@אין דברים כאלה, צודק במיליון אחוז, אבל הגיע הזמן להפסיק להצטדק ולהתחיל להנהיג.
הבעיה היא אכן אצלנו, ההורים, שהפכנו לבני ערובה של ילדים בני 20. עם כל הכבוד לחתן –
את המודל הכלכלי של המשפחה לא בונים בהפסקות בין הסדרים בישיבה, והחברים שלו, שדוחפים אותו ל'שמות' הכי יקרים, הם לא אלו שיעמדו בתור בבנק כדי לכסות את המינוס שלכם למחרת.
האבסורד זועק לשמיים: מתחילים להשקיע דם, יזע ודמעות בשוק ההון, בחיסכון של שקל לשקל כדי להבטיח עתיד, ואז שורפים את הכל על שלוש שעות של פוזה ורעש שלא שווה עשירית מהמחיר שלו.
מספיק זה מספיק! השינוי חייב להתחיל מהשורש:
נושא המוזיקה חייב להפוך לחלק בלתי נפרד מ'הסכם הסגירה' בין המחותנים. כמו שמסכמים על נדוניה ודירה, מסכמים על 'תקרת שכר' למוזיקה. כששני הצדדים באים כחזית אחת מול הילדים, ה'לא' הופך להרבה יותר קל.
הגיע הזמן להפסיק לפחד מהילדים ולהתחיל לדאוג להם באמת. להגיד 'לא' לאורגניסט שלוקח ------ ש"ח זה לא להתאכזר לחתן – זה להשאיר לו כסף לשנים הקרובות.
מחותנים, תתעוררו. אם לא נעצור את הגלגל הזה עכשיו, הוא ימשיך לרמוס אותנו ואת הילדים שלנו.
קשה שלא לגחך כששולפים את צמד המילים "היצע וביקוש" כדי להצדיק את הטירוף שקורה בשוק המוזיקה. בואו נדבר רגע על הכלכלה ה"בסיסית" שאתם מנסים ללמד אותנו, ונבין למה כאן מדובר ב
עיוות שוק ולא בחוק טבע:
1. זה לא שוק חופשי, זה שוק של סחיטה רגשית "היצע וביקוש" עובד כשיש צרכן רציונלי. אבל כשמדובר בהורים בלחץ של שידוכים, ובחתנים שמוזנים מלחץ חברתי של "מה יגידו בישיבה" – זה לא שוק, זו מלכודת. אתם מנצלים את הרצון של אבא לא להביך את בנו ביום חתונתו כדי לגבות מחירים שאין בינם לבין הריאליות שום קשר. לקרוא לזה "חוק כלכלי" זה כמו לקרוא למחיר של בקבוק מים במדבר "היצע וביקוש". זו ציניות.
2. איפה התמורה? בחוקי הכלכלה משלמים על איכות בכלכלה אמיתית, כשהמחיר עולה – האיכות עולה. במוזיקה של החתונות היום? בדיוק הפוך. המחירים טסים לשמיים, אבל הסאונד? כאמור חובבני, רועש, לא נקי ומזלזל באוזן של הקהל. כשאתם גובים מחיר של "מחלקה ראשונה" ומגישים מוצר של "מחלקת תיירים", אל תדברו איתנו על כלכלה. דברו איתנו על יוקר המחיה ועל ניצול ציני של חוסר הבנה טכנית.
3. בועות סופן להתפוצץ גם בשוק ההון יש "היצע וביקוש", וזה בדיוק מה שמייצר בועות. כשמחיר של נכס מוצר עולה הרבה מעבר לערך האמיתי שלו – הבועה מתפוצצת. מי שמצדיק מחיר של 15,000 ש"ח לערב בתירוץ של "ביקוש", שוכח שהביקוש הזה מבוסס על כסף שאין להורים, על חובות ועל גמ"חים. זה לא ביקוש בריא, זה ביקוש חולני שמחריב משפחות.
4. "היצע וביקוש" עובד לשני הכיווניםשכחתם את החלק השני של החוק: כשהביקוש יורד – המחיר מתרסק. הגיע הזמן שהמחותנים יתאחדו ויגידו "סטופ". ברגע שנסגור את הברז, ברגע שהורים יחליטו שהם לא מוכנים להיות הפראיירים של התעשייה הזו – נראה כמה מהר ה"היצע" שלכם יחזור למחירים שפויים של בני אדם.
השורה התחתונה:להסתתר מאחורי מילים גבוהות כמו "חוקי הכלכלה" כדי להצדיק שכר שעתי שגבוה משל מנתח לב, זו עזות מצח. זה לא כלכלה, זו חזירות, והגיע הזמן שהציבור יפעיל את חוק הכלכלה הכי חזק שיש:
כשעושקים אותנו – אנחנו פשוט מפסיקים לקנות.



Reactions: שמואלזון, יואלי קליין, יצחק. ועוד 80 משתמשים83 //