תורת המשחקים #1 / תפתחו יומנים

[דיו וקסת]

שלום לכם קהילת מושכי העטים, מחודדי הקולמוסים, אמני המילים.

ברשות המנהלים הנכבדים, הכותבים הקבועים, ומבקרים מזדמנים, מכובדיי כולם.
בסיעתא דשמיא נפתח כאן בפינה חדשה ונקווה שתביא לכולנו תועלת והנאה.
שם הפינה הוא 'תורת המשחקים' - משחקי כתיבה.
בכל פעם נעלה כאן 'משחק כתיבה' כלשהו. כלל חברי הפורום מוזמנים להשתתף בכיף שלהם. (וגם להציע רעיונות למשחקים)
זה יהיה שונה מהאתגר הדו"ש. לא תהיה ביקורת ושיפוט. לא יהיו מנצחים ומפסידים. סתם, כותבים בשביל הכיף.
מצידנו נשתדל ליצור משחקים מהנים וכיפיים. מצידכם אתם מתבקשים לקצר ככל האפשר (300-200 מילה) כדי שגם לנו יהיה כיף ונחמד לקרוא.
מתחילים.

נראה שהז'אנר הספרותי של יומן אישי תמיד היה כאן ותמיד יישאר. החל מיומנים המתארים את מוראות השואה ועד ליוֹמנוּש המתאר את הסערות החברתיות של המתבגרת מט'.
סקר שנערך הראה שכמעט כל אדם החליט לפחות פעם אחת בימי חייו לכתוב יומן. אותו סקר הראה שרוב היומנים ננטשו אחרי שלושה וחצי עמודים, אבל לא משנה.
(הסקר נערך אתמול בקרב בני משפחה אחת ).
טוב, מספיק לפטפט. הנה המשחק:
'תפתחו יומנים' - כתבו קטע פתיחה ליומן אישי.
איך הייתם פותחים את ה'יומן' שלכם? בשגרה או בסערה? מההתחלה או מהסוף? ריאלי או משתפך?

בהנאה -
תיהנו לכתוב, תיהנו לקרוא.

 

[דיו וקסת]

יומני היקר.
אתה יודע, יומני היקר. שאתה ממש לא יקר?
אתה בסך הכל מחברת היסטוריה שפתוחה לפָנַי בשיעור הכי משעמם בהיסטוריה, ומכיוון שנמאס לי לסכם את דברי המורה על התהליכים שקדמו למלחה"ע השניה. ואני יודעת שבכל מקרה בסוף אצטרך לקחת סיכומים ממלי טויב כדי להתכונן למבחן. אז אין לי כח לסכם את השיעור המשעמם הזה.
אבל אם המורה תראה שאני לא כותבת, היא תתחיל לשאול אותי שאלות על השיעור.
ואז השיעור יהפוך לשיעור מאד מעניין. בשביל כל הכיתה. לא בשבילי.
לכן כרגע, אתה הופך להיות יומני היקר.
איזה שיעמוווום. למה צריך ללמוד היסטוריה? למי יועיל לדעת מה היה כתוב בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב? הרבה יותר מעניין על מה הייתה אתמול המריבה בין ריבי טרופ לבין מלי טויב.
אז בוא ואספר לך יומני היקר, אני אספר לך הכל בהרחבה, עם כל הפרטים. ואם אתה משתעמם, אתה יכול לעשות את עצמך מקשיב, ובעצם לכתוב על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב.

 

[RACHELIZ]

ריבנטרופ-מולוטוב

ריבי טרופ לבין מלי טויב.

טווו(י)ב

 

[כנפיים]

יומני היקר.
אתה יודע, יומני היקר. שאתה ממש לא יקר?
אתה בסך הכל מחברת היסטוריה שפתוחה לפָנַי בשיעור הכי משעמם בהיסטוריה, ומכיוון שנמאס לי לסכם את דברי המורה על התהליכים שקדמו למלחה"ע השניה. ואני יודעת שבכל מקרה בסוף אצטרך לקחת סיכומים ממלי טויב כדי להתכונן למבחן. אז אין לי כח לסכם את השיעור המשעמם הזה.
אבל אם המורה תראה שאני לא כותבת, היא תתחיל לשאול אותי שאלות על השיעור.
ואז השיעור יהפוך לשיעור מאד מעניין. בשביל כל הכיתה. לא בשבילי.
לכן כרגע, אתה הופך להיות יומני היקר.
איזה שיעמוווום. למה צריך ללמוד היסטוריה? למי יועיל לדעת מה היה כתוב בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב? הרבה יותר מעניין על מה הייתה אתמול המריבה בין ריבי טרופ לבין מלי טויב.
אז בוא ואספר לך יומני היקר, אני אספר לך הכל בהרחבה, עם כל הפרטים. ואם אתה משתעמם, אתה יכול לעשות את עצמך מקשיב, ובעצם לכתוב על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב.

מצוין מצוין!
נוסטלגיה אמיתית מהשנים היפות, בהן בשביל לחלום ולכתוב היה צריך רק שיעור הסטוריה טוב...

כתוב באותנטיות וקולח בהתאם לזרם מחשבות נודד בשיעור שיעמום שכזה!
יופי!

 

[ביזנסטורי - אילה]

יומן יקר שלי

היום, לראשונה מאז שאני זוכרת את עצמי, אין לי עם מי לדבר.

תמיד הייתי מתעוררת לרעש של האחים והאחיות שלי, יוצאת עם שכנות לבית הספר, משחקת עם חברות בהפסקות, מקשיבה (או לא) למורות בשיעורים, יוצאת עם חברות אחרי צהרים, עוזרת לדודות בערבים, מדברת בטלפון עם כל מי שמעוניין וכו'.

ובכלל, מהרגע שהתארסתי הייתי במירוץ מטורף של קניות, סידורים, טלפונים, פגישות, היכרויות, לא היה לי זמן לנשום ובטח לא בשקט.

אחרי החתונה היה שבע ברכות, וכל יום קמנו מאוחר, אכלנו לאט, דיברנו, התארגנו ונסענו לעוד שבע ברכות אחד וכל הזמן הייתי מוקפת באנשים.

(רק עכשיו אני שמה לב שכל דבר שאני מפרטת אני נותנת מליון דוגמאות ומסבירה, ומוסיפה, ומבארת ומתארת, אם זה משעמם אותך – רק תגיד...)

בקיצור,

אתמול היה השבע ברכות האחרון, ועכשיו גמרנו לאכול ארוחת בוקר ובעלי הטרי יצא ללמוד ואני נשארתי לבד בבית! כל החברות שלי בסמינר וגם אחיות שלי, אמא שלי עובדת, את השכנות אני לא מכירה ופשוט אין לי עם מי לדבר!

ואין לי מה לעשות כי עוד אין לי מכונת כביסה ואנחנו אוכלים בצהריים אצל אמא שלי והבית מסודר ונקי. את העבודה אני מתחילה רק עוד שבועיים, ועד אז אין לי מה לעשות!

מ-ש-ע-מ-ם ל-י!!!

 

[ביזנסטורי - אילה]

דרך אגב,
הקטע לעיל מומצא.
את היומן שלי התחלתי לכתוב בגיל 16 והוא מלווה אותי בנאמנות עד היום.
(לא מגלה כמה זמן זה בדיוק, אבל מעל 5 שנים...)
ועוד נקודה,
מאז שנולדתי ועד היום (כולל)
עוד לא הייתי משועממת...
אבל היה נחמד לחשוב על מישהו אחר ולכתוב אותו...
איך אמרתם? תורת המשחקים...

 

[RACHELIZ]

יומן יקר שלי

היום, לראשונה מאז שאני זוכרת את עצמי, אין לי עם מי לדבר.

תמיד הייתי מתעוררת לרעש של האחים והאחיות שלי, יוצאת עם שכנות לבית הספר, משחקת עם חברות בהפסקות, מקשיבה (או לא) למורות בשיעורים, יוצאת עם חברות אחרי צהרים, עוזרת לדודות בערבים, מדברת בטלפון עם כל מי שמעוניין וכו'.

ובכלל, מהרגע שהתארסתי הייתי במירוץ מטורף של קניות, סידורים, טלפונים, פגישות, היכרויות, לא היה לי זמן לנשום ובטח לא בשקט.

אחרי החתונה היה שבע ברכות, וכל יום קמנו מאוחר, אכלנו לאט, דיברנו, התארגנו ונסענו לעוד שבע ברכות אחד וכל הזמן הייתי מוקפת באנשים.

(רק עכשיו אני שמה לב שכל דבר שאני מפרטת אני נותנת מליון דוגמאות ומסבירה, ומוסיפה, ומבארת ומתארת, אם זה משעמם אותך – רק תגיד...)

בקיצור,

אתמול היה השבע ברכות האחרון, ועכשיו גמרנו לאכול ארוחת בוקר ובעלי הטרי יצא ללמוד ואני נשארתי לבד בבית! כל החברות שלי בסמינר וגם אחיות שלי, אמא שלי עובדת, את השכנות אני לא מכירה ופשוט אין לי עם מי לדבר!

ואין לי מה לעשות כי עוד אין לי מכונת כביסה ואנחנו אוכלים בצהריים אצל אמא שלי והבית מסודר ונקי. את העבודה אני מתחילה רק עוד שבועיים, ועד אז אין לי מה לעשות!

מ-ש-ע-מ-ם ל-י!!!

מעניין שהיא מצאה דף ועט… בהתחלה אין כלמיני דברים כאלו בבית…

 

[RACHELIZ]

שלום לך יומני היקר!
אני ואלישבע עשינו תחרות מי מצליחה לכתוב יומן יותר ארוך מבלי לכתוב שום דבר!
אז ככה, בגלל שאני חייבת למלא אותך, אז אני פשוט רושמת ורושמת ורושמת עד שיגמרו לי המילים או עד שאני אתעייף. המאוחר מביניהם.
אני רואה שבינתיים הולך לי לא רע.. אולי עוד אהיה סופרת דגולה.. בינתיים אני רק יודעת לספור ת'דקות עד לצלצול הגואל בכיתה. אהה, אני עכשיו בבית משועממת והמשפטים האחרונים נכתבו בהשראת שני היומנים הראשונים. בעצם, משם התחיל הרעיון של אלישבע.
יופי.
מעניין כמה מילים אלישבע כבר רשמה.
וואלה, יש לי רעיון ליומן למי שרוצה, לכתוב כאילו הוא אלישבע! אבל בעצם זה לא פייר שהוא יראה את היומן שלי קודם, כי אז הוא פשוט יתאמץ לעקוף אותי באיזו מילה-שתיים אולי אפילו איזה סתם סימן קריאה עלוב ויקח את הניצחון. על מה בכלל התחרות? סתם על איזו גלידה שווה. אבל בעיקר בעיקר זה עצם ההצלחה!
שניה אני עושה רגע הפסקה והולכת לספור מילים.
תיכף אשוב.
רק 155 מילים.
לא מספיק!
איזה קטע, בהתחלה כשספרתי, ז"א העתקתי הכל, הוא הראה לי 800 ומשהו ולרגע לא הבנתי איך כתבתי כל כך (עדיף לא לכתוב כ"כ בראשי תיבות) הרבה מילים עד שקלטתי שבעצם זה מספר תווים. חבל.. טוב, נו, איך ממשיכים מכאן?
היום רות מזה העליבה אותי! היא לא מבינה כמה! לא יודעת מה יש לה, אבל לב? בטוח לא!
חושבת שהיא יכולה לומר כל דבר לכל אחד בלי לדפוק חשבון!
וואי מה רטוב כאן?
דימעה?? שלי??
טוב, יומני היקר, קצת עצוב לי מידי לכתוב בך עכשיו.
היה שלום ותודה שהקשבת עד כעת…

 

[מם יוד]

אני מבולבלת.
יש לי בארון המון מחברות שכתבתי, מאז שאני זוכרת את עצמי.
סיפורים מצוירים ושאינם
שירים בחרוזים ושאינם
הגיגים ותובנות מעניינים ושאינם...
יומן? לא היה לי בתכנית אף פעם..
ובכל זאת, פתחתי היום מחברת וכתבתי.
טוב, כי גם אח מיוחד לא היה לי בתכנית אף פעם.
וכיוון שד' לא מנהל את העולם לפי התכניות שלי-
נשאר לי לחשב מסלול מחדש.
כי מישהו חייב לקלוט לתוכו את הסערה שלי
ואתה, היומן, נבחרת.
האם זו בחירה חכמה?
ימים יגידו

 

[פסיק]

יח' טבת תשנ"ד.
אל תשאל מה שהיה עכשיו; אלי חטף לי עוד פעם את הצלחת הכתומה שאני אוהבת, ואני ויתרתי אפילו שאני גדולה ממנו בשנתיים.
כמו שאמא אמרה לי אני כותבת אותך - בסוד בסוד - ובך יהיו את ככככככל הוויתורים שלי.

ג' שבט תשע"ז
היום זה קרה. היא נראית בחורה חכמה ומוכשרת, אני כל כך שמח עם אליהו.
אני מאמינה שיום יגיע ויביא גם את תורי איתו.

 

[RACHELIZ]

רק בנות כותבות יומנים, אהה?

 

[רחשי הלב]

שלום יומן.
דבילי לומר שלום לחפץ, אבל אסתפק בזה שלא השתפכתי ב'יומני היקר' כמו ילדה.
אין לי מושג מה אני עושה פה, אבל אני חייב לכתוב משהו.
כל בוקר, אתה שומע? כל בוקר אני נכנס לשיעור, כותב בס"ד יפהפה ומעוצב בראש הדף, תאריך, מוסיף כותרת 'שיעור ממורינו הגראבד"ח צוקרמכר שליט"א', ומשם ואילך כל הדף מלא בשרבוטים חסרי פשר, בדרך כלל צורות קליגרפיות מגוונות של המילים 'בסייעתא דשמיא'.
וזהו. זה נמאס.
אז החל מהרגע אנסה לגוון ולכתוב הגיגים ואולי יום אחד העולם יפיק ממך תועלת כלשהי.
ופה מגיעה ההתלבטות הקורעת.
מצד אחד, יומן אמור להיות אישי. אישי ברמה כזו שאפשר לכתוב שם מה שבא לי, איך שבא לי, אפילו שטויות מוחלטות. הנה, רק בשביל הדוגמא: מיתלהפהפיתה. מוטיתלהפהפיתה.
מצד שני, קרה בהיסטוריה שיומן אישי הפך למפורסם. מספיק שתפרוץ פה שואה ויום אחד אולי יעשו ממך מוזיאון.
ומשכך, אני חייב לדחוף פה ושם מסרים נאצלים ונעלים כדי שאם מישהו יום אחד ישבור את מחסום ה"חדר"ג גמור ומוחלט, מי שפותח יהיה בחרם וארור ושמתא ונידוי" יוכל להתרשם עד כמה אדם נשגב ונפלא אני.
האמת שגם לכתוב יומן מתחיל להימאס לי, נראה לי שאני חוזר לשירבוטים.
ביי.

 

[א. איזראעל]

ומשכך, אני חייב לדחוף פה ושם מסרים נאצלים ונעלים כדי שאם מישהו יום אחד ישבור את מחסום ה"חדר"ג גמור ומוחלט, מי שפותח יהיה בחרם וארור ושמתא ונידוי" יוכל להתרשם עד כמה אדם נשגב ונפלא אני.

מה שנקרא:
"שלום יומן.
הרי אתה פלטפורמה לתכנן, מה אני רוצה שיכתבו עלי בספר הזכרון שיכתב לאחר פטירתי..."
ביי

 

[א יודעלע]

בס"ד יום ג' פר' כי תצא תשנ"ח בני ברק

המשגיח כבר הלך נראה שכולם אוחזים בלהרדם הגיע הזמן לכתוב על איך עבר היום הראשון בישיבה קטנה.

טוב אז הגענו בעשר ביחד עם האבות. כולנו נורא התביישנו חוץ מאחד חזקי קוראים לו, איזה אומץ יש לבחור, ניגש לכולם מציג את עצמו ושואל ת'שמות. כנראה ש. נו עדיף לא לכתוב לה"ר.

אח"כ היה את השמוע'ס של המשגיח אין לי מושג למה אבל לא הצלחתי להתרכז לשניה.

טוב אבל זה עבר מהר, כל כך מהר שפתאום באמצע שאני חולם על הבחור הגבוה הזה מוישי שהלוואי שיהיה חבר חדר שלי או לפחות חברותא לסדר ערב שעדיין אין לי, ו-פתאום אני רואה שכולם קמים מהמקום

שאלתי לאיפה הולכים, אה לא שמעת הוא אמר שהולכים עכשיו להתפלל מנחה, הוא אמר את כל הסדר יום חבל שפספסת, זרק לי מבט ביקורתי, טוב זה קליין מהרחוב שלי אנ'לא מתרגש ממנו בכלל,

האוכל בצהריים היה נחמד, האמת לא אכלתי כלום הייתי עסוק בליצור היכרויות חדשות, ולמצא חברים, משום מה לא מתחשק לי לדבר עם אלה שאני כבר מכיר, אבל אולי הם חושבים עלי שאני מתנשא.

עליתי ישר אחר הצהריים ל'סדר ' חשוב לעשות רושם טוב ובכלל מי יודע אולי אני עוד אהיה המתמיד של הישיבה, כנראה שחצי שיעור חשבו כמוני לפי התפוסה בבית מדרש אבל לא היה את מי להרשים, חוץ מאיתנו היה ריק, לא צוות לא בחורים מבוגרים,

ארוחת ערב אני אוזר אומץ וניגש למוישי, תגיד אתה כבר מסודר ל'סדר שלישי' שאלתי אותו.

והוא עונה לי : כן, למה ? אתה מחפש חברותא? לא . יש לי כבר, שיקרתי והרגשתי רע,

טוב אחרי כמה דקות התברר שבאמת יש לי חברותא לגמרי לא רע, בחור בשם זלמנוביץ, הוא הציע את עצמו, עשינו נסיון והיה מצוין

האמת שיש עוד הרבה לכתוב אבל אם אני רוצה סיכוי לקום בזמן חייבים כבר ללכת לישון,

אז בנתיים לילה טוב.

 

[SC]

יומני היקר,

זה ביטוי כל כך נדוש לפתוח איתו יומן חדש, אבל בכל זאת בחרתי בו. זה אולי נדוש, אבל אני לעולם לא אתן לאף אחד מלבדי לקרוא בך, אז מה אכפת לי לפנות אליך כך ולדבר אליך בלשון נוכח, כאילו שאתה מקשיב?

לפני יומיים נכנס אבא אל החדר ונתן לי אותך. הוא לא אמר הרבה דברים, רק נכנס כששכבתי על המיטה, כמו תמיד. הוא החזיק אותך ביד ואתה אפילו לא היית עטוף.

"קניתי לך מחברת, רחלי," הוא אמר. "חשבתי שאולי תרצי לכתוב בה את המחשבות שלך. אומרים שזה יכול לסדר אותן, את המחשבות."

אתה לא יודע איך זה תמיד, כי אתה עדיין חדש פה, אבל אולי עוד תכיר. אני שתקתי, כמו תמיד, ואבא לא מצא עוד מילים, גם כמו תמיד.

אז אבא שלא מצא עוד מילים פשוט הניח אותך על המיטה לידי ויצא מהחדר. ואני אפילו לא הסתכלתי עליך, כי לא היו לי מחשבות לסדר. לא היו לי מחשבות בכלל, ורציתי רק שקט.

עכשיו עברו כבר יומיים שבהם היית זרוק בצד על השולחן. השולחן היה מסודר, מסודר מידי, ואתה דקרת את העיניים שלי בכל פעם שהסתכלתי עליך מהמיטה. הזכרת לי את המחשבות שלא היו לי לסדר.

אבל עכשיו, איכשהו, אני מוצאת את עצמי רכונה מעליך עם עט עקום של פיילוט ששכב עמוק בתיק וכותבת בך בלי לחשוב. אני לא יודעת מה תהיה המילה הבאה, ולא יודעת מה כתבתי עד עכשיו. אני פשוט כותבת, ומתברר שיש לי מחשבות לסדר. ועוד איך.


אז איכשהו אתה כן עוזר לי, יומן שכמוך. אולי לך כן אספר איך קרה הכל? לאף אחד לא סיפרתי עד עכשיו, למרות שניסיתי. ניסיתי הרבה, אבל שום דבר לא יצא לי מהפה. אומרים שזה עוזר לספר, לפרוק את הרגשות מהלב. הוא לא מחסן, אתה מכיר את הביטוי? אבל להם לא יכולתי לספר, כי פחדתי שהם לא ישמרו את זה אצלם בבטן. ורק אתה - אתה תשתוק, הרי אין לך ברירה אחרת.

כן, אני חושבת שאספר לך. אבל כדי להיות בטוחה שאף אחד לא יקרא אותך בטעות – אני אקום עכשיו, סוף סוף, מהמיטה, ואלך לקנות לך מנעול.

תיכף אשוב, יומני היקר.

 

[RACHELIZ]

אני כל כך שמח עם אליהו.
אני מאמינה שיום יגיע ויביא גם את תורי איתו.

?

 

[גוגלית]

סוף זה תמיד התחלה, אז אתחיל מהסוף:

מתה הפרטיות.
היא קברה איתה את אחַי היומנים-לעתיד שלא יכָּתבו עוד.
איש וסודותיו כבר אינם נפגשים בחשאי פייס-טו-בוק,
אלא שמה, בזירה ההיא שחותרת תחתי.
שמה, כולם מכירים את כולם מגיגול קודם.
וכולם יודעים הכל על כולם ע"י הצלבת נתונים.
אין חורים ברשת.

אז הלאה מילים מטושטשות מדמעות, תחי הקורוזיה.
הלאה יומני שואה מרופטים, יחי הסטורי.
הלאה מפתח ומנעול ננסיים, תחי הסיסמה.
הלאה סוד-כמוס בפינת הדף העליונה, יש גלישה בסתר.
והלאה דנידין.
כולם כבר רואים ואינם נראים.
אבל איזה טעם יש לזה, כשכמעט הכל כבר ממילא גלוי לכולם?

אז תמשיכו הלאה, אנשים.
ו...כן. אל תשכחו לשתף.
חדר"ג ז"ל.

(יומנו של יומן)

 

[מ. ברא"י]

תאריך: 13/5/19

שעה:22:05

מיקום: מתחת למכתבה-

כדי שאף אחד לא יגלה אותך יומן סודי שלי

בסיעתא דישמיא

חרם דרבינו גרשום!!!!!​

אסור לאף אחד לקרוא ללא אישור הכותבת

הפרטים:.........​

יומני היקר שלום,

מזל טוב!

הרגע נולדת! וכבר אני דורשת ממך הקשבה והכלה...

יש עמוק בליבי מחשבות ורגשות כמוסים ביותר שאסור לאיש ליודעם,

ומשום שתכף עלול לקרות בי "התפרצות געשית" מעומס רגשותי,

אשפוך ליבי לפניך...

 

[מ. ברא"י]

ואני יודעת

@עבדקן , חשבתי שאת גבר...
(או שסתם כתבתם בלשון נקבה..)

 

[מ. ברא"י]

מעניין שהיא מצאה דף ועט… בהתחלה אין כלמיני דברים כאלו בבית…

תלוי אצל מי!!!
אצל חובבת כתיבה כמוני זהו מצרך חובה!!!