שבורה

[R DESIGN]

כן משנה איך לא נותנים לזה לקרות. איך הצד הצודק והחלש, במקרה הזה, היה מצליח ומנצח.
איך נותנים לטוב כח. בתוך הבית, בחברה, בעולם, בתוכינו.

למסגר ולתלות.

זה משפט המפתח בסיפור הזה, בכל סיפור חיינו.
להצליח לעשות טוב ונכון, בתוך גבולות הגזרה המצומצמים. ולמרות כל האילוצים והקשיים מסביב.

 

[הני ר.]

את חוששת להשתמש במילה 'מושחתת'?
אשה שמסוגלת להתעלל בשידוך ובחיים של הבן שלה ולא מסיבות מהותיות אמיתיות, היא: או משוגעת או מושחתת.

לא פוחדת.
ולפי מה שהיה כתוב הרגיש לי שמדובר באשה שמושחתת אולי כלפי עצמה כי היא לא מטפלת בעצמה.
אני שמעתי חרדה על הילד
חרדה על החיים
חרדה על המקום שלה
ועוד ועוד.
לפעמים חרדתי שלא מטפל בעצמו יכול לשגע את כל המשפחה
עיין ערך בורדליין [הפרעת אישיות גבולית וכו.]

 

[RACHELIZ]

לא פוחדת.
ולפי מה שהיה כתוב הרגיש לי שמדובר באשה שמושחתת אולי כלפי עצמה כי היא לא מטפלת בעצמה.
אני שמעתי חרדה על הילד
חרדה על החיים
חרדה על המקום שלה
ועוד ועוד.
לפעמים חרדתי שלא מטפל בעצמו יכול לשגע את כל המשפחה
עיין ערך בורדליין [הפרעת אישיות גבולית וכו.]

טוב, פתחנו כאן תת דיון. אבל חייבת להוסיף: לא כל מי שלא מטפל בעצמו הוא מושחת.

 

[הני ר.]

טוב, פתחנו כאן תת דיון. אבל חייבת להוסיף: לא כל מי שלא מטפל בעצמו הוא מושחת.

לחלוטין לא מושחת.
לטיפול צריך כח ויכולת.
על אף שאני מתפרנסת מזה, [אמירה נוראה-להתפרנס מכאב של אחרים.אוחח]

 

[מ"ם]

< מזכיר להתמקד בהודעות הקשורות לפורום הכתיבה בלבד. תודה >

 

[DESIGNIK]

וזה לא משנה.
כן משנה איך לא נותנים לזה לקרות. איך הצד הצודק והחלש, במקרה הזה, היה מצליח ומנצח.
איך נותנים לטוב כח. בתוך הבית, בחברה, בעולם, בתוכינו.

המטרה של @הדוויג בתור סופר היא להניח סיפור חיים כמות שהוא.
ולדעתי הוא הצליח במקום שרבים מהסופרים גם האלה שנקראים מאסטרים בתחום לא הצליחו.
ברוב המקרים הרגש של הסופר לייצר תחושת הקלה בסוף הסיפור גוברת על הצורך האמתי שבכתיבת סיפור,
להניח את החיים של מוטי על נייר הכתיבה בלי לגעת,
זה מה שאני בתור קוראת רוצה לקרוא,
את התובנות אני הייתי מעדיפה לקבל בצורה עדינה ולא בתור העלילה של הסיפור,
את הניתוח לסיפור והפרשנות הייתי רוצה אני לעשות אחרי הקריאה.
וזה מה שהופך סיפור סתמי לסיפור ברמה אחת מעל,

 

[R DESIGN]

< מזכיר להתמקד בהודעות הקשורות לפורום הכתיבה בלבד. תודה >

אבל כל הדיון הנ"ל הוא חלק מהכתיבה.
האבחנה של:
- הערות קונקרטיות על רמת הכתיבה ועל איפיון הדמויות העלילה - זה פורום כתיבה
- והערות על מהות העלילה והחיים - לא שייך לפורום כתיבה
מפספסת משהו.

כי כדי לכתוב נכון, טוב ומדויק, ולהצליח לפרוס סיפורי חיים אמיתיים, מעוררי תובנות חזקות,
חייבים להבין ולדון במניעים של אנשים. של התנהגויות.
להבין את נפתולי הלב האנושי.

אחרת הכתיבה היא שטחית מאד, מתמקדת באירועים חיצוניים בלבד, ולא משאירה שום חותם אחריה.

 

[kiwi]

לדעתי הוא הצליח במקום שרבים מהסופרים גם האלה שנקראים מאסטרים בתחום לא הצליחו.
ברוב המקרים הרגש של הסופר לייצר תחושת הקלה בסוף הסיפור גוברת על הצורך האמתי שבכתיבת סיפור,
להניח את החיים של מוטי על נייר הכתיבה בלי לגעת,

כשאני קוראת סיפור אני רוצה לקבל כלים מתוכו.
את סיפורי החיים שומעים וחווים. סיפור צריך לשאת בכנפיו מסר של נחמה ותקווה.

אני למשל הייתי מציעה להמשיך את הסיפור בצורה כזו:
האבא פונה לרב ומתייעץ, הרב רוצה לדבר עם האמא, האמא מתעקשת (קלאפטע) האבא מבין שכל החיים הוא נכנע לה לשווא, הינה הוא הורס לבן את עתידו בזה שהוא נכנע.
הוא מתחיל להראות יותר נוכחות בבית, לומר את ההחלטות שלו בדרך מכובדת ונחרצת, זה לאט לאט תופס.
האמא מבינה שיש לה מנהיג (סוף סוף, בסתר ליבה היא ייחלה לזה)
והסיפור מסתיים בדרך של סימן שלה לגבי השידוך.

 

[DESIGNIK]

אפשר להתווכח על זה אבל, שנינו צודקות.
יש המון סגנונות של סיפורים ולכל סיפור יש מטרה אחרת.
לדעתי המטרה פה בסיפור הייתה להראות את החיים כמו שהם, על אף שהסופר לא ידע מה יהי בסוף הוא ידע מה הוא רוצה לתת לנו כקוראים וזה סיפור חיים אותנטי בלי שום צבע מזויף.
לא תמיד סיפור חייב להיגמר במסר שהאנשים עצמם השתנו,
הקב"ה ברא גם רע בעולם ולמה? כי יש כל מיני דרכים איך ללמוד להיות טובים, דרך מוסר השכל, דרך ניסיון מר שלנו, ודרך ניסיון מר של אחרים,
כשאני בתור הקורא מסיק מהסיפור מסקנות לחיים האישיים למשל להסתכל בפרספקטיבה הנכונה על דברים ולא לאבד פרופורציות בגלל רגש שמשתלט זה מבחינתי סיפור עם מסר.

 

[kiwi]

כשאני בתור הקורא מסיק מהסיפור מסקנות לחיים האישיים למשל להסתכל בפרספקטיבה הנכונה על דברים ולא לאבד פרופורציות בגלל רגש שמשתלט זה מבחינתי סיפור עם מסר.

צודקת

 

[בובה בובה]

שימו לב כמה הסוף המרגיז הזה תפס אותנו...
אחת אפס לטובתך.
אני תוהה אם זה לא התכנון מראש...