הרמב"ם כותב שהצדקה המעולה מכל הצדקות היא ללמד את הנזקק מקצוע
זה לא סתירה. יש צדקה מעולה, ויש כח הנתינה.
ידועים דברי
הרמב"ם על המשנה ששנינו באבות (ג, טו): "הכל לפי רוב המעשה", שמבאר: "...שהמעלות לא יגיעו לאדם לפי רוב גודל המעשה, אבל לפי רוב מספר המעשים, והוא שהמעלות אמנם יגיעו בכפול המעשים הטובים פעמים רבות, ועם זה יגיע קנין חזק לא כשיעשה אדם פועל אחד גדול מפעולות הטובות, כי בזה לבדו לא יגיע לו קנין חזק. והמשל בו כשיתן האדם למי שראוי אלף זהובים בבת אחת לאיש אחד, ולאיש אחד לא יתן כלום לא יעלה בידו מדת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול, כמו שמגיע למי שהתנדב אלף זהובים באלף פעמים - ונתן כל זהוב מהם על צד הנדיבות,
מפני שזה כפל מעשה הנדיבות אלף פעמים והגיע לו קנין חזק, וזה פעם אחת לבד התעוררה נפשו התעוררות גדולה לפועל טוב ואחרי כן פסקה ממנו. וכן בפודה - אין שכר מי שפדה אסור במאה דינרים או עשה צדקה לעני במאה דינרים שהוא די מחסורו, כמו שפדה עשרה איסורים או השלים חסרון עשרה עניים כל אחד בעשרה דינרים... וזה ענין אמרו 'לפי רוב המעשה', אבל לא 'לפי גודל המעשה'".
מבואר מדבריו, שעדיף לחלק לעניים הרבה - והגם שכל אחד יקבל מתנה מועטת, ממה שיתן לעני אחד מתנה גדולה, וטעמו, כי כשיוכפל מעשה נדיבות הרבה פעמים תושרש בקרב האדם מדת הנדיבות כראוי, משא"כ כשיעשה מעשה אחד של נדיבות - והגם שיתן מתנה הגונה. צריך להוסיף, שיש חולקים על הרמב"ם.

Reactions: השקעות R הון ו-מה חובתו בעולמו2 //