תוכן הצעה: אתגר סיפורים

יצירת תוכן מקצועי באמצעות הבינה המלאכותית
הוא הביט בחמדנות לתוך מעמקי הסיר שעל האש ורחרח באפו בקול רם, ובחוסר נימוס משווע.
מה הכנת לשבת? שוב את העוף שאני אוהב? תודה אמא! נעליו (ממתי הן נהיו כל כך עצומות?....) התעופפו לכל עבר והוא השתרע בנחת על הספא עם מקומון פירסומות משעמם, מגרד בקרקפתו בעצבנות תוך כדי קריאה.
רק לפני שעתיים הוא סיים את הזמן, נחת בבית בקול תרועה רמה, ולי נראה כאילו עברו יובלות…
זה לא שיש לי טענות אליו בסך הכל ילד טוב, רק שאני ובעלי טיפוסים מופנמים ושקטים, מהסוג הרגוע והשמרן, הכל אצלינו נע בשגרה ברוכה של כולל - עבודה - בית - לימודים, אני לא מחפשת ריגושים ולרוב הם גם לא מחפשים אותי, נוח לי בפינתי המגוננת והמתגוננת, בצל ארבעת הקירות הפשוטים אבל החמימים שלי.
יענקי זה סיפור אחר לגמרי, כבר מגיל קטן מאד הכל אצלו נעשה בקול תרועה רמה, ובדציבלים גבוהים, כאילו בידו חצוצרה רמה והוא מריע בה לכל עבר לקול תרועות ההמון, הרבה רגש ועסק מכל דבר קטן, שאני ובעלי בעלי השכל מתקשים להכיל.
לפעמים נדמה לי שאני נמחצת מכובד האנרגיות המתפרצות שהוא משרה סביבו, כבר בגיל 6 הוא ארגן קייטנת ענק לכל השכונה במרפסת הבית שלי, מול עיני המתפלצות, הוא אומנם ביקש רשות…אבל לא עם נכונות אמיתית לקבל תשובה שלילית, כי אם הייתי אומרת לא…תנחשו לבד.
בעלי השקט והעדין שישב בפינתו בבית הכנסת בצינעה נחבא אל הכלים, לפתע יצא לאור בזכות "הבן-יקיר" , אין מי שלא הכיר את יענקי בשכונה, יענקי מארגן את המדורת ל"ג בעומר, יענקי אחראי על ה"שיר השירים" יענקי מארגן תחרות הפיכת קלפים המונית בחצר בית הכנסת בהשתתפות לא פחות מ100 ילדים…
בישיבה קטנה הפערים רק הלכו והעמיקו, הוא התחיל לחשוב בגדול, ואצל יענקי גדול הוא גדול-ענק-מפלצתי ממש וחסר פורפוציות, הוא הצליח עם יכולת האירגון הפנומנלית שלו לארגן קעמפ בישיבה הסופר-שמרנית שבה למד, תתארו לכם ישיבה בסגנון בני ברקי של פעם עם אנשי צוות ישישים שעוד התחנכו על ברכי גדולי ישראל של הדור הקודם, נשרכים במורד הארבל על ידי הבן החברהמן שלי…כשהם ממלמלים לעצמם בזעם כבוש "לאיפה הוא סחב אותנו הוילדר הזה…"
וכעת מעצמת האנרגיה אצלי בסלון, בסוג של אתנחתא שלפני הסער, רק התחלנו את בין-הזמנים וליאין ספק שכבר מחר יענקי יזום איזה פרויקט מהפכני בשיתוף העירייה ורשת ישיבות בין הזמנים המקומית…ועוד היד נטוייה.
רק לפעמים כשבא לי קצת לחשוב חיובי אני חושבת בשקט בשקט לעצמי וכמובן שלא מספרת לבעלי, יכול להיות ש'שלום בער' הבא רובץ אצלי על הספה?.....
מאה אחוז כתיבה אנושית!
איזה בינה מכירה את המילה האידישאית וילדר? וכן חברמ'ן זה מידי אנושי..
 
כתבתי כבר לעיל אם נעשה חצי-חצי כמעט שלא שייך לנחש,
או 100%AI או 100% בן אנוש
אני לא מערבב אותם יחד
אוקיי, אז זו כתיבה אנושית.
קטע מצויין, אגב.
 
האתגר היומי...😉
AI או כתיבה אנושית?

הוא הביט בחמדנות לתוך מעמקי הסיר שעל האש ורחרח באפו בקול רם, ובחוסר נימוס משווע.
מה הכנת לשבת? שוב את העוף שאני אוהב? תודה אמא! נעליו (ממתי הן נהיו כל כך עצומות?....) התעופפו לכל עבר והוא השתרע בנחת על הספא עם מקומון פירסומות משעמם, מגרד בקרקפתו בעצבנות תוך כדי קריאה.
רק לפני שעתיים הוא סיים את הזמן, נחת בבית בקול תרועה רמה, ולי נראה כאילו עברו יובלות…
זה לא שיש לי טענות אליו בסך הכל ילד טוב, רק שאני ובעלי טיפוסים מופנמים ושקטים, מהסוג הרגוע והשמרן, הכל אצלינו נע בשגרה ברוכה של כולל - עבודה - בית - לימודים, אני לא מחפשת ריגושים ולרוב הם גם לא מחפשים אותי, נוח לי בפינתי המגוננת והמתגוננת, בצל ארבעת הקירות הפשוטים אבל החמימים שלי.
יענקי זה סיפור אחר לגמרי, כבר מגיל קטן מאד הכל אצלו נעשה בקול תרועה רמה, ובדציבלים גבוהים, כאילו בידו חצוצרה רמה והוא מריע בה לכל עבר לקול תרועות ההמון, הרבה רגש ועסק מכל דבר קטן, שאני ובעלי בעלי השכל מתקשים להכיל.
לפעמים נדמה לי שאני נמחצת מכובד האנרגיות המתפרצות שהוא משרה סביבו, כבר בגיל 6 הוא ארגן קייטנת ענק לכל השכונה במרפסת הבית שלי, מול עיני המתפלצות, הוא אומנם ביקש רשות…אבל לא עם נכונות אמיתית לקבל תשובה שלילית, כי אם הייתי אומרת לא!…תנחשו לבד.
בעלי השקט והעדין שישב בפינתו בבית הכנסת בצינעה נחבא אל הכלים, לפתע יצא לאור בזכות "הבן-יקיר" , אין מי שלא הכיר את יענקי בשכונה, יענקי מארגן את המדורת ל"ג בעומר, יענקי אחראי על ה"שיר השירים" יענקי מארגן תחרות הפיכת קלפים המונית בחצר בית הכנסת בהשתתפות לא פחות מ100 ילדים…
בישיבה קטנה הפערים רק הלכו והעמיקו, הוא התחיל לחשוב בגדול, ואצל יענקי גדול הוא גדול-ענק-מפלצתי ממש וחסר פורפוציות, הוא הצליח עם יכולת האירגון הפנומנלית שלו לארגן קעמפ בישיבה הסופר-שמרנית שבה למד, תתארו לכם ישיבה בסגנון בני ברקי של פעם עם אנשי צוות ישישים שעוד התחנכו על ברכי גדולי ישראל של הדור הקודם, נשרכים במורד הארבל על ידי הבן החברהמן שלי…כשהם ממלמלים לעצמם בזעם כבוש "לאיפה הוא סחב אותנו הוילדר הזה…"
וכעת מעצמת האנרגיה אצלי בסלון, בסוג של אתנחתא שלפני הסער, רק התחלנו את בין-הזמנים ולי אין ספק שכבר מחר יענקי יזום איזה פרויקט מהפכני בשיתוף העירייה ורשת ישיבות בין הזמנים המקומית…ועוד היד נטוייה.
רק לפעמים כשבא לי קצת לחשוב חיובי אני חושבת בשקט בשקט לעצמי וכמובן שלא מספרת לבעלי, יכול להיות ש'שלום בער' הבא רובץ אצלי על הספה?.....
אנושי
 
נכון. אוקיי, אז לאקסס משפט זה עוד מובן, אבל לא קטע שלם...


