מדריך מקצועי סופרות חדשות מקהילת כתיבה, איך עשיתן את זה?

[פניני ריין]

להחזיק ספר אמיתי שלכם ביד, זה חלום של משהו כמו 81.674% מחברי הקהילה כאן.
(הנתונים עליהם מתבסס פילוח האוכלוסיה שמורים במערכת).

לחלקם חלום רחוק...
ביום שבו הם יקנו דירות להשקעה לכל הילדים, ינקו את המדף ההוא בארון העליון, יורידו 20 קילו ויתקשרו לדודה ראשקע בכל יום שישי, הם גם יחזיקו את ספר הביכורים שלהם ביד.

לחלקם חלום קרוב...
הנה סיפור#34 שהם מתחילים היום בקהילה, עומד לצאת לאור! לפסח! למכור 10,000 עותקים ולהתפרסם במכלול!
(זה אגב התנאי לפרסם שם ספר, לכל המתעניינים. לכן יש שם ערך על מיה קינן ויונה ספיר, אבל לא עליכם. כלומר, עדיין לא.)

ולחלק, חלום שהתגשם.

@ת. עקבי @חני גרשון @ק. כצן @אינדה @הווה פשוט @חוה אייזן @א. פרי @פספסתי מישהו? (אם פספסתי אותך, זו לגמרי אשמתך. למה אתה לא באקסל של הספרים החדשים?)

דבר ראשון, מזל טוב.
כולנו שמחים בשמחתכן, מאושרים ומפרגנים, וגם מרגישים חלק (תודו שעזרנו)
דבר שני,
אפשר לשאול אתכן כמה שאלות?
תסכימו להתראיין כאן לתועלת הציבור (וגם לעשות קצת שיווק על הדרך)?
לספר קצת על התהליך, על מה שמאחורי הספר, (למרות שכבר חרשנו על זה, יהיה נחמד להשוות בין התשובות השונות של כולכם)
וגם... נושא עליו משום מה פחות דיברו בפורום...על כל הטכני המעצבן הזה (מה עדיף? עימוד א' סופי או עימוד ב' טיוטה סופית? לקבל את התמלוגים דרך שכר סופרים, תלוש משכורת או חשבונית מס? ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??)

מי שמתנדבת להתראיין, אשמח אם תענה לי בהודעה הבאה.
מי שרוצה לשאול שאלות, אשמח גם כן אם ירשום אותם בהודעה משלו.

 

[בובה בובה]

ממ מי או איזה ספר כתב.ה אינדה? מה פספסתי? ואיפה יש אקסל של ספרים / סופרים חדשים?

 

[אינדה]

מזל טוב לחברינו מקהילת כתיבה, שהוציאו ספרים לכבוד חג הסוכות.

ועכשיו... להחזיק ספר ביד, זה חלום של משהו כמו 81.674% מחברי הקהילה כאן.
(הנתונים עליהם מתבסס פילוח האוכלוסיה שמורים במערכת).

לחלקם חלום רחוק...
ביום שבו הם יקנו דירות להשקעה לכל הילדים, ינקו את המדף ההוא בארון העליון, יורידו 20 קילו ויתקשרו לדודה ראשקע בכל יום שישי, הם גם יחזיקו את ספר הביכורים שלהם ביד.

לחלקם חלום קרוב...
הנה סיפור#34 שהם מתחילים היום בקהילה, עומד לצאת לאור! לפסח! למכור 10,000 עותקים ולהתפרסם במכלול!
(זה אגב התנאי לפרסם שם ספר, לכל המתעניינים)

ולחלק, חלום שהתגשם.

@ת. עקבי @חני גרשון @ק. כצן @אינדה @הווה פשוט @חוה אייזן @פספסתי מישהו? (אם פספסתי אותך, זו לגמרי אשמתך. למה אתה לא באקסל של הספרים החדשים?)

אפשר לשאול אתכן כמה שאלות?
תסכימו להתראיין כאן לתועלת הציבור (וגם לעשות קצת שיווק על הדרך)?
לספר קצת על התהליך, על מה שמאחורי הספר, (למרות שכבר חרשנו על זה, יהיה נחמד להשוות בין התשובות השונות של כולכם)
וגם... נושא עליו משום מה פחות דיברו בפורום...על כל הטכני המעצבן הזה (מה עדיף? עימוד א' סופי או עימוד ב' טיוטה סופית? לקבל את התמלוגים דרך שכר סופרים, תלוש משכורת או חשבונית מס? ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??)

מי שמתנדבת להתראיין, אשמח אם תענה לי בהודעה הבאה.
מי שרוצה לשאול שאלות, אשמח גם כן אם ירשום אותם בהודעה משלו.

אני אמור להיות בקטגוריה של חלום קרוב בהחלט!
ספר הביכורים עדייין לא יצא. בעז"ה יצא בקרוב. נמצא בשלבי עריכה סופיים.
כשיצא. אין לי שום בעיה להתראיין!

 

[Ayala10]

ממ מי או איזה ספר כתב.ה אינדה? מה פספסתי? ואיפה יש אקסל של ספרים / סופרים חדשים?

ספרים חדשים, תשרי ה'תשפ"ו

docs.google.com

 

[אינדה]

להחזיק ספר אמיתי שלכם ביד, זה חלום של משהו כמו 81.674% מחברי הקהילה כאן.
(הנתונים עליהם מתבסס פילוח האוכלוסיה שמורים במערכת).

לחלקם חלום רחוק...
ביום שבו הם יקנו דירות להשקעה לכל הילדים, ינקו את המדף ההוא בארון העליון, יורידו 20 קילו ויתקשרו לדודה ראשקע בכל יום שישי, הם גם יחזיקו את ספר הביכורים שלהם ביד.

לחלקם חלום קרוב...
הנה סיפור#34 שהם מתחילים היום בקהילה, עומד לצאת לאור! לפסח! למכור 10,000 עותקים ולהתפרסם במכלול!
(זה אגב התנאי לפרסם שם ספר, לכל המתעניינים. לכן יש שם ערך על מיה קינן ויונה ספיר, אבל לא עליכם. כלומר, עדיין לא.)

ולחלק, חלום שהתגשם.

@ת. עקבי @חני גרשון @ק. כצן @אינדה @הווה פשוט @חוה אייזן @פספסתי מישהו? (אם פספסתי אותך, זו לגמרי אשמתך. למה אתה לא באקסל של הספרים החדשים?)

דבר ראשון, מזל טוב.
כולנו שמחים בשמחתכן, מאושרים ומפרגנים, וגם מרגישים חלק (תודו שעזרנו)
דבר שני,
אפשר לשאול אתכן כמה שאלות?
תסכימו להתראיין כאן לתועלת הציבור (וגם לעשות קצת שיווק על הדרך)?
לספר קצת על התהליך, על מה שמאחורי הספר, (למרות שכבר חרשנו על זה, יהיה נחמד להשוות בין התשובות השונות של כולכם)
וגם... נושא עליו משום מה פחות דיברו בפורום...על כל הטכני המעצבן הזה (מה עדיף? עימוד א' סופי או עימוד ב' טיוטה סופית? לקבל את התמלוגים דרך שכר סופרים, תלוש משכורת או חשבונית מס? ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??)

מי שמתנדבת להתראיין, אשמח אם תענה לי בהודעה הבאה.
מי שרוצה לשאול שאלות, אשמח גם כן אם ירשום אותם בהודעה משלו.

א. פרי הוציאה!

 

[פניני ריין]

באשכול ספרים חדשים תשרי תשפ"ו

א. פרי הוציאה!

צודקת.
העמודה של "היכן התפרסם" הייתה ריקה. (בדקתי מי מהספרים החדשים התפרסם בפרוג...)

 

[Avigail Amram]

וואו! @פניני ריין איזה רעיון מוצלח לאשכול!
נשמע כמו אחד שיהיה אפשר להפיק ממנו הרבה תועלת לחברי הקהילה, החולמים בסתר, והחולמים בגלוי...
איזו הברקה, תודה!

שאלותיי:
איך מצליחים להחזיק ראש בעריכה, בין ים המילים העצום? איך לא חוזרים על עצמך?
איך בוחרים הוצאה לאור?
כמה זמן תהליך העריכה לוקח?
כמה זמן לוקח התהליך של עימוד+כריכה+ירידה לדפוס? או במילים אחרות: תוך כמה זמן מהעריכה הספרותית הספר הופך לספר?

 

[חני גרשון]

אשמח בהחלט להשיב, בהחלט עזרתם לי כאן...
ואם המידע המועט שאספתי מהוצאת ספר לאור יוכל לעזור לעוד סופרים איכותיים להצליח לפרוץ לשוק - אני בעד. רעיון מעולה!

 

[7שבע7]

רעיון מבורך לאשכול!

אני חושבת שכבר כתבתי באשכולות אחרים על תהליך הוצאת ספר (הן מהניסיון שלי כסופרת והן מהניסיון שלי כעורכת), אבל לא יודעת כמה אוכל לתרום כאן, כי הספרים שלי יצאו או בהוצאה פרטית או בהוצאה לא חרדית... (אני לא חרדית בהגדרה, אף שקרובה לשם)
בכל אופן, גם אני סקרנית לקרוא את ה"ראיונות" שיהיו כאן!

 

[אינדה]

רעיון מבורך לאשכול!

אני חושבת שכבר כתבתי באשכולות אחרים על תהליך הוצאת ספר (הן מהניסיון שלי כסופרת והן מהניסיון שלי כעורכת), אבל לא יודעת כמה אוכל לתרום כאן, כי הספרים שלי יצאו או בהוצאה פרטית או בהוצאה לא חרדית... (אני לא חרדית בהגדרה, אף שקרובה לשם)
בכל אופן, גם אני סקרנית לקרוא את ה"ראיונות" שיהיו כאן!

באילו ספרים מדובר?

 

[7שבע7]

באילו ספרים מדובר?

הספר שיצא בהוצאת ספרים הוא "נשות אור וכפור" (השאר ספרי נוער וילדים, בהוצאה עצמית).

 

[ק. כצן]

הספר הראשון שלי בעברית "סוד הזהב" יצא לאור לפני 6 שנים. הספר הראשון בלעז יצא לפני כ- 20+ שנה לא יודעת אם אפשר כל כך להחשיב אותי לסופרת חדשה. אבל אני תמיד שמחה לשתף בנסיון.

 

[סיפור8]

אז אני כותבת גם כאן שאלה מאשכול אחר
סופרות\סופרים שעסוקים במשרה שהיא לא הכתיבה, מלבד המשפחה וכו'... כלומר, שיש להם ב"ה סדר יום עמוס מעבר לכתיבה.
מה אתם עושים?
אני שומעת סופרים ותיקים אומרים, "כל בוקר 1000 מילים. משהו כמו שלוש ארבע שעות ביום". ואחרים שטוענים שההשראה באה רק בלילה.
אבל זה אומר שכותבים בארבע בבוקר, או בשתיים בלילה?
איך סידרתם את הכתיבה בלו"ז, פרקטית?

 

[חני גרשון]

אז אני כותבת גם כאן שאלה מאשכול אחר
סופרות\סופרים שעסוקים במשרה שהיא לא הכתיבה, מלבד המשפחה וכו'... כלומר, שיש להם ב"ה סדר יום עמוס מעבר לכתיבה.
מה אתם עושים?
אני שומעת סופרים ותיקים אומרים, "כל בוקר 1000 מילים. משהו כמו שלוש ארבע שעות ביום". ואחרים שטוענים שההשראה באה רק בלילה.
אבל זה אומר שכותבים בארבע בבוקר, או בשתיים בלילה?
איך סידרתם את הכתיבה בלו"ז, פרקטית?

אני אישית פשוט אוהבת מידי לכתוב מכדי שהמציאות תעצור אותי, ובאותה מידה שונאת סדר יום קבוע והחלטי מהסוג של "כל בוקר 1000 מילים". אז אני כנראה לא הסופרת לענות על זה.
אבל מה שכן - זה שיחה ששמעתי מטובי הסופרים - ואני מזדהה לגמרי: אין כזה דבר לחכות להשראה. אם מחכים להשראה - לא גומרים כלום. לפעמים צריך לכתוב גם כשאין כוח, גם כשכל משפט מרגיש כאילו חוצבים אותו בכוח מתוך הר סלעי שלא מוכן להיכנע.
ומניסיון - הקטעים היפים ביותר שלי יוצאים אז. כל משפט נכתב ממחשבה עמוקה, כל דבר נעשה במאמץ ועם עומק. אין שם סערה רגשית שמתוכה נוצרות עשרות טעויות ותגובות קיטשיות.

אבל כן. לפעמים יש קטע שמעקצץ באצבעות, ואני אקום בשתיים בלילה כדי לכתוב אותו. לפעמים רק בראשי פרקים, לפעמים אשלים את הקטע ואזכה לכאב ראש הולם בשאר היום ונקיפות מצפון של - חני, ידעת שזה יזיק לך ושלא תוכלי לתפקד כל היום למחרת.
לא שזה עוזר לי לפעם הבאה...

 

[לוטם]

אז אני כותבת גם כאן שאלה מאשכול אחר
סופרות\סופרים שעסוקים במשרה שהיא לא הכתיבה, מלבד המשפחה וכו'... כלומר, שיש להם ב"ה סדר יום עמוס מעבר לכתיבה.
מה אתם עושים?
אני שומעת סופרים ותיקים אומרים, "כל בוקר 1000 מילים. משהו כמו שלוש ארבע שעות ביום". ואחרים שטוענים שההשראה באה רק בלילה.
אבל זה אומר שכותבים בארבע בבוקר, או בשתיים בלילה?
איך סידרתם את הכתיבה בלו"ז, פרקטית?

כמו ש @חני גרשון כתבה,

אין כזה דבר לחכות להשראה. אם מחכים להשראה - לא גומרים כלום. לפעמים צריך לכתוב גם כשאין כוח, גם כשכל משפט מרגיש כאילו חוצבים אותו בכוח מתוך הר סלעי שלא מוכן להיכנע.

לא צריך לחכות ללילה, ולהשראה שאולי תבוא ואולי לא...

זמן מוגדר לכתיבה (ולא משנה איפה הוא ממוקם ביממה) זה רעיון טוב, הבעיה שהרבה פעמים הוא לא פרקטי, כי החיים שלנו דינמיים מידי.
אני פשוט בעד כל זמן פנוי שיש לך - גם במקום מנוחה, לפעמים - פשוט לכתוב.

 

[ר' יעקב ישראל]

גם אני אשמח לקרוא את התגובות המחכימות בעניין.
רק מזכיר שיש מדריך מעולה בנושא שכתב @נודד על הוצאת ספר מהחל ועד כלה. (מתוך נסיונם האישי שלו ושל אישתו בהוצאת 'יחידאי').

על הדרך של הספר שלכם עד למדף בחנות

חלפו כבר כמה וכמה חודשים בהם דחיתי שוב ושוב את קיומה של ההבטחה שנתתי כאן לפרט קצת על תהליך הוצאת ספר ועל תובנות שליקטתי לאורך הדרך. אבל הנה לכבוד חנוכה – החג הלא רשמי של מבצעי הספרים, בשלה העת ונחה עלי הרוח סוף סוף, לממש את מה שהבטחתי.. ראשית כל...

www.prog.co.il

 

[אוראל סולטן]

@פניני ריין שכוייח על האשכול הנצרך והמועיל!

שאלתי: איך מתמודדים עם דחיינות? יש לי כבר כמה ספרים שהשלמתי (בערך) ואני כל פעם דוחה ודוחה את עבודת העריכה שלהם, ובגלל זה הם נכנסים למגירה לכמה שנים טובות... (ומכאן נגזרת השאלה: איך הופכים את העריכה העצמית לכיפית, ולא למשהו מונוטוני ומעייף?)

ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??

לא בעייה, בימינו יש יותר מאחת, וכולם מעולות משכמן ומעלה...
אגב, הכוונה ב'גרפיקאית' זה למעמדת או למעצבת כריכה? ככה אוכל אולי לכוון יותר...

הספר הראשון בלעז יצא לפני כ- 20+ שנה

איזה?

אני אישית פשוט אוהבת מידי לכתוב מכדי שהמציאות תעצור אותי, ובאותה מידה שונאת סדר יום קבוע והחלטי מהסוג של "כל בוקר 1000 מילים". אז אני כנראה לא הסופרת לענות על זה.
אבל מה שכן - זה שיחה ששמעתי מטובי הסופרים - ואני מזדהה לגמרי: אין כזה דבר לחכות להשראה. אם מחכים להשראה - לא גומרים כלום. לפעמים צריך לכתוב גם כשאין כוח, גם כשכל משפט מרגיש כאילו חוצבים אותו בכוח מתוך הר סלעי שלא מוכן להיכנע.
ומניסיון - הקטעים היפים ביותר שלי יוצאים אז. כל משפט נכתב ממחשבה עמוקה, כל דבר נעשה במאמץ ועם עומק. אין שם סערה רגשית שמתוכה נוצרות עשרות טעויות ותגובות קיטשיות.

אבל כן. לפעמים יש קטע שמעקצץ באצבעות, ואני אקום בשתיים בלילה כדי לכתוב אותו. לפעמים רק בראשי פרקים, לפעמים אשלים את הקטע ואזכה לכאב ראש הולם בשאר היום ונקיפות מצפון של - חני, ידעת שזה יזיק לך ושלא תוכלי לתפקד כל היום למחרת.
לא שזה עוזר לי לפעם הבאה...

מסכים עם כל מילה.

סתם כך, גם אם את לא הטיפוס של כתיבת כמות מילים כל יום, זה מומלץ ומשפר כתיבה מאוד, מניסיון. (ובהזדמנות זאת אצטט את מה שאני נוהג לצטט, כמדומני בשם אחד הסופרים הגדולים בעולם, שאמר שכל מי שלא כותב כמה וכמה שעות בכל יום לא נקרא סופר...)

(אגב, מאמין שאפשר לצרף לדיון גם את הסופרים הוותיקים יותר שכאן, כדי שיוכלו להחכים אותנו מעט בפניניהם הנצרכים לגבי כתיבה ודומיה...)

גם אני אשמח לקרוא את התגובות המחכימות בעניין.
רק מזכיר שיש מדריך מעולה בנושא שכתב @נודד על הוצאת ספר מהחל ועד כלה. (מתוך נסיונם האישי שלו ושל אישתו בהוצאת 'יחידאי').

על הדרך של הספר שלכם עד למדף בחנות

חלפו כבר כמה וכמה חודשים בהם דחיתי שוב ושוב את קיומה של ההבטחה שנתתי כאן לפרט קצת על תהליך הוצאת ספר ועל תובנות שליקטתי לאורך הדרך. אבל הנה לכבוד חנוכה – החג הלא רשמי של מבצעי הספרים, בשלה העת ונחה עלי הרוח סוף סוף, לממש את מה שהבטחתי.. ראשית כל...

www.prog.co.il

בדיוק רציתי לתייג אותו.
שכוייח על הזריזות ועל הוספת המאמר! (הוא כבר כמעט ופרח מזיכרוני...) מאמין ש @נודד יוכל לסייע כאן לרבים וטובים, היות והוא היה בין הראשונים מהשנים האחרונות שהיה חבר בקהילה והוציא ספר...

 

[פניני ריין]

תודה לכולכם...
מה דעתכם שנגבש איזשהו שאלון מעניין ואחיד מכל השאלות שעלו ויעלו כאן,
וכל סופר יענה עליהם את תשובותיו?
(מי שרוצה אח"כ מוזמן לטפל בנתונים, לבנות גרפים ולהסיק מסקנות)

 

[אינדה]

שאלתי: איך מתמודדים עם דחיינות? יש לי כבר כמה ספרים שהשלמתי (בערך) ואני כל פעם דוחה ודוחה את עבודת העריכה שלהם, ובגלל זה הם נכנסים למגירה לכמה שנים טובות... (ומכאן נגזרת השאלה: איך הופכים את העריכה העצמית לכיפית, ולא למשהו מונוטוני ומעייף?)

בעיקרון לא מתמודדים, פשוט קופצים למים. זה קורה רק בספר ראשון. גם אני המתנתי שנתיים עד שניגשתי לעריכה בינתיים סיימתי עוד כמה ספרים, בסוף הגשתי את הספר לעורך והוא שיהיה בריא עובד מדוקדק על כל אות, ומילה, אין שורה שלא נבחנת. כתבתי את אותו ספר ראשון שלוש פעמים, בעז"ה הוא יצא בקרוב.
והיום אני מאוד שמח שקפצתי למים, והתעקשתי. בהתחלה הרבה פעמים אפשר באמת להרים ידיים ולוותר. ולהצטער שבכלל ניגשנו לשלב העריכה. אבל לאט לאט זה מתחבב, ואני כבר מאוד רוצה לערוך את הספר הבא...
אז לגבי איך מתמודדים עם עריכה, אני לא חושב שאפשר להתמודד בטח כשאתה לא יודע מה זה אומר עריכה. [כי מדובר בספר ראשון].
ולגבי איך להפוך את העריכה העצמית לכיפית, פשוט לדמיין את הספר בחנות ספרים, לדמיין את השם שבעז"ה יהיה לך בעולם הספרות החרדי, לחשוב על כך שבפסח/סוכות אנשים ירוצו לחנויות לקנות את הספר החדש שלך. זה מדרבן מאוד! ומחייב. כי כשמציבים מטרה ורצים לכיוונה, בדרך כלל פוגעים בה.

אני אישית פשוט אוהבת מידי לכתוב מכדי שהמציאות תעצור אותי, ובאותה מידה שונאת סדר יום קבוע והחלטי מהסוג של "כל בוקר 1000 מילים". אז אני כנראה לא הסופרת לענות על זה.
אבל מה שכן - זה שיחה ששמעתי מטובי הסופרים - ואני מזדהה לגמרי: אין כזה דבר לחכות להשראה. אם מחכים להשראה - לא גומרים כלום. לפעמים צריך לכתוב גם כשאין כוח, גם כשכל משפט מרגיש כאילו חוצבים אותו בכוח מתוך הר סלעי שלא מוכן להיכנע.
ומניסיון - הקטעים היפים ביותר שלי יוצאים אז. כל משפט נכתב ממחשבה עמוקה, כל דבר נעשה במאמץ ועם עומק. אין שם סערה רגשית שמתוכה נוצרות עשרות טעויות ותגובות קיטשיות.

אבל כן. לפעמים יש קטע שמעקצץ באצבעות, ואני אקום בשתיים בלילה כדי לכתוב אותו. לפעמים רק בראשי פרקים, לפעמים אשלים את הקטע ואזכה לכאב ראש הולם בשאר היום ונקיפות מצפון של - חני, ידעת שזה יזיק לך ושלא תוכלי לתפקד כל היום למחרת.
לא שזה עוזר לי לפעם הבאה...

פעם קראתי מאמר בעיתון של כל מיני סופרים, והם מספרים שם שהם קובעים לעצמם זמן ביום שבו הם כותבים, בין אם יש להם השראה ובין אם לאו. הם מכריחים את עצמם לכתוב.

אבל יש לי שאלה:
מה קורה במצב שנתקעים ואין איך להמשיך את העלילה. או שמגלים פתאום שאין איך לפתח את העלילה. [העלילה לא מתפתחת לשום כיוון. מין בלאק שחוסם את היצירה].
אני הרבה פעמים פשוט בורח לדיאלוג לוקח את הדמות הראשית מייצר לה שיחה עם דמות משנית, לרוב השיחה תתחיל בסתם תוכן לא מעניין, ואז יפתחו הצ'אקרות והשיחה תתחבר לעלילה.
אבל מעניין אותי אילו דרכים יצירתיות יש עוד...

 

[אוראל סולטן]

בעיקרון לא מתמודדים, פשוט קופצים למים. זה קורה רק בספר ראשון. גם אני המתנתי שנתיים עד שניגשתי לעריכה בינתיים סיימתי עוד כמה ספרים, בסוף הגשתי את הספר לעורך והוא שיהיה בריא עובד מדוקדק על כל אות, ומילה, אין שורה שלא נבחנת. כתבתי את אותו ספר ראשון שלוש פעמים, בעז"ה הוא יצא בקרוב.
והיום אני מאוד שמח שקפצתי למים, והתעקשתי. בהתחלה הרבה פעמים אפשר באמת להרים ידיים ולוותר. ולהצטער שבכלל ניגשנו לשלב העריכה. אבל לאט לאט זה מתחבב, ואני כבר מאוד רוצה לערוך את הספר הבא...
אז לגבי איך מתמודדים עם עריכה, אני לא חושב שאפשר להתמודד בטח כשאתה לא יודע מה זה אומר עריכה. [כי מדובר בספר ראשון].
ולגבי איך להפוך את העריכה העצמית לכיפית, פשוט לדמיין את הספר בחנות ספרים, לדמיין את השם שבעז"ה יהיה לך בעולם הספרות החרדי, לחשוב על כך שבפסח/סוכות אנשים ירוצו לחנויות לקנות את הספר החדש שלך. זה מדרבן מאוד! ומחייב. כי
כשמציבים מטרה ורצים לכיוונה, בדרך כלל פוגעים בה.

תודה רבה על התשובה המפורטת!

אבל הבעיה לי, שכתבתי לא רק ספר אחד, וכבר בכמה מהם זה קורה לי...(ובגלל זה התחלתי להעדיף סיפורים קצרים, גם בגלל זה וגם בגלל שהם מפתחים מאוד את המקוריות ואת רמת הכתיבה.)

בכל אופן, אנסה את השיטה שהצעת בסוף בצורה טיפה יותר רצינית ממה שהייתי עושה פעם. אולי יעזור

(אגב, אם מותר לשאול, אם איזה עורך אתה עובד?)

פעם קראתי מאמר בעיתון של כל מיני סופרים, והם מספרים שם שהם קובעים לעצמם זמן ביום שבו הם כותבים, בין אם יש להם השראה ובין אם לאו. הם מכריחים את עצמם לכתוב.

אבל יש לי שאלה:
מה קורה במצב שנתקעים ואין איך להמשיך את העלילה. או שמגלים פתאום שאין איך לפתח את העלילה. [העלילה לא מתפתחת לשום כיוון. מין בלאק שחוסם את היצירה].
אני הרבה פעמים פשוט בורח לדיאלוג לוקח את הדמות הראשית מייצר לה שיחה עם דמות משנית, לרוב השיחה תתחיל בסתם תוכן לא מעניין, ואז יפתחו הצ'אקרות והשיחה תתחבר לעלילה.
אבל מעניין אותי אילו דרכים יצירתיות יש עוד...

מכיר את שיטת 'מסע הגיבור'? אם לא, זו הזדמנות מצוינת לעיין בה. לי באופן ספציפי לא יצא להשתמש בה, אבל ממה שהבנתי היא בהחלט עוזרת מאוד בפיתוח העלילה.

אפשר גם להשתמש בשיטות תסריטאיות (כגון כתיבת מערכות וכו'), או לנסות לתכנן עלילה שלמה מראש עם תקציר והכל (קשה אבל בהחלט שווה), אבל בכל מקרה, פעם קראתי על זה הרבה ואני יודע שמסתובבות שם הרבה עצות טובות. (אך גם גרועות, כך שיש לקחת בחשבון...)