ככה בהתחלה במאמר פה בפרוג היה כתוב שהיא רק לקחה השראה ואחרי שכתבתי רת התגובה הזאת היא ערכה את המאמר (לא בגלל התגובה שלי) וכתבה שכן קראה.
אני מזמן רציתי להוציא פה בפרוג מאמר שיסתור את כל אלכ שאומרים שזה העתקה , מי שרוצה שיכתוב למה הוא אחמר שזה העתקה ואני יענה לו למה זה לא.
ככה בהתחלה במאמר פה בפרוג היה כתוב שהיא רק לקחה השראה ואחרי שכתבתי רת התגובה הזאת היא ערכה את המאמר (לא בגלל התגובה שלי) וכתבה שכן קראה.
אני מזמן רציתי להוציא פה בפרוג מאמר שיסתור את כל אלכ שאומרים שזה העתקה , מי שרוצה שיכתוב למה הוא אחמר שזה העתקה ואני יענה לו למה זה לא.
רק להוסיף...
עד היום כל דבר כמעט שאמרו לי שהוא דומה, זה היה דברים שקורים בכל ספר, כי ככה עלילה בנויה.
כמה דוג׳
1. הקרצר / אזקבאן - תנו לי סופר אחד שאם היה עושה ספר על אנשים בעלי כוחות על שיש להם משטר שאין להם כלא מיוחד משלהם.
2. זירו / וולדמורט (דפוס התנהלות דומה) - בכל ספר יש את האיש הרע שרוצה לשלוט, והורג ויותר חזק מכולם ויש רק אחד שיכול להתמודד מולו.
3. התגלות / הוגוורטס - יש מה לדמות אבל המבנה ממש שונה ומבחינתי זה בס"ה עלילה (לדוג׳ גם בספר כמו יחידאי (לקחתי בכוונה ספר פשוט) גם, יחידאי יוצא למסע מחוץ לבית.)
כמה דברים להוסיף, המנה של שני הספרים בכללי בכלל לא דומה, בה.פ. א"א להפוך לקוסם, בדופליקטים כן. וכן להיפך א"א להפוך מקוסם לאדם רגיל.
אופן השימוש בכוחות שונה לגמרי גם.
וכו׳
איך הגעתם לזה שאיסתרק זה כמו מלך האריות?
אני שמעתי את זה על ספר אחר לגמרי
נראה לי שמותר לסופרת לספר על קו עלילה שיגרתי בלי שיאשימו אותה שיש ספר עם קוי דמיון
ואגב לגבי זה הספרים שלה הערצתי אותם בתור נערה אבל היום הם נראים לי מטיפים ופתטיים
מעניין אם עוד הרגישו ככה....
איזו הגזמה
אולי בשלד המאוד פשטני
וגם הוא ממקור אחר.
בכל מקומות שהיתה מלוכה,
מימי הביניים והרבה אחורה
היו סיפורים כאלו
של מרידות, התנקשויות, שבי, פרידות של ממלכות
הרבה פעמים גם בתוך המשפחה
(למי שרוצה להעמיק בסיפור כורש למשל)
יש סיפור על נסיך שרצח 19 שאמרו בדרכו לכתר
אבל בחניקה
כי היה חוק שאסור לשפוך דם של יורש עצר.
נו באמת...
התגובה שלך היא מה שמוכיח את מה שכתבתי בעבר באשכול הזה, שמכיון שנכתבו כבר כל כך הרבה ספרים וסרטים אז כבר אין כמעט נושא שלא נכתב עליו. וכל דבר שיכתב יהיה דומה למשהו אחר
הניסויים בבני אדם - לא הבנתי את ההשוואה... אין כרגע ניסויים בבני אדם כדי לשנות את הדופליקטים, בטח לא כמו תאורי הזוועה הנלבבים בצייד הצללים.
זירו הוא אדם מבחוץ שרוצה לשלוט על העולם, ולנטיין הוא קנאי מתוך בני הנפילים.
הרונות לא דומות לסקנדרים. רונות כל אחד יכול לצייר על עצמו כיף כמה שהוא רוצה, וסקנדרים מקבלים רק אחרי משימות מוות. וזה רק הבדל אחד. וחוץ מזה הם שונים לחלוטין... יש הבדל בין כפיל לקעקוע, נכון? כל הצורה של כוחות העל היא משהו אחר לגמרי.
למיטב זכרוני, בשונה מהדופליקטים, קליירי די מסתבכת, ולגמרי תלותית בחבריה.
וחוץ מזה יש בתוך הספרים עוד אין - סוף פרטים שלא מתחילים להיות דומים.
בקיצור - תמיד תוכלי למצוא מרכיבים דומים בין 2 ספרי פנטזיה, בפרט אם 2 הספרים עוסקים במסדרים סודיים (הרי אמורה להיות סיבה לכך שאנחנו לא שמענו עליהם נכון?) שמגנים על האנושות (כי גם כוחות על אמורים להצדיק את קיומם בעולם). אבל אין כאן שום העתקה, וגם לא משהו שמתחיל להזכיר העתקה (אולי אולי השראה, אבל אני ממש לא בטוחה בכך).
רק להוסיף...
עד היום כל דבר כמעט שאמרו לי שהוא דומה, זה היה דברים שקורים בכל ספר, כי ככה עלילה בנויה.
כמה דוג׳
1. הקרצר / אזקבאן - תנו לי סופר אחד שאם היה עושה ספר על אנשים בעלי כוחות על שיש להם משטר שאין להם כלא מיוחד משלהם.
2. זירו / וולדמורט (דפוס התנהלות דומה) - בכל ספר יש את האיש הרע שרוצה לשלוט, והורג ויותר חזק מכולם ויש רק אחד שיכול להתמודד מולו.
3. התגלות / הוגוורטס - יש מה לדמות אבל המבנה ממש שונה ומבחינתי זה בס"ה עלילה (לדוג׳ גם בספר כמו יחידאי (לקחתי בכוונה ספר פשוט) גם, יחידאי יוצא למסע מחוץ לבית.)
כמה דברים להוסיף, המנה של שני הספרים בכללי בכלל לא דומה, בה.פ. א"א להפוך לקוסם, בדופליקטים כן. וכן להיפך א"א להפוך מקוסם לאדם רגיל.
אופן השימוש בכוחות שונה לגמרי גם.
וכו׳
הסעיפים שדומים שציינת
לא רק שיש הגיון בדמיון שלהם
הם הם מאפיני הז'נר בדווקא
ציטוט מויקיפדיה:
רוב סיפורי הפנטזיה האפית נשקפים דרך נקודת ראותו של גיבור עיקרי אחד.
הגיבור מתחיל לעיתים קרובות כדמות ילדותית, אך מתבגר במהירות וחווה רווח ניכר ביכולות הלחימה או פתרון בעיות בדרך. עלילת הסיפור מתארת לעיתים קרובות את מאבקו של הגיבור נגד כוחות הרשע ומרבית העלילה נסובה סביב תורשתו או הרקע המסתורי ממנו הגיע.. במספר יצירות דמותו של הגיבור כבר מפותחת והוא בעל כישורים מבוססים, ובמספר יצירות קיימת גיבורה.
הגיבור מגלה אט אט אודות עברו הודות לאגדות, נבואות, חברי משפחה אבודים, או מציאת מורי דרך אשר מגלים לו פרטים אודותיו. דרך מציאת הידע מגיע גם כוח וביטחון עצמי - הגיבור מתחיל כדמות ילדותית אך מתבגר מהר מאוד, ומרוויח כישורי לחימה ופתרון בעיות לאורך הדרך
בספרים רבים קיימת דמות של מורה, איש זקן מיסטיקן וחכם. דמות זו היא לרוב לוחם ותיק או מכשף, אשר מספק לגיבור עצה ועזרה.
ביצירות רבות קיים מוטיב "אדון האופל": דמות הארכי-נבל שמאיימת על הגיבור ועל עולמו.
ברוב הספרים יש ללורד האפל נאמנים. כגון נאזגול של טולקין, אוכלי המוות של רולינג.
שאלה למבינים,
תיק מקסיקו - גם מועתק? (לא השראה מהיכנשהו, אלא העתקה)
בבקשה תאמרו שלא
ככ אהבתי את הספר הזה, שלדעתי הוא ברמה של ספרות כללית בכיף. (חוץ מהריקוד המצחיק בסוף)
שאלה למבינים,
תיק מקסיקו - גם מועתק? (לא השראה מהיכנשהו, אלא העתקה)
בבקשה תאמרו שלא
ככ אהבתי את הספר הזה, שלדעתי הוא ברמה של ספרות כללית בכיף. (חוץ מהריקוד המצחיק בסוף)
את הספר הראשון של חיים גרינבויים "צוואה", אהבתי מאוד, איך הספר "תיק מקסיקו" ביחס אליו? (שמעתי שהוא קצת מידי ברוטאלי, זה נכון?) תודה! בין הזמנים מהנה ומועיל!!
לפני כמה שנים קראתי ספר חרדי שאני זוכר את שמו אבל הוא מאוד מאוד הזכיר את מטריקס
אגב לפני שנים רבות כשהיינו ילדים ולא הייתה ספרות חרדית
בספריה החרדית היו ספרים מהעולם שעברו צנזור ע"י הספרניות וזה מה שקראו כל החרדים
אז היו קטעים מושחרים אבל העלילה אותה עלילה רק שבסוף הגיבור לא חוזר בתשובה...
לא כל ספר\סופר חייב להעביר מסר!! אפשר להנות מעלילה יפה גם ללא מוסר
מי שרוצה יכול לפתוח מסילת ישרים
הסעיפים שדומים שציינת
לא רק שיש הגיון בדמיון שלהם
הם הם מאפיני הז'נר בדווקא
ציטוט מויקיפדיה:
רוב סיפורי הפנטזיה האפית נשקפים דרך נקודת ראותו של גיבור עיקרי אחד.
הגיבור מתחיל לעיתים קרובות כדמות ילדותית, אך מתבגר במהירות וחווה רווח ניכר ביכולות הלחימה או פתרון בעיות בדרך. עלילת הסיפור מתארת לעיתים קרובות את מאבקו של הגיבור נגד כוחות הרשע ומרבית העלילה נסובה סביב תורשתו או הרקע המסתורי ממנו הגיע.. במספר יצירות דמותו של הגיבור כבר מפותחת והוא בעל כישורים מבוססים, ובמספר יצירות קיימת גיבורה.
הגיבור מגלה אט אט אודות עברו הודות לאגדות, נבואות, חברי משפחה אבודים, או מציאת מורי דרך אשר מגלים לו פרטים אודותיו. דרך מציאת הידע מגיע גם כוח וביטחון עצמי - הגיבור מתחיל כדמות ילדותית אך מתבגר מהר מאוד, ומרוויח כישורי לחימה ופתרון בעיות לאורך הדרך
בספרים רבים קיימת דמות של מורה, איש זקן מיסטיקן וחכם. דמות זו היא לרוב לוחם ותיק או מכשף, אשר מספק לגיבור עצה ועזרה.
ביצירות רבות קיים מוטיב "אדון האופל": דמות הארכי-נבל שמאיימת על הגיבור ועל עולמו.
ברוב הספרים יש ללורד האפל נאמנים. כגון נאזגול של טולקין, אוכלי המוות של רולינג.
תודה רבה.
אני יכול להוסיף עוד כמה סעיפים כאלה:
חברי הקבוצה / רון והרמיונ* - כמובן בכל ספר (גם בלי קשר לפנטזיה) לגיבור יש חברים טובים שעושים איתו את הכל , נגיד גם במרגל להשכרה (אלי, בנצי)
פרופסור אנגלר / דמבלדור - כנ''ל מה שכתב @ליליאן
ויש עוד מלא דברים
אני קוראת את כל התגובות של האנשים שבטוחים שכל הספרות החרדית היא העתקות עלובות.
זה לא נכון.
בוודאי לא באופן גורף.
אתם מודעים לכמות הספרות הלא - יהודית שקיימת בעולם?
אין כמעט נושא שלא נכתב עליו.
(הסופרים הכלליים כיום משפרים את הספרים על ידי שהופכים אותם ליותר ויותר פרוצים, ופחות על ידי למצוא נושאים שעדיין לא נכתבו)
לכן, כמעט בלתי אפשרי שסופרת חרדית (ולא דווקא חרדית, אפילו כל סופר בעולם) תצליח לכתוב ספר שלא יהיה איזשהו ספר/סרט גויי בעבר על הנושא!!!
אז אפשר להרגיע, ויש הרבה מאוד ספרים על מסעות בזמן, ועל תרופות שמחקו לאנשים את הזיכרון, וזה עדיין לא הופך את מ. קינן לחקיינית. היצירות שלה מקוריות לחלוטין.
כמה שנים אחרי, התגלגלו לידי 2 ספרים של סופר בריטי. העלילה הייתה בשני הספרים אחד לאחד כמעט עד הדברים הכי קטנים, חוץ משמות, ושבספר החרדי לא היו נשים (גם בבריטי זה לא היה בהקשר של פריצות. אלא ששם, למשל, נסעה עם גיבור הסיפור אשתו ובספר החרדי זה היה בנו).
איכשהו לא נראה לי שזה מקרה.
אז אני לא מדבר על מ. קינן כי אני לא יודע, אבל בודאי שלא חסר גם מקרים כאלו.
לגבי מ. קינן, ממלכה במבחן עושה לי הרבה תחושה של גנזך אורות הסער (למכירים), אבל מצד שני ברור שזה סדרות רחוקות ושונות מאוד.
היא פשוט כותבת נהדר (גם אם בערכים אני לא מסכים איתה בהרבה דברים, אבל ודאי שעם סנדרסון אני לא מסכים...), ומאיזו סיבה לא ברורה לי הסגנון מזכיר לי (לא הצלחתי לדקור).
ובעיני זה מחמאה לה, שהסגנון שלה מזכיר את אחד מהסופרים הידועים בעולם.
אז בינתיים ממלכה במבחן זה גם מלך האריות גם גזנך אורות הסער וגם שיר של אש ושל קרח (זה מה שאני שמעתי טענות)
לדעתי אם היא ניסתה לחקות היא עשתה עבודה גרועה ממש
הספרים שלה לא מתקרבים אפילו לספרות אפית עולמית, עם כל הכבוד
כנראה שבסוף יש מוטיבים לספרות אפית
כמו שלא כל סופרת שכותבת על סוכן מוסד כל יכול זה אומר שהיא העתיקה מיונה ספיר
כנ"ל יונה ספיר והארי פוטר
לא רואה כאן שום העתקה
לשני הספרים יש מוטיבים של פנטזיה נסתרת (שמתקיימת בעולם רגיל)
יהיו שיגידו שהארי פוטר בעצמו מועתק משר הטבעות, אז הגונב מגנב פטור...
יתכן ויש ספרים בודדים שמועתקים, וזה בסדר (על זה נאמר אולי 'לתת להם נחלת גויים' - נחלה גויים הרוחנית).
אבל ככותבת אני מבינה שיתכן שהספרים שלי נכתבו בעבר באופן כלשהו ואני לא יודעת זאת.
למשל כשכתבתי את במה ללא קהל, רק לאחר שכתבתי גילית את שיטת ביירון קייטי והבנתי שהספר מתבסס על השיטה שלה בלי שהכרתי אותה קודם.
זו היתה הרגשה מפתיעה להבין שכולנו כל כך דומים ושגם אנחנו חושבים אותו דבר, עוברים אתגרים זהים, יוצרים אותו דבר, מגיעים לאותן מסקנות, (אולי מדובר גם בהעברה קולקטיבית, שזה אומר שאדם כלשהו עובד על משהו והעולם מקבל את זה לתודעה כשהוא מגיע לאותו מצב).
גם בספר "סודו של הנסיך" אותו אני מוציאה לאור בימים אלו, ראיתי שיש קווים מעט דומים למהללאל.
בגלל שכן קראתי את הספר, אני מבינה שאולי בתת מודע לקחתי משם רעיונות, השראה וכדו'. אולי לא, אין לי אפשרות לדעת.
למשל - יש בספר נער בן כפר מוכר בשוק, שגדל אצל "דודה גליבה". יש בספר גם ארמון, נסיך מלכותי שהוא מלך ועוד... אבל כמובן שהעלילה ממש שונה, וגם הסגנון כתיבה לדעתי שונה. אין כאן העתקה, ומי שכותב על מלך, ממלכה וכו' לא מעתיק, כי מדובר במושגים קיימים שכל אחד יכול לכתוב אותם.
התנ"ך נמצא לכולנו בתודעה, הוא חלק מהמהות שלנו, וסיפורים רבים בעולם מתבססים של התנ"ך.
יש לי איזה 100 ספרים בבית ואני רוצה לשמור בשביל הבת שלי - בת 9 וחצי עכשיו
השאלה אם לתת לה לקרוא את הספרים שייתכן שהם לקוחים הספרות הגויית ואת העלילות הפרועות
או לתת לה לקרוא מההתחלה ספרים שלנו נקיים 100% ולהעיף את הספרים שיש לי
יש שליטה על זה? כלומר אני יכולה כביכול להחליט בשבילה סגנון של הספרים או שזה טעם אישי מולד?
כמובן הספרים שלי הם של סופרות חרדיות לגמרי
כשמוביילים שותקים
כל הנחלים הולכים
קלעים
מלח מים
אדמה פראית, איסתרק
איזו הגזמה
אולי בשלד המאוד פשטני
וגם הוא ממקור אחר.
בכל מקומות שהיתה מלוכה,
מימי הביניים והרבה אחורה
היו סיפורים כאלו
של מרידות, התנקשויות, שבי, פרידות של ממלכות
הרבה פעמים גם בתוך המשפחה
(למי שרוצה להעמיק בסיפור כורש למשל)
יש סיפור על נסיך שרצח 19 שאמרו בדרכו לכתר
אבל בחניקה
כי היה חוק שאסור לשפוך דם של יורש עצר.
קווי העלילה של איסתרק הם כמעט אחד לאחד כמו מלך האריות מעבר למוטיב שחוזר על עצמו בסיפורי ממלכות ומריבות על ירושה.
יורש שבעודו בשבי בוגד משתלט על המלוכה (שהוא מסמל את הצד הרע בסיפור) תוך שיתוף פעולה עם האויבים של העם.
ובזמן שהנסיך רחוק מהממלכה הוא נדרש לגבש את הזהות וההשתייכות שלו, עד שהוא מחליט לקחת אחריות ולהילחם על המקום שראוי לו.
שלא יובן לא נכון - אני חושבת שממלכה במבחן היא יצירת מופת שבהחלט ראויה לעמוד בשורה אחת עם יצירות בינלאומיות וגם אם היא לקחה השראה ממקומות אחרים יש בה מספיק תוכן מקורי של הסופרת בשביל שזה לא יהיה העתקה.
הנושאים החמים
Reactions: שר ישראל, כוכב103, סתם אחד ועוד 6 משתמשים9 //