפֵּס לוֹ יַעֲקֹב חֶרֶשׁ בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת

מִשְּׁנֵי צִדָּיו שׁוּחוֹת לְעֹמֶק, לְטַרְפָּן הֵן שׁוֹחֲרוֹת.

אַךְ יַעֲקֹב כְּלָל אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ וּפָנָיו בְּגִיל מְאִירוֹת

דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה אַחַת הִיא וּבְדֶרֶךְ זוֹ אֶצְעַד

טוֹב יוֹתֵר לְהִתְרַסֵּק כָּאן וּמִמֶּנָּה לֹא לִנְטוֹת לְצַד.

אֵין דָּבָר שֶׁיַּטִּיל מוֹרָא עַל לֵב בֶּן יִשְׂרָאֵל

רַק יֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה וְיִשְׁמֹר אוֹתוֹ הָאֵל
  • תודה
Reactions: פ. 1221 //
1 תגובות
 תגובה אחרונה 

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה