שיתוף - לביקורת היינו פה

[סיפורים בע"מ]

(לא הייתי סגורה על המקדם, אז מצטערת אם לא מתאים)

זה מה שקורה כשחוסר ההשראה עולה לראש -

צ'אט טרי, טרי. מהרגעים האחרונים: (מעתיקה)

היא:
לפני שאתם עוברים לXXX,
לא לשכוח את הפיג'מה של בעלך

אני:

חחחחחחחח

כבר עברנו חחחח

סתאםםם בע"ה. את יודעת, אנחנו יכולים להיזכר בה רק בחורף הבא חחח

נחתת עלי משום מקום עם פיג'מות

ובדיוק אני קוראת אצל דבורי רנד על מועדון הפיג'מות שלה (אל תשאלי למה היא קראה לזה ככה)

היא:

אני לא נחתתי,
אני לא רוצה שתשכחו את זה

אני:

כבר שכחנו. אתזכר את בעלי.

היא:

אוייש

אני: (באיחור, כך מסתבר)

תודה
אנחנו שכחנים כרוניים. סתם שתדעי.

היא:

רציני?

אני:

אהההממ בואי נגיד שכל פעם שאנחנו יוצאים מההורים אחרי שבת או חג ויש צלצול פלאפון, אנחנו מסתכלים אחד על השני ושואלים - מה שכחנו הפעם?!
במקרה שיש צלצול פלאפון. זה מקרה טוב. היו מקרים שלא היו צלצולים שבוע. בגלל שכחה של הפלאפון, כמובן.

אני:

אני לרוב שוכחת פלאפון. בעלי בגדים. אנחנו מתקזזים. זו תורנות לכל דבר.

הכול בהומור כמובן. יותר נכון - בהגזמה.

אני:

אנחנו פשוט מאד אוהבים להשאיר תזכורות של 'היינו פה'

היא:

קרועה

אני:

טוב, תפסת אותי ברגעים לא מתאימים חחח
אשתדל לתזכר אותו. אם לא יגיע אליך בשבוע הקרוב. אהמממ - תתזכרי אותי שוב?

היא:

מקווה

או שאני אאלץ להביא לך?

אני:

לא. לא. חס וחסה. אני ארשום על הלוח (כן, יש לנו כזה. אילוצים...)

בוצע. בע"ה גם יתבצע...