לביטקוין יש ערך אינטרינזי, שנגזר משילוב בין הנדירות שלו לתועלת השימושית שלו.
הנדירות של ביטקוין מתבטאת בעיצוב שלו. ביטקוין תוכנן עם “תקרה” קשיחה של 21 מיליון מטבעות. אין ישות מרכזית שיכולה לשנות את התקרה הזו באופן חד-צדדי. אפילו
סטושי נקמוטו עצמו, אם הוא עוד חי, לא יכול בשלב זה להוסיף מטבעות חדשים לפרוטוקול. 18.5 מילון מטבעות כבר נכרו. מיליוני מטבעו נגנבו או אבדו לבלי שוב. הנדירות כאן היא מאפיין יסודי.
בנוסף, בביטקוין מוטמע מנגנון אוטומטי ומתוכנן מראש המכונה חצייה (halving): אחת לארבע שנים לערך, כמות הביטקוין החדשה שנוצרת אחת לעשר דקות נחתכת בחצי.
כך, בינואר 2009 כורי הביטקוין תוגמלו ב-50 ביטקוין מדי עשר דקות עבור כל בלוק חדש של עסקאות שהוסיפו לבלוקצ’יין (ראו הסבר להלן). ב-2012, התגמול עמד על 25 ביטקוין; ב-2016 – התגמול עמד על 12.5 ביטקוין, ואילו ב-2020 ונכון להיום, התגמול עומד על 6.25 ביטקוין מדי 10 דקות.
אירועי החצייה מקטינים את היצע מטבעות הביטקוין החדשים. המשמעות היא שכל עוד יש בסיס משתמשים קבוע יחסית שמספק ביקוש למטבע, הקטנת ההיצע בעקבות אירוע החצייה צפויה להעלות את מחיר המטבע.
כך, לפחות, אירע בארבעת מחזורי החצייה עד כה.
ביטקוין, אם כן, נדיר הן במונחים של כמות נוכחית והן במונחים של קצב ההיווצרות הפוחת של מטבעות חדשים. הנדירות הזו היא אחד הבסיסים לערך האינטרינזי של ביטקוין.
אך מה בדבר השימוש המעשי בביטקוין?
ובכן, התועלת השימושית של ביטקוין מתבטאת בהיותו סחורה מוניטרית, דיגיטלית, מבוזרת ונדירה, שמאפשרת לאנשים לאצור ולהעביר ערך ברחבי העולם, ללא מעורבות של צד שלישי ריכוזי או ריבוני, ומבלי להיות כבולים לערוציה של המערכת הפיננסית הקיימת או מתווך אחר.
חשבו על כך: אין הרבה נכסים תחליפיים בעולם שאדם יכול להחזיק בעצמו כמשמורן (קסטודיאן) או להעביר אותם לאדם אחר מבלי לעבור דרך צד שלישי ריכוזי, שיכול, ברצותו, לאסוף פרטים על העסקה ואף לחסום אותה.
אפילו העברה של נדל”ן מאדם אחד לאחר מצריכה רישום הערת אזהרה בטאבו. (*)
(*) אפשר להעביר תכשיטים, חפצי אמנות או פריטי אספנות יקרי-ערך מאדם אחד לאחר ללא מעורבות צד ג’, אבל הבעיה היא שהנכסים הללו אינם תחליפיים (fungible). ערך ציור של פיקאסו נובע מהערך של הציור המסוים – וכל ציור הוא שונה. להבדיל, שטר של 100 דולר הוא תחליפי – לא איכפת לי איזה שטר ספציפי אקבל, 100 דולר הם 100 דולר. ביטקוין אחד הוא ביטקוין אחד.
זה משאיר אותנו, למעשה, עם שלושה נכסים תחליפיים שאפשר להחזיק או להעביר לאדם אחר מבלי להיחשף לעינו הבוחנת של צד ג’: מזומן, מתכות יקרות וקריפטו (בעבר אפשר היה למנות גם
ניירות ערך למוכ”ז, אבל הם כבר לא מונפקים).
מזומן נוטה להישחק לאורך זמן. אפילו המטבעות החזקים ביותר (דולר ארה”ב ופרנק שוויצרי) איבדו כ-95% מערכם במאה השנים האחרונות. כדי להימנע מהשחיקה הזו יש להפקיד את המזומן בידי צד ג’ ולצבור עליו ריבית, וגם אז היא לא תדביק את קצב השחיקה האינפלציונית.
כך שמזומן מועיל מאד כאמצעי חליפין, אבל לא כאמצעי לאצירת ערך.
זהב, להבדיל, הוא מתכת נדירה שנהנית ממעמד של סחורה מוניטרית כבר אלפי שנים. בשונה משטרות כסף מזומן מהמאה ה-19, שהיום כבר אינם שווים דבר, אונקיית זהב מהמאה ה-19 שמרה על ערכה עד היום.
הצרה היא שיש סיכוני אבטחה בהחזקה עצמית של זהב פיזי, ייבואו כרוך במיסים כבדים, ולרוב צריך לשלם פרמיה למוכרי הזהב מעל מחיר השוק (הספוט).
כלומר, זהב מועיל מאד לאצירת ערך, אבל לא כאמצעי חליפין.
ביטקוין בבסיסו הוא מרשם עסקאות פומבי ומבוזר – הבלוקצ’יין — שמתעד את כמות המטבעות שנשלחו לכל כתובת.

בניגוד לזהב, ביטקוין “חי” כולו במרחב הדיגיטלי. מטבעות הביטקוין אינם “מאוחסנים” במכשיר כלשהו, אלא משויכים לכתובת מוצפנת בבלוקצ’יין.
מפתח פרטי לכתובת ביטקוין מסוימת מקנה גישה – ולמעשה, בעלות – על מטבעות המשויכים לאותה כתובת.
ביטקוין מבוסס על רשת של אלפי “צמתים”. כל “צומת” מחזיק העתק של מרשם העסקאות כולו. לכן ביטקוין נחשב למטבע מבוזר: אין ישות ריכוזית אחת שמחזיקה את המרשם העסקאות לבדה.
כל שליחה של ביטקוין מכתובת אחת לאחרת עוברת אימות ראשוני בצומת, ובהמשך עוברת אימות נוסף על ידי מאות אלפי “מאמתי עסקאות” המתחרים ביניהם. מאמתי העסקאות הללו מכונים כורי ביטקוין.
הכורים רותמים כוח חישוב לצורך פתרון בעיות מתמטיות מורכבות ועל-ידי כך מאמתים את העסקאות ומשפרים את אבטחת הרשת. בסיום תהליך האימות, ובתמורה למאמציהם, הכורים מתוגמלים בביטקוין – וכך למעשה נוצר ביטקוין חדש (כאמור, עד לתקרה של 21 מיליון).
בסיום תהליך האימות / כרייה, בלוק העסקאות החדש מצורף ל”שרשרת הבלוקים” (הבלוקצ’יין), באופן שמאפשר למשתמשים ברשת לשלוח ביטקוין זה לזה מבלי להידרש לצד שלישי ריכוזי.
כאמור, בשונה ממטבעות פיאט, אין רשות מרכזית שיכולה לשנות את המדיניות המוניטרית של הבלוקצ’יין, ליצור ביטקוין נוסף יש מאין, לחסום עסקאות ביטקוין, או להחרים ביטקוין מכתובת קיימת. המבנה והתכונות הללו של ביטקוין מייחדים אותו בהשוואה למזומן או לזהב.
כדי להעביר 300,000 דולר במזומן מנמל תעופה אחד לאחר נדרש מאמץ לוגיסטי ובירוקרטי משמעותי. שלא לדבר על הטרחה הכרוכה בהעברה של 300,000 דולר באונקיות זהב.
ביטקוין מאפשר לעשות את זה בחיכוך מופחת. כל שנדרש הוא לשנן בראשך את המפתח הפרטי הייחודי שלך — מחרוזת של 24 מילים (“Seed phrase”) שמקנה גישה לארנק הביטקוין שלך — לצאת מגבולות הארץ כשרק בגדים לגופך, ולשחזר את הגישה לארנק ממדינה אחרת באמצעות אותה סיסמה. והרי לך 300,000 דולר.
התכונה הזו של ביטקוין — היכולת להיות הקסטודיאן של עצמך — משקפת בעיני את תמצית הערך האינטרינזי שלו.
קיומו כמרשם עסקאות אוניברסלי, מבוזר על פני אלפי צמתים, חסין מפני צנזורה והחרמות, מעוגן במדיניות מוניטרית קשיחה ונטול הנהגה מרכזית, מקנה לו יתרונות חשובים על פני זהב ומזומן.
לתכונה הזו יש תועלת ממשית: לא רק כגיבוי למצבי חירום (כי שכחת את האשראי במסעדה, כי ריצה אל הבנקים רוקנה את הכספומטים, או כי שלטון דכאני הפקיע את כל רכושך), אלא גם, ואולי בעיקר, כפתרון מעשי עבור 70% מאוכלוסיית העולם שמתגוררת במדינות מתפתחות עם אינפלציה דוהרת, חוסר יציבות שלטוני ומערכת בנקאית מעורערת.
אחרי הכל, קל יותר לתת ל-5 מיליארד בני אדם טלפון סלולארי עם חיבור לאינטרנט מאשר בנק שישרת אותם.
ביטקוין – בהיותו נכס נדיר, מבוזר, מוצפן, עביר דיגיטלית, הנוטה להאמיר בערכו כנגד מטבעות פיאט אינפלציוניים — מאפשר לאנשים להפוך לבנקאים של עצמם, לשמור על כוח הקנייה שלהם ולהעביר אותו לכל מקום בעולם.
זה לא מפתיע שמדינות נחשלת כמו אל סלוודור והרפובליקה של מרכז אפריקה כבר אימצו את הביטקוין כהילך חוקי. זה לא מפתיע שמדינות נוספות שוקלות ללכת בדרכן.
מובן שמי שהתמזל מזלו לגדול במדינה מפותחת שבה דברים פשוט “עובדים” יאמץ עמדה סקפטית יותר לגבי עצם הצורך בביטקוין. הסרטון הנפלא
הזה מסביר היטב את הפער התפיסתי הזה, ומה ביטקוין משרת מנקודת המבט של תושבי מדינות מפותחות.
אלא שביטקוין כנכס גיבוי רלוונטי גם מעבר לעולם השלישי.
מדינות מערביות מנהלות בעשור האחרון
מלחמה רבתי כנגד ההחזקה ושימוש בכסף מזומן ודוחקות את הציבור כמעט בכוח להשתמש ב”משמורנים” מפוקחים כמו המערכת הבנקאית — רק כדי להשתמש באותם משמורנים ככלי לאכיפת ציות.
הרשויות במדינת ישראל, למשל, עושות שימוש חופשי למדי
בעיקול חשבונות בנק, גם כלפי אנשים שלא הורשעו או אפילו הואשמו בפלילים. ממשלת קנדה פעלה באופן דומה רק לאחרונה
כדי לדכא מחאה עממית.
ביטקוין הוא כאמור לא הנכס היחיד שמאפשר משמורת עצמית. אבל הוא היחיד שאפשר להעביר אותו בקלות באופן חוצה גבולות, בוודאי בהשוואה לזהב או מזומן. לרשויות קשה מאוד לחסום עסקאות, לתפוס נכסים או אפילו לדעת על דבר קיומם של הנכסים כשעצם הגישה אליהם – המפתחות הפרטיים — נמצאת בקודקודו של אדם.


Reactions: רוצה בחיי, ג'נטלמן ו-שמואלזון3 //