בקשה התמודדות בין קבוצות בסמינר -רעיונות .

  • הוסף לסימניות
  • #1
לבת שלי בסמינר יש התמודדות בנושא ללכת עם הזרם ונגד הזרם , ניסיתי לעזור לה עם תעמולה "שתשאיר את כולם עם פה פתוח 😉"אבל לא ממש הצלחתי אשמח לרעיונות כי היא ממש מחפשת
תודה רבה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
גם אחותי עם אותו סיפור, אולי הן באותו סמינר...
רעיונות יתקבלו בברכה
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אולי בכיון של "דג ששוחה נגד הזרם"
לעצב תעמולה של אקווריום\ים
יכול להיות מלא אוירה סביב זה אם מבצעים בצורה מושכת ומקורית
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אפשר להרחיב את המושג 'זרם': מים זורמים בברז, זרם חשמלי, ולקחת את זה לכיוון יצירתי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

  • 3
    • ב
    דרוש מידע מי פה עם נטפרי
  • ביונסה //
    • ויכול לבדוק אם זה פתוח לו
    זה חסום לי ואני רוצה לראות אם זה חסימה של הקהילה או נטפרי עצמם

    Iran state media share Lego propaganda video with figures blasting targets across the Middle East - Trim.mp4

    drive.google.com drive.google.com
    2 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שלג קל
    באמת שלקח לי זמן להבין למה למי פה צריך סינון של נטפרי
  • 65 66 67 74K
    • י
    למסירה למסירה 'בחינם' - פסח תשפ"ו
  • יואל זוהר //
    • אשכול מסירת חפצים - פסח תשפ"ו​
    מסדרים,
    מפנים את הבית,
    יש לכם חפצים במצב טוב שכבר אין בהם צורך?
    בואו למסור למי שזקוק לכך - איש את רעהו!
    זה נהנה וזה לא חסר


    • האשכול מיועד למסירת חפצים בחינם בלבד!
    • האשכול 'לא' מיועד לחיפוש חפצים ע"י כתיבת הודעות
    • אין לפרסם פה הודעות מכירות כלל!
    • יש לכתוב עיר בראש ההודעה
    • לא יתקבלו בקשות למחיקת מייל, אנא, אל תכתבו כתובת מייל בניגוד לכללי האתר.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: goaty, אמונה בהשם, עיצוב שנוסק גבוה ועוד 12 משתמשים15 //
    1K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הכל בסדר
    למסירה שקית עם בגדי בנים שבתיים. סט אחד קייצי אחד ניטלי ו3 סוודרים בז' במידות 8.8.4 ועוד חולצות...
  • 1
    • ה
    מידע שימושי שיחה לשבת הגדול
  • הכל בסדר //
    • ניתן לצפות בשיעור בקישור הבא, וכן במערכת "קול הלשון"
    https://youtu.be/_UA9f79nCHY


    🔊 הצטרפו כמנוי לקבלת התראה על שיעור חדש 🆕 👍 עשו לייק לשיעור 📖 שתפו חברים בשיעור לזיכוי הרבים 🎥 צפו בשיעורים נוספים של הרב גדליה הופנונג בקישור הבא : 👈 https://www.youtube.com/playlist?list=PLWSYw8GYqUiwLlCls1EcWtZ1DOGzFTLfF


    --
    0 תגובות
  • 2 1K
    • א
    ביקורת רשתות מזון חדשות בישראל
  • אורי מלאכי //
    • נשמע שהולכות להיפתח לפחות 2 רשתות מזון חדשות על ידי יזמים חרדים
    מה שורדיגר הולך לפתוח
    ויד השם של ישראל צישינסקי
    השאלה שלי אם זה סימן להורדת מחירים
    אני תמיד הבנתי בכלכלה שכשיש שוק מוצלח קמים מתחרים כדי לקבל חלק בעוגה והדרך שלהם לגבור על המתחרים הוותיקים היא שיפור השירות שהפשוט בהם זה הורדת מחירים
    גם צישינסקי וגם ורדיגר פונים גם לציבור הכללי(ורדגיר אמר ככה מפורש והמיקום של הסניפים הראשונים של יד השם מוכיחים על כך)
    אז הם לא בונים שהציבור החרדי ישלם יקר העיקר לקנות אצל חרדים
    אז יש כוונה להוריד מחירים(או לשפר את השירות בצורה אחרת) והאם זה יתפשט לרשתות הוותיקות
    או שאני יותר מדי אופטימי
    • תודה
    Reactions: דוד פרידמן השני1 //
    28 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מרחב בטוח
    ישראל צישינסקי. מקדם את רשת הסופרמרקטים בבעלותו (צילום: יגאל הררי) פרסום ראשון קבוצת חמדת הארץ...
  • 264
    • ס
    דרוש מידע תנו רעיונות לקורסים מכל הסוגים לנערה מוכשרת.....
  • סחלב כחול //
    • שלום,
    מחפשת לנערה מוכשרת קורס רציני ומקצועי אפשרי בכל התחומים
    ואני לא יודעת מאיפה להתחיל....
    אשמח לשמוע כמה שיותר רעיונות כולל הכל ובפירוט מקצוע מסויים..
    זה חסד ענקק תודה רבה!!!!
    16 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בתיה3752
    אני גם אשמח לשמוע אם משהיא מכירה קורס טכנאות פלאפונים לנשים....
  • 50 51 52 43K
    • E
    מידע שימושי אשכול מכירת חפצים הגדול לפסח
  • elish789 //
    • כמיטב המסורת, מתכבדת לפתוח אשכול ייעודי למכירת מוצרים שנקנו אך לא יצא להשתמש בהם.
    לקראת פסח זה בדיוק הזמן לעשות סדר בבית, לפנות מקום ולהעביר הלאה פריטים שאין בהם עוד שימוש.

    כדי שהמכירה תהיה נוחה לכולם, כדאי לפרט בכל הודעה:​

    שם המוצר
    מצב     (חדש באריזה / ללא אריזה אך מעולם לא שומש)
    מחיר מבוקש ומחיר מקורי אם ידוע
    אזור איסוף
    תמונה:     (מומלץ מאוד!)
    • תודה
    Reactions: chaim המלך, טובבבבבבב, צפונבון ועוד 4 משתמשים7 //
    1K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ל
    לייבדיק
    מעוניינת בעגלות \בובות במצב מעולה ביתר
  • 2 3 4 3K
    • י
    דרוש מידע סקר! כמה מקפיאים יש לכם בבית??
  • יוחנן 1 //
    • מאד מעניין לדעת מה הסטנרדט של משפחות בנושא מקפיאים?
    תכתבו בבקשה כמה ילדים יש לכם?
    וכמה מקפיאים ובאיזה גודל יש לכם?
    ולכלול גם את המקפיא של המקרר בחישוב. [ואם זה לא בגודל סטנדרט, נא ציינו זאת]
    • תודה
    Reactions: שמואלזון ו-שמור לי2 //
    69 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    H
    <Hacker>
    זוג פלוס 10 בבית מקרר+מקפיא, ועוד מקרר בנפרד ועוד מקפיא בנפרד
  • 399 400 401
    • יש פתרון!
    4M
    • ס
    חדשות בעולם שאגת הארי • עדכוני מלחמת איראן האחרונה
  • סטאר //
    • סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

    הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):
    המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


    הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
    • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
      יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

    • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

    • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

    המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
    הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


    הזווית הישראלית והאזורית:
    • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

    • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

    • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

    באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
    • תודה
    • חחח
    • וואו!
    Reactions: טובבבבבבב, chaim המלך, רוצה בחיי ועוד 59 משתמשים62 //
    8K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מרחב בטוח
    נס אמש בזירת פגיעה בבני ברק: ברחוב טרומפלדור בעיר פצצת מצרר פגעה ישירות בקיר ממ"ד ואף פערה בו...
  • 2 663
    • י
    עזרה האתר של בנק הפועלים לא עובד, האם רק אצלי זה כך ?
  • י. ישר //
    • בשעה האחרונה האתר של בנק הפועלים לא עובד תקין, (הפרטי והעסקי),
    אני חייב דחוף לבצע היום כמה העברות, האם ידוע למישהו על פתרון,
    27 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פנינה לונטל
    האם מישהו יודע למה הפתיחת חשבון באפליקציה (של בנק הפועלים) לא עובד (יש לי בפלאפון חסימה של נתיב)
  • 165
    • ה
    התייעצות איך עוברים את שבת הגדול בהצלחה?
  • הדר 310 //
    • אשמח מאוד לשמוע טיפים מה אתם עושים עם שבת הגדול, איך מבשלים, איך אוכלים, מה אוכלים וכו'.

    תודה רבה!!
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יאלילי
    הכל כרגיל, למה לחרפן את כל המשפחה מוקדם כ"כ? סלון נקי במוצ"ש מטבח בראשון שני בע"ה
    הצג עוד…

    אולי מעניין אותך גם...

    אשכולות דומים

  • 2 3 6K
    • ש
    שיתוף - לביקורת מסע חיים אישי.
  • שמח בשמחתי //
    • אני רוצה לשתף חלק מסיפור חיי, ואם תרצו אמשיך לפרקים הבאים...

    פרק א - בין פטיש לסדן, מסע של התמודדות ותקווה​

    קוראים לי שניאור אני בן 24 זה עתה סיימתי את מסלול הלימודים בישיבה והשליחות במסגרת חב"ד. ברוך השם אני בחור פעיל ומלא אנרגיה, עשיתי הרבה למבצע תפילין בכותל המערבי, ובחגים גם בבית הרפואה מעיין החיים, אני זוכה לשמח חולים ומנהל קבוצת מתנדבים שמזכים יהודים במצוות החג, ומחדירים בהם שמחה ואור של תקווה, וכן גם בי מחדיר סיפוק עצום, לעזור ולסייע לאחרים זו הרגשה נפלאה מאין כמוה.

    אני בשידוכים כבר יותר משנה, במקביל לאחותי שצעירה ממני בשנתיים, שגם זה עתה סיימה את חוק לימודה במסגרות חב"ד, וכרגע מחפשת את בן זוגה - החצי שאבד לה. אני בדיוק ניצב על פרשת דרכים מה לעשות כרגע לבנתים עד שאמצע את החצי ששייך לי, השידוך שלי, המיועדת שלי.

    באחד הימים כשאני חוזר לבית אחרי לימוד מוצלח עם החברותא, עייף ומותש אך מלא סיפוק. בעודי מחכה לארוחת הצהרים שאחותי מבשלת, אני שם לב למכתב שמונח על השולחן על המכתב היה כתוב את שמי המלא והכתובת של הבית, זה ריגש אותי מאוד למען האמת, לא ידעתי שיש מישהו שממש מתעניין בי עד כדי כך שהוא שולח לי מכתב באופן אישי.

    פתחתי את המכתב בהתרגשות, וברגע אחד כל רגש השמחה וההתרגשות שלי התהפך לרגש של פחד וחרדה, התברר שהמכתב נשלח מטעם המוסד לביטוח לאומי, והוא בעצם הודעת חוב על סך של כ10,000 ₪. לא ידעתי מה זה אומר בדיוק, היה לי מוזר מאיפה הגיע החוב הזה, אני לא לוויתי כסף בכזה סכום ובוודאי שלא מהמוסד לביטוח לאומי, אם כבר אז הולכים לבנק לא אליהם.

    אחרי זמן קצר התברר לי שגם אחותי קיבלה מכתב זהה לחלוטין, היה לי מוזר, ביררתי איתה וגם היא לא לוותה מהם כסף, מה שכן שמתי לב שסכום החוב שלה היה קצת פחות מהסכום שהיה נקוב בהודעת החוב שלי, לפחות זה חצי נחמה.

    רק אחרי בירור קצר הבנתי שכל מי שלא עובד צריך לשלם חובות לביטוח הלאומי, גם בלי שהוא לווה מהם כי ככה זה החוק, להרבה בחורי ישיבה ההורים משלמים עבור הילדים, אך במקרה שלי איך לומר עם כל הרצון הטוב של הורי לשלם זאת בעבורי, זה לא באמת היה ביכולתם.

    אפילו שאנחנו משפחה קטנה רק אני אחותי וההורים, בכל זאת הניירות הצבעוניים האלה מה שמכנים כסף, הם היו חסרים אצלנו בבית, אפילו שזה רק נייר, המצרך הזה היה קשה מאוד להשגה בעבור הוריי ובמיוחד באותה התקופה, אימא שלי עקרת בית ולא ממש יכולה לצאת ולהביא כסף עקב ענייני בריאות, ואבא עובד קשה מאוד כדי להביא פרנסה לבית, ואת זה הוא בקושי מצליח אם בכלל.

    הימים עוברים אני ואחותי מנסים למצוא דרך כדי להשיג את סכומי הכסף, ולבנתיים אנו זוכים לקבל עוד ועוד מכתבים "אישיים" שבכל אחד מהם הסכום הולך וגודל, וגם נוספים עוד ועוד שורות אזהרה.

    למכתב הבא הביטוח הלאומי החליפו את גוון המעטפה לאדום, וזה כבר לא היה עוד מכתב, אלא איום מפורש "הוצאה לפועל" זה מה שהופיע בכותרת, לא צריך לתאר לכם מה שעבר לי בראש באותו הרגע, עד כאן! זהו די די! אני אומר לעצמי צריך לעשות משהוא ומהר.

    כסף לא היה לי להביא להם באותו הרגע, אז עשיתי מה שיכולתי לעשות באותו הרגע, הלכתי להתפלל בקברו של האדמו"ר מזוועהיל, עשיתי את הסגולה הידועה של שני חמישי שני, והתפללתי לה' שבזכות הצדיק נראה ישועות גדולות בקרוב, ואני מבטיח לפרסם כשהוושע.

    ביום שני האחרון, התפללתי מעומק הלב ממש, דמעות זלגו מעיניי, אבל הייתי בטוח שהישועה שלי ושל אחותי קרובה לבוא, נפרדתי מהקבר של הצדיק אחרי שהדלקתי נר ותרמתי כמה שקלים לצדקה לזכות הצדיק, ואני הולך בדרכי לכיוון הבית כשאני שקוע במחשבות על מה אני הולך לעשות עכשיו.

    פתאום אני פוגש ידיד ותיק שלא פגשתי אותו כבר שנים, אחרי ששאלתי בשלומו כנהוג, תוך כדי שיחה התברר שהוא סוג של עסקן ויש לו השפעה על המוסד לביטוח לאומי, נפרדתי ממנו בהבטחה שהוא ינסה לראות מה הוא יכול לעשות בנידון.

    אני מתמלא ברגש של שמחה, סוף סוף רואים אור בקצה המנהרה. אני חוזר לבית שמח ומאושר רוצה לבשר זאת לאחותי ולהורי שהנה דיברתי עם עסקן אחד שינסה לעזור בנידון, ואין מה לדאוג מההוצאה לפועל.

    אך כשאני מגיע לבית, אני רואה את הורי ואחותי יושבים יחד, נראים מודאגים ועצובים. מה קרה זרקתי שאלה באוויר, קיבלנו מכתב אמרה אחותי וזה לא מהביטוח הלאומי! לא ידעתי עם המשפט הבא מבשר טובות או חלילה...

    המכתב שנועד עבור הורי, נשלח מטעם ישיבת ******* אחת מהישיבות הידועות והמוצלחות בעולם הישיבות, לרגע חשבתי שהם רוצים שאני יכנס ללמוד שם אולי... אבל תוכן המכתב היה דווקא משהוא אחר, הם הודיעו לנו שהם הבעלים החדשים של הדירה שלנו. הדירה שלנו היא דמי מפתח זה לא בדיוק שכירות וזה גם לא דירה של ההורים שלי. הבעל הבית הזקן שהיה ניצול שואה נפטר והוריש את הדירות שלו לישיבה, וכרגע זה הקדש להם. באותו הרגע לא הבנתי בדיוק מה זה אמור להיות אכפת להורים שלי מי בדיוק הבעלים של הבית, העיקר שנוכל לגור בדירה ולשלם את דמי השכירות בזמן וזהו.

    וביננו למה שיהיה אכפת למישהו מהדירה הזו, הדירה קטנה וישנה עם קירות מתקלפים, ובחורף כל הבית שלנו מתמלא בדליים, הברכה של הגשם חודרת את תקרת הבית ואנו נאלצים לאסוף אותם עם דליים, כדי שהברכה הזו לא תהפוך לבריכה.

    כמה ימים אחרי, אני חוזר לבית ומוצא את הנציגים של הישיבה אצלנו בחצר של הבית, הבנתי שמשהו שונה קצת מבעל הבית הקודם... הם הציגו את עצמם דיברו עם אבא בעיקר, והציגו את התוכנית שלהם, הם רוצים לעשות שינויים במבנים ובדירות שהם ירשו. ובגלל שהדירות הקדש, הם צריכים להוציא מהם את המקסימום לטובת הישיבה כמובן, ואם על הדרך הם ידרכו על הראש של הדיירים המסכנים זה לא נורא, כי מצווה כזו זה מצווה גדולה ולא משנה עם על הדרך יפגעו כמה אנשים...

    כבר בסוף של אותו השבוע הם הגיעו שוב עם תוכנית מפורטת, על החצר של הבית אנחנו לאלץ לוותר, כי שם הולך להיבנות בניין מפואר שיהווה הכנסה מכובדת לישיבה. ובמילים פשוטות מסביב המחסן שבו אנו גרים הולכים להיבנות להם ארמונות פאר, ואנחנו נוותר על החצר ונהנה ממוזיקת הרקע של מקדחות ופטישים.

    אז נפתח בעבורנו עולם מושגים חדש שהתוודינו אליו בעל כורחנו, חוזים עורכי דין בתי משפט, ואם צריך זה לא מספיק כדי לשכנע אותנו על הצורך של ההקדש, יש גם אנשים שיודעים לשכנע בצורות שונות ומשונות, אנשים שהם פשוט לא מהעולם הזה אלא מהעולם התחתון.

    אין ספק התקופה הזו הייתה קשה וסוערת, כאילו לא מספיק לנו הסיפור עם הביטוח הלאומי, והסיפור עם הדירה עכשיו, וכן כנראה שזה לא הספיק והשענת הכלכלית היחידה שהייתה לנו באותה התקופה נשברה, ודווקא אז אבא פוטר מעבודתו.

    לא קשה לתאר את האווירה המתוחה ששרה בבית באותה התקופה, אנו טרודים ולא יודעים מה ילד יום, על שידוכים מי מדבר בכלל.

    בבית שעדיין גרנו בו התחלנו להרגיש את המחסור הגדול בכסף, וכך גם בכל הדברים הנצרכים לחיים בסיסים כמו אוכל אפילו זה היה כבר מצרך לא נפוץ אצלנו בבית. בתוך תוכי ידעתי שכמו שכל דבר טוב חולף כך זה גם בדברים הפחות טובים.

    באחד הלילות, כשישבנו בסלון בחושך כדי לחסוך חשמל, נשמעה דפיקה חזקה בדלת. כולנו קפצנו בבהלה. אבא ניגש בזהירות לפתוח את הדלת כולנו היינו במתח, עומדים מאחוריו ובראש המחשבות רצות לכל עבר.
    • תודה
    • עצוב
    • וואו!
    Reactions: אביגלוש, עזרי בוס, ידית זהב ועוד 72 משתמשים75 //
    43 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שמח בשמחתי
    לפי הלייקים החיוביים, פתחתי אשכול נלווה (גילוי נאות - לא קיבלתי תגובת המנהלים לעת עתה, מקווה שזה...
  • 165
    • ד
    בקשה תעתועי הזמן!
  • דיתי //
    • אשמח לחוות דעתכם, אני לא הכותבת!

    פרק א

    איילת הכירה כל סלע וכל חורבה באתר החפירות שבו שהתה שעות רבות, כחלק בלתי נפרד מלימודיה האקדמיים. גילוי תרבות יהודית עתיקה מצא משכן רגשי עמוק בנפשה, עד כי ידעה לאתר בעיניים עצומות היכן מקומה של כל אבן. היא מעולם לא התחרטה על המקצוע שבחרה. היסטוריה ותולדות עם ישראל שאבו אותה כליל ונתנו לה תעצומות נפש להתחבר אל עמה, אל היהדות. בשיחותיה הרבות עם חברותיה לספסל הלימודים הייתה שואלת בתום לב: אנו יהודים כבר אלפי שנים ולא מעניין אתכן מה השורש, מאיפה צמחתן? אבל אז הייתה נתקלת במשיכת כתף ובחוסר עניין. מה זה קשור אלינו? ומה יצא לי מהיהדות או מההיסטוריה?

    מה מאוד הופתעה לגלות שמכל חברי הקבוצה במגמה שהתמחתה בה, לא הרבה התרגשו כמוה. כל ממצא שהתגלה בחפירות התקבל בשריקת התפעלות ממנה ומהפרופסור. מלבדם נכחו עוד שני סטודנטים שוחרי היסטוריה שהתמגנטו לכל בליל השברים והמטבעות העתיקים שפרצו מרגבי האדמה. לימודיה האקדמיים לא הלחיצו אותה בכלל אלא היו ריפוי בעיסוק בשבילה. ימי החופשה, הניתנים לסטודנטים לנקות ראש ולעסוק בתחביבים נוספים, לא הוציאו ממנה אנחת רווחה. נפשה הוליכה אותה אל ההיסטוריה הנלמדת כתחביב מהנה.

    בשיעורי תאוריה בלעה בצמא כל מילה שיצאה מפיו של המרצה דיקמן. הוא העניק לכל צבא מאזיניו שיעור מרתק על ימי עם ישראל לפני הספירה. איילת אהבה במיוחד את הסבריו המרתקים לכל מה שנגלה עד כה באתר החפירות. היא אהבה את אדמת הקודש שטומנת בחובה כל כך הרבה גילויים שמגרים את המחשבה ומקשרים את ליבה ללבבות הקדומים.

    כמו תמיד אהבה להעלות את הנושאים האחרונים שנלמדו, להקשות וליישב בינה לבין עצמה מה היה ואיך נראו מלחמות היהודים בזמן בית שני, ומדוע כך היה אמור להתרחש. חברותיה לספסל גיחכו על שהעלתה סברות והקשתה על דברי המרצה. היא לא הרפתה עד אשר התיישבו התשובות במוחה.

    "הורדוס הגיע למלכות בדרך תככים. הוא נקרא מלך יהודי אך לא היה מזרע ישראל. בניו היו יהודים כי נולדו ממרים היהודייה, שהייתה מזרע החשמונאים". כך הפליג דיקמן בתיאוריו, והניח על השולחן את מבנה הזכוכית שבו שברי חרסים ומטבעות. תפקיד הסטודנטים היה לשחזר ולפענח את המוצגים והאותיות.

    דיקמן, שהרצה כבר כמעט שעתיים, חש בעיניהם המעורפלות של חניכיו והבין שהחומר עמוס וכבד, ואולי ארוך מדי לפעם אחת. הוא הביט בחטף בשעונו והתנצל שנסחף לתוך ההפסקה. הסטודנטים שפיהקו בשעמום ניעורו לפתע ובלעו ברצון את דקות החסד לריענון.

    רק זוג עיניים אחד הביע אכזבה.

    דיקמן הכיר היטב את קהל מאזיניו וידע אל נכון מי מחובר לחומר מנשמתו ומי כפוהו הוריו. מי יישאר ומי ינשור וימצא את מקומו לבסוף בהוראה או במנהל עסקים. הוא חייך בהחזירו את ניירותיו לתיקו, כשראה מזווית עינו את איילת ניגשת וכבר עומדת מולו, וידע ששוב תלבן איתו את החלקים שלא התיישבו במוחה. איזו ילדה תמימה. גם פרופסורים לא יודעים הכול. מדוע רק היא לא מקבלת הכול כמו שהוא?

    "סליחה, רציתי לשאול אם אוכל לקחת את המטבע הזה ולהחזירו מחר. פשוט תכננתי היום לבקר באתר החפירות ואולי אמצא את חצי העיגול השני. אוכל לפענח מה כתוב".

    "מצטער. אני לא רשאי לעשות זאת. את יודעת שממצא שנמצא שייך למערכת המחקר. מקומו במעבדה".

    "אבל זה לצורך לימוד?"

    "אני יודע שאת תלמידה מצטיינת, ואת היחידה שאוכל לסמוך שתעשה במטבע שימוש שלשמו הוא קיים".

    לפתע נמלך בדעתו והושיט לה את מבוקשה. "במחשבה שנייה, אולי דווקא את עוד תעלי את רמת הפקולטה. קחי אותו איתך".

    בדרך חזור הייתה שבעת רצון. הוא סומך עליה. היא לא תאכזב אותו.

    >>>>

    הרכב החדש מדגם יונדאי שקנה לה אביה החליק בקלות על הכביש. רק כעת חשה ברעב המכרסם במעיה. מדוע לא קנתה משהו בקפטריה כמו כולם? היא שוכחת מצרכיה הגופניים. מדוע היא כל כך משונה שלא מוצאת עניין בשיחות ההבל? מדוע רק אותה לא מעניין איזה מופע עלה לאחרונה? אולי היא צריכה לעגל פינות ולהיות כמו כולם? היא עוד תברר זאת.

    רק כעת שמה ליבה למכשיר הנייד שהיה שעות רבות במצב רטט. מסתבר שמעיין חיפשה אותה וחייגה מספר פעמים. היא כבר מכירה אותה ויודעת בדיוק מה יש לה לספר, דווקא לכן לא מיהרה לחזור אליה. אוף, שתרד ממני כבר. היא לא מבינה שאני אחרת ולא מוכנה להתבשל בדרך שבחרה. נכון שהיינו חברות שנים רבות ביסודי ובתיכון וידענו הכול זו על זו, אבל ברגע שנשטף מוחה של מעיין וחזרה בתשובה, היא הפכה לבן אדם אחר, ממש לא מוכר. היא מנסה בכל דרך למצוא פרצה ולהעביר לי את האור. די כבר, מעיין, אם נפלת ברשת החרדית, תיהני. אני מסתדרת עם היהדות שלי נפלא. היה לנו נהדר ביחד. שוב ושוב הרהרה בכל השיחות שניהלה עם חברתה אך נוכחה שאין תקווה להבנה. נשארה רק גחלת הקשר הנפשי הנטועה עמוק מדי בלב.

    *******

    כמה ימים לאחר מכן.

    "אתמול מנהל המדרשייה הציע לי שידוך", פלטה מעיין ולא ידעה שהטילה פצצה נוספת על זו שהנחיתה בידיעה שחזרה בתשובה.

    "באמת?" קראה איילת והביטה אל חברתה היושבת לצידה בקדמת הרכב. מעיין לא סיימה להפתיע אותה.

    "הוא נראה די מתאים. גם לו יש רקע כשלי. חוזר בתשובה ושואף לרוחניות".

    "את רוצה להגיד לי שנראה אותך בעוד חמש שנים נשרכת עם עדה של ילדים, מחתלת, רודפת, מבשלת ורצה אחר זאטוטים קטנים, ואחרי הכול משרתת את בעלך שלא עושה דבר מלבד לימוד תורה???"

    "הלוואי ואזכה לכך. ואם היית זוכה לאור האמונה, היית אומרת את אותן מילים רק בפנים מאירות ולא במנגינה לועגת ונדכאת".

    איילת הביטה על צדודית חברתה היושבת לצידה, ולא עיכלה מה ששמעה. איזו שטיפת מוח. האם זו מעיין הריאלית, המפוכחת והנאורה שנאומיה חוצבי הלהבות היו תמיד נגד כל מה שמסמל דת וחרדים? מישהו פה משוגע, ואולי זו היא עצמה. זו הפעם המי יודע כמה שהיא מתחרטת על קלות דעתה להצטרף לשבת רווקות. מדוע היא לא יכולה להגיד לא? אם מדובר במעיין, העניינים מסתבכים. היא תמיד יודעת לפרוט על מיתר חבוי ונסתר, משכנעת בדרך חכמה. די, צריך לפרום את החוטים האחרונים של החברות הזו. היא עלולה להחזיר אותי בתשובה. האם זו אני שנוסעת במכוניתי לבני ברק עם מעיין כדי לטעום את טעם גן העדן שמעיין רוצה להטעימני?

    "איילת, זה לא מה שאת חושבת. באות לשם בנות כמוך. בסך הכול תכירי מקרוב את המקום שממנו את רוצה להתרחק. זה רק עד מוצאי שבת".

    הן הגיעו לכתובת האכסניה מוקדם מהרגיל אך כבר בשעות הקרובות המתח ירד. הגיעו בנות מתחזקות וחילוניות. איילת הביטה ונרגעה. היא כבר תמצא פה מישהי כלבבה כדי לבנות חומת מגן ולבצר אותה מפני רוחות פנטיות.

    ***********

    איילת הרגישה עצמה טיפשה למדי. חבל שלא עשתה שיעורי בית. היא בהחלט חשה לחוצה אל הקיר. זו הייתה ההרגשה לאחר הרצאה מרתקת במחשבת ישראל מפי הרב רוט בשבת אחר הצהריים, בעודן נתונות תחת הרושם של שביתה מלאה מכל חולין שהוא, לאחר שכל זוג בנות התארח לסעודה אצל משפחות מארחות. רובן ככולן סיפרו בעיניים בורקות שהרושם היה אדיר ולמה, למען השם, דבר כה נהדר נמנע מהן. למישהו במערכת שבה הם גדלו הייתה מגמה להסתיר את האמת. למה?

    איילת חשה שמשהו חזק ממנה חרש סדקים בחומת ההגנה שבנתה. התאוריה הברורה לה מימי ילדותה להיות יהודי חופשי בארצנו ללא כבלי הדת, זקוקה בדחיפות לביצורים איתנים מהראשונים. היא לא תיכנע במהרה. היא מבינה בשטיפת מוח. היא מבינה בהיסטוריה ואפילו התווכחה עם הרב שניסה להסביר שבכל הדורות יהודים היו שומרי תורה ומצוות, ורק ב־200 השנים האחרונות הומצא היהודי החדש, יהודי של חולין. ההיסטוריה הוכיחה שאולי קם עם חדש, אבל יהודי הוא כבר לא, מלבד שרידי מסורת שעוד קושרים אותו בחוט דקיק לשמו היהודי, אבל גם הנותר ייטמע בין העמים ויתנתק בעוד דור. חוק טבע הוא שליבת היהדות, שהיא חיי תורה ואמונה, היא היחידה שהוכיחה את קיום שרשרת הדורות לאלפי שנים.

    הדברים הקפיצו אותה עד כי לא נתנה לו לסיים משפט ונכנסה לתוך דבריו. "אבל עובדה שלפני אלפיים שנה היו דתיים וחילונים, שאז נקראו פרושים וצדוקים, ואפילו מגזר של יהודי ביניים. איך זה מתיישב עם הדברים שהשמעת? במקרה אני עוסקת בארכאולוגיה ואני רואה במו עיניי ממצאים המאשרים את דבריי".

    "הוא שאמרתי. כל אלה שהיו יהודים שלמים אבל אט אט זלזלו בחובתם לשמור תורה ומצוות, בסוף התהליך נהיו חילונים ודור אחד אחריהם כבר נטמעו באומות. כך יצא ממילא שתוך זמן קצר כבר לא ניכר שהם היו אי פעם יהודים".

    "איך אתה יכול לבטל אותם? הם היו אחוז גבוה".

    "משך אלפי שנה היו יחידים ולפעמים קבוצות שחיפשו דרך חדשה בגלל אינטרסים צרים ואנוכיים, אך בוודאי לא מתוך אידאולוגיה. כל רפורמה חדשה ביהדות קמה מתוך רצון לברוח ממנה. מבחן התוצאה הוא דור ההמשך, שבעט בשקר והרחיק לכת להמרת דת או לחלופין לדרך המסורה מדור לדור, למי שחיפש את האמת".

    בשלב זה לא היו לה תשובות, אבל ברור שיש. אולי היא לא יודעת אותן, אבל איך הוא מסביר את המדינה המתקדמת ביותר במזרח התיכון שקמה בזכות היהודים החילוניים? האם היהודים החרדים בנו או התנגדו לציונות? היא חייבת תשובות קודם כול לעצמה כדי ללכת בראש מורם.

    במוצאי שבת, עת נפרדה מחברתה מעיין, נשאלה על ידה: "את כועסת ששכנעתי אותך לבוא?"

    "את לא תרצי לשמוע את האמת".

    "אני יודעת שאת בטוחה שעשו לי שטיפת מוח, אבל לי היה חשוב שלפחות כעת את יודעת שיהדות היא משהו עמוק ורחב יותר. הרבה יותר מלזרוק אבנים בשבת ולצאת להפגנות בעד סגירת כבישים".

    "קשה לי לסתור את דברייך, אבל את יודעת שאני לא נשארת חייבת. בתקופה הקרובה אמצא תשובה ברורה ליהדות החילונית, ואז אפרוס אותה לפני הרב רוט. אני חושבת שזה מחדל של היהדות החילונית שלא השכילה לחבר משהו מסודר, כמו משנה סדורה של היהדות המתקדמת".

    "אין חיה כזאת".

    "אני לא יהודייה בעינייך? הורי והורייך, הסבים והסבתות? אני קשורה לאדמה הזו יותר ממך. את הולכת לגדל ילדים. איזה דבר יהודי יש בזה? אני חוקרת את היהדות. אני לא חושבת שהידיים שמדפדפות דפי גמרא יהודיות יותר מידיים שמקלפות את ההיסטוריה וחול גולש מבין אצבעותיהן".

    "בואי נעצור כאן. אני אוהבת אותך ולא רוצה לגלוש למריבות. נישאר חברות. אני לא רוצה לקחת לך את זכות הבחירה".

    היא תקעה את מפתחות הרכב. לפתע נשר על רצפת הרכב חצי מטבע שהאיר באור מוזר.

    "מה זה?"

    "שום דבר", ענתה איילת. "חלק ממה שטמון באדמה. הוא שייך לתקופת הורדוס. אני לומדת על התקופה".

    מעיין מיששה את חצי המטבע הקדום והתאמצה להבין את הכתב המקוטע. "מעניין, הוא נראה כמו שמות קודש או משהו בקבלה".

    "אני אמורה לצאת לשטח ולמצוא את החצי השני".

    "שמת לב שיש לו אור מוזר? אולי אם תשלימי אותו הוא יהיה שלם. אולי צירופי המילים אולי זה... לא יודעת... מי יודע איזה כוח יש לו".

    "אל תיסחפי. יאללה, ביי, להתראות".

    "איילת, תשמרי על עצמך". את המשפט הזה איילת כבר לא שמעה. היא טסה במכוניתה. מעיין מצמצה בעיניה בגלל ההדף שנפלט. היא לא ידעה להסביר אבל תחושת בטן חזקה שידרה לה: איילת בסכנה, התפללי עליה.
    • תודה
    Reactions: הבזק של שפיות, יאן, ענן ורוד ועוד 2 משתמשים5 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דיתי
    אשמח מאוד מאוד לעוד תגובות
  • 285
    • א
    שיתוף - לביקורת מי היה מאמין שהעולם לתוכו גדלתי נחשב 'נוסטלגיה'.
  • א. פרי //
    • לפני כמה עשרות שנים, כשהייתי בכיתה ד' נסענו עם הכתה לטיול בגן החיות.
    למדתי אז בבית יעקב מרכז בירושלים, בשכונת גאולה.
    כדי שיקבלו אותי ללמוד שם היתה צריכה אימי להתחנן ולבכות במזכירות, כי לא רצו לקבל ספרדיות (אולי בצדק.. רק לא היה באזור בית ספר אחר). אמא שלי מאוד רצתה שאלמד קרוב לבית, כך היתה הולכת מידי יום לבית הספר יושבת שעות במזכירות בוכה כדי שיקבלו אותי (מעניין שעשרות שנים אחרי, אני צריכה להתחנן שיקבלו את ספרי להפצה בהוצאות לאור).
    בקיצור, יום אחד באו למקום אנשי תקשורת לסקר את העניין הזה, ובית הספר נכנע או שלא, אבל כן נכנסתי ללמוד שם איכשהו...

    באופן אישי לא הרגשתי קיפוח עדתי כ"כ, אולי מכיוון שגם בתוך הספרדים נחשבנו סוג ב'.
    ככה זה היה בעבר, היו משום-מה מעמדות.
    אנחנו נחשבנו - לדעתי - כמעט בתחתית המעמד בשרשרת המעמדות.
    כך לדעתי - באותה תקופה לא היו יחסי ציבור טובים, ולא רק זה גם אני ואחיותי די צחקנו על העדה של עצמנו, יחד עם זה שלא יחסנו לעצמנו עדה כלשהי, לא הסתובבתי מתוך מחשבה שאני שייכת למגזר מסוים... היו לי בעיות אחרות מלבד מחשבות איזו עדה אני.
    בכל מקרה לא היו לנו ציפיות מהסביבה, כי לא הרגשנו שיש בזה עניין יוצא דופן, כך שלא כל כך עניין אותי אם יש קיפוח.
    אם אנשים נהנים לקפח - שיערב להם.

    בקיצור, באותו יום חזרנו מהטיול, אני הייתי טיפוס מופנם, התמודדתי עם אילמות סלקטיבית בגלל שהתביישתי בגמגום שלי וגם התפדחתי מהצל של עצמי.

    בכיתה שלי היתה ילדה דחויה יותר ממני, בת למשפחה עולים חדשים שלא הכירה את השפה והמנטליות, היא לא דיברה בכלל ולא קיימה אינטרקציה עם אף אחת.
    כשחזרנו לכתה, מהטיול, שמתי לב שהיא לא נמצאת.
    מיד חשבתי אולי נשארה בגן החיות.
    דמיינתי אותה מבוהלת, לא מצליחה לתקשר ולבקש עזרה.
    התגברתי על חרדתי ונגשתי למורה ואמרתי לה שלא ראיתי את דיצה.(שם בדוי)
    זה היה סוף יום, כולם התארגנו לחזור לבית, המורה דאגה כמובן וביקשה שנלך להתקשר אליה.

    הלכתי לטלפון ציבורי שהיה במבנה ליד הסמינר החדש (באותה תקופה במבנה של הסמינר החדש היה סמוך לבית יעקב מרכז שם למדתי).
    הקו השמיע צליל של שפופרת שלא הניחו אותה כמו שצריך, כמו צליל תפוס.
    חזרתי למורה ואמרתי שהקו לא עובד והצעתי לה שאלך לבית של החברה לראות אם היא הגיעה.
    המורה ביקשה משתי בנות להתלוות אלי, הן הסכימו.
    היינו אחרי טיול מפרך וכל אחת רצתה כבר לחזור לבית, אבל הבנו שצריך ללכת לראות מה עם דיצה.
    המורה אמרה שהיא צריכה ללמד כעת שיעור בסמינר כך שנחזור חזרה להודיע לה מה קורה עם דיצה.
    המרחק היה רב יחסית נניח קצת פחות מללכת מהתחנה המרכזית בירושלים עד שוק מחנה יהודה (רק בסמטאות).
    הלכנו אני ועוד שתי חברות לבית שלה, נקשנו בדלת, שאלנו אם הגיעה לבית ואחיות שלה ואמרו לנו שכן, היא הגיעה לבית.
    כעת היינו צריכות לחזור על עקבותינו לומר למורה שהכל בסדר.
    התחלנו ללכת, הדרך היתה מפרכת כפליים, השמש הירושלמית שלחה קרניים ללא רחם, רציתי כבר לחזור לבית והבנתי שגם חברותי בטח רוצות להגיע לבית לארוחה חמה, והן גרות יותר רחוק ממני!
    ובכלל, למה שלושתנו נעשה את הדרך למורה אם אפשר שרק אחת תגיע להודיע למורה את הבשורה הטובה?

    המחשבה הזו היתה פשוטה: אם מספיק שרק אחת תחזור להודיע למורה, זאת יכולה להיות אני כי אני גרה יותר קרוב לבית הספר..
    "אני חושבת שלא צריך שכולנו נלך למורה" אמרתי בקול מתנשף, "אני יכולה ללכת לבד".
    "את בטוחה?" שאלו אותי.
    "כן, לכו לבית, אסתדר", השבתי.
    הן נענו בשמחה להצעה, ואני המשכתי לבית הספר, סך הכל זו היתה אשמתי שהחלטתי לדמיין שדיצה נשארה בגן החיות התנכי...
    כשהגעתי לבית הספר, נכנסתי לתוך המבנה הענק שהיה ריק, פסעתי במסדרונות בין כיתות ריקות, מחפשת כתה מאוכלסת, לא ידעתי באיזו כתה המורה, כי היה אסור לנו להסתובב בסמינר כך שלא הכרתי את האזור.
    בכל זאת חיפשתי את הכתה עד שמצאתי.
    דפקתי על הדלת, וראיתי כתה מלאה בבנות ענקיות (כשאת בבית ספר בנות הסמינר נראות לך מאוד ענקיות בלי פרופורציה, אפילו יותר מהמורות) המורה שמחה לקראתי כי היא כנראה דאגה מאוד וסיפרה לבנות על דאגתה.
    ראיתי את תחושת הרווחה שלה ששמעה שהכל בסדר.
    היא קראה לי להיכנס לספר לה מה קרה, ואני, סמוקה ומתנשפת, בקושי הצלחתי להוציא מילה...
    חמודה המורה וחמודות הבנות, הן שמחו לשמוע הבשורה הטובה שהכל בסדר, ושוחררתי משם חזרה לביתי.
    הרגשתי אמנם חוסר נעימות שעמדתי מול הכתה הענקית במצב כה עלוב, אבל בה בעת חשתי נהדר עם עצמי, כי הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון.
    נכון שהיה לי יותר קל אם חברותי היו באות איתי, אבל שמחתי שלקחתי אחריות ושחררתי אותן מהתפקיד הזה, כי באמת היה מספיק שרק אני אעשה זאת.

    *
    אין לסיפור הזה פואנטה או מוסר מלבד אווירת ילדות מקסימה של פעם.
    היום אני רואה את העולם החדש, עולם מסודר יותר. ממה שהיה בילדותי.
    רוב האנשים גרים כיום בבתים חדשים ויש נוחות בהרבה תחומים, אנחנו גדלנו וגרנו רוב הזמן בדירות ישנות עם חוויות מאתגרות.
    בנוסף, עברנו דירה. פעמים רבות יחסית..
    רוב האנשים מכירים סביבה אחת, אנחנו הכרנו המון תרבויות: סבתא שדיברה בוכרית ורוסית והיתה לה מנטליות בוכרית רוסית (זה מרתק מאוד), אחיה ואחיותיה (ששרדו, היו לה אחים שהלכו לעולמם בבוכרה בגלל חוסר טיפול רפואי מתאים) ,
    סבתא נוספת שדיברה בפרסית עם מנטליות מעניינת מאוד, דודים ודודות פרסיים מעניינים, שכנים אשכנזים, וגם עירקים וגם דתיים לאומיים ועוד... דודים חילונים או חוזרים בתשובה מצד האבא, דודים חרדים מצד האמא, הכרתי המון תרבויות והרבה סוגי אנשים, נחשפתי להרבה סגנונות ותגובות, תלונות או מריבות.

    היום כשאני מביטה על הדור החדש אני מבינה שחייו אולי יותר קלים בהיבטים מסוימים, אבל האתגרים של הדור שלי הם גם עיטורי כבוד.
    *
    יש מעלה אחת בדור החדש שאין בדור ממנו באתי: הדור החדש עם הרבה פחות אגו, לדעתי.
    הרבה יותר גמיש וקשוב. הרבה יותר חכם ומודע לעצמו.
    זה יתכן אמור להפחיד את הדור שלי, או אולי מפחיד אותי באופן אישי, לראות את הדור החדש, את הפתיחות שלו, ואת זה שהוא מוריד מחסומים וחומות שהיו לי ברורים מאליהם.
    אני חושבת שזו גם יצירה של בורא עולם, בכל מקום בו יש התקדמות יש גם פחד וחשש ותחושת זרות וחוסר יכולת להכיל שינויים, אבל השינוי בין הדורות הוא בטח לטובה.
    אני שמחה שחוויתי את הדור הקודם, עם כל הקשיים המטורפים שהיו בו (לדעתי) ומנסה לקבל כוחות להכיל את הדור הבא...
    אני חושבת שבמובן מסוים כן גדלתי לדור יותר מתקדם מהדור של הורי שגדלו באווירה יותר מחנכת וקשוחה, בעוד הם גידלו אותנו במצע יותר מתחשב ובאוירה פחות חינוכית וקשוחה. אבל בדור שלי עדיין היה נהוג להכות או לצעוק עבור חינוך.
    בדור הזה זה פחות מקובל, וזו רק דוגמה לשינוי בין הדורות.

    אנשים שמרנים מתקשים להכיל שינויים, בעיקר כמו מה שמסתמן היום, אבל אני משתדלת להתגבר על הקושי הזה ולהבין שאין חדש תחת השמש, גם בעולם של שינויים, התורה לא תהא מוחלפת, למרות שאנשים משתנים ומתחילים לחפש לחיות יותר ויותר ברווחה נפשית,שמקבלת ביטוי גם בחתחושת חופש וללכת מול הזרם, כדי למצוא את עצמי, ולהשתחרר מחשיבה מגזרית מבדלת, למרות זאת התורה נשארת בטהרתה, גם בעולם שרוצה להגאל ולצאת מחושך לאור, התורה ומצוותיה הם המגדלור.
    כי אפשר לשלב בין ישן לחדש, בין שמירת ערכים, מוסר ושמרנות לבין פתיחות מחשבתית ונכונות להקשיב למציאות.
    זה לא סותר, זה כל היופי שלנו כבני אדם שמוכנים להכנע לפני הטוב והחסד של בורא עולם, שברא הכל לכבודו, ולמען עולם טוב יותר.

    יש לי עוד סיפורים מעניינים על ימי ילדותי והדמויות שהכרתי והחוויות שעברתי, שאומנם בעבר נדמו לי שגרתיים, אבל היום ממרחק של שנים הם מצטיירים לי כאוצר.
    אם מעניין אתכם, אכתוב סיפורים נוספים בל"נ.

    ֫
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: רוצה לדעת הכל, RachelMe, הודיה לוי. ועוד 29 משתמשים32 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    חשבתי בכל זאת מה המסר של הסיפור ומצאתי כזה: אני חושבת שהמסר הוא הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו...
  • 201
    • （
    שיתוף - לביקורת עולם תיסמון
  • （*＾-＾*） //
    • היי שלום שמחה להיצטרף לפורום הכיפי הזה
    אוהבת לקרוא את השיתופים שלכם, הם מהממים אחד אחד!!!
    מצרפת כאן משהו קטן שכתתבי לעצמי עדיין לא הוחלט אם זה
    סיפור/פרק ראשון/הקדמה/הצצה בהמשך נראה כבר...
    מקווה שתאהבו אני ממש אשמח להערות (אפשר גם הערות על הפיסוק נעביר לGPT😎)
    הסיפור נכתב בהשראת הספרים של בתיה ענה של עולם חירש/נכה
    מקווה מאוד שזה מובן מהסיפור עצמו ולא צריך את ההברה, שמדובר על עולם שכולם בעלי תסמונת דאון


    סליחה אחות, סליחה, אני מחכה לראות את התינוק שלי, אמרתי לה בנחרצות שלא התעמעמה, למרות העייפות הרבה שהייתי בה. בכל אופן, אני יולדת.
    "היי, שלום לך", אחות נעימת סבר שעל התג שלה כתוב "שלווה" עם לב אדום לידו, התקרבה בזהירות לעבר המיטה שלי.
    "אוי יופי", חייכתי בהקלה, "בטח התינוקי אצלה".
    "אממ... לא" – היא הגיעה ללא העריסה הפרוותית בצבע תכלת של התינוק שלי. פחד קר התחיל לזחול לי במעלה הגרון.
    "הכול בסדר עם התינוק שלי? הוא רגיל, נכון?"
    האחות חייכה בחיוך שלא הצלחתי לראות אותו – זה התבלבל לי בין ההסבר של המורה גאולה האגדית לחיוך מרחם, לבין כזה שמח... או אולי בכלל מודאג?



    התינוק שלי נולד עם פיגור.
    בקושי הצלחתי לעצור את הבכי שלי כדי להסביר לאמא שלי את גודל הטרגדיה!
    חסר לו כוריזום!!!!
    העיניים של אמא התמלאו בדמעות.
    "אוי, תסמונת אפ!" היא נאנחה לעצמה.
    "אמא... מוישי ראה אותו!"
    ו—ויפחות חנקו את גרוני.
    אמא כלאה את הדמעות למעני ושאלה:
    "ומה?"
    "העיניים שלו... ישרות לגמרי!!!"
    הלשון של אמא השתרבבה החוצה יותר מהרגיל בתדהמה.
    "אוי ואבוי! ואיך הלשון שלו?"
    "הל... הלשון שלו... היא... היא בלועה בתוך הפה! היא לגמרי שקועה. לא רואים אותה בכלל!"
    אמא קינחה את אפה ואמרה:
    "לא נורא חמדתי, היום יש ניתוחים, בקלות ניתן לסדר את תווי הפנים..."
    אבל שתינו ידענו – זו הבעיה הקטנה. החיצוניות.
    כי את הבעיה הגדולה – הרבה יותר קשה, עד בלתי אפשרי – לסדר...



    (6 שנים אחרי)

    "אמא, אני ממש נואשת" – גלגלתי את המילה החדשה על לשוני.
    "את מה?" שאלה אמא שלי בחוסר הבנה.
    "נואשת, אמא. נואשת – זה אומר שאני ממש ממש לא יודעת מה לעשות".
    "מה קרה?" שאלה אמא שלי בדאגה, תוך כדי שהיא כיבתה את המיקסר שעירבל במרץ את עוגת הגזר המפורסמת שלה.
    "אני לא יודעת מה לעשות עם רפאל. שנה הבאה הוא אמור להתחיל ללכת לחיידר, ואני ומוישי ממש לא יודעים מה לעשות... אם כדאי לשלב אותו בכיתה רגילה, או שכדאי שילך לכיתה מיוחדת, מתואמת לילדים כמוהו – שלא מפותחים רגשית ומתקשים בהבעת רגש.
    הסוציאלית אמרה שקוראים לזה כיתת TUCR. אנחנו מתלבטים איפה הוא יוכל להתפתח יותר טוב."



    "שלוווום! אני תפארת. איך קוראים לך חמודי?"
    "קוראים לו רפאל", אמרתי בקול, אחרי שהילד שלי החמוד עמד בשקט ולא הישיר מבט.

    אמא שלי, החכמה, יעצה לי ללכת איתו לאבחון מקצועי לפני שאני אחליט החלטה גורלית כל כך, כמו לאיזה סוג כיתה לשלוח את האוצר שלי.

    בהמשך האבחון, תפארת נתנה לרפאל כרית רכה וקטיפתית בצורת לב, ואמרה לו:
    "אני מסובבת את שעון החול, ותגיד לי כמה שיותר אנשים שאתה אוהב אותם".

    הלב שלי התכווץ בחשש בשעה שרפאל לא הצליח לגמור את האצבעות בידיים שלו.
    הוא התחיל ב"אבא ואמא", המשיך ל"נוחי", וגמר ב"רעות".
    אחרי רמזים קלים מצידי, אמר גם את סבא וסבתא.

    וזהו.
    נגמר הזמן.

    את כל השכנים הוא לא אמר!
    גם את כל החברים הוא לא אמר!
    ואפילו את המנקה בבניין שתמיד אומר לו שלום – הוא לא טרח לומר!

    אם זה היה נוחי, הרהרתי בהרהור ממש לא אמהי – הוא כבר מזמן היה גומר גם את אצבעות הרגליים שלו...

    תפארת המשיכה גם בתרגילי החיוכים והחיבוקים, ועוד דברים רבים, שבסופם חייכה לרפאל בנחמדות ואמרה:
    "רפאל חמוד, אתה יודע להעביר קווים בין מספרים?"

    בטח רפאל חייך בשמחה. והושיט יד קדימה

    זה אחד התחביבים המוזרים האהובים עליו הרהרתי במורת רוח קלה לעצמי

    תפארת הביאה לו חוברת ועט, ושלחה אותו מחוץ לחדר.

    "תראי", היא אמרה לי באמפתיה,
    "זה נכון שהוא לוקה בתסמונת אפ, אבל אני חושבת שהכיוון – בכללי – ממש טוב. אני אכתוב לך המלצה על מרפאה ברגשות, היא ממש אלופה ומתמחה בזה.

    אבל בכל זאת", המשיכה בעדינות,
    "אני כן חושבת שכדאי לו להתחיל בכיתה מיוחדת עם שילוב בכיתה רגילה, ואני ממש מקווה ששנה הבאה הוא כבר יוכל ללכת לכיתה רגילה לגמרי, כל הזמן."

    באותו שנייה פרץ רפאל לחדר.
    "אמא, גמרתי את כל החוברת! אפשר עוד אחת?"

    אפרופו השוואת...
    חשבתי לעצמי – נוחי גם בעוד שנתיים לא היה גומר גם את העמוד הראשון...



    רפאל

    "אין לי כמעט חברים!
    טוב, בעצם כולם חברים שלי – אבל הם כל הזמן שמחים, ואני לא תמיד. רק כששמח לי אני שמח ומחייך.
    היום אני לא חייכתי, ואז הגננת הגיעה אליי ושאלה אותי למה אני עצוב.
    אבל אני בכלל לא עצוב. מה הקשר? למה הם חושבים שאני עצוב?

    אני בכלל עסוק היום בלחשוב.
    אני חושב מה המספר שאחרי 999.
    כששאלתי את זה את אמא, היא אמרה לי שזה בכלל לא משנה מה המספר,
    אבל אם זה חשוב לי מאוד – אז היא תשאל את אבא כשהוא יחזור.

    אני לא יודע אם זה נקרא שזה חשוב לי מאוד או לא.
    כי מצד אחד – זה לא כזה חשוב, כי עדיין לא ראיתי חוברת שיש בה יותר מ־999 מספרים להעביר בהם קו.
    בעצם... אפילו יותר מ־100 לא ראיתי.
    אבל אם פתאום אני אקבל חוברת שמעבירים בציור יותר מ־999 – זה כן יהיה לי נורא חשוב.

    אוף, התבלבלתי.
    ניסיתי להסביר לאמא את הבלאגן שיש לי בראש עם כל ה'חשוב-לא חשוב' שלי,
    אבל היא רק חיבקה אותי ואמרה לי:
    "אני אוהבת אותך יותר מכל המספרים – אפילו יותר מהמספר שאחרי 999".

    שמחתי.
    אבל אחרי זה... פתאום כבר לא כל כך.
    כי איך היא יכולה לאהוב אותי כמו משהו שהיא לא יודעת מהו?

    טוב.
    אולי אבא אוהב אותי יותר מ־999,
    חשבתי לי בשמחה רגע לפני שנרדמתי.
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אחת מהעולם הגדול..., רעיוניסט בסדר גודל, ברסלבית148 ועוד 26 משתמשים29 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אש קודש!
    המשך! פליז!!!
  • 1K
    • ו
    טיול בחו"ל מסקנות מטיול האזרחות לאמריקה!!!
  • ו8 //
    • בשעה טומ"צ חזרנו מאמריקה ולהלן הרשמים:
    מצרפת למטה קובץ של התכניה שלנו לפני זה, מומלץ לקרוא קודם את זה ואח"כ את המסקנות...
    (אני חפרתי וחיפשתי כל כך הרבה לפני זה ואשמח שזה יעזור לאנשים שמתכננים לטוס גם...)
    מצרפת כמה תמונות/ ומפות שעזרו לנו. -גם בהודעה הבאה. אפשר עד 12 בהודעה.
    בשיטת התאם תמונה לנאמר...- לא הצלחתי להכניס את התמונות במיקום המתאים..

    • בדרך הלוך היה לנו עצירה של 4 שעות בצרפת- שארל דה גול. הסתובבנו בשדה (הענקקק) וגילינו שיש שם ממש בסוף (ZONE 3 / GATE L33 ) מתחם שרואים מאד קרוב המראות ונחיתות. עם ספות מנוחה. ממש יפה. בzone 3 בדרך לGATE יש מתחם קטן עם כמה מתקני משחק לילדים. (כמו פאזלים וכד')
    טסנו עם ילדים בחברת איירפראנס והביאו לתינוק דובי- שמיכי חמוד ואיכותי מתנה, וגם לילדים האחרים ערכת תעסוקה- ממש ברמה.

    קניתי והזמנתי מיליוןןן תעסוקה ומשחקים לדרך והבאתי מלטונין, כי כולם אמרו לי וואי על הטיסה הארוכה.
    ב"ה היה קלי קלות, הילדים היו עסוקים במסך שלפניהם (כמובן רק מה שאישרתי- איזה משחק או שתיים) וכמעט לא הייתי צריכה להשתמש בתעסוקה.
    בחזור (טיסה ישירה) הבאתי מלטונין - חצי כדור לגדול ורבע לקטנים, אחרי 10 דקות נרדמו וישנו יפה בערך 4 שעות.
    --------------------שבוע לפני זה ניסיתי בבית לתת להם באותו מינון כדי לראות שאין תופעות לוואי..)---------------

    • פילדלפיה- הגענו למטבעה (US MINT) ב16:14 ולא הסכימו להיכנס. הם אמרו שסוגרים ב16:30 ומ16:15 הכניסה נסגרת. בגוגל מפות ובאתר שלהם כתוב רק סגירה ב16:30 וזה היה ממש ממש מאכזב.
    • בליקווד יש חנות פיצה כשרה למהדרין (JH PIZZA) שיש שם פלייסמנטים- דפי צביעה וצבעים, היה חמוד. וסופר גדול (evergreen.)
    • חנויות בבורו פארק:
    • *בינגו- שזה כמו אושר עד, אבל כמובן באמריקה הכל יותר גדול ומעניין ויש יותר דברים..
    • *טארגט- Target – אמרו לי לפני זה שיש הרבה מה לקנות שם, תכל'ס לא התרגשתי בכללל.
    • * אמייזניג סייבינג- יש 2 סניפים.
    • יש חנות DOLLAR TREE בכתובת 6101 18th ave. מצאנו שם כל מיני שמונצעס ומזכרות. (היה קשה למצוא מתנות שיחלקו לחברים, למשל.)
    • על ה13TH AVE:
    • *TOYS 4YOU יש בקומה השניה מלאא דברים ב1.25 דולר. היה מלא דברים חמודים.
    • *חנות מתנות יותר לבית וכו'- לא משחקים THE CLOSEOUT CONNECTION- .
    • *חנות ממתקים - OH! NUTS. יש שם ממתקים מעניינים.
    • בטעות נקלענו ל- 16th ave ובערך בפינת 43 או 44 יש חנות של מתנות/ מכשירי כתיבה ומצאנו שם יחסית דברים יפים כמו מגנטים/ מחזיקי מפתחות.

    • אמריקן דרים      - לא היה לנו שווה בכלל את הכסף (מבורו פארק עלה לנו 95 דולר לצד- למיני וואן- 6 מקומות- הכל כלול- כולל מס גשרים. יחסית לדרייברים אחרים היה זול, נסענו עם חברת נהגים "אייזיקס" נהגים גויים- מהגרים זרים.)
    קניון ענק עם מלא חנויות יוקרתיות (לא היו ב"ה תמונות או מסכים נוראיים) יש פה ושם איזה מוצג מעניין/ מזרקות וכו.


    האטרקציות:

    הכל עולה בערך 25 דולר לבן אדם. ולא היה אפילו משהו אחד שהיה כל כך מלהיב שאמרנו ששווה לנו הכסף. – גם כי אם לא מבינים אנגלית ישר והפוך חבל לנסות, וגם כי רוב הדברים לא התאימו לגילאים שלנו (9 ומטה)

    מה שכן היה כבר יותר זול- זה הלונה פארק אבל שם היה אפשרי להיכנס רק עם סמרטפון כי התשלומים באפליקציה/ אונליין בלבד. וב"ה זה לא רלוונטי לנו.

    אם רוצים להגיע לחנות או אטרקציה ספציפית/ או סתם מחפשים מיקום – פזורים מכשירי מידע דיגיטליים שבקלות מראים את המסלול לכל מקום.

    בכל אופן מה עשינו:

    יש שם לשכור חיות נעות במחיר 10 דולר ל10 דקות (נתנו לנו 13 דקות) והילדים התחלקו בזה. (הסתפקו בסיבוב אחד סה"כ לכולם יחד)

    קנינו גלידה בטויס אר אס (7 דולר לכדור עם 1 תוספת)

    בטויסאר אס יש מגלשה , הקטנים פחדו הגדול נהנה. אבל יש שעות פתיחה: בין 1-2 בבוקר ובין 4-5 בצהריים (בימי שני-שישי)

    היה מעניין לראות את חנות הממתקים האגדית- 3 קומות.

    חנות "BILD A BEAR" שאפשר לבחור שם בד לדובי (החיצוני) והם ממלאים את הפנים- מעניין גם סתם לראות.

    בחנות של הלגו יש מכשיר שהופך מטבע של סנט לאליפסה עם לוגו . (עולה 1 דולר)

    ליד איזה אטרקציה "חשמלית" היה אפשר להציץ מלמטה וזה סקרן מאד את הילדים- צפו איזה רבע שעה, ליד זה יש ספסל שבינתיים ישבו ואכלנו משהו. (אפשר כמובן גם להיכנס בתשלום כפי שכתבתי למעלה..)

    אפשר לראות שם גלישה על שלג במתחם כזה. (אפשר כנ"ל...)

    אפשר לצפות על מתחם שמשחקים של מיני גולף. (אפשר כנ"ל...)



    • מוזיאון הילדים היהודי של חב"ד – מעניין מאד! חובה!!! היינו שם כמה שעות וזה היה בול מתאים לגילאים. יש שם הרבה מאד סרטונים/ שמע באנגלית , אבל על אף שהילדים לא מבינים מילה באנגלית היה להם מספיק מה לעשות שם.
    • בתשלום על כניסה למוזיאון מקבלים אפשרות להיכנס ל"סדנא"- או יצירה או סוג של הרצאה- הצגה על סת"ם. אנחנו היינו בשני- אני תרגמתי לילדים את מה שהוא סיפר ואח"כ עושים בית מזוזה- חוויה נחמדה.
    • יש תחנת רכבת –(KINGSTON AV) שממש צמודה למוזיאון.

    • המעבורת שנוסעת לסטייטן איילנד- FERRY :
    • *כמו שכתוב בהרבה אתרים- ניגש אלינו מישהו ושכנע ממש בגופו שבתשלום מועט הוא יעלה אותנו למקום הכי טוב. אבל שימו לב!- זה בחינם! גם המקום הכי טוב בחינם! לא ללכת איתו!.
    • * הכי מומלץ לעלות לקומה העליונה- יש גם מעלית- שם יש גם מרפסת ורואים מצוין. (בצד ימין כשעולים ממנהטן)
    • *רואים די מרחוק את פסל החירות אבל בשביל "לראות" ובשביל התמונות זה בהחלט סיפק אותנו.
    • *כשמגיעים- חייבים לרדת ולהיכנס שוב מכניסה אחרת- ההבדל בין הירידה לעליה הוא ממש דקות ספורות- אנחנו נעצרנו שם בתחנה- יש חנות עם מגנטים ומזכרות ועלינו על אחד אח"כ.

    • נסענו ברכבת- מבחינת הנסיעות- היה בסדר. היינו צריכים לשלם רק למבוגרים. (ילד בגיל 9 גם לא שילם) רק שהסתבכנו קצת עם המסלולים. צריך להכיר טוב את המפה. כמו"כ לפעמים עבדו רק המכשירים של הטעינה למי שיש כרטיס- לנו לא היה, השתמשנו בכרטיסי נייר, באחת הנסיעות המכונה לא עבדה למזומן, ובדיוק לא היה לנו אשראי- והם נתנו לנו להכנס בלי לשלם. מסקנה: לקחת גם אשראי לכל מקום... (כי אולי לא יהיה לכם את המזל שלנו...:)
    מסקנה כללית- אולי לכל טיול:

    אם אתם מדפיסים מפות מגוגל מפות תדפיסו מכל מקום שבמסלול – גם לכיוון הבית, כך שגם אם תשנו תכנית באמצע היום תדעו לאן לחזור. (אנחנו רצינו ללכת ממקום א' למקום ב' ומב' לבית. בסוף היינו רק בא' וממש התקשינו בחזור. זה לא בדיוק הפוך מהלוך!!!)
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: צופה מן הצד, נתנאל היוצר, כובע הנזיר ועוד 22 משתמשים25 //
    14 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ר
    ר.מ
    ואוווו את פשוט אלופה!! נתת כאן פירוט מושלם!!! עבודת נמלים כולל הסבר מפורט, היינו כמעט בכל מקום...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל [email protected] או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כג

    אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  8  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה