דיון ספרי סיפורים סיפורים

[RACHELIZ]

האם אתם קונים (או קוראים) ספר המורכב מסיפורים סיפורים?
לא מדברת על ספרי ילדים.

 

[ארבע]

כמעט ולא.
עד לפני שבוע הייתי כותבת רק 'לא', אבל יצא וקניתי במבצע ספר סיפורים סיפורים ואיני מתחרטת על כך כך כלל. למעשה, מרוב שאהבתי חשבתי אפילו לכתוב על הספר (המצוין) הזה סקירה/ביקורת כאן בפורום.

ובטח את מחכה לנימוקים למה כן או לא, והרי הנימוקים שלי:
עלות הספרים אינה זולה. כשאני רוכשת ספר אני מצפה לכך שיעניק לי את מלוא התמורה ששולמה בעדו. עלילה ארוכה כמוהי כתסריט, וסיפור קצר הרי הוא אפיזודה. אני מעדיפה תסריט על פני הצצה קלה, הכרות עמוקה יותר עם הדמויות והמתרחש על פני מבט של הרף עין. זו חוויית קריאה אחרת, מבחינתי, וחוויה כזו מהווה תמורה שווה יותר לכסף שהוצאתי.

(לכן אגב שיניתי ממנהגי ורכשתי את ספר הסיפורים - הכותבת היתה מהאהובות עלי, והספר עלה רק 15 שקלים).

 

[קופירייטה]

כן. קוראת. בטח!
בעיניי, כשעושים את זה טוב, זו כתיבה אמנותית בהרבה על עלילה אחת ארוכה.

 

[הדוויג]

אני מאד אוהב ספרי סיפורים כמו למשל 'מציאות' של צוובנר, גבול אדום (שכתבתי עליו ביקורת), וכמובן ספרי חיים ולדר (בעיקר הישנים יותר).

 

[טלח]

יש סופרות שמתעלות יותר על עצמן בכתיבת סיפורים קצרים, וכן להיפך.
מעלת סיפור קצר, שהוא קצר
ואינו משתק את הבית ל70 שעות קריאה...

 

[ביזנסטורי - אילה]

סיפורים סיפורים באים אצלי בחשבון רק אם:
- הם ארוכים מספיק. (נגיד שלושה - ארבעה סיפורים גג בספר.)
- הכותב\ת אלופה בכתיבת סיפורים קצרים.
- הסיפורים שונים מאד אחד מהשני.

אני מתחברת מאד לכל סיפור שאני קוראת בספר.
המוח שלי מעבד את נתוני האופי של הגיבורים,
אני לומדת את המקומות החדשים ואת אופי העלילה.
לפעמים זה מרגיז אותי שעד שאני נכנסת לתוך הסיפור, הוא מסתיים פתאום...

עריכה:
שונה מהכלל הסיפורים של חיים ולדר שאינם עונים על הכלל הראשון אבל עדיין שווים.
הספרים של משה גוטמן מעולים בעיניי.

 

[פסיק]

הספרים של משה גוטמן מעולים בעיניי.

לא רק בעיניכם. אמנם, סדרת מעבדי עשתונות לא עונה על הכלל השלישי.

 

[yonatanr]

הספרים של משה גוטמן מעולים בעיניי.

לא רק בעיניכם. אמנם, סדרת מעבדי עשתונות לא עונה על הכלל השלישי.

לאחרונה קראתי ספר של גוטמן, ולא נהניתי בכלל.
פתחתי ספר מסדרת 'מעבדי העשתונות', הייתי בטוח שיש איזה קשר בין הסיפורים, אבל מסתבר שהקו המחבר הוא שכולם נכתבו על ידו בזמן האחרון, ופורסמו בבמות שונות.
מאידך, נראה שיש אצלו קו מחבר בין כל הסיפורים, והוא חוסר הסבירות הקיצוני שבהם.

 

[בונבוניירה פיקנטית]

לא אוהבת סיפורים סיפורים, למרות שהרבה יותר קל לכתוב אותם. עד שאני מתחברת לדמות, למצב, לקרע - באים ומנתקים אותי ממנה באבחת עמוד?
סיפור קצר פחות מקבל ביטוי לאומנות ולתחכום. יותר דחוס ומרוכז ומביא מסר אחד, בעוד שספר הוא מורכב, עם כמה רבדים ותובנות.

 

[כספומילי]

אני אוהבת מאד, כמו חלק ניכר מכם אחרי שמיציתי בשעת האכילה את הרכיבים החדשים על אריזות המיונז והקטשופ, כולל הסימונים החדשים של משרד הבריאות, אני מחפשת סיפורים קצרים שיסתיימו ברגע שהארוחה שלי הסתיימה, אחרת אני מוצאת את עצמי נסחפת עם העלילה גם אם זה בבפעם העשירית עד לארוחה הבאה....
מה קוראת?
חיים ולדר
חיים ולדר
חיים ולדר
א.מ אמיץ הישנים
גם קובלי לוי יכול לבוא בחשבון, רק שכריכה רכה ואוכל לא מספיק בא ביחד

 

[קופירייטה]

אני חושבת שהרבה מאלה שאומרים, כאן ובכללי, שהם פחות מתחברים לספרים של סיפורים קצרים - זה בגלל שבציבור שלנו אין מספיק ספרים כאלה למבוגרים ברמה גבוהה.
רוב הספרים שקיימים בשוק נגועים בשתיים או יותר מהבעיות הבאות: הדמויות שטוחות, התחכום איננו, המסר בוטה, הסיפור מסתובב סביב ציר אחד מרכזי ומעייף, אין גורם הפתעה, הכתיבה מייגעת או יבשה, הסיפור לא ממצה דיו, התוכן משומש וחוזר על עצמו, אין חידוש, העלילה היא רק מסר, הנושא של הסיפור היה צריך להתאים לאיזה קונספט של עיתון חג... לעומת זאת בשוק הספרים של הסיפורים הארוכים יש היצע יפה של ספרים איכותיים.
וממילא - ההשוואה לא הוגנת. כי היא לא מתייחסת לסוגה, אלא למצב בשוק.
אכן, כשכתבתי בהתלהבות שאני מאוד אוהבת ספרי סיפורים כאלה, התכוונתי לספרים מהמגזר הכללי.

 

[פירי]

לפעמים סיפורים קצרים הם "מבוססי פאנץ'" שברגע שקראתי את הסיפור (ונהניתי מאד!) פעם אחת, הפאנץ' ידוע, וכבר חסר טעם לקרוא אותו שוב.

 

[kiwi]

כן, סיפורים קצרים נוחים לקריאה במידה רבה כמו שכתבו לעיל, ואם הם כתובים היטב - זה שווה!
הספרים של חיים ולדר מעולים, וגם למ. קינן יש ספר עם סיפורים קצרים, מרתקים. יש גם את "הנבחרים" שמאגד את מיטב הסופרים לכרך אחד. ממש יפה איך יש לכל כותב סגנון משלו.
בקיצור, ספר שמכיל סיפורים סיפורים יהיה בחירה מועדפת אם בדפדוף מהיר אראה שהוא שווה את הקריאה.

 

[בונבוניירה פיקנטית]

ממליצה מאד על הספר של אורית מרטין - ההר המוזר.
רק לה יש את הכשרון להפוך סיפור קצר (יחסית) למורכב כמו סדרה עבת כרס.

 

[RACHELIZ]

ממליצה מאד על הספר של אורית מרטין - ההר המוזר.
רק לה יש את הכשרון להפוך סיפור קצר (יחסית) למורכב כמו סדרה עבת כרס.

יש שם שלושה סיפורים ארוכים יחסית, לא?

 

[Netta]

לא קוראת ספרי סיפורים קצרים.
חלק מחוויית הקריאה שלי זה החיבור לדמויות, העלילה הנבנית, התהליך.
לא חושבת שאני מספיקה לחוות את זה בסיפור קצר.

 

[קופירייטה]

סיפור קצר פחות מקבל ביטוי לאומנות ולתחכום. יותר דחוס ומרוכז ומביא מסר אחד, בעוד שספר הוא מורכב, עם כמה רבדים ותובנות.

לפעמים סיפורים קצרים הם "מבוססי פאנץ'" שברגע שקראתי את הסיפור (ונהניתי מאד!) פעם אחת, הפאנץ' ידוע, וכבר חסר טעם לקרוא אותו שוב.

חלק מחוויית הקריאה שלי זה החיבור לדמויות, העלילה הנבנית, התהליך.
לא חושבת שאני מספיקה לחוות את זה בסיפור קצר.

אז אלו דוגמאות לסיפורים קצרים שלא כתובים טוב.
עכשיו תסכימו איתי ש

כשעושים את זה טוב, זו כתיבה אמנותית בהרבה על עלילה אחת ארוכה.

?

 

[פירי]

אז אלו דוגמאות לסיפורים קצרים שלא כתובים טוב.
עכשיו תסכימו איתי ש
?

מסכימה איתך שסיפורים קצרים שעשויים טוב יכולים להיות אמנותיים, ולפעמים משרתים טוב יותר את המטרה (אמירה/תוכן) מסיפור ארוך.
אבל עדיין, עד שהקורא נכנס לסיפור, לומד את הדמויות, מתחבר לרקע-עולם הסיפור - הסיפור נגמר. וזה חבל. זו תחושת ההחמצה הזאת שהממתק נגמר מהר מדי.

יש ספר "המנצח" - חני פרידמן, בעיני ספר מעולה.

 

[Netta]

אז אלו דוגמאות לסיפורים קצרים שלא כתובים טוב.
עכשיו תסכימו איתי ש
?

אני מניחה שכן, אבל לצערי לא ממש נתקלתי בזה.
כלומר, גם כשראיתי ספרים כאלה שכתובים טוב, זה היה סוג של חטיף כזה... לא ספר שאת יכולה לשקוע לתוכו, להתחבר אליו.
אולי פשוט לא קראתי את הספרים הנכונים.

 

[פירי]

אחרי שכתבתי את תגובתי הקודמת, חשבתי שהדיון כאן מתחבר לי למסקנה שהגעתי אליה פעם, למה יש ספרים שאפשר לקרוא אותם שוב ושוב, וספרים אחרים לא (כמובן שזה מתייחס לסוג האנשים שעושים את זה, וזו מחשבה אחרת לעשות יום אחד מחקר בין הקשר למספר פעמים שקוראים אותו ספר לבין כושר הדמיון של האדם).
יכול להיות שזה ראוי לנושא נפרד, אבל זה כן קשור לכאן אז נשאיר את זה כך.
ספרים שאוהבים לקרוא שוב ושוב (ואפשר לקחת את זה גם לצפיה בסרטים), הם ספרים שמכניסים את הקורא לעולם מעניין ובנוי היטב, מפורט היטב כך שבכל קריאה ניתן לשים לב לזוית שונה (כמו תמונה גדולה מרובת פרטים, שאפשר למצוא עוד ועוד על מה להביט), אבל חשוב מאד - משאיר מרחב לדמיון - לא מאכיל בכפית כל פרט, כך שהקורא נשאר עם סקרנות לקרוא על עוד סצנות.
כך שלפי דעתי, בסיפור קצר יש פחות פרטים, ופחות מקום לדמיון, מטבע היותו קצר, ולכן יותר קשה להתחבר אליו.
אשמח לשמוע דעתכם.