סיפור בהמשכים ירח בן יומו - 4 פרקים

  • הוסף לסימניות
  • #1
ירח בן יומו הערשל לייב הכהן​

בעקבות ביטול הטיסות של חברות התעופה בגלל המצב הבטחוני בארץ החליטו משפחת ברנמן כי לצורך ההשתתפות בשמחת הנישואין של הנכד יענקי ברנמן ממנצ'סטר יש לשכור מטוס מנהלים עם 50 מקומות ישיבה עד 10 בעמידה.

הוחלט כי סבתא ברנמן אשר לה ידע בסיסי בתעופה תטיס את המטוס באישור רבני מיוחד.

משפחת ברנמן האחים והגיסים האחיות והגיסות הנרגשים התאספו בנמל התעופה הקטן אשר ליד היישוב בית חלקיה, אחרי בדיקה קצרה של הדרכונים והתכולה עלו הם למטוס, סבתא ברנמן לקחה מיד פיקוד על ניווט המטוס והחלה בטיסה ישירה אל על...

עד כאן הקדמה קצרה ומכאן והילך מתחילה בעצם עלילתנו.

פרק א'

מסלול בסטיה

כידוע העולם הינו כדור עגול, כך שבמשך כל זמן הטיסה יש לשים לב ולבצע מידי פעם כיפוף למטוס כדי שלא ייצא לחלל. כיום המטוסים מצוידים במערכת אוטומטית המבצעת את העבודה בעצמה, אך מטוסי המנהלים ברובם אינם מצוידים במערכת זו, סבתא לא ידעה מעובדה זו והניחה את המטוס לטוס בצורה ישירה.

רק אחרי כמה דקות טיסה אל תוך החלל שמו לב הנוסעים לעובדה שהם נוסעים בין עצמים בלתי מזוהים, חלליות שיצאו משימוש, טילי שיוט רוסיים ואירניים, חלקי כוכבים, ועוד.

על אף הצרחות העזות שנשמעו מאחור, סבתא לא איבדה עשתונות, הביטה אל מרחבי החלל, בדקה לראות אם ישנו כוכב או עצם שמימי אחר עליו יהיה לנחות עד לשליחת סיוע מטעם סוכנות נעדרי החלל.

מרחוק הבחינה סבתא בכוכב בצורת כדור מאיר, היא כיוונה את המטוס לכיוונו והנחיתה אותו על הכדור המאיר שהתגלה עתה כירח בכבודו ובעצמו. סבא ברנמן נישק את ספר המשניות וסגר אותו באנחה. הלביש את חליפת האסטרונאוט ויצא לסיבוב קצר על הירח תוך שהוא ממלמל 'צעד קטן לאדם, צעד פיצפון לאנושות'. אחרי כמה פסיעות פגש סבא את דגל אמריקה התקוע שם כבר כחמישים שנה, בתנועה אחת עקר אותו והעיף אותו לכיוון הים, ובמקומו תקע דגל עם הכיתוב 'עם ישראל חי – יחד ננצח'.

אחרי דקה סבא חוזר נרגש כולו, מסתבר שהמטוס נחת ממש על קצה הירח, כך שזנב המטוס מציץ הימנו, וסביר להניח כי ניתן לראותו מכדור הארץ. סבא גם סיפר שהוא ניגש בזהירות אל קצה הירח והציץ אל כדור הארץ, ושם לב כי הירח נמצא כרגע מעל דובאי. הגיס יוסף שלמה עשה חישוב מהיר והגיע למסקנה כי תוך כמה שעות הירח ייסוב מעל מנצ'סטר ואז בקפיצה זריזה וזהירה ניתן יהיה לקפוץ אל חצר הבית של בעלי השמחה - מוישי וחני ברנמן, כמובן אחרי שהם ירפדו את איזור הקפיצה עם שני מזרונים.

בפנים המטוס החל פולמוס תורני נוקב בענין זמני התפילות וזמן שמירת השבת בחלל, אפרים האח הצעיר טען כי הזמנים מתנהלים לפי האיזור בו הירח נמצא כרגע מעליו, אך לעומתו טען הגיס זלמן כי לפי חישוב זה לא נוכל להתפלל שחרית ומנחה לעולם כי בכל איזור בו הירח נמצא כרגע מעליו הרי שלילה עכשיו..

כך נמשכו להם הוויכוחים כשברקע נשמעת קולה של האחות רחל ברנשטיין המנסה למסור שיעור בקו ברנמן בחובות הלבבות שער הביטחון. בינתיים סבתא הוציאה את הטלפון הלווייני הנמצא בתא הכפפות בכל מטוס וחייגה אל גיסה העסקן ברוך אריה ברנמן וביקשה ממנו שיואיל בטובו לעזור ולטפל במצב הנבוך אליו נקלעו. הדוד שהיה אז בדרך לקניות לכבוד שבת היה בטוח כי מדובר בבדיחה, אך באינסטינקט של שניה ורבע הציץ אל עבר הירח. צווחה נפלטה מפיו בראותו את זנב המטוס מציץ מעל הירח. הוא הבטיח מיד להעביר את הענין לגורמים הרלוונטיים, הוא המשיך ללכת תוך כדי שהוא מביט אל עבר הירח עד שנתקע בעמוד חשמל..

היחיד שלא שם לב לכל הדרמה היה הגיס המתמיד יצחק שהיה כל כולו שקוע בגמרא הקטנה שהחזיק בידיו. אך ברגע שהוא הניח את הגמרא על המגש שלפניו, ובמקום לנוח היא החלה לרחף סביבותיו עקב חוסר הכבידה השולט בירח, הוא הביט סביב ובין רגע הבין את הסיטואציה אליו נקלעו משפחת ברנמן בדרכם אל החתונה. הוא הבין כי בקצב הזה הרי שחלילה לא יספיקו להגיע בזמן לשמחה, לכן החליט כי קודם כל יש לעצור את הזמן מלכת הלאה!

וממחשבה למעשה, הוא אסף את חגורות התפילה (הגארטלעך) של כולם, קשר אותם אחד לשני ועשה מהם חבל ארוך, לקצהו האחד קשר וו תפיסה בצורת סימן שאלה אותו שלשל לכיוון כדור הארץ, ואת הקצה השני קשר בחוזקה לאחד הסלעים בקצה הירח. הוא עשה חשבון שבדרך למנצ'סטר הירח עובר בפריז כך שוו התפיסה ככל הנראה ייתפס במגדל אייפל והעולם פשוט יעצור מלכת - עד שמשפחת ברנמן תשתחרר מהמצב המביך בו נתקעה.

משפחת ברנמן כולה ישבה דרוכה וחיכתה לרגע בו כדור הארץ ייתפס בוו, ואכן אחר כחצי שעה שדמתה לנצח התרחשה התפיסה, זעזוע בלימה זיעזע את הירח כולה, כולם אחזו חזק במושבותיהם בכדי לא לעוף ולהיפצע ח"ו, כי הרי ביטוח הבריאות אינו מכסה את טריטוריית החלל בה הם נמצאים.

הפעם היה זה האח חיים שהתנדב לצאת החוצה ולהיווכח מקרוב מה קורה. הוא הלביש את חליפת החלל ויצא מהמטוס אל כיוון קצה הירח. אחרי מספר דקות הוא חוזר כשמפניו ניכר כי התוכנית הצליחה יותר מידי.. מסתבר כי וו התפיסה אכן נתפס במגדל אייפל, אך העולם לא עצר מלכת, אלא המגדל פשוט נעקר ממקומו בעודו תלוי על הוו והוא פשוט ממשיך להישרך אחרי הירח..

בפרק ב' נקרא בעזרת ד' על 'קידוש לבנה' על הירח...
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
פרק ב'

קידוש לבנה על הלבנה

תוך כדי הבלגן סבא ברנמן מציץ בשעון ומעיר בקול 'רבותי! הגיע זמן תפילת ערבית'. תפילת ערבית לגביה אין חולק כי ניתן להתפלל על הירח בכל עת, שהרי זמנה מששקעה החמה, ובמצב הנוכחי בו הם נמצאים הרי שאין חולק כי החמה שקועה ועומדת. (שימו לב! הדברים אינם להלכה! בכל סיטואציה בה נמצאים על הירח יש לברר את ההלכה אצל מורה הוראה!). הנוכחים הכניסו את ידם לכיסם בכדי להוציא את החגורה, אך חוץ מטישו משומש ומכתב התראת ניתוק חשמל וכפתור הממתין כבר חצי שנה לחיבורו מחדש לא מצאו בו כלום, הציבור נזכר מיד כי החגורות תלויות ועומדות לצד הירח, על כן הוחלט שכולם יחגרו בחגורה הארוכה והלבנה של ה'מצווה טאנץ' (היינו הריקוד בפני הכלה בסיום החתונה – הנהוגה בחצרות החסידים) שסבא הביא איתו. כאשר סבא חוגר סביב עצמו סיבוב ראשון עם המטר הראשון ומשאיר חצי מטר פנוי, ומנדי ממשיך וחוגר את עצמו עם המשך החגורה, לאחריו זלמן, לאחריו מנחם, וכן הלאה. אחרון החוגרים היה מאיר דוב אשר סיים את החגורה עם המטר האחרון.

סבא כיבד את הבן אליעזר לגשת לפני העמוד, אליעזר פנה אנה ואנה אך לא מצא את העמוד אז הוא החליט לגשת ללא עמוד, במקום שתי נרות, הונחו שני פלאפונים על מצב פנס. כנהוג בקהילות שונות דפק אפרים 3 פעמים על אחת מהמגשיות המחוברות לכסאות מאחור, אך הדפיקות נשמעו בקול ענות חלושה ואף המגשית נתלשה ונפלה ארצה בקול ענות גבורה, לכן חזר אפרים ודפק 3 פעמים עם המטאטא על תקרת המטוס מבפנים, ציבי תוך טרוניות קוליות התנערה מהאבק הרב שהתפזר על מטפחתה ובגדיה.

אליעזר כחכח בגרונו והתחיל בתפילת ערבית בקול נרגש, הציבור הצטרף מיד בהתרוממות רוח והתלהבות נרגשת, בסיום ברכת השכיבנו כאשר אליעזר התכוון להתחיל בקדיש, החל זלמן להעיר על ידי אמירות נונו או נונו או נו ותנועות ידיים ורגליים, כי יש להוסיף את ברכת ברוך ה' לעולם אמן ואמן הנאמרת בחוץ לארץ. הציבור החל להתווכח אם יש לירח דין חוץ לארץ או לא, וכמובן הכל רק ע"י תנועות ואמירות נונו אונונו. (לטענת מנדי דין 'חוץ לארץ' שייך רק אם נמצאים באותו כוכב אשר בו נמצאת 'ארץ ישראל', אך כעת אנו נמצאים גם מחוץ לחוץ לארץ. זלמן לעומתו טען שאחרי הכל המציאות היא שאנו נמצאים כעת מ'חוץ' לארץ ישראל, פסיק!. לעומתם טען אפרים שיש לדון בדין דינא דמלכותא דינא, שהרי הירח היה בשליטת ארצות הברית עד לפני כמה דקות, ואף על פי שכעת כבר נכבש מחדש על ידי אזרחי ארץ ישראל, אך עדיין יש לדון אם זה בגדר כבשוה עולי בבל ואי כיבוש יחיד שמיה כיבוש ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא..).

הויכוח הפך לסוער מרגע לרגע ואחר כדקה וחצי כבר עבר לפסים מעשיים מתוך חדוותא דשמעתתא כאשר בקבוקי מים מושפרצים מכל עבר ולכל עבר, מזוודות מתעופפות מקצה המטוס לזנבו, כאשר סבא עומד מן הצד וצופה בהתרגשות במלחמתה של תורה, והנשים תופסות מחסה במטבחון הצר תוך השמעת צרחות איומות... רק כשיוסף שלמה ניסה מתוך ריתחא דאורייתא לעקור את כסא הטייס ע"י לחיצה על לחצן המפלט (לחצן בו משתמש טייס קרב בזמן שהמטוס נפגע, הלחצן משחרחר את הכסא עם הטייס אל מחוץ למטוס ופותחת מעליו מערכת רחפן) אזי מיהר אליעזר ונפנף לכל עבר במגבת לבנה עם הכיתוב 'על נטילת ידיים' לאות כניעה ושלום דו צדדי. הויכוח שכח מיד ועבר להצבעה חשאית אשר בסיומה התקבל חוק 'ברנמן בירח' 1963 סעיף ג, תת סעיף יב, מספר 87, קטע 505, בו נכתב כי ביום ב' במר חשוון תשפ"ה ה-3 ל- 11 למספרם בשעה 12 ו47 דקות ו78 חלקים למנין שאנו מונים כאן בחללו של עולם – התקבלה ההחלטה שלא להחליט. וכן הוחלט כי לעת עתה ידלגו על הברכה עד לבירור הענין ע"י מו"צ.

ידי הניצים והגיסים הושטו זה לזה לשלום ואהבה אין קץ ואליעזר החל סוף סוף באמירת החצי קדיש. תפילת העמידה דמתה לתפילת נעילה, מעזרת הנשים נשמעו גניחות רצופות, התפילה נאמרה עם כל הרגש וההתלהבות כשכולם קשורים בלב אחד ובחגורה אחת. כמובן שבסוף תפילת העמידה היה צורך לחכות לאחרון המתפללים בכדי לצעוד אחרונית יחדיו. תוך כדי צעידה אחרונית, אחד הצועדים, נקרא לו חיים - כי כך קראו לו, לא שם לב למזוודה הקטנה שמאחוריו ומעד ארצה אחרונית תוך שהוא מושך את כולם ארצה. הסיטואציה המביכה לא הסתיימה כה מהר, כי למשל - בעוד מנדי חוזר לעצמו ומצליח להתרומם הרי שיוסף שלמה שלצידו עדיין מנסה את כוחו אך כושל ואז הוא שוב מושך את מנדי מטה ושוב נגררים כולם ארצה, וכן שוב ושוב, רק אחרי 5 דקות תמימות כשמספר המעידות עמד על 20 נפילות בממוצע לכל אחד - המחזה נגמר וגם זאת רק אחרי שהתקבלה הצעתו של מנחם לספור 'אחת' 'שתיים' ו..'שלוש', הספירה נעשתה ואזי קמו כולם בבת אחת, והתייצבו על מקומם בשלום.

בסיום התפילה הכריז אפרים האח הצעיר בקול רם 'קידוש לבנה', הציבור באינסטינקט הסתכל מבעד לחלונות כלפי מעלה לראות אם יש לבנה הכשרה לברכה, ואז קלטו באחת כי הם עומדים על קרקע הלבנה בכבודה ובעצמה.. הוחלט כי בכל זאת יש לערוך קידוש לבנה ויהי מה, נוצרה רק בעיה אחת, כי בנוסח הקידוש לבנה ישנו משפט הנאמר תוך קפיצה קלה: 'כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך' וכו', והרי בסיטואציה בה הם נמצאים הרי שבהתכופפות קלה יכולים הם לנגוע בלבנה ועוד איך. בסיום פולמוס הלכתי נוקב סוכם כי המשפט כולו ייאמר תוך כדי הקפיצה, כי עקב כח המשיכה הקל השורר בירח, הקפיצה הלא תגיע לגבהים, וגם הנחיתה תארך יותר זמן מאשר בכדור הארץ, כך שיש מספיק זמן לסיים את המשפט לפני הנחיתה, כך שאין חשש של אמירת אי אמת על גבי הירח, כי הרי בזמן הקפיצה אין אפשרות לנגוע בלבנה.

שיירת הגברים הקשורים צעדה אל מחוץ למטוס כאשר סבא צועד בראש הטור ומאיר דוב חותם אותו, כל אחד מצויד בבקבוקון חמצן ומסכה. שוב הורמו בטעות כמה ראשים אל השמים כדי להביט בלבנה לפני הברכה.. הציבור הביט אל פני הירח ומיד התחיל בברכת קידוש לבנה מתוך התרגשות עצומה, בכל זאת, לא כל יום מקדשים את הלבנה על הלבנה עצמה.. לפני המשפט המכריע 'כשם שאני רוקד' נעמדו כולם במעגל ונתנו ידיים זה לזה כי מכורח המציאות בה כולם קשורים בחגורה אחת הרי חשוב שהנסיקה והנחיתה ייעשו בבת אחת. הציבור ספר עד שלוש ונתן קפיצה עזה והתחיל מיד במשפט הרקידה, הקפיצה הצליחה מעבר למשוער והגיעה עד לכ3 מטרים! הנחיתה הצליחה אף היא, אך מעוצמת הנחיתה נוצר ענן ענק של עפר סמיך אשר זלג על פני כדור הארץ וגרם לחושך זמני בשמי קוריאה הצפונית, כך שבסיום 3 הקפיצות, כוסתה כל קוריאה הצפונית באבק מחניק וחושך מחריד למשך כחצי שעה...

הריקוד אחרי קידוש לבנה בוצעה כמנהג ישראל, השמחה הרקיעה שחקים, ההתלהבות גברה מרגע לרגע, כך שמאיר דוב לא הרגיש שהוא משתחרר אט אט מהחגורה, ואז ברגע אחד הוא התעופף והתגלגל הצידה ו.. נפל מהירח.

הצרחות והצווחות לא התמהמהו מלהגיע, ציבור הנוכחים והנוכחות עמדו חסרי אונים, 'מי יאפה לנו עוגות לפסח?' צווחה סבתא בייאוש, 'ומי יעזור בבניית הסוכה?' זעק סבא תוך הרמת ידיו לשמי מרום, 'ומי יסיים לכתוב את הסיפור הזה?' צרחה רבקה בבהלה... (מאיר דוב הוא כותב הסיפור תחת שם עט). כך עמדו כולם זועקים וצורחים, ואז.. כמתוך חלום.. צצה לה דמותו של מאיר דוב מקצה הירח תוך שהוא נאחז ומטפס בעזרת החגורות הקשורות לצידי הירח. כולם שפשפו את עיניהם בתדהמה, לא מאמינים למה שהם רואים.. מסתבר שבחסדי שמים הצליח מאיר דוב באמצע הנפילה מהירח לתפוס בחבל ההצלה אשר הציבה שם ההשגחה העליונה על ידי רעיון עצירת הזמן של הגיס המבריק יצחק...

בפרק ג' נקרא בעזרת ד' על החוצנים והחטיפה המפחידה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
פרק ג'

מנחם והחוצנים

הציבור התכונן לשנת הלילה, חיים הי"ו - כפיצוי על רצף הנפילות עליהם קיבל אחריות - הכין מי נטילה (נעגעל וואסער) לכולם, ובעודו תוהה ונבוך האם הקערה האדומה של סבא והירוקה של סבתא או הפוך – האחיות זילפה ורבקה כבר הספיקו לפרוס מחיצה בין החלק הקדמי במטוס שם ישנו הגברים, לבין החלק הפנימי שם ישנו הנשים.

הציבור קרא קריאת שמע שעל המיטה והתרחב על כיסאות המטוס. הנחירות עוד טרם עברו לווליום הגבוה, ופלאפון החלל ניסר את הדממה בצלצול רם ובוקע. על הקו הדוד העסקן ברוך אריה ברנמן מבקש לדבר עם אחיו סבא ברנמן. ברוך אריה קיבל סיקור נוסף על כל הקורה, רשם את תאריך החתונה, והבטיח להמשיך ולטפל בענין, ובנתיים לשלוח מנות אוכל ובקבוקי חמצן ככל הנדרש. סבתא ביקשה שיוסיף גם פריכיות אורז מלא וזרעוני צ'יה 100 גרם, ציבי מאחורה צרחה ובקשה להוסיף גם קליק קורנפלקס אחד ושתיים כריות, סבתא הידועה כמקפידה על שפה תקינה מיד תיקנה אותה שיש לומר 'שניים' ולא 'שתיים', אך ציבי התעקשה שהיא מתכוונת למספר ה'שקיות' של הממתק שהם לשון נקבה ולא ל'ממתק' קליק שהוא לשון זכר, "אז למה אמרת קליק קורנפלקס 'אחד' ולא אמרת 'אחת'?" התעקשה סבתא לדעת.. בנתיים הדוד הלך ואיבד את הסבלנות, 'תמשיכו אחרי זה' – ביקש, רשם את הפרטים ואת המיקום בירח וניתק.

הציבור חזר לישון תוך שהוא מסובב בחלל בנעימים בחלומות וורודים, קופץ מכוכב למאדים ומירח לנוגה, מבקר בגן עדן ומציץ לגיהינום... חוץ מהתעטשות רועמת אחת מאחד הנוכחים שהרעידה את הירח והפילה את מגדל אייפל היישר אל הכור האירני המרכזי שיצא מיד מכלל שימוש – לא נרשמה שום פעילות חריגה במהלך השינה. כך לפחות חשבו ישני המטוס, מבלי לדעת מי עוד התעורר מהאפצ'י.....

מנחם אשר רגיל לקום מוקדם, התעורר ב6 בבוקר לפי שעון שוודיה, תוך שהוא מתמתח לצדדים - צפון דרום מזרח מעלה מטה, הוא הסתכל סביבו ולקח לו שתי שניות להיזכר במצב בו הם נמצאים, ולקח לו עוד שניה לקלוט שמנדי עם המושב עליו ישן פשוט איננם!! על רצפת המטוס נראו היטיב סימני העקירה, הברגים והאומים. מנחם לא רצה לגרום לפניקה מיותרת לכן החליט קודם כל ליטול ידיים ולקום בשקט, אולי מנדי החליט פשוט לשבת ולהנות מהאויר הצח שבחוץ?

מיד בצאתו מהמטוס החסיר ליבו של מנחם פעימה.. במרחק של כמאה מטר משם ניצבה צלחת מעופפת ענקית ועליה דמויות מהחלל ממש כמו בסיפורים הדמיוניים. הוא שם לב כי על הצלחת נמצאים שלושה חוצנים, חמשה חייזרים ועוד כעשרה עב"מים, ובאמצעית הצלחת לא פחות ולא יותר שוכב מנדי על כסאו כשהוא עדיין יושן ולא מודע כלל לדרמה המתחוללת סביבו..

מיד כששמו לב אליו יצורי החלל, הוחלט ביניהם כי זונדל - החוצן הראשי - יישלח אל מנחם לנהל עמו משא ומתן בנוגע לכופר לשחרור מנדי. מנחם שם לב מיד כי חוצן אחד מתקרב אליו, הוא שמר על קור רוח ולא ברח. מיד כשהחוצן התקרב הבחין מנחם שהחוצן נראה בבירור כמו במצגות בהם צפו בתור ילדים, לבוש בחליפת חלל, עם עין אחת באמצע הפנים, אף הפוך וידיים עם שלוש אצבעות בכל אחת.

מנחם לא איבד עשתונות וכמו שלמד בקורסי המוסד הישראלי הוא ניגש מיד לענין והחל מיד בחקירת החוצן. איזה חסידות אתם? דרש מנחם לדעת. ברנסלב! ענה החוצן הרשי בגאווה בלתי מוסתרת, ואף הוסיף: הרוב כאן ברנסלב, יש לנו שניים אוזרוף ואחד ספרדי – כולנו גרים במאדים. איזה אוזרוף? אוזרוף ערד או אוזרוף בת-ים? דרש מנחם לדעת. החוצן התעלם מהשאלה ובעזות מצח דרש לדעת לאיזה קהילה החטוף שייך. מנחם נצר את לשונו ולא ענה לשאלתו, וגם לא נרתע מהחוצן שהתגלה כחוצפן ועז פנים והחליט להמשיך במשא ומתן.

ובכן, מה הדרישות שלכם? שאל מנחם את החוצן, הדרישות שלנו הם כך – ענה החוצן: 5 חבילות קליק ביסקוויט, וופלה מצופה אחד, ומטען פלאפונים סטנדרטי עם שני יציאות. 'שתי' יציאות - רצה מנחם לתקן, אבל הבין שזה לא הזמן המתאים. 'אני נכנס שניה למטוס להביא לך את הדברים' ענה לו מנחם ברוגע תוך שהוא כבר הוגה ברעיונו מבצע חילוץ דרמטי למנדי השבוי בשבי הברנסלבים.

"רבותי!!" "מנדי נחטף" זעק מנחם מיד בכניסתו למטוס, הציבור החל בפיהוק המסורתי והבטה ימין ושמאל. תוך שחלק מהם מתהפך לצד שני וממשיך בשנת נעימים, "רבותי" זעק מנחם שוב, "מה אתם ישנים?", הציבור הבין שהפעם - לא כמו בפרקים הקודמים - מדובר במשהו רציני, הנוכחים נטלו מהר ידיים, מלמלו 'מודה אני' וקמו מוכנים ומזומנים לשמוע מה בפי מנחם. מנחם העביר במהירות את הנתונים לציבור המבוהל והמבולבל ודרש מהם להכין תוכנית חילוץ מהירה. בינתיים לקח מנחם את קופסת הבשמים המוכספת שחיים קנה לחתן ויצא לכיוון החוצן זונדל, אולי יתרצו הברנסלבים בתשורה הנאה ויוותרו על הקליק ביסקוויט. בינתיים בתוך המטוס הוחלט כי יוסף שלמה, אליעזר, זלמן וחיים ייצאו דרך פתח החירום שבקצה המטוס וינסו להגיע אל מנדי מהכיוון האחורי של מיקום הצלחת המעופפת מבלי שיצורי החלל ישימו לב.

מנחם ניגש לזונדל החוצן עם קופסת הבשמים עם חיוך רחב ומאולץ, זונדל הסתכל בעינו האחת והיחידה בחשדנות בחפץ הבלתי מזוהה אשר ביד מנחם, מה זה? דרש לדעת. מה אתה לא יודע? ענה מנחם, הנה קח קח תריח בעצמך, דחף מנחם את הקופסה לידי שלוש האצבעות של זונדל החוצן הברנסלבי. הרשי הביט בו כאחד שנפל מהירח, תגיד לא למדתם ליבה? אתה לא יודע שלחוצנים אין חוש ריח באפם ההפוך? מנחם התנצל מיד והוסיף שאמנם לא למד ליבה אך בכל זאת הוא מציע להם את התשורה ולו כמיצג ברנסלבי נאה על שולחן השבת.

מצידי עיניו ראה מנחם את יוסף שלמה, אליעזר, זלמן וחיים מתקרבים מאחורי הצלחת ומתחבאים שם מאחורי גבעה קטנה, הוא הבין שהוא צריך לגרום לשאר יצורי החלל לעזוב את הצלחת ולהתקרב אליו, כך שהגיסים יכלו למשוך את מנדי מהצד השני לכיון המטוס. הוא חשב חצי שניה ומיד החל לפזם שיר ברנסלבי מקפיץ, כל החוצנים הברנסלבים קפצו באחת מהצלחת ומשכו איתם את שאר היצורים והצטרפו למנחם וזונדל תוך שהם רוקדים בהתלהבות ושרים בקולי קולות צרודים ומפחידים..

בינתיים ניגשו הגיסים לצלחת המעופפת ומשכו את מנדי - שעדיין ישן - עם הכסא והניחו אותו בזהירות מאחורי הגבעה. הגיסים החלו לדחוף את הצלחת לכיוון קצה הירח ממש עד שנראה היה כי היא עומדת ליפול מהירח בכל רגע, הם חזרו מיד לאחוריהם תוך שהם מסתתרים יחד עם מנדי מאחורי הגבעה.

מנחם הבין את הסיטואציה והפסיק מיד את הריקוד תוך שהוא צורח ומראה ליצורי החלל כי הצלחת עומדת ליפול עוד שניה.. היצורים כולם אצו רצו מיד לצלחת, זינקו עליה ותוך שניה התגלשו יחד עמה מהירח לכיון הים האדום על גבי סירת חותים המומים שמעוצמת המכה טבעה יחד עימם אלי מצולות.

הגיסים משכו את הכיסא עם מנדי חזרה למטוס, הבריגו את הברגים והחזירו את המצב לקדמותו, והעירו את מנדי לתפילת שחרית...

בפרק ד' והאחרון נקרא בערת ד' על החילוץ הדרמטי של משפחת ברנמן
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
פרק ד'

הישועה הפלאית

אפרים החל להכין באינטנסיביות את אזור התפילה במטוס לקראת תפילת שחרית, ולפתע בעודו מתכופף בנקיון מגשית עם פירורים מדגדגים לו בראש מילות הלכה "תפילת השחר משתנץ החמה עד שתכלה רגל מן השוק", הוא מרים את ראשו בפתע ונתקל במטאטא שעובר מעל ראשו, המטאטא אותו מיהרה אחותו תמר לקחת מהאזור ולהחביאו לפני שיחליט לדפוק איתו שוב על תקרת המטוס לקראת התפילה.

אפרים מיהר לחטוף חזרה את המטאטא שמבחינתו כבר הפך לחפץ של מצווה, אך תמר מצידה לא ויתרה ומשכה חזרה, זה מושך מצד אחד וזו מושכת מצד שני, לבסוף אחרי משיכות רבות הלוך ושוב בליווי מילות נימוס בווליום גבוה במיוחד - בעיקר מצד תמר. נשאר אפרים עם המקל ותמר עם החלק התחתון - מתנחמים כל אחד בחלקו...

אפרים גירד בעדינות עם אצבעת הקמיצה את זקנו כשני סנטימטר מתחת לאוזן ימין - מנסה להיזכר במה עסק לפני מלחמת המצווה על המטאטא. אה.. "זמן תפילת שחרית", אולי לא ניתן בכלל להתפלל שחרית בירח?!, הוא יהיה חייב לברר את זה במכון הוראה כלשהו בעולם הזה.. לא.. בעצם בעולם הבא.. בקיצער.. בעולם ההוא, הרגיל..

אפרים מיהר וחייג עם טלפון החלל למכון הוראה ברכסים שאת מספר הטלפון שלו זכר בעל פה, אחרי דקת המתנה הוא שומע את קולו של הדיין מהצד השני - כן, מה אפשר לעזור?, "שלום" - השיב אפרים, "מדברים כאן מהירח, רציתי לשאו...", טו טו טו... הוא שומע קול ניתוק, כנראה שלדיין ישנם עיסוקים יותר חשובים מאשר שיתוף פעולה עם אנשים משועממים - שהחליטו להעסיק את עצמם על חשבון רבנים...

אפרים לא ויתר והתקשר לכמה וכמה בתי הוראה עד שהשיג מורה צדק שהסכים להקשיב לו ואף להאמין לו, ולבסוף אף התיר להם להתפלל שחרית על הירח. הפעם סבא ניגש לעמוד, הציבור חגר את עצמו שוב עם החגורה הלבנה והארוכה, וזאת על אף שכזכור מגדל אייפל כבר השתחרר מוו התפיסה שבקצה החגורות ואפשר היה לכאורה לשוב ולקחת אותם, אך בהמשך היה זה תורו של מגדל פיזה להיתפס בחבל ולהישרך אחר הירח לכל אשר יפנה...

בינתיים בכדור הארץ, הדוד העסקן ברוך אריה ברנמן כהבטחתו שוחח עם ידידו האיש העשיר בעולם אלון מאסק אשר בין היתר מחזיק בבעלותו חברת חלליות פרטית, אלון מאסק הסכים לשלוח חללית עם כל הציוד הנדרש לשוהים על הירח, אלון אף הוסיף מסך ענק מיוחד אשר בו ניתן יהיה לצפות בשמחת הנישואין. המסך היה בייצור חדשני במיוחד מבית היוצר של הפיזיקאי היהודי הנודע ד"ר ג'ון סמסונוביץ' בעליו של חברת 'GUKVKS' ומפתח חדשנות נודע (בין היתר המציא את מכונת הזמן בגודל מיקרוגל לחמץ שעבר עליו הפסח), המסך המיוחד עליו עמלו טובי הפיזיקאים הפך את הנצפה במסך לראיה תלת מימדית פיזית ומוחשית, ועל ידו ניתן היה אף לתת יד לשלום לנצפה בו! - כמובן זאת בתנאי שהנצפה בו גם ישתמש עם סוג המסך הזה.

אלון מאסק דאג שבאולם החתונה יוצב גם כן מסך כזה - חציו בעזרת הנשים וחציו בעזרת הגברים - בפיקוח משמרת הקודש שע"י הבד"ץ. ומכיון שמדובר היה במוצר חדשני בשלבי ניסוי מתקדמים, התבקשו משפחת ברנמן להעביר את הרשאתם לקבוצת חוקרים אשר יצפו במסך משלהם בזמן החתונה - במשרדם בניו יורק, אשר יבדקו את ההמצאה בזמן אמת בכדי לחקור ולשפר את החידוש הגאוני.

ביום החתונה כשעה לפני ה'קבלת פנים' לצד הרגשת חמיצות קלה על אי השתתפות הפיזית בשמחת הנישואין התרגשו כל הנוכחים לקראת העמדת המסך על קרקעית הירח והפעלתו, באולם השמחות במנצ'סטר נוכחו חני ומוישי ברנמן אשר העמידו את המסך המקביל והפעילו אותו על פי ההוראות. צווחת התרגשות נשמעה מציבור הנוכחים בזמן שהמסכים החלו לשדר, גם צוות החוקרים והמדענים המורחב אשר ישב במשרדי חברת 'GUKVKS' הביט במסך בהתרגשות גואה לקראת הבאות.

דבר ראשון ניגש סבא למוישי עם חיוך רחב והתרגשות עצומה בכדי ללחוץ את ידיו בברכת מזל טוב חמה ומטלטלת, מרוב התרגשות סבא לא שם לב לאבן קטנה הסמוכה למסך וכשל קלות אל תוך המסך, מוישי מתוך אינסטינקט שלח את ידיו למנוע את הנפילה ולמרבה ההפתעה הצליח לתפוס בידיו של סבא כשרובן בתוך האולם! הוא עזר לסבא להתייצב ולמרבית החרדה והבהלה שם לב שסבא פשוט עומד כולו בתוך האולם!!

בלבול עצום אחז בכולם, הנוכחים על הירח פשוט הרימו רגליים וברחו אל תוך המסך - תוך שהם מוצאים את עצמם בתוך האולם במנצ'סטר!!, חלק מהם נזכרו במזוודות ובחפצים שנשארו במטוס וברחו חזרה אל הירח בכדי להעביר את כל הכבודה, צעקות התרגשות נשמעו מכל עבר, הנוכחים צבטו את עצמם - אם כי בעדינות, כאילו חוששים הם להתעורר ולהיווכח כי מדובר רק בחלום! אך המציאות המשמחת גברה על כל דמיון! אכן נמצאים הם במנצ'סטר!!!

בינתיים בניו יורק; צוות המדענים והחוקרים במשרדי חברת 'GUKVKS' בהה באימה מול המסך, הם ישבו כמאובנים כאילו אחזם השיתוק ל"ע!. לאחר כשתי דקות דומיה החלה חגיגת צעקות וצרחות להישמע במשרד, המדענים לא הבינו איך זה קורה והיו בטוחים כי הוזים הם בהקיץ!, אחרי מספר דקות קם על עמדו ד"ר ג'ורג' ווייס מרצה בכיר בשטיבלך 'שומרי שבת' שבברוקלין, השתיק את כולם וכחכח בגרונו והחל להרצות את משנתו תוך מתן הסבר מדעי אשר על ידו ניתן יהיה להבין את התופעה הביולוגית, המופלאה והבלתי הגיונית להם עדים הם כעת!

ובכן רבותי, נשמע קולו הרועד של ד"ר ווייס... וכאן החל הד"ר בהסבר ארוך ומפורט על כימיקלים וחלקי אטומים – קוונטים וקרני רנטגן, פרוטונים ונייטרונים מהם יוצר המסך ועל כך שבעזרתם ואודות למיקום הספציפי של הירח מול כדור הארץ ברגעים אלו היוצר משוואה בתוספת חמשה עשר נעלמים, הרי שבעזרת תורות מדעים שונות ובפרט תורת 'זמן חומר מיקום' מהפרופסור ד"ר משוגען הנודע - הפכו האזור והזמן בכדור הארץ ובירח למעין פרוזדור זמני של חור שחור דו צדדי המאפשר מעבר ביניהם דרך המסך.

תוך כדי סיום ההסבר נשמעה זעקה מפיו של ד"ר גרין - "אוי ואבוי" "לפי ההסבר הזה הרי שתוך דקה בעקבות התזוזה הטבעית של הירח הרי ייגמר זמן החסד של הפרוזדור הזמני ואז מי שיחליט לחזור שניה לירח, הרי שיישאר שם ולא יוכל לחזור!!"

המדענים נכנסו לפאניקה וניסו להתקשר לאלון מאסק שיצור קשר עם הדוד ברוך אריה שימהר להזהיר את משפחת ברנמן שבל יהין אף אחד לחזור לירח גם בשביל חפץ חשוב ויקר ככל שיהיה!!, אך אלון מאסק היה עסוק בארוחת הצהרים שאז הוא לא עונה גם לשיחות מידידו הנשיא טראמפ. המעדנים צפו במסך במתח הולך וגואה, הם שמחו לראות שהציבור כולו כבר עבר מהירח לאולם אך עדיין פחדו שאחד מהם ייזכר בחפץ נשכח ויחזור..

ואז זה קרה.. ציבי נזכרה בשקית קליק קורנפלקס המותחל אשר נמצא על המושב בשורה השלישית במטוס ודרשה בתוקף מבעלה מנדי לחזור ולהביא אותה. מנדי ידע שאין טעם לוויכוחים ולחרדת המדענים חזר לירח ונכנס למטוס. המדענים אשר נשמתם נעתקה מגרונם ידעו שזה רק ענין של רגעים ספורים אשר יחרצו את גורלו של מנדי לשבט או לחסד!. מנדי לקח את השקית וחזר בריצה אל המסך, לשמחת המדענים הוא הספיק להיכנס לאולם, אך אז הוא שם לב כי בעקבות הלחץ והריצה נעלו הימנית נשמטה ממנו סמוך למסך בירח, הוא ניסה לחזור לשניה, אך נתקל במסך פשוט, קר ומנוכר, ללא אפשרות לעבור, וזאת בעקבות סיום זמן המעבר בעקבות תזוזת הירח כנ"ל..

"ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם, יחד יחד שבטי ישראל" נשמעה השירה באולם במנצ'סטר כאשר החתן יענקי נכנס בפאר מלכותי לאולם למעמד הקבלת פנים, העוילם ניגש מיד לברכת מזל טוב והתיישבו במקומם לרגל השמחה המרוממת - תוך הודיה עצומה לה' יתברך אשר עשה ועושה ויעשה לכל המעשים...


- סוף -

נ.ב. המוצא הישר הנקלע לירח ומגלה שם נעל ימנית מידה 37 נא ליצור קשר עם המערכת.

תודה רבה!​
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
יש לכם דירת נופש להשכרה?
מחפשים דירת נופש לבין הזמנים לשכור או להחלפה?

חדש חדש!
התחדשנו במתחם
בינהזמנים חגיגי, לוח מודעות מחודש ועדכני, והמון תוכן ומידע לקראת בינהזמנים הקרוב!

התחדשנו, ואתם מרוויחים!
מהיום (קיץ תשפ"ה), ניתן לפרסם בלוח המודעות בקטגורית נופש - בחינם!
כולל פרטי התקשרות גלויים לכולם! (עד היום עלה כסף).

על פי כללי הפורום, כל פרסום על צימרים ודירות נופש, כולל חיפוש נופש והחלפת דירות - מתאפשר בלוח המודעות המחודש, בלבד. ובחינם. אך לבקשת המשתמשים, אנו מאפשרים אשכול אחד המיועד לחיפוש צימרים ומתחמי נופש, ושיח חופשי לשאלות והמלצות אישיות. שימו לב, מעתה, כל אשכול חיפוש נופש יאוחד לאשכול זה. ועדיין ההמלצה שלנו היא לפרסם בלוח המודעות, שמקודם בתפוצה רחבה ביותר.





שימו לב!​

פרסום דירות נופש, חיפוש / השכרה / החלפה
מתאפשר בלוח המודעות בלבד!


חסכו מאתנו את העבודה למחוק לכם לחינם,
ולכם את ההשקעה לנסח מודעה במקום שאינו מתאים.





כללי לוח המודעות - נופש:​

  • כולם יכולים לפרסם מודעות בלוח המודעות בחינם! למשך חודש ראשון.
  • לרגל ההתחדשות, מבצע לתקופה הקרובה - גם במודעה החינמית, כולם יכולים ליצור קשר עם המפרסמים. לא רק מנויי פרימיום.
  • רוצים לפרסם מודעה מודגשת? להציג גלריית תמונות מהצימר שלכם? בתשלום סמלי תוכלו להציג במודעה גלריית תמונות מהצימר שלכם, להדגיש את המודעה שלכם, לקבל הקפצה אוטומטית כל 6 שעות ועוד.
  • מתעניינים בחבילת פרסום ממוקד של באנרים ותוכן מקודם במתחם בינהזמנים? פנו עוד היום למחלקת שיווק לקבלת הצעת מחיר שווה במיוחד!




קישורים מהירים למתחמי נופש ובינהזמנים:​

1748298382903.png




קיץ תשפ"ה - עודכן בתאריך 25/5/2025

אשכולות דומים

פרק 1: כבל (לא) מעריך.

אנשי קהילת הקודש 'קלפטא' מעיירת הקודש 'קלפטע' ידעו לדווח בגאווה שהם נורמליים לגמרי. ותודה ששאלתם, אגב. אוי ואבוי למי שלא.

לאנשי הקודש מקהילת הקודש שבעיר הקודש, היה הכל בחיים: בתים רעועים ומטים ליפול, בארות מים מלאות בחיידקים, ספרי קודש בלויים ואכולי עש, ושירות ליסינג להשכרת עגלות צב במידית. (עגלות צב, למי ששואל, היה הכינוי לכרכרות במחוז אויויוי-אנעבך, ובפרט בעיירת קלפטע ובקהילת קלפטא, משום שהם היו נוסעות במהירות של... נו, אתם יודעים, צב.)

אך למרות הכל, נראה היה כי משהו מעיב על שמחתם התמידית של אנשי קהילת קלפטא מעיירת קלפטע בכל שנה עם התקרב חג הסוכות.

ולא, אין קשר לאזיקונים, למקרה שמשום מה תהיתם.

בעייתם של אנשי קהילת קלפטא מרחוב קלפטה שבעיירת קלפ... עזבו, זה ארוך מדי, מהיום והלאה פשוט אקרא להם בקצרה: הקלפטעאיסקרים.

אז קיצר, בעייתם של הקלפטע-איס-קרים הייתה כזו: אומנם לולב מהודר היה להם, ואתרוג צהוב-צהוב גם הוא לא נחסך, אך משום מה לא היה להם ולו שיר אחד לחג המתקרב.

והרי לכל הקהילות שמסביב (בומבומבומבשבומבומבום, מדמורנונונונא ואפצ'י) יש שיר משלהם, ולמה נגרע?

אזי החליטו הקלפטאתאיסטים או איך שלא קראתי להם לקיים וועדה. קרי: לשבת שלושה ימים ושלושה לילות סביב חביות מלאות מים המשקפות את הירח ולשתות את כולם, ואז להיכנס לעזרת הנשים של בית הכנסת המרכזי 'יתמו שונאינו' ולדון שם בנושא עד יבוא הרב גואלצדק ויכריע בעניין.

אך מכיוון שסיפורינו אינו עוסק בגבירי העם (הם לא שילמו על כתבת חג) או אפילו בפשוטיה (גם הם לא שילמו), לא נותר לו אלא לעסוק בפשוט שבפשוטים, רב סנדי-תנחום-מיכואל-שלימלה-מויש שוורצבנגר-הויז-מיידסקי-צוועלף-איזנשטט-תוקפרבקו-יוסופוביץ, או בראשי תיבות (כי גם זה ארוך מידי): סת"ם ש"ם שהמצאת"י, אך אנחנו נקרא לו לצורך הסיפור 'שלימלה איזנשטט' כי זה השם הכי קליט שהצלחתי לברור מבין השמות.

אז למרות ששלימלה הנזכר לעיל ביתר פירוט לא שילם על כתבת חג, ואף לא על כתבתבונת קטנטנה, הוא מצא את עצמו נזכר במהלך סיפורינו, ועוד בתור דמות ראשית, איזו חוצפ...

טוב, עזבו, מסמנים לי מהקונטרול להמשיך בסיפור, התנגחויות עצמיות אחר כך. אז ככה:

בערב הצחיח ביתר של היום הצחיח ביותר של השנה הצחיחה ביותר, מצא עצמו שלימלה כצחיח ביותר. הוא התהלך מדוכדך ברחובות העיר, משום שלא הזמינו אותו לאיזו אספה שקיימו כל אנשי העיר בדבר שירים לסוכות או משהו בסגנון, הוא אפילו לא יודע. את כל האנשים שאפשר לעשות עליהם כתבת חג הזמינום לשם, ורק אותו שכחו לכבד גם כן במעטפת הזמנה.

שלימלה צעד וצעד ברחובות העיר עד שכאבו רגליו, ואז התיישב על המדרגה התחתונה ביותר מגרם המדרגות שהוביל לבית משפחת בירנבוינג. הוא הביט בעיניים חלולות ממבע לעברו של בית הכנסת הנוצץ, משעין את ידיו בעייפות מתחת לסנטרו ונודד במחשבותיו אל עבר מחוזות עלומים.

אך לא לנצח יחלום אדם.

לכל מי שלא הבין, זה אמור להיות פארודיה על סיפורים שמתפרסמים בכל מיי עיתונים למיניהם בכל שנה לרגל חג הסוכות... וכמובן, אשמח מאוד לביקורות.

תודה רבה להרבה אנשים.
שלום וברכה אני באמצע לכתוב ספר מתח ואני מאוד מעוניין בביקורת.

פרולוג

טיסה 1142, ישראל – דובאי.


זאת לא הייתה הפעם הראשונה שניר הטיס מטוס בנתיב הזה, מעל כל המדינות הערביות, אך הפעם תחושה עמומה בליבו לא נתנה לו מנוח.

עיניו שטו מעצמן בין כל הנורות, רובם דלוקות בירוק, מצביעות על כך שהכל כשורה. כרגע.

הוא הביט בטייס המשנה שבדק את מכשירי הניווט, ושם לב למבט מהורהר על פניו.

"שגיב" ניר פנה אליו, "הכל בסדר?"

"הכל מצוין, רק שצפויים מספר משקעים בהמשך הנתיב שעלולים להגביל את הראייה שלנו, לפי דעתי כדאי להסיט קצת את מסלול המטוס".

חוסר ראות בטיסה הוא אחד הדברים המסוכנים ביותר, אשר בגללו מבטלים טיסות בקלות, וודאי שמשנים עבורו מסלול.

"דווח למגדל" אמר ניר, מתחיל לראות מרחוק את המשקעים, מרגיש בליבו שוב את התחושה העמומה.

שגיב הרים את מכשיר הקשר, ודיבר לפומית.

"אל-על 1142 למגדל פיקוח, צפויים משקעים מולנו בנתיב".

"מגדל פיקוח ל1142, יש אפשרות לחצות?".

"עדיף שלא, מבקש אישור לנטות צפונה".

"קיבלנו, מבצעים בדיקה, המתן לאישור".

שגיב המשיך לתפוס את הפומית, ממתין.

"מגדל פיקוח ל1142 יש אישור לשינוי נתיב צפונה במשך כחמישה קילומטרים".

"קיבלנו".

שגיב התיישב ליד ניר, מתעסק עם המכשירים, וביטל את פעולת הטייס האוטומטי.

שני הטייסים הסיטו את המטוס מאזור המשקעים. הכל נראה תחת שליטה.

"קחח... קחח..." קרקושים משונים נשמעו בקשר, קול מתכתי מקוטע.

"שגיב, תבדוק את הקשר. אני בינתיים מפעיל מחדש טייס אוטומטי".

שגיב הושיט את היד... ובאותו רגע חושך מוחלט. כל האורות כבו.

ניר זינק במהירות, תופס חזרה את ההגאים שעזב עם הפעלת הטייס האוטומטי. בלי חשמל הטייס האוטומטי לא עובד.

"מה קורה שם?" הוא הביט בתמיהה על המסכים הנורות והמכשירים. כולם שבקו חיים ללא התראה.

"לא יודע, שום דבר לא מגיב" פאניקה נשמעה בקולו של שגיב, מנסה להפעיל מספר מכשירים.

"שגיב, תתעשת עכשיו!!! תפעיל את מערכת הגיבוי!" קולו של ניר היה לחוץ, דחוף. התחושה העמומה מזכירה את קיומה.

שגיב משך בכמה ידיות יודע שבמעשיו הוא שולף טורבינה שניזונות מהדלק ואמורה לספק חשמל חלופי.

דבר לא קרה.

הוא משך שוב ושוב, בפראות, ללא הועיל.

"הטורבינה נשלפה?" עכשיו גם ניר הגיב בלחץ.

"אין לי שום יכולת לדעת", שגיב נשמע אבוד. "כל המכשירים לא עובדים!".

"אם הטורבינה לא עובדת, אז אנחנו בבעיה קשה, כי זה אומר שיכול להיות שיש שיבושים גם במנועים. וזו בעיה קצת יותר גדולה מהפסקת חשמל" שגם זו לא בעיה קטנה בכלל. הרהר ניר.

דפיקות נשמעו על דלת תא הטייס.

הנעילה של הדלת, שפועלת על חשמל לא עבדה, והדלת נפתחה בעוצמה, הדייל הראשי עמד בפתח.

"מה קורה?" שאל בקול מבוהל, "הנוסעים מתחילים להיכנס לפאניקה". קולו מוכיח בבירור שהנוסעים הם לא היחידים שנמצאים בפאניקה. "למה החשמל כבה? הכל בסדר בטיסה? למה לא מודיעים לנו כלום?"

"אין לי מושג", ניר אפילו לא הסתובב, שקוע ראשו ורובו בתוך המכשירים, "תגיד שזו תקלה זמנית, ושבינתיים יחבשו את מסיכות החמצן" הגיב בתמצות, טרוד מכדי להסביר יותר מזה.

הדייל סב לאחוריו. מבין את הסיטואציה.

"יש קשר עם המגדל?" ניר שאל בתקווה.

"אין", שגיב הגיב בקצרה "כל דבר שפועל על חשמל לא עובד", הוא לקח נשימה עמוקה, והמשיך. "בלי קשר ובלי ניווט יש סכנה גדולה שנתנגש במטוסים אחרים". אמר את מה ששניהם ידעו. היסטריה מדברת מגרונו.

"נכון, אתה צודק, אז תנסה להירגע ולבוא לעזור לי", ניר ניסה להגיב בקול רגוע, אך הלחץ נשמע היטב. "אנחנו נעלה את המטוס לגובה חמישים וחמש אלף רגל, גובה שמטוסים בדרך כלל לא טסים בו" הוא ניסה להרגיע את שגיב. לא רק שהוא מתמודד עם תקלה במטוס, הוא גם צריך להתמודד עם טייס משנה היסטרי. הרהר בתסכול.

שגיב התיישב ידיו רועדות, אבל בכל אופן עזר לניר בהעלאת המטוס.

"נראה שהמנועים מגיבים בסדר" אמר ניר בהקלה.

אך שגיב לא התייחס לדבריו, שרוי בהיסטריה. "בגובה כזה החמצן מתדלדל, ואין חשמל שיזרים אותו בצורה נכונה" הוא התנשף, "ובכלל איך אתה רוצה שננחת בלי קשר עם המגדל?"

"בדיוק לכן אמרתי לכולם ללבוש מסיכות חמצן" ניר לא נתן ללחץ ולבלבול להשפיע על פעולותיו. "ולגבי הנחיתה, כשנגיע לגשר, נעבור אותו".

שגיב בלע את רוקו, "לא נשרוד הרבה זמן בלי קשר ובלי ניווט, וגם החמצן לא יספיק ליותר מדי".

"אנחנו לא צריכים הרבה זמן, רק עד שהחושך יחליט שנמאס לו". הגיב ניר בציניות, "וכשהחמצן יגמר נרד שוב, בינתיים אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים".

הבזק של אור, ניר מצמץ, שומע עשרות צפצופי אזהרה מתנגנים באזניו כמו ציפורי שיר. איך זה קרה? חלפה מחשבה בראשו.

הוא הביט בכל המכשירים, שחזרו לפתע לפעול, מציגים התראות בקולות צפצוף חזקים.

"מגדל פיקוח ל1142 הכל בסדר? איבדנו איתכם קשר".

שגיב קרס על הכיסא, "הייתה לנו הפסקת חשמל כללית, עכשיו הכל נראה בסדר". נשף בהקלה.

ניר חייך חצי חיוך. "אמרתי לך, תמיד יש סוף טוב, רק צריך לדאוג שנשאר בחיים עד שהוא יגיע".

אבל הפעם החיוך של ניר היה חיצוני בלבד, התחושה הפנימית המשיכה להעיק עליו.

זאת לא הייתה תקלה רגילה.

בכלל לא.

...

הבזק של אור לא צפוי סימא את עיני כולם. הנוסעים המבוהלים מצמצו בבלבול, תוהים לעצמם מה קרה עכשיו.

האמיצים שבהם הורידו את מסיכות החמצן מפניהם, מנסים להרגיע את ליבם שפעם בעוצמה ובמהירות. לאט לאט כל הנוסעים הורידו את מסיכות החמצן באישור הדיילים, מבינים שהזמן שבו שהו בחשש על חייהם נגמר, משאיר אותם במערבולת רגשות.

החוויה שחוו עכשיו היא לא חוויה שתשכח מהרה. הם לעולם יזכרו את ריח המוות הנישא באוויר ואת הפחד המוחשי כל כך שבעוד רגעים ספורים הם יצטרפו לחלקי מטוס בוערים בדרכם למטה.

לחשושים נשמעו בכל רחבי המטוס והם רק התגברו והלכו, אנשים המנסים לפרוק את עוצמת הרגשות שחוו עכשיו, ברגעים המבעיתים ביותר בחייהם.

אבל המהומה הגדולה ביותר התרחשה בקצה המטוס, דייל רחב ממדים דהר לכיוון מסוים כאשר בידו דפיברילטור גדול, בכיוון שאליו דהר היה דייל אחר שרכן מעל נוסע מבוגר וביצע פעולות החייאה בצורה מקצועית.

"לזוז! מה זוזו כולם!" הדייל הרחב חיבר במהירות את המכשיר לגופו של הנוסע שהתמוטט במהלך התקלה, והפעיל אותו.

גופו של המבוגר נרעד בעווית פתאומית, אך שום דבר לא יותר מזה.

הוא הפעיל שוב, שולח פולס חשמל גבוה יותר, אך ללא הועיל.

הדייל השני רכן שוב וביצע הנשמה במהירות, אבל שניהם ידעו, שלנוסע המסכן אין יותר מדי סיכויים.
התלבטתי מלא מה האשכול הראשון שאפתח כאן בקהילה.
האם זה יהיה סיפור או קטע כתיבה נחמד.
והרי ההחלטה לפניכם!
*אין בסיפור כוונה חס וחלילה של כפירה או כל דבר אחר. הכוחות בסיפור הם כמו שכתבה יונה ספיר בהקדמת לדופליקטים, הם אולי כח שעדיין אינו התגלה לעולם.
על מנת שלא להגיע על ידי כפירה או כל דבר אחר ח"ו אינני הולך לעשות את הדמויות יהודיות. *

ב"ה הנני ניצב כאן נרגש להתחיל את הסיפור הראשון והקטע הראשון שלי בקהילה!
אשמח שתקבלו אותי בברכה!

──────────────────────────────

פרולוג
---
שנת 620 לארקאנים 1131 לדרטים.

שישה גברים עטויי גלימות שחורות נעו קדימה במהירות על שביל החול, צועדים אל עבר שערי העיר. הם נראו כגוש אחד בעל שישה ראשים, בחושך ששרר.
הם חמקו מבעד לשער העיר מצעידים את פניהם אל עבר הכיכר המרכזית. שקט אפל מבשר רעות ששרר ברחובות, איש לא הפריע להם בדרכם.
השמועה שהופצה בדבר ארקאנים שהפרו את חוקם, הרגו וטבחו, הן בארקאנים ובעיקר בדרטים. גרמה לתושבים להינעל בבתיהם בלי לצאת.
לאחר הליכה קצרה הגיעו השישה אל הכיכר המרכזית. הם נעמדו במעגל כשגבם מופנה כלפי פנים, ופניהם סוקרות את הרחוב בדקדקנות.

אחד מהם מחה כף אל כף בצורה שקטה, וגם האורות הבודדים שהאירו במקצת את הכיכר, כבו באבחת רגע.

הם עמדו כך כמה דקות ללא ניע, עד שהחל אחד מהם בעל שער בלונדיני, למלמל לחשי קסם.

החושך הלך והחמיר , כך שממש היה ניתן למששו , הם אינם יכלו לראות אחד את השני רק שמעו את לחשושיו הבלתי פוסקים של הבלונדיני.

הוא המשיך למלמל ... עד שבין רגע נדלקו כל מנורות הכיכר. השישה מיצמצו בעיניהם למול האור ונדהמו לגלות שהם מוקפים בעשרים גברים העונדים על צווארם את סמל הארקאנים.

"אשמח ממש להבין מורקר," פנה בחור צעיר לעבר הבלונדיני. " מדוע אינך חששת שמא הצבנו שומרים בכל עיר." הוא החל להתקדם לעבר השישה שהיו דרוכים ומוכנים לכל תרחיש.

מורקר לא ענה, והבחור המשיך לדבר. "רואה אני גם שהספקת להסיר מעליך כל סממן ולו הכי קטן של הארקאנים." הבחור נעצר על עומדו במרחק של מטרים ספורים מן ששת עוטי הגלימות.

"אלדור יקירי" החל הבלונדיני לדבר בקול ערסי נקי מכל סממן של פחד. "מייעץ אני לך להתרחק ממני ומחברי עם שומרי ראשך שסבור אתה שאיני יכול לראותם." איש אינו נע בכיכר למשך כמה שניות שלאחריהם האחל אלדור לצעוד אחרונית כמו בלי קשר לדבריו של מורקר.

"בכל מקרה, המצב אינו משחק לטובתך. זה עשרים נגד..." הוא עצר לדבר כיון שכחכוח נשמע מכיוונו של מורקר. "למעשה זה עשרים וארבע." אמר מורקר בבת צחוק, "אבל תמשיך בנאומך המרתק." לעג בארסיות ונדם.

אלדור לא התייחס "תוכל לבחור בין להיכנע עכשיו. לבין להילחם בנו ולהפסיד." הוא נעמד במקומו במעגל והמשיך "אתן לך שתי דקות להחליט." קבע, ושקט ירד על הכיכר.

שני הדקות עברו כששום רחש לא נשמע. "תם זמנך, מה החלטת?" שאל אלדור , בדיוק כששריקה חדה וקצרה פרצה מפיו של אחד מן השישה, וסילוני אש בקעו מתוך כפות ידיהם הישר אל עבר הבחורים שהקיפו אותם.
הבחורים חמקו בזריזות מן האש, התעשתו והחלו להשיב מלחמה. השישה נצמדו אחד אל השני הודפים בתנועות ידיים מהירות את הקללות ששוגרו אליהם.

"וולטריסססס!!!" צעקה רמה נשמעה, וברק כחול פגע הישר במרכז בטנו של אחד מן הבחורים מפיל אותו על הרצה בלי יכולת לנוע.

כמה מן הבחורים האחרים ניגשו אליו כדי לוודאות מה מצבו, אך נסוגו משם כי אחד מן השחורים ניסה לפגוע בשיא העוצמה בכל מי שניסה להתקרב לאזור.

הקרב נמשך כשעוד כמה מן הבחורים נופלים על הרצפה, אך השחורים החלו להתעייף. "לא נחזיק מעמד עוד זמן רב." לחש לבוש הגלימה שעמד בצמוד למורקר. "עליך לפעול עכשיו." הוא נעץ בו מבט, מחכה למוצא פיו. מורקר לא דיבר רק הנהן בראשו לאישור.

מורקר התנתק ממקומו ונכנס אל פנים המעגל וחמשת האחרים מצטמצמים במהירות וסוגרים את הפתח כך שלא יהיה ניתן לראות מה מעשיו.

"מה הוא עושה?" שאל אחד הצעירים את אלדור.

"אני לא יודע, אבל מה שזה לא יהיה. זה לא נראה טוב בכלל." הוא אמר בחשש, "נראה שנצטרך לסוג אחרונית ולצפות במעשיהם מרחוק.

"אבל תראה..." הצביע בחור גברתן שעמד על ידו, על אחד מן ששת השחורים שהחל להקיא על רצפת הכיכר.

"עדיין, כוחו של מורקר רב. איננו יודעים מה הוא מתכנן שם ברגעים אלו." קבע אלדור וצעק. "עצרו את הקרב!" בחורים נעצרו על עומדם, אך חלקם עדיין היו צריכים לחמוק מן הלחשים של השחורים.

"נעו אחורנית אל מחוץ אל הכיכר , עכשיו." לחש אלדור. והחל פוסע אחורנית ובאיטיות אל עבר אחד מן השבילים היוצאים מן הכיכר.

חלקם היו כבר רחוקים מן הכיכר כזה קרה, ""אומברה...!!!!!!" צרח מורקר ממרכז המעגל.! והחל לשרטט באוויר בעזרת הקמיצה ציור של ירח כסוף. "טנבריס...!" צעק שוב מורקר כשהוא ממשיך לשרטט באוויר.

הבחורים עצרו במקומם מביטים בפחד במחזה. אף אחד מהם לא הכיר את סוג הלחש ההוא, חוץ מאלדור.

"מורטיס!!" בפעם השלישית צעק מורקר, והשלים את הירח הכסוף.

──────────────────────────────


מקווה שאהבתם,
מקווה להעלות חלקים נוספים בתדירות נורמלית.

נ.ב. הגיוני מאד שיש בעיות פיסוק, או אותיות חסרות סומך עליכם שתסתדרו :)
אני ממש אשמח להארות-הערות!

פרק 1
עבר
"אתה בטוח שאתה חייב?" היא הציצה בו בחשש מבעד לאדיה של הקדרה.
מישאל השפיל את מבטו, ידיו משחקות בגדלי ציציותיו.
"סליחה אחינועם. את יודעת שאין לי ברירה".
קולו נמוך.
אחינועם נאנחה, ידיה ממששות את כרסה ופחד פנימי לופת את חזה.
"ומה איתו?" החוותה בעיניה בהפצרה. "האם-" השתתקה, לא יכלה להמשיך.
"אני מקווה שבעזרתו יתברך אזכה להיות איתך בלידה" קולו כן. "ברגע הראשון שאוכל אשלח שליח להביאך אלי" עיניו התמקדו בה, מבקשות את אמונה.
היא שתקה זמן מה, מנסה לעכל.
"טוב" אמרה לבסוף במאמץ. "אני מניחה שבאמת אין לנו ברירה" חזרה על דבריו במעט יאוש.
"נכון. אין לנו ברירה" מרים בעלה את עיניו. "תודה שאת מבינה, אחינועם" הוסיף בקושי, מפחד מהדמעות שעלו בה.
אחינועם מחתה את דמעותיה, מנסה לאזור אומץ.
"אל תדאג מישאל, אני יהיה בסדר" ניסתה לשוות ביטחון למילותיה, מעלה חיוך בלתי רצוני על בעלה.
"אני מאמין שכך".

הווה
"היכן אני?" הוא שאל בקושי. "איך הגעתי לכאן?"
"או, התעוררת?" הפתיעה אותו אישה מאחוריו, כוס חרס מעלת אדים בידה. "שמעתי שיעולים חזקים מחלוני וקול נפילה. כאשר פתחתי את הדלת ראיתיך שרוע חסר הכרה על יד המפתן" סיימה את סיפורה.
הוא הנהן בשקט. לפתע עיניו גדלו בבהלה וידיו החלו למשש סביב גופו. "השק" הוא פלט "היכן השק אשר היה עימי" קולו העיד על סף בכי.
"אל דאגה" הניחה האישה במהירות את הכוס על הקרקע. "שקך כאן. על יד מיטתך".
נישימותיו המתוחות של הילד לא נרגעו עד ששקיק הבד הבלוי היה שוב קרוב ללבו. כשהרים חזרה את עיניו שם לב לעיניה הבוחנות אותו בתבונה.
"מדי עבדים הם לבושך" ציינה, עיניה עוקבות אחר הבעתו.
הוא התכווץ. כממתין לגירוש שבוא יבוא.
"זה בסדר" מיהרה להרגיע האישה את פחדיו. "חלילה לי מלהסגירך" הוסיפה, מנסה לפייסו.
הילד משך בכתפיו באומללות, ידיו אוחזות בחוזקה בשקו.
היא העיפה בו מבט אחרון, פונה לחדר השני בעודה קוראת "שתה את חליטת הצמחים שסמוכה למיטתך, בעז"ה היא תוכל להקל על שיעולך".
גבה נעלם מבעד לפתח, מותירה אותו לבדו.
הוא החניק את שיעולו, בוחן את סביבתו במבט מדוקדק. בית פשוט למדי, מדפי עץ ריקים ברובם ממוצרי מאכל, שידה נמוכה בקצה החדר ליד כד גדול מכוסה בבד ומיטה נוספת בעלת מזרן קש. מראה המזרן העירום גרם לו לחשוש שאת כל שמיכות הבית האישה העמיסה עליו.
חליטת הצמחים המדוברת תפסה את תשומת ליבו. הוא גחן לעברה, מנסה לשמור על שיווי משקלו בזהירות.
טעמה היה טוב. חיש מהר התרוקנה הכוס, מונחת חזרה אחר הכבוד לצד רגלי המיטה.
שיעול נוסף פרץ מפיו בעודו מנסה להתיישר במיטתו. החלון הפתוח קרץ לו, מסקרן.
"הנח את ראשך על הכר הגבוה, נשימתך תוקל" קראה לפתע האישה מפתח החדר. כשראתה בבהלתו ממנה, הוסיפה "אל דאגה ילדי, הינך בידיים טובות" ופנתה אל האח.
הילד הביט אחריה, חשדו הטבעי נמוג בהדרגה.
שמץ חיוך עלה לפתע בעיניו "הרי אין הנחתום מעיד על עיסתו" פלט לפתע, מילותיו מתנגנות.
האישה חייכה מאם האח, ידיה מטיבות את העצים.
"אכן צודק אתה" הסכימה עימו "ותוכל אתה להעיד על עיסתי?" הפתיעה אותו חזרה.
הילד בחן אותה בפנים מהורהרות. "אכן, נראה שידייך טובות הן" אמר לבסוף, פולט שיעול קצר.
"מדוע רק נראה?" תהתה האישה בשעשוע, פוסעת אל עבר הכד שניצב בפינת החדר.
"האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" ציטט לה.
הוא לא ראה את חיוכה שהתרחב, אך יכל לשמוע אותו.
"אכן תלמיד חכם קטן" נשמע קולה בחיבה "מאין לך הידע?" התעניינה.
"היה עבד מבוגר בבית אדוני, יהודי תלמיד חכם. ברגעי הפנאי המועטים שלו, הוא לימד אותי מה שיכל" ענה הילד, ידיו ממששות את הקצוות הפרומים בשמיכה.
"אכן זכית" נדה בראשה האישה בהערכה.
"אנ-" התחיל לומר, שיעול עז קוטע את דבריו.
"שה, שה" הרצינה האישה, שולפת מהשידה קערה ואיספלנית. "עליך לנוח כרגע".
הוא עצם את עיניו בצייתנות, ראשו נח חזרה על הכר.
האישה היטתה אוזנה, מאזינה לנשימותיו בדריכות. הילד קודח.
היא התקרבה אליו בלאט, קערת מים בידיה.
הבעת פניו משכה את תשומת ליבה.
"מה לך?" שאלה אותו בדאגה.
"ראשי-" ניסה לענות בריפיון, עיניו עודן עצומות ועל פניו עווית כאב.
"אוי" פלטה נשיפת צער, ידיה מטיבות את הכרית תחת ראשו. "בעזרתו יתברך יוקל לך בקרוב" מלמלה בתקווה.
ידיה הזריזות פרשו מעליו שמיכות נוספות וסחטו את האיספלנית במים, שוטחת אותה על מצחו.

השעות עברו והתקדמו.
הילד איבד את הכרתו לחילופין, מבהיל אותה כל פעם מחדש. חומו עלה והוא גנח בשנתו, נוגע בליבה.
ילד כזה יכל להיות שלה, אלמלא…

שעתיים לאחר מכן נשמעו דפיקות רועמות על הדלת. היא קפצה ממקומה, עיניה בורחות אל הדלת בדאגה. בוודאות שזה קשור בו. אין סיבה אחרת.
היא מיהרה ללבוש על עצמה מסכה מנומנת, פוסעת אל הדלת באיטיות.
"כן?" שאלה בקול צרוד את עומדים בפתח, עיניה הערניות בוחנות אותם בדקדוק.
"או מבצעים חיפושים אחר עבד צעיר שנמלט מבית אדוניו" דקלם העומד בשער.
"כך?" תהתה היא "הנכם מקימים את כל התושבים באמצעו של הלילה עבור החיפוש הזה?"
"אלו פקודות גבירתי" משך בן שיחה בכתפיו.
"ובכן, לא ראיתי דבר" היא השיבה במעט חיפזון. "השתדלו בפעמים הבאות לעורר פחות מהומה" סיימה בנזיפה חסרת רושם.
"המשך לילה טוב גברת" הניף הלה את ידו בנימוס, פונה לאחוריו.
היא סגרה את הדלת במהירות, נשענת עליה בהתנשפות. הילד אפילו לא יודע כי ניצל הרגע…
קולות ממיטתו העירו אותה ממחשבותיה.
היא התקרבה בחשש.
גופו נע בתזזיתיות, על המזרן. עיניו היו עצומות ופניו סמוקות. "אמאאא אל תלכיייי" הוא יבב מתוך הזיותיו. "לאא אמא! לאאא". קול בכיו נשמע, נשנק.
היא הביטה בו בחמלה, ידיה מיהרו להעביר על פניו את האיספלנית הרטובה, שמה תרגיע.
יפחותיו החלו שוככות, משאירות את פניו כשהיו בתחילה. סמוקות ועליהן הבעת דריכות תמידית.
הרהור לא רצוני עלה בה.
מה אישה היה אומר על הילד הזה?
גילוי נאות הפרולוג הוא ורק הוא נכתב באמצעות הבינה המלאכותית בהכוונתי האדיבה
אשמח מאד לביקורת (בונה)
ואם אפשר גם מילה טובה...;)
פרולוג
6 באוגוסט 1945. השמש זרחה על הירושימה, עיר של חיים שגרתיים – דייגים בנהר, ילדים בדרכם לבית הספר, רוכלים פותחים דוכנים. איש לא שיער כי בעוד דקות תינחת על העיר קללה כבדה משמים.

גובה רב מעל העיר, מפציץ בודד, "אנולה גיי", שייט בשקט קר. הדממה הופרעה רק בידי רחשי המנועים ואורו המסנוור של הבוקר. בלב המטוס נח פצצה אחת – "ילד קטן". בתוך רגע תהפוך עיר שלמה למקום אחר, ובעולם ייפער סדק עמוק, כזה שלא ניתן לרפא.

ב־08:15 בדיוק, נפערה הדלת התחתונה של המטוס. הפצצה שוחררה, צונחת לאיטה, נדמית כמעט כבלתי מזיקה – רק מתכת כבדה שחותכת את האוויר בשקט מוחלט, בדרכה להפוך את ההיסטוריה.

רעם לבן, עיוור, נישא פתאום לשמים. תחילה אור, אחר־כך חום. גל הלם נע במהירות עצומה וסוחף אחריו בניינים, גשרים, חלומות. הצללים של האנשים נחרטים בקירות, זכר אחרון לרגע שהיה. גשם שחור יורד, שותק, כבד, רווי אבק ואשמה.

באותו היום העולם הישן מת. התום נשרף יחד עם הירושימה. בני אדם הביטו בשמים והבינו – מה שהיה הוא לא מה שיהיה. הכוח לשנות עולמות כבר לא היה אגדה; עתה היה בידיהם, מפחיד ומפתה גם יחד.

האנושות נכנסה לעידן חדש – עידן שבו צל הפחד, תקוות הישועה ואימת ההשמדה ילוו אותה תמיד.

פרק א

דממה. חשיכה.

אורי נשאר לשכב ממתין בדריכות הוא הציץ בזהירות בשעונו השעה הייתה 3 אחרי חצות הוא הגיע ראשון בזה הוא בטוח. שעה עגולה נוספת חלפה כשדמות שחורה הגיחה לאפילה למרות החשיכה הבחין אורי בבליטה בכיסה הדמות חיפשה גם היא מקום טוב לתצפית, אורי שיער שמדובר בסוכן CIA למרות שהבא נראה מקצוען היה אורי רגוע לחלוטין ההסוואה שלו הייתה יותר ממושלמת דקות ארוכות נוספות חלפו ואז זה קרה...

הסוכן חשף את עצמו ראשון לא מסוגל יותר להמתין הוא נע בזריזות מרשימה ובדממה מוחלטת אורי החניק קריאת התפעלות הוא כבר ראה סוכן בפעולה בחיים... אבל זה היה משהו אחר. המהירות הדיוק והעוצמה התאחדו כולם והפכו את הסוכן למכונת מלחמה בלתי מנוצחת, אורי שיער שמדובר באחד הטובים סוכן על, הרי גם המוסד הישראלי שלח לכאן את הטופ אחרי הכל ידע אורי להעריך את עצמו

אורי התלבט למשך כמה עשיריות השניה אם לחשוף את עצמו ולסייע לסוכן במלאכתו אך משראה שהלה מסתדר היטיב העדיף להישאר במקומו אין לדעת איך האמריקאים יגיבו, הם עוד עלולים להיעלב שישראל אינה סומכת עליהם.

המשימה הושלמה במהירות. הקרב כלל לא היה שקול. למרות שהם היו שלשה מול אחד. הסוכן נעלם במהירות. אורי שהיה סקרן נורא להכיר את סוכן העל הלזה השתעשע שניה במחשבה על מעקב אחר סוכן העל אך דחה אותה מייד סוכן על שכזה יקלוט אותו במיידי אין סיבה להסתכן לחינם. הוא הכניע בקלות את רגש הסקרנות כמו שכבר עשה עשרות פעמים בחייו. הוא המתין דקה אחת נוספת ונעלם כרוח.

מחר יהיה לעיתונאים הרבה מה לכתוב...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה