שיר אטימות בוערת

[אההם פפם]

ואני,
כולי כאב
וים של דמעות.
והכל שואב,
ונמאס לי לבכות.

הגלים מכים,
עולים, יורדים,
אכזרים,
לא מרפים.

יום למעלה
ויום הפוך.
יום למטה
ולב שפוך.

ויש כאן תנודות,
וים רגשות,
ויש כאן חידות,
אלפי סערות.

ואין לי שקט,
ואין לי שלווה.
ושוב בוחרת,
במציאות מדומה.

בוחרת לברוח,
רק לא להרגיש.
בוחרת לשכוח,
וכלום לא נגיש.

אוטמת,
נועלת,
סוגרת,
קוברת.

לא לראות,
לא לשמוע,
לא לחוות,
לא לטבוע.

ואני,
כולי כאב,
גוש של אדישות,
והכל בוער,
החיפוי הוא אטימות.

 

[ליבי מושקוביץ]

וואו! אהבתי ממש!
כתיבה יפה ואמיתית.
אשמח לקרוא ממך עוד

 

[אההם פפם]

תודה רבה!

 

[תוכי צבעוני]

איזה יפיפה!
וואו איזה תחושה של כאב עמוק
שזה כבר הגיע לאדישות מזדהה עמוקות
היטבת לכתוב זאת! מדהים

 

[הכל כבר תפוס]

וואו! איזה הבעה, איזה רגש!
והסוף בכלל!... הזדהיתי מאד!
תמשיכי לשתף!

 

[צביה ר.]

יפה ממש!
בחירת מילים מדוייקת ומביעה כל כך.
אהבתי את השורות הקצרות- חכם ומתאים מאוד לקצב הפנימי של השיר..

 

[אההם פפם]

תודה ענקית על כל התגובות!

 

["קשת" גרפיקה בשבילך.]

מקסים.

 

[NOA#]

המילים שלך נכנסו לי ללב.
תארת בצורה מדויקת את הסערה הזו, והבחירה שבעקבותיה.
מדהים.

 

[.חיה פ]

וואו!!!!!!!!!!!!
איזה כתיבה!!!!!!!!
יפההההה ממשששששש

 

[מ. ש]

בעיקרון השיר היה נראה לי ארוך אז דילגתי לסוף
ואז קראתי מהתחלה....
מדהים!

 

[אההם פפם]

תודה רבה על כל התגובות היפות, כיף לקרוא!!!