אותיות האמנתי"ו

[געוואלדיג]

חידוש עצום התגלה לי מתוך פרשת השבוע העל"ט.
כלל ידוע בדקדוק, שמלבד אותיות השורש של כל מילה, מסתפחות אל המילה אותיות השימוש כמו אותיות אית"ן ('א'לבש, 'נ'לבש וכו') ואותיות הכנוים (הלבשתי'ך' הלבשתי'כם' וכו').
מלבד זאת, לפעמים נוספות אל המילה, אותיות אשר אינן מרמזות על דבר. הוספות אלו יתכנו רק מאותיות האמנתי"ו. כמו "ישאונך", הנו"ן (כבר הוזכר באשכול אחר). או תמלאמו נפשי (במקום תמלאם) וכדו'.
ועתה אל ה"חידוש":
בפרשת אחרי (ויקרא טז, י): "לעזאזל" פירש הרשב"ם:
"למ"ד יתירה בלמ"ד בית ארבאל שהוא מל' וארב לו. וכן מ"ם של ריקם וחנם יתירה לתיקון פעולה כמו נו"ן של שגעון ועצבון ועשרון".
פירוש הדברים, הרשב"ם לומד ש"עזאזל" מלשון "עזוז", והלמ"ד נוסף ללא שימוש, כמו "בית ארבאל" שבספר הושע (י, יד), שרש"י מבאר שם שהאל"ף והל' נוספות כמו יזרעאל עיי"ש.
אמנם אם מרש"י בהושע אין להסיק שהכוונה לאותיות הנוספות כמו האמנתי"ו, אכן מדברי הרשב"ם הדבר יוצא מפורש כן, כי הקיש עזאזל וארבאל לריקם, שגעון ועצבון.

 

[אפכא מסתברא]

המורה המיתולוגי לדקדוק ולשון, שהיה גם חבר ה"ועד ללשון העברית" (לפני שנקרא שמה בישראל "האקדמיה"), אברהם קיסילביץ, לימד (לפני 40 שנה ויותר) כי אותיות למנ"ר מתוספות למלים שונות, כפי שאפשר לראות במלים שציטטת. אין לי מושג מה המקור.

 

[געוואלדיג]

מ"ם נו"ן הם מתוך אותיות האמנתי"ו, למ"ד - כפי שהראה הרשב"ם, רי"ש - עיין ראב"ע אסתר ד, יא על מלת "שרביט".