ברחה לי המילה...

  • הוסף לסימניות
  • #1
כעס משככים,
כאב מרגיעים,
מה עושים עם צער או עם עצב?

אני לא מצליחה להיזכר, ברחה לי המילה...

רב תודות לכל מומחי הלשון!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
צער מפיגים
(כך נראה לי)
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נראה לי שגם עצב אפשר להפיג. ליתר בטחון אשאל מישהו מומחית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
זו תשובה שקיבלתי מחברה ששאלתי אותה:

צער מדחיקים או מקטינים
ועצב משכיחים
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
ההבדל בין שתי התשובות של א-ירושלמית תלוי בגישה לחיים ובהשקפת העולם...
האופטימיים יאמרו שעצב וצער אפשר להפיג - כלומר להעלימם לגמרי, והפסימיים יטענו שאי-אפשר לעולם להפיג עצב וצער אמיתיים, המקסימום שאפשר לעשות זה להדחיק...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
חוץ מהתפוגגות, יש עוד אפשרויות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
סליחה שאני אומרת, אבל שלשת הרגשות ניתנים להפגה בשלושת המילים והן בהחלט לא יחודיות ניתן למצוא נוספות.
כגון(משכך כאבים)

וכן:מוחים. למחות את הכאב, הצער,וכו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נכתב ע"י א-ירושלמית;269779:
זו תשובה שקיבלתי מחברה ששאלתי אותה:

צער מדחיקים או מקטינים
ועצב משכיחים

עצב לא משכיחים אלא משככים, וכמו שהציגה mig.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
געוואלדיג, לפי מה שהיא כתבה על הצער, נראה לי שהיא דוקא כן התכוונה לשכחה.
ראה מה שכתבתי בתגובה 5.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכון. ואין לך על מה להתנצל
למישהו יש עוד מילים בתחום הזה?
מלבד להפיג, למחות, לשכך ולהרגיע ?
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אם רצונך בביטוי מן המקורות - כאב חובשים ומעצבון מנחמים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
למוסס.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שלום וברכה,
ברצוני לברר בשביל מכרים-

אנו מנסים לאתר אנשים שרכשו דירה בפרויקט מגורים בעיר נתניה לפני כשנתיים במסגרת מודל התשלום ‎7/93.

מדובר בדירות חדשות שנרכשו “על הנייר”, כאשר בשלב הרכישה שולמה מקדמה של כ-7% ממחיר הדירה, והיתרה אמורה להיות משולמת לקראת מסירת הדירה (כ-93% מהסכום).

הרכישה בוצעה דרך מתווך שליווה את העסקה, ובמסגרת השיווק הוצג לרוכשים כי הרכישה היא על מנת למכור את הזכויות בדירה לפני המסירה.

המתווך גבה על השרות הזה כ-100K תוך התחייבות (לצערנו ללא כל תיעוד/ חוזה) שהוא ימצא קונה לדירה לכשתהיה מוכנה, והרוכשים יגזרו קופון של כמה מאות אלפים (ההפרש בין הדירה על הנייר לדירה המוכנה)

והנה- מתקרב זמן התשלום הסופי- והמתווך מודיע שהוא עשה כל מאמץ אך לא הצליח למכור את הדירה, מה שמשאיר את הרוכשים להתמודד לבד עם הצורך לשלם/למצוא קונה, בתוספת ההפסד העצום של הכסף שהוא גבה מהם ללא כל תמורה.

הבנו שישנם עוד קונים רבים שנפלו בפח...

המטרה שלנו היא ליצור קשר עם רוכשים נוספים כדי:
• להבין האם קיימים מקרים נוספים עם מאפיינים דומים
• להחליף מידע בין הרוכשים
• ולבחון אפשרות להתייעצות משפטית משותפת במידת הצורך

אם אתם:
• רכשתם דירה בפרויקט מגורים בנתניה לפני כשנתיים במסגרת עסקת ‎7/93
• נכנסתם לעסקה דרך מתווך שהציע ליווי או סיוע במכירת הדירה לפני המסירה
• או שאתם מכירים מישהו שנמצא במצב דומה

נשמח מאוד שתכתבו כאן, או שתשלחו מייל לכתובת: shenbituach ואז שטרודל ג'ימייל וכו'

בשורות טובות

אשכולות דומים

שלום לכולם :)

הדבר ידוע שיש כאן, בקהילה הפורחת הזו, משוררים ומשוררות שהם אלופים בכל קנה מידה. אלופים הכוונה במלוא משמעות המילה, תרתי משמע. באמת רמה מטורפת של אמנות השירה, ההשחזה, הקליעה, החיתוך, הדימוי, ההגשה, והכל.

אממה, יש מה שמפריע לי בכל החגיגה. חלקם לכל הפחות, ובלי לנקוב בשמות ניקיהם, עסוקים תמיד, אבל תמיד, או כמעט תמיד, אך ורק אך ורק, בשירה העוסקת בכאב. ברע. ברוע. ברוע שחור משחור.

אז נכון שבעולם השירה יש מקום עננקקקק לכל זה, כי איפה ומה יכיל את הכאב הזה, אם לא העולם העמוק הזה. אבל בכל זאת, כקוראים נאמנים, שכל כך הרבה כואבים את הכאב, סופגים את החיצים, ופעם אחר פעם פותחים את הכפתורים לחלוץ את הלב לשיר נוסף שיפלח אותו כאילו היה תפוח, זכותנו לטעום את האיכות הבלתי שגרתית הזו גם בפן חיובי. שירה יכולה גם לבטא שמחה, וגם סתם רגשות של יומיום כאלה ואחרים. לא רק עצב, כאב, בגידה, וריסוק טראגיים כל כך.

אני מבקש וקורא מעל במה נכבדת זו, מהמשוררים הרואים את עצמם שייכים להנ"ל, לפרגן לנו כאן באשכול הזה - שיר שמח. אבל היי! איכותי לא פחות מהמדממים ביותר שלכם!!

אשמח כמובן גם לתגובות כאן באשכול על עצם טענותיי.

חושב שלפחות באחד המקרים כאן, מדובר באמת בעט שנושא על גבו מטען אדיר של כאב. ואני, ובטוח שגם אחרים, שמח להטות שכם ולשאת מעט שבמעט מהכאב, בקריאת הקטעים הפוצעים. אבל גם חושב שלנסות לשיר שמח זה בעצמו יכול להפציע תחת לפצוע...
כמה שירים מדהימים, עמוקים ומרגשים,
אבל גם כואבים עד העצם,
פורסמה בקהילה לאחרונה,
והביאו אותי לתהות על קנקנה של הנטייה האנושית,
להנציח על הדף רגשות עצב, כאב, אשמה,
הרבה יותר מאשר רגשות הפוכים.

האם זה בגלל העובדה שהאדם חש פחות צורך בפורקן של רגשות חיוביים?
או שבגלל אי נעימות ו/או חוסר יכולת לפרוק את הרגשות השליליים בציבור,
מגייסים את הדף והעט השתקניים והבלתי שיפוטיים למטרה?

כך או כך, ניסיתי להיזכר בשירים בעלי נימה חיובית מתחילתם ועד סופם.
לא הצלחתי.
יש שירים, בעיקר ישנים יותר, שמתארים את הכאב,
אך נותנים לו מענה בצורה של סיומת אופטימית ומקווה,
זאת בשונה מהכתיבה המודרנית, ש"לא חייבת לאף אחד",
ומרגישה בנוח לשפוך את כל הכאב על הדף וללכת (ואני כל כך אוהבת את זה!).

אבל גם אלו לא השביעו את רצוני.
חיפשתי שיר שכל האמירה שלו חיובית, מעודדת, מקווה.

ואז נזכרתי בשיר הזה,
כתבתי אותו פעם פעם פעם,
יהיו שיגידו שהוא נאיבי, אבל אני אוהבת :)

אשמח לשמוע את דעתכם,
על השיר ועל הנושא באופן כללי.

בְּקַו הָאֹפֶק, מָקוֹם מְרֻחָק,
רָאִיתִי כֶּתֶם גָּדוֹל זָהֹב,
נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו, מַבָּטִי מְרֻתָּק,
עַד אֲשֶׁר נִצַּבְתִּי קָרוֹב.

רָאִיתִי שָׁם, לְנֶגֶד עֵינַי,
הֲמוֹנֵי שִׁבֳּלִים כְּמִקְשָׁה,
רוּחַ חֲרִישִׁית שֶׁנִּשְּׁבָה בְּפָנַי,
הֵנִיעָה אוֹתָן בְּאִוְשָׁה.

יָרֵחַ מָלֵא עָמַד בַּשָּׁמַיִם,
וְהֵפִיץ לְכָל עֵבֶר אוֹר,
וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר פָּקַחְתִּי עֵינַיִם,
רָאִיתִי זְרָעִים וְצִנּוֹר.

רָשַׁמְתִּי לִי כְּלָל לַיָּמִים הַבָּאִים:
צָרִיךְ רַק חֹם וְעָמָל,
צִנּוֹר שֶׁל מַיִם, קֹמֶץ זְרָעִים,
וּשְׂדֵה שִׁבֳּלִים כָּאן יִגְדַּל!
 תגובה אחרונה 
"ששי, את העומר כבר ספרת היום?", פתחתי רשמית את עונת ההדתה במסעדה שבה אני משגיח על הכשרות, וכשאני רעב, גם על מידת העשייה של האסאדו והאספרגוסים.

"למה שאספור את עומר מהפס הקר, למה הוא סופר אותי? הוא חתיכת שחצן. אפס.", הפגין ששי בורות מרשימה.

"חחח, לא העומר הזה", כמעט נחנקתי מצחוק ומהאסאדו הצמיגי. מידת עשייה רעה. טוב שטעמתי והשגחתי. "אני מתכוון לספירת העומר שבין פסח לשבועות. כמו שנה שעברה, זוכר?"

ששי נזכר. הסכים. זרק מפיון על הראש.

"כמה צריך לספור היום?", הוא שאל.

"בעיה, עוד לא ספרתי היום, אסור לי לנקוב במספר של היום", ניסיתי להסביר.

"טוב, אין לי כוח לשטויות שלך", העיף את המפיון.

"רגע, יש לי פתרון", הצעתי.

"אני אומר לך מה ספרו אתמול, וככה תדע כמה לספור היום", ששי הסכים.

"אז ככה. אתמול היה 12 ימים לעומר", ששי עיבד את המידע במצחו החרוש, ופניו האירו באחת, "הבנתי, אז היום 11 ימים לעומר", קבע.

"איך 11 אם אתמול היה 12?", זעקתי. מרגיש כמו מורה גרוע במתמטיקה.

"זו לא ספירה לאחור?", תהה ששי.

"לא, זו ספירה מלמטה למעלה", הסבלנות כמעט ברחה לי, כמו כלב שרוצה לעשות שפטים בחתול מעצבן. החזקתי אותה חזק במושכות.

"אה, אז היום 12 ימים לעומר", הבריק שוב האיינשטיין של זמנינו.

"איך 12?", שאלתי מתוסכל.

"הרגע טענת שאתמול היה 11", צעק.

"אני טענתי? אתה בחישוב עקום ברוורס טענת", צעקתי בחזרה.

"תשחרר אותי מהשטויות שלך", רטן, "כבר עדיף לי לספור את עומר מהפס הקר מאשר את העומר", אמר במרירות.

הגבתי בהלם: "מה אתה אומר?"

"כומר", חרז בכישרון ונמלט החוצה להירגע עם סיגריה.

רדפתי אחריו החוצה. שאלתי אותו מה יש לו נגד עומר מהפס הקר?

"הוא לא מתחלק עם שאר העובדים במשמרות הלילה בצורה שווה", אמר ששי בקול טעון.

"איך הייתה החלוקה של המשמרות בינכם בחודשיים האחרונים?", התעניינתי בסקרנות.

"עשרים ימים שובצו לי, שמונה עשרה ימים לדני ורק שלושה עשרה ימים לעומר!"

"תודה רבה ששי, עכשיו תגיד רק 'הרחמן הוא יקים לנו עבודת בית המקדש...."
את עומדת לידי. אני לא יודעת מי את.
את נראית עצובה.
אני רוצה לומר לך משו,
לא יודעת מה.
אז אני רק מביטה בך דרך חלון האוטובוס.
זה מביך כי את קולטת את המבט שלי מהחלון.
אני משפילה מבט.
את גם.

בוער לי בלשון לומר לך משו,
אולי שלום,
אולי סליחה,
לוידעת מה.
אבל בכל מקרה את לא תשמעי אותי.
אוזניות מקיפות את קדקדך, חוסמות לי כל גישה אל אוזניך.
אז אני שותקת
ואת שותקת.

לפנינו עוד נסיעה ארוכה בין בני ברק לאור יהודה
את עומדת,
אני יושבת.
את מעבירה משקל מרגל לרגל, בימינו קוראים לזה 'על קוצים'.
מרגיש לי שאת לא סתם
והעיניים האלה,
המבט,
מסרבים לי להניח ראש, לנמנם.
אז אני קמה לך.
לא כי את מבוגרת,
לא כי את לא יכולה לעמוד.
אני קמה לך
כי אני מרגישה את חייך כבדים.
דרך האישונים האלו, אני רואה מסע ארוך.
אני מראה לך עם היד שאת יכולה לשבת,
את מרימה גבה.
אני מסמנת עם השפתיים שהכל בסדר,
את מתיישבת.
ואני רואה דמעה אחת נופלת לך,
אולי ברחה לך בטעות כי את מנגבת אותה מיד.
אני מחייכת אליך.
את מחזירה חיוך.
עוצמת עיניים
ומרפה מעט.
נרדמת.
והעצב הזה בפניך התפוגג במקצת.

לא ידעתי שניפגש שוב,
אני מזכירה.
את בתלבושת.
אבל שמחתי,
כי כשניגשת לבקש ממני בפחד לדחות את התשלום על ספרי הלימוד.
גם שלא יכולתי לעזור לך.
הגשתי לך כוס מים.
הבטחתי לך שהכל יסתדר.
אני רק מזכירה זוטרית, אבל ניגשתי למנהלת.
היא הבטיחה שהיא תנסה לעזור.
אחר כך היא סיפרה לי קצת, ו-
כבר הבנתי למה היה לך כבד לעמוד.


כשחזרתי הביתה סיפרתי לבעלי עלייך.
הוא חייך, ציטט לי גמרא במסכת קידושין. אמר שאולי זה מזכיר קצת.
"רבי יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי אמר: "כמה הרפתקי עדו עליהו דהני" (קידושין, לג, א)
רבי יוחנן היה קם לפני כל זקן, לא משנה אם יהודי או גוי, לא משנה אם הוא משכיל.
כך הוא היה אומר:
"כמה עבר עליהם עד שהגיעו לכאן".


--
תמר.

אשמח לביקורת
כולנו אוהבים לקבל פרגונים, זה ממש כמו דלק עבור עשיה.
בעיקר עבור כתיבה.

לפעמים שולחים לי תודות על ספרים שכתבתי. (גם ביקורות בונות).
בהתחלה הרגשתי מבוכה שיש אנשים שרוכשים את הספרים או שקוראים אותם, וגם הפידבקים היו מביכים אותי (זה משמח אבל גם מביך). תחושה של: אבל לא אני באמת כתבתי... למה צריך להודות לי?
או: באיזו זכות אני מקבלת תודות? למה שיודו לי? ועוד מחשבות מקטינות.
ותחושת התנגדות: למה מגיע לי יחס?
מסתבר שצריך ללמוד להיות בצד שמקבל יחס ופרגונים, זה קשה, אבל אפשרי.
*
מצד שני, גם קשה לי לפרגן לכותבים באופן גלוי. תחושה שהכתיבה היא משהו אישי, וכותבים לא באמת צריכים את התודה שלי, בנוסף, לפעמים התרומה של הקריאה כל כך גדולה וקשה להגדיר במילים עד כמה הכתיבה מדהימה וכו'.
וכן, אני חושבת שככותבים אנחנו לא באמת אמורים לצפות שיקראו אותנו או כדי לקבל הערכה, אלא צריכים לכתוב ולצאת לאור כי זה מה שצריך, כמו שעובדים אחרים עושים את עבודתם כי צריך ולא משנה אם הם מבלים מחמאות או גערות. (למשל ראש הממשלה מקבל הרבה ביקורת שלילית אבל הוא פועל מתוך תחושת שליחות, כך צריך בכל מקצוע, אמנם אפשר להקשיב לביקורות אבל להקשיב יותר לעצמך)
כך שמי שיש לו כשרון כתיבה או יש לו מה לומר - שיעביר הלאה.
לא צריך לצפות לאישור ולא לחשוש כ"כ מדחיה.
אבל לפעמים כן יש ערך לומר תודה רבה, לא רק עבור הכותבים, אלא גם עבור הקוראים שיכולים לצאת נתרמים ומחפשים חוות דעת לראות מה כדאי ומתאים להם לקרוא.

אולי כאן באשכול הזה תכתבו תודות לכותבים, או תעלו תודות שקיבלתם (באישור השולחים, למרות שזה אנונימי חשוב לדעתי לבקש רשות).

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה