שבורה

אם יורשה לי, אני חשה שהסיום הזה הוא לא בריחה.
הוא סיום מתכונן מראש.
הכותב המוכשר חשב שדרכו יהדהדו חזק יותר המסר והאמירה:
החיים זה לא מה שחשבתם, אה? גם הסיפור הזה זה לא מה שחשבתם.
ואני לא בורח וסוגר בסטה, אלא זו בדיוק האמירה שלי בענין.

זה היה פיילוט מענין לשיגור אמירה מסוימת.
אדרבה, אני עדיין מצפה לתגובתו, ודיברתי (כמו שאומרים המשגיחים) כאמור בעיקר אלי. ושכמוני.
 
שומו שמיים! לאן הגענו??? למה דבורי החמודה צריכה בגלל זה להתחתן עם גרוש?
זה כמו לומר שהבחורה אלרגית לבוטנים, ולכן מורידים
ככה מבחינתי. ז"א זו מגבלה מסוימת אבל קלה ממש ממש!
וגרוש זה ככ נורא??
עדיף להתחתןעםגרוש
ואושר ואושר וכו
מאשר ללקבל כזו שוויגער!!
ואני אישית מכירה יותרמגרוש אחד
שזה היה לא באשמתו
ונאלץ לעזוב
מסיבות רוחניות\בעיותנפשיות בצדהשני.
גם זה מיתוס!!!
 
לסיכום - המסר שעולה מן הסיפור:
יש אנשים שמתנהלים בצורה אי-רציונלית, גם אם זו פוגעת בכל הסובבים לה. אי אפשר לשנות אותם.
תשמרו מהם מרחק.
ואם אין לכם אפשרות כזו - תדאגו שהם לא יוכלו להשפיע על הדברים הנוגעים לכם.
ואם 'לא נעים' לכם לעמוד בצורה אסרטיבית נגד הדעה המתפרצת שלהם -
תחליטו האם אתם מעוניינים באושר שלכם על פי דרככם, גם אם זה יגרום לאי נעימות, או שאתם מעדיפים להשאר באיזור הנוחות.
בכל מקרה - לאחר שבחרתם, עליכם לעמוד בגאון מאחורי הבחירה שלכם, ולא ליילל כל החיים על 'מה היה יכול להיות אילו'.
 
אם יורשה לי לנתח את האכזבה מהסיפור מבחינה ספרותית:
בכל סיפור יש הרבה מרכיבים שבונים אותו. לא רק המסר (אמירה, בלועזית) חשוב, אלא גם צורת הכתיבה והמבנה.
בנוסף לכל, יש גם רכיב מרכזי וחשוב מאוד, והוא צורת ההגשה.
בסיפור הנ"ל בהמשכים יסכימו כולם כי צורת הכתיבה - הייתה משובחת: סגנון תואם ז'אנר ושפה טובה; המבנה ופריסתו - היה נכון: פרקים קצובים עם התפתחות מתונה בכל אחד מהם, תוך כדי התקדמות לאורך קו העלילה.
המסר - כמו שיעידו כולם בסוף, היה גם הוא חדשני ומיוחד.
אבל משהו בצורת ההגשה של המבנה לא היה נכון.
הסיפור התאפיין מתחילתו בצורת הגשה מתונה ואיטית: הליכה רצופה לאורך קו העלילה יחד עם פלשבקים לעבר, חשיפת גילוי בכל פרק מחדש תוך כדי משחק ברגש.
האפיון הכי מרכזי היה המיתון. הסיפור לא רץ לשום מקום, לא ניסה לספר כמה שיותר. הוא זרם לאט, על מי מנוחות, מנתב את הקוראים שלו לאורך העלילה.
ואז, בבת אחת, משהו השתבש.
פתאום בפרק האחרון היה רצף של מילים מהיר מהיר מהיר עכשיו אני מספר לכם את המסר שתדעו ושתבינו ושיהיה לכם לחיים שתדעו שזה לא כל כך כמו שאתם חושבים והרבה הרבה מסר מהר בקול.
זה לא ההגשה שאנחנו מכירים.
כשאומרים את המסר - אומרים גם את הסיפור. אבל כשמספרים את הסיפור, צריך לספר גם את המסר.
 
נערך לאחרונה ב:
אה, ומותר לך לא להיות סנוב ולהגיב למי שכותב כאן. הבנת?
כן כן. הבנתי. לא צריך לצעוק...

זה היה בתכנון מראש, החינוך הזה של הקוראים, או שפשוט יצא כך?
ת'אמת?
זה לא היה מתוכנן מראש.

למעשה בכל הסיפור הזה לא הרבה היה מתוכנן מראש. (למרות שכסופר מעונב אני צריך לשדר שהכל היה מתוכנן מהרגע הראשון, אבל איך אמרו פה? החיים לא תותים...)

הסיפור נבנה שלב אחרי שלב תוך כדי הכתיבה. כשהתחלתי את הסיפור אפילו לא ידעתי למה הם ביטלו את השידוך...

הנה למשל בפרק הראשון כתוב 'סיימתי את הארוחה, ברכתי ברכת המזון'. הקטע הוא שחולי צליאק לא מברכים ברכת המזון בסתם יום של חול... (ותודה ל@כנפיים על ההערה).


תקשיבו, עצבן אותי הסיפור.
כאילו, כולה, צליאק!!!!
שומו שמיים! לאן הגענו??? למה דבורי החמודה צריכה בגלל זה להתחתן עם גרוש?
זה כמו לומר שהבחורה אלרגית לבוטנים, ולכן מורידים
ככה מבחינתי. ז"א זו מגבלה מסוימת אבל קלה ממש ממש!
לא חשבתי שמורידים על זה.

זו שאלה שחזרה על עצמה. על גבי הפורום, בפניות בפרטי ואפילו בשיחות טלפון נזעמות.
"הסיפור שלך פוגע בקהילת הצליאק, הוא מציג את הצליאק כסיבה לשבור שידוך".

ובכן, במהלך כתיבת הסיפור התייעצתי עם סופרת מוכרת מאוד שפעילה בפרוג ומבינה בתחום הזה (מי שמזהה לא לגלות) - היא לא ראתה בסיפור פגיעה בחולי הצליאק.
נכון ששולמית מציגה את זה בצורה מזעזעת, אבל מישהו פה לקח את הדברים שלה ברצינות? אדרבה. כולם הבינו שהיא קלאפטע שמנסה לשמור על הבן שלה יותר מדי ועושה בדרך טעויות מחרידות.

למה בחרתי דווקא בצליאק ולא בסכרת נעורים למשל?
הייתי צריך למצוא משהו שמצד אחד הוא בעיה, ומצד שני שהגיוני שהבחור לא יראה אותו בחומרה.
סכרת נעורים זה דבר שאין סיכוי שהבחור לא יספר עליו להורים שלו. כולם מבינים את המשמעות של זה.
דווקא צליאק, שהיא לא איזה מחלה נוראית, אלא רגישות כלשהי שאפשר להתמודד ולחיות עמה היטב (יחסית) - הגיוני ואמין שהבחור לא יספר את זה להורים שלו. אני מכיר סיפור כזה שקרה במציאות.

מצטרפת לכל מי שהתאכזב מהסיום היבש כלכך.

במופע של אחד מגדולי הקומיקאים, קם איש מהקהל וצעק לעברו: אתה נוראי, הבדיחות שלך גרועות, וההופעה שלך דפוקה.
אמר לו הקומיקאי הנודע:
האמת היא שאני מסכים איתך,
אבל מה כוחנו שנינו כנגד כל הקהל העצום הזה?

upload_2019-12-4_2-21-31.png



טוב, עכשיו ברצינות.
האמת שבהתחלה חשבתי לעשות הפי-אנד (השידוך חוזר והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה).

אבל כשהסיפור התקדם, התחברתי לדמויות, למדתי אותם, הכרתי אותם, ופשוט הבנתי שזה לא הולך לקרות.

אז יכולתי להידחק ולהמציא מהלכים עלילתיים פלאיים שיפתרו את הפלונטר, אבל המטרה הראשונית של כתיבת הסיפור (מלבד לייקים כמובן :cool:) הייתה לספר על צד פחות מוכר ומדובר של החיים.
אז אם אני לא מספר על החיים כפי שהם - אני גם יכול לספר שמצאו תרופה לצליאק.
רוצים כזה הפי אנד?

אקיצער, החיים לא מושלמים וסיפורי הפי-אנד לא באמת תורמים לנו מלבד ריגוש רגעי (תראו פה מאמר מצוין של הרב דן טיומקין בנושא).


את ההערות ש@מ. י. פרצמן ניסחה במומחיות מרשימה לגבי שינוי הקצב והמבנה הפתאומיים - אני מקבל במידת מה.
ייתכן שהיה צריך להביא את המסר הזה בצורה יותר חלקה וסיפורית.
ייתכן גם שלא, יכול להיות שדווקא ה'בום' הזה הוא שעושה את העבודה.
בכל אופן, תודה על ההערות המחכימות.

ולסיום, תודה לאלו שסייעו בעצה לאורך הדרך: @יאן @מירה דביר @RACHELIZ @ארבע ו- @Ruty Kepler
ותודה לכולכם על כל הפרגונים והמחמאות. וגם על ההערות והביקורות.
 
נערך לאחרונה ב:
כשאומרים את המסר - אומרים גם את הסיפור. אבל כשמספרים את הסיפור, צריך לספר גם את המסר.
הגדרה קולעת!

אדון @הדוויג היקר, האם לא ציינת ברשימת התודות את הסופרת המדוברת?...
ומלבד זאת
אני סבור שאדם עם כישרון ספרותי כמוך יכול לתת סיום מוכשר, מריגוש "הפי אנד" מזויף.
 
אני מרגישה שהאכזבה מהסיום זה משתי סיבות גם כי יש בין המילים איזה אמירה של " אנשים [או יותר בעדינות "העולם"] אתם כאלה מגעילים אז קבלו..."
וגם כי הכתיבה היתה כל כך משובחת וטעימה והגלידה כל כך קטנה...שהיא נגמרה מהרר מידי.
בעיקר מהסיבה השניה...
 
תקשיבו, עצבן אותי הסיפור.
כאילו, כולה, צליאק!!!!
שומו שמיים! לאן הגענו??? למה דבורי החמודה צריכה בגלל זה להתחתן עם גרוש?
זה כמו לומר שהבחורה אלרגית לבוטנים, ולכן מורידים
ככה מבחינתי. ז"א זו מגבלה מסוימת אבל קלה ממש ממש!
לא חשבתי שמורידים על זה.

השידוך לא נשבר בגלל הצליאק.
הוא נשבר כי אמא של הבחור היא אשה רעה, קלפטע, שתלטנית ואנוכית עד גועל, ובעלת מידות מושחתות.

הסיפור לא נגד צליאקים - הוא נגד אנשים רעים. עוזר לנו קצת לזהות אותם.

דבורי ניצלה מגורל מר. גרוש יכול להיות אדם טוב מאד ולמי שמתחתנת איתו יכולים להיות חיים מאושרים.
אבל אשה רעה זה חסרון שלא עובר. ומי שנשוי לבן שלה, עתיד לסבול היטב.

אישית, אם היו מציעים לאחת מבנותיי את שתי האפשרויות, נגיד שיש רק שני בחורים בעולם: אחד גרוש מנישואין קצרים ללא השלכות, והוא חכם, עדין וטוב ובעל מידות, והשני בן של מכשפה מוצהרת ופעילה - הייתי מעודדת אותה לבחור בראשון.
 
עדיין, הסיום, לעומת כל הסיפור, כתוב בצורה לא תואמת את הרף הכללי.
 
השידוך לא נשבר בגלל הצליאק.
הוא נשבר כי אמא של הבחור היא אשה רעה, קלפטע, שתלטנית ואנוכית עד גועל, ובעלת מידות מושחתות.

הסיפור לא נגד צליאקים - הוא נגד אנשים רעים. עוזר לנו קצת לזהות אותם.

דבורי ניצלה מגורל מר. גרוש יכול להיות אדם טוב מאד ולמי שמתחתנת איתו יכולים להיות חיים מאושרים.
אבל אשה רעה זה חסרון שלא עובר. ומי שנשוי לבן שלה, עתיד לסבול היטב.

אישית, אם היו מציעים לאחת מבנותיי את שתי האפשרויות, נגיד שיש רק שני בחורים בעולם: אחד גרוש מנישואין קצרים ללא השלכות, והוא חכם, עדין וטוב ובעל מידות, והשני בן של מכשפה מוצהרת ופעילה - הייתי מעודדת אותה לבחור בראשון.
פחות מושחתת,
יותר חרדתית פחדנית מסכנה ועוד ועוד
 
פחות מושחתת,
יותר חרדתית פחדנית מסכנה ועוד ועוד
את חוששת להשתמש במילה 'מושחתת'?
אשה שמסוגלת להתעלל בשידוך ובחיים של הבן שלה ולא מסיבות מהותיות אמיתיות, היא: או משוגעת או מושחתת.
 
יותר חרדתית פחדנית מסכנה

יש לי הרבה מה לכתוב בעניין.
אממ.....
קודם כל זה תלוי באיך אנחנו בוחרים להביט על מניעים של אנשים. אם אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שכולם טובים, וזה רק מצוקות שגורמות לאנשים להיות רעים אז היא חרדתית ומסכנה.
אם אנחנו בנקודת הנחה שיש אנשים רעים ויש רוע, אז היא מרושעת, מושחתת.

וזה לא משנה.
כן משנה איך לא נותנים לזה לקרות. איך הצד הצודק והחלש, במקרה הזה, היה מצליח ומנצח.
איך נותנים לטוב כח. בתוך הבית, בחברה, בעולם, בתוכינו.
:rolleyes:
 
קצת צרם לי ה'מושחתת'. כי נכון שהיא פועלת בתכל'ס בצורה לא טובה, אבל מבחינתה זה מתוך דאגה. דאגה זה לא מקום מושחת.
 
קצת צרם לי ה'מושחתת'. כי נכון שהיא פועלת בתכל'ס בצורה לא טובה, אבל מבחינתה זה מתוך דאגה. דאגה זה לא מקום מושחת.
נכון.
אבל יש דאגה ויש דאגה.
דאגה לעצמי, לבן שלי, לזרת שלי - מתוך מקום שלא רואה אף אחד חוץ ממני בתמונה, ולא לוקח בחשבון את הנזק והכאב שעלול להיגרם למישהו אחר -
זה בדיוק מידות לא מתוקנות. אטימות. רוע. אי אכפתיות.

עריכה:
סליחה. בעצם, למה שתראה בכלל את הצד השני ותרחם עליהם?
הם הרי רמאים, נוכלים ואנשי רוע ומעללים שהפילו אותה בזדון בפח.
אבל המחשבה הזאת, היא חלק אינטגרלי מהאטימות, מראיית העולם של "אני ואפסי ואין עוד קיום בעולם הזה חוץ ממני".
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

משרד האוצר בשיתוף משרד העבודה וארגוני מעונות היום המוכרים (מעונות הסמל) הגיעו לסיכום על סיוע מהמדינה לתקופת המלחמה בחודש מרץ.​


תאריך פרסום: 23.03.2026

בהנחיית שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', וסגן ראש הממשלה ושר העבודה, יריב לוין: משרד האוצר, בשיתוף משרד העבודה וארגוני מעונות היום המוכרים (מעונות הסמל) הגיעו לסיכום על סיוע מהמדינה לתקופת המלחמה בחודש מרץ: החזר תשלומי הורים ומקדמות שכר למטפלות וזאת במטרה לתת מענה לאתגרים הכלכליים ולשמור על יציבות מעונות הסמל המפוקחים לגיל הרך.
הסיכום נשען על מתווה הפיצוי לעסקים והחל"ת במימון המדינה, והוא נועד להעניק ודאות כלכלית להורים ולצוותים, ולהבטיח את חזרת המעונות המפוקחים לפעילות מיד כשהנחיות פיקוד העורף יאפשרו זאת.
עיקרי הסיכום:
  • החזר כספי להורים: מתוך הבנת הנטל הכלכלי על המשפחות, הוסכם כי כ-85% מתשלומי ההורים בגין התקופה שבה המעונות לא פעלו יוחזרו.
  • תשלום למטפלות: במסגרת הסיכום, יינתן מענה לתשלום עבור המטפלות באמצעות דמי החל״ת לצד מענים נוספים.
  • רציפות תפקודית: הזרמת כספי הסבסוד תעניק לארגונים גמישות תזרימית, ותבטיח את היערכות המעונות לחזרה מהירה לפעילות מלאה, בכפוף להנחיות פיקוד העורף.
במשרדי האוצר והעבודה אומרים כי המתווה מקיים את עקרונות המתווה שגובש לעסקים ולעובדים במשק, וכי המדינה למעשה מקיימת אותו ביחס לעובדי מעונות הסמל.
שר האוצר, בצלאל סמוטריץ': "הגענו להסכמות חשובות עבור סיוע למעונות הסמל המפוקחים לתקופת המלחמה במטרה להבטיח את הרציפות התפקודית של המעונות, להקל על ההורים עם החזרת מרבית התשלומים, ולוודא שהמטפלות המסורות מקבלות מענה הולם, כולל מקדמות תשלום בהקדם האפשרי. אנחנו עושים את מירב המאמצים המשותפים כדי לתת יציבות ואיתנות שתסייע לאזרחים ולמשק לעבור את תקופת המלחמה בבטחון כלכלי".
סגן ראש הממשלה ושר העבודה, יריב לוין: ״אנו מצויים בתקופה מאתגרת ואנו מחויבים מחד לתת מענים לציבור ומאידך לשמור על חוסנה של מערכת הגיל הרך גם בשעת חירום. ההסכם שהגענו אליו עם ארגוני מעונות הסמל המפוקחים מבטיח יציבות, ביטחון כלכלי ורציפות חינוכית – ערכים מרכזיים למערכת החינוך ולחוסן הלאומי והחברתי. אני מחזק את ידי ההורים והציבור כולו על העמידה האיתנה בעורף ומקווה כי בשורה זו תקל על המשפחות בתקופה זו".
יו"ר פורום מעונות היום בפיקוח, ליאור גבאי: ״הסיכום של משרד האוצר ומשרד העבודה מביא סוף סוף ודאות להורים ולצוותים במעונות בתקופה מורכבת זו. ההחלטה על החזר תשלומים מירבי להורים ותשלום מלא למטפלות-מחנכות היא צעד חשוב והכרחי לשמירה על יציבות מעונות היום המפוקחים ועל הביטחון הכלכלי של העובדות. אנו שמחים כי משרדי האוצר והעבודה מבינים כי הצוותים החינוכיים, המטפלות והמחנכות הן אבן יסוד במערכת החינוך במדינת ישראל. זהו מסר חשוב של הכרה והערכה, ואנו מצפים להמשך שיתוף פעולה שיבטיח את חוסנו של תחום הגיל הרך גם בעתיד".
שלום וברכה,
ברצוני לברר בשביל מכרים-

אנו מנסים לאתר אנשים שרכשו דירה בפרויקט מגורים בעיר נתניה לפני כשנתיים במסגרת מודל התשלום ‎7/93.

מדובר בדירות חדשות שנרכשו “על הנייר”, כאשר בשלב הרכישה שולמה מקדמה של כ-7% ממחיר הדירה, והיתרה אמורה להיות משולמת לקראת מסירת הדירה (כ-93% מהסכום).

הרכישה בוצעה דרך מתווך שליווה את העסקה, ובמסגרת השיווק הוצג לרוכשים כי הרכישה היא על מנת למכור את הזכויות בדירה לפני המסירה.

המתווך גבה על השרות הזה כ-100K תוך התחייבות (לצערנו ללא כל תיעוד/ חוזה) שהוא ימצא קונה לדירה לכשתהיה מוכנה, והרוכשים יגזרו קופון של כמה מאות אלפים (ההפרש בין הדירה על הנייר לדירה המוכנה)

והנה- מתקרב זמן התשלום הסופי- והמתווך מודיע שהוא עשה כל מאמץ אך לא הצליח למכור את הדירה, מה שמשאיר את הרוכשים להתמודד לבד עם הצורך לשלם/למצוא קונה, בתוספת ההפסד העצום של הכסף שהוא גבה מהם ללא כל תמורה.

הבנו שישנם עוד קונים רבים שנפלו בפח...

המטרה שלנו היא ליצור קשר עם רוכשים נוספים כדי:
• להבין האם קיימים מקרים נוספים עם מאפיינים דומים
• להחליף מידע בין הרוכשים
• ולבחון אפשרות להתייעצות משפטית משותפת במידת הצורך

אם אתם:
• רכשתם דירה בפרויקט מגורים בנתניה לפני כשנתיים במסגרת עסקת ‎7/93
• נכנסתם לעסקה דרך מתווך שהציע ליווי או סיוע במכירת הדירה לפני המסירה
• או שאתם מכירים מישהו שנמצא במצב דומה

נשמח מאוד שתכתבו כאן, או שתשלחו מייל לכתובת: shenbituach ואז שטרודל ג'ימייל וכו'

בשורות טובות
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה