סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

  • הוסף לסימניות
  • #22
"היי, מה זה? מה שמת בשקית?"

"סתם..."

"נו, מה זה?"

"רציתי לפנק אותך, הסקוצ'ים שרצית לכלים..."
חזק ביותר!!

יש כמה משפטים/ מילים שכדי להוריד שיהיה יותר זרימה כמו זה-
מכל ארבעים המוצרים שאנחנו היינו צריכים חזרת עם בקבוקון קולה לפינוק
לא נדרש גם האנחנו וגם ההינו, מעט מסרבל
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
אהממממ
לפני שהתחתנתי יצא לי לקרוא כל מיני סיבים תזונתיים ופרטים מוזרים של כל מיני דברים (אתה יודע מתי טרה הוקמה ואיפה? זה מאוד עזר לי לאינטליגנציה האישית שלי)
זה הצרה של האלו שמשעמם אותם רק לאכול, בלי לעשות משהו נוסף...
גם נכון. אבל לא מוזכר שהוא באמצע לאכול, יען הוא עשה זאת אף שלא בשעת אכילה, וזה החידוש... ;)
חח. מעולה!

אהבתי!
תודה רבה!!
חזק ביותר!!
תודה רבה!!
יש כמה משפטים/ מילים שכדי להוריד שיהיה יותר זרימה כמו זה-

לא נדרש גם האנחנו וגם ההינו, מעט מסרבל
נכון מאוד! *
תודה רבה!!

* מה לעשות? מרוב עצבים יצא לה משפט מסורבל...:D
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
פרק 2

"אין, אנחנו חייבים לצאת לקניות" אמרה חני, תוך שהיא מיישרת את קצוותיה של חולצתו, לאחר סיום גיהוצה במשך רבע שעה.

"מה קרה, מה חסר?" הוא היה באמצע עיון בדברים הנשגבים הכתובים על גבה של קופסת הקורנפלקס.

"נגמרה העגבנייה, ולדעתי הארטיקים שוקולד על הסף..." הדרמה נשמעה בקולה.

"את לא רצינית, מיד לסופר!"

ובקנייה:

"מה אתה אומר, נביא גבינה מאתיים חמישים גרם?"

"נראה לי מוגזם לגמרי! מתי נגמור את זה? אין את החמישים גרם כמו בישיבות? הבאת שתי חמישיות ארטיקים?"

"כמובן שלא, בוא נביא יחד!"

"אוי ויי!"

"מה קרה?"

"תסתכלי, התלכלכתי כאן בקצה של השרוול בלבן ששפוך כאן..."

"אוי ואבוי! לפחות לא רואים כי זה בצבע לבן!"

"אויש! פדיחות!!"

"היי, מה זה מה ששמת בשקית?"

"סתם..."

"נו, מה זה?"

"רציתי לפנק אותך, השוקלדים היקרים האלו שאת אוהבת..."


"אין, אנחנו חייבים לצאת לקניות!" אמרה חני, תוך שהיא מניחה על הקולב את החולצה הרביעית בתקווה שגם קמטיה התיישרו איכשהו מאליהם.

"מה קרה, מה חסר? ולמה צריך את שתינו?" אמר מוישה באמצע לסקור דף פרסומת של מכירת טיטולים ביתית במכירים מפתיעים. ('אפילו המחיר נספג!' אחלה קופירייטר יש להם...)

"נגמרו האבקות כביסה כך שאני צריכה אותך בסחיבות, ואני חייבת לראות את הדברים בחנות כדי לדעת מה חסר, פעם אחרונה מכל ארבעים המוצרים שאנחנו היינו צריכים חזרת עם בקבוקון קולה לפינוק, קופסת חומוס וצנצנת קפה שנגמרו לך, וממילא הדברים היחידים שזכרת שהיה חסר..." הכעס נשמע בקולה.

"אויש, נו, נלך יחד עם כל הילדים על הראש?!"

ובקנייה:

"מה אתה אומר, יספיקו לנו 2 זוגות של גבינה 850 גרם?"

"ליום וחצי! למה אין חבילות חמש קילו, כמו לעסקים? הבאת את האבקת כביסה?"

"לך תביא לבד, אני לא יכולה לסחוב".

"אוקיי. אויש, נו.. פיין, לא נורא..."

"מה קרה?"

"לא משהו רציני, רובי שפך על כל החליפה שלי את הלבן שנתתי לו..."

"זה נראה כאילו החליפה שלך לבנה עם כתמים שחורים, אתה נראה כמו פרה..."

"לה... לא נורא".

"היי, מה זה? מה שמת בשקית?"

"סתם..."

"נו, מה זה?"

"רציתי לפנק אותך, הסקוצ'ים שרצית לכלים..."
זוצים זוצים, אבל הם מדברים כמו ילדים בני שש. ההתלהבות מוגזמת.
לי הרגיש הקצנה מידי פרועה, אפילו שזו סאטירה.

הפאנץ חמוד ועצוב :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
זוצים זוצים, אבל הם מדברים כמו ילדים בני שש. ההתלהבות מוגזמת.
לה... למה כמו בני שש?
לי הרגיש הקצנה מידי פרועה, אפילו שזו סאטירה.
חד משמעית הקצנה פרועה, אבל ממש לא לתינוקיות...

השורה של הנלך ביחד? מסיפור שקרה, ואני חושב שזה דבר מדהים!
הפאנץ חמוד ועצוב :)
תודה רבה!!

הבהרה חשובה לכל הסדרה:
שתי התקופות הן מדהימות!
הזוציו"'ת עם כל הבוסריות, הלמידה את החיים, הנאיביות, היא חייבת להיות כך, והיא כיפית ומושלמת דווקא בגלל שהיא כך! ובינינו, כולנו מתגעגעים לתקופה הזו!
והוותיקות, עם כל הילדים, הבלאגן והכל, תכל'ס, זה האושר והייחול של כולנו!


עוד שאלה קטנה לקוראים: אשמח לשמוע את דעתכם האם זה לעניין להעלות סדרה הומוריסטית זו בתקופה בה כולנו מצווים להתעסק במצוות התשובה, קבלות לשנה הבאה וכו' או שעדיף לדחות להמשך?

אולי נעשה את זה כסקר:

:oops: - לא לעניין, נמתין בסבלנות.

:LOL: - מה הקשר? לעניין לגמרי!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #26
עכשיו קראתי הכל...
התקשרתי להקריא לזוצ"ית טריה...

שנון יפה ומלא הומור...
תעלה גם על שעות הערב- השכבה
שבתות
ממש יפה ומצחיק אתה כותב את זה,
נהניתי!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
פרק 3

"מה קורה מוישי, איך היה בכולל?"

"בסדר גמור! הראש כולל החמיא לי על סברא, שחבל לך על הזמן..."

"הוא צודק! אתה גאון!"

"חח לא צריך להגזים..."

"אני ישבתי כאן משועממת כל הצהריים, דברתי עם אימא שלי פעמיים..."

"מה היא מספרת?"

"ש... וואו..."

"מה וואו?" שאל, תוך שהוא מנקה מעט אבק שהצטבר על השידה במגבון לח.

"תסתכל, הצטברה המון כביסה!"

"אואה, שישה זוגות גרביים ומכנסיים?!" עיניו התעגלו בהפתעה.

"אאה, סורי, לא תפקדתי מספיק... הגיע הזמן להפעיל את המכונה החדשה שקנינו!"

"לגמרי. ואת ממש לא אמורה לחוצה על דברים כאלו, את לא מלאך..."

"אוקיי, הפעלתי את המכונה".

"מצוין, תודה!"

"אוישש!"

"מה קרה?"

"המכונה נתקעה, כתוב תקלה HTT - משקל כביסה נמוך מדי!"


"אחח מוישה, אני סחוטה, קנית שמן בחזור כמו שבקשתי?"

"אויש שכחתי, הראש כולל צעק עליי על השתיית קפה שלי, טען שאני מגזים..."

"הוא צודק! אתה מכור!"

"נו, די! לא צריך להגזים..."

"אני לא נשמתי כאן רגע, הילדים רקדו לי על הראש, אבל לא מתלוננת, ילדים זה שמחה. אה, דברתי עם אימא שלי..."

"מה קרה?"

"לא משהו מ... חכה שנייה".

"מה?" שאל, תוך שהוא מנסה לגרד שכבת קטשופ שהתקשה מהרצפה.

"כלום, אין לי כח לחכות שתצטבר עוד כביסה, אני מכניסה כבר עכשיו..."

"אה, אולי עדיף שהיית עושה את זה לפני..." עיניו נעצמו מעייפות.

"צודק, אבל זהו, הפעלתי".

"תגידי, מה קורה עם..."

"אופס..."

"מה קרה?"

"שום דבר, לא רציני, שוב עפה הדלת של המכונה מהעומס..."
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #30
עכשיו קראתי הכל...
התקשרתי להקריא לזוצ"ית טריה...
שנון יפה ומלא הומור...
תעלה גם על שעות הערב- השכבה
שבתות
ממש יפה ומצחיק אתה כותב את זה,
נהניתי!!!!
תודה רבה!!
אני מנסה בהחלט לחשוב על כל הכיוונים.
@שועל ספרות. כהרגלך, מבריק ומעניין.
מחכה כבר לקנות את הספר, אם ייצא.
ממש נהניתי. מכל מילה, תיאור חי, בועט וסאטירי.
מחכה לפרקים הבאים.
תודה רבה!!
יפה מאד.
נראה שאתה הכותב הכי אהוב בקהילה.
עגבנייה הכי אדומה נראית ירוקה עכשיו מול פניי...
אואה, איזה מחמאות.
בהצלחה רבה עם הספר...
והמברך יתברך בכפל כפליים!
הייתי מציע את השם (הדו משמעי) - "עלילות בזוגות"
וואו, אחלה שם! (חד משמעית!)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #31
זוצים זוצים, אבל הם מדברים כמו ילדים בני שש. ההתלהבות מוגזמת.
לי הרגיש הקצנה מידי פרועה, אפילו שזו סאטירה.
אהמממ לא נעים
אני מכירה כמה זוצים כאלה
אז אולי זה לא כולם אבל יש כאלו...
וזה באמת קצת הרבה עצוב
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אהמממ לא נעים
אני מכירה כמה זוצים כאלה
אז אולי זה לא כולם אבל יש כאלו...
וזה באמת קצת הרבה עצוב
למה עצוב?
יש הרבה שככה חיים בהתחלה וטוב להם.
לא יודע מה איתכם, אני ממש לא רואה בזה חיסרון!
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
פרק 4

"אואה, איזה ריחות, מריחים כבר מלמטה!" נכנס מוישי בסערה, מעיף בטעות כיסא בקול רעש גדול.

"תודה, רציתי שיהיה לך משהו טעים!" התרגשות נכחה בקולה של חני.

"תודהה, איזה כיף! אני כבר לא יכול לחכות".

"אף פעם לא התלהבת ככה, מה עד עכשיו לא הכנתי לך דברים טעימים?" נעלבה.

"כן, ז'תומרת לא, כאילו, הכנת דברים יותר...לא, אותו דבר טעימים..."

"בכיף". הגמגום לא עשה לה מי יודע מה טוב.

"עבדת קשה?"

"בטח, חיפשתי מתכון משהו משהו..."

"אני כבר סקרן יותר מדודה נחמה שמתקשרת כל יום לשאול אם פיתחנו כבר את התמונות 'המהממות' שהיא צילמה בחתונה..."

"צלעות בקר מטוגנות בפטריות שמפיניון וסילאן על מצע עלי חסה, ותפוחי אדמה מקורמלים בדבש".

ואחרי הארוחה:

"וואו, מדהים! אחת הארוחות הכי טעימות שהכנת אי פעם!"

"תודה, באמת עבדתי קשה".


"מה הכנת היום?" אמר מוישה כשנכנס מדדה לבית.

"אתה ממש רעב, אה?" יובש נכח בקולה של חני.

"אפשר לומר... נו, מה זה? מריח טוב".

"אף פעם לא היית כל כך להוט, מה, אף פעם לא הכנתי לך דברים טעימים?" נעלבה.

"הכנת, אבל את יודעת לאחרונה עם כל העיסוקים לא לך מספיק זמן להכין..."

"אאה..." מהירות השליפה של התשובה הנכונה, עשתה לה טוב.

"הספקת לנוח עם כל הבישולים?"

"פה ושם... לא מי יודע מה..."

"נו, מה יש לאכול, אני כבר מסוקרן כמו דודה נחמה שמתקשרת כל יום לברר אם כבר פיתחנו את התמונות מהברית של רובי..."

"עוף בפפריקה וקוסקוס..."

ואחרי הארוחה:

"וואו, הארוחה הכי טעימה בשנה האחרונה!"

"אואה, איזה כיף לשמוע... עכשיו תתקשר להגיד את זה לאימא שלך ששלחה את הארוחה הזו..."
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
וואו!
סדרה מתוקה, אי אפשר שלא להזדהות.

כמה דברים-
א.
"הכנת, אבל את יודעת לאחרונה עם כל העיסוקים לא לך מספיק זמן להכין..."
חסר היה- לא היה לך מספיק זמן.

ב. גם לי זה מרגיש טיפה מידי מוקצן, אבל זה יכול להיות אינדיבידואלי.

ג. בכוונה יש כמעט רק דיאלוג?
כי יש הרבה מקומות שהוא קצת מיותר ומכביד ובמקום זה עדיף פשוט לתאר.
לדוגמא כאן:
"אוקיי, הפעלתי את המכונה".

"מצוין, תודה!"

"אוישש!"

"מה קרה?"

"המכונה נתקעה, כתוב תקלה HTT - משקל כביסה נמוך מדי!"
הרבה מלל לא משמעותי,
אפשר לכתוב משהו כמו- היא הפעילה את המכונה... וכן הלאה.

מחכים להמשך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
פה הרגת אותי
תודה רבה!!
וואו!
סדרה מתוקה, אי אפשר שלא להזדהות.
תודה רבה!!
כמה דברים-
א.
חסר היה- לא היה לך מספיק זמן.
כמובן.
ב. גם לי זה מרגיש טיפה מידי מוקצן, אבל זה יכול להיות אינדיבידואלי.
ודאי שיש הקצנה ברורה לשני הצדדים...
ג. בכוונה יש כמעט רק דיאלוג?
עניין של הרגל אצלי. אני אוהב יותר דיאלוגים.
כי יש הרבה מקומות שהוא קצת מיותר ומכביד ובמקום זה עדיף פשוט לתאר.
לדוגמא כאן:
הרבה מלל לא משמעותי,
אפשר לכתוב משהו כמו- היא הפעילה את המכונה... וכן הלאה.
מסכים. הייתי צריך לכתוב תיאור.

תודה רבה על הביקורת!!
מחכים להמשך!
גם אני... ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
וואווו @שועל ספרות.
כיף כל כך לקרוא!!
שנון, מצחיק וקורעעע
בכלל אהבתי מאוד את השילוב של אז ועכשיו
והשימוש במשפטים בצורה דו משמעית (אם הבהרתי נכון את הרגשותיי:LOL:)
איפה פרק חמישי??
מחכים לו ממש:D
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
גישמעאק
הרעיון הכולל גאוני
והפאנצ'ים שמתפצפצים כל הדרך לא פחות
כיף לראות אותך כאן!
תודה רבה על המחמאות!!
וואווו @שועל ספרות.
כיף כל כך לקרוא!!
שנון, מצחיק וקורעעע
בכלל אהבתי מאוד את השילוב של אז ועכשיו
והשימוש במשפטים בצורה דו משמעית (אם הבהרתי נכון את הרגשותיי:LOL:)
תודה רבה!!
איפה פרק חמישי??
מחכים לו ממש:D
מתבשל אי שם בתאי מוחי, מקווה שיצא טעים לקריאה... ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
פרק 5

'וואו, מעניין איזו הפתעה היא הכינה לי...' הרהר מוישי. יום הולדת ראשון בתור נשוי אינו עניין של מה בכך.

'אולי היא התקשרה לחברים שלי מהישיבה, והם כולם מחכים לי עכשיו בבית?' עלה החשש במוחו 'רק זה חסר לי...'

'מה עוד יכול להיות? אה, אופס... שלא תביא את המשפחה שלה, גם ככה אבא שלה בודק אותי, הגרביים שלי על הרצפה בחדר!'

'לה... אני סתם חושש, כנראה שהיא פשוט מילאה את כל הבית בבלונים והכינה ארוחה מפנקת...'

'היי, האור בבית נראה כבוי! אויש, עכשיו היא תעשה לי את הקטע שהיא תדליק את האור ואני אראה שהיא הכינה מסיבה, ואהיה אמור להיראות מופתע? אבל אני כבר יודע!'

'אוחח... באסה! חבל שהסתכלתי!'

'אנסה להיראות מופתע, שונא להיות שחקן...'

'טוב, שלוש-שתיים-אחת...'

הוא נכנס הביתה.

שקט מופתי.

הבית נותר חשוך.

"אופס...שכחתי לגמרי... סיכמנו מזמן שנחגוג מחר. היה לה היום קורס חובה מהצהריים עד אחת עשרה בלילה!" מלמל לעצמו מאוכזב.


'וואו, מעניין אם אני אוכל להשיג את ההנחה בארנונה למרות שההכנסה שלנו גבולית' הרהר מוישה, בכל זאת ארנונה של היום היא לא עניין של מה בכך...

'אולי הראש כולל לא יוריד לי מהמילגה למרות האיחורים' עלתה התקווה במוחו 'זה ישלים לי את החסר בחודשי...'

'מאיפה עוד יכולה להיות לי הכנסה? אה, אופס... שרק אבא של חני לא יבקש ממני הלוואה, גם ככה הוא כל הזמן חושב שיש לי כסף... שלא יראה שקניתי שואב שוטף...'

'לה... אני לא צריך לפחד, בטח חני תוסיף עוד שעתיים עבודה פרטית מהבית, ונסגור את הפער'.

'היי, האור בבית כבוי! מה הסיפור, היא יצאה לקניות עם הילדים? נו מה? היא לא הייתה יכולה להודיע לי מראש?'

'מבאס, חבל שלא התקשרתי לפני שיצאתי לכיוון הבית...'

'לא נורא, אנסה לשחק אותה רגוע כשהיא תחזור...'

'למה הבית פתוח? לפחות שתנעל כשהיא יוצאת'.

הוא נכנס הביתה.

האור נדלק כשבמקביל החלה שירת "היום יום הולדת..." מפיהם של ילדיו שעמדו סביבו, חני עמדה מאחוריהם מחייכת.

"אה, היום יום ההולדת שלי, לא בחורף?" מלמל לעצמו מופתע.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
מאמצים את מודל בית שמש ( תנופה )
א. כאשר אוטובוס לא יצא /איחר /דילג - מתקשרים ל"קו ישיר"
הקשה שלוקחת דקה וקנסת את קווים במס 023137999
ב. כאשר יש צורך בעקבות אירועים מסוימים ניתן לתבוע ת"ק ( כאן לא הנושא להרחיב - יש נושא בשביל ת"ק )
ג. בואו נאמץ את שיטת בית שמש מרגע זה ואילך
לאחר תלונה לקווים ( מיקודרך ) ומשרד התחבורה - שולחים מייל ל שרת התחבורה ולמנכ"ל המשרד --- / ולמנהלת לשכה ר"ע מ"ע /רמט ר"ע / מנהלת קשרי ממשל בלשכה - ר"ע מ"ע הרב גוטרמן /מנכ"ל העייריה / אגף פניות ציבור בכדי שיוציאו מכתב כמו עיירית בית שמש
ולכתוב מספר רב של תלונות אשר הגשת בתקופה האחרונה כגון 10 פעמים אי יציאה 5 איחור משמועתי 20 דילוג - התנהגות נהג וכו
ואני מדגיש לא לשלוח מייל לנ"ל על כל דבר קטן אלא במצטבר בלבד - ולהכניס בגוף המייל את דף הרעיון של חבר מועצת העיר ב"ש נמצא בנושא בית שמש (תנופה )
ד. וכן חשוב לתעד כל אירוע באשר הוא - ואם יש אנשים אשר מתעדים שיפנו אלי בפרטי
ה.בהקשר לתלונות על האתר של משרד התחבורה להגשת התלונות החדש בגלל הכוכבית של הלוחית רישוי ממשרד מבקר המדינה
אשר שוחחו איתי היום דקות ארוכות נאמר שהנושא בטיפול המשרד בגלל המון פניות אשר הגיעו ממכם - תמשיכו כך

אשכולות דומים

למי שעדיין לא מכיר
פונט זה- הזו"צ כיום.
פונט זה- אותו הזוג בעוד עשור.


פרק א' (מבוסס על טוריי מהעבר)

"מה קורה חני? נלחצת באזעקה?" נכנס מוישי לבית בהתרגשות "איזה בומים היו!"

"לגמרי!" ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן ברחוב!"

"לא צריך להגזים... אבל זה בהחלט היה עוצמתי".

"זה לא היה נפילות בכלל?"

"לא נראה לי"

"לא יודעת, גם אני וגם כמה שכנות הגענו למסקנה שכנראה זה היה נפילות..."

"אני הייתי בחוץ ואני..."

"מה זה בחוץ? לא נכנסת בכלל למקום מוגן?"

"לא היה באזור. שכבתי על הרצפה. ואז היה איזה חצוף אחד שבכלל עמד והסתכל לשמיים וצעק לי 'זהירות!' אני פשוט לא.."

"חח אתה לא ה..."

"את מבינה את החוצפה? הוא עומד וצועק לי ששוכב על הרצפה לפי הכללים, זהירות!"

"מוישי, חחחח אתה לא הבנת! הוא ראה יירוט אז הוא צעק לך 'זה יירוט'!"


"מה קורה חני? מה עשית עם הילדים באזעקה?" נכנס מוישה לבית בפנים נפולות "לא שמעו כמעט בומים!"

"איזה..." ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן על הבניין!"

"טוב, לא הגזמת... בכל מקרה, אני הייתי תקוע במקלט עם עוד חמישים איש כך שהאטרקציה הייתה נוראית!"

"צריך להתרגל..."

"התרעה!"

"למה? מה כבר..."

"מה לעשות, זה אני קובע?"

"לא, אבל זה אתה אמרת!"

"ואז מה, אני קשור? את רוצה שאני לא אגיד לך?"

"מה שלא תחש... טוב נו, אין לנו זמן לדבר, התרעה!"

"מה, רק בגלל שאמרתי שצריך להתרגל להצטופף במקלטים? תסביר את עצמך, זו לא חכמה להגיד לי שוב ושוב ללא הסברים 'את רעה, את רעה!''"
למי שלא מכיר:

פונט זה- הזוג כזו"צ.

פונט זה- הם, עוד עשר שנים.



"למה תתחפש?" מתייעצת חני.

"מה?" מוישי בהלם.

"למה תתחפש בפורים?"

"למה שאני אתחפש בפורים?"

"מה, כולם מתחפשים אחרי החתונה..."

"אוי, לא יהיה לי נעים מההורים שלך!"

"הם יאהבו את זה, אני בטוחה!"

"ומה עם השכנים?"

"עזוב אותך, אתה רואה איך הם נראים כל השנה...?"

"חח את צודקת, האמת, הם לא ממש מעניינים אותי..."

ובפורים:

"הו ר' נחום! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, למה התחפשתם? זה נראה ליצן, לא?"

"אוי ויי" נבהל מוישי "אז זה ליצן, לא קוז'אק?"


"מה קורה מוישה, על מה אתה חושב?" מתעניינת חני.

"אני חושב להתחפש בפורים..." פולט מוישה.

"מה, אף אחד לא מתחפש כבר בגיל כזה!""

"אני לא מדבר על ליצן או קוז'אק כמו הפדיחה בשנה ראשונה..."

"אויש, ההורים שלי לא יאהבו את זה..."

"עוד מעט תגידי לי גם השכנים..."

"זה אמור לעניין אותך!"

"נכון, אבל מה זה קשור אליהם אם אני אתחפש או לא... בכל מקרה, נחליט כבר מה נעשה!"

ובבוקר פורים:

"הו ר' יענקב! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, התחפשתם? אוי, זה גדול!"

"אני? התחפשתי? אה, ככן..." מגמגם מוישה ומהרהר באימה 'ידעתי שאני אשכח לעשות משהו עם כל הבלגן בבוקר של התחפושות לילדים... שיא הפדיחות! זה עוד מכנסי הפיג'מה הכי מוכתמות שלי!'
סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה