זהו. באה שבת באה מנוחה, והחרפה נותרה כשהיתה. העסקנים הבטיחו? אז הבטיחו. לא הבטיחו לקיים. לא מודעה בעיתון, לא הסרת מודעות מטעות, לא תליית מודעות חליפיות, כלום. גורנישט. נאדה.
ומשפחת רוזנברג? אם מותר לי לנחש, היא לא תזכה להיות השבת אצל הרבי. היא תתייצב בזמן בתחנה בנהר הדן, בהרכב מלא, תמתין עד בוש, המודעה השקרנית שתלויה בתחנה תביט בה בלגלוג, וכשהם יתפסו שעבדו עליהם ואין כאן אוטובוס כבר יהיה מאוחר, האוטובוס כבר הפליג לדרכו.
בנסיון נואש יעלו על 616, ירדו בתחנת שערי ירושלים, כל עוד רוחם בם ירוצו לתחנת היציאה מהעיר כדי לתפוס על הקשקש את 972 האחרון, ושם בתחנה יראו את אותה מודעה מהתלת 'החל מהשבוע קו 972 אינו עובר כאן יותר, הוא עובר בתחנת שערי ירושלים'. הפעם להאמין למודעה? לא נשאר זמן לתהות הרבה, האוטובוס כבר ברח.
ושבת מה תהא עליה? 'מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת'.
ולא רחוק מנהר הדן, בקלויז השכונתי, בשבת אחים של ליל שבת, כשישירו החסידים בדבקות 'אשרינו שזכינו להיות אצל רבינו', יטפח לעצמו חבר המועצה על השכם בשביעות רצון, האח, מה טוב חלקי, יהודים זכו לנסוע השבת לרבי שלהם בזכות פעילותי המאומצת השבוע.

Reactions: טונקס1 //