הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
לאחר שמרפסת לא חוקית הצלחנו להשיל, הרגשנו צורך לשתף את "הקהל הרחב" ולהציל, לכן את התובנות על דף לכתוב בגיל, ולרוצים להצטרף להתוות שביל.
תמיד הכל מתחיל בעצלתיים, לפני קימה מהמיטה חושבים פעמיים, לפני כל פסיעה שולחים מבט לברכיים, כי מה אשמים הרגליים תמיד סוחבים הם טון או שניים. אחר כל ארוחה זקוקים לעמדת טעינה, בשביל זה הרי נבראה הכורסא, הכרס המשתפלת היא חלק מההופעה. נסחבים תמיד ממקום למקום ללא נשימה, ההתנשפות אצלנו היא בת לוויה. מי מדבר אחרי שמחה במשפחה, ההתאמצות לסדר את החגורה כלל לא מרשימה, היא לא נסגרת אפילו לא לשניה. בלשון רבים אלינו לפנות מתחילים, הרי הגודל שלנו לשני אנשים או יותר מחלקים. את האיחורים תמיד בתירוץ מחויך אנו מסבירים ואת השנינות בתור "שמחת חיים" האנשים מפרשים, רק את הסבל שלי כלל לא קולטים.
רק לאחר שרופאים עלינו במבטים חמורים הביטו ואיומים רבים מפיהם לא חסכו, להמשיך ככה כלל לא ברור, החלטנו בגודל מוחץ "הולכים לשינוי".
לאחר דיון מעמיק בתוספת לגימה מכוס קוקה קולה קרה לצלילות הדעה, "דיאטה חמורה" זו השיטה, לסגור את הפה אנו יכולים זה הרי קלי קלות לנו האנשים. חסה, דלורית ודלעת, עגבניה ומלפפון גם הם בצלחת, וככה הירידה במשקל היא מובטחת. התחלנו את התהליך בשמחה וששון, ולכל מי שהקשיב הבטחנו במלוא הגרון, "מהיום אנו יורדים טון". בחטיפים והשוקולדים למיניהם כלל לא נגענו, רק כשאף אחד לא ראה חתיכה קטנה לפה דחפנו, "זה רק קצת" את עצמנו הרגענו. ולאחר שמ"צבע ירוק" כבר לגמרי הסתחררנו, "דגל לבן" הרמנו ונכנענו.
אסיפת קבינט מהר כינסנו, ואת השיטה השניה לנסות התחלנו, "רק בפחמימה לא נוגעים וחוץ מזה הכל כרגיל", כעבור זמן לא ארוך, חבר שאלנו בפרצוף נבוך, "ידעת פעם בכמה דברים יש פחמימה מרובה?" וגם את זה לא הצלחנו למשוך.
חבר טוב לנו הגיע לייעץ, 16\8 את הרעיון מפוצץ, שמונה שעות הכל יכולים לאכול, ושש עשרה צריך לחדול, הגוף את האוכל לאט מעכל וזה הכל. בזריזות את הדרך המומלצת התחלנו, ולאחר כמה ימים את הזמנים בלבלנו, בדיוק ההפך עשינו ואת הלסת לא שמטנו.
או אז באה אלינו השמועה "מחט קטנה דוקרת והפה את עצמה סוגרת", לרופא עם הבשורה אצנו, ועל המציאה במהירות קפצנו, "זריקות הרזיה" לבית המרקחת ביקשנו, ומאז לאכול לא יכולנו, מידות במהירות ירדנו, ופעם בשבוע מחט קטנה בביטננו תחבנו, וחיים אחרים התחלנו,
ומאז אנו על זה פשוט ממליצים,
תמיד הכל מתחיל בעצלתיים, לפני קימה מהמיטה חושבים פעמיים, לפני כל פסיעה שולחים מבט לברכיים, כי מה אשמים הרגליים תמיד סוחבים הם טון או שניים. אחר כל ארוחה זקוקים לעמדת טעינה, בשביל זה הרי נבראה הכורסא, הכרס המשתפלת היא חלק מההופעה. נסחבים תמיד ממקום למקום ללא נשימה, ההתנשפות אצלנו היא בת לוויה. מי מדבר אחרי שמחה במשפחה, ההתאמצות לסדר את החגורה כלל לא מרשימה, היא לא נסגרת אפילו לא לשניה. בלשון רבים אלינו לפנות מתחילים, הרי הגודל שלנו לשני אנשים או יותר מחלקים. את האיחורים תמיד בתירוץ מחויך אנו מסבירים ואת השנינות בתור "שמחת חיים" האנשים מפרשים, רק את הסבל שלי כלל לא קולטים.
רק לאחר שרופאים עלינו במבטים חמורים הביטו ואיומים רבים מפיהם לא חסכו, להמשיך ככה כלל לא ברור, החלטנו בגודל מוחץ "הולכים לשינוי".
לאחר דיון מעמיק בתוספת לגימה מכוס קוקה קולה קרה לצלילות הדעה, "דיאטה חמורה" זו השיטה, לסגור את הפה אנו יכולים זה הרי קלי קלות לנו האנשים. חסה, דלורית ודלעת, עגבניה ומלפפון גם הם בצלחת, וככה הירידה במשקל היא מובטחת. התחלנו את התהליך בשמחה וששון, ולכל מי שהקשיב הבטחנו במלוא הגרון, "מהיום אנו יורדים טון". בחטיפים והשוקולדים למיניהם כלל לא נגענו, רק כשאף אחד לא ראה חתיכה קטנה לפה דחפנו, "זה רק קצת" את עצמנו הרגענו. ולאחר שמ"צבע ירוק" כבר לגמרי הסתחררנו, "דגל לבן" הרמנו ונכנענו.
אסיפת קבינט מהר כינסנו, ואת השיטה השניה לנסות התחלנו, "רק בפחמימה לא נוגעים וחוץ מזה הכל כרגיל", כעבור זמן לא ארוך, חבר שאלנו בפרצוף נבוך, "ידעת פעם בכמה דברים יש פחמימה מרובה?" וגם את זה לא הצלחנו למשוך.
חבר טוב לנו הגיע לייעץ, 16\8 את הרעיון מפוצץ, שמונה שעות הכל יכולים לאכול, ושש עשרה צריך לחדול, הגוף את האוכל לאט מעכל וזה הכל. בזריזות את הדרך המומלצת התחלנו, ולאחר כמה ימים את הזמנים בלבלנו, בדיוק ההפך עשינו ואת הלסת לא שמטנו.
או אז באה אלינו השמועה "מחט קטנה דוקרת והפה את עצמה סוגרת", לרופא עם הבשורה אצנו, ועל המציאה במהירות קפצנו, "זריקות הרזיה" לבית המרקחת ביקשנו, ומאז לאכול לא יכולנו, מידות במהירות ירדנו, ופעם בשבוע מחט קטנה בביטננו תחבנו, וחיים אחרים התחלנו,
ומאז אנו על זה פשוט ממליצים,
"נו אז למה אתם מחכים? רחבים? מעודף שומן סובלים?"
הצטרפו למועדון המאושרים!!!
הצטרפו למועדון המאושרים!!!
Reactions: דוד פרידמן השני1 //