זרקור - צונאמי נוסטלגיה

[שמואל גרינשטיין]

חה חה חה...
אצלנו קראו לזו... המאחורה.
תביא רק למאחורה! אוקיי, אבל רק אחרי שאני יקרא את המאחורה של הבפנים.

ואצלנו קראו לזה - סיפור הגב.
זו היתה ההודעה ביום רביעי -
זרקור הגיע. תפוס לי ראשון סיפור הגב והתשבצים...

חני

 

[RacheliArt]

חדש ישן ומעורר עניין
תמונה טמונה...
הסיפור היפה בהמשכים על המשפחה שבביתם גרו הסבא והסבתא(לא כ"כ ישן)

 

[מרכז שטרן להורות קלה]

שאלת חכם חצי תשובה (:
אכן, זה התפרסם בשנת תרפפ"ו

סתם ידיעה מעניינת, ששנת תרפפ''ו היא בעצם תשס''ו.
זה הכל...

 

[אבימי]

תשמעו לפי פיצוץ הרגשות כאן-
הוצאת זרקור הנוכחי תעשה בחכמה רבה אם תוציא מבחר מהמדורים והקומיקסים.
אנשים יעופווו על זה...

 

[נוי]

תשמעו לפי פיצוץ הרגשות כאן-
הוצאת זרקור הנוכחי תעשה בחכמה רבה אם תוציא מבחר מהמדורים והקומיקסים.
אנשים יעופווו על זה...

יש להם היום מדור בשם:"זרקור שאהבנו", הסוקר את המדורים העתיקים.
(נראה לי שהוא הכי מעניין את הורי המנויים)

 

[מירי ב]

תשמעו לפי פיצוץ הרגשות כאן-
הוצאת זרקור הנוכחי תעשה בחכמה רבה אם תוציא מבחר מהמדורים והקומיקסים.
אנשים יעופווו על זה...

אני מתארת לעצמי שהסיפורים של היום יגרמו לפיצוץ רגשות אצל הבוגרים של מחר...

 

[yaakovh]

מי יודע איפה רחמים היום?

זוכרים עוד סיפורים?

רחמים.. רחמים לא רחמים אלא אברך מאד מאד רציני, תלמיד חכם גדול, שלא תדמיין שהוא קרא לעצמו רחמים פעם ושהוא צייר (כאברך) ציורים על מכוניות מעופפות....

 

[ronitg]

רוצים הביתה של רות בייפוס, עם הילדים שהבריחו מגרמניה לאנגליה
הייתי מתעמקת בזה שעות

 

[tofi]

וואו, איזה צונאמי של נוסטלגיה!
את רוב הסיפורים שהזכירו כאן אני מכירה מן העיתונים הישנים שאחיי הגדולים שמרו בשבילנו, הקטנים במשפחה.
היינו מורידים ערמות ערמות לפי שנים ויושבים לחרוש אותם במשך שעות ארוכות, החדר היה נראה אז כמו בריכת עיתונים

את המנוי לזרקור ההורים שלי עשו כשאחי הבכור היה בן עשר והפסיקו לפני כמה שנים כשאחי הצעיר כבר נעשה בר מצווה.
נזכרתי שההורים שלי מספרים שכשהם הציעו לאחים הגדולים שלי - שהיו אז בני עשר ושמונה - לעשות מנוי על זרקור, הם דחו את הרעיון בתוקף בטענה ש'זרקור זה עיתון של חילונים'
אח שלי אומר שעד היום הוא זוכר את ההרגשה שהיתה לו אז, של צדיק עליון שמתגבר על הפיתוי אפילו שהוא בא מצד ההורים

עוד קטע חמוד שהיה אצלנו בבית עם זרקור, חוץ מהמריבות שזה כולם מכירים בוריאציה זו או אחרת ,
היה אצלנו כלל שאת הזרקור שומרים לשבת וכיון שהוא היה מגיע עטוף בניילון היה די קל לאכוף את זה, אז היינו בולעים בצמא את סיפור הגב ומחכים לשבת אחרי סעודת הבוקר - למריבה המסורתית על 'מי ראשון בזרקור'.
רק בימי בין הזמנים היתה לנו פרצה, כי אז אחי הגדול היה מגיע מהישיבה ובתור אחד שכבר עבר את גיל החינוך, הוא הרשה לעצמו לעבור על הכלל המקודש הנ''ל והיה פותח את הזרקור כבר ביום רביעי [את גיל הזרקור כנראה קשה יותר לעבור ], ואז הייתי מחכה בשקט שיגמור לקרוא ולוקחת את העיתון לאיזו פינה צדדית לגמוע אותו בחטף.
הבעיה היתה להסביר אחר כך למה לא אכפת לי לתת לאחי הצעיר לקרוא לפני את הזרקור בשבת

 

[yaakovh]

אני זוכר את ההתרגשות ביום שלישי, בחזור מבית הספר הבייתה בידיעה שהעיתון מחכה שם, והריצה איתו לספה הגדולה ז"ל , והקריאה מהעמוד הקומיקס האחורי של רחמים ואח"כ של רות בייפוס הגאונית, דף אחרי דף, עד לעמוד הראשון, מהסיפור הכבד ביותר עד התינוקי ביותר, בלי לפספס כלום מהעיתון (אפילו את החדשות באיחור של חודשיים בחדש ישן ומעורר עניין)... וציור הקומיקס של החצי עמוד, ששלחתי לעיתון, כילד, מכתב עם בקשה להחליף את הציירת הזאת... בי. (:

 

[יעל אייזיקוביץ]

פרסום גיל הם החברת פרסום שמפיקה את העיתונים האלה
פגשתי אותם בצילומים שעשיתי ל"גיל" וחטפתי פרץ נוסטלגיה
אגב העיתון עדיין מקסים
ממש עשה לי חשק לעשות מנוי

 

[יעל ברג]

"גם לי יש מה לומר",
משפחת צאני...

אגב, לפני זמן מה הייתי צריכה להרצות על אסטרטגיות למידה וזכרתי קטע שקראתי לפני 20 שנה במשפחת צאני והשתמשתי בו... זה לא מראה על טיב הזיכרון שלי אלא על טיבה של משפחת צאני.

מצרפת

 

[יעל ברג]

ואפרופו "גם לי יש מה לומר"- מי כתבה את זה?

 

[Ok - מירי טריטל]

ואפרופו "גם לי יש מה לומר"- מי כתבה את זה?

רבקה שזורי אני חושבת

הסיפור של רחמים שהשאיר עלי הכי הרבה רושם הוא הסיפור של חטיפת כיתת ילדים ע"י אירים, זוכרים?
תענוג להיזכר
ובאמת זרקור של היום מקסים ביותר!

 

[לאה ורחל]

זרקור היה העיתון של הילדים

OK
הזכרת לי נשכחות על האירים שכלאו את כל הכיתה
אתם זוכרים איך הסיפור נגמר?

 

[לו יצוייר]

זרקור היה העיתון של הילדים

OK
הזכרת לי נשכחות על האירים שכלאו את כל הכיתה
אתם זוכרים איך הסיפור נגמר?

ווי ווי איזו נוסטלגיה. קראנו כל סיפור 200 פעמיים, 4 ילדים ביחד, כל אחד מכיוון אחר...
הסיפור עם האירים היה באיזו טירה? היה שם איזה ילד שלבש שריון והשמיע קולות, וחשבו שהוא רוח רפאים, לא?
את ההמשך כבר הספקתי לשכוח. בכל אופן עברו כמה עשורים מאז

 

[Ok - מירי טריטל]

ווי ווי איזו נוסטלגיה. קראנו כל סיפור 200 פעמיים, 4 ילדים ביחד, כל אחד מכיוון אחר...
הסיפור עם האירים היה באיזו טירה? היה שם איזה ילד שלבש שריון והשמיע קולות, וחשבו שהוא רוח רפאים, לא?
את ההמשך כבר הספקתי לשכוח. בכל אופן עברו כמה עשורים מאז

נכון! לילד עם השריון קראו אריה ולחוטף- אובריאן או משהו בדומה. מגניב להזכר

 

[אבימי]

הסיפור של רחמים על המטוס השקוף והעגבניות בשמיטה....
איזו חדשנות זו היתה, אפילו ביחס לביום עם ריבוי הכותבים והציירים, זה היה עם מעוף מטורף.

 

[♦ברכי קעניג♦]

טוב אני ממש לא קשורה לכל הנוסטלגיה של זרקור אבל הציורים של רות בייפוס מזכירים אותי לכיתה ג' לשיעור עברית כשלא היה לי כח להקשיב הייתי עוברת על כל ילדותינו ומחפשת את הציורים של רות
כשהייתי מוצאת הייתי מחפשת איפה היא שמה את החתימה שלה
הציורים שלה פשוט להתענג עליהם!!!

 

[חיה 92]

אני זוכרת שרות בייפוס הפסיקה לצייר בעיתון, מרוב אכזבה התקשרנו למערכת לשאול למה כבר אין ציורים שלה... הציורים שלה כ"כ הוסיפו לעיתון.

את הסיפור המצויר 'פעמון ורימון' אתם זוכרים?
ועל הציורים של רחמים אני כבר לא מדברת...