קוראים יהיו לזה, בוודאי, השאלה כמה הערכה תהיה לזה.
וגם- מה המטרה? הרי המטרה בקהילת כתיבה זה לקבל משוב וביקורת על הכתיבה.
ואם זה AI, אז מה העניין? לקבל ביקורת על הכישורים של הבינה? או על הפרומפט המוצלח?
ולכן:
האם לא היו פה קטעי AI שהיו זוכים להערכה רבה (כמו ההוא עם המשגיח הזקן)
לא רק זה. גם שגיאות דקדוקיות קלות, פיסוק...
אפשר לבקש את זה בפרומפט
 
טוב אני לא יכול שלא להצטרף.
הערה.
למרות שאני לא בקהילת כתיבה, אני כן יודע לכתוב סיפורים,
כך שאין מה להסתמך על זה.
עוד הערה - התשובה עלולה להפתיע אותכם.

כאן זה מתחיל:
זה התחיל ביום רגיל לגמרי, כזה שאתה לא זוכר ממנו כלום בסוף היום. אני זוכר שקמתי קצת מאוחר, כי השעון לא צילצל (או שהוא כן ואני פשוט התעלמתי, לא סגור על זה). היה אור כזה של בוקר אבל לא חזק, יותר כאילו השמש עצמה גם עוד מתלבטת אם שווה לקום היום.

יצאתי החוצה בלי לחשוב יותר מדי. היה קצת קר, למרות שאמרו שיהיה חם. תמיד אומרים. הרחוב היה כמעט ריק, רק איזה אחד עם כלב שעשה כאילו הוא מושך אותו אבל בעצם הכלב הוביל אותו.

ואז משום מה, בלי סיבה, עצרתי.

לא קרה כלום. באמת. שום דבר מיוחד. לא עבר רכב מהר, לא נפל משהו, אפילו לא היה רעש. פשוט עצרתי. כאילו הגוף שלי החליט משהו לבד.

עמדתי שם איזה חצי דקה, אולי יותר, ואני זוכר שחשבתי – למה אני פה עכשיו? לא במובן הפילוסופי, סתם... למה אני עומד דווקא בנקודה הזאת.

וזה היה מוזר כי לא הייתה תשובה.

כאילו בדרך כלל יש, גם אם היא טיפשית. הלכתי להביא משהו, מיהרתי לאנשהו, שכחתי משהו… אבל פה? כלום.

ואז המשכתי ללכת כאילו לא קרה כלום.

אבל מאז, זה קצת נשאר איתי.

ימים עברו, אולי שבועות, ואני שם לב שאני עוצר לפעמים בעוד מקומות. בלי סיבה. פעם ליד תחנת אוטובוס שלא הייתי צריך, פעם באמצע מדרכה, פעם אפילו בתוך חנות שסתם נכנסתי אליה כי היה מזגן.

ואנשים מסתכלים, לא בצורה דרמטית, פשוט כזה מבט קצר של “מה הוא עושה”, ואני גם לא יודע לענות להם אם הם היו שואלים.

יום אחד, זה קרה שוב, אבל הפעם זה היה שונה.

עמדתי ליד מעבר חציה, והיה רמזור אדום. חיכיתי כמו כולם. ואז פתאום הייתה לי תחושה כזאת, ממש ברורה, שאם אני אמשיך ללכת עכשיו – משהו לא טוב יקרה.

לא ראיתי כלום. הכל היה רגיל. מכוניות, אנשים, רעש.

אבל לא זזתי.

כולם התחילו ללכת, ואני נשארתי.

ואז, איזה רכב חתך את הפנייה מהר מידי, ממש עבר באדום. אם הייתי הולך עם כולם… לא יודע. לא רוצה לדעת.

עמדתי שם עוד כמה שניות אחרי שזה קרה, והלב דפק קצת מהר, אבל לא מפחד. יותר כמו… הבנה.

לא הבנה של משהו גדול, כן? לא איזה מסר מהיקום או שטויות כאלה.

פשוט הבנתי שאני לא תמיד צריך להבין.

מאז אני עדיין עוצר לפעמים. זה לא הפסיק. אולי אפילו יותר.

אבל עכשיו זה כבר לא מרגיש מוזר.

זה מרגיש… כאילו מישהו לוכש לי רגע, “חכה שניה”.

ואני מקש יב.

רוב הפעמים לא קורה כלום.

אבל לפעמים… כן.
 
האם לא היו פה קטעי AI שהיו זוכים להערכה רבה (כמו ההוא עם המשגיח הזקן)
היו זוכים להערכה רבה (קצת גזולה, אם יורשה לי לציין) עד הרגע שבו היו מגלים שזה AI...

אפשר לבקש את זה בפרומפט
על זה לא חשבתי :sne:
 
כאן זה מתחיל:
זה התחיל ביום רגיל לגמרי, כזה שאתה לא זוכר ממנו כלום בסוף היום. אני זוכר שקמתי קצת מאוחר, כי השעון לא צילצל (או שהוא כן ואני פשוט התעלמתי, לא סגור על זה). היה אור כזה של בוקר אבל לא חזק, יותר כאילו השמש עצמה גם עוד מתלבטת אם שווה לקום היום.

יצאתי החוצה בלי לחשוב יותר מדי. היה קצת קר, למרות שאמרו שיהיה חם. תמיד אומרים. הרחוב היה כמעט ריק, רק איזה אחד עם כלב שעשה כאילו הוא מושך אותו אבל בעצם הכלב הוביל אותו.

ואז משום מה, בלי סיבה, עצרתי.

לא קרה כלום. באמת. שום דבר מיוחד. לא עבר רכב מהר, לא נפל משהו, אפילו לא היה רעש. פשוט עצרתי. כאילו הגוף שלי החליט משהו לבד.

עמדתי שם איזה חצי דקה, אולי יותר, ואני זוכר שחשבתי – למה אני פה עכשיו? לא במובן הפילוסופי, סתם... למה אני עומד דווקא בנקודה הזאת.

וזה היה מוזר כי לא הייתה תשובה.

כאילו בדרך כלל יש, גם אם היא טיפשית. הלכתי להביא משהו, מיהרתי לאנשהו, שכחתי משהו… אבל פה? כלום.

ואז המשכתי ללכת כאילו לא קרה כלום.

אבל מאז, זה קצת נשאר איתי.

ימים עברו, אולי שבועות, ואני שם לב שאני עוצר לפעמים בעוד מקומות. בלי סיבה. פעם ליד תחנת אוטובוס שלא הייתי צריך, פעם באמצע מדרכה, פעם אפילו בתוך חנות שסתם נכנסתי אליה כי היה מזגן.

ואנשים מסתכלים, לא בצורה דרמטית, פשוט כזה מבט קצר של “מה הוא עושה”, ואני גם לא יודע לענות להם אם הם היו שואלים.

יום אחד, זה קרה שוב, אבל הפעם זה היה שונה.

עמדתי ליד מעבר חציה, והיה רמזור אדום. חיכיתי כמו כולם. ואז פתאום הייתה לי תחושה כזאת, ממש ברורה, שאם אני אמשיך ללכת עכשיו – משהו לא טוב יקרה.

לא ראיתי כלום. הכל היה רגיל. מכוניות, אנשים, רעש.

אבל לא זזתי.

כולם התחילו ללכת, ואני נשארתי.

ואז, איזה רכב חתך את הפנייה מהר מידי, ממש עבר באדום. אם הייתי הולך עם כולם… לא יודע. לא רוצה לדעת.

עמדתי שם עוד כמה שניות אחרי שזה קרה, והלב דפק קצת מהר, אבל לא מפחד. יותר כמו… הבנה.

לא הבנה של משהו גדול, כן? לא איזה מסר מהיקום או שטויות כאלה.

פשוט הבנתי שאני לא תמיד צריך להבין.

מאז אני עדיין עוצר לפעמים. זה לא הפסיק. אולי אפילו יותר.

אבל עכשיו זה כבר לא מרגיש מוזר.

זה מרגיש… כאילו מישהו לוכש לי רגע, “חכה שניה”.

ואני מקש יב.

רוב הפעמים לא קורה כלום.

אבל לפעמים… כן.
כתיבה אנושית שמנסה להתחזות למלאכותית : )
 
זה התחיל ביום רגיל לגמרי, כזה שאתה לא זוכר ממנו כלום בסוף היום. אני זוכר שקמתי קצת מאוחר, כי השעון לא צילצל (או שהוא כן ואני פשוט התעלמתי, לא סגור על זה). היה אור כזה של בוקר אבל לא חזק, יותר כאילו השמש עצמה גם עוד מתלבטת אם שווה לקום היום.

יצאתי החוצה בלי לחשוב יותר מדי. היה קצת קר, למרות שאמרו שיהיה חם. תמיד אומרים. הרחוב היה כמעט ריק, רק איזה אחד עם כלב שעשה כאילו הוא מושך אותו אבל בעצם הכלב הוביל אותו.

ואז משום מה, בלי סיבה, עצרתי.

לא קרה כלום. באמת. שום דבר מיוחד. לא עבר רכב מהר, לא נפל משהו, אפילו לא היה רעש. פשוט עצרתי. כאילו הגוף שלי החליט משהו לבד.

עמדתי שם איזה חצי דקה, אולי יותר, ואני זוכר שחשבתי – למה אני פה עכשיו? לא במובן הפילוסופי, סתם... למה אני עומד דווקא בנקודה הזאת.

וזה היה מוזר כי לא הייתה תשובה.

כאילו בדרך כלל יש, גם אם היא טיפשית. הלכתי להביא משהו, מיהרתי לאנשהו, שכחתי משהו… אבל פה? כלום.

ואז המשכתי ללכת כאילו לא קרה כלום.

אבל מאז, זה קצת נשאר איתי.

ימים עברו, אולי שבועות, ואני שם לב שאני עוצר לפעמים בעוד מקומות. בלי סיבה. פעם ליד תחנת אוטובוס שלא הייתי צריך, פעם באמצע מדרכה, פעם אפילו בתוך חנות שסתם נכנסתי אליה כי היה מזגן.

ואנשים מסתכלים, לא בצורה דרמטית, פשוט כזה מבט קצר של “מה הוא עושה”, ואני גם לא יודע לענות להם אם הם היו שואלים.

יום אחד, זה קרה שוב, אבל הפעם זה היה שונה.

עמדתי ליד מעבר חציה, והיה רמזור אדום. חיכיתי כמו כולם. ואז פתאום הייתה לי תחושה כזאת, ממש ברורה, שאם אני אמשיך ללכת עכשיו – משהו לא טוב יקרה.

לא ראיתי כלום. הכל היה רגיל. מכוניות, אנשים, רעש.

אבל לא זזתי.

כולם התחילו ללכת, ואני נשארתי.

ואז, איזה רכב חתך את הפנייה מהר מידי, ממש עבר באדום. אם הייתי הולך עם כולם… לא יודע. לא רוצה לדעת.

עמדתי שם עוד כמה שניות אחרי שזה קרה, והלב דפק קצת מהר, אבל לא מפחד. יותר כמו… הבנה.

לא הבנה של משהו גדול, כן? לא איזה מסר מהיקום או שטויות כאלה.

פשוט הבנתי שאני לא תמיד צריך להבין.

מאז אני עדיין עוצר לפעמים. זה לא הפסיק. אולי אפילו יותר.

אבל עכשיו זה כבר לא מרגיש מוזר.

זה מרגיש… כאילו מישהו לוכש לי רגע, “חכה שניה”.

ואני מקש יב.

רוב הפעמים לא קורה כלום.

אבל לפעמים… כן.
אנושי.
1. זורם ופחות תבניתי.
2. טעות הקלדה: ואני מקשי ב.
3.חסר מבנה קלאסי עם התחלה אמצע וסוף, מה שמאפיין כתיבה של בינה.
 
בינה או אני?


אליהו עמד מול הדלת כמה שניות יותר ממה שנראה הגיוני.
לא מתוך דרמה - פשוט כי לא היה לו כוח להיכנס.

היד שלו כבר הייתה על הידית, אבל היא לא לחצה. הוא הביט בה כאילו היא שייכת למישהו אחר. היו עליו שריטות קטנות שלא זכר מאיפה הגיעו. פעם היה שם לב לדברים כאלה. היום - פחות.

מבפנים נשמע רעש עמום. כיסא זז. אולי הרוח. אולי לא.

“אתה מתכנן להישאר שם?” נשמע קול מאחוריו.

הוא הסתובב. יעקב עמד במרחק כמה צעדים, ידיים בכיסים, כאילו יצא במקרה ולא חיכה לו כבר רבע שעה.

“חשבתי על זה,” אמר אליהו.

“על להיכנס?”

“על אם זה שווה את זה.”

יעקב הרים גבה, אבל לא חייך. “זה בית. לא חוזה.”

אליהו משך בכתפיים. “זה מרגיש יותר כמו חוזה.”

שתיקה קצרה. לא מהסוג הכבד - סתם שתיקה של שני אנשים שאין להם משהו טוב להגיד.

יעקב התקרב קצת, הסתכל על הדלת, ואז על אליהו. “אתה מפחד שמה?”

אליהו לא ענה מיד. הוא ניסה לנסח משהו חכם, משהו מדויק - אבל כל מה שיצא היה:
“אני לא יודע מה מחכה לי בפנים.”

יעקב נאנח קלות. “ברור שאתה יודע. זה אותו בית.”

“כן,” אליהו אמר, “אבל לא אותו אני.”

זה יצא מהר מדי, כאילו חיכה שם כבר זמן.

יעקב שתק רגע. הפעם זה כבר היה שקט אחר - כזה שמקשיב.

“אז מה הבעיה?” הוא שאל לבסוף. “תיכנס בתור מי שאתה עכשיו.”

אליהו חייך חצי חיוך. “הלוואי שזה היה עובד ככה.”

הוא סובב קצת את הידית, שחרר, ואז שוב. כמו בדיקה, לא ניסיון אמיתי.

“אתה יודע מה מצחיק?” הוא אמר. “פעם לא הייתי חושב פעמיים. פשוט נכנס. לא משנה מה היה שם.”

“ופעם גם היית עושה הרבה שטויות,” יעקב אמר ביובש.

“נכון,” אליהו הנהן. “אבל לפחות לא הייתי עומד מול דלת כאילו היא שופטת אותי.”

יעקב חייך עכשיו, קטן. “הדלת לא שופטת אותך.”

“לא,” אליהו אמר. “אבל אני כן.”

שוב שקט.

הרעש מבפנים נפסק. עכשיו היה שקט מוחלט. כאילו מישהו מחכה - או כאילו אף אחד לא שם בכלל.

אליהו לקח נשימה עמוקה, אבל היא לא עזרה במיוחד.
“אם אני אכנס,” הוא אמר לאט, “אני צריך להתמודד עם מה שיש שם. עם מה שלא השתנה. עם מה שכן.”

יעקב הנהן. “כן.”

“ואם אני לא אכנס-”
“אז זה גם לא ייעלם,” יעקב השלים.

אליהו צחק קצר. לא מצחיק באמת.

“אין פה אופציה טובה, אה?”

“יש,” יעקב אמר. “יש אופציה אמיתית. זה הכי קרוב שטוב מגיע.”

אליהו הביט שוב בדלת. הפעם הוא לא ניסה לחשוב עליה כעל משהו גדול. זו הייתה דלת. עץ ישן. צבע מתקלף בפינה. ידית קצת רופפת.

לא סמל. לא מבחן.

סתם דלת.

הוא לחץ.

הדלת נפתחה בקלות מפתיעה.

אליהו נשאר לעמוד בפתח רגע אחד, ואז נכנס - לא בטוח, לא שלם, אבל גם לא בורח.

יעקב נשאר בחוץ עוד כמה שניות, כאילו נותן לזה לקרות בלי קהל.

ואז, בלי למהר, נכנס אחריו וסגר את הדלת.
 
בינה או אני?


אליהו עמד מול הדלת כמה שניות יותר ממה שנראה הגיוני.
לא מתוך דרמה - פשוט כי לא היה לו כוח להיכנס.

היד שלו כבר הייתה על הידית, אבל היא לא לחצה. הוא הביט בה כאילו היא שייכת למישהו אחר. היו עליו שריטות קטנות שלא זכר מאיפה הגיעו. פעם היה שם לב לדברים כאלה. היום - פחות.

מבפנים נשמע רעש עמום. כיסא זז. אולי הרוח. אולי לא.

“אתה מתכנן להישאר שם?” נשמע קול מאחוריו.

הוא הסתובב. יעקב עמד במרחק כמה צעדים, ידיים בכיסים, כאילו יצא במקרה ולא חיכה לו כבר רבע שעה.

“חשבתי על זה,” אמר אליהו.

“על להיכנס?”

“על אם זה שווה את זה.”

יעקב הרים גבה, אבל לא חייך. “זה בית. לא חוזה.”

אליהו משך בכתפיים. “זה מרגיש יותר כמו חוזה.”

שתיקה קצרה. לא מהסוג הכבד - סתם שתיקה של שני אנשים שאין להם משהו טוב להגיד.

יעקב התקרב קצת, הסתכל על הדלת, ואז על אליהו. “אתה מפחד שמה?”

אליהו לא ענה מיד. הוא ניסה לנסח משהו חכם, משהו מדויק - אבל כל מה שיצא היה:
“אני לא יודע מה מחכה לי בפנים.”

יעקב נאנח קלות. “ברור שאתה יודע. זה אותו בית.”

“כן,” אליהו אמר, “אבל לא אותו אני.”

זה יצא מהר מדי, כאילו חיכה שם כבר זמן.

יעקב שתק רגע. הפעם זה כבר היה שקט אחר - כזה שמקשיב.

“אז מה הבעיה?” הוא שאל לבסוף. “תיכנס בתור מי שאתה עכשיו.”

אליהו חייך חצי חיוך. “הלוואי שזה היה עובד ככה.”

הוא סובב קצת את הידית, שחרר, ואז שוב. כמו בדיקה, לא ניסיון אמיתי.

“אתה יודע מה מצחיק?” הוא אמר. “פעם לא הייתי חושב פעמיים. פשוט נכנס. לא משנה מה היה שם.”

“ופעם גם היית עושה הרבה שטויות,” יעקב אמר ביובש.

“נכון,” אליהו הנהן. “אבל לפחות לא הייתי עומד מול דלת כאילו היא שופטת אותי.”

יעקב חייך עכשיו, קטן. “הדלת לא שופטת אותך.”

“לא,” אליהו אמר. “אבל אני כן.”

שוב שקט.

הרעש מבפנים נפסק. עכשיו היה שקט מוחלט. כאילו מישהו מחכה - או כאילו אף אחד לא שם בכלל.

אליהו לקח נשימה עמוקה, אבל היא לא עזרה במיוחד.
“אם אני אכנס,” הוא אמר לאט, “אני צריך להתמודד עם מה שיש שם. עם מה שלא השתנה. עם מה שכן.”

יעקב הנהן. “כן.”

“ואם אני לא אכנס-”
“אז זה גם לא ייעלם,” יעקב השלים.

אליהו צחק קצר. לא מצחיק באמת.

“אין פה אופציה טובה, אה?”

“יש,” יעקב אמר. “יש אופציה אמיתית. זה הכי קרוב שטוב מגיע.”

אליהו הביט שוב בדלת. הפעם הוא לא ניסה לחשוב עליה כעל משהו גדול. זו הייתה דלת. עץ ישן. צבע מתקלף בפינה. ידית קצת רופפת.

לא סמל. לא מבחן.

סתם דלת.

הוא לחץ.

הדלת נפתחה בקלות מפתיעה.

אליהו נשאר לעמוד בפתח רגע אחד, ואז נכנס - לא בטוח, לא שלם, אבל גם לא בורח.

יעקב נשאר בחוץ עוד כמה שניות, כאילו נותן לזה לקרות בלי קהל.

ואז, בלי למהר, נכנס אחריו וסגר את הדלת.
AI
 
קטע שנכתב בעבר.
אעלה אותו כעת לאחר שימוש מקצועי בתוכנית.
מה אתם אומרים?

יש משהו בשולחן המטבח הזה שפשוט לא מסתדר לי. הוא עומד שם כבר עשר שנים, אולי יותר, עם השריטה ההיא בצד שמאל שנוצרה כשניסינו להזיז אותו בפעם הראשונה. אני זוכר שחשבתי אז שזה יהרוס הכל, שהשריטה הזאת תהיה כל מה שאראה בכל פעם שאשב לאכול.
אבל היום? אני בקושי שם לב אליה. האמת היא שהיא כבר חלק מהמרקם. כמו הכתם של הקפה שנשפך שם פעם ועדיין השאיר סימן קטן שרק אני מכיר.
הבוקר ישבתי שם, סתם ככה, עם הכוס תה ביד. השקט של הבית לפני שכולם מתעוררים הוא סוג של רעש בפני עצמו, לא? מין זמזום כזה של המקרר והשעון שעל הקיר שבכלל לא שמתי לב שהוא מתקתק עד עכשיו. וחשבתי לעצמי, כמה מהחיים שלנו עוברים ככה, בלחכות למשהו שיקרה, בזמן שהדברים האמיתיים הם בכלל השריטות הקטנות על השולחן.
ואז הילד נכנס, חצי ישן, וביקש קורנפלקס. והרגע הזה פשוט נגמר. אבל השריטה נשארה.
נראה לי שאני פשוט אוהב את השולחן הזה. למרות שהוא ישן. ואולי בגלל.
 
יפה מאד!
אם תוכל לשתף אותנו איך עלית על זה.
ההנחיה: תכתוב לי סיפור ברמה גבוהה בסגנון מיה קינן הקטע צריך להיות פחות קלישאתי ויותר 'אנושי'
אני מכיר אותו.
חברים טובים כבר יותר משנה.
 
קטע שנכתב בעבר.
אעלה אותו כעת לאחר שימוש מקצועי בתוכנית.
מה אתם אומרים?

יש משהו בשולחן המטבח הזה שפשוט לא מסתדר לי. הוא עומד שם כבר עשר שנים, אולי יותר, עם השריטה ההיא בצד שמאל שנוצרה כשניסינו להזיז אותו בפעם הראשונה. אני זוכר שחשבתי אז שזה יהרוס הכל, שהשריטה הזאת תהיה כל מה שאראה בכל פעם שאשב לאכול.
אבל היום? אני בקושי שם לב אליה. האמת היא שהיא כבר חלק מהמרקם. כמו הכתם של הקפה שנשפך שם פעם ועדיין השאיר סימן קטן שרק אני מכיר.
הבוקר ישבתי שם, סתם ככה, עם הכוס תה ביד. השקט של הבית לפני שכולם מתעוררים הוא סוג של רעש בפני עצמו, לא? מין זמזום כזה של המקרר והשעון שעל הקיר שבכלל לא שמתי לב שהוא מתקתק עד עכשיו. וחשבתי לעצמי, כמה מהחיים שלנו עוברים ככה, בלחכות למשהו שיקרה, בזמן שהדברים האמיתיים הם בכלל השריטות הקטנות על השולחן.
ואז הילד נכנס, חצי ישן, וביקש קורנפלקס. והרגע הזה פשוט נגמר. אבל השריטה נשארה.
נראה לי שאני פשוט אוהב את השולחן הזה. למרות שהוא ישן. ואולי בגלל.
קטע מדהים!
 
טוב אני לא יכול שלא להצטרף.
הערה.
למרות שאני לא בקהילת כתיבה, אני כן יודע לכתוב סיפורים,
כך שאין מה להסתמך על זה.
עוד הערה - התשובה עלולה להפתיע אותכם.

כאן זה מתחיל:
זה התחיל ביום רגיל לגמרי, כזה שאתה לא זוכר ממנו כלום בסוף היום. אני זוכר שקמתי קצת מאוחר, כי השעון לא צילצל (או שהוא כן ואני פשוט התעלמתי, לא סגור על זה). היה אור כזה של בוקר אבל לא חזק, יותר כאילו השמש עצמה גם עוד מתלבטת אם שווה לקום היום.

יצאתי החוצה בלי לחשוב יותר מדי. היה קצת קר, למרות שאמרו שיהיה חם. תמיד אומרים. הרחוב היה כמעט ריק, רק איזה אחד עם כלב שעשה כאילו הוא מושך אותו אבל בעצם הכלב הוביל אותו.

ואז משום מה, בלי סיבה, עצרתי.

לא קרה כלום. באמת. שום דבר מיוחד. לא עבר רכב מהר, לא נפל משהו, אפילו לא היה רעש. פשוט עצרתי. כאילו הגוף שלי החליט משהו לבד.

עמדתי שם איזה חצי דקה, אולי יותר, ואני זוכר שחשבתי – למה אני פה עכשיו? לא במובן הפילוסופי, סתם... למה אני עומד דווקא בנקודה הזאת.

וזה היה מוזר כי לא הייתה תשובה.

כאילו בדרך כלל יש, גם אם היא טיפשית. הלכתי להביא משהו, מיהרתי לאנשהו, שכחתי משהו… אבל פה? כלום.

ואז המשכתי ללכת כאילו לא קרה כלום.

אבל מאז, זה קצת נשאר איתי.

ימים עברו, אולי שבועות, ואני שם לב שאני עוצר לפעמים בעוד מקומות. בלי סיבה. פעם ליד תחנת אוטובוס שלא הייתי צריך, פעם באמצע מדרכה, פעם אפילו בתוך חנות שסתם נכנסתי אליה כי היה מזגן.

ואנשים מסתכלים, לא בצורה דרמטית, פשוט כזה מבט קצר של “מה הוא עושה”, ואני גם לא יודע לענות להם אם הם היו שואלים.

יום אחד, זה קרה שוב, אבל הפעם זה היה שונה.

עמדתי ליד מעבר חציה, והיה רמזור אדום. חיכיתי כמו כולם. ואז פתאום הייתה לי תחושה כזאת, ממש ברורה, שאם אני אמשיך ללכת עכשיו – משהו לא טוב יקרה.

לא ראיתי כלום. הכל היה רגיל. מכוניות, אנשים, רעש.

אבל לא זזתי.

כולם התחילו ללכת, ואני נשארתי.

ואז, איזה רכב חתך את הפנייה מהר מידי, ממש עבר באדום. אם הייתי הולך עם כולם… לא יודע. לא רוצה לדעת.

עמדתי שם עוד כמה שניות אחרי שזה קרה, והלב דפק קצת מהר, אבל לא מפחד. יותר כמו… הבנה.

לא הבנה של משהו גדול, כן? לא איזה מסר מהיקום או שטויות כאלה.

פשוט הבנתי שאני לא תמיד צריך להבין.

מאז אני עדיין עוצר לפעמים. זה לא הפסיק. אולי אפילו יותר.

אבל עכשיו זה כבר לא מרגיש מוזר.

זה מרגיש… כאילו מישהו לוכש לי רגע, “חכה שניה”.

ואני מקש יב.

רוב הפעמים לא קורה כלום.

אבל לפעמים… כן.
הכתיבה מאד אנושית, אבל....היא מסודרת מידי ..המח שלנו קופץ יותר באופן תזזיתי מאשר הבינה שמסדרת באופן מלאכותי הכל .
בנוסף יש מקף רחב שמסגיר את הבינה.
אני מהמר על AI! (מוצלחת מאד מאד)
 
האתגר היומי...😉
AI או כתיבה אנושית?

הוא הביט בחמדנות לתוך מעמקי הסיר שעל האש ורחרח באפו בקול רם, ובחוסר נימוס משווע.
מה הכנת לשבת? שוב את העוף שאני אוהב? תודה אמא! נעליו (ממתי הן נהיו כל כך עצומות?....) התעופפו לכל עבר והוא השתרע בנחת על הספא עם מקומון פירסומות משעמם, מגרד בקרקפתו בעצבנות תוך כדי קריאה.
רק לפני שעתיים הוא סיים את הזמן, נחת בבית בקול תרועה רמה, ולי נראה כאילו עברו יובלות…
זה לא שיש לי טענות אליו בסך הכל ילד טוב, רק שאני ובעלי טיפוסים מופנמים ושקטים, מהסוג הרגוע והשמרן, הכל אצלינו נע בשגרה ברוכה של כולל - עבודה - בית - לימודים, אני לא מחפשת ריגושים ולרוב הם גם לא מחפשים אותי, נוח לי בפינתי המגוננת והמתגוננת, בצל ארבעת הקירות הפשוטים אבל החמימים שלי.
יענקי זה סיפור אחר לגמרי, כבר מגיל קטן מאד הכל אצלו נעשה בקול תרועה רמה, ובדציבלים גבוהים, כאילו בידו חצוצרה רמה והוא מריע בה לכל עבר לקול תרועות ההמון, הרבה רגש ועסק מכל דבר קטן, שאני ובעלי בעלי השכל מתקשים להכיל.
לפעמים נדמה לי שאני נמחצת מכובד האנרגיות המתפרצות שהוא משרה סביבו, כבר בגיל 6 הוא ארגן קייטנת ענק לכל השכונה במרפסת הבית שלי, מול עיני המתפלצות, הוא אומנם ביקש רשות…אבל לא עם נכונות אמיתית לקבל תשובה שלילית, כי אם הייתי אומרת לא!…תנחשו לבד.
בעלי השקט והעדין שישב בפינתו בבית הכנסת בצינעה נחבא אל הכלים, לפתע יצא לאור בזכות "הבן-יקיר" , אין מי שלא הכיר את יענקי בשכונה, יענקי מארגן את המדורת ל"ג בעומר, יענקי אחראי על ה"שיר השירים" יענקי מארגן תחרות הפיכת קלפים המונית בחצר בית הכנסת בהשתתפות לא פחות מ100 ילדים…
בישיבה קטנה הפערים רק הלכו והעמיקו, הוא התחיל לחשוב בגדול, ואצל יענקי גדול הוא גדול-ענק-מפלצתי ממש וחסר פורפוציות, הוא הצליח עם יכולת האירגון הפנומנלית שלו לארגן קעמפ בישיבה הסופר-שמרנית שבה למד, תתארו לכם ישיבה בסגנון בני ברקי של פעם עם אנשי צוות ישישים שעוד התחנכו על ברכי גדולי ישראל של הדור הקודם, נשרכים במורד הארבל על ידי הבן החברהמן שלי…כשהם ממלמלים לעצמם בזעם כבוש "לאיפה הוא סחב אותנו הוילדר הזה…"
וכעת מעצמת האנרגיה אצלי בסלון, בסוג של אתנחתא שלפני הסער, רק התחלנו את בין-הזמנים ולי אין ספק שכבר מחר יענקי יזום איזה פרויקט מהפכני בשיתוף העירייה ורשת ישיבות בין הזמנים המקומית…ועוד היד נטוייה.
רק לפעמים כשבא לי קצת לחשוב חיובי אני חושבת בשקט בשקט לעצמי וכמובן שלא מספרת לבעלי, יכול להיות ש'שלום בער' הבא רובץ אצלי על הספה?.....
טוב צדקתם 100% כתיבה אנושית ללא עריכת AI(כתבתי אותו במיוחד לאשכול הזה ...👏)

קצת מאוכזב שהקטע עם המשגיח שכתבה המכונה
הרגיש פועם וחי בועט ומלא ברגש וכוונה
יותר מהיד האנושית שעל המקלדת ריחפה
ויצרה תוצאה בינונית, חביבה אך סבירה....

אז המכונה ניצחה אותי.....
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

כמידי שבוע, אנו באתגר שבועי במתכונת ייחודית, המוקדש כולו לפרשת השבוע.
האתגר הוא הזדמנות מופלאה להשתמש בכלים שבידינו כדי להרבות את כבוד השבת ולהפיץ יצירה יהודית איכותית.

התמונה הנבחרת תשמש כרקע ללוחות "זמני כניסת ויציאת השבת", ותפורסם במגוון פלטפורמות ברשת עם קרדיט ליוצרים.

📋 כללי האתגר (חשוב לקרוא!)​

  • סגנון: ניתן להעלות יצירות בכל סגנון אמנותי שתבחרו.
  • פורמט: מומלץ מאוד להעלות בפורמט מלבן עומד (יחס גובה).
  • שדרוג: ניתן ואף רצוי להוסיף הנפשת וידאו קצרה של מספר שניות בנוסף לתמונה הסטטית.
  • פתיחת האשכול: הראשון שפותח אשכול במוצאי שבת בהתאם לכללים - הוא האשכול הפעיל. על פותח האשכול להעלות תמונה לדוגמה (שיכולה להשתתף באתגר כהודעה נפרדת). ולהעתיק את הכללים הנ"ל.
  • ניהול: בשונה מהאתגרים הרגילים, הזוכה באתגר זה לא ינהל את האתגר הבא (הנושאים קבועים מראש).
  • זכייה היברידית: צוות פרוג יבחר את התמונה המנצחת מתוך חמש היצירות שקיבלו את הדירוג הגבוה ביותר מהקהילה.

⚖️ הנחיות תוכן ותקנון​

  • רגישות יהודית: אין להעלות תמונות הממחישות את פניהן של דמויות מהתנ"ך.
  • כללי האתר: אין להעלות תמונות של דמויות נשיות מעל גיל 3.
  • כמה? אין הגבלת יצירות, ניתן להעלות מספר יצירות, בתנאי שהם יפות ומקצועיות.
  • מקוריות: היצירה חייבת להיות תוצר של בינה מלאכותית שנוצרה במיוחד עבור האתגר הנוכחי.
  • ניקיון: על התמונה להיות נקייה מסימני מים או עריכה ידנית. (סימן קטן של מחולל התמונות לא מפריע).
  • קרדיט: אם ברצונכם שיופיע קרדיט שונה משם המשתמש שלכם, ציינו זאת בבירור בטקסט בהודעה מתחת לתמונה.
  • זכויות: בהתאם לחוקת האתגרים, לאתר "פרוג" קיימת הזכות לעשות שימוש חופשי ביצירות המשתתפות באתגרים.

🕒 לוחות זמנים​

  • פתיחת האתגר: בכל מוצאי שבת ייפתח אשכול ייעודי לפרשת השבוע הקרוב.
  • סיום האתגר: יום רביעי בלילה (בזמן זה האשכול יינעל להשתתפות ולדירוג).
בהצלחה לכולם! מחכים ליצירות המרהיבות שלכם.

ויה"ר שנזכה להיות מן המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבוא
ולהרבות את כבוד השבת בעולם.

דוגמא:

An_illustration_of_an_open_Torah_scroll_set_on_a_s-1774444897586.png
  • שכוייח!
Reactions: מנהל ai1 //
4 תגובות
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

חוקת האתגרים

פורום AI בינה מלאכותית


ברוכים הבאים לפורום החדש שלנו ליוצרי ai.


הפורום מחולק לתתי פורומים נפרדים, כפי שבוודאי ראיתם, וזכה לתת פורום בפני עצמו לאתגרי ai.
האתגרים נועדו לשפשף יכולות, התנסות בכלים חדשים ועמידה בדרישות ייחודיות ע"פ כללים מאתגרים במיוחד.

למען הסדר הטוב, קראו בעיון את הכללים, קצת ארוך, אבל לא מסובך, הרי יש לכם בינה אמיתית!





אתגר יומי:​

  • בכל ערב בעז"ה עולה אתגר יומי חדש, שיהיה פעיל כ- 26 שעות.
  • חברי הפורום מוזמנים לדרג ולהשפיע על היצירות המוצלחות ביותר, בדגש על יצירה שעמדה בכללי האתגר. היצירה שתקבל את דירוג המשתמשים הגבוה ביותר, היא תוכרז כיצירה הזוכה באתגר, ויוצרה ינהל את האתגר יומיים אח"כ.
  • לאחר הזכייה, היצירה הזוכה באתגר תנעץ בראש אשכול האתגר.
  • מנהל האתגר פותח אשכול אתגר יומי חדש, כותרת אשכול האתגר תכלול את שם האתגר ומספרו.
  • מנהל האתגר מוזמן גם לפתוח אשכול נפסח בפורום דיונים, במידה ופותח האתגר לא פתח נספח, משתמש אחר יכול לפתוח אשכול נספח, עם כותרת ומספר האתגר זהים לכותרת אשכול האתגר. עם קישור לאתגר בהודעה הראשונה.
  • אשכול האתגר היומי מיועד להצגת האתגר בפועל, בו מופיעים אופי האתגר וכלליו, ובו גם המשתתפים מעלים יצירות להתמודדות.
  • אשכול הנספח מיועד לכל הפטפטת, הפרגונים והשאלות על כללי האתגר או על יצירות המתמודדים. כמו כן, בהשתתפות באתגר אין להרחיב מעבר להסבר קצר על היצירה הויזואלית, ביצועה וכדו' - הרחבות נוספות מקומן בנספח.
  • והיה אם בשגגה יכתבו תגובות באשכול האתגר, הן יימחקו או יועברו לאשכול הנספח ע"י המנהלים.





זמני האתגרים:​

שלבי האתגר מחולקים לשלושה ימים: פעילות האתגר, דירוג האתגר, העלאת אתגר חדש. כדלהלן:
  1. פעילות האתגר: 26 שעות שבהן המשתתפים מעלים את היצירות לאתגר. החל מ22:00 ועד 23:59 למחרת. העלאת יצירות לאתגר מתאפשרת לא לפני השעה 22:00 גם אם האתגר עלה קודם.

  2. דירוג האתגר: מסיום עת פעילות האתגר לא ניתן להעלות יצירות חדשות לאתגר, אך ניתן עדיין להצביע ולהשפיע ליצירה הזוכה 24 שעות נוספות, עד ליל המחרת, שאז יוכרז הזוכה שקיבל את מירב הנקודות מהציבור, ויצירתו תנעץ בראש אשכול האתגר.

  3. אתגר חדש: לאחר הזכייה באתגר, על הזוכה להעלות אתגר חדש בערב הבא (יש יום אחד להתכונן) החל מ20:00 בערב ולא יאוחר מ-02:00 בלילה.
  • פעילות האתגרים הינה 5 ימים בשבוע, מראשון עד חמישי (כלומר, עולה במוצ"ש עד רביעי בלילה).
  • ניתן להעלות יצירות לאתגר החדש החל מ-22:00 בערב פתיחת האתגר ועד 12 בלילה למחרת. בדיוק.
  • משתמש שיעלה יצירה מעבר לזמן פעילות האתגר הודעתו תוסר, ותיפסל מהתמודדות באתגר.
  • לאחר נעילת האתגר יהיה ניתן עדיין לדרג 24 שעות נוספות, והוא יינעל להצבעה בלילה שלמחרת.
  • סדר העלאת האתגרים היא בדילוגים של 3 ימים. יום לפעילות האתגר, יום לדירוג ובחירת זוכה, ויום להתכונן להעלאת אתגר חדש.
  • הזוכה באתגר של יום ראשון, יהיה מנהל האתגר של יום רביעי.
  • לשם המחשה: ראובן השתתף באתגר מספר 4. יום למחרת עלה אתגר מספר 5 ובינתיים משתמשים דירגו את אתגר מס' 4, וראובן שלנו גרף את מירב הקולות. באותו ערב בו הוכרז ראובן כזוכה אתגר מס' 4, עולה אתגר מס' 6 ע"י הזוכה של אתגר מס' 3, וראובן מתכונן להעלות את אתגר מס' 7 בערב למחרת. מסובך?! לא נורא. אתם הרי עם בינה לא מלאכותית. קטן עליכם!
  • המחשה נוספת: ראובן הזוכה באתגר ביום שלישי שעבר מעלה אתגר במוצ"ש בשעה 21:00. הציבור מוזמן להעלות יצירות להשתתפות באתגר החל מ-22:00 במוצ"ש ועד לראשון בלילה בשעה 23:59 למחרת (יצירות שיעלו לפני או אחרי הזמן לא ישתתפו באתגר). בראשון בערב יעלה שמעון אתגר חדש בגלל שזכה באתגר של יום רביעי שעבר. בינתיים ניתן עדיין לדרג את האתגר של ראובן עד שני בלילה, שאז יוכרז הזוכה ע"פ דירוג המשתמשים, האתגר יינעל להצבעות, והיצירה המנצחת תנעץ בראש האשכול. לוי שזכה באתגר של ראובן מתכונן להעלות אתגר חדש ביום שלישי בערב, שיהיה פעיל ברביעי, וינעל להצבעות בליל שישי.
  • היות והזכייה באתגר היא ע"פ דירוג המשתמשים. ההודעה הזוכה בדירוג הגבוה ביותר, היא הזוכה! ע"כ מומלץ להשתתף בין הראשונים, ככל שתעלו את היצירה שלכם מוקדם יותר, כך היא תקבל חשיפה רבה יותר.
  • במקרים מסוימים (חגים וכדו') תהיה הקפאה בפעילות האתגר, או הארכה בזמן, בכפוף להודעת המנהלים.





זכיה באתגר:​






כללים עבור מנהלי האתגרים:​

מנהל אתגר פותח אשכול אתגר הכולל:
  1. מקדם - 'אתגר יומי'.
  2. כותרת - שם ומספר האתגר. על שם האתגר לבטא את מהות האתגר, עדיפות לקריאייטיבי.
  3. הודעה פותחת - הסבר קצר על היצירה הנדרשת, יצירה אחת לדוגמא, וכללים בסיסיים שעל היוצרים לעמוד בהם. רצוי אף קישור לאשכול הנספח.
  • על מנהל האתגר לפרט תיאור למשימה אותה המשתתפים יצטרכו לבצע, סגנון היצירה, אופייה, מה יהיה בה ומה אסור שיהיה בה, באילו כלים ניתן להשתמש או שלילת שימוש בכלים מסוימים. האם כדאי/מומלץ/אסור לערוך ולשפץ את היצירה באופן עצמאי, האם ניתן להוסיף טקסט ליצירה, וכדו'.
  • על האתגר לעלות בין שמונה בערב לשמונה בבוקר.
  • השתתפות באתגר מותנית בזמינות להעלאת אתגר מיידי במידה ותזכו, העלאה בזמן ללא עיכוב של רצף האתגרים. מומלץ להיות מוכנים עם רעיון בראש, או לקחת השראה מאשכול הרעיונות לאתגרים >
  • מנהל/ת האתגר חופשי לבחור אם היצירות שיועלו להתמודדות יהיו יצירות חדשות וייעודיות שנוצרו למטרת האתגר או גם יצירות קיימות המתאימות לכללים.
  • מנהלי הפורום רשאים להחליט על נושא מסוים שאינו מתאים, ולערוך או למחוק את האתגר במידה והוא אינו מתאים לפורום ע"פ שיקול דעתם.
  • יש לשים לב להימנע מכפילויות, שלא נעשה אתגר דומה בעבר.





השתתפות באתגרים:​

  • בכל הודעה באתגר, נתן להעלות יצירה אחת בלבד!
  • ניתן להשתתף עד 3 פעמים בכל אתגר, אלא אם נכתב אחרת בכללי האתגר ע"י מנהל האתגר.
  • אין להעלות טקסטים בהודעה המתמודדת באתגר שאינם קשורים ישירות לאתגר. הוספת טקסט כמו "דרגו אותי" תפסול את היצירה מהתמודדות באתגר.
  • מומלץ ורצוי, ואף יתקבל בברכה פירוט על הכלי בו יצרתם את היצירה, הפורמפט אותו כתבתם, ופרטים נוספים שייתנו ערך מוסף למבקרים באתגר.
  • בונוס בהוספת פרטים על היצירה שלכם, הכלי והפורמפט, שתקבלו דירוג גבוה יותר מהצופים, וזה יכול להכריע במקרה של תיקו בהצבעות.
  • אין להעלות תמונות לא מהוקצעות, דמויות מעוותות, מספר אצבעות לא תקין, או תמונות חובבניות ברמה נמוכה מידי. יצירה כזו תימחק או תועבר לנספח.
  • בהשתתפותך באתגר, הנך מאשר שהקבצים הינם יצירה בלעדית שלך, אינם מועתקים ממקורות זרים ואין בהם עבירה על זכויות יוצרים. - אין להעלות קבצים שלא אתם יצרתם בעצמכם.
  • לאור שאלות משתמשים, הדגשה נוספת! אין להעלות לאתגר קבצים שהם לא יצירה בלעדית שלכם בAI.
  • משתמש שיעלה קובץ המפר זכויות יוצרים, ייחסם מהפורום לצמיתות.
  • בהשתתפותך באתגר, הנך מאשר לפרוג לעשות ביצירות העלות באתגר שימוש חופשי, ולא תהיה תביעה מצדך בעניין זה.

בהשתתפות באתגר כזה, ישנם מספר יתרונות משמעותיים:
  1. למידה ופיתוח: השתתפות באתגר מאפשרת לך ללמוד ולפתח יכולות חדשות. בזמן שעוסקים במגוון תחומים, כמו בינה מלאכותית ועיצוב גרפי, אתה מקבל הזדמנות להרחיב את הידע והכישורים שלך.
  2. התנסות בהוראות מיוחדות: בזמן שמשתתפים באתגר, עשויים להיות דרישות והוראות מיוחדות שיש לעמוד בהן. השלמת האתגר מאפשרת לך לפתח יכולות כגון יכולת לקריאה והבנה של הוראות, תכנון וארגון פעולות, וביצוען במהירות ובדיוק.
  3. התנסות בכלים חדשים: במהלך האתגר, יכול להיות צורך להשתמש בכלים חדשים וטכנולוגיות מתקדמות. ההתמודדות עם כלים חדשים מאפשרת לך להתפתח ולפתח את היכולת שלך להשתמש בטכנולוגיה בצורה יעילה ויצירתית.
  4. עיצוב יצירתי: יתרון נוסף שבהשתתפות באתגר הוא הזדמנות להתמקד בעיצוב וביצירתיות. כאשר אתה עוסק ביצירה של תמונה בבינה מלאכותית, יש לך את האפשרות להביע את עצמך בצורה חדשה ויצירתית.





הוראות כלליות:​

  • על האתגר להכיל לכל הפחות השתתפות של שלשה מתמודדים, ע"מ לנהל שיפוט ולהכריז על זוכה.
  • במקרה הנדיר בו לא השתתפו די מתמודדים ביום הפעילות של האתגר, מנהל הפורום יכול להגמיש ולעדכן את כללי האתגר, ולתת עוד מספר שעות לפעילות האתגר.
  • במקרה בו הזוכה באתגר לא העלה אתגר חדש בזמן, לאחר השעה 8:00 בבוקר רשאי מנהל הפורום לפתוח אתגר חדש בעצמו, או למנות משתמש אחר לפתיחת אתגר חדש. הנהלת הפורום רואה חשיבות רבה שלא לקטוע את הרצף.
  • באם הזוכה הנכבד בוחר לוותר על ניצחונו ולהעבירו לאחר, הדבר יתבצע אך ורק לפי מדרג הזוכים באתגר, ולא לפי נטיית לב.





אתגר שבועי וחודשי:​

  • מעת לעת יעלה אתגר מטעם ההנהלה, שבועי או חודשי בנוסף לאתגרים היומיים.
  • הדבר תלוי הרבה בהשתתפות הפעילה של כלל חברי הפורום.
  • על כללי אתגר שבועי וחודשי תבוא הרחבה בעתיד בל"נ.

עריכה:
לאור בקשות משתמשים רבים, ולאחר שהתבססנו כבר עם האתגרים היומיים בהצלחה מדהימה, אנו נרגשים להתחיל עם האתגרים השבועיים.

האתגר השבועי יעלה בעז"ה בימי חמישי בערב (שאז אין אתגר יומי), ויהיה פעיל עד יום שלישי 00:00 בלילה, ויהיה ניתן יום נוסף עד רביעי בלילה, שאז יוכרז הזוכה. הזוכה באתגר השבועי יקבל כרטיס כניסה לקהילת יוצרי AI, ויעלה את האתגר השבועי בליל שישי הקרוב.

שימו לב לכללי האתגר השבועי!​

  • ניתן להעלות יצירה אחת בלבד לאתגר!
  • היצירה חייבת להיות מרובעת.
  • יש הקפדה יתרה על יצירות מקצועיות ונעימות לעין, ללא עיוותי פרצוף או אצבעות.
  • אין להוסיף טקסט כלל בהודעה מלבד כותרת עד שלוש מילים.
  • חובה להוסיף את הפורמפט בספוילר.





עריכה - כללים נוספים:​

  • יש להקפיד על יצירה התואמת להנחיות האתגר, בדגש על יצירה מקצועית ופחות על קריאייטיביות סוחטת דמעות, ע"כ לא יתקבלו יצירות שלוקחות את התיאור בצורה קומית, קריקטורית, תינוק ג'ינג'י מאחורי סורג וכדו', אלא אם זה חלק מהאתגר עצמו.
  • אין להעלות תמונות בנות מעל גיל 3.




עדכון 7/4/25:

בווווווווום!
💥 💥 💥
קבלו את השדרוג החדש שלנו לאתגרים!

נכון מעצבן שהערב ירד, וטרם עלה אתגר? ממתינים עד בוש, והזוכה התבושש? לא עוד! מעתה, זוכה באתגר שלא יעלה את האתגר בזמנו בשעות הערב, החל משעה 02:00 יפתח אשכול אתגרי מסוג Masterpiece - יצירת מופת - עם כללים מיוחדים לאתגר מסוג זה.

שימו לב לכללי אתגר יצירות מופת - Masterpiece:​

🔹 במידה וטרם עלה אתגר עד השעה 02:00 בלילה, ניתן להעלות אתגר יצירות מופת במקום האתגר.
🔹 במידה ונפתח אתגר יצירות מופת, הזוכה באתגר הפסיד את זכותו להעלות אתגר.
🔹 כל אחד מחברי קהילת יוצרי AI יכול לפתוח אתגר החל מ 2 בלילה, כמובן, אשכול יחיד, ע"י הראשון שיתפוס.
🔹 המעלה אתגר יצירות מופת, עם המקדם Masterpiece, חייב להעלות גם דוגמא של יצירת מופת איכותית בהודעה הראשונה.
🔹 במידה ומנהל הפורום יחליט, או יודע שלא יתאפשר לזוכה להעלות אתגר, ייתכן ויפתח אתגר יצירות מופת בשעה מוקדמת יותר.
🔹 ניתן ומומלץ לשמור יצירות מופת מעת לעת, ולהעלותן באתגרי יצירות מופת, ובלבד שלא שיתפתם את היצירה מע"ג הפורום מעולם.
🔹 אתגר יצירות מופת נכנס ומשתלב ברצף האתגרים. הזוכה באתגר זה יעלה את האתגר לפי לוח חוקת האתגרים.
🔹 על היצירות המשתתפות באתגר זה להיות באמת יצירות מופת! בכל סגנון שתבחרו, אך שיהיו נעימות לעין, ומקצועיות.
🔹 יש בידי מנהל הפורום הזכות למחוק יצירה שלהבנתו אינה עומדת בהגדרת 'יצירת מופת'.
🔹 זמני האתגר: עד הערב בשעה 23:59.

למידע נוסף אודות אתגרי Masterpiece עינו פה.





לשאלות הצעות ופטפוטים אודות האתגרים בכלל, בנספח בלבד!





בהצלחה לכל המתמודדים באתגרים,
מי ייתן והניצחון יהיה שלכם!
שלום,
החלטתי להכנס לשוק ההון, מתוך הבנה שזהו אפיק שיכול להניב רווחים גדולים בעזרת ה'.
כמובן שלהכנס לנושא כה רחב וגדול- עם אפס ידע (זה בגדול מה שיש לי...)- לא מומלץ.
אני מחפשת קורס מקיף ואיכותי שלאחריו אני אוכל לעוף קדימה עצמאית.
מחיפוש ברשת, נתקלתי במכללת דניאל דמארי,- שהוא, כך הבנתי מלמד את הנושא בצורה מעמיקה ויסודית.
אני לא אכתוב מחיר מדויק, אבל הם לוקחים בסביבות התשע אלף, ונותנים בתמורה מעטפת מאוד מושקעת, של כמעט 24/7 עם קבוצת ווצאפ צמודה שבה אפשר לשאול הכל ועונים ממש מהר, תיעוד ביומני מסחר- שהם עוברים עליו כל שבוע ומפדבקים אותי, בנוסף יש סקירה שבועית על כל מה שקורה בשוק מדניאל עצמו בה הוא מפרט על כל מה שכנראה הולך לקרות והמהלכים שהוא עצמו הולך לעשות.
וגם- פתיחת חשבון דמו- ולווי צמוד עליו, ורק אחרי שהם רואים שאני יודעת להתנהל איתו מעולה, הם עושים בדיקה ומשחררים אותי לפתיחת חשבון אמיתי.
וגם- הם מדגישים שהליווי שלהם הוא לכל החיים.
שאלתי היא-
שווה?
האם יש קורסים אחרים שנותנים מענה דומה בפחות מחיר?
זה מחיר הגיוני בשוק?

אשמח לכל מידע.
תודה רבה!!!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  13  פעמים
למעלה