דרוש מידע ספר חדש של ליבי קליין

[ESTI אסתי]

יש לי הרבה מה לומר בנושא.
אשמח להמשיך בחכמת נשים..

אני רוצה גם לדעת מה את אומרת על זה...
למה שאפסיד כי אני לא שם???

 

[ליבי קליין]

אני רוצה גם לדעת מה את אומרת על זה...
למה שאפסיד כי אני לא שם???

כי אלה נושאים שלא מתאים לדון בהם בבמה מעורבת, ופתוחה לקהל הרחב.

 

[ESTI אסתי]

חבל לי...
יודעת שאני מפסידה...
מכורה לספרים שלך...
והתהיה הזאת באמת עלתה לי בראש...

 

[במבה נוגט]

אני שואלת בעדינות- קראת את הספרים? כי אם יש משהו שאני שמה עליו דגש זה זה

קראתי שניים ואני קוראת את הסיפור בקטיפה. וסליחה אם הובן אחרת - לא דיברתי דווקא על הספרים שלך אלא באופן כללי על סבל בספרים.
יש לי מה לומר גם על הספרים שלך באופן נקודתי אבל פחות נעים לי כשהסופרת קוראת כל מילה שלי

 

[שמחה לשמח]

קראתי שניים ואני קוראת את הסיפור בקטיפה. וסליחה אם הובן אחרת - לא דיברתי דווקא על הספרים שלך אלא באופן כללי על סבל בספרים.
יש לי מה לומר גם על הספרים שלך באופן נקודתי אבל פחות נעים לי כשהסופרת קוראת כל מילה שלי

הספר שיצא זה מה שהתפרסם בקטיפה או שעדיין יש סיפור אחר(אני לא קוראת קטיפה,ראיתי רק לא מזמן שיש סיפור של ליבי...)?

 

[במבה נוגט]

הספר שיצא זה מה שהתפרסם בקטיפה או שעדיין יש סיפור אחר(אני לא קוראת קטיפה,ראיתי רק לא מזמן שיש סיפור של ליבי...)?

סיפור אחר, לא התפרסם המשכים כלל.

 

[ליבי קליין]

יש לי מה לומר גם על הספרים שלך באופן נקודתי אבל פחות נעים לי כשהסופרת קוראת כל מילה שלי

אשמח לשמוע, באמת.
את יכולה גם בפרטי או במייל.
אני בכלל לא נבהלת מביקורת, להיפך.
אדמו"ר הרש"ב, הרבי החמישי של חב"ד (שהיום יום הסתלקותו, אגב), אמר-
'אהוב את הביקורת כי היא תעמידך על הגובה האמיתי'.
אם יש משהו שאני יכולה להעיד על עצמי באמת זה שאני נבנית מביקורת ואוהבת אותה.
הרבה דברים טובים בספרים שלי קרו בזכות ביקורת שקיבלתי, ולקחתי לתשומת לבי.

 

[~מירי לוריא ~]

למה לקרוא על סבל? כדי לדעת.

כדי שבפעם הבאה שאפגוש אשה שבעלה חולה נפש, אדע לדבר אליה קצת יותר ברוֹך, יותר בעדינות. שהיא לא תהיה בשבילי 'אשתו של המשוגע ההוא', אלא גולדי.

ואם בחיידר של בני יהיה איש צוות עם מחלת נפש, אני אחשוב פעמיים, לפני שאתקשר לנבוח על המנהל 'למה אתה מעסיק משוגעים, זה מסוכן'.

וכדי שנבין עד כמה לפעמים החלמה מסרטן היא חסרה. ושלא תמיד מי שיוצא מהמחלה - חוזר להיות בריא. וכדי שלא נחשוב ש'הם סתם מתפנקים, הרי הוא כבר בריא', כשהזוג המחלים שוב ושוב לא מגיעים לאירועים, או מבטלים פגישות.

כדי שנבדוק לרגע, בשמחה שלנו, אם יש מישהו עם כסא גלגלים שאמור להגיע לאירוע. ואם כן, נדאג שהכל יהיה מונגש. נסכים להוסיף עוד מאמץ ועוד תשלום, כדי שהמוזמן שלנו לא ייאלץ לחזור על עקבותיו בלי להשתתף.

וכשנפגוש את הסנוב שפעם היה עשיר, ונפל, הטמבל, בהשקעה מפוקפקת (אנחנו בטוח לא היינו נופלים ככה) - נבין את הקושי שלו. כי הוא חי ברמה סבירה, אבל הוא חלם בשביל הילדים שלו הרבה יותר. וכשחלום מתנפץ, זה כואב.

והגרושה ההיא, שעד היום חשבנו שהיא בודדה וקצת משונה ו'למה היא לא מתחתנת, בטח יש לה משהו' - תהפוך בשבילנו לפייגא. ותהיה לנו טיפה אחת של עדינות וחמלה כשנדבר עליה.
(יש עוד, אבל בואו תקראו קודם, שלא יאשימו אותי בספוילרים).

בשביל זה אנחנו רוצים לקרוא גם על סבל, בין היתר.

טיעון ה'קוראים כדי להתחזק באמונה', לא תקף אצלי. בעיניי, אמונה לא נקנית בקריאת ספרים, היא נקנית בדם וביגיעה. זה שאקרא שהגיבורה לחשה בקול נרגש 'הכל משמים, הכל לטובה', גם כשבעלה גסס, לא ישנה בי כלום.

אבל מחשבה אחת, הבנה אחת, רגע אחד של מוסר - בשבילם שווה לקרוא ספר שלם.

וואוו איך שנהנתי לקרוא את התגובה שלך!!!
אך עדיין חושבת שלמרות החשיבות לקרוא ולדעת להתחבר ל"אדם" שמאחורי המגבלה,
כשזה הופך לשיטה זה מאבד את הטעם.
קראתי את הספר הראשון התחברתי ונהנתי כנ"ל בשני, כשיצא השלישי כבר קצת נדהמתי...
זהו? אין עוד דרכים לקדם את הסידרה מלבד להוסיף עוד ועוד טרגדיות?
לדעתי משהוא מתפספס בכמויות המסחריות של הצרות והמחלות שנכנסות לספר אחד.
וחבל.

 

[שרי ווייס (אסתי ק.)]

אני אישית נהנית לקרוא ספרים עצובים! אם אתן שואלות מה הרעיון וכו', יש אנשים שנהנים מספר מרגש ויצוב ומלא טרגדיות, בלי כל הרווחים והתובנות ומה שיוצא מהקריאה, אני מתחברת לספרים עצובים, הם הכי שואבים אותי ואני מתברת אליהם הכי טוב, יש אנשים כאלו! ואולי בשבילם נכתב הספר!

 

[I can do it]

[

אני אישית נהנית לקרוא ספרים עצובים! אם אתן שואלות מה הרעיון וכו', יש אנשים שנהנים מספר מרגש ויצוב ומלא טרגדיות, בלי כל הרווחים והתובנות ומה שיוצא מהקריאה, אני מתחברת לספרים עצובים, הם הכי שואבים אותי ואני מתברת אליהם הכי טוב, יש אנשים כאלו! ואולי בשבילם נכתב הספר!

מסתבר שיש אנשים כאלה אחרת ליבי לא היתה מוציאה כבר ספר חמישי נראה לי
רק מנסות להבין למה זה מענין אתכם....

 

[ה. בקר]

אני אוהבת לקרוא ספרים שמלמדים אותנו האדם הקטן שחי חיים שקטים ונעימים [בערך] שיש סבל בעולם, וקשיים והתמודדויות. דברים שקיימים. הם נכתבים בלי הגזמה, פשוט מוצגים כפי שהם בלי כל מיני קישוטים וסרטים מזהב. בלי תחפושות. החיים כפי שהם. זה לא רק לדעת איפה שהוא בחלקו האחורי של המוח שיש דברים כאלו, אלא לקרוא, להיכנס קצת לנעליים של וקצת לשאת בעול יחד איתם. בלב.

זה נותן כח להתמודד עם דברים קטנים ובכלל להבין מי אנחנו, בני אדם קטנים מול בורא עולם גדול שהוא כל יכול, גם לרפא חולים קשים.

נותן פורפורציות לחיים. לומדים לומר תודה על מה שיש. לראות את חצי הכוס המלאה. להבין שיש י שהחיים בשבילם זה מערכת של סבל. להבין את הכאב. לדעת איך להתייחס אליו בצורה נכונה. ללמוד לתת ולעזור.

כך אני.

וכן, מכבדת דעה אחרת. אבל אותי סיפורים כאלו שלא מייפייפים את החיים בונים.

 

[אמונלה]

. להבין שיש שהחיים בשבילם זה מערכת של סבל. להבין את הכאב. לדעת איך להתייחס אליו בצורה נכונה. ללמוד לתת ולעזור.
ולזכור שאותם אנשים נישאים בידיים של אבא ומחובקים חזק, וחשים רגשות של קרבה שאדם מן השורה לא מרגיש. ושלרוב אנחנו מיחסים חשיבות לסבל ולתלאות, אבל רק מבפנים רואים אהבה גדולה! הרבה פעמים, בסיפורי האימה והסבל, הכל איום ונורא אך במציאות זה נראה ב"ה אחרת...
לכן אני מתחברת יותר להתחזקות של כל אחד מסיפורו האישי, שבו הוא רואה את כל המערכת, גם מבפנים.
אבל בהחלט צודקות מאןד בענין ההבנה לזולת שרוכשים ע"י התוודעות מקרוב לבעיות שלא תמיד נחשפנו אליהם, וצריך לשקול אם אין עוד דרכים לפתח אותה. מבלי לגרום לסחיטה רגשית לאנשים שלא מתחברים לסגנון הזה.

 

[cherry c]

לגמרי לא.
ומהירה וקלה זה בטח לא.
בעדינות אני מעזה לומר שמי שחושב ככה או שלא קרא את הספרים לעומק או שלא קרא אותם בכלל.

לא רק קראתי את כל ספריך, קראתי כמעט את כל הספרים שיצאו במגזר החרדי מאז שהוא מגזר חרדי... (ליימן? זריצקי? גרשוני?)
ולעומק? אין לי איך להגיב על זה כי זה לא משהו שניתן למדידה או להוכחה.

רומן אמיתי הוא רומן שפורש לקורא את הרגש של הגיבור, בלי לאנוס לו את הרגש על העמוד הראשון בטרגדיה, ובעמוד השני לתת לו עוד טרגדיה כדי לוודא שהוא לא הולך לשומקום, ואם הוא חשב לעזוב אז כל 3 עמודים יש טרגדיה אחרת. הספרים שלך נמצאים יותר על הז'אנר של ספרות אימה מאשר של רומן ספרותי.

הספרים שלך משובחים, הכתיבה שלך מתעלה מספר לספר בצורה מדהימה, את סופרת מעולה, יכולת הדיוק שלך והמחקר שאת עושה בכל נושא שאת כותבת היא מענגת, הכתיבה שלך גם רחבת היקף וגם יורדת לפרטים.
(אני מקווה ש)את לא צריכה את הטרגדיות כדי להחזיק אותנו הקוראים.
הדעה הזו שלי היא עוד מהספר הראשון שלך (ששם גם היה לי ביקורת על הכתיבה אבל היא ירדה בספרים האחרים).

אדרבה, תוציאי ספר ללא טרגדיה אחת, ונראה.

 

[תמר ה.]

רואה את כל המערכת,

משפט חכם!
סיפרה לי מדריכה במרכז חירומי שמטפל בילדים שהוצאו מהבית שלילדים יותר קל מאשר לאלו שרואים אותם מבחוץ כי הילדים חווים את הטרגדיות שלהם בתוך רצף של חיים. של בית ספר ובדיחות ומדבקות וקורקינט. המטפלים במרכז החרום שומעים כמעט רק את הטרגדיה עצמה בלי החסדים הקטנים מסביב ששומרים על הילד בשפיות.
זו חלק מהסיבה לכך שביקור חולים וניחום אבלים מסייעים גם לצד הבריא. הם רואים את המכלול העטוף בחסדים. את המורכבות.

 

[MACHAK]

גם אני קוראת כל ספר שיוצא (כמעט) ובהתחלה היה לי קשה עם הספרים של ליבי בגלל הטרגדיות אבל הכתיבה כן משכה אותי לקרוא ולא אשקר גם העלילה שהמשיכה בספר השני והשלישי סיקרנה אותי מאד (וגם כי אני אכן קוראת הרבה ומחפשת חומר חדש....)
אבל את המשך הסידרה קראתי בהתלהבות כי גילית שזה לא אוסף טרגדיות זה אנשים מתמודדים, מתקדמים , מתבגרים...
כבר גמרתי את הספר החדש 'לראות בטוב' ומה אומר לא אכזבת.... כרגיל! גם בספר הזה ההתמודדות של הדמויות מחזקת ומרגשת. שמחתי לפגוש אותם שוב בוגרים יותר אנושיים יותר וחזקים יותר...
תודה רבה @ליבי קליין הספר מיוחד!

 

[ליבי קליין]

בלי לאנוס לו את הרגש על העמוד הראשון בטרגדיה, ובעמוד השני לתת לו עוד טרגדיה כדי לוודא שהוא לא הולך לשומקום, ואם הוא חשב לעזוב אז כל 3 עמודים יש טרגדיה אחרת.

את לא צריכה את הטרגדיות כדי להחזיק אותנו הקוראים.

אם אחרי כל מה שהסברתי פה הלוך ושוב עד שכמעט הצטרדתי, את עדיין חושבת שהטרגדיות נועדו כדי

לאנוס לו את הרגש

או כדי

לוודא שהוא לא הולך לשומקום

אז כנראה שיכולת ההבעה שלי בכתב לא כל כך מוצלחת כמו שחשבתי. חבל.

אדרבה, תוציאי ספר ללא טרגדיה אחת, ונראה.

את יכולה לבקש מיונה ספיר להפסיק לכתוב מתח?
מחסיה ברטלר להפסיק לכתוב ספרות טיפולית?
ממוישה גוטמן להפסיק להשתמש במשחקי מילים?
כי- בואו נראה אתכם מחזיקים את הקוראים גם ככה?
גם אצלי, זו תת-סוגה בפרוזה למבוגרים.
הסברתי את המניעים שלי, את המטרה שלי. @Ruty Kepler הוסיפה גם היא, בכשרונה, עוד היבטים.
מכאן ואילך, מי שרוצה לקרוא- שיקרא,
מי שלא רוצה- לא חייב, כמובן. יש מספיק מי שכן, ב"ה.
אבל אם סופר בחר במודע לכתוב באופן מסויים, למה הוא אמור לשנות אותו?

 

[רקפת3]

מה שהולך פה....
לכל אדם יש זכות לבחור לו במדף הספרים מה לקרוא...
הצליבה שמתבצעת פה ממש לא לעניין!
אם לא היית אוהבת טעם של קייטרינג מסוים כי זה מתובל/אנמי מדי, היית מעלה את זה בראש כל חוצות בטענות?
יש ביקורת בונה, ויש סתם לקפוץ בראש ולהגיד וואי, אני לא סובלת איך שאת כותבת א-ב-ג...

 

[ליבי קליין]

מבלי לגרום לסחיטה רגשית לאנשים שלא מתחברים לסגנון הזה.

שוב, מי שלא מתחבר, באמת לא חייב לקרוא.
זה לא קטע בתפילה, כן?

הרבה פעמים, בסיפורי האימה והסבל, הכל איום ונורא אך במציאות זה נראה ב"ה אחרת...
לכן אני מתחברת יותר להתחזקות של כל אחד מסיפורו האישי, שבו הוא רואה את כל המערכת, גם מבפנים.

לא אצלי. במחילה.
אני משתדלת מאוד מאוד לתת את כל ההיבטים של ההתמודדות, גם את הטוב, והשמחה. את החיים בצד הקושי, שהם חיים במלוא מובן המילה. (גב הספר של 'לולא האמנתי', לדוגמא- 'זה בסדר לאכול שוקולד כשבעלך גוסס?')
את קרבת האלוקים שזוכים לה, את הניסים הקטנים והגדולים, את המערכת המשפחתית והזוגית שצומחת מתוך הקושי ובזכותו.
הרבה מעבר ל

סיפורי האימה והסבל,

 

[cherry c]

את יכולה לבקש מיונה ספיר להפסיק לכתוב מתח?
מחסיה ברטלר להפסיק לכתוב ספרות טיפולית?
ממוישה גוטמן להפסיק להשתמש במשחקי מילים?
כי- בואו נראה אתכם מחזיקים את הקוראים גם ככה?
גם אצלי, זו תת-סוגה בפרוזה למבוגרים.
הסברתי את המניעים שלי, את המטרה שלי. @Ruty Kepler הוסיפה גם היא, בכשרונה, עוד היבטים.
מכאן ואילך, מי שרוצה לקרוא- שיקרא,
מי שלא רוצה- לא חייב, כמובן. יש מספיק מי שכן, ב"ה.
אבל אם סופר בחר במודע לכתוב באופן מסויים, למה הוא אמור לשנות אותו?

את צודקת.
זכותך לבחור את הסוגה שברצונך לכתוב. גם אם היא ספרות אימה.
ויש אינספור שנהנו וימשיכו להנות.
(ויש תולעים כמוני שקוראים הכל וימשיכו לקרוא הכל)
תעלי ותצליחי.

מעריכה את היכולת שלך לשמוע ביקורת. זה לא קל. ובמגזר החרדי ביקורת ספרותית לצערי לא קיימת כלל. רק פה בפורום יש יכולת ממשק בין הסופר לקוראים, ורוב הסופרים בניגוד אליך לא מנצלים פלטפורמה זו.

 

[לשונית]

גיליתי שזה לא אוסף טרגדיות זה אנשים מתמודדים, מתקדמים , מתבגרים...

הגדרה מקסימה ומבטאת.
בדיוק זה!
ומי שלא מרגיש כך, וזכותו המלאה לא להרגיש כך - יש לו הרבה מאוד ספרים אחרים על המדף.