מידע שימושי 2 הלכות יומיות מהספר חפץ חיים מתעדכן

מיכל · 13/2/26

יום שישי כ"ו שבט תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ג. איסור לשון הרע הוא אפילו בדרך מקרה, ואילו אותם שרגילים לכך בקביעות נקראים 'בעלי לשון הרע', ועונשם גדול יותר.

ד. ועל אותם אנשים שהורגלו בעוון זה ואינם מקבלים על עצמם להישמר ממנו, אמרו חז"ל שנפרעים מהאדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ג. איסור לשון הרע ורכילות הוא אפילו אם סיפר במקרה גנות על חבירו, אבל אם חס ושלום הורגל בעוון זה בתמידות, כמו אלו שרגילים תמיד לשבת ולספר 'כך וכך הם מעשיו של פלוני, כך וכך עשו אבותיו, כך וכך שמעתי עליו', וכדומה, והם דברים של גנאי, אנשים כאלו נקראים בפי חז"ל בשם 'בעלי לשון הרע', ועונשם הרבה יותר גדול, מאחר שבשאט נפשם וזדון ליבם עוברים על תורת ה', ונעשה דבר זה אצלם כהפקר, כמבואר בפתיחה, ועליהם נאמר בתהילים (יב ד) 'יכרת ה' כל שפתי חלקות, לשון מדברת גדולות'.

ד. אמרו חז"ל, על שלש עבירות נפרעים מן האדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא, ואלו הן, עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולן. והביאו חז"ל על זה ראיה מהכתובים. ופירשו הראשונים שהכוונה היא על אותם בני אדם שהתרגלו בעוון זה בתמידות, ואינם מקבלים על עצמם להישמר ממנו, מפני שנעשה הדבר אצלם כהיתר.

מיכל · 13/2/26

שבת קדש כ"ז שבט תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ה. אסור לספר לשון הרע, בין אם מספר מרצונו ובין אם הפצירו בו לספר, ואפילו אם אביו או רבו מפצירים בו, אם הוא יודע שיבוא בתוך הדברים לידי לשון הרע או אבק לשון הרע, אסור לו לספר.

ו. אפילו אם מחמת שלא יספר לשון הרע יגרם לו הפסד גדול בפרנסתו, כגון שיפטרוהו מעבודתו ולא יהיה לו ממה לפרנס את בני ביתו, אסור לו לדבר לשון הרע.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ה. אין חילוק באיסור סיפור לשון הרע בין אם הוא מספר מעצמו ומרצונו, ובין אם הפציר בו חבירו בדברים עד שיספר לו, בכל אופן אסור. ואפילו אם אביו או רבו, שמחויב בכבודם ובמוראם שלא לסתור את דבריהם, ביקשו ממנו שיספר להם ענין מסוים, והוא יודע שבתוך הסיפור יוכרח לבוא לידי לשון הרע, או אפילו רק לידי אבק לשון הרע, אסור לו לשמוע להם.

ו. אפילו אם האדם רואה שאם הוא ירגיל את עצמו שלא לדבר לעולם בגנותו של אדם מישראל או שאר דבורים אסורים, יגרם לו הפסד גדול בענין פרנסתו, וכגון שהוא נמצא בעבודתו תחת רשות אנשים שאין בהם ריח תורה, ואנשים כאלו פרוצים מאד בעוון חמור זה של לשון הרע, עד כדי כך שאם יראו מי שאין פיו פתוח כל כך כמותם לדבר לשון הרע, הרי הם מחזיקים אותו לשוטה ופתי, ועל ידי זה יסלקוהו מעבודתו ולא יהיה לו במה לפרנס את בני ביתו, אף על פי כן אסור לו לדבר לשון הרע, ככל שאר מצוות 'לא תעשה', שמחויב אדם ליתן את כל ממונו כדי שלא לעבור עליהן.

מיכל · 15/2/26

יום ראשון כ"ח שבט תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ז. כיון שהתבאר שצריך האדם להפסיד ממון כדי לא להכשל בלשון הרע, כל שכן שעליו להפסיד 'כבוד' עבור זה, ולכן היושב בחברת אנשים המדברים לשון הרע, צריך להזהר שלא להשתתף עמם, אף אם מחמת כן יזלזלו בו ויבזו אותו, ולפי גודל הצער גודל השכר.

ח. איסור לשון הרע הוא בין בפה ובין בכתב, בין בפירוש ובין ברמז.

ט. אף אם בתוך דברי הגנאי על חבירו מגנה גם את עצמו, הדבר אסור.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ז. כיון שהתבאר שאף אם יפסיד האדם את פרנסתו מחמת כן אסור לו לדבר לשון הרע, נוכל לדעת שכל שכן אם הדבר נוגע לו רק לענין כבוד, כגון שיושב בחבורת אנשים ואין לו עצה להשתמט מהם, והם מדברים דברים האסורים עפ"י הדין, ואם ישב וישתוק ולא יסייע להם בדבריהם ייחשב בעיניהם כמשתגע, אף על פי כן אסור לו לדבר לשון הרע. ועל כגון זה אמרו חז"ל 'מוטב לאדם שיקרא שוטה כל ימיו, ולא יהיה רשע שעה אחת לפני המקום'. ובשעה שכזו יזרז עצמו בכל כוחו לעמוד על נפשו, ויהיה נכון ליבו ובטוח ששכרו יהיה מאת ה' עד אין קץ, וכמו שאמרו חז"ל 'לפום צערא אגרא' (-לפי גודל הצער, גודל השכר). וכן אמרו חז"ל, יפה פעם אחת של קיום מצוה או הימנעות מעבירה בצער, ממאה פעמים שלא בצער. ועל זמן כזה שייך מאמר חז"ל 'על כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער'.

ח. איסור זה של לשון הרע, הוא בין אם מספר בפיו ובין אם כותב כן במכתב. בין אם מספר בפירוש ובין אם מספר דרך רמז, בכל אופן הדבר אסור.

ט. ועוד, שאפילו אם בתוך דברי הגנאי על חבירו הוא מגנה גם את עצמו, ואף אם הקדים לגנות את עצמו ואח"כ גינה את חבירו, הרי זה בכלל לשון הרע.

מיכל · 16/2/26

יום שני כ"ט שבט תשפ"ו

הלכות לשון הרע

א. אסור לספר לשון הרע אפילו ליחיד, וכל שכן לרבים, שהרי מגנה את חבירו בפני רבים, וגם מכשיל את הרבים בעוון לשון הרע.

ב. מה שהתירו לספר לשון הרע בפני שלשה, זהו רק בדבר שאינו גנאי גמור, אלא יכול להתפרש לשני פנים, וסמכו על כך שכשמספר בפני שלשה יודע שבודאי חבירו ישמע על כך, ולכן הוא מספר באופן שאינו מתפרש לגנאי. אבל אם אומר באופן שמתפרש לגנאי, אסור אפילו בפני שלשה.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. אסור לדבר לשון הרע על חבירו, אף שהוא דבר אמת, ואפילו בפני יחיד. וכל שכן שאסור לספר בפני רבים, וככל שיתרבו השומעים יתרבה עוון המספר, מפני שחבירו מתגנה יותר על ידי זה שמתפרסמת גנותו בפני כמה אנשים. ועוד, שעל ידי זה מכשיל המספר כמה אנשים באיסור שמיעת לשון הרע.

ב. מה שנמצא היתר בדברי חז"ל לומר לשון הרע בפני שלשה, זהו רק בדבר שאינו גנות גמורה, ואפשר להבין את סיפורו בשני אופנים, וענין כזה תלוי לפי צורת הדיבור של המספר בעת סיפורו, והטעם שהתירו לספר זאת בפני שלשה, כיון שבאופן כזה יודע המספר בודאי שיבואו הדברים לאוזניו של אותו אדם שסיפר עליו, ולכן הוא שומר את עצמו בעת הסיפור לומר באופן שלא יהיה ניכר בלשונו דיבור של גנאי. אבל לספר באופן שמתפרש לגנאי, אסור אפילו בפני שלשה. (ודוגמא לדבר: כששואלים אדם 'היכן נמצא אש?', והוא משיב 'בבית פלוני, שמבשלים תמיד בשר ודגים', דיבור זה יכול להתפרש כדבר שאין בו גנאי, כגון שיש לאותו אדם בני בית מרובים וממון רב, או שהוא מכניס אורחים וכדומה, ואמירה זו מותרת. אך דיבור זה יכול להתפרש כגנאי, שעל ידי קולו ותנועותיו ניכר שהוא מתכוין שאותו אדם מרבה תמיד בסעודות מרעים, ולכן תמיד מבשלים בביתו, ואף שגם זה איננו גנאי גמור, מכל מקום זהו אבק לשון הרע, ואסרו חז"ל לומר כן אפילו בפני שלשה, באופן שניכר שכוונתו לגנאי).

מיכל · 17/2/26

יום שלישי ל' שבט תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ג. יש אומרים שאם ראובן סיפר לשון הרע בפני שלשה, מותר לאותם שלשה לספר את הדבר לאחרים, כיון שבין כך הדבר עתיד להתפרסם. ובתנאי שלא יתכוונו לפרסם אלא יספרו במקרה. ויש אומרים שמותר רק אם השיחה התגלגלה בדרך אגב לנושא זה.

ד. אך מי ששמע את הסיפור מאחד מאותם שלשה אינו רשאי לספר זאת הלאה, כיון שאינו רשאי להאמין שאכן נאמרו הדברים בפני שלשה. וכל שכן שאסור לו לספר ולהוסיף את שמו של המספר הראשון, שאז נמצא שדיבר לשון הרע גם על המספר הראשון. אך אם כבר התפרסם הדבר לכל, מותר להמשיך ולספרו.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ג. יש אומרים שאם ראובן סיפר גנות על שמעון בפני שלשה אנשים, אף שראובן עצמו ודאי עבר על איסור לשון הרע, מכל מקום אם השומעים מספרים זאת לאחרים, אינם עוברים איסור, כיון שאחרי ששלשה אנשים יודעים זאת בודאי עתיד הדבר להתפרסם, ובדבר העתיד להתפרסם אין איסור לשון הרע. אמנם ההיתר הוא רק לספר בדרך מקרה, אך לספר בכוונה כדי לפרסם אסור. ואפילו אם לא יאמר שראובן הוא שסיפר את הדבר, אלא יאמר סתם שכך התפרסם, אם כוונתו לפרסם, אסור. (אבל אם יאמר שראובן הוא המספר, הרי סיפר לשון הרע גם על ראובן). ויש אומרים שאפילו במקרה אסור לספר אם כוונתו לספר סיפור זה לבדו, ורק אם התגלגל הנושא לשיחתו בדרך אגב, מותר.

ד. היתר זה, לספר בדרך מקרה דבר שנאמר בפני שלשה, כשאין כוונתו לפרסם, הוא רק לאחד מאותם שלשה ששמעו מראובן, והם יודעים שהדבר עתיד להתפרסם, אבל מי ששמע מאחד מהשלשה אינו רשאי להמשיך ולספר את הדבר, כיון שאינו יודע שאכן נאמרו הדברים בפני שלשה. ואף שהמספר אומר לו ששמע את הדברים בפני שלשה, אינו רשאי להאמין לו, אלא עליו לחשוש שלא נאמרו הדברים בפני שלשה, ואינם עתידים להתפרסם. ואפילו אם לא יאמר מי הראשון שסיפר זאת, אלא סתם שכך שמע, אסור (אבל אם יאמר את שמו של ראובן שהוא הראשון שסיפר זאת, הרי סיפר לשון הרע על ראובן). ואפילו אם הוא יודע בעצמו שראובן סיפר את הלשון הרע הזה, אך אינו יודע אם סיפר כן בפני שלשה, אסור לו להאמין למי שאומר לו שסיפר כן ראובן בפני שלשה, וממילא אסור לו להמשיך ולספר את הדבר, ואף לא בדרך מקרה. אמנם אם כבר התפרסם הדבר ונודע לכולם, מותר להמשיך ולספר זאת לאחרים.

מיכל · 18/2/26

יום רביעי א' אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ה. גם דבר שנאמר בפני שלשה בני אדם, אם אפילו רק אחד מהם ירא שמים, או קרוב או אוהב של אותו שדיברו עליו לשון הרע, אין הדבר עתיד להתפרסם, ואסור אף לשנים האחרים לספר זאת.

ו. גם באופן שמותר לספר דבר שנאמר בפני שלשה היינו רק באותה עיר שסופרו הדברים בפני שלשה, ולא בעיר אחרת.

* * *

פירוטההלכההיומית: ה. נראה לומר, שההיתר לספר לאחרים דבר שנאמר בפני שלשה בני אדם, הוא רק אם שלשת האנשים אינם יראי שמים, אבל אם אפילו רק אחד מהם ירא שמים ומסתבר שלא יספר את הדברים, נמצא שאין הדבר עומד להתפרסם, ואסור גם לשנים האחרים לספר זאת. ויתכן שאף אם אחד מהם הוא קרובו או אוהבו של אותו שדיברו עליו לשון הרע, ומחמת כן מסתבר שלא יפרסם זאת, נמצא שאין הדבר עומד להתפרסם, ואסור גם לשנים האחרים לספר זאת.

ו. עוד נראה לומר, שהיתר זה לפרסם דבר שנאמר בפני שלשה, הוא רק באותה עיר שבה נאמרו הדברים לשלשתם, ששם עתיד הדבר להתפרסם, אבל בעיר אחרת אין הדבר עתיד להתפרסם ואסור לספר שם, ואפילו אם מצויים אנשים הבאים מהעיר האחת לעיר השניה.

מיכל · 19/2/26

יום חמישי ב' אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ז. גם דבר שנאמר בפני שלשה, אם המספר הזהיר אותם שלא יספרו זאת, אסור להם לספר, ואפילו אם אחד או שנים סיפרו, אסור לשלישי לספר, ואפילו במקרה.

ח. ודין זה הוא בין אם אמר להם שלא ידברו על הענין, או שלא יוודע מהם הדבר, תמיד אסור. והיתר זה של 'בפני שלשה' אינו שייך כששני בני אדם סיפרו לשנים אחרים, אלא רק באחד שסיפר לשלשה.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ז. הגבלה נוספת להיתר זה של אמירת דבר שנאמר בפני שלשה: אם המספר הזהיר את השומעים שלא לגלות את מה שאמר להם, אסור לשומעים לספר זאת, אף לא במקרה. ואפילו אם אחד או שנים מהשומעים עברו וסיפרו, אסור לשלישי לספר, אפילו במקרה.

ח. ואין חילוק כיצד הזהיר אותם, בין אם אמר להם שלא ידברו על עניין זה כלל, ובין אם אמר להם שלא יוודע ממכם דבר, אסור להם לספר את הלשון הרע ששמעו לשום אדם, כיון שאם יספרו זאת לאחרים - בסוף ישמע זאת גם אותו אדם שנאמרה עליו הגנות, וכל שכן שאסור להם לספר זאת לאותו אדם עצמו. (אבל אם אמר להם רק שלא יספרו זאת לאותו אדם, יתכן שמותר לספר זאת לבני אדם אחרים, וצריך עיון). עוד נראה פשוט, שכל ההיתר של דבר שנאמר בפני שלשה הוא כשהיה המספר אחד והשומעים שלשה, אבל אם שני בני אדם סיפרו לשנים אחרים, אף שיחד הם ארבעה, לא נאמר היתר זה כלל.

מיכל · 20/2/26

יום שישי ג' אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ט. אף דבר שנאמר בפני שלשה בני אדם, אסור למספר להוסיף אפילו מילה אחת, וכן לא להטעים את דבריו לומר שאכן מתאים לאותו אדם לעשות כן, וכדומה. ואף בדבר שמפורסם בפי כל, אם כוונתו לגנותו ולבזותו בסיפור זה, אסור.

י. אף דבר שנאמר בפני שלשה בני אדם, אסור לספרו לאדם שמסתבר שיאמין לסיפור כאילו הוא אמת, ואף יוסיף לגנות את אותו אדם שדיברו עליו לשון הרע.

ואחרי כל התנאים שהוזכרו לעיל, נמצא שכמעט ואין מקרה שיתקיימו בו כל התנאים המתירים דיבור זה, ואפילו אם יתקיימו, הרי הרבה פוסקים חולקים על עיקר ההיתר, ולכן שומר נפשו ירחק מזה.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ט. אף באופנים שהותר לספר דבר שנאמר בפני שלשה, זהו רק אם יקפיד שלא להוסיף כלום על מה ששמע, אבל אם יוסיף אפילו מילה אחת, או שיטעים את הדבר לפני השומע, לומר שאותו מעשה שהתפרסם על פלוני, אכן מתאים לו לעשות כן, וכדומה, אסור. כיון שבכך הוא מוסיף לגנותו בדברים שלא היו מתפרסמים מעצמם. ועוד, שבזה הוא מוכיח שקיבל את דבר הגנות ששמע עליו כאילו הוא אמת, וזה ודאי אסור. ולכן יש להזהר, באדם שמפורסם עליו ענין רע שעשה בצעירותו, אך מאז ועד עתה הוא מתנהג כראוי, או שמפורסם על אבותיו שהיו רשעים ואילו הוא אינו נוהג כמותם, שאף שבאמת אין בזה חסרון בו, מכל מקום אסור לגנות ולבזות אותו אצל חבריו על כך, והעובר ומספר דברים אלו בפני בני אדם, אפילו שלא בפניו, כדי לבזות אותו, אף שאינו מוסיף דבר על האמת, הרי הוא בכלל כת מקבלי לשון הרע שאינם מקבלים פני שכינה. ובזה אין היתר של דבר שנאמר בפני שלשה, אלא אף שהוא מפורסם בפי כל, כיון שלפי האמת אין עליו שום גנאי במעשה אבותיו או במעשים שעשה בצעירותו ושב מהם, ואותו שמספר זאת שוב עושהו ללעג בפי הבריות, אסור.

י. עוד יש לידע, שהיתר זה לספר דבר שכבר נאמר בפני שלשה, אינו מתיר לספר את הדבר לאדם שמטבעו יאמין מיד לאותו דבר גנאי ויקבלנו כאמת גמורה, ויתכן שיוסיף מעצמו לגנותו, אלא אסור לספר לו שום דבר מעין זה, והמספר לו עובר ב'לפני עור לא תתן מכשול'. וכל האופנים שהתבארו עד עתה שיש בהם איסור, זהו אפילו אם מספר סתם שכך וכך נשמע על פלוני (וכל שכן שאסור לומר שראובן סיפר גנות זו על שמעון, שהרי אמר לשון הרע על שמעון שיש בו גנות זו, ואמר גם לשון הרע על ראובן שסיפר לשון הרע על שמעון).

ואחרי כל הדברים הללו, יש להתבונן כמה צריכים להתרחק מקולא זו של דבר שנאמר בפני שלשה, כיון שכמעט לא יתכן במציאות שיתקיימו כל התנאים שהתבארו לעיל כדי להתיר דבר זה. ואפילו במקום שיתקיימו כל התנאים הללו, עדיין צריך עיון אם ההלכה כדעה זו המתירה זאת, כיון שהרבה פוסקים חולקים על זה. ולכן שומר נפשו ירחק מזה.

מיכל · 20/2/26

שבת קדש ד' אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

יא. ראשי הקהל או שאר ממונים על הציבור וכדומה שדנו בעניינו של אדם מסוים והכריעו לחובתו על פי הרוב, אסור לאחד מהם לומר אח"כ שהוא רצה לזכותו וחבריו הכריעו לחובתו. ואף אם לא סיכמו בפירוש שלא יספרו, אסור, בין לאותו אדם עצמו, ובין לאחרים. ואפילו אם כועסים או מקללים אותו על כך, אסור.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יא. לפי כל מה שהתבאר בהלכות אלו של דבר הנאמר בפני שלשה, יש להזהר, כשיושבים ראשי הקהל לדון בעניני חיובי הממון של בני העיר (והוא הדין לבני אדם אחרים שיש להם אחריות והכרעה על אחרים, אסיפת מנהלים, מורות, מלמדים, וכדומה), ויש ביניהם מחלוקת בענינים אלו, וקיבלו החלטה וקבעו את הדבר לפי הרוב, כאשר הם יוצאים אח"כ החוצה צריך כל אחד להזהר שלא לספר מה היתה דעתו או דעת חבירו בנידון זה, מי היה נגד ומי היה בעד. ואיסור זה הוא בין אם סיכמו ביניהם שלא יספרו זאת, שאז ודאי זה איסור גמור לספר, ובין אם לא סיכמו ביניהם כך, מכל מקום אסור להם לספר. והאיסור הוא בין אם מספר לאותו אדם עצמו, ובין אם מספרו לאדם אחר. ואפילו בדרך מקרה, ואפילו רק לרמוז לאדם אחר שעדיין דעתו אינה נוטה למה שהכריעו כולם, אלא שהוא מוכרח להסכים עם הרוב, ג"כ אסור (ויש אומרים שאף לומר רק שמתחילה נטה להקל, ואחר כך כשעמדו למנין הלכו אחרי הרוב, אסור). ואפילו אם אותו אדם או אדם אחר כועס על אחד מראשי הקהל ומקללו על מה שחייבו אדם מסוים, אסור לו לומר שהוא רצה להקל מעליו ולא היה יכול לפסוק נגד הרוב, אלא עליו לשתוק.

מיכל · 22/2/26

יום ראשון ה' אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

יב. אסור לומר על דרשן שאין בדרשותיו כלום ואין מה לשמוע בהם, אפילו אם האמת היא כן.

יג. אדם המגלה סוד מעסקיו או מסחרו בפני שלשה, אף שהוא דבר היכול לגרום לו היזק או צער, מותר להם לספר את הדבר לאחרים (בתנאים המבוארים לעיל), אם לא גילה דעתו שהוא מקפיד שלא יספרו זאת.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יב. כשיש מי שדורש בבית המדרש, אסור ללעוג עליו ולומר שאין בדרשותיו ממש, ואין מה לשמוע בהם, וכדומה, כיון שעל ידי דיבור כזה מצוי שגורם לדרשן היזק בממונו, וכמה פעמים גם גורם לו ביוש וצער. וגם לו יהי שדבריו אמיתיים, מכל מקום לשון הרע אסור אפילו על אמת. ואין שום תועלת שמכוון לה המלעיג והמתלוצץ מהדרשן. ואדרבה, אם בעל נפש הוא, צריך לייעץ לו אחר כך בינו לבינו שיאמר את הדרשה באופן אחר שיתקבל לפני השומעים, ובעצה זו יקיים גם 'ואהבת לרעך כמוך'. ועל כל פנים אסור לו לעשותו ללעג בפי הבריות, ואין בזה היתר של דבר שנאמר בפני שלשה.

יג. אם אדם גילה לחבירו ענין מעסקיו או מסחרו, וסיפר זאת בפני שלשה בני אדם, אף שזה דבר שמן הסתם אסור לספרו לבני אדם אחרים, שמא יגרם לאותו אדם היזק או צער, מכל מקום כיון שגילה דבר זה בפני שלשה, אנו רואים שאינו חושש שיתפרסם הדבר, ולכן מותר לכתחילה לשומע לספר את הדבר לאחרים, ובלבד שיתקיימו התנאים שנאמרו לעיל בדברים הנאמרים בפני שלשה. אבל אם אותו אדם גילה דעתו בפירוש שאינו רוצה שיפרסמו את הדבר, אסור.

מיכל · 23/2/26

יום שני ו' אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

א. אסור לומר לשון הרע בין בסתר ובין בפני האדם שמספרים עליו, ולפעמים כשמספר בפניו איסורו גדול יותר, שבא לידי קטטה והלבנת פנים.

ב. דיבור שיכול להתפרש לגנות ויכול להתפרש לדבר שאין בו גנות, אם הוא אומר זאת באופן שהיה אומר אף בפני אותו אדם עצמו, זו ראיה שצורת האמירה היא באופן שאינו מתפרש לגנות, ומותר. אך אם אומר באופן המתפרש לגנות, אף אם אומרו בפניו ממש, אסור.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. איסור לשון הרע הוא בין כשאומרו בסתר, ומקפיד שלא יתגלה הדבר, ובין כשאומרו בגלוי. וכשאומרו בסתר, נאמר בו 'ארור מכה רעהו בסתר', אמנם גם כשאומרו בגלוי יש בו איסור לשון הרע. ואפילו אם הוא חושב שהיה אומר דבר זה בפני אותו אדם עצמו, או שבאמת אומרו בפני אותו אדם, עובר משום איסור לשון הרע, ואף יש בזה איסור גדול יותר מצד זה שהוא נוהג בעזות וחוצפה, ואף גורם בכך למריבות, ולפעמים בא לידי להלבנת פנים.

ב. אמנם, אם אומר האדם 'אבק לשון הרע', כלומר דבר שיכול להתפרש כגנאי ויכול להתפרש כדבר שאין בו גנאי, והפירוש תלוי בצורה שבה המספר אומר את הדברים, בזה אמרו חכמים שאם הוא אומר זאת באופן שאינו מתבייש לומר כן אף בפני חבירו, הרי זו ראיה שאינו אומר זאת בצורה המתפרשת לגנאי, ולכן אין בזה איסור לשון הרע. אבל אם ניכר מדיבורו שכוונתו לגנותו, אפילו אם אין זה גנאי גמור אלא רק אבק לשון הרע, ואף שהוא אמת, ואף שהוא יודע בעצמו שהיה אומר כן אף בפני חבירו, מכל מקום כיון שאומר זאת באופן שמתפרש לגנות, אסור.

מיכל · 24/2/26

יום שלישי ז' אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ג. איסור לשון הרע הוא אף כשאינו מדבר מתוך שנאה ולא מתוך כוונה לגנותו, אלא בדרך שחוק.

ד. אף אם אינו מזכיר את שמו של אותו אדם, אלא רומזו והשומע מבין, אסור. ואפילו בסיפור דבר שאינו גנאי מצד עצמו, אלא שנגרם לו בכך רעה או גנות, והמספר התכוין לזה, אסור.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ג. איסור לשון הרע הוא אף כשאינו מדבר דרך שנאה, ואף כשאינו מתכוין לגנותו, אלא אמר כן דרך שחוק וקלות ראש, מכל מקום כיון שדיבר גנאי על חבירו, הרי זה אסור מן התורה.

ד. איסור לשון הרע הוא אף כשאינו אומר בפירוש את שמו של האיש שעליו הוא מדבר, אלא מספר סתם, ומתוך הענין מבין השומע מי הוא האדם המדובר. ויותר מזה, שאף אם בדברי סיפורו לא הוזכר כלל גנאי על חבירו, אלא שעל ידי הדברים נגרמה לחבירו רעה או גנות, והמספר התכוין לכך, גם זה בכלל לשון הרע.

מיכל · 25/2/26

יום רביעי ח' אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ה. אסור לספר לשון הרע דרך רמאות, שמספר את הענין לפי תומו, כאילו אינו יודע שזהו לשון הרע, או כאילו אינו יודע שאלו מעשיו של אותו אדם.

ו. איסור לשון הרע הוא אף כשלא נגרמה על ידי זה רעה לאותו אדם, ואפילו אם הוא משער מתחילה שלא תיגרם לו רעה, אסור לספר.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ה. יש הרבה אופנים בבעלי לשון הרע שמספרים דרך רמאות, והיינו שמספרים לפי תומם על חבריהם, כאילו אינם יודעים שדבר זה הוא לשון הרע, או שמספרים את הענין כאילו אינם יודעים שאדם פלוני הוא העושה כן, ודברים אלו וכל כיוצא בהם, הרי זה לשון הרע גמור.

ו. המספר לשון הרע, אפילו אם לא גרם שום רעה לאותו אדם שסיפר עליו, כגון שהשומעים לא האמינו לדבריו, וכדומה, אף על פי כן זהו בכלל איסור לשון הרע וצריך כפרה. ויתר על כן, אפילו אם מתחילה הוא משער בדעתו שלא יגרם שום רעה לאותו אחד מחמת סיפורו, אסור לספר בגנותו.

מיכל · 26/2/26

יום חמישי ט' אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ז. הרואה אדם שעושה מעשה שניתן לדונו לכף זכות ולכף חובה, אם העושה הוא ירא שמים, אפילו אם מסתבר יותר לדונו לכף חובה, חייב לדונו לכף זכות. ואם הוא בינוני, והספק שקול, מצוה לדונו לכף זכות, ואם סיפר גנותו לאחרים, עבר באיסור לשון הרע. ואם מסתבר יותר לדונו לכף חובה, ראוי שיהיה הדבר בעיניו כספק, ולא כחובה גמורה.

ח. ומכל מקום אף שרשאי לדונו במחשבתו לחובה, אסור לספר זאת לאחרים, עד שיתקיימו כל התנאים שיבוארו להלן.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ז. אדם הרואה את חבירו שעושה מעשה שניתן לדונו לכף זכות או לכף חובה, אם אותו אדם שעשה את המעשה הוא ירא שמים, אף אם מצד המעשה מסתבר יותר לדונו לכף חובה, מכל מקום חייב הרואה לדונו לכף זכות. ואם הוא אדם בינוני שלפעמים נזהר מהחטא ולפעמים נכשל בו, אם הספק שקול - צריך לדונו לכף זכות, ועליו אמרו 'הדן את חבירו לכף זכות, הקב"ה ידונו לכף זכות', והוא בכלל המצוה 'בצדק תשפוט עמיתך'. ואף אם מסתבר יותר לדונו לכף חובה, מכל מקום ראוי מאד שיהיה הדבר כספק בעיניו, ולא יכריענו לגמרי לחובה. ולענין הלכות לשון הרע: באופן שהדבר נוטה יותר לכף זכות, שאסור לו לדונו לכף חובה אפילו בינו לבין עצמו, והוא דן אותו לכף חובה והלך וגינה אותו מחמת כן בפני בני אדם, מלבד שעבר על 'בצדק תשפוט עמיתך', עבר גם על איסור לשון הרע.

ח. ואפילו באדם בינוני ובמקום שיותר מסתבר לדונו לכף חובה, שאין כל כך איסור מצד הדין לדונו לכף חובה, זהו רק בינו לבין עצמו, אבל אין למהר וללכת לבזותו מחמת כן בפני אחרים, אלא אם כן יתקיימו כל התנאים שיבוארו בכללים הבאים.

מיכל · 27/2/26

יום שישי י' אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

א. אסור לספר שום גנאי על חבירו, לא רק בדבר שלפי האמת אין בו גנאי ממש, כגון שמספר את מעשי אבותיו, אלא אפילו אם ראהו בעצמו שעושה עבירה ש'בין אדם למקום', אסור לספר.

ב. ואיסור זה הוא בין אם ראהו עובר עבירה מפורסמת ובין בשאינה מפורסמת, ואפילו אם עבר על דבר שאמרו חכמים רק שלכתחילה אין לעשות כן, אסור לספר זאת.

* * *

פירוט ההלכה היומית: א. אסור לספר על חבירו דבר שיתבזה על ידו, אפילו שלא בפניו, ואף אם הוא אמת. ואם אין באותו אדם גנאי אמיתי, כגון שמספר על מעשיהם הרעים של אבותיו וקרוביו של אותו אדם, או מעשיו הרעים של אותו אדם קודם שחזר בתשובה, פשוט שזהו איסור לשון הרע, כיון שעתה אותו אדם נוהג כראוי, ואין בו שום עוולה. אלא אפילו אם ראה בעצמו שאותו אדם עובר עבירה שבין אדם למקום, אסור לספר זאת ואפילו שלא בפניו, אם לא באופנים שיבוארו להלן (ובעבירות שבין אדם לחבירו יש חילוקים רבים, וגם זה יבואר להלן).

ב. ואיסור זה הוא בין אם מספר שראה את חבירו עובר על עבירה מן התורה המפורסמת לכל שהיא אסורה, שבודאי יתבזה חבירו אם יספר זאת, ובין אם מספר שעשה עבירה שהרבה בני אדם אינם נזהרים בה כל כך, וכגון לספר על אדם שאינו רוצה ללמוד תורה, או שהוא משקר (ואינו מספר זאת לתועלת), שבדבר זה לא יתבזה חבירו כל כך, כיון שהרבה מזלזלים במצוות אלו, בכל אופן אסור לספר. ואפילו דבר שאינו עבירה ממש, כגון לומר על חבירו שמתוך קמצנותו אינו מכבד את השבת כראוי, או אפילו לספר עליו שאינו נזהר רק בדבר שאמרו חכמים שיש להזהר בו לכתחילה, אף שהוא ראה כן בעצמו, אסור לספר זאת.

מיכל · 27/2/26

שבת קדש י"א אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ג. אדם בינוני שדרכו להזהר מרוב החטאים, וראהו אדם שעושה עבירה במזיד, אם הוא יכול לדונו לכף זכות כגון שלא ידע את גודל החטא וכדומה, עליו לדונו כן, ואסור לו לפרסם חטאו, ואף לא לשנוא אותו בעצמו.

ד. ואם נראה שהוא יודע את גודל האיסור ועושהו בכוונה, אם בשאר העבירות הוא נזהר, אסור לספר את חטאו, אלא להוכיחו בינו לבין עצמו בלשון רכה, וכל שכן אם הוא תלמיד חכם, שאסור אפילו להרהר אחריו, שבודאי עשה תשובה.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ג. הרואה את חבירו שעשה עבירה, והוא אדם בינוני כסתם איש מישראל שדרכו להזהר מהחטא אך לפעמים הוא נכשל, ויתכן שעשה את העבירה בלא כוונה, או שלא ידע שהדבר אסור, או שחשב שאין זה איסור גמור אלא חומרה או מידה טובה שראוי להזהר בה, אזי אפילו אם ראהו עובר כמה פעמים על עבירה זו, צריך לחשוב שאינו עושה כן במזיד אלא מחמת אחת הסיבות הנ"ל, ואסור לפרסם את חטאו כדי שלא יתבזה בפני אחרים, ואפילו הרואה עצמו לא יבזה אותו ואסור לו לשנוא אותו מחמת כן, אלא לדונו לכף זכות, ויש אומרים שאף יש בזה מצות עשה של 'בצדק תשפוט עמיתך'.

ד. אבל אם נראה שהחוטא יודע את גודל האיסור, ועושה זאת במזיד, כגון באיסורי עריות ואכילת דברים אסורים, שכל איש מישראל יודע את האיסור, הדבר תלוי: אם בשאר הדברים הוא אדם בינוני שנזהר מלחטוא, וראה שנכשל בעבירה פעם אחת ובסתר, אסור לגלות את חטאו לאחרים ואפילו שלא בפניו, כיון שיתכן שכבר חזר בתשובה על חטאו. ואסור לספר זאת אפילו לדייני העיר, ואפילו אם יש שני עדים שראו את החטא לא יספרו כיון שאין תועלת מהדבר, (אבל עד אחד ודאי שאסור לו לספר, שהרי לא יהיה נאמן כלל) אלא רק יוכיח אותו בינו לבין עצמו על חטאו. ויוכיחנו בלשון רכה כדי שלא לביישו. וכל שכן אם החוטא הוא איש תלמיד חכם וירא חטא, שפעם אחת גבר עליו יצרו ונכשל, שבודאי עוון גדול הוא לפרסם את חטאו, ואסור אפילו להרהר עליו בליבו, כיון שבודאי חזר בתשובה.

מיכל · 1/3/26

יום ראשון י"ב אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ה. שני אנשים הרואים אדם העובר עבירה, והוא אדם ששונא תוכחה, והוא עשוי בקלות לחטוא שוב, רשאים לומר זאת לדייני העיר או לקרובי החוטא כדי שיענישוהו ויפרישוהו מהחטא, אך אסור להם לספר זאת לאנשים אחרים. אבל אדם יחיד אינו רשאי לספר זאת, כיון שאינו נאמן. אמנם רשאי הוא לספר זאת לרבו, אם הוא יודע שרבו יאמין לו כשני עדים, אך אסור לרבו לספר זאת לאחרים.

ו. ונראה שאפילו אם רבו אינו שומר סוד כל כך, אם יש תועלת במה שמספר לו כדי להפריש את החוטא מהחטא, מותר לספר לו.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ה. אם שני בני אדם רואים אדם אחד שחוטא, והוא מאותם האוילים הלצים ששונאים את המוכיחים אותם, ובודאי לא תתקבל תוכחתם באוזניו, והוא אדם שבקלות יבוא לחטוא שוב בחטא זה, מוטב שיספרו את הדבר לדייני העיר, כדי שיענישו אותו ויפרישו אותו מלחטוא שוב. ונראה שמותר להם גם לספר זאת לקרוביו של החוטא, אם הם יכולים להפרישו מהחטא. אך בתנאי שכוונת המספרים תהיה לשם שמים, ולא מחמת שנאה, וכן הדיינים יענישו אותו בסתר, ולא יביישוהו ברבים. אבל אם רק אדם אחד ראה את חבירו חוטא, אינו יכול להעיד עליו לפני הדיינים כיון שאסור להם לקבל עדות של אדם אחד, ואם הוא מספר זאת הוא נקרא 'מוציא שם רע', והקדוש ברוך הוא שונאו. אבל, יכול הוא לספר זאת לרבו ולאיש סודו, אם הוא יודע שרבו יאמין לדבריו כשני עדים, ומותר לרבו לשנוא את אותו חוטא מחמת כן ולהתרחק ממנו, עד שישוב בתשובה. אבל אסור לרבו לספר דבר זה לאחרים.

ו. ונראה, שאם החוטא הוא אדם שדרכו לחזור ולחטוא, אפילו אם רבו איננו כל כך שומר סוד, ויתכן שהוא יספר את הדברים לאנשים אחרים ויפרסם את החטא, מכל מקום אם תוכחתו של רבו תתקבל על ליבו של החוטא וכוונת המספר היא לתועלת, מותר לו לספר זאת לרבו.

ועל כל פנים, כמו שהתבאר, אפילו אם שנים ראו זאת, ואפילו אם הוא אדם שבקלות יחזור ויחטא, אסור להם לספר זאת לשום אדם חוץ מלדייני העיר, כיון שלא ראו שחטא אלא פעם אחת, ויתכן שחזר בתשובה.

מיכל · 2/3/26

יום שני י"ג אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ז. מי שהוחזק לעובר על עבירה מפורסמת הידועה באיסורה לכל ישראל, ואינו נזהר בה כלל, מותר לגנותו בפניו ושלא בפניו, ואף את שאר מעשיו צריך לשפוט לכף חובה.

ח. מי שאינו מקיים את ציווי בית דין ללא תשובה המניחה את הדעת, מותר לספר את גנותו. ואם יש לו תשובה ואנו מסופקים אם היא אמיתית או לא, אסור לספר בגנותו.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ז. מי שהוחזק שאינו נזהר בעבירות כלל, ואפילו אם אינו נזהר רק בעבירה אחת הידועה לכל שהיא עבירה גמורה, ועושה זאת במזיד, וניכר שאינו עושה זאת מחמת שגובר עליו יצרו והוא נכשל בעבירה זו, אלא אין לו יראת שמים כלל והוא הולך בשרירות ליבו, מותר לביישו ולספר בגנותו בין בפניו ובין שלא בפניו. ואם הוא עושה מעשה נוסף שניתן לפרשו לזכות או לחובה, צריך לדון אותו לכף חובה, מאחר והוחזק בפנינו לרשע גמור בדברים אחרים, שנאמר 'לא תונו איש את עמיתו', ודרשו חכמים שרק מי שהוא עם שאיתך בתורה ובמצוות אסור לצערו, אבל מי שאינו נותן לבו למצוות ה' מותר לביישו ולפרסם את מעשיו הרעים, ואמרו חכמים 'מפרסמים את החנפים מפני חילול השם'. וכל שכן אם כבר הוכיח אותו ולא חזר בתשובה, שמותר לפרסמו ולגלות את חטאיו ברבים, עד שיחזור למוטב. (כל האמור לעיל הוא בתנאי: 1. שהוא ראה בעצמו את הדברים שהוא מספר. 2. שברור שדברים אלו הם עבירות. 3. שלא יגדיל את העוולה יותר מהאמת. 4. שיתכוין לתועלת, שיתרחקו ממנו, או שיחזור בתשובה, ולא מחמת שנאה וכדומה. 5. שלא יחניף לו בפניו ויגנה אותו שלא בפניו. אלא אם כן הוא פוחד ממנו, או שאינו רוצה לעורר מחלוקת. אמנם תנאים אלו הם רק כשעבר עבירה מפורסמת לאיסור, אבל אם הוא פורק עול לגמרי אין צורך בתנאים הללו).

ח. אם בית דין אומרים לאדם לעשות דבר מה, בדבר שבין אדם למקום או בדבר שבין אדם לחבירו, ואינו רוצה לקיים זאת בשום אופן, ואין לו תשובה מדוע אינו מקיים את דבריהם, מותר לספר את גנותו ואף לרושמה בספר הזכרון לדורות. ואם יש לו תשובה מדוע אינו מקיים, וזהו דבר שמסור ללב ולשיקול דעת האדם, אם נראה לנו שאין דבריו אמת, מותר לגנותו וכנ"ל. ואם הדבר ספק, שמא באמת זו הסיבה שאינו מקיים את דבריהם, אסור לגנותו.

מיכל · 3/3/26

יום שלישי י"ד אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

ט. הרואה בחבירו מידות מגונות, כגאוה וכעס, אף שבאמת יש בזה איסור, מכל מקום אינו רשאי לספר זאת, כיון שרוב האנשים חושבים שאין בזה איסור ממש אלא סתם הנהגה טובה, והעובר עליהם אינו מוחזק כרשע.

י. אמנם מותר ומצוה לספר לבניו או תלמידיו על בני אדם שיש בהם מידות מגונות או שהם מתבטלים מדברי תורה, כדי שיתרחקו מהם ולא ילמדו מהם.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ט. אסור לאדם לספר על חבירו שיש בו מידות מגונות, כגון גאוה או כעס, אף שזה אמת, כיון שיתכן שעשה תשובה על הנהגתו במידות רעות אלו. ואף אם רואה בו שהוא מורגל במידות אלו ואינו מתחרט כלל על הנהגתו בהם, אסור ללעוג עליו בזה, כיון שיתכן שאינו יודע את חומר האיסור של מידות רעות. שהרי יש אנשים רבים, אפילו בעלי תורה, שאינם יודעים שמידות רעות אלו הן איסור גמור, אלא חושבים שזה סתם דבר שאינו הגון. ויתכן שאם היה יודע את חומר האיסור, היה נמנע מהם. ואדרבה, ראוי לאדם שרואה בחבירו מידות אלו להוכיחו בינו לבין עצמו ולהראות לו את חומר האיסור בהם. אבל כל זמן שלא הוכיחו יתכן שאדם זה אינו יודע שיש בהם איסור, וממילא אינו מוחזק בעינינו כרשע, ואסור לספר עליו לשון הרע.

י. אמנם, מותר לאדם לספר לבניו או לתלמידיו על אדם אחר שיש בו מידות רעות או שהוא מתבטל מלימוד תורה, כדי להזהירם שלא יתחברו עימו ולא ילמדו ממעשיו. כיון שאיסור לשון הרע הוא רק כשכוונתו לבזות את חבירו ולשמוח בקלונו, אבל אם כוונתו להזהיר את בניו או תלמידו שלא ילמדו ממעשיו, פשוט שמותר לספר, ומצוה לספר. אמנם ראוי להקדים ולומר להם מדוע באופן זה מותר לספר לשון הרע, כדי שלא ילמדו ממנו שמותר לספר לשון הרע, וגם כדי שלא יחשדו בו שהוא עובר על איסור לשון הרע.

מיכל · 4/3/26

יום רביעי ט"ו אדר תשפ"ו

הלכות לשון הרע

יא. מותר לאדם לברר על חבירו לצורך שותפות או שידוך וכדומה, ואף אם מחמת כן ישמע עליו דברי גנאי. אמנם כששואל עליו, יקדים לומר לנשאל שכוונתו לתועלת, כדי שלא להכשיל את המספר בלשון הרע ללא כוונה לתועלת.

* * *

פירוט ההלכה היומית: יא. אם אדם רוצה לשכור פועל, לעשות שותפות ממונית, או לעשות שידוך עם אדם מסוים, אף שלא שמע עליו שום דבר רע, מותר לו לדרוש ולחקור אצל בני אדם על מהותו וענינו של אותו אדם, אף שיתכן שיספרו לו עליו דברי גנאי, כיון שכוונתו לתועלת, שלא יבוא לידי היזק ולא לידי מריבות אמנם לא יאמין לדברי הגנאי כאמת מוחלטת, אלא יחשוש שמא הם אמת, להישמר ממנו). אמנם יזהר המשיב מאד שלא להגזים בדברים יותר מהאמת, ולהלן יבוארו עוד פרטי דינים בענינים אלו.

אמנם נראה, שכשבא לברר על אותו אדם, יאמר תחילה שכוונתו בבירור זה היא לצורך שותפות או שידוך וכדומה, וכך אינו עובר באיסור, וגם אינו מכשיל את חבירו, כיון שאף חבירו נוהג כדין כשהוא אומר לו דברי גנאי על אדם זה, כדי שיזהר מלהשתתף עמו או מלהשתדך עמו. אבל אם לא יודיע לחבירו לשם מה הוא מברר עליו, הרי הוא עובר ב'לפני עיור לא תתן מכשול', שהוא מכשיל את חבירו באיסור לשון הרע, שהרי חבירו אינו מתכוין לתועלת. ואף שבאמת נוצרה כאן תועלת לשומע, שהוא יודע להזהר מאותו אדם, מכל מקום ההיתר של לשון הרע לתועלת הוא רק כשכוונת המספר היא לתועלת, ולכן עליו להודיע לו מתחילה שיש בכך תועלת, ואז אין איסור כלל, לא לשואל ולא למשיב.