כי אלה נושאים שלא מתאים לדון בהם בבמה מעורבת, ופתוחה לקהל הרחב.אני רוצה גם לדעת מה את אומרת על זה...
למה שאפסיד כי אני לא שם???
קראתי שניים ואני קוראת את הסיפור בקטיפה. וסליחה אם הובן אחרת - לא דיברתי דווקא על הספרים שלך אלא באופן כללי על סבל בספרים.אני שואלת בעדינות- קראת את הספרים? כי אם יש משהו שאני שמה עליו דגש זה זה
הספר שיצא זה מה שהתפרסם בקטיפה או שעדיין יש סיפור אחר(אני לא קוראת קטיפה,ראיתי רק לא מזמן שיש סיפור של ליבי...)?קראתי שניים ואני קוראת את הסיפור בקטיפה. וסליחה אם הובן אחרת - לא דיברתי דווקא על הספרים שלך אלא באופן כללי על סבל בספרים.
יש לי מה לומר גם על הספרים שלך באופן נקודתי אבל פחות נעים לי כשהסופרת קוראת כל מילה שלי![]()
סיפור אחר, לא התפרסם המשכים כלל.הספר שיצא זה מה שהתפרסם בקטיפה או שעדיין יש סיפור אחר(אני לא קוראת קטיפה,ראיתי רק לא מזמן שיש סיפור של ליבי...)?
אשמח לשמוע, באמת.יש לי מה לומר גם על הספרים שלך באופן נקודתי אבל פחות נעים לי כשהסופרת קוראת כל מילה שלי
וואוו איך שנהנתי לקרוא את התגובה שלך!!!למה לקרוא על סבל? כדי לדעת.
כדי שבפעם הבאה שאפגוש אשה שבעלה חולה נפש, אדע לדבר אליה קצת יותר ברוֹך, יותר בעדינות. שהיא לא תהיה בשבילי 'אשתו של המשוגע ההוא', אלא גולדי.
ואם בחיידר של בני יהיה איש צוות עם מחלת נפש, אני אחשוב פעמיים, לפני שאתקשר לנבוח על המנהל 'למה אתה מעסיק משוגעים, זה מסוכן'.
וכדי שנבין עד כמה לפעמים החלמה מסרטן היא חסרה. ושלא תמיד מי שיוצא מהמחלה - חוזר להיות בריא. וכדי שלא נחשוב ש'הם סתם מתפנקים, הרי הוא כבר בריא', כשהזוג המחלים שוב ושוב לא מגיעים לאירועים, או מבטלים פגישות.
כדי שנבדוק לרגע, בשמחה שלנו, אם יש מישהו עם כסא גלגלים שאמור להגיע לאירוע. ואם כן, נדאג שהכל יהיה מונגש. נסכים להוסיף עוד מאמץ ועוד תשלום, כדי שהמוזמן שלנו לא ייאלץ לחזור על עקבותיו בלי להשתתף.
וכשנפגוש את הסנוב שפעם היה עשיר, ונפל, הטמבל, בהשקעה מפוקפקת (אנחנו בטוח לא היינו נופלים ככה) - נבין את הקושי שלו. כי הוא חי ברמה סבירה, אבל הוא חלם בשביל הילדים שלו הרבה יותר. וכשחלום מתנפץ, זה כואב.
והגרושה ההיא, שעד היום חשבנו שהיא בודדה וקצת משונה ו'למה היא לא מתחתנת, בטח יש לה משהו' - תהפוך בשבילנו לפייגא. ותהיה לנו טיפה אחת של עדינות וחמלה כשנדבר עליה.
(יש עוד, אבל בואו תקראו קודם, שלא יאשימו אותי בספוילרים).
בשביל זה אנחנו רוצים לקרוא גם על סבל, בין היתר.
טיעון ה'קוראים כדי להתחזק באמונה', לא תקף אצלי. בעיניי, אמונה לא נקנית בקריאת ספרים, היא נקנית בדם וביגיעה. זה שאקרא שהגיבורה לחשה בקול נרגש 'הכל משמים, הכל לטובה', גם כשבעלה גסס, לא ישנה בי כלום.
אבל מחשבה אחת, הבנה אחת, רגע אחד של מוסר - בשבילם שווה לקרוא ספר שלם.
מסתבר שיש אנשים כאלה אחרת ליבי לא היתה מוציאה כבר ספר חמישי נראה ליאני אישית נהנית לקרוא ספרים עצובים! אם אתן שואלות מה הרעיון וכו', יש אנשים שנהנים מספר מרגש ויצוב ומלא טרגדיות, בלי כל הרווחים והתובנות ומה שיוצא מהקריאה, אני מתחברת לספרים עצובים, הם הכי שואבים אותי ואני מתברת אליהם הכי טוב, יש אנשים כאלו! ואולי בשבילם נכתב הספר!
לא רק קראתי את כל ספריך, קראתי כמעט את כל הספרים שיצאו במגזר החרדי מאז שהוא מגזר חרדי... (ליימן? זריצקי? גרשוני?)לגמרי לא.
ומהירה וקלה זה בטח לא.
בעדינות אני מעזה לומר שמי שחושב ככה או שלא קרא את הספרים לעומק או שלא קרא אותם בכלל.
משפט חכם!רואה את כל המערכת,
בלי לאנוס לו את הרגש על העמוד הראשון בטרגדיה, ובעמוד השני לתת לו עוד טרגדיה כדי לוודא שהוא לא הולך לשומקום, ואם הוא חשב לעזוב אז כל 3 עמודים יש טרגדיה אחרת.
אם אחרי כל מה שהסברתי פה הלוך ושוב עד שכמעט הצטרדתי, את עדיין חושבת שהטרגדיות נועדו כדיאת לא צריכה את הטרגדיות כדי להחזיק אותנו הקוראים.
או כדילאנוס לו את הרגש
אז כנראה שיכולת ההבעה שלי בכתב לא כל כך מוצלחת כמו שחשבתי. חבל.לוודא שהוא לא הולך לשומקום
את יכולה לבקש מיונה ספיר להפסיק לכתוב מתח?אדרבה, תוציאי ספר ללא טרגדיה אחת, ונראה.
שוב, מי שלא מתחבר, באמת לא חייב לקרוא.מבלי לגרום לסחיטה רגשית לאנשים שלא מתחברים לסגנון הזה.
לא אצלי. במחילה.הרבה פעמים, בסיפורי האימה והסבל, הכל איום ונורא אך במציאות זה נראה ב"ה אחרת...
לכן אני מתחברת יותר להתחזקות של כל אחד מסיפורו האישי, שבו הוא רואה את כל המערכת, גם מבפנים.
סיפורי האימה והסבל,
את צודקת.את יכולה לבקש מיונה ספיר להפסיק לכתוב מתח?
מחסיה ברטלר להפסיק לכתוב ספרות טיפולית?
ממוישה גוטמן להפסיק להשתמש במשחקי מילים?
כי- בואו נראה אתכם מחזיקים את הקוראים גם ככה?
גם אצלי, זו תת-סוגה בפרוזה למבוגרים.
הסברתי את המניעים שלי, את המטרה שלי. @Ruty Kepler הוסיפה גם היא, בכשרונה, עוד היבטים.
מכאן ואילך, מי שרוצה לקרוא- שיקרא,
מי שלא רוצה- לא חייב, כמובן. יש מספיק מי שכן, ב"ה.
אבל אם סופר בחר במודע לכתוב באופן מסויים, למה הוא אמור לשנות אותו?
הגדרה מקסימה ומבטאת.גיליתי שזה לא אוסף טרגדיות זה אנשים מתמודדים, מתקדמים , מתבגרים...
www.prog.co.il
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כד
אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
הנושאים החמים