התייעצות תופעה מציקה

  • הוסף לסימניות
  • #1
גם אתם נתקלתם בטח בתופעה הבאה,

יושבים קבוצת אנשים יחד בסעודת פורים או בכל מקום אפשרי,

ואז.. אזעקה מנסרת חלל האזור...

ישר קמים חלק מקבוצת האנשים ורצים במהירות לממ"ד/מקלט,

אבל.. חלק שייכים לקבוצת האדישים, הם נשארים לשבת בפנן שלהם,

עוברות 10 דקות חוזרים לשולחן,

ואז מין תחושה כזאת של - "אתם רואים שלא היה צריך לרוץ לממ"ד"...

הרי לא קרה כלום ונשארו בחיים גם אלה שלא רצו למקלט.

מה עושים נגד התחושות האלו זה ממש מקרר את הפחד?....
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אין צורך בפחד כי הוא לא מועיל.
פשוט לומר לעצמך בצורה שכלית שנכון שהסיכוי שיפול טיל בדיוק כאן לא מאוד גבוה, אבל יש לנו חיוב של "ונשמרתם" ואתה עושה מצווה כל פעם שנכנס, וזו גם ההשתדלות שלנו לשמור על עצמינו.
וזהו. מי שלא רוצה - שלא יכנס, אני מקיים את חובתי, בדיוק כמו שאני אוכל כשר למרות שיש כאלה שלא והם לא מתים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
גם אתם נתקלתם בטח בתופעה הבאה,

יושבים קבוצת אנשים יחד בסעודת פורים או בכל מקום אפשרי,

ואז.. אזעקה מנסרת חלל האזור...

ישר קמים חלק מקבוצת האנשים ורצים במהירות לממ"ד/מקלט,

אבל.. חלק שייכים לקבוצת האדישים, הם נשארים לשבת בפנן שלהם,

עוברות 10 דקות חוזרים לשולחן,

ואז מין תחושה כזאת של - "אתם רואים שלא היה צריך לרוץ לממ"ד"...

הרי לא קרה כלום ונשארו בחיים גם אלה שלא רצו למקלט.

מה עושים נגד התחושות האלו זה ממש מקרר את הפחד?....
מה יש להתייחס אליהם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
  • הוסף לסימניות
  • #7
אני משנן לעצמי (ולמשפחתי) כל הזמן
שברגע שיהיו נפילות ואתחיל לפחד מהטילים, באותו שנייה
כבר לא אוכל לקיים "חובת השתדלות" אלא ארוץ לממ"ד מתוך ביטחון שקרי
שהממ"ד יכול לעזור לי.

ולכן, כשאני כל כך מסודר במוח, בסיבה שאני הולך לממ"ד
אז שכל אחד ישאר איפה שבא לו.

כאשר האזעקות מעצבנות וקופץ לי ה"עצלנות" למוח
ואני מעדיף להישאר במקום - אז עוד יותר אני ממחיש לעצמי
עד כמה אני הולך לממ"ד רק בשביל קיום החובה היהודית שלי.
ואני אפילו אומר זאת בקול לילדים "די אין לי עצבים ללכת לממ"ד אבל אני הולך כי זאת המצווה שלי כרגע"
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
מה עושים נגד התחושות האלו זה ממש מקרר את הפחד?....
נו, ומה הבעיה?
אם צריך להיכנס לממ"ד, תמשיך להיכנס גם בלי פחד.
אם באמת אתה עושה את זה רק מפחד, מה הבעיה שהוא יתקרר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
כיהודים מאמינים אין מה לפחד כלל!!
אנחנו יודעים ומאמינים שלכל כדור וטיל יש כתובת, ואם נגזר על האדם שימות זה יכול לפגוע בו בכל מקום אפשרי.
הסיבה שאנחנו בכל זאת נכנסים לממ״ד, כי זה חובת ההשתדלות שלנו במצווה של התורה לשמור על החיים, מכיוון שזה מקום עם סיכויים יותר טובים לא להיפגע.
מי שרץ לממ״ד בגלל פחד (וגם מי שלא) מומלץ מאוד ללמוד קצת את דברי רבותינו על אמונה וביטחון, זה מאוד מחזק ובאופן כללי משרה אווירה רגועה.
וצריך לזכור, שכמו בכל המצוות יש כאלו שמקפידים יותר ויש שפחות…
אם כי יש מקומות וזמנים שבאמת יש סיבות לא ללכת, ואכמ״ל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אני עובדת מהבית, ומותר לי בזמן של אזעקה להפסיק ל10 דקות.
מאז ששמעתי על זה אני קופצת על המציאה ורצה למרחב מוגן על כל אזעקה...

ועכשיו ברצינות - לא הולכים לממד כי מפחדים. הולכים לממד כי זו השתדלות שלנו.
גם אם כל פעם שיוצאים מהמרחב המוגן רואים את הבית שלם - אז פעם הבאה לא נלך???
מה זה משנה אם יש אנשים בחוץ או לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
חברים כל אחד יש לו את הדעה שלו האם זה נכון להיכנס לממ"ד או לא,
אני חושב שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה ולא צריך לשכנע אנשים לא לצרוך חדשות או להיכנס לממ"ד הרי כולם
יודעים מה דעתם האישית ולא נראה לי שיעזור להגיד מה הדעה שלכם אבל בבקשה מי שיכול שלא יעשה צחוק על ממי
שנכנס לממ"ד כי כמו שכבר ראינו היה נפילות ולכן אם הוא מפחד זה לאו דווקא בגלל צריכת חדשות,
כל מי שיכול שיתחשב ואתם תחליטו מה שדעתכם ואל תשימו על מה שמישהו אומר או חושב כי א"כ כמו שהוא חושב גם אתם יכולים לחשוב אז למה שהוא לא יעלב שחושבים שהוא מלא חושב על החיים ולוקח סיכון,
וכמובן אני לא נכנס לאף דעה אלא נותן עצות,
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
בלת"ק
ללא ספק אין מה לפחד מהטילים, הסיכון הוא כמעט אפסי
הרבה הרבה פחות מסוכן מלנסוע ברכב בפער אינסופי.

הכניסה לממד היא החלטה רציונאלית
אנחנו ממשיכים לנסוע ברכב ולעבור כביש על אף הסיכון הגדול משום שאמנם הסיכון הוא חמור - מות או פציעות, אולם המחיר של הפחתת הסיכון [כלומר להישאר בבית כל היום וכל הלילה] הוא בלתי אפשרי, אנחנו לוקחים את הסיכון בשביל לחיות חיים שפויים.
ואנחנו נכנסים לממ"ד בשעת אזעקה בגלל שלא עולה לנו כלום להפחית את הסיכון ל0, ומנגד המחיר של הסיכון הוא אינסופי - מות.

אפשר לשאול את מי שלא נכנס לממד:
אם היית בחדר עם 1,000,000 אקדחים, כשרק באחד מהם יש כדור
והיו אומרים לך: או שתלך לחדר השני או שתקח את אחד מהאקדחים ותירה לעצמך בראש
האם היית לוקח את הסיכון, או שפשוט היית מקדיש 10 שניות מזמנך, עובר לחדר השני, ומקטין את הסיכון ל0?

אז כמובן, להעיר 7 ילדים באמצע הלילה ולרדת למקלט או לרדת למקלט ציבורי במרחק 100 מ"ר כל 10 דקות... אפי' באמצע היום, - יתכן מאד שמבחינה רציונאלית ההחלטה תהיה ללכת רק לחדר פנימי לבית.

אבל סתם להיות אדיש [הדחקה, תבדקו טוב] ולהסביר שלזה לא מסוכן וכו'
זה לא רציונאלי, זה לא החלטה עם הגיון
זו החלטה רגשית, בדר"כ בגלל פחד מודחק. או סתם קלות דעת.

אז בקיצור: לא לפחד, ממש לא לפחד, אין בזה הגיון.

אבל להתמגן, בפירוש!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #15
בלת"ק
ללא ספק אין מה לפחד מהטילים, הסיכון הוא כמעט אפסי
הרבה הרבה פחות מסוכן מלנסוע ברכב בפער אינסופי.

אבל הכניסה לממד היא החלטה רציונאלית
אנחנו ממשיכים לנסוע ברכב ולעבור כביש על אף הסיכון הגדול משום שהמחיר הוא בלתי משתלם, אנהחנו לוקחים את הסיכון בשביל לחיות חיים שפויים
ואנחנן נכנסים לממג בשביל להקטין את הסיכון ל0 כי זה לא דורש מאיצנו כמעט כלום

אפשר לשאול את מי שלא נכנס
אם היה לך חדר עם 1M אקדחים, כשרק באחד מהם יש כדור, והיו אומרים לך - או שתלך לחדר השני או שתקח את אחד מהאקדחים ותירה לעצמך בראש, האם היית לוקח את הסיכון או שפשוט היית מקדיש 10 שניות מזמנך ומקטין את הסיכון ל0?

אז כמובן, להעיר 7 ילדים באמצע הלילה ולרדת למקלט או לרדת למקלט ציבורי במרחק 100 מ"ר כל 10 דקות... אפי' באמצע היום
- יתכן מאד שמבחינה רציונאלית ההחלטה תהיה ללכת רק לחדר פנימי לבית.
אבל סתם להיות אדיש [הדחקה, תבדקו טוב] ולהסביר שלזה לא מסוכן וכו' זה לא רציונאלי, זה החלטה רגשית, בדר"כ בגלל פחד מודחק.

אז בקיצור: לא לפחד, ממש לא לפחד, אין בזה הגיון.
אבל להתמגן, בפירוש!
גם אני מצטרף לדעה זו,
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
מי שהחיים שלו חשובים - שומר עליהם.
ומי שמזלזל כנראה לא חושב שהחיים שלו שווים הרבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
יש כאלו שלא נכנסים דווקא מהפחד..
הם מרגישים שהמלחמה שלהם בפחד של עצמם
הוא דווקא לא להיכנס לממ"ד.
זו גם תגובה קיימת.

ויש כאלו שבאמת אדישים
(שאפשר לבדוק מאיזה מנוע בנפש צומחת האדישות- עצלות, צומי וכד')
ואולי אף מוצאים לכך אסמכתאות- "צפצופי ביטחון"
ברור לי שזה לא רצון ד'.
רק שאין לי שום חשק להיכנס איתם לדיון עקר,
כי אף פעם לא ישבתי ובניתי לעצמי תזות "אמוניות"
בכמות שהם היו צריכים לבנות לעצמם כדי להצדיק את גישתם.

ואפשר להרחיב את הדיון
לאלו שלא מסוגלים להישאר בממ"ד מעבר לדקה.
(במקלט בבנין זה תסכול, גם כי הדלת נפתחת וגם כי האוירה נהיית שה"פנאטיים נשארים")

אני רק אומרת
(למי שיצא לי לשוחח איתו בנידון)
את דברי החזו"א (בענייני רפואה אך שייך גם לכאן)
שגם אם נגזר משהו לא טוב ח"ו
ההשתדלות פותחת שערי רחמים.

ונהניתי מכל מי שעשה הפרדה בין כניסה לממ"ד מפחד לבין כניסה מתוך מצוות ונשמרתם!
יישר כח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
מי שהחיים שלו חשובים - שומר עליהם.
ומי שמזלזל כנראה לא חושב שהחיים שלו שווים הרבה.
אני לא מעוניין להיכנס לוויכוח אבל אני גם דן לכף זכות את האנשים שלא נכנסים לממ"ד
הרי יש אזעקה כמה פעמים ביום ואין הרבה סיכויים שיפול ואם יפול אז דווקא איפה שהוא נמצא,
ויש עוד דברים שצריך להיזהר כמו עישון ואוכל לא בריא שזה גם סיכון
ושוב אני לא נותן דעה אלא רוצה שתנסו להבין את הצדדים,
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
בלתק

אני גרה בבניין ללא ממדים וזו מציאות שכשיש אזעקה בשעות היום
מגיעות לפחות שמונה משפחות לחדר מדרגות
וכשיש אזעקות בלילה מגיעות אולי 2 משפחות

דווקא הצילומים הקשים מהפגיעות בממד גורמות להתנהלות הזו
אנשים עושים מה שיש ביכולתם להתמגן בהתאם לנתונים
ויודעים שאם לא ישמרו עיר שווא שקד שומר
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה