שיתוף - לביקורת שומרי שבת

[יאן]

ערבי טוב זה ערבי אין כזה דבר

"הלילה באחד בפשוטעים. יש סיר מיוחד בשבילנו", עברה ההודעה בקבוצת הואטסאפ 'ברכפלדוס'.

לאט לאט התמלאה החניה המאולתרת בשני אמבולנסים, שלושה אופנועים וכמה רכבים.

"אהרון, פינקת", חייך מיילך לעבר מוזג הטשולנט. שים פה עוד טיפה קישקע, יופי, ככה".

טוב תקשיבו, פתח שליימה את האספה המאולתרת. אם אנחנו לא נעשה משהו, אין מי שיעשה.
כולם הנהנו בהסכמה. חייבים לעשות משהו. השבת האחרונה עברה עליהם בחשש ואי נעימות. דירות נפרצות בזו אחר זו כאילו כאן זה רמלה לוד. הם לא אברכי כולל ויש מה לגנוב אצלם, ברוך השם.

אין בעיה עם שבת, המשיך שליימה. מותר טלפונים כרגיל, נשק, מה שצריך. זה חשש פיקוח נפש. אבל אם תופסים גנב, אסור לקרוא למשטרה אלא נשמור עליו לבד עד מוצאי שבת.

אבל למה הם נטפלים דווקא לאזור שלנו? הקשה יוני.
מה אתה לא מבין, ענה שמחה, תראה מיד אחרי הקראוון הזה איזה חושך. הם מתחבאים שם והופ, שתי שניות והם אצלך בבניין.
בקיצור, זו התוכנית, אמר שליימה. נתחלק לזוגות. כל זוג יהיה על גג של בניין אחר, נהיה בינינו בקשר בואטסאפ, אם מישהו רואה משהו חשוד, איזה מישהו נכנס לבניין בשעה מוזרה, נראה לא כמו כולם, מודיע לזוג בבניין ממול והולכים ביחד לתפוס אותו. למי שיש אקדח, גז מדמיע, הכל טוב. לא לפחד, יהיה פסדר.

ליל שבת. שליימה ושמחה עמדו על הגג של רשב"י 46 וצפו אל החושך. השעה היתה שתיים בלילה. אי שם הלך לו איזה אברך מאחר שבת. איפה הקשיו? נגמר? יא קמצן.

זזזזזזום. רטט הטלפון של שליימה. "מישהו יצא עכשיו מאחורי בית ישראל, יורד לכיוון הכיכר". הם נדרכו.
גבר לבוש חולצה לבנה, מכנסיים כחולות ונעלי אדידס לבנות נראה הולך במהירות כשהוא זורק מבטים לכל עבר. על גבו תיק.

הוא התקרב לעבר הבנין "שלהם" ונכנס פנימה.
הם ירדו קומה אחת והקשיבו בדממה. הוא נשמע עולה.
"בואו" כתב שליימה לחבר'ה בבניין ממול והחל לרדת. שמחה ירד אחריו כשידו ממששת את הגז מדמיע.

"בטח הוא יכנס לוינטרוב, הם לא בבית" לחשש שמחה, וצדק. מחלון חדר המדרגות הספיק לראות את מיילך ויוני נכנסים לבניין.
הגנב, כאילו ידע או שבאמת ידע, ניגש אל הדירה של וינטרוב, התעסק עם המנעול חצי דקה בשיטות הידועות רק לערבים, והנה הוא בפנים.
בשלוש אנחנו עליו, פקד שליימה. אחת שתיים ו...ש...לוש.
בום - טראח - טססססס- זבנג. על הרצפה שכב צעיר ערבי, כשדם נוזל מאפו, והביט בהם בפחד. הם הביטו על עצמם וגיחכו. שליימה עם משקיים עקומות, שמחה עם חולצה קרועה, מיילך לופת את ידו הפצועה, ויוני עם סכין שחיטה ביד. אתה נורמלי? זעם מיילך. כמעט חתכת אותי!

הערבי התיישב.
שכב! יא כלב! בעט בו יוני. הערבי התקפל בפינה.
מה נעשה איתו עכשיו? צריך לשמור עליו.
קודם נקשור אותו, הציע שליימה והביא מאנשהו חבל קפיצה. מותר לקשור בשבת, כי זה קשר רשעים ואינו מן המניין, התבדח שמחה. לא כולם הבינו.
הערבי נקשר והושלך לפינה.

כעת ישבו על הספות הנוחות של וינטרוב ונפנו לסקור את הסלון.
בוא'נה, שיפץ יפה, אה? אתה זוכר אותו הגיע לפה אברך דלפון, היה רץ למשנת יוסף עם עגלה, אבל מאז שפתח את החנות מחשבים, נהיה טחון.
אחחח, אתה יודע כמה חובות יש לו? מה אתה מדבר. רק שכירות על החנות הפיצית הזאת הוא משלם 5000. ומי בכלל קונה ממנו מזמינים מהאינטרנט. אוזניות וזה, הכל אלי אקספרס.
צ'מע, קונים או לא, יש לו בית יפה. היית חולם שהבית שך יראה ככה.

יואו איך אני עייף, בא לי קפה, מלמל יוני.
נו, מה הבעיה? ישך פה גוי של שבת. שיכין לך.
וואלה, הפצצת. נקשור לו את הרגליים, נשחרר לו את הידיים.

הי, שו אסמק? פנה שליימה לערבי.
פאיז.
וואלה פאיז, בוא למטבח. אנחנו צמאים.
הפאיז הלך והם הסבירו לו בתנועות ידיים של שפיכה וערבוב. לאחר כמה דקות, ישבו כולם ושתו קפה במרפסת. אני לא בטוח שזה מותר אמר מיילך.

עזוב, לצורך עונג שבת. וחוץ מזה אמרנו לו ברמז.
מותר, מותר, הסכימו כולם.

התפתחה שיחה על יהודים וערבים, היסטוריה של הפלסטינים, ביבי בנט וביידן, אבו מאזן כיפת ברזל, עזה והשטחים, דמוגרפיה, ילדים, ופרנסה. פאיז עשה רושם של אינטליגנט. סיפר שלמד רוקחות בבודפשט, אבל עובד במוסך של אבא.

הנה תראו תמונה של הבן שילי, שלף פאיז טלפון: איזה נסיך! שטן קטן חד גבתי הציץ אליהם.
אייי איזה מותק, התמוגגו כולם.
אז תגיד פאיז, אתה מטפל גם בלקסוס?
בטח, אצלי טיבול עשרת אלפים מאתיים שקל. עם החלקים.
חבל לא באתם עד היום. בכלל אני חושב, למה ערבים ויהודים צריכים לריב, אנחנו שם אתם פה, יש מספיק לכולם, זה רק הממשלות שיריבו. אנחנו רוצים רק עבודה ושקט, אינשאללה.

הבוקר האיר. נתפלל כאן. זה פיקוח נפש, לא? ערבי ככה יכול להסתובב חופשי בשכונה. מסוכן.
שמחה קפץ הביתה והביא לכולם סיר טשולנט ולחמניות. היתה אוירה טובה. פאיז עשה לכולם קפה שחור.

"בואו לתפילה. בואו לגאולה. אללה הוא הגדול מכולם" קרא המואזין עם דמדומי חמה. הערבי השתטח על השטיח והתפלל.
יאללה פאיז עוד מעט יוצא שבת ואנחנו מוסרים אותך למשטרה, אמר שליימה.
מה, למה משטרה? שאל פאיז. למה אתה עושה ככה חשבתי אנחנו כמו אחים. ואני עושה לך הטיבול חינם. עלי.

הם נאספו להתייעצות. סך הכל, אולי מדובר באמת בערבי בן טובים שמעד, ככה ידפקו לו את העתיד?
הם החליטו חד פעמי לשחרר אותו.

שבת יצאה והם ליוו אותו אל מאחורי שורת הקרוואנים.
אולי נעשה איזה תמונה מזכרת מהשבת? הציע שליימה.
לא, לא צריך תמונה, הגיב פאיז והתחיל להתרחק דרך הפירצה.

אבל רגע, איפה הטלפון שלי בכלל, שאל שליימה?
ושלי?
ושלי?
היי יא פאיז!

 

[הנף מקלדת]

גדול! מה זה גדול?! ענק! מה זה ענק?!
לא יודע... גדול כזה... נראה לי...

רק מה, נראה לי שורת הסיום מיותרת. הפאנץ' הידהד קודם

טוויסט בעלילה
תגיד פאיז איך אתה יודע לאכול טשולנט?

מה זאת אומרת סבתא שלי יהודיה.

וואלה!

וואלה וואלה, אמא של אמא שלי.

 

[castamir]

מושלם!

רק מה, נראה לי שורת הסיום מיותרת. הפאנץ' הידהד קודם

לי היא נשמעת מעולה. סוגרת יפה את הפינה.
לא באה לגלות את הפאנץ׳ אלא לחדד את כל הסיטואציה של ההתרחקות והעוקץ, ו"מנגנת" יפה את צליל הסיום.

תוחזר לאלתר!

 

[שלמה וייס]

משקיים

משקפיים

 

[ראש לשועלים]

למי שיש אקדח, גז מדמיע, הכל טוב. לא לפחד, יהיה פסדר.

אני מניח שכוונתך לצטט את הדובר העילג. ובכל זאת זו אחת השגיאות הכי מרגיזות בעברית המדוברת:
"למי שאיבד שעון רולקס מזוייף שיפנה למשפחת לטקס" /
"למי שיש לו כסאות חד פעמיים מיותרים בבית שיתקשר לגבאים"

 

[דיונון]

שליימה עם משקיים עקומות,

עקומים.

מכנסיים כחולות

כחולים.

 

[יאן]

לי היא נשמעת מעולה. סוגרת יפה את הפינה.
לא באה לגלות את הפאנץ׳ אלא לחדד את כל הסיטואציה של ההתרחקות והעוקץ, ו"מנגנת" יפה את צליל הסיום.

תוחזר לאלתר!

קסטמיר, היתה פה שורה אחרונה אחרת שמחקתי כבר.

למי שסקרן השורה היתה: צחוק רע ומתרחק ענה להם.

 

[castamir]

היתה פה שורה אחרונה אחרת שמחקתי

כמובן. עליה דיברתי.

שים לב שכתבתי "תוחזר לאלתר". ראיתי שכבר נמחקה.