סיפור בהמשכים איך תמיד זה קורה לי?!

[לוטם]

לא פורסם, נמצא בגנזך
אבל אם יש לך פרטי יצירת קשר, אבדוק איתו.
פה אסור לכתוב מייל לצערי.

חוץ ממייל אין דרך כרגע, אז חבל

 

[רינוש גרפיש]

איפשרת לי מרווח נשימה תוך כדי צביעת הבית...

אם את צובעת אני מעריכה שלך עשרת מונים מאשר כותבת טורים

 

[מקצה הארץ-:)]

חוץ ממייל אין דרך כרגע, אז חבל

.

 

[לוטם]

הקטע בהשראת-

מרווח נשימה תוך כדי צביעת הבית...

---

מורדי נעמד מול הקיר הלבן, שולח בחשאי אצבע לקיר. מגלה שהוא צבוע, וגם האצבע שלו. "היי!!"

"מורדי!" אבא שלו מסתובב אליו מעם הסולם, קולט את כרית האצבע הלבנה. "מה אתה עושה?"

"בדקתי אם צבעת פה כבר", מורדי ניסה לנקות את אצבעו במכנס הג'ינס, גילה שהוא מכתים אותו בלבן, ופלט קללה.

"היי, מורדי!"

מורדי רטן. מנסה לשפשף את הצבע, מגלה שהוא רק מחמיר את המצב. "הלכו המכנסיים".

"הודו להשם", אבא שלו היה מרוצה.

"טוב", מורדי נאנח עמוקות. "אני צריך כסף, אבא. ואמא אמרה לי לבוא לבקש ממך".

"בשביל מה?"

"אני רעב".

"ואין אוכל בבית?"

"נו, אבא".

"אני לא מביא לך סתם ככה כסף. תעזור עם הצביעה, ותקבל".

מורדי עיקם את אפו. "חמש מאות".

"שנינו יודעים שאתה תצבע קיר אחד, ותתייאש. אז מאה". אבא שלו חייך, ירד מהסולם והגיש לו את גלגלת הצבע. "בהצלחה".

מורדי שילב את ידיו. "מאתיים לקיר אחד".

"קיבלת".

***​

שיעול הוציא את מורדי מהריכוז בו צבע את החדר.

"אלי! מה אתה עושה כאן?!" מורדי ויתר על נזיפה הגונה על האיחור המשמעותי. "בוא, בוא תחליף אותי".

"מה- אתה- אומר", אלי צחקק.

"למה אתה צוחק? ולמה אתה מסתכל עליי ככה?" מורדי צמצם את עיניו, מבטו של אלי לא מצא חן בעיניו.

"כלום", אלי הכחיש מהר, מתרחק.

מורדי פסע אחריו, בשקט. מאזין.

"אבא, מכיר את הבדיחה על הפועל שצבע בשעה הראשונה 100 מטר של קו מפריד בכביש, בשעה השנייה 50 מטר, ובשעה השלישית 20 מטר?
אז מורדי..."


הבדיחה, למי שלא מכיר...
פועל צבע בשעה הראשונה 100 מטר של קו מפריד בכביש, בשעה השנייה 50 מטר, ובשעה השלישית 20 מטר,
מנהל העבודה שאל אותו למה התפוקה שלו יורדת ככל שחולפות השעות
"מה לעשות, בכל פעם יש דרך יותר ארוכה עד לדלי של הצבע..."

 

[מקצה הארץ-:)]

טוווב!!
וואו וואו הלך על ה'מורדי..

על משקל "באמא שלי הלך סורוקה

ואיך הקב"ה מגלגל את הכל.. אם לא היה צריך לצבוע את הבית היינו מפסידים את הפרק התותח הזה

 

[אדם חכם]

וואו, שמחה על הזכות להגיב לטור שאני כל כך אוהבת .
הכתיבה כל כך זורמת ומכניסה לסיטואציה.
מעלה חיוך והומור טוב.
קוראת בשקיקה כל פרק, ממתינה בקוצר רוח לפרק הבא....

 

[Ayala10]

@רינוש גרפיש תפתחי גם אשכול עם שיתופים כאלה, הכתיבה אמנם שונה אבל העלילות שלך גם שוות מקלדת (וחומר קריאה קליל לסוף יום...).
אגב, לפני תקופה השיר הזה קפץ לי והאזנתי לו סתם ככה ואז שמעתי את ה'עולה' וממש חשבתי על הפירוש...
שמחה שאני לא היחידה

@לוטם תודה על הפרקים... וכבר מעכשיו מחכה לפרק הבא