שיתוף - לביקורת המשגיח

  • הוסף לסימניות
  • #1
בקצה כפר קטן
בית מדרש ישן
העצים בתנור בוערים

משגיח מסר
שיחת מוסר
בידו - מסילת ישרים


ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ פתאום עצם עיניו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ על לבו שם ידיו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ למי אני מטיף פה, למי

ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ לדבריי אינכם זקוקים
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ עמך כולם צדיקים
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ לעצמי אדבר, רק לעצמי.


האחד התנדנד
השני ראשו גרד
השלישי מבטו לא הרים

והמשגיח לקירות
בשפתיים דולקות
שואג את ה - מסילת ישרים

יש בר מצוה היום
נזכר מישהו פתאום
מתנצל ויוצא בצעדים מהירים

ואחריו קמים עוד
חתונה של בן דוד
זו מצוה שדוחה - מסילת ישרים


ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ והמשגיח עצם עיניו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ על לבו שם ידיו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ למי אני מטיף פה, למי

ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ לדבריי אינכם זקוקים
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ עמך כולם צדיקים
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ לעצמי אדבר, רק לעצמי.


ראש נשמט פה ושם
מישהו בכבדות נשם
רק שלא ייהפך לנחירות

ושנים שלשה אנשים
שם בסוף מתלחשים
מנתחים את תוצאות הבחירות

ִ​
ועיניו של העסקן
אל מתחת לשלחן
לופת אחד מאותם מכשירים

מדפדף בתוכן מגוון
(צרכי פרנסה כמובן)
רחוק שנות אור מ - מסילת ישרים


ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ והמשגיח עוצם עיניו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ על לבו שם ידיו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ למי אני מטיף פה, למי

ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ לדבריי אינכם זקוקים
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ עמך כולם צדיקים
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ לעצמי אדבר, רק לעצמי.


על כורסה בסלון
עם קפה ועתון
המשגיח צנח עצבני

איש לא מקשיב
זה כל כך מעליב
אני כמו מדבר לעצמי

*

בבית מדרש ישן
בקצה כפר קטן
בתנור נותרו גחלים

ולאורם הקלוש
על שולחן נטוש
צללית של - מסילת ישרים


ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ פתאום עצם עיניו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ועל לבו שם ידיו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ חש כעוס, יהיר ותאוותני

ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ נחוץ פה "שיתברר ויתאמת"
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ שופך את הקפה, עתון מקמט
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ נו, הגיע זמן שאדבר - גם לעצמי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
מחזק ונוקב עמוק בתוך הלב.
איפה המשגיח ר' צבי (ההוא מהרב גלנץ)כשצריך אותו...? :unsure:

נ.ב: למה בחרת דווקא ב'מסילת ישרים', יש סיבה ספציפית? (פשוט אני מאוד אוהב את הלשון של הרמח"ל, ומאוד הפליא אותי הענין שקלעת דווקא לספר מוסר זה. אולי משום שהוא מדבר על שורשי החסידות אבל גם ליטאים וכדו' קוראים אותו?)

שופך את הקפה עתון מקמט
חסר פסיק. ובכלל, כל הקטע כמעט ללא פיסוק.


אה, ושכחתי לציין, אהבתי מאוד את החרוזים.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
נ.ב: למה בחרת דווקא ב'מסילת ישרים', יש סיבה ספציפית? (פשוט אני מאוד אוהב את הלשון של הרמח"ל, ומאוד הפליא אותי הענין שקלעת דווקא לספר מוסר זה. אולי משום שהוא מדבר על שורשי החסידות אבל גם ליטאים וכדו' קוראים אותו?)

רבי זונדל מסלנט - אגדה של אדם, ורבו של רבי ישראל סלנטר - אמר לרבי ישראל הצעיר כשעדיין לא היה בעסקי המוסר כלל: "ישראל, למד מוסר ותהיה ירא שמיים" המשפט הזה נכנס לרבי ישראל (כפי שהוא כותב בהקדמה לאור ישראל) עמוק מאד ושינה אותו ויחד אתו את כל פני היהדות השכלתנית מי יודע איך היו נראים הליטאים ללא תנועת המוסר.

כשהייתי צעיר אמר לי פעם רב אחד - ישראל! (זהו שמי) הרי עליך יש מקרא מפורש: "ישראל למד מוסר ותהיה ירא שמים". זה עשה עלי רושם.
הגרי"ס מספר ששאל את רבו איזה ספר ללמוד, ואמר לו "כל הספרים טובים, אבל מסילת ישרים יהיה מנהלך".

קראתי את מסילת ישרים המון פעמים, וידעתי את הפרקים הראשונים בעל פה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
חסר פסיק. ובכלל, כל הקטע כמעט ללא פיסוק.[/ISPOILER]
נכון.
תמיד בשירים אני מתקשה להוסיף סימני פיסוק. זה מרגיש לי כמו לכלוכים.
שיר הוא יותר תמונה מאשר טקסט. צריך לקרוא אותו כמו דיסלקט, לגמוע את הכל ביחד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
שיר / סיפור יפה מאד.
קצב מעולה, חוץ מהשורה האחרונה שחוזרת על עצמה- נראה לי שיותר משתלב עם הקצב - להשמיט את המילה "רק":
לעצמי אדבר, רק לעצמי.
לעצמי אדבר, לעצמי.

זה מרגיש לי כמו לכלוכים.
איזו הגדרה מעניינת :)
לטעמי סימני הפיסוק מסייעים לעניין הקצב והקריאה הזורמת, ולא להיפך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
שיר / סיפור יפה מאד.
קצב מעולה, חוץ מהשורה האחרונה שחוזרת על עצמה- נראה לי שיותר משתלב עם הקצב - להשמיט את המילה "רק":

לעצמי אדבר, לעצמי.
את צודקת.
רק שאת השיר כתבתי על בסיס קצבי של שיר אחר מפורסם.
שם זה הולך לעצמי אדבר (פאוזה) רק לעצמי. כלומר יש בו ארבארבע פעמות במקום שלוש.
אבל כשלא שומעים את זה, זה באמת נראה הפרעת קצב
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אני בד"כ לא קוראת שירים. אבל ראיתי שזה אתה אז קראתי.
לא התאכזבתי. קצב יפה, חרוזים טובים, מסילת ישרים קרוב לליבי, אז עוד יותר נהניתי, והסיפור שמסופר בשיר יפה מאוד.
קצת קצת הפריע לי שבסוף השיר כתבת: "המשגיח צנח עצבני", לא קלטתי שזה עצבן אותו במהלך השיר, חשבתי שהוא אדם נעלה ומרומם, ופתאום הוא כ"כ ארצי ועצבני. סתם עצבן אותי.
אבל בכללי השיר מהמם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
שיר מצויין ומבטא
קצת קצת הפריע לי שבסוף השיר כתבת: "המשגיח צנח עצבני", לא קלטתי שזה עצבן אותו במהלך השיר, חשבתי שהוא אדם נעלה ומרומם, ופתאום הוא כ"כ ארצי ועצבני. סתם עצבן אותי
בעיני, בדיוק את זה השיר בא לבטא
את הניגוד בין דמותו הצדקנית של המשגיח בעיני עצמו לאורך השיחה
לעומת התובנה שקיבל בביתו
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
את צודקת.
רק שאת השיר כתבתי על בסיס קצבי של שיר אחר מפורסם.
שם זה הולך לעצמי אדבר (פאוזה) רק לעצמי. כלומר יש בו ארבארבע פעמות במקום שלוש.
אבל כשלא שומעים את זה, זה באמת נראה הפרעת קצב
אני יודע בדיוק על איזה שיר מדובר !
הפאוזה שדיברת עליה מורכבת משריקה ונקישה על רגל עץ, נכון? :)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שלום לכולם,
אז קבלו אותו....
****אשכול טיסות זולות***
למי? -
לכל מי שצריך לטוס, לכל יעד שהוא. ואינו מתמצא או אין לו בקיאות בעניין.
איך? - כותבים לאן רוצים לטוס, תאריכים מדוייקים, ומקבלים אי"ה לינק.
מי? - כל מי שרוצה יכול לעזור באשכול, לכל מי שיש ידע בסיסי באתרי חיפוש הטיסות.
כמה?
- אין כאן שום רווח כספי הכל בשביל העזרה איש לאחיו.
מה? - יהיה כאן בל"נ מענה לבקשות, וגם מעת לעת מבצעים לזמן מוגבל של חברות תעופה.

ואם יש לכם נסיון שאתם רוצים לחלוק אותו עם הציבור, אז קדימה....
דבר חשוב נוסף: המטרה של האשכול הינו טיסות זולות לכן הטיסות המוצעות יהיו משולבות לפעמים חניות ביניים אחת או שניים, ולפעמים תחזיקו חזק... משולבות נסיעה עם אוטובוס או רכבת, רק בכדי להוזיל את הכרטיס.

גילוי נאות מאד חשוב: אין לפותח האשכול כל רווח כספי מהעניין כלל ועיקר!!!

--------------------------

אז לפני שאתם מבקשים תנסו להיעזר לבד בסורקי הטיסות הללו:
מנסיון כדאי לעבור לגלישה בסתר בעת החיפוש - אחרת המחירים עולים!!!
סקיי-סקאנר - SKYSCANNER (הכי זול בדרך כלל)

גוגל-טיסות (קצת יותר יקר אבל לפעמים יש יוצאים מן הכלל)

סקיי-פיקר - קיווי (אתר מאד מאד נוח, משלב גם הגעה ליעד עם אוטובוס או רכבת!!!! אך לא תמיד זול במיוחד, מצויין מאד כ'מראה מקום' ואז לחפש אצל השאר)

צ'יפ-פלייט (מערכת שסורקת כמה סורקים ביחד, לא מצאתי משהו מיוחד בזה)

וויז-איר (מצויין ליעדים במזרח אירופה כמו קברי צדיקים, אך לא רק. וכן למי שרוצה להוזיל את הכרטיס גם במחיר של יציאה משדה התעופה רמון)
מספיק להתקשר ולהתווכח עם נציגי חברות התחבורה

פשוט פותחים תיק בת"ק תכף אסביר איך,

ופתאום הם מתקשרים איליך, ומסבירים לך למה התביעה לא צודקת

ובדרך כלל בסמוך למועד ה'משפט' (נשמע מלחיץ קחו את זה כביקור ברופא משפחה...) הם מציעים לך פשרה על כחצי מהתביעה

ולאמיצים שבינינו ברוב המקרים אל תוותרו תלכו לביהמ"ש ותקבלו את כל הסכום!!!

הלוואי שכל עם ישראל יעשה כך, פתאום חברות התחבורה ידפקו אוטובוסים בשעון שוויצרי!!!!

א'. האטובוס לא יצא וכולי וכולי, תשמרו או קבלה של מונית שלקחתם (בד"כ עדיף לקחת מונית ככה יש נזק יותר רציני אך לא חייבים) או נסיעה הבאה שלקחתם וכל הוכחה אחרת
ב. שולחיים תביעה במקביל לחברת התחבורה המפעילה וכמו"כ למשרד התחבורה.
ג. מחכים לתשובות, אם התשובות לא מספקות (לא נתנו פיצוי מספק וכולי) פותחים תביעה ב15 דקות!!!
ד. מחכים למועד הדיון, בד"כ תקבלו כבר מיד אחרי ההגשה טלפונים מתפתלים מחברת התחבורה המפעילה למה זה תביעה שטותית, ויש להם אפי' הוכחות להפך, אל תבהלו, חכו בסבלנות ואז או ששתתפשרו או שתלכו עד הסוף, בהצלחה תעבירו הלאה שכולם יתבעו אותם, ונקבל ככה שירות נורמלי!!!

כל מי שהגיש והצליח או שלא שיעלה את המקרה כאן שנצליח ביחד לחולל שינוי!!!!
אתגר קשרי מילים נוסף, מתחלף כל יום ב-13:00

מוזמנים לשלוח רעיונות לאתגר sheva.motion בג'ימייל
וכן אם יש רעיון למשחק מילים אחר שאשמח לבנות.

- ללא התחייבות לאתגר מדי יום
- ללא התחייבות לרמה גבוהה... מי שקל לו מדי, שייתן לילדיו הרכים לפתור

ועוד משחק נחמד שיצרתי בין לבין
אפשר לשנות את רמת הקושי בגלגל השיניים
אחד הבעיות שכל משקיע מתחיל נתקל בהם,
זה שנניח אני שואל מישהו איזה מדד להשקיע, והוא עונה לדוגמא VOO, או שאני שואל אותו מה העמלות, והוא אומר שזה תלוי במינוף.
אז נניח שאני יודע מה זה מינוף, ומה זה VOO, כי אני שומע כל שבוע ממוצע של 50 פודקאסטים, ששליש מהם קשורים למניות.
אבל יש כאלה שאתה אומר להם VOO, והם אין להם מושג מה עושים עם זה.
הם לא יודעים איפה לוחצים באתר בשביל לחפש סוגים, מה זה אומר מינוף, (אני לא מתכוון מה זה אומר בז'רגון, אני מתכוון מה זה אומר בעברית של חיידר.)
הבעיה מתחיל ה מכך שמישהו שכבר מונח בתוך הקישקע של המניות, לא אוחז שיש פה מישהו ששואל מה לקנות, והוא מתכוון, איפה מכל הריבועים באתר ללחוץ, מה לכתוב שם, איזה תוצאה לבחור, מה ללחוץ עליה, איך לעשות את זה, וכאלה.
הוא רגיל לכך שמישהו שואל איזה לקנות, ואומרים לו "SFJF294938" והוא קונה את זה, ועוד עשור בא להגיד תודה.
אז אני פותח את האשכול הזה, לאנשים שצריכים תשובות על שאלות בעברית,
  • כמו, מה זה מינוף, ואיך אני מבין את זה אם אני לא יודע מה זה בורסה?
  • כמו, יש לי תיק בDJFHV, ואני רוצה לקנות משהו, מישהו יודע לומר לי את סדר הפעולות הנכון כדי ליפול על הדבר הנכון בצורה הנכונה?
  • כמו, החשבון שלי ננעל, ואני לא יודע מה זה אימולטור, ולא מה זה תוכנה. מישהו מוכן להסביר לי בעברית פשוטה?
הבאתי את הדוגמאות האלה כי אני אישית נתקלתי בשאלות האלה, והייתי צריך לחפור עמוק כדי לקבל תשובה שאני יכול לתרגם לשפה שלי בפוזיצייה הנוכחית. אז אני הסתדרתי, בגדול. אבל יש כאלה שיש להם שאלה, והם שואלים, ואז מגיע מישהו חשוב כזה, שמבין בהכל, ועונה משהו מאוד פשוט, שכל האנשים באשכול הבינו, אבל הוא לא. ולא נעים לו לשאול, מה זה מנייה בכלל, או מה זה סוג נייר, ומה זה אומר ניוד של תיק בכלל, ואז הם נשארים בלי תשובה, למרות שעם קצת סיעור מוחות, יוכלו גם לכתוב מדריך להשקעות פאסיביות לילדים.

על כן, אני פותח את האשכול הזה, שבו יוכלו לשאול שאלות, מהבייסיק של הבייסיק, עד לרמת ביאורי מילים, והעונים ינסו לתרגם את מונחי התשובה למשהו שיכול גם להיות שיעור בכיתה ד' על שור שנגח.
ואם לא הבנתם, תשאלו שוב, ושוב, ושוב. עד שתבינו. כי הטעות שעשיתם ב200 ש''ח שהשקעתם, אם לא תתקנו, תעשו אותה גם במיליון השני.
וגם, אם יש משהו שאתם יודעים שאנשים שואלים את עצמם, או שאתם לא הבנתם בתחילת הדרך, אתם יכולים להסביר, רק תנסו לשכוח קודם את כל מילון המושגים שלכם.
נ.ב.
אני חייב לציין שהייתי בטוח שיעיפו אותי לרוח כבר בשלב הרבה יותר מוקדם. וזה שיש פה אנשים, שהדיבידנד שלהם שווה כמו התיק שלי או פי מאה, ועונים בסבלנות, ועוזרים, ומסבירים, אין ספק שזה יוצר קירוב של העניין לאנשים הפשוטים
אז באמת תודה לכל משפחת פרוג ולכל המשקיעים, לא רק בתיק שלהם, אלא בלעזור לאחרים.
הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
  • שכוייח!
Reactions: לוי הארוך1 //
0 תגובות
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???

אשכולות דומים

אחד בלי שם

קוראים לו בשם. אבל הוא לא ממש מעניין אותו.

הוא מעדיף שתקראו לו פלוני.

תשאלו למה?!

כי ככה הוא מרגיש.
פלוני. אלמוני. עלום. נעלם. חסר יציבות.

הבוקר עבר עליו כרגיל, 'על הפנים'. הוא קם ב11:00, אלא מה? הרי עולם כמנהגו נוהג – והוא אינו חורג ממנחת יומו.

כשהגיע לבית מדרש הסתכלו עליו כולם מלמעלה למטה, חלקם בביקורת חלקם ברחמים. וכמובן, בל נשכח חלילה – יש את האלה ש'ברמה שלו'. הסוג ההוא של החבר'ה שבסוף כל סדר פיהם מלא כנופת צופים בחדשות יום האתמול, ואם לא נגזים, אזיי שמהשעה האחרונה.

כיאה לנגערי המשגיח. הרי אתה אחד משלהם, שכחת?!

הגמרא נפתחת. הוא לא זוכר שידיו הם אלו שפעלו באינסטינקט אוטומטי. זה פשוט קרה. עיניו רצות בין השורות, החברותא מתנועע בחשק, מטפיח את ידו על שכם הסטנדר בהתלהבות, מעורר אותו בו זמנית מריחוף נוסף לחייזרים הגשמיים שאחזוהו לפתע.

איכשהו הוא מוצא את עצמו בחוץ, נושם אוויר.

מה בסך הכל ביקש. קצת חופש. הנפש שלו צמאה למרווח נשימה.

חש את הקירות סוגרים עליו, אותיות הקודש וקולו המתנגן של המגיד שיעור מתערבלים במוחו לכדי עיסה אחת, בוצנית.

אטומה.

אז הוא בורח.

הוא רץ אל בין האנשים, הרחוב הומה. הרעש הזה של ההמולה, התאוצה, עושה לו טוב לנשמה. מה, אסור?!

הוא בן אדם!

גם אלה שנועדו לגדולות בפי יודעי כל וגם חורצי לשון – מגיע להם ספייס. מקום משלהם. לא רק נעיצות עיניים בלתי פוסקות וצפיות בשמיים.

כל שהוא חש מרוחו של המשגיח המרחפת מעליו תדיר זה 'כישרון כישלון'. אסור לו ואסור לו ואסור לו.

גם בבית המצב לא-מי-יודע-מה. אבא מאוכזב, ואמא שותקת. הוא לא צריך מילים. מספיקות לו זוג עיניים כבויות, וניצוץ כאב מחודש. לחשושים מאחרי גבו כביכול הוא חירש. הליכה על קצות האצבעות, וכעסים בלתי מוצדקים על שאר ילדי הבית.

והוא יודע שהם לא אשמים.
אבל גם הוא לא.

הוא רק רוצה הבנה, הכלה. מעט יותר קרבה. אמפתיה שממנה לא טעם מעולם.

התחושה הזו שאין לו לאן לחזור ויקבלו אותו באהבה כמו שהוא, ינסו לעזור לו בכנות, מאיימת לרסק אותו נפשית. את הלב היא כבר כרסמה מכל כיוון שרק ניתנה לה. נותר ממנו שבר עצמות.

והנה הוא הגיע למקומו.


הים גדול, רחב. כאן הוא אוהב להתבודד, לצעוק לאבא שבשמים גם מבלי לדבר. פשוט להסתכל על הגלים ולנפץ בהם מחשבותיו אחת אחת. סתירה ועוד קושייה – תוספות ואונקלוס. כל אלה מתגלמים בעיניו כעת כרחוקים מאד, בלתי נגישים.

וזה עושה לו טוב.

אבל הלב נצבט. המצפון לוחש לו ברכות דוקרנית, כי הדרך בה הוא רוצה לילך בה – אינה הדרך הסלולה.

הנכונה.

אז הוא משעין ראשו על החול, שוקע. נמאס לו. גופו רפוי, ודמעותיו כבר אינן שואלות לרשותו. הן רק מבקשות מאבא בשקט-בשקט שימציא לו את המקום בו ינוח באמת, שלווה ורוגע יהיו נחלתו. היכן שאין מבטי לעג, רחמים. קרבה חנפנית ושקרנית.

האם הוזה הוא, או שכלל לא קיימת כזו פלנטה?!
שיתוף - לביקורת ליראם 2
שוב.


*

כמו זיק העולה משפשופן של אבני הצתה, יוצר מדורה במגעו עם קרשים, היה הזיכרון התחלה לחייו. זיכרון שמלבד להיותו בסיס, היה גם משענת. באותה מידה – חידה לא פתורה.

הלילה, על אף היותו מרופד כוכבים, היה אפל. וכפות הידיים שתפסו בראשו, הצמידו אותו לחזה בעליהן, היו חמימות. מנוגדות לרוח שצלפה בהם בלי רחמים, ריססה אותם חול מדבר, צרבה גוויהם בקור עז.

מאחור ניצבו שערים, סגורים על בריח. עליהם תלוי שלט, עבש משנים. מעבר עמד המבנה, שלוש קומות אבן וארובה מעלת פיח. מלפנים היסס אבא, החליק יד אחת על לחיו, בשנייה תפס סנטר.

"השחר יגיע, תכף", הוא פצה פה. עיניו התקבעו בשלו, כהות ורכות. "ואתה - המתן פה. יאספו אותך בבוא העת".

יאספו אותו? הקור מילא את כל כולו, טיפס אל פניו. ידיו תפסו בחלוקו של אבא. עיניו ביקשו שלא ילך. שלא ישאיר אותו לחסדי אחרים.

אבל אבא, כמו תווי פניו, היה החלטי. וכשהפריד אצבעות מבגדו, רק אמר חרש: "יהיה לך טוב פה. ליראם, אני בטוח".

ליראם לא בטוח. אך הכדור שמנע מהאוויר לגלוש בגרונו, גם לא איפשר לו לדבר. לבטא את חששו, את פחדיו וגעגועיו.

אבא פרק מעל כתפיו אדרת זאבים, עטף בה את שלו. נשף עליו אוויר רועד והצמיד אותו לחזהו, שוב.

החום שאפף אותו היה איתן. תבליטי הצלם שנשא אבא תדיר על צווארו, נעצו בפניו חניתות. וכשאבא פתח ידיים, סובב גב ופצח בצעדה מהירה, הלכו איתו כל אלה. הותירו אותו מאחור.

אותו והקלף. קשור בענף דק, גמיש. אחוז בין אצבעותיו, מחשב להיחנק מעוצמת הלפיתה.

השחר אכן האיר, כתום ובוהק. אך איש לא אסף אותו, פתח לו שערים. צהלות ילדים הדהדו באוזניו מאוחר יותר, כשהשמש ההבילה על פניו, ורגליו - יחפות כתמיד - חשו כל גרגר חול לוהט.

הם שרו, הילדים. צווחו בכל פה. והוא רק עמד משתומם. תהה איך אפשר לאסוף חול אל כפות ידיים, לזרות אותו באוויר.

"היי, אתה!" מישהו הבחין בו. ופתע פתאום, מיהרה כל ההמולה אליו. אגרופים, קטנים וגדולים, כיסו מתכת. צווחות החרישו אוזניים.

"למה אתה שם?" שאל מנהיג החבורה, השתיק את כולם. בעיניו סקרנות תהומית של ילד שלא חווה את החוץ. "רוצה להיכנס? אתה גם יתום, אתה?!"

ליראם איגרף כפות. צעד לאחור. הבחין באישה המפלסת דרך בינות נהר הילדים.

היא סילקה אותם חזרה אל החול, פתחה את השערים ונעצה בו עיני דבש חמות, מסובבות קמטים. ידה הייתה יציבה כשתפסה בשלו, הובילה אותו פנימה, אל חדרון קטן מימין לדלתות המבנה הגדול. הורתה לו לשבת לצד שולחן עגול, קטן.

הוא ירד על ברכיו, הניח עליהן אגרופים. גבותיה ירדו מטה, התרוממו. אצבעותיה חילצו את הקלף מידיו, פתחו קשר, פרשו.

עיני הדבש רצו על פני השורות. שוב. ושוב. ושוב. הקמטים במצחה העמיקו, עוד ועוד. מבטה הועף עליו מדי פעם. מוטרד, תוהה.

"ליראם?" היא שאלה בסוף. הוא – הנהן. היא – נאנחה. "בא", אמרה לבסוף. "אתה מן הסתם מותש".

הוא גם צמא. ורעב. ומבולבל. אבל הקלף לא הוחזר לו, וידו מתרוממת מעלה, מבקשת בלי קול.

עפעפיה צנחו, לשונה לחלחה שפתיים. "מצטערת", כולה הייתה התנצלות. "הקלף מוען אליי", ובאותה נשימה, האיצה בו להיעמד. הצעידה אותו עד חדר גדול, עמוס קלחות, שהאח להטה באמצעו.

ספל מים צוננים מצאו אליו דרך. קערה מדיפת ניחוח הונחה על שולחן צר. אך עיניו התמקדו באש, בקלף בו היא מלחכת בתיאבון.

מאכלת מילים. הסברים. תשובות. מפזרת פיח ומעלה עשן.
"הו! אתה פה! חיפשתי אותך," הוא התפרץ לתוך החדרון הקטן.

האיש הנמוך שהסתובב לכיוונו לא היה נראה מרוצה במיוחד "מה אתה עושה פה? למה באת?"

הוא נאנח. מראש ידע שזה לא הולך להיות קל "באתי כי זה כמעט התפוצץ, אתה יודע, אין לי ברירה אחרת"

הנמוך גילגל עיניים "הפניה לחוסר ברירה היא ברירת מחדל שיוצרת ברירה מאוד רחבה. למה אני הברירה שלך?"

המתפרץ מצמץ. הוא לא מבין את הדברים המוזרים שהנמוך אומר לפעמים אבל הוא חייב אותו דחוף "אתה יכול לעזור לי?"

"אני? אני לא מבין בדברים האלה, ולא מבין למה מלכתחילה פנית להתעסק איתם"

"כי לא הייתה לי ברירה!" הוא נואש "ובהתחלה הכל היה יציב, והסתדר מצוין. כבר הייתי בטוח שאני קרוב לסוף, אבל אז פתאום זה התחיל להתנהג מוזר, עלייה, ירידה, הייתה אפילו תנועה חזקה שהרעידה את הכל. עד שפחדתי שזה יתפוצץ, אז ברחתי"

בוז עמוק שוטף את עיניו של הנמוך "ברחת?! ומה בדיוק חשבת לעצמך? מה עם כל האנשים מסביב שיכולים להיפגע? זה מה שקורה כשמתעסקים עם הדבר הזה בחובבניות. זה עסק רק למקצוענים ילד"

"אני, אני כן חשבתי" המתפרץ בולע רוק, מנסה לאסוף את עצמו "אני לא רק ברחתי בלי לטפל בזה, אני שמתי הגנות, ומחסומים, הרבה מאוד הגנות. אבל גם אם ההגנות יחזיקו את זה לזמן מה, זה לא יציב בעליל ויתפוצץ בסוף! אני אומר לך! ובסופו של דבר גם אם אני לא שם אני אהיה הנפגע הראשי."

"לא יציב? איך טיפלת בו? אתה מתעסק בכלל בסוג תיקני? מפוקח?"

"לא חושב. אני... לא בטוח."

"אתה מתכוון בטוח שלא. נראה לי שאין לך ברירה, אתה חייב להיעזר במישהו שמבין בזה."

"אני לא יכול. ולא רוצה. לא סומך על סוג האנשים הזה. ההוא שנעזרתי בו בהתחלה לא השאיר בי רושם מי יודע מה ואם הסוג שהתעסקתי אתו לא מוכר, צריך מישהו מקצוען באמת. ולא אני ולא אתה מכירים אחד כזה. המקצוענים האמיתיים עובדים במקומות הגדולים וגם אם נצליח לגרום לאחד מהם לעזור לי עם זה אף אחד לא מבטיח כלום. הדבר הזה ממש מוזר" קצת ביטחון חודר לקול שלו.

"אולי אתה צודק ואולי לא. אבל לברוח? ולכמה זמן? אתה חסר אחריות. אתה צריך ללכת לטפל בזה מיד!" הנמוך נחרץ. אין לא כבר סבלנות למתפרץ.

"אבל פסיכולוג?!?! מה הוא כבר יכול לעזור? אני אומר לך שניסיתי. אתה סתם חוזר על עצמך כמו מחוגי שעון!"

"אבל אתה מתעקש שלא להפנים! כמה הגנות שתשים על הרגש שלך זה לא יעזור ואם הוא לא יציב הוא יתפוצץ בסוף. אתה בעצמך אמרת!"

"אני יודע מה אמרתי! אבל אמרתי את זה כדי שתגיד לי איך אני יכול לעזור לעצמי! לא שתחזור שוב על הדברים הקבועים שלך שלא עוזרים לי כלום."

"חה!" על אף קומתו הנמוכה הביט עליו הנמוך מלמעלה למטה, זלזול על פניו "ילד, לטפל ברגש שלך זה רק למקצוענים. לא לחובבנים כמוך. אתה רק בורח!"

קומתו של המתפרץ השתופפה וכל האוויר יצא מגופו בנשיפה אחת. עיניו מתעמקות ברצפה המכוערת שבחר הנמוך לחדר שלו.

"נו? אתה רואה? אין לך מה לענות לי" רגלו של הנמוך מטופפת קלות, כמו מועכת שוב ושוב את המתפרץ שמולו.

המתפרץ לקח נשימה עמוקה, בוחר את מילותיו תוך כדי דיבור "נכון שאני בורח. כל הזמן. אבל אני ברחתי אליך. אני ברחתי כדי לבקש עזרה. אני ברחתי כדי לחזור להתמודד" הוא מישיר את מבטו לנמוך שמולו "ואולי תגיד שהרגש שלי לא תיקני. שהוא לא בסדר. אבל אסור לך להגיד שאני לא מקצוען! אני המקצוען מספר אחת לרגש שלי! נכון שאני יכול להיעזר במקצוענים אחרים, אבל לרגש שלי אני מספר אחת! ואתה, לא מועיל לי במיוחד. אני אברח עכשיו. שוב. למקום אחר. כי הסוג הלא תיקני של הרגש שלי מזדעזע ומיטלטל מאנשים כמוך. אני בורח שוב, בשביל שאוכל אחר כך להתמודד עם זה. בתקווה שעד אז הרגש לא יתפוצץ. אני בורח שוב, כדי להפסיק לברוח" ובמילים אלה סבב על עקביו המתפרץ ופרץ בריצה פרועה כמו שרק סוג הרגש הלא תקני שנמצא בו יכול להוליד.

מותיר אחר את הנמוך מצמץ שוב ושוב בעיניו ההמומות, מהרהר על מוזרותם של בני האדם ועל מוזרותו של המתפרץ העולה על כולם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה