שיר צליל

  • הוסף לסימניות
  • #1
שָׁמַעְתִּי צְלִיל דַּקִּיק
תָּהִיתִי עִקְבוֹתָיו
וְלַחַן רַךְ, עָתִיק
זָקְנוּ מְאוֹד שְׁנוֹתָיו.

סוֹד קָסַם, הִמְתִּיק
אֶל פִּתְחֵי חָלִיל
וְעֵין תָּו לֹא הִתִּיק
עַמּוּד הָרוּחַ הַקַּלִּיל.

חִפַּשְׂתִּי לוּ חֶלְקִיק
מִמַּנְגִּינַת קְסָמִים
פִּתְאוֹם בָּרָק הִבְרִיק
הִצְטָרְפוּ הָרְעָמִים

תָּוִים תָּוִים הֵרִיק
עֲנַן סוּפָהּ סוֹעֵר
מֵעַל רֹאשִׁי, לָרִיק
אוֹתָם אֵינִי זוֹכֵר...
לחן.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
מישהו רוצה לתת לי ביקורת אולי?
מבנה?
חריזה?
מצלול?
אני אשמח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אוהבת את הכתיבה!
יפה שהחריזה בשורות א ג, שווה בין כל הבתים, כישרון.

בעיני זו אומנות לקחת נושא פשוט ולעשות ממנו שיר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אוהבת את הכתיבה!
יפה שהחריזה בשורות א ג, שווה בין כל הבתים, כישרון.

בעיני זו אומנות לקחת נושא פשוט ולעשות ממנו שיר...
תודה רבה!
החריזה בשורות א, ג, לא לגמרי שווה בין הבתים.

זה כך:
קיק
תיק
תיק
תיק

קיק
ריק
ריק
ריק.

סליחה על ההסבר העילג, אבל כך הכי פשוט...

תודה על התגובה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
איזה יופי של שיר!
אוהבת כתיבות כאלו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???

אשכולות דומים

בין כותלי הכיתה, מול לוח וגיר,
היא נושאת סוד כבד, שאיש לא מכיר.
האותיות הן ציור, הקווים הם חידה,
והיא בשתיקה - בונה לה מצודה.

כשהמורה מבקשת: "נא לקרוא את הפסקה",
היא משפילה מבט, נשימתה נעתקה.
"אוי, בדיוק כואב לי הגרון," היא לוחשת בלאט,
מתחמקת מעין, נעלמת מעט.

בהפסקה הגדולה, כשהבנות משחקות,
בקלפים צבעוניים המלווים בהוראות ארוכות.
"אני מכירה את הכללים," היא אומרת בחיוך,
מסתירה את הפחד, את כל התסבוך.

כשחברה שולחת לה פתק קטן,
היא צוחקת: "אקרא אחר כך, אין לי זמן".
הלב דופק חזק, הקירות סוגרים,
איך מסתירים עולם שלם מאחרים?

היא מקשיבה לכל מילה, זוכרת כל צליל,
הזיכרון הוא הכוח, המגן והמפיל.
נערה עם חלום, וכאב שבוער,
מתי יבוא היום שתוכל לספר?

שיר/שיתוף זה נכתב על תלמידתי בת ה- 16 שסובלת מדיסלקציה, תלמידה שמבחוץ נראית ככולן אבל פנימה היא מכרה היקר בעולם.
לאחר דרך של שנתיים בה צעדנו, התעייפנו, צחקנו ובכינו הגענו ליום שלו איחלנו.
ומה לי נותר לדבר רק "מזמור לתודה" לבורא כל יכול!
וממכם אני מבקשת, כל מוגבלות כל חולי אינו בושה!
אך אין להזניח את האמת בפינה כי היא הרבה יותר קשה.
בהצלחה לכולם - א' מלווה בנות נוער בסיכוי(ן).

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה