מדריך מקצועי סופרות חדשות מקהילת כתיבה, איך עשיתן את זה?

  • הוסף לסימניות
  • #1
להחזיק ספר אמיתי שלכם ביד, זה חלום של משהו כמו 81.674% מחברי הקהילה כאן.
(הנתונים עליהם מתבסס פילוח האוכלוסיה שמורים במערכת).

לחלקם חלום רחוק...
ביום שבו הם יקנו דירות להשקעה לכל הילדים, ינקו את המדף ההוא בארון העליון, יורידו 20 קילו ויתקשרו לדודה ראשקע בכל יום שישי, הם גם יחזיקו את ספר הביכורים שלהם ביד.

לחלקם חלום קרוב...
הנה סיפור#34 שהם מתחילים היום בקהילה, עומד לצאת לאור! לפסח! למכור 10,000 עותקים ולהתפרסם במכלול!
(זה אגב התנאי לפרסם שם ספר, לכל המתעניינים. לכן יש שם ערך על מיה קינן ויונה ספיר, אבל לא עליכם. כלומר, עדיין לא.)

ולחלק, חלום שהתגשם.

@ת. עקבי @חני גרשון @ק. כצן @אינדה @הווה פשוט @חוה אייזן @א. פרי @פספסתי מישהו? (אם פספסתי אותך, זו לגמרי אשמתך. למה אתה לא באקסל של הספרים החדשים?)

דבר ראשון, מזל טוב.
כולנו שמחים בשמחתכן, מאושרים ומפרגנים, וגם מרגישים חלק (תודו שעזרנו)
דבר שני,
אפשר לשאול אתכן כמה שאלות?
תסכימו להתראיין כאן לתועלת הציבור (וגם לעשות קצת שיווק על הדרך)?
לספר קצת על התהליך, על מה שמאחורי הספר, (למרות שכבר חרשנו על זה, יהיה נחמד להשוות בין התשובות השונות של כולכם)
וגם... נושא עליו משום מה פחות דיברו בפורום...על כל הטכני המעצבן הזה (מה עדיף? עימוד א' סופי או עימוד ב' טיוטה סופית? לקבל את התמלוגים דרך שכר סופרים, תלוש משכורת או חשבונית מס? ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??)

מי שמתנדבת להתראיין, אשמח אם תענה לי בהודעה הבאה.
מי שרוצה לשאול שאלות, אשמח גם כן אם ירשום אותם בהודעה משלו.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
מזל טוב לחברינו מקהילת כתיבה, שהוציאו ספרים לכבוד חג הסוכות.

ועכשיו... להחזיק ספר ביד, זה חלום של משהו כמו 81.674% מחברי הקהילה כאן.
(הנתונים עליהם מתבסס פילוח האוכלוסיה שמורים במערכת).

לחלקם חלום רחוק...
ביום שבו הם יקנו דירות להשקעה לכל הילדים, ינקו את המדף ההוא בארון העליון, יורידו 20 קילו ויתקשרו לדודה ראשקע בכל יום שישי, הם גם יחזיקו את ספר הביכורים שלהם ביד.

לחלקם חלום קרוב...
הנה סיפור#34 שהם מתחילים היום בקהילה, עומד לצאת לאור! לפסח! למכור 10,000 עותקים ולהתפרסם במכלול!
(זה אגב התנאי לפרסם שם ספר, לכל המתעניינים)

ולחלק, חלום שהתגשם.

@ת. עקבי @חני גרשון @ק. כצן @אינדה @הווה פשוט @חוה אייזן @פספסתי מישהו? (אם פספסתי אותך, זו לגמרי אשמתך. למה אתה לא באקסל של הספרים החדשים?)

אפשר לשאול אתכן כמה שאלות?
תסכימו להתראיין כאן לתועלת הציבור (וגם לעשות קצת שיווק על הדרך)?
לספר קצת על התהליך, על מה שמאחורי הספר, (למרות שכבר חרשנו על זה, יהיה נחמד להשוות בין התשובות השונות של כולכם)
וגם... נושא עליו משום מה פחות דיברו בפורום...על כל הטכני המעצבן הזה (מה עדיף? עימוד א' סופי או עימוד ב' טיוטה סופית? לקבל את התמלוגים דרך שכר סופרים, תלוש משכורת או חשבונית מס? ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??)

מי שמתנדבת להתראיין, אשמח אם תענה לי בהודעה הבאה.
מי שרוצה לשאול שאלות, אשמח גם כן אם ירשום אותם בהודעה משלו.
אני אמור להיות בקטגוריה של חלום קרוב בהחלט!
ספר הביכורים עדייין לא יצא. בעז"ה יצא בקרוב. נמצא בשלבי עריכה סופיים.
כשיצא. אין לי שום בעיה להתראיין!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
להחזיק ספר אמיתי שלכם ביד, זה חלום של משהו כמו 81.674% מחברי הקהילה כאן.
(הנתונים עליהם מתבסס פילוח האוכלוסיה שמורים במערכת).

לחלקם חלום רחוק...
ביום שבו הם יקנו דירות להשקעה לכל הילדים, ינקו את המדף ההוא בארון העליון, יורידו 20 קילו ויתקשרו לדודה ראשקע בכל יום שישי, הם גם יחזיקו את ספר הביכורים שלהם ביד.

לחלקם חלום קרוב...
הנה סיפור#34 שהם מתחילים היום בקהילה, עומד לצאת לאור! לפסח! למכור 10,000 עותקים ולהתפרסם במכלול!
(זה אגב התנאי לפרסם שם ספר, לכל המתעניינים. לכן יש שם ערך על מיה קינן ויונה ספיר, אבל לא עליכם. כלומר, עדיין לא.)

ולחלק, חלום שהתגשם.

@ת. עקבי @חני גרשון @ק. כצן @אינדה @הווה פשוט @חוה אייזן @פספסתי מישהו? (אם פספסתי אותך, זו לגמרי אשמתך. למה אתה לא באקסל של הספרים החדשים?)

דבר ראשון, מזל טוב.
כולנו שמחים בשמחתכן, מאושרים ומפרגנים, וגם מרגישים חלק (תודו שעזרנו)
דבר שני,
אפשר לשאול אתכן כמה שאלות?
תסכימו להתראיין כאן לתועלת הציבור (וגם לעשות קצת שיווק על הדרך)?
לספר קצת על התהליך, על מה שמאחורי הספר, (למרות שכבר חרשנו על זה, יהיה נחמד להשוות בין התשובות השונות של כולכם)
וגם... נושא עליו משום מה פחות דיברו בפורום...על כל הטכני המעצבן הזה (מה עדיף? עימוד א' סופי או עימוד ב' טיוטה סופית? לקבל את התמלוגים דרך שכר סופרים, תלוש משכורת או חשבונית מס? ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??)

מי שמתנדבת להתראיין, אשמח אם תענה לי בהודעה הבאה.
מי שרוצה לשאול שאלות, אשמח גם כן אם ירשום אותם בהודעה משלו.
א. פרי הוציאה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
וואו! @פניני ריין איזה רעיון מוצלח לאשכול!
נשמע כמו אחד שיהיה אפשר להפיק ממנו הרבה תועלת לחברי הקהילה, החולמים בסתר, והחולמים בגלוי...
איזו הברקה, תודה!

שאלותיי:
איך מצליחים להחזיק ראש בעריכה, בין ים המילים העצום? איך לא חוזרים על עצמך?
איך בוחרים הוצאה לאור?
כמה זמן תהליך העריכה לוקח?
כמה זמן לוקח התהליך של עימוד+כריכה+ירידה לדפוס? או במילים אחרות: תוך כמה זמן מהעריכה הספרותית הספר הופך לספר?
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #8
אשמח בהחלט להשיב, בהחלט עזרתם לי כאן...
ואם המידע המועט שאספתי מהוצאת ספר לאור יוכל לעזור לעוד סופרים איכותיים להצליח לפרוץ לשוק - אני בעד. רעיון מעולה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
רעיון מבורך לאשכול!

אני חושבת שכבר כתבתי באשכולות אחרים על תהליך הוצאת ספר (הן מהניסיון שלי כסופרת והן מהניסיון שלי כעורכת), אבל לא יודעת כמה אוכל לתרום כאן, כי הספרים שלי יצאו או בהוצאה פרטית או בהוצאה לא חרדית... (אני לא חרדית בהגדרה, אף שקרובה לשם)
בכל אופן, גם אני סקרנית לקרוא את ה"ראיונות" שיהיו כאן!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
רעיון מבורך לאשכול!

אני חושבת שכבר כתבתי באשכולות אחרים על תהליך הוצאת ספר (הן מהניסיון שלי כסופרת והן מהניסיון שלי כעורכת), אבל לא יודעת כמה אוכל לתרום כאן, כי הספרים שלי יצאו או בהוצאה פרטית או בהוצאה לא חרדית... (אני לא חרדית בהגדרה, אף שקרובה לשם)
בכל אופן, גם אני סקרנית לקרוא את ה"ראיונות" שיהיו כאן!
באילו ספרים מדובר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
הספר הראשון שלי בעברית "סוד הזהב" יצא לאור לפני 6 שנים. הספר הראשון בלעז יצא לפני כ- 20+ שנה :) לא יודעת אם אפשר כל כך להחשיב אותי לסופרת חדשה. אבל אני תמיד שמחה לשתף בנסיון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אז אני כותבת גם כאן שאלה מאשכול אחר:)
סופרות\סופרים שעסוקים במשרה שהיא לא הכתיבה, מלבד המשפחה וכו'... כלומר, שיש להם ב"ה סדר יום עמוס מעבר לכתיבה.
מה אתם עושים?
אני שומעת סופרים ותיקים אומרים, "כל בוקר 1000 מילים. משהו כמו שלוש ארבע שעות ביום". ואחרים שטוענים שההשראה באה רק בלילה.
אבל זה אומר שכותבים בארבע בבוקר, או בשתיים בלילה?
איך סידרתם את הכתיבה בלו"ז, פרקטית?
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אז אני כותבת גם כאן שאלה מאשכול אחר:)
סופרות\סופרים שעסוקים במשרה שהיא לא הכתיבה, מלבד המשפחה וכו'... כלומר, שיש להם ב"ה סדר יום עמוס מעבר לכתיבה.
מה אתם עושים?
אני שומעת סופרים ותיקים אומרים, "כל בוקר 1000 מילים. משהו כמו שלוש ארבע שעות ביום". ואחרים שטוענים שההשראה באה רק בלילה.
אבל זה אומר שכותבים בארבע בבוקר, או בשתיים בלילה?
איך סידרתם את הכתיבה בלו"ז, פרקטית?
אני אישית פשוט אוהבת מידי לכתוב מכדי שהמציאות תעצור אותי, ובאותה מידה שונאת סדר יום קבוע והחלטי מהסוג של "כל בוקר 1000 מילים". אז אני כנראה לא הסופרת לענות על זה.
אבל מה שכן - זה שיחה ששמעתי מטובי הסופרים - ואני מזדהה לגמרי: אין כזה דבר לחכות להשראה. אם מחכים להשראה - לא גומרים כלום. לפעמים צריך לכתוב גם כשאין כוח, גם כשכל משפט מרגיש כאילו חוצבים אותו בכוח מתוך הר סלעי שלא מוכן להיכנע.
ומניסיון - הקטעים היפים ביותר שלי יוצאים אז. כל משפט נכתב ממחשבה עמוקה, כל דבר נעשה במאמץ ועם עומק. אין שם סערה רגשית שמתוכה נוצרות עשרות טעויות ותגובות קיטשיות.

אבל כן. לפעמים יש קטע שמעקצץ באצבעות, ואני אקום בשתיים בלילה כדי לכתוב אותו. לפעמים רק בראשי פרקים, לפעמים אשלים את הקטע ואזכה לכאב ראש הולם בשאר היום ונקיפות מצפון של - חני, ידעת שזה יזיק לך ושלא תוכלי לתפקד כל היום למחרת.
לא שזה עוזר לי לפעם הבאה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אז אני כותבת גם כאן שאלה מאשכול אחר:)
סופרות\סופרים שעסוקים במשרה שהיא לא הכתיבה, מלבד המשפחה וכו'... כלומר, שיש להם ב"ה סדר יום עמוס מעבר לכתיבה.
מה אתם עושים?
אני שומעת סופרים ותיקים אומרים, "כל בוקר 1000 מילים. משהו כמו שלוש ארבע שעות ביום". ואחרים שטוענים שההשראה באה רק בלילה.
אבל זה אומר שכותבים בארבע בבוקר, או בשתיים בלילה?
איך סידרתם את הכתיבה בלו"ז, פרקטית?
כמו ש @חני גרשון כתבה,
אין כזה דבר לחכות להשראה. אם מחכים להשראה - לא גומרים כלום. לפעמים צריך לכתוב גם כשאין כוח, גם כשכל משפט מרגיש כאילו חוצבים אותו בכוח מתוך הר סלעי שלא מוכן להיכנע.
לא צריך לחכות ללילה, ולהשראה שאולי תבוא ואולי לא...

זמן מוגדר לכתיבה (ולא משנה איפה הוא ממוקם ביממה) זה רעיון טוב, הבעיה שהרבה פעמים הוא לא פרקטי, כי החיים שלנו דינמיים מידי.
אני פשוט בעד כל זמן פנוי שיש לך - גם במקום מנוחה, לפעמים :( - פשוט לכתוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
גם אני אשמח לקרוא את התגובות המחכימות בעניין.
רק מזכיר שיש מדריך מעולה בנושא שכתב @נודד על הוצאת ספר מהחל ועד כלה. (מתוך נסיונם האישי שלו ושל אישתו בהוצאת 'יחידאי').
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
@פניני ריין שכוייח על האשכול הנצרך והמועיל!

שאלתי: איך מתמודדים עם דחיינות? יש לי כבר כמה ספרים שהשלמתי (בערך) ואני כל פעם דוחה ודוחה את עבודת העריכה שלהם, ובגלל זה הם נכנסים למגירה לכמה שנים טובות... (ומכאן נגזרת השאלה: איך הופכים את העריכה העצמית לכיפית, ולא למשהו מונוטוני ומעייף?)

ואיך למען ה' מוצאים גרפיקאית נורמלית??
לא בעייה, בימינו יש יותר מאחת, וכולם מעולות משכמן ומעלה...
אגב, הכוונה ב'גרפיקאית' זה למעמדת או למעצבת כריכה? ככה אוכל אולי לכוון יותר...
הספר הראשון בלעז יצא לפני כ- 20+ שנה
איזה?
אני אישית פשוט אוהבת מידי לכתוב מכדי שהמציאות תעצור אותי, ובאותה מידה שונאת סדר יום קבוע והחלטי מהסוג של "כל בוקר 1000 מילים". אז אני כנראה לא הסופרת לענות על זה.
אבל מה שכן - זה שיחה ששמעתי מטובי הסופרים - ואני מזדהה לגמרי: אין כזה דבר לחכות להשראה. אם מחכים להשראה - לא גומרים כלום. לפעמים צריך לכתוב גם כשאין כוח, גם כשכל משפט מרגיש כאילו חוצבים אותו בכוח מתוך הר סלעי שלא מוכן להיכנע.
ומניסיון - הקטעים היפים ביותר שלי יוצאים אז. כל משפט נכתב ממחשבה עמוקה, כל דבר נעשה במאמץ ועם עומק. אין שם סערה רגשית שמתוכה נוצרות עשרות טעויות ותגובות קיטשיות.

אבל כן. לפעמים יש קטע שמעקצץ באצבעות, ואני אקום בשתיים בלילה כדי לכתוב אותו. לפעמים רק בראשי פרקים, לפעמים אשלים את הקטע ואזכה לכאב ראש הולם בשאר היום ונקיפות מצפון של - חני, ידעת שזה יזיק לך ושלא תוכלי לתפקד כל היום למחרת.
לא שזה עוזר לי לפעם הבאה...
מסכים עם כל מילה.

סתם כך, גם אם את לא הטיפוס של כתיבת כמות מילים כל יום, זה מומלץ ומשפר כתיבה מאוד, מניסיון. (ובהזדמנות זאת אצטט את מה שאני נוהג לצטט, כמדומני בשם אחד הסופרים הגדולים בעולם, שאמר שכל מי שלא כותב כמה וכמה שעות בכל יום לא נקרא סופר...)

(אגב, מאמין שאפשר לצרף לדיון גם את הסופרים הוותיקים יותר שכאן, כדי שיוכלו להחכים אותנו מעט בפניניהם הנצרכים לגבי כתיבה ודומיה...)
גם אני אשמח לקרוא את התגובות המחכימות בעניין.
רק מזכיר שיש מדריך מעולה בנושא שכתב @נודד על הוצאת ספר מהחל ועד כלה. (מתוך נסיונם האישי שלו ושל אישתו בהוצאת 'יחידאי').
בדיוק רציתי לתייג אותו.
שכוייח על הזריזות ועל הוספת המאמר! (הוא כבר כמעט ופרח מזיכרוני...) מאמין ש @נודד יוכל לסייע כאן לרבים וטובים, היות והוא היה בין הראשונים מהשנים האחרונות שהיה חבר בקהילה והוציא ספר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
תודה לכולכם...
מה דעתכם שנגבש איזשהו שאלון מעניין ואחיד מכל השאלות שעלו ויעלו כאן,
וכל סופר יענה עליהם את תשובותיו?
(מי שרוצה אח"כ מוזמן לטפל בנתונים, לבנות גרפים ולהסיק מסקנות;))
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
שאלתי: איך מתמודדים עם דחיינות? יש לי כבר כמה ספרים שהשלמתי (בערך) ואני כל פעם דוחה ודוחה את עבודת העריכה שלהם, ובגלל זה הם נכנסים למגירה לכמה שנים טובות... (ומכאן נגזרת השאלה: איך הופכים את העריכה העצמית לכיפית, ולא למשהו מונוטוני ומעייף?)
בעיקרון לא מתמודדים, פשוט קופצים למים. זה קורה רק בספר ראשון. גם אני המתנתי שנתיים עד שניגשתי לעריכה בינתיים סיימתי עוד כמה ספרים, בסוף הגשתי את הספר לעורך והוא שיהיה בריא עובד מדוקדק על כל אות, ומילה, אין שורה שלא נבחנת. כתבתי את אותו ספר ראשון שלוש פעמים, בעז"ה הוא יצא בקרוב.
והיום אני מאוד שמח שקפצתי למים, והתעקשתי. בהתחלה הרבה פעמים אפשר באמת להרים ידיים ולוותר. ולהצטער שבכלל ניגשנו לשלב העריכה. אבל לאט לאט זה מתחבב, ואני כבר מאוד רוצה לערוך את הספר הבא...
אז לגבי איך מתמודדים עם עריכה, אני לא חושב שאפשר להתמודד בטח כשאתה לא יודע מה זה אומר עריכה. [כי מדובר בספר ראשון].
ולגבי איך להפוך את העריכה העצמית לכיפית, פשוט לדמיין את הספר בחנות ספרים, לדמיין את השם שבעז"ה יהיה לך בעולם הספרות החרדי, לחשוב על כך שבפסח/סוכות אנשים ירוצו לחנויות לקנות את הספר החדש שלך. זה מדרבן מאוד! ומחייב. כי כשמציבים מטרה ורצים לכיוונה, בדרך כלל פוגעים בה.
אני אישית פשוט אוהבת מידי לכתוב מכדי שהמציאות תעצור אותי, ובאותה מידה שונאת סדר יום קבוע והחלטי מהסוג של "כל בוקר 1000 מילים". אז אני כנראה לא הסופרת לענות על זה.
אבל מה שכן - זה שיחה ששמעתי מטובי הסופרים - ואני מזדהה לגמרי: אין כזה דבר לחכות להשראה. אם מחכים להשראה - לא גומרים כלום. לפעמים צריך לכתוב גם כשאין כוח, גם כשכל משפט מרגיש כאילו חוצבים אותו בכוח מתוך הר סלעי שלא מוכן להיכנע.
ומניסיון - הקטעים היפים ביותר שלי יוצאים אז. כל משפט נכתב ממחשבה עמוקה, כל דבר נעשה במאמץ ועם עומק. אין שם סערה רגשית שמתוכה נוצרות עשרות טעויות ותגובות קיטשיות.

אבל כן. לפעמים יש קטע שמעקצץ באצבעות, ואני אקום בשתיים בלילה כדי לכתוב אותו. לפעמים רק בראשי פרקים, לפעמים אשלים את הקטע ואזכה לכאב ראש הולם בשאר היום ונקיפות מצפון של - חני, ידעת שזה יזיק לך ושלא תוכלי לתפקד כל היום למחרת.
לא שזה עוזר לי לפעם הבאה...
פעם קראתי מאמר בעיתון של כל מיני סופרים, והם מספרים שם שהם קובעים לעצמם זמן ביום שבו הם כותבים, בין אם יש להם השראה ובין אם לאו. הם מכריחים את עצמם לכתוב.

אבל יש לי שאלה:
מה קורה במצב שנתקעים ואין איך להמשיך את העלילה. או שמגלים פתאום שאין איך לפתח את העלילה. [העלילה לא מתפתחת לשום כיוון. מין בלאק שחוסם את היצירה].

אני הרבה פעמים פשוט בורח לדיאלוג לוקח את הדמות הראשית מייצר לה שיחה עם דמות משנית, לרוב השיחה תתחיל בסתם תוכן לא מעניין, ואז יפתחו הצ'אקרות והשיחה תתחבר לעלילה.
אבל מעניין אותי אילו דרכים יצירתיות יש עוד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
בעיקרון לא מתמודדים, פשוט קופצים למים. זה קורה רק בספר ראשון. גם אני המתנתי שנתיים עד שניגשתי לעריכה בינתיים סיימתי עוד כמה ספרים, בסוף הגשתי את הספר לעורך והוא שיהיה בריא עובד מדוקדק על כל אות, ומילה, אין שורה שלא נבחנת. כתבתי את אותו ספר ראשון שלוש פעמים, בעז"ה הוא יצא בקרוב.
והיום אני מאוד שמח שקפצתי למים, והתעקשתי. בהתחלה הרבה פעמים אפשר באמת להרים ידיים ולוותר. ולהצטער שבכלל ניגשנו לשלב העריכה. אבל לאט לאט זה מתחבב, ואני כבר מאוד רוצה לערוך את הספר הבא...
אז לגבי איך מתמודדים עם עריכה, אני לא חושב שאפשר להתמודד בטח כשאתה לא יודע מה זה אומר עריכה. [כי מדובר בספר ראשון].
ולגבי איך להפוך את העריכה העצמית לכיפית, פשוט לדמיין את הספר בחנות ספרים, לדמיין את השם שבעז"ה יהיה לך בעולם הספרות החרדי, לחשוב על כך שבפסח/סוכות אנשים ירוצו לחנויות לקנות את הספר החדש שלך. זה מדרבן מאוד! ומחייב. כי
כשמציבים מטרה ורצים לכיוונה, בדרך כלל פוגעים בה.
תודה רבה על התשובה המפורטת!

אבל הבעיה לי, שכתבתי לא רק ספר אחד, וכבר בכמה מהם זה קורה לי...(ובגלל זה התחלתי להעדיף סיפורים קצרים, גם בגלל זה וגם בגלל שהם מפתחים מאוד את המקוריות ואת רמת הכתיבה.)

בכל אופן, אנסה את השיטה שהצעת בסוף בצורה טיפה יותר רצינית ממה שהייתי עושה פעם. אולי יעזור :)

(אגב, אם מותר לשאול, אם איזה עורך אתה עובד?)

פעם קראתי מאמר בעיתון של כל מיני סופרים, והם מספרים שם שהם קובעים לעצמם זמן ביום שבו הם כותבים, בין אם יש להם השראה ובין אם לאו. הם מכריחים את עצמם לכתוב.

אבל יש לי שאלה:
מה קורה במצב שנתקעים ואין איך להמשיך את העלילה. או שמגלים פתאום שאין איך לפתח את העלילה. [העלילה לא מתפתחת לשום כיוון. מין בלאק שחוסם את היצירה].

אני הרבה פעמים פשוט בורח לדיאלוג לוקח את הדמות הראשית מייצר לה שיחה עם דמות משנית, לרוב השיחה תתחיל בסתם תוכן לא מעניין, ואז יפתחו הצ'אקרות והשיחה תתחבר לעלילה.
אבל מעניין אותי אילו דרכים יצירתיות יש עוד...
מכיר את שיטת 'מסע הגיבור'? אם לא, זו הזדמנות מצוינת לעיין בה. לי באופן ספציפי לא יצא להשתמש בה, אבל ממה שהבנתי היא בהחלט עוזרת מאוד בפיתוח העלילה.

אפשר גם להשתמש בשיטות תסריטאיות (כגון כתיבת מערכות וכו'), או לנסות לתכנן עלילה שלמה מראש עם תקציר והכל (קשה אבל בהחלט שווה), אבל בכל מקרה, פעם קראתי על זה הרבה ואני יודע שמסתובבות שם הרבה עצות טובות. (אך גם גרועות, כך שיש לקחת בחשבון...)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:
מה דעתכם על ציור שלא רק אתם יצרתם?
מה דעתכם על ציור שלכם שמאייר אחר ממשיך?

ואחריו עוד אחד. ועוד אחד.


אנחנו בוחנים עכשיו היתכנות לפרויקט קהילתי מיוחד:
ציור אחד גדול, שנוצר בשיתוף פעולה של כמה ציירים מהקהילה.

כל מאייר שמשתתף מקבל לזמן מוגבל את הציור, ממשיך אותו לפי ראות עיניו, ואז מעביר הלאה.
בסוף – נחשף ציור אחד גדול, עם סיפור של קהילה שלימה מאחוריו.

------------------------

יחד עם ההתלהבות, למדנו מניסיון עבר דבר חשוב:
כדי שאתגר כזה באמת יעבוד ויגיע לקו הסיום – הוא צריך אנשים שמגיעים לא רק עם כישרון, אלא גם עם מחויבות.


ולכן חשוב לנו לומר מראש:
האתגר מיועד למי שמרגיש שהוא יכול ורוצה להשתתף בצורה פעילה לאורך הדרך.
לא מתוך לחץ, אלא מתוך רצון להיות חלק ממשהו שנבנה ביחד.


------------------------

הפרטים המלאים עדיין מתגבשים,
וכרגע אנחנו רוצים לבדוק דבר אחד פשוט:
האם
יש כאן מספיק אנשים שמתאים להם אתגר כזה – וגם יכולים להתחייב אליו?


אם כן – נשמח שתיכנסו לקישור המצורף ותענו על סקר קצרצר.
הוא יעזור לנו להבין את רמת העניין, להכיר את המשתתפים, ולבנות את הפרויקט בצורה שתכבד את הזמן וההשקעה של כולם.

ואם כרגע זה פחות מתאים – הכול טוב, אולי בפעם הבאה 🙂


מעניין אתכם?
הצטרפו עכשיו.

----------------------------------

בנוסף
– נשמח מאוד לשמוע אתכם גם כאן.
מחשבות, רעיונות, הסתייגויות, הצעות לשיפור, או סתם תחושת בטן – הכול לגיטימי ומוזמן.

אני אהיה זמין באשכול, אקרא כל תגובה, ואשמח לדון יחד על כל נושא שיעלה, כדי לחדד, לשפשף ולבנות את האתגר בצורה הטובה והמדויקת ביותר לקהילה.

פעם חשבתי שכדאי להוציא אישורים ולבנות ממ"ד. נכון, יש עלויות וזו לא בניה רגילה, אבל מה לא עושים בשביל הביטחון.

היום בשעת מלחמה, אחרי ששהיתי במשך יממה שלמה בבית עם ממ"ד, אני לא מצליח להבין איך אפשר לעבור את המלחמה עם ממ"ד.

הנה עשרת הסיבות למה ממ"ד זה נטל ולא נכס!
ואם יש לכם ממ"ד בבית, תקראו את זה ותגידו אם לא בא לכם לרוץ באזעקה הבאה למקלט הציבורי הקרוב לממ"ד שלכם...

1.
עזבו את אלה שבאופן רשמי הממ"ד הוא החדר הפרטי שלהם, הם סובלים יותר מכולם מהמלחמה, באמת רחמים... תנסו פעם להמשיך לישון כשמתמקמים לכם במיטה עוד ארבעה אנשים שמתנדנדים עם תהילים ביד, והכי מעצבן שאחד מבני הבית שמאוד רוצה שיתחשבו באלה שישנים בחדר דואג להשקיט כל העת את מי שנמלט לממ"ד בלופ של 'שששששש....' עולה ויורד באורך של עשרים שניות כל אחד.
אם היו שואלים אותי, הייתי מעדיף שידליקו לי באמצע שינה טרנסים בפול ווליום, רק לא את הששששש המתחסד הזה...


2.
מבחינה מדעית אין קשר בין בעלי ממ"דים לשמירה על משקל, ולכן אם אתם בדרך ל- או באמצע ה- 'דיאטה', כדאי שתדעו שבירידה ועלייה של מדרגות שורפים קלוריות הרבה יותר מאשר בהליכה רגילה במישור, מה גם שהדרך מהחדר שינה שלכם ועד הממ"ד היא במקסימום 3-7 מטר, ובמדרגות מדובר על בין 20 ל40 מטר, ועכשיו תוסיפו על זה את אפקט המהירות שבתוך הבית אתם הולכים אבל עד המקלט יש תחרות ריצה בין השכנים, אחרת תישארו לעמוד עד שהאירוע יסתיים...
אז אתם שם בממ"ד שצריכים להתחיל להוריד קלוריות, רק שתדעו שלרדת במדרגות זה פי 5 מהליכה במישור, ולטפס שימו לב, זה פי 20.
מה אתם אומרים, ניפגש במקלט?


3.
ומה עם ה'נפש'? גם אם ב"ה לא חטפנו פגיעה פיזית מאיזה רסיס תועה ה'נפש' דורשת את שלה, תמיכה רגשית וחיזוק הדדי מסייע במעבר חלק יותר של המלחמה מבחינה נפשית, במקלט תוכלו לפגוש בעלוני חיזוק, ציורי קיר מרגיעים, או סתם שכן חייכן שמנעים את האווירה, בבית, הסיכוי שלמישהו יהיה כח לזרוק בדיחה ב3:45 לפנות בוקר הוא אפסי, לעומת זאת במקלט הסיכוי שלא יהיה אחד כזה הוא אפסי...
אם יתמזל מזלכם אולי תצליחו לתפוס את צוות הסיוע הנפשי מטעם העירייה שייקלע למקלט שלכם בדרכם לעזרה דחופה בזירת נפילה, אל תוותרו להם, תשאלו את השאלות הנכונות, וסתם בשביל הסקרנות תנסו לראות אם הם לא מגלים בעצמם סימני מצוקה, מאוד יכול להיות שגם הם צריכים עזרה...


4.
מכירים את השכן המטופטפ בהגזמה? זה עם החולצה המגוהצת, הנעליים המבריקות והשיער המסורק.
עכשיו תשכחו את כל מה שידעתם אליו, ותדמיינו 'כרית' בצורה של השכן הזה...
נכון שבא לכם לראות את זה? אז רק שתדעו שמספר ה'פרצופי כרית' שיש במקלט בשעות הלילה, עולה על מספר הכריות שיש לכם בבית כולל אלה שעדיין ב'בוידעם' ולא נכנסו עדיין לכלל שימוש.


5.
אוהבים להסתכן ולראות 'יירוטים'? נראה אתכם מתחמקים מתחת עיניה הפקוחות והלחוצות של אמא ומתגנבים לחלון בסלון כדי לחזות במטר ה'מטאורים' שנוחת על אזור המרכז.
בדרך ל'מקלט' תמיד אפשר להתחמק איכשהוא החוצה, אל דאגה בתוך המקלט יש מספיק המולה שתסיח את דעתה של אמא, והיא תוותר על ללכת לחפש אחריכם בחוץ ברחובה של עיר. לא מומלץ, אבל אפשרי בהחלט.


6.
אני לא רוצה להפחיד, אבל 'מקלט' בתחושה שלי בטוח יותר משמעותית מ'ממ"ד'.
וודאי אם מדובר בממ"ד שמחכה לטיל בקומת הגג.
'מקלט' ממוקם בדרך כלל מתחת לאדמה מה שנותן תחושת בטחון מסוימת שגם אם תהיה פגיעה ישירה, המקלט ישרוד את זה.

מצד שני אם מכניסים למשוואה את כמות הפציעות בדרך למקלט, ה'פגיעה הישירה' הופכת לאופציה רחוקה יותר, ועדיין בגלל שהירידה למקלט היא באחריותנו והפגיעה של הטיל פחות... ההמלצה המושכלת שלי היא עדיין תהיה 'מקלט' בדגש על ירידה זהירה במורד המדרגות.


7.
אם אתם אחראים על 'וועד הבית' בבניין, ולא מצליחים לארגן ישיבת וועד כבר שנה וחצי, אז שתדעו שאם רק היה לכם מקלט בבניין, הייתם יכולים לקבל החלטות מהירות בסבב הצבעות מהיר תוך ניצול ציני של הלחץ שבו אנשים נמצאים כדי לקדם את האינטרסים שלכם בבניין.
עכשיו לכו תנסו להוציא כל שכן מהממ"ד שלו, בהצלחה.


8.
תחשבו על זה, את הממ"ד בבית אתם צריכים לפנות בסופו של דבר לטובת הדיירים המקוריים של החדר, אבל את השטח עליו השתלטתם ב'מקלט' תוכלו לנצל אחרי המלחמה למגוון פעילויות, רק ש'וועד הבית' לא ישמע...

9.
'זכות הרבים' זה לא צחוק!
לכולנו יש זכויות ועם כל הכבוד ל'צדיקים' שיש לכם בבית, אין מה להשוות ביניהם לבין ה'מסה' הגדולה של תינוקות של בית רבן שיש בכל 'מקלט' ממוצע בבני ברק, עליהם שום טיל איראני לא יכול!


10.
אוהבים קונספירציות? בואו למקלט. שם תשמעו מגוון רחב והזוי של עדכונים על אירועים מסתוריים שאולי התרחשו וכנראה שלא, אבל 'כתב החדשות' שזה עתה התחיל את דרכו לא מפסיק לשאול שאלות מעוררות מחשבה על כך שייתכן ואין בכלל מדינה ששמה 'איראן' והכל זה המצאה של ה'בונים החופשיים' שרוצים להשתלט על העולם.

הוא אפילו אמר פעם שיש מצב שה'בונים החופשיים' הם אלה שעומדים מאחורי הקמפיין על כך שצריך לבנות ממ"דים בכל הארץ, הכל כדי שלא יהיה לאנשים דרך להתעדכן במה קורה באמת...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה