התייעצות תופעה מציקה

  • הוסף לסימניות
  • #1
גם אתם נתקלתם בטח בתופעה הבאה,

יושבים קבוצת אנשים יחד בסעודת פורים או בכל מקום אפשרי,

ואז.. אזעקה מנסרת חלל האזור...

ישר קמים חלק מקבוצת האנשים ורצים במהירות לממ"ד/מקלט,

אבל.. חלק שייכים לקבוצת האדישים, הם נשארים לשבת בפנן שלהם,

עוברות 10 דקות חוזרים לשולחן,

ואז מין תחושה כזאת של - "אתם רואים שלא היה צריך לרוץ לממ"ד"...

הרי לא קרה כלום ונשארו בחיים גם אלה שלא רצו למקלט.

מה עושים נגד התחושות האלו זה ממש מקרר את הפחד?....
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אין צורך בפחד כי הוא לא מועיל.
פשוט לומר לעצמך בצורה שכלית שנכון שהסיכוי שיפול טיל בדיוק כאן לא מאוד גבוה, אבל יש לנו חיוב של "ונשמרתם" ואתה עושה מצווה כל פעם שנכנס, וזו גם ההשתדלות שלנו לשמור על עצמינו.
וזהו. מי שלא רוצה - שלא יכנס, אני מקיים את חובתי, בדיוק כמו שאני אוכל כשר למרות שיש כאלה שלא והם לא מתים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
גם אתם נתקלתם בטח בתופעה הבאה,

יושבים קבוצת אנשים יחד בסעודת פורים או בכל מקום אפשרי,

ואז.. אזעקה מנסרת חלל האזור...

ישר קמים חלק מקבוצת האנשים ורצים במהירות לממ"ד/מקלט,

אבל.. חלק שייכים לקבוצת האדישים, הם נשארים לשבת בפנן שלהם,

עוברות 10 דקות חוזרים לשולחן,

ואז מין תחושה כזאת של - "אתם רואים שלא היה צריך לרוץ לממ"ד"...

הרי לא קרה כלום ונשארו בחיים גם אלה שלא רצו למקלט.

מה עושים נגד התחושות האלו זה ממש מקרר את הפחד?....
מה יש להתייחס אליהם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
  • הוסף לסימניות
  • #7
אני משנן לעצמי (ולמשפחתי) כל הזמן
שברגע שיהיו נפילות ואתחיל לפחד מהטילים, באותו שנייה
כבר לא אוכל לקיים "חובת השתדלות" אלא ארוץ לממ"ד מתוך ביטחון שקרי
שהממ"ד יכול לעזור לי.

ולכן, כשאני כל כך מסודר במוח, בסיבה שאני הולך לממ"ד
אז שכל אחד ישאר איפה שבא לו.

כאשר האזעקות מעצבנות וקופץ לי ה"עצלנות" למוח
ואני מעדיף להישאר במקום - אז עוד יותר אני ממחיש לעצמי
עד כמה אני הולך לממ"ד רק בשביל קיום החובה היהודית שלי.
ואני אפילו אומר זאת בקול לילדים "די אין לי עצבים ללכת לממ"ד אבל אני הולך כי זאת המצווה שלי כרגע"
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
מה עושים נגד התחושות האלו זה ממש מקרר את הפחד?....
נו, ומה הבעיה?
אם צריך להיכנס לממ"ד, תמשיך להיכנס גם בלי פחד.
אם באמת אתה עושה את זה רק מפחד, מה הבעיה שהוא יתקרר?
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
כיהודים מאמינים אין מה לפחד כלל!!
אנחנו יודעים ומאמינים שלכל כדור וטיל יש כתובת, ואם נגזר על האדם שימות זה יכול לפגוע בו בכל מקום אפשרי.
הסיבה שאנחנו בכל זאת נכנסים לממ״ד, כי זה חובת ההשתדלות שלנו במצווה של התורה לשמור על החיים, מכיוון שזה מקום עם סיכויים יותר טובים לא להיפגע.
מי שרץ לממ״ד בגלל פחד (וגם מי שלא) מומלץ מאוד ללמוד קצת את דברי רבותינו על אמונה וביטחון, זה מאוד מחזק ובאופן כללי משרה אווירה רגועה.
וצריך לזכור, שכמו בכל המצוות יש כאלו שמקפידים יותר ויש שפחות…
אם כי יש מקומות וזמנים שבאמת יש סיבות לא ללכת, ואכמ״ל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אני עובדת מהבית, ומותר לי בזמן של אזעקה להפסיק ל10 דקות.
מאז ששמעתי על זה אני קופצת על המציאה ורצה למרחב מוגן על כל אזעקה...

ועכשיו ברצינות - לא הולכים לממד כי מפחדים. הולכים לממד כי זו השתדלות שלנו.
גם אם כל פעם שיוצאים מהמרחב המוגן רואים את הבית שלם - אז פעם הבאה לא נלך???
מה זה משנה אם יש אנשים בחוץ או לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
חברים כל אחד יש לו את הדעה שלו האם זה נכון להיכנס לממ"ד או לא,
אני חושב שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה ולא צריך לשכנע אנשים לא לצרוך חדשות או להיכנס לממ"ד הרי כולם
יודעים מה דעתם האישית ולא נראה לי שיעזור להגיד מה הדעה שלכם אבל בבקשה מי שיכול שלא יעשה צחוק על ממי
שנכנס לממ"ד כי כמו שכבר ראינו היה נפילות ולכן אם הוא מפחד זה לאו דווקא בגלל צריכת חדשות,
כל מי שיכול שיתחשב ואתם תחליטו מה שדעתכם ואל תשימו על מה שמישהו אומר או חושב כי א"כ כמו שהוא חושב גם אתם יכולים לחשוב אז למה שהוא לא יעלב שחושבים שהוא מלא חושב על החיים ולוקח סיכון,
וכמובן אני לא נכנס לאף דעה אלא נותן עצות,
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
בלת"ק
ללא ספק אין מה לפחד מהטילים, הסיכון הוא כמעט אפסי
הרבה הרבה פחות מסוכן מלנסוע ברכב בפער אינסופי.

הכניסה לממד היא החלטה רציונאלית
אנחנו ממשיכים לנסוע ברכב ולעבור כביש על אף הסיכון הגדול משום שאמנם הסיכון הוא חמור - מות או פציעות, אולם המחיר של הפחתת הסיכון [כלומר להישאר בבית כל היום וכל הלילה] הוא בלתי אפשרי, אנחנו לוקחים את הסיכון בשביל לחיות חיים שפויים.
ואנחנו נכנסים לממ"ד בשעת אזעקה בגלל שלא עולה לנו כלום להפחית את הסיכון ל0, ומנגד המחיר של הסיכון הוא אינסופי - מות.

אפשר לשאול את מי שלא נכנס לממד:
אם היית בחדר עם 1,000,000 אקדחים, כשרק באחד מהם יש כדור
והיו אומרים לך: או שתלך לחדר השני או שתקח את אחד מהאקדחים ותירה לעצמך בראש
האם היית לוקח את הסיכון, או שפשוט היית מקדיש 10 שניות מזמנך, עובר לחדר השני, ומקטין את הסיכון ל0?

אז כמובן, להעיר 7 ילדים באמצע הלילה ולרדת למקלט או לרדת למקלט ציבורי במרחק 100 מ"ר כל 10 דקות... אפי' באמצע היום, - יתכן מאד שמבחינה רציונאלית ההחלטה תהיה ללכת רק לחדר פנימי לבית.

אבל סתם להיות אדיש [הדחקה, תבדקו טוב] ולהסביר שלזה לא מסוכן וכו'
זה לא רציונאלי, זה לא החלטה עם הגיון
זו החלטה רגשית, בדר"כ בגלל פחד מודחק. או סתם קלות דעת.

אז בקיצור: לא לפחד, ממש לא לפחד, אין בזה הגיון.

אבל להתמגן, בפירוש!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #15
בלת"ק
ללא ספק אין מה לפחד מהטילים, הסיכון הוא כמעט אפסי
הרבה הרבה פחות מסוכן מלנסוע ברכב בפער אינסופי.

אבל הכניסה לממד היא החלטה רציונאלית
אנחנו ממשיכים לנסוע ברכב ולעבור כביש על אף הסיכון הגדול משום שהמחיר הוא בלתי משתלם, אנהחנו לוקחים את הסיכון בשביל לחיות חיים שפויים
ואנחנן נכנסים לממג בשביל להקטין את הסיכון ל0 כי זה לא דורש מאיצנו כמעט כלום

אפשר לשאול את מי שלא נכנס
אם היה לך חדר עם 1M אקדחים, כשרק באחד מהם יש כדור, והיו אומרים לך - או שתלך לחדר השני או שתקח את אחד מהאקדחים ותירה לעצמך בראש, האם היית לוקח את הסיכון או שפשוט היית מקדיש 10 שניות מזמנך ומקטין את הסיכון ל0?

אז כמובן, להעיר 7 ילדים באמצע הלילה ולרדת למקלט או לרדת למקלט ציבורי במרחק 100 מ"ר כל 10 דקות... אפי' באמצע היום
- יתכן מאד שמבחינה רציונאלית ההחלטה תהיה ללכת רק לחדר פנימי לבית.
אבל סתם להיות אדיש [הדחקה, תבדקו טוב] ולהסביר שלזה לא מסוכן וכו' זה לא רציונאלי, זה החלטה רגשית, בדר"כ בגלל פחד מודחק.

אז בקיצור: לא לפחד, ממש לא לפחד, אין בזה הגיון.
אבל להתמגן, בפירוש!
גם אני מצטרף לדעה זו,
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
מי שהחיים שלו חשובים - שומר עליהם.
ומי שמזלזל כנראה לא חושב שהחיים שלו שווים הרבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
יש כאלו שלא נכנסים דווקא מהפחד..
הם מרגישים שהמלחמה שלהם בפחד של עצמם
הוא דווקא לא להיכנס לממ"ד.
זו גם תגובה קיימת.

ויש כאלו שבאמת אדישים
(שאפשר לבדוק מאיזה מנוע בנפש צומחת האדישות- עצלות, צומי וכד')
ואולי אף מוצאים לכך אסמכתאות- "צפצופי ביטחון"
ברור לי שזה לא רצון ד'.
רק שאין לי שום חשק להיכנס איתם לדיון עקר,
כי אף פעם לא ישבתי ובניתי לעצמי תזות "אמוניות"
בכמות שהם היו צריכים לבנות לעצמם כדי להצדיק את גישתם.

ואפשר להרחיב את הדיון
לאלו שלא מסוגלים להישאר בממ"ד מעבר לדקה.
(במקלט בבנין זה תסכול, גם כי הדלת נפתחת וגם כי האוירה נהיית שה"פנאטיים נשארים")

אני רק אומרת
(למי שיצא לי לשוחח איתו בנידון)
את דברי החזו"א (בענייני רפואה אך שייך גם לכאן)
שגם אם נגזר משהו לא טוב ח"ו
ההשתדלות פותחת שערי רחמים.

ונהניתי מכל מי שעשה הפרדה בין כניסה לממ"ד מפחד לבין כניסה מתוך מצוות ונשמרתם!
יישר כח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
מי שהחיים שלו חשובים - שומר עליהם.
ומי שמזלזל כנראה לא חושב שהחיים שלו שווים הרבה.
אני לא מעוניין להיכנס לוויכוח אבל אני גם דן לכף זכות את האנשים שלא נכנסים לממ"ד
הרי יש אזעקה כמה פעמים ביום ואין הרבה סיכויים שיפול ואם יפול אז דווקא איפה שהוא נמצא,
ויש עוד דברים שצריך להיזהר כמו עישון ואוכל לא בריא שזה גם סיכון
ושוב אני לא נותן דעה אלא רוצה שתנסו להבין את הצדדים,
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
בלתק

אני גרה בבניין ללא ממדים וזו מציאות שכשיש אזעקה בשעות היום
מגיעות לפחות שמונה משפחות לחדר מדרגות
וכשיש אזעקות בלילה מגיעות אולי 2 משפחות

דווקא הצילומים הקשים מהפגיעות בממד גורמות להתנהלות הזו
אנשים עושים מה שיש ביכולתם להתמגן בהתאם לנתונים
ויודעים שאם לא ישמרו עיר שווא שקד שומר
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שוב כמה מילים...

האמת שכבר כמה ימים שאני מתכננת לכתוב את ה"כמה מילים" לחוברת זו, פסח תשפ"ו.

מתכננת, מתחילה ועוצרת.

כי איכשהו, במקום כמה מילים חדשות, אפשר לפתוח את כמה המילים של חגים תשפ"ו, של פסח תשפ"ד....ועוד.

שוב אנחנו בחופשות כפויות.

שוב מלחמה. ואזעקות. אש. הרס וחורבן.

שוב גולים רבים מבני העם שלנו מבתיהם שניזוקו. שוב נחרד הלב עם כל פיצוץ, הדף ורעידה של חלונות הבית.

שוב ממ"ד שמשתחל בין אקונומיקה לספוג הפלא. ואולי זה האקונומיקה וספוג הפלא שמשתחלים בין ממ"ד לממ"ד.

שוב תזכורות קשות לכך שאנחנו עדיין בגלות. גלות בתוככי הארץ המובטחת שלנו.

ושוב לוחשות השפתיים תפילה והלב מבקש שתבוא כבר הגאולה.

רק הבוקר ישבתי בממ"ד בעת שהיתה אזעקה. קולות הנפץ שנשמעו מבחוץ היו חזקים במיוחד. התרגלנו אמנם. אבל בכל פעם הם מרעידים את החלונות....ובעיקר את הלב. הבוקר הם היו חזקים במיוחד וקול חבטה של מתכת נלווה אליהם. היה ברור שזה קרוב אלי ממש.

רגעים מספר אחרי שיצאנו מהממ"ד נודעתי לנס שאירע ממש כאן, קרוב לבית שלי.

פצצת מצרר נחתה באתר בניה בסוף הרחוב שלי. נחתה ולא התפוצצה. 1.5 אורך של נס

וזו לא פעם ראשונה. רסיסי יירוט ענקיים בגודל של מכונית נפלו. ולא רק כאן.

ואז הבנתי שיש לי כמה מילים לחוברת הזו. כמה מילים שאפשר לעטוף במהודק למילה אחת- "ניסים"!

בכל דור דור עומדים עלינו לכלותינו. עוד משחר ההיסטוריה. פרעה, עמלק, מדי ופרס, בבל, יוון, ספרד בימי האינקוזיציה, גרמניה של מלחמות העולם, עיראק, חמאס, חיזבאללה, איראן. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, בגוף ובנפש- והקב"ה מצילנו מידם.

לא נדרשת הסתכלות עמוקה בכדי לראות את הניסים הגלויים שמתרחשים סביבנו בכל יום.

פצצות מצרר שלא מתפוצצות. טילים שנופלים בשטחים פתוחים, או כאלו שמכלים את זעם הנפץ שלהם על עצים ואבנים. מאות טילים שבעזרתו יתברך מיורטים, שברי יירוט שנוחתים בינות לבניינים, בחצרות בתים, ובתוככי בתים ומכריזים בקול גדול על ניסים שהביאו בכנפיהם.

העם שלנו כואב את כאבם של כל הפצועים, את החלל והריק שמותירים אחריהם הרוגים הי"ד. הלב נרעד מול כל אלו שאבדו בית, הכאב הוא גדול ואמיתי, אבל בד בבד עם זאת הוא מודה על הניסים הגדולים. על מה שיכול היה לקרות וברוך ה' לא קרה. על עשרות נפילות שלא הזיקו, על מטחים שהותירו אחריהם קל נפץ ושובל אבק ללא פגיעות בנפש.

בזכות מה זוכים אנו לניסים גדולים כל כך, ניסים שאין להם הגיון על פי דרך הטבע?

התורה בחומש דברים, פרק י"א, מדברת על הניסים הגדולים שעשה הקב"ה לעם ישראל במצרים, במדבר ובארץ ישראל. היא מתארת את הניסים "אֶת-גָּדְלוֹ--אֶת-יָדוֹ הַחֲזָקָה, וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה. וְאֶת-אֹתֹתָיו, וְאֶת-מַעֲשָׂיו, אֲשֶׁר עָשָׂה, בְּתוֹךְ מִצְרָיִם--לְפַרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וּלְכָל-אַרְצוֹ. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ, אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת-מֵי יַם-סוּף עַל-פְּנֵיהֶם, בְּרָדְפָם, אַחֲרֵיכֶם; וַיְאַבְּדֵם ה', עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם, בַּמִּדְבָּר, עַד-בֹּאֲכֶם, עַד-הַמָּקוֹם הַזֶּה. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן-רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלָעֵם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֶת-אָהֳלֵיהֶם--וְאֵת כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כָּל-יִשְׂרָאֵל. כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת, אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדֹל, אֲשֶׁר, עָשָׂה..."

לאחר תיאור הניסים, ממשיכה התורה ומתנה תנאי לזכות בניסים ובזכות האחזקה בארץ ישראל "וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם--לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ. וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם--אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָש"

זכות הקיום שלנו, זכות האחזקה שלנו בארץ ישראל – היא קיום המצוות. ככל שנרבה בהם, כך נזכה לראות את ידו הגדולה של הקב"ה מגינה עלינו בניסים גדולים הלאה

"כִּי אִם-שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם--לַעֲשֹׂתָהּ: לְאַהֲבָה אֶת-יי אֱלֹהֵיכֶם, לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו--וּלְדָבְקָה-בוֹ. וְהוֹרִישׁ ה' אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, מִלִּפְנֵיכֶם; וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם, גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם"

והלוואי שנזכה לעובדו בשמחה, גם בזמנים קשים בהם הבלבול בבית ומחוץ גדולים.

הלוואי.

והלוואי ונזכה לגאולה השלימה בקרוב.

-------

תודות, כי איך אפשר בלי?

בראש התודות, תודה גדולה לבורא העולם על כל הטוב והשפע שהוא מרעיף עלינו בכל רגע. תודה על מתנות שממטיר עלינו גם בימים טרופים אלו. תודה על כח ויכולת. תודה.

תודה לאיידי וויס האלופה שפנתה אלי מעצמה ברצון לעצב גם את החוברת הזו עוד בטרם עלתה במוחי השאלה אם תהיה השנה חוברת או לא. תודה על עבודה מקצועית בנועם, בשמחה, בצורה נקייה ביותר. זקוקים למעצבת? איידי תעשה עבורכן את העבודה באופן המקצועי ביותר!

תודה להורים שלי שנותנים בלי סוף. לאמא שלי, השראה עבורי בבישול [על אף ולמרות שמלחיצה אותי ממש כשהיא כבר עמוק בסירי הפסח כשאני עוד טובעת עמוק במקרר ואקונומיקה].

תודה למשפחתי האהובה. סליחה על טעימות שנכפות עליכם לעיתים. סליחה על שנדרשתם לפנות לבלאגן צילומים שאני יצרתי. לא מבטיחה שלא יקרה שוב.

תודה לכל המפרגנות. הפרגונים שלכם הם השמן שמניע את גלגלי העשייה שלי.

------

בחוברת הושקעו מאמצים גדולים, זמן ומחשבה. אנא, הקפידו שלא להעביר בקבוצות ללא אישור מראש. מנעו ממני את עוגמת הנפש הזו.

העברתם מתכון בודד? ציינו את המקור. מתן קרדיט הוא תשלום קטן [ומתבקש] להשקעה גדולה.

בחוברת זו הוספנו אייקונים בראש כל מתכון. שימו לב אליהם. יש בהם מידע שיכול עזור לכן. התחדשנו באייקון של מיניקיטשן. מתכון שמתאים להכנה במיני- צויין ככזה.



רוב התמונות שבחוברת הם תמונות של המנות שהכנתי בפועל. חלק עברו עיבוד קל ב AI. בתמונות כאלו העיבוד היה לרקע בלבד ולא למנה עצמה. המנות אותנטיות כפי שיצאו לי בהכנתן. עם זאת, ישנם מספר תמונות שיוצרו ב AI, כולל המנה עצמה. בתמונות האלו המנות משקפות את התוצאה ב 95% לפחות. תמונה שלא עמדה בתנאי הזה – נפסלה. חשוב לציין כי גם המתכונים שבהם התמונה כולה נוצרה ב AI, המנות הן מנות שהכנתי בעבר ולא כאלו שלא ניסיתי. כך שגם תמונה שנוצרה ב AI כולה, משקפת כמעט במדוייק את התוצאה.

אפשר להעביר לפרטיים. העברה לקבוצות כפופה לאישורי.

להורדת החוברת לחצו כאן

חג כשר ושמח

העני
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  0  פעמים
למעלה