אתגר אתגר דו שבועי - שיר של יום

[צביה ר.]

ברוכים הבאים לאתגר החדש - שיר של יום.

כחובבת מושבעת של סוגת השירה, לא יכולתי שלא להקדיש לה את האתגר הזה.

משערת שברגע זה ממש איבדתי חלק מכם - אלו שאינם נמנים על חובבי הז'אנר - אבל לפני שאתם הולכים מכאן, אבקש שתקדישו עוד רגע לנסות לטעום, לבחון ולשקול יציאה מאזור הנוחות, כי זו מהותו של אתגר. הוא מאתגר.
בטוחה שכשתצלחו אותו - הסיפוק יהיה גדול, ואולי אולי אפילו תגלו שזה ממש טעים : )

אז קדימה, בואו נתחיל לשורר : )

הקהילה המדהימה שלנו מלאה בקטעים ובסיפורים שנכתבו בכישרון רב על פי כללי הכתיבה - אפיון דמות, דמויות ראשיות ומשניות, חלוקה לפסקאות, בניית עלילה, ועוד...
קחו סיפור אחד כזה המתאר אנקדוטה או רגע מחיי היומיום (שלכם או של אחרים), או לחילופין קטע הומור, סאטירה, או כל קטע אחר שאינו שיר. נערו ממנו את כל כללי הכתיבה הרגילה, השאירו לכם רק את תמצית ליבו ורעיונו - והפכו אותה לשיר.
מדגישה - לא שיר ערטילאי אפוף סוד ומסתורין - אלא שיר שמתאר רגע יומיומי, מחשבה, רגש. כזה שהקורא יוכל להבין ולהזדהות.

הבחירה היא שלכם האם להתמקד במאורעות הטכניים, בזווית הרגשית, או זו המחשבתית. האם השיר ייכתב בגוף ראשון, שני או שלישי, אולי רק יתאר מצב. האם הוא יהיה מחורז או לא. מה יהיה המשלב הלשוני שלו. האם הוא ישעשע, ירגש, או יעורר מחשבה...

כמעט הכל נתון לבחירה ולשיקול הדעת שלכם, רק שימו לב למגבלות הבאות:
- אורך השיר לא יעלה על 30 שורות ולא יפחת מ-6.
- חובה לצרף קישור לקטע עליו מתבסס השיר.

בנספח אפשר לפטפט, לשורר, להאיר ולהעיר...

היום יום ראשון בשבת שבו נפתח האתגר, ויינעל אי"ה ביום ראשון כ"ו בסיוון.

בהצלחה רבה!

 

[ימים טובים יבואו]

https://www.prog.co.il/threads/אתגר-דו-שבועי-צמד-מנצח.1003540/post-14179593
טלטול
קריעה,
ומאבק

בלבול
כמיהה
לפתרון חזק

בשר טרף
הלב שורף

במחנה
אין ברירה

במחנה
אין מורה הוראה

רק 'ברוס לי'
סנסיי

ללמוד
להתלמד
להילחם
כי אין אחר

למעוד
להתאמץ
להתחמם
ולשחרר.

 

[אינפרא]

https://www.prog.co.il/threads/משחק-השקט.1058517/post-15061170

מֵיתְרֵי הַקּוֹל

נֶאֱלָמִים.

מִתַּחַת רוֹחֲשׁוֹת

מִלִּים.

אַךְ לְמַעְלָה,

קוֹל דְּמָמָה.



הֲבָרוֹת חֲתוּכוֹת,

מֻשְׁחָזוֹת.

פָּגְעוּ בְּעֹמֶק,

בְּחָזְקָה נֶאֱחָזוֹת.

בְּלֹא אַף כַּוָּנָה,

שׂוֹרְטוֹת הֵן נִימָה.



מְנַסֶּה לוֹמַר

סְלִיחָה.

לִמְצֹא מִלִּים

אֲשֶׁר שָׂחָה.

לֹא מַצְלִיחָה.

וְכִי מָה?



בְּהַחְלָטָה אַחַת

נְחוּשָׁה,

הוֹגֶה אֶת הַמִּלָּה

בְּקוֹל לְחִישָׁה.

סְלִיחָה,

מִתְנַגֶּנֶת בִּנְעִימָה.



מוֹצֵאת אֶת הָעֹז,

הַכֹּחַ.

אַף שֶׁאֵינִי אֲשֵׁמָה,

לָתֵת מָנוֹחַ.

לִהְיוֹת עִמָּהּ בְּצַעֲרָהּ,

לְהָבִיא נֶחָמָה.


(30 שורות).

 

[ניק 70107]

נף נף


וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי רַק שְׁתֵּי דַּקּוֹת

שְׁתֵּי דַּקּוֹת וְלָלֶכֶת לְכַבּוֹת אֶת הָאֵשׁ.

לַהַט פָּנַי מִתְעַרְבֵּב בְּרֵיחוֹ שֶׁל עָשָׁן


אוּד,

אוּד שְׁנִיצֶל מֵאֵשׁ

אָכוּל לְךָ

אָכוּל לְךָ

אָכוּל לְךָ

 

[שועל ספרות.]

היועמשי"ת נגדי (על מנגינת השיר 'הקב"ה איתי- שמוליק סוכות')

https://youtu.be/Tpt_m6j-bHA

כָּל שְׂמֹאלָנִי הַיּוֹם כָּל כָּךְ שׂוֹנֵא אוֹתִי
הוּא שׂוֹנֵא הוּא שׂוֹנֵא
כָּל מוּסָת הַיּוֹם כָּל כָּךְ שׂוֹנֵא אוֹתִי
הוּא שׂוֹנֵא מִכָּל הַלֵּב

הַיוֹעַמַשִׁי"תּ הַזּוֹ כָּל הַזְּמַן הִיא נֶגְדִּי
חוֹנֶקְתּ אוֹתִי לֹא עוֹזֶבְתּ אוֹתִי

כַּמָּה סַנְקְצִיּוֹת רָאִיתִי בָּעֵינַיִם
מְעוֹנוֹת בִּמְחִירִים עַד הַשָּׁמַיִם
רַק לִדְרֹךְ עָלַי
רַק לִדְרֹךְ
אַבְרָכָצִ'יק בּוֹא תָּרִים יָדַיִם
נִתֵּן לְךָ מָנָה אַחַת אַפַּיִם
רַק לִדְרֹךְ עָלַי
רַק לִדְרֹךְ

הַיוֹעַמַשִׁי"תּ הַזּוֹ כָּל הַזְּמַן הִיא נֶגְדִּי
חוֹנֶקְתּ אוֹתִי לֹא עוֹזֶבְתּ אוֹתִי

 

[הטעם המושלם]

הטקסט המקורי

בין הבוקרס לשניצל,
בין הטריקולד לפיצה,
בין המשקל לבגד,
בין השבע ברכות
לזה שלאחר עשרים שנה.

עומדת לה תמיהה וניצבת.
הכיצד זה ייתכן,
מניין להן כל הסובבות,
אוכלות ומקלות נותרות?

הכיצד זה ייתכן,
ורק המשקל שלי משקר?
כולן ספגטי,
ואני דוב בלעתי.

אין זה כי אם

כולן סותמות
ואני פותחת.

כולן מכרסמות
ואני בולעת.

כולן הולכות
ואני צולעת.

אתנחם לי בקצפת משובחת.
כל הדרך אליה- גונחת.
לא נורא, ממחר- דיאטה.

 

[דודה]

הבוקר בו רות קמה, וגם אני

רָאִיתִי אוֹתָךְ
בְּגַעְגּוּעֵי הֶעָבָר,
לֹא חוֹזֶרֶת שָׁמָּה.

רָאִיתִי אוֹתָךְ
מוּל כְּאֵב שֶׁגָּבַר,
לֹא שׁוֹאֶלֶת לָמָּה.

רָאִיתִי אוֹתָךְ
בְּמַאֲבָק יוֹמְיוֹמִי,
לֹא סוֹפֶרֶת כַּמָּה.

רָאִיתִי אוֹתָךְ
בְּבֹקֶר סְתָמִי,
נוֹפֶלֶת וְקָמָה,
וְקָמָה.

רָאִיתִי
אוֹתִי בְּתוֹכֵךְ
וְאוֹתָךְ בְּתוֹכִי,
אָמַרְתִּי-
אֱלוֹקַיִךְ אֱלוֹקַי,
אֵלֵךְ בַּאֲשֶׁר תֵּלְכִי.

 

[המאושר!]

צעדיי המאושרות בתחילת ה'יום'!​

אני הולך לי מאושר,

בתוכי כולי מפזם ושר.

אה, כמה חשובים הם פעמיי,

כשלבית המדרש אני מפנה את צעדיי.



לימיני – ילד בוכה,

כשאביו לחיידר אותו דוחה.

לשמאלי – דואג האברך,

שמא שוב על חובותיו הוא דורך.



אבל אני, עם התפילין,

אין לי על מה להלין.

הולך מלא אנדרנלין,

לצעוד אל תוך הטקרלין.



להאיר את חושכו של העולם,

אפילו שאיני מושלם.

בזריזות אכנס לאולם,

כי רק בשמחה אעלה על הסולם!

 

[מהללו]

יומולדת אחד יותר מידי

בית א':
הוא גיבור, הוא חזק, הוא ממש לא פחדן.
הוא יציב, עוצמתי, לכל הוא מוכן.
הוא ממש לא חושש מחתולים משוטטים.
ובחנות אין בו רעד מדגים רוטטים.

בית ב':
הוא גם לא מאכזב מדג השוחה לו בצלחת.
אבל תאריכים עבורו הינם- חוויה בלתי נשכחת.
הוא מושלם, באמת, זוהי בעייתו היחידה.
פוביה רצינית, הרסנית, בכל קנה מידה.

בית ג':
הוא צעיר, הוא רענן, לא סובל מבעיות זיכרון.
הוא משקיע, מתאמץ, אינו בוחל בחיפוש בארון.
המייללת הסדרתית עוזרת לו ברצון.
זוכה לחבק צלופנים במהירות השעון.

פזמון:
אז אל תאמין בעצמך.
עד יום הולדתך.
אל תאמין, אל תאמין!
גם אם אשתך תאמר לך.
לך ללוח שנה, ציין שם, אל תתעצל.
אחרת תמצא עצמך, חובות על חובות מגלגל.

גשר:
יום הולדת הנחגג באדיקות, חודש אחרי חודש.
ים של תשורות נאות, שלא העלו עדיין עובש.
אישה אחת סחטנית, ובעל ישר ותמים.
הפכו לשיר סאטירי, ביום מן הימים.

סיום:
הנה סופסוף הוא למד שאין מוקדם, ועוד לא מאוחר.
בזכות, ואף בגלל כספו, שבבנק כמעט לא נותר.
אומנם בארון שוכבות בנחת, אין ספור מתנות שוות.
אולי, דווקא בגלל שנוספו שם אתמול מקל ושיניים תותבות.

 

[אסתר שין]

לנשום

מַבָּט אֶחָד, קָטָן וְזָהִיר
שוֹלַחַת אֵלֵיךָ
מְבַקֶשֶת יוֹם בָּהִיר
נָקִי מֵעַנָּנִים שֶל כֶּאֵב
וְאֵיך אֶשָא פָָּנִים
אֶל אַבָּא אוֹהֵב

הוּא אַשֶר
אֶת חַיַּי כּוֹתֵב
בְּקֶסֶּת שֶל נֶַַצַח
וּדְיוֹ שֶל אַהַבָה
אֵינִי עַזַּת מֵצַּח
אַך בַּעַלַת תַּאַוָה

וְכַמָה שֶאַנִי מְנַסָּה
אַנִּי שוּב מִתְבַּלְבֶּלֶת
בֵּין הַטוֹב לָרָע
אַנִּי כִּמְטוּטֶלֶת
נָעָה מִפֹּה לְשָם
מְלֵאָה רְגָשוֹת אָשָם

אַך -
גַּם כְּשֶיָסוּר מִמֶּנִּי
עַמוּד הָאֵש
וְיוֹתִיר אוֹתִי בָּאַפֵלָה
אַפַלֵס לִי דֶּרֶך
לְבֵית קֵ-ל הִיא עוֹלָה
בִּשְתֵּי יָדַי הַפְּצוּעוֹת
הַחַרוּשוֹת שֶאֵלָה
אֶפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת
אֶהְיֶה שוּב
שֶלְךָ .

 

[שירת הכוכבים]

שיתוף - לביקורת - תוגה בחדר אפל

טוב, האמת שמדובר בקטע שכתבתי לא מזמן, כחלק מסיפור ארוך. הקטע נכתב בסגנון קצת שונה מזה שאני רגילה אליו, וחשוב לי לשמוע ביקורת עליו. ..... האפלה שלטה בכל חלקי החדר. מן אפילה מוחשית, כזו שאפשר למשש. החדר מלא גם בעצב. תוגה אמיתית, שנמרחה על הקירות, על הקרקע, על התקרה. על הכל. היא ישבה בקצה, בפינה...

www.prog.co.il

הקירות כולם
צבועים שחור
מן החדר נעלם
כל חלקיק של אור

יללה נשמעת
מתוך הדממה
בוכה הוא, היא יודעת
נרעדת נשמה

הדאגה שוקעת
בלב הנערה
ולפתע בוקעת
מפיה השירה

נרגע לו אח קטן
אחות קטנה נצמדת
וכך חולף לו זמן
כשאותם היא מחבקת

השירה נמשכת
ובחדר- אפילה
התוגה מורגשת
אך דועכת עם כל מילה

חבלי שינה נופלים
ורוצים שניהם לשמור
אך כמה אנשים
רוצים אותם לשבור.

 

[אוראל סולטן]

https://www.prog.co.il/threads/%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%A8-%D7%A9%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%A4%D7%95%D7%92%D7%9C-%D7%95%D7%91%D7%A0%D7%A0%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%94.1063423/

ברווז,
נטף כגז,
ונחום בז,
בקפה אחז.

ואז,
לפתע ראה,
בלי עין רעה,
אדם עם ארגז.

פגש ת'דייר,
אדם בגודל הר,
שעליו גער,
ואת פיו פער.

והדייר סובב,
ושפילפוגל צעק,
ובננה דובב,
ונחום נחנק.

והוריד אותו,
והסביר הכל,
וחזר לביתו,
ורצה לאכול.

ובלילה פתאום,
דפק לו האיש,
וביקש בתום,
טוסטר חדיש.

ויצא האיש,
והשאיר קרטון,
וקלמנטינת ביש,
האירה אסון.

ויבוא המשך,
אם יהיה ביקוש,
ואני אלך,
כי זה סתם קשקוש.

 

[7שבע7]

https://www.prog.co.il/threads/%D7%9C%D7%94%D7%98%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D.560134/

עֵינֵי חֲרוּזִים בּוֹהֲקוֹת בִּדְמָמָה
יָדַיִם פַּרְוָתִיּוֹת נִשְׁלָחוֹת בְּהַאֲשָׁמָה
סוֹף יוֹם, סוֹפָם שֶׁל חַיִּים. שֶׁל תִּקְווֹת.

עֵינֵי גְּבִינִים לְבָנִים מְרַצְּדוֹת בַּהֲבָנָה
יָדַיִם גְּרוּמוֹת נִשְׁלָחוֹת בְּהִסּוּס לְמַתָּנָה
אוֹסְפוֹת פַּרְוָה וּשְׁבָרִים וְקִרְבוֹת.

עֵינַיִם מְנַצְנְצוֹת, בּוֹהֲקוֹת בְּתוֹדָה
יָדַיִם שׁוּב צְעִירוֹת נִשְׁלָחוֹת בִּצְרִידָה
סוֹף חַיִּים, תְּחִלָּתָם. נִצָּנִים חֲדָשִׁים שֶׁל אֲהָבוֹת.

 

[ללמוד לכתוב]

כנפי רוח

סבתא.
יושבת בכיסאה, אבל לא ממתינה.
נכדה אמור להגיע, כי זה יום הביקור הקבוע.
אין לה סיפוק מביקורו, כי אין בה נתינה.
הנכד שקוע במסך, מנהל את עסקיו כבכל השבוע.

נכד.
עסקיו מסועפים, ממלאים את ראשו.
אבל על הביקור השבועי אצל סבתא, הוא לא מוותר.
משהו לא מובן לו, מעיק על נפשו.
למה אני לא מרגיש שסבתא מעריכה אותי על זה, להבין הוא חותר.

סבתא.
רצון לשנות, מתחיל לפעום בעורקיה ובליבה.
מכיסאה היא קמה, נחושה והחלטית.
מחלונה היא רואה, כמה לנכד היא חשובה.
מה לעשות היא מבינה, כדי לקבל את הנכד היא מסתובבת אחרונית.

נכד.
משהו שונה בסבתא, הוא מזהה.
הפלאפון שלך יהיה בצד, היא קובעת לו.
מה קרה לה, הוא חושב בתמיהה.
בוא נדבר קצת, היא פונה ללב שלו.

סבתא.
אחרי שעה ארוכה, השיחה מסתיימת.
לראשונה הוא היה בשבילה, והיא בשבילו.
ליבה התמלא באושר, ובמנוחה היא שוקעת בתרדמת.
כל היקום שר שירה, הציפור קיבלה את הסולו.

נכד.
עכשיו את הכל הוא הבין, קלט והפנים.
נכון שעל הביקור הוא לא ויתר, אבל הוא לא הגיע.
גופו הגיע, אבל נפשו בעסקים נשארה עמוק בפנים.
מהיום נפשו וליבו יגיעו לביקור, את ההחלטה במוחו הטמיע.

 

[הבזק של שפיות]

מאמר: "לא תצליחו לכבות את השמש".
שיר: "מלחמה עם החמה".

אוֹמֵר הַזָּקֵן לְאִיוָן הָאִכָּר:
דַּע שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ הִיא הָעִקָּר.
כּוֹחַ וְחַיּוּת הִיא נוֹתֶנֶת לְכֻלָּם,
לַצּוֹמֵחַ, לַחַי, וּלְכָל בָּאֵי עוֹלָם.

אִי אֶפְשָׁר מוּלָהּ לְהִלָּחֵם
חֲזָקָה הִיא מִכָּל לוֹחֵם.
מְרוֹמֶמֶת הִיא וְנַעֲלֶה
בְּרוּם הַשָּׁמַיִם מַסְלוּלָהּ.

אַךְ אִיוָן אִכָּר טִפֵּשׁ.
בְּדַעְתּוֹ מִתְחַפֵּר וּמִתְעַקֵּשׁ.
חוֹבֵר הוּא לְפָּרִיץ וְגַנָּב.
קוֹאָלִיצְיָה מֻשְׁלֶמֶת – בְּעֵינָיו.

לְכַבּוֹת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ! הֻחְלַט בָּאֲסֵפָה
בְּמִסְפָּרַיִם וְגַרְזֶן יָבִיאוּ אֶת סוֹפָהּ.
הַפָּרִיץ הֶחָמוּשׁ מוֹבִיל אֶת כֻּלָּם
לַמַּאֲבָק הֲכִי מְגֻחָךְ בָּעוֹלָם.


וְכָעֵת נִהְיֶה אַמִּיצִים.
נַפְסִיק לְדַבֵּר עַל אִכָּרִים וּפָרִיצִים.
אֶת הַמָּשָׁל אִתָּנוּ נִקַּח.
אוֹתוֹ נִזְכֹּר כְּשֶׁאֶת הַגְּמָרָא נִפְתַּח.

הִיא מְקוֹר הָאוֹר וְהַיוֹפִי.
אֵין בָּהּ כָּל דֹּפִי.
נַקְדִּישׁ לָהּ אֶת לִבֵּנוּ.
הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא חַיֵּינוּ.

 

[מדינאית]

השיר (נכתב לאתגר.לא מבוסס על מאמר, מבוסס על הנאה ורצון לחבר.... )
בואו נתחזק בתפילה!!!

ובדופן
קדח לו חור
להנאתו
ולא שם ליבו
שהסירה
טובעת
בגללו

ובמטווח
נח לו בצד
להנאתו
ולא שם ליבו
שהזירה
נפגעת
בגללו

ובגורל
חלם לו במילים
להנאתו
ולא שם ליבו
שהתפילה
נתקעת
בגללו

כי
כולנו
באותה סירה
כולנו
באותה זירה
כולנו
לאותה תפילה

שיבוא משיח
במהרה...

 

[תמרוז]

עולם ממבט שונה


אני אוהב לחייך לכולם

אני אוהב את אמא הכי בעולם

אני גם משוגע על פרחים

במיוחד אלו שגדלים על שיחים



כל יום אני הולך לעבודה

מסדר את העציצים יפה בעמודה

לפעמים מטאטא את הרצפה

שהעלים לא יגרמו להצפה



מיכאל הוא מעביד קשוח

אך ליבו באמת רך ונח


וכשחייכתי לילד וההוא נמלט בבהלה

מיכאל אמר שלא בי, אלא בו הבעיה


אני הכי שונא מבטים של ילדים

לא נעימים, כאלו דוקרים

כאילו אני מה?, סתם דבילי?

מה הם חושבים? שאני לא נורמלי?



ת'אמת, יש בזה משהו, כנראה

אני שונה מכולם, בעיקר במראה

אבל אני עדיין בן אדם, עם רגשות

רצונות, שאיפות ותחושות



אני גם תסמון דאון, אז מה?!

תסמון דאון נורמלי, בלי גוזמא

כשאמרתי את זה לאמא, צחקו כולם

ואמרו שאני הכי הנורמלי בעולם

 

[איפה אתההה??]

במנגינת "טאטע תטהר" של אלייצור. מבוסס על הילדים שניג'זו כל הלילה במקלט של הבניין :)

אני רוצה חיים נורמליים
כמו פעם, ודי, נשבר לי
נמאס לי
אני שוב רצה באמצע הלילה למקלט שלי
ולא בא לי לספר עוד סיפור
נגמר כבר המאגר שלי
ובחוץ הכול סגור והילד: "משעמם לי!"
צועק
אז שוב סיפרתי סיפור לילדים
על סבתא שלי, ברוריה
איך שהיא ברחה מהבריטים
ועל דובי שהיה אוכל
מדי פעם קרפדים
וגם על טילון אחד
שהתרסק ביד
אוי, זה טראומתי
ואין טיפול פסיכולוגי
איך זה לא חשבתי
לא חשבתי
כי לצאת בכלל אסור
ממילא צריך עוד סיפור
ונהיה רק עוד יותר חנוק
ועוד יותר..

אז טאטע, טאטע, תספר סיפור מהר
ועדיף קצת מצמרר
שיגרום להם לזוז
להפסיק את הניג'וז
ואוכל קצת לסדר
אז טאטע, טאטע, תספר סיפור מהר
תספר, תספר...

 

[שמואל י]

בס"ד

מעורב ירושלמי
(סיפור שמדבר על השילובים הקיימים בירושלים)

במנגינת ירושלים של זהב:

אוויר הרים צלול כיין, כולם כמו שיכורים.
שמרגישים חופשי בבית, גם של השכנים.
אין תרדמת אילן ואבן, תמיד העיר פקוקה.
באוטובוס דחוסים סטודנטים, עם כל הישיבה.

ירושלים של מגנט.
ושל שדכן ודבק חם.
היא אבן ששואבת לה.
את כל העם.

ירושלים של מגנט.
ושל שדכן ודבק חם.
היא אבן ששואבת לה.
את כל העם.

מבית הכרם עד גאולה, השוק עד הכיכר.
כל סוג של יהודי נמצא שם, ואף אחד לא זר.
ובצעקות אשר ביפו, רכבת ונגן.
לפתע כולם יעצרו שם, להשלים מניין.

ירושלים של מגנט.
ושל שדכן ודבק חם.
היא אבן ששואבת לה.
את כל העם.

ירושלים של מגנט.
שממרכזת את כולם.
ומעלה אותם לרגל.
לריבנו-של-עולם.

 

[צביה ר.]

האתגר נעול.
תוצאות השיפוט אי"ה בקרוב.