סיפור דקנודניק

[דיונון]

ספוילר: בהשראת

ראה הלכה ונזכר מעשה

לומר 'תרכשי' זה תקני?

מעשה ב'דקדוק-נאצי' שהיה רודה בעם בשבט לשונו.
כל רז לא אניס ליה.
הגדיל לעשות, והיה כותב אחר שמות הצדיקים נוחם עדן - זתע"א, זכותם תגן עלינו אמן.
וכי קלה היא בעיניכם?!
זכות נקבה היא!
וכי בגלל מגדרה לא ישמע קולה ברמה?!
ויהי היום,
ומיודענו שם פעמיו לחוף הים.
לבש בגד-כפת,
נעל שקפקפים,
ארז פעקלאותיו,
בקבוק מי שתייה בימינו - המים ללגימה, והבקבוק לשטיפת הרגליים שוב ושוב ביציאה.
בשמאלית אחז שקית סנדוויצ'ים (כריכים) לאכלם טבולים בחול זהוב לקיים מנהג אבותינו.
ובכיס חולצתו הלבנה-צהבהבה שנים עשר שקלים כדי לקנות קרטיב אננס מה'גזלן'.
במים,
זלמן (אופס... נפלט לי השם שלו) נקלע למערבולת.
חתר, פרפר, ירק, עשה כל מה שביכולתו, אך ללא הועיל.
בצר לו החל זועק בקול גדול לעזרה:
הושיעו! הושיעו! הושיעו! הושיעו!
ולא שעה איש מיורדי הים לקריאה המוזרה,
ויבואו מים עד נפש.

 

[RACHELIZ]

אין כמו אסוציאציה...
והכותרת - דליקטס.

 

[קופי 100]

חתר, פרפר, ירק, עשה כל מה שביכולתו,

ענק! לגרגרותיך

 

[דיונון]

חתר, פרפר, ירק, עשה כל מה שביכולתו

לא שלי, של שולי.
נשך שרט ירק בעט עשה כל מה שביכולתו, זקן שכמותו, אוהו... נ נ נ נ נ נ נ (בן מלך)
בהחלט צריך לתת כבוד לשירים שלו.
ללמוד אותם.

 

[קופי 100]

לא שלי, של שולי.
נשך שרט ירק בעט עשה כל מה שביכולתו, זקן שכמותו, אוהו... נ נ נ נ נ נ נ (בן מלך)
בהחלט צריך לתת כבוד לשירים שלו.
ללמוד אותם.

הענק לגרגרותיך היה על שיבוץ מעולה.

 

[דיונון]

קרדיט למקור הסיפור - 'ילקוט הכזבים' של דן בן אמוץ וחיים חפר.
אין לי מושג מה הספר הזה ומה הוא מכיל ומשכך אין שום אחריות!
בסה"כ נתקלתי בזה:
משלב זה, במיוחד בדוגמאות הקיצוניות שלו, הוא ספק משלב וספק סוציולקט – דהיינו ניב של שכבה סוציאלית, במקרה זה, של שכבת המלומדים. עובדה זו הופכת את השימוש במשלב הזה לנושא נוח לבדיחות. בספרם של דן בן אמוץ וחיים חפר, "ילקוט הכזבים", מופיעה בדיחה המלמדת על חשיבות השימוש במשלב הנכון:

פעם טבע בכנרת המורה לעברית של דגניה א'. דווקא באותו זמן ישבו במקום המון חברה מהקורס לספורט של הפלמ"ח, אבל המורה צעק "הושיעו, הושיעו", ואיש לא הבין מה הוא רוצה.