סיפור בהמשכים שיתוף: איך מרגיש בחור ישיבה במגבית פורים. קריאייטיב - הכירו את זלמן: סדרת מתח (וצחוק) יומית.

  • הוסף לסימניות
  • #1
אסטרטגיית ת"ת כפי שמעולם לא שמעתם - האם ישיבת חכמנובי'ץ תפרוץ ותשאיר את עולם הישיבות הרחק מאחור?
זלמן היא סדרה עלילתית מעניינת ומקורית, שמציגה התנהלות של בחור ישיבה נהנתן וחסר גבולות, לצד קמפיין פורים אינסטנסיבי ותובעני.

איך רותמים את הבחור ה"לא שגרתי" למגבית? האם המגבית תצליח?

מגבית פורים בפתח - איך מחזיקים את הבחורים ב"אש" גבוהה?
לשם שימור הכוחות בעולם הישיבות יצרנו השנה דמות בשם 'זַלְמֶן'. זלמן הוא בחור ישיבה טיפוסי (מעט תימהוני, חובב טרמפים ומומחה לבורקסים) שמלווה את הקמפיין בעולם הישיבות בסדרת תוכן יומית.
הסדרה משלבת הומור ישיבתי פנימי עם מסרים של המגבית, והמטרה היא ליצור חיבור והנאה סביב הקמפיין, וחיי בחור ישיבה כפי שמעולם לא הכרתם.

אשמח לשתף אתכם כאן בפרקים (פרק אחד בכל יום עד פורים) כדי לשמוע את דעתכם: האם אסטרטגיית הת"ת נכונה? האם התנהלותו של זלמן מזכירה לכם את .. עצמכם, או שזו סתם דמות מוזרה? תשפטו ותגיבו!!!


זַלְמֶן יוצא לדרך!

פרק א': הכירו את זַלְמֶן - שובר השגרה

רקע:

זַלְמֶן איננו בחור רגיל כלל וכלל. הוא אוהב מאוד דברים שוברי שגרה, ומשתדל לצאת לכל אירוע המתקיים אי-שם ברחבי הגלובוס.

יודעי דבר אף סיפרו שפעם, בהיותו בחיפה, שמע שראש הממשלה עתיד להגיע לכור האטומי בדימונה ולתת משם ראיון תקשורתי נרחב. זַלְמֶן דידן לא היסס כלל ומיד יצא את חיפה, ואף משראה שמתאחר הזמן – נתלה בחפזה על משאית זבל שהייתה בדרכה לבאר שבע.

זַלְמֶן הוא בחור חשוב, ויש לו דעה בכל ענין. משראה שבישיבה ישנם כאלו שאינם מכבדים את דעתו כראוי, השים ליבו לכך שבטרמפים אנשים מכבדים את דעתו פי כמה וכמה. מכך הסיק זַלְמֶן שאין מקומו בין אנשים פשוטים, אלא מקומו שמור לו בעולם הגדול – להשפיע, להחליט ולהוביל.

מכאן ואילך השתדל זלמנינו ביתר תוקף לנסוע בטרמפים. מיד ברגע שעצר לו טרמפ, היה מתיישב בחשיבות במושב הפנוי מקדימה, ומתחיל להרצות את דעתו בעוז ובמרץ.

חביב עליו במיוחד לעלות על משאית פולטריילר; שם, בהיותו על הבמה המוגבהת, היה אמר את דברו בדרמטיות ובהחלטיות. פעם אחת, בנסיעה ארוכה במיוחד, לקראת סיום הנאום הדרמטי הוא דפק בתוקף על הצופר וזעק: "אנו נעמוד על השולחן, לא נוותר עד שנקבל את אשר אמרנו!".

באותו מקרה, זה אכן היה צעד חשוב מאוד: ככל שהתארך נאומו, נהג המשאית האומלל החל לאבד ריכוז ואף נרדם קלושות. הדפיקה הנחרצת הבהילה את הנהג המנומנם, שמיד שלח ידו לכיסו והושיט בחפזה סיגריה לזלמנל'ה הנרגש.
---

מה אתם אומרים, הייתם מסמפטים דמות כזו בישיבה שלכם באמצע הלחץ של המגבית?

חכו לפרק הבא: 'הרוחות סוערות' – כשזלמן מגלה שמינו ראש ת"ת חדש וכל הישיבה עוברת למצב טירוף... (יעלה בהמשך היום).
 

קבצים מצורפים

  • כללי קריאת זלמן.png
    כללי קריאת זלמן.png
    KB 115.3 · צפיות: 321
  • כריכת זלמן.png
    כריכת זלמן.png
    KB 61.7 · צפיות: 304
  • הוסף לסימניות
  • #2
תודה לכל מי שקרא ולכל מי שהגיב (וגם לאלו שקראו בשקט ולא הגיבו, אני רואה את הצפיות... 😉).
אחרי הפרומו, הנה אנחנו עוברים לפרק הראשון: כאן תכירו את שלום-ציון ש(לא) מתמנה לראש הת"ת. תתכוננו להיכנס לנבכי הפוליטיקות והדרמות בישיבה!!!
פרק ב': הרוחות סוערות

לקראת חודש אדר, התחילו הרוחות בשיעור לסעור. שמעון סיפר לבנצי שהוא שמע מאחורי הדלת את בן דוד שלו אומר בלחש לשכן של סבתא שלו, שמינו את שלום-ציון מהקיבוץ לראש ת"ת.

המינוי היה מסעיר מאוד, היות ששלום-ציון היה בחור שקט מאוד שכל הזמן ישב ולמד, ומעולם לא אמר איזו הודעה לציבור או ניהל איזה מערכת בחירות. "שמעתי ממקור מוסמך שהוא לא כמו שהוא נראה – הוא מסעיר וכריזמטי, וגם יועץ אסטרטגי של כמה מדינאים", אמר בנצי בהתרגשות לכל עובר ושב.

באותו יום לאחר מנחה, השתרך תור ארוך ליד מקומו של שלום-ציון. בחורים רבים משיעור ב' – שיעורו של בנצי – באו לברך אותו ב"צהריים טובים" וסתם כך לפטפט אתו. אף גם כמה בחורים משיעור א' ששמעו את השמועה, נדחפו בחפזה ליד מקומו של שלום-ציון לתפוס קשרים. "איזה תינוקים", הרהר זַלְמֶן בליבו.

לאחר ארוחת צהריים, שבה שמרו כחמישה מנות לשלום-ציון בחורים אכפתיים משיעור ב', כאשר שלום-ציון פנה לדלת היציאה מחדר האוכל – ניגש אליו זַלְמֶן וביקש להתייעץ עמו על כמה נושאים חשובים. לאחר תום השיחה, ולאחר כמה דברי חנפנות שאמר זַלְמֶן לשלום-ציון על התועלת המרובה ועל כך שפתר לו בעיות שאף אחד לא יכול ולא הצליח לפתור וכו', שאל שלום-ציון את זלמנל'ה: "תגיד לי, למה כולם ניגשים אלי היום?".

זַלְמֶן המרוגש לא הצליח להוציא הגה, ורק לאחר כמה דקות של גמגום נרגש, הצליח להסביר לו כי הוא הפך לראש הת"ת. "בגלל זה שיעור א' ניגשו אליך; אני ניגשתי אליך כי זה זמן רב שאני מעריך את חכמתך", אמר בחנפנות גלויה.

כעת, במשך כמה וכמה דקות, שלום-ציון לא הצליח להוציא הגה מפיו. ליבו של זלמנל'ה סיפר לו שכל מה שהיה עד היום תם, ומהיום – מהדקות האלו – מתחיל עידן חדש בחייו, משמעותי ונערץ פי כמה וכמה. "ממממיייי אאאמר לך?", שאל לבסוף שלום-ציון בעודו מוחה דמעות שמחה מעיניו, ומשפשף את אפו בפיסת בד שנמצאה בכיסו.

סוף דבר היה ששלום-ציון וזַלְמֶן ניגשו לבנצי שעמד על דעתו בתוקף, וסיפר על מקור מוסמך במיוחד שאמר כך: "ורוץ לחדר מהר – בטח יושבים שם הצוות ומחכים לך לדבר איתך ולהתייעץ איתך כיצד נכון ומתאים לנהל את הת"ת".

תוך כדי הדברים החלו עיניו של שלום-ציון לזלוג בחופשיות. זַלְמֶן הושיט לו את ידו ואגב לחיצה איתנה אמר לו בדרמטיות: "זה ממש ממש תפור עליך". לפתע זַלְמֶן שם לב שאף עיניו זולגות דמעות, או אז שחרר את ידו הלוחצת בכדי להוציא ממחטה מכיסו.

שלום-ציון הנסער נשא את רגליו ורץ לחדרו. שם גילה את אלי וחזקי יושבים ומפטפטים. "נקו את החדר!", גער בהם בכעס, "עוד מעט עתידים להגיע לכאן כל הצוות!". ואז בהתרגשות סיפר להם על מינוייו החדש.

לאחר שסיים את דבריו, ראה את אלי מנגב את עיניו מצחוק ואת חזקי כובש את פניו בכרית. שלום-ציון נפגע קשות ודרש הסברים. לבסוף חזקי התנדב לומר לשלום-ציון האומלל, כי אתמול ה'רושיב'ע' מינה את יעקב האגדי להיות שוב ראש ת"ת, וכי כואבות לו העיניים ולכך כבש מקודם את עיניו בכריתו.

שלום-ציון ששמע את הדברים ממקור מוסמך גער בו בטון קשה: "אתה מסתמך על דברים שאינם מוסמכים!". לאחר ויכוח סוער וקצר, ולאחר שיעקב האגדי נכנס לחדר וסיפר במשך כחמישה פעמים שהתמנה אתמול לראש הת"ת, החל שלום-ציון מתייפח בקול גדול ונורא. רק דובי שנכנס לחדר במרוצה, הצליח למנוע ממנו לקרוע את בגדיו ולישב על הארץ.

אהבתם??? חכו לפרק הבא בו מתחיל סידור הקבוצות והדם הרע מתחיל לזרום....
אגב..
כל אחד ממכם בוודאי מכיר איזה שלום-ציון או בנצי שיודע הכל...
איך זה אצלכם? השמועות בישיבה שלכם היו יותר הזויות מזו? ספרו לי בתגובות, אני סקרן לשמוע אם זה רק בישיבת חכמנוביץ' פגשתם כאלו אנשים...
ומה נראה לכם, האם הדרמות האלו והשמועות יעזרו למגבית בישיבת חכמונוביץ' להצליח???
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
זלמן הרגע הציץ במונה הצפיות ונתן לי מבט של משגיח בשיחת מוסר. '78 צפיות?' הוא שאל, אתה עושה צחוק? זה אפילו לא חצי מהבחורים שנרשמו לקבוצה של בנצי!


אחרי הדרמה של ראש הת"ת אנחנו עוברים לפרק השני - סידור הקבוצות.

זַלְמֶן, שניחוחות של פורים החלו לחדור לאפו, הלך באותו צהרים וסגר קבוצה עם כל הבחורים הכריזמטיים בשיעור. "רק שלא יתערבו לנו בקבוצה ויכניסו לנו כל מיני מסכנים", אמר זַלְמֶן, שהזיכרונות הכאובים משנה שעברה עדיין עוברים בליבו.

עוד באותה הפסקת צהרים פגש זַלְמֶן את בנצי הולך למולו כמי שחרב עליו עולמו, אך זַלְמֶן לא שם ליבו כלל לזוטות שכאלה. "סגרתי קבוצה", המתיק לו בסודיות. ברגע אחד הפכו עיניו של בנצי לשני בורות פעורים, ופניו הרעים לא היו לו עוד. "באמת?", שאל אותו תוך כדי שהוא מזעזע את ידיו בחוזקה.

לאחר שזַלְמֶן הזהיר את בנצי היטב לשמור בסודיות את דבריו, סיפר לו דברים כהווייתם. לאחר שבנצי הוזהר שוב ושוב שלא להעביר דבר, הוא גמר את שיחתו בחפזה עם זַלְמֶן והחל רץ לעבר חדרו, שם סיפר את הדברים בסודיות לכשמונה חברים קרובים.

השמועה הסודית עברה מפה לאוזן. קבוצות התארגנו והתפרקו, בחורים הילכו בתזזיתיות מחדר לחדר, וכמה בחורים מסכנים שלא מצאו קבוצה ישבו בחדרם ובכו, ואיש לא שם לב.

במהלך סדר הצהרים השמועה הגיעה לשיעור א', שם רץ הראשון לבנות את קבוצתו. תוך דקות ספורות הפך איזור ש"א למרקחה. כולם עמדו ושוחחו וצעקו ונפגעו והשלימו, אף המשגיח שהגיע למקום לא הצליח להשקיט את הצעקות ולפשר בין הניצים ובין זיקי האש שנורו מעיניהם הכועסות של כמה נבגדי קבוצה מרושעת כל שהיא.

כמה בחורים מש"ג צפו בחדווה ובששון באירוע שקורה תוך כדי פטפוט מחליא ומשעמם. "הם מתווכחים על קבוצות!!" שח האחד לחברו, ומיד אף אזור שיעור ג' החל לבעור. בחור מוועד חמישי קרא בחומרה לבחור בלגניסט מש"א, וביקש ממנו בנחמדות מעושה להשקיט את הרעש, אך מיד כשהבחור דידן סיפר לו על הנושא הבוער, הפסיק ללא שהות את שיחתו ואץ לארגן לו קבוצה.

ועד הערב כל הישיבה קיבצה קבוצות, או אז שקטה הישיבה.


אוהה – חכו חכו זה הרי בכלל עוד לא התחיל...

חכו לישיבת הצוות הדרמטית של זלמן עם חברי הקבוצה, תשמעו את הפקת הלקחים המרירה משנה שעברה, ותופתעו (או שלא) לגלות לאיזה כאוס (מהומה) זה גרם בישיבה.

נהניתם? אהבתם? זלמן מחכה לתגובות שלכם.

אם האשכול יתעורר – אעלה עוד הערב את הפרק הבא!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אסטרטגיית ת"ת כפי שמעולם לא שמעתם - האם ישיבת חכמנובי'ץ תפרוץ ותשאיר את עולם הישיבות הרחק מאחור?
זלמן היא סדרה עלילתית מעניינת ומקורית, שמציגה התנהלות של בחור ישיבה נהנתן וחסר גבולות, לצד קמפיין פורים אינסטנסיבי ותובעני.

איך רותמים את הבחור ה"לא שגרתי" למגבית? האם המגבית תצליח?

מגבית פורים בפתח - איך מחזיקים את הבחורים ב"אש" גבוהה?
לשם שימור הכוחות בעולם הישיבות יצרנו השנה דמות בשם 'זַלְמֶן'. זלמן הוא בחור ישיבה טיפוסי (מעט תימהוני, חובב טרמפים ומומחה לבורקסים) שמלווה את הקמפיין בעולם הישיבות בסדרת תוכן יומית.
הסדרה משלבת הומור ישיבתי פנימי עם מסרים של המגבית, והמטרה היא ליצור חיבור והנאה סביב הקמפיין, וחיי בחור ישיבה כפי שמעולם לא הכרתם.

אשמח לשתף אתכם כאן בפרקים (פרק אחד בכל יום עד פורים) כדי לשמוע את דעתכם: האם אסטרטגיית הת"ת נכונה? האם התנהלותו של זלמן מזכירה לכם את .. עצמכם, או שזו סתם דמות מוזרה? תשפטו ותגיבו!!!


זַלְמֶן יוצא לדרך!

פרק א': הכירו את זַלְמֶן - שובר השגרה

רקע:

זַלְמֶן איננו בחור רגיל כלל וכלל. הוא אוהב מאוד דברים שוברי שגרה, ומשתדל לצאת לכל אירוע המתקיים אי-שם ברחבי הגלובוס.

יודעי דבר אף סיפרו שפעם, בהיותו בחיפה, שמע שראש הממשלה עתיד להגיע לכור האטומי בדימונה ולתת משם ראיון תקשורתי נרחב. זַלְמֶן דידן לא היסס כלל ומיד יצא את חיפה, ואף משראה שמתאחר הזמן – נתלה בחפזה על משאית זבל שהייתה בדרכה לבאר שבע.

זַלְמֶן הוא בחור חשוב, ויש לו דעה בכל ענין. משראה שבישיבה ישנם כאלו שאינם מכבדים את דעתו כראוי, השים ליבו לכך שבטרמפים אנשים מכבדים את דעתו פי כמה וכמה. מכך הסיק זַלְמֶן שאין מקומו בין אנשים פשוטים, אלא מקומו שמור לו בעולם הגדול – להשפיע, להחליט ולהוביל.

מכאן ואילך השתדל זלמנינו ביתר תוקף לנסוע בטרמפים. מיד ברגע שעצר לו טרמפ, היה מתיישב בחשיבות במושב הפנוי מקדימה, ומתחיל להרצות את דעתו בעוז ובמרץ.

חביב עליו במיוחד לעלות על משאית פולטריילר; שם, בהיותו על הבמה המוגבהת, היה אמר את דברו בדרמטיות ובהחלטיות. פעם אחת, בנסיעה ארוכה במיוחד, לקראת סיום הנאום הדרמטי הוא דפק בתוקף על הצופר וזעק: "אנו נעמוד על השולחן, לא נוותר עד שנקבל את אשר אמרנו!".

באותו מקרה, זה אכן היה צעד חשוב מאוד: ככל שהתארך נאומו, נהג המשאית האומלל החל לאבד ריכוז ואף נרדם קלושות. הדפיקה הנחרצת הבהילה את הנהג המנומנם, שמיד שלח ידו לכיסו והושיט בחפזה סיגריה לזלמנל'ה הנרגש.
---

מה אתם אומרים, הייתם מסמפטים דמות כזו בישיבה שלכם באמצע הלחץ של המגבית?

חכו לפרק הבא: 'הרוחות סוערות' – כשזלמן מגלה שמינו ראש ת"ת חדש וכל הישיבה עוברת למצב טירוף... (יעלה בהמשך היום).
מנסה להבין
למה זלמן תמיד גר בחיפה?!....
 
  • חחח
Reactions: byy
  • הוסף לסימניות
  • #5
מנסה להבין למה זלמן תמיד גר בחיפה?!....
היי מי אמר לך שהוא לא גר בירושלים? או בבני ברק? או בתוך החפ"ק המעשן של הת"ת בין הדיונים על הסרט והאסטרטגיה המנצחת? 😉

(אגב, גילוי נאות, אני בעצמי מנהל קמפיין בישיבה שלי, דמיינו איך הוא יצא.. רמז, לא כמו בחוברת...)

מתחבר לך לדמות חיפאית? 😉😉 תאמת נראה לי הוא גר בכל מקום שיש בו בחורים שרוצים לעשות מַצֶב.

(נ.ב. בדקות הקרובות אעלה את הפרק הבא וגם בערב עוד פרק פרקים חזקים מאוד כיאה וכראוי לראש חודש אדר..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אחרי סידור הקבוצות נגלה מה חושבים הקבוצה של זלמן על הת"ת, ולאיזו מהומה זה גורם לישיבה.
פרק ג' - ישיבת הצוות

במהלך הערב, ולאחר שנרגעו הרוחות בישיבה, כינס זלמנינו את חברי קבוצתו לפגישה שבה עתידים הם לדון על האסיפה יחדיו ביום הפורים.

כל חברי הקבוצה הכריזמטיים ומסכן אחד שהצטרף לקבוצה בעל כרחו של זלמן, נכנסו לחדר והתיישבו סביב השולחן לא לפני שהם נעלו את הדלת היטב, על השולחן הוגשו כוסות סודה ומים קרים. הפגישה הייתה מעותדת להיות סודית, אך עדי ראיה שנכחו במקום, מיהרו לרוץ לחדרים הקרובים ולספר שזלמן וקבוצתו נפגשים כעת בחדר ואומרים דברים סודיים.

בתוך פחות מעשרים שניות החלו קבוצות בחורים גדולות לנהור לעבר החדר ולנסות לפתוח את דלתו ולהשתתף בדיון הסודי. כשגילו לאכזבתם שהדלת נעולה, צבאו על הדלת והצמידו את אזנם על מפתן הדלת.

לפתע הם שמעו את זלמן אומר בקול משהו לא ברור, "מה הוא אמר, מה הוא אמר" שאלו הבחורים שוב ושוב. "הוא רק צחק", אמרו אלו הצמודים לדלת והצמידו את אזנם לדלת ביתר שאת, הגדילו הזריזים שבהם ששבו במהרה מחדרם עם דבק, ומיד מיקמו את אזנם היטב על דלת העץ כאשר מחזקים זאת בעזרת דבק סלוטייפ רחב שהוצמד היטב לאוזן ולדלת. המוכשרים יותר נשכבו על הארץ בכדי לראות ולחזות בפגישה במו עיניהם, או שהציצו דרך מנעול הדלת, מרגע לרגע נוספו עוד ועוד חברים ונוצרה מהומה.

לפני שנמשיך אני רוצה שכל אחד יקדיש שורה ריקה – כעשרים שניות – ויצייר לעצמו את האירוע המשעשע – לפני שנשוב כמובן לספר את המשך האירוע כפי שהיה באמת.....

בתוך החדר ישבו זלמן וחבריו, שתו סודה וכרסמו ביסלי, כאשר אינם מודעים כלל לעומס והכאוס הנורא השורר מעברו השני של הדלת. לאחר שנגמר הביסלי פתח זלמן ואמר: "אנו בנינו קבוצה לא בכדי לאסוף כסף כמו קבצנים, אלא בכדי לשתות ויסקי ולאכול סעודות, אנחנו ניכנס לבתים, נעשה מצב, נרקוד היטב, אחר כך נאכל ונשתה עד שנשבע, אחר כך נשוב ונרקוד, ואז נאסוף כסף ונצא מהבית".

דבריו זכו להסכמה רחבה מתוך קהלים רבים, והנהונים רחבים ורבים נצפו בתוך החדר ומחוצה לו, ומיד לאחר מכן מחיאות כפיים נשמעו היטב הן מבפנים והן מבחוץ, אך זלמן שעסוק היה בנאומו שובר השגרה, וחברי החדר שהיו נרגשים ביותר לא שמו לב לכך כלל.

המשך השיחה עסקה בהפקת לקחים משנה שעברה, התברר, כי חברי הקבוצה בשנה שעברה עברו במהירות מבית לבית לאסוף כסף בכדי לשבור שיא, אך לא אכלו ולא שתו כלל וכלל. בסופו של יום היו עייפים וכעוסים והלכו למאפיה הקרובה בכדי לקנות כמה בורקסים להשביע את רעבונם, המאפיה הייתה חשוכה והמוכר היה בלי שיניים, הם קנו בלית ברירה כמה בורקסים עבשים, וכשהגיעו לעשות חשבון אמר להם המוכר הרשע "ארבע וחצי כל בורקס", כשראה שאינם שמחים על המחיר, הוסיף, "תעריף מיוחד לרגל יום הפורים" וחייך חיוך חסר שיניים. בלית ברירה הם הוציאו את שארית כספם ושילמו למוכר בעיניים זעופות.

בדרך הם התקשרו ליו"ר הת"ת האגדי וביקשו החזר, אך ראש הת"ת הבהיר להם בצורה בוטה וכעוסה כי עליהם לממן בעצמם את התשלום, עוד הזכיר להם שצריך לבדוק את כשרות המאפיה "אז מה אם פורים היום" שאל בכעס. אך בזאת לא תם מסע התלאות הנוראי.

תוך כדי השיחה התברר להם שעל אף רצונם הכביר, לא שברו את השיא. את השיא שבר מנחם שמנדרצ'וביץ, מנחם דידן, הוא בחור שמן שרק יושב ואוכל בכל הזדמנות וגם כעת, ולא אסף כלל לת"ת, בזמן האחרון חליפתו הישנה נהייתה צרה וקטנה עליו, ומאז כל צהריים – כאשר הוא קם, הוא מנסה להכניס את ידו לשרוול החליפה ואינו מצליח, סוף דבר, הוא מגיע כל יום למנחה בישיבה לאחר קדושה, עקב כך שחבישת החליפה לוקחת לו זמן רב.

כאשר שמע מנחם שמנדרצ'וביץ את יו"ר הת"ת האגדי מבטיח למי שאוסף את הסכום המרבי בפורים חליפה חדשה, מיד הרים טלפון לדודתו העשירה ממרוקו, אשר תרמה לו במקום כעשרת אלפים שקלים. לאחר התרומה הנ"ל הטיב מנחם את השמיכה מעל ראשו והמשיך לישון בשלווה תוך כדי שהוא חולם על חליפה מחויטת ומכובדת.

לאחר האכזבה הגדולה הנ"ל, מרוב צער התעלף אחד החברים ונפל על הארץ משם נלקח לבית-חולים, שם אמרו שהוא מיובש ואשפזו אותו במשך יום תמים.

לאחר שמיעת כל הדברים המזעזעים הנ"ל, קם זלמן ממקומו בהחלטיות, דפק על השולחן בחוזקה וזעק "לא עוד!!! השנה נרקוד, נאכל, נשתה ונשמח, לא עוד לשחיתות! די לעצבים! כן לשמחה וששון!!!" זלמן התיישב בתשישות על כסאו, תוך כדי שהוא קורא "מוזיקה בבקשה!" חברי הקבוצה קמו ושרו בקול גדול "ליהודים ליהודים... וששון ויקר".

מעבר לדלת החדר גברה ההמולה ועוד ועוד בחורים התקרבו ונצמדו לדלת, וכאשר דפק זלמנינו על השולחן וזעק "לא עוד" נדחפו כולם לעבר הדלת בכדי לשמוע את דבריו הסוחפים, ובכדי להבין את החלטות חברי הקבוצה.

כאמור בחורים הצמידו אזניהם לדלת וכן שכבו על הארץ בכדי לראות את הפגישה המסעירה, אך ברגע שזלמן קרא "לא עוד", התהפך הכל, כולם נדחפו בחוסר סדר לעבר הדלת ובלבול שרר, בחורים החלו לעלות על אלה השוכבים על הארץ בכדי להצמיד את עצמם לדלת, וכן בחורים חדשים דחפו את הוותיקים, הגדיל אף אחד לעשות שהוריד מבחור ותיק את הדבק שהדביק את אזנו לדלת וירש את מקומו תוך כדי שהוא מדביק בנחרצות את אזנו לדלת.

צעקות ומהומה החלו להשתרר. הבחורים שעל הארץ, כבר לא היו על הארץ, כעת הם עמדו והיכו בכל בחור אשר ראו נגד עיניהם. תוך דקות ספורות החלו כולם להכות זה את זה, וקהל צופים מכלל השיעורים ואף מהקיבוץ והקיבוץ הגבוה הלך והתקרב לזירת הקרב מרגע לרגע, קול צעקה ונהי אגב חבטות הגונות נשמע למרחוק.

בתוך החדר סיימו זלמן וקבוצתו את השיר והתיישבו על מקומותיהם, אך מיד זלמן שובר-שגרה נזעק, "יש מכות בחוץ" זעק בקול גדול. "רק נסתכל ונחזור" הבטיח זלמן, וכולם עטו לעבר הדלת וזלמן בראשם, זלמן פתח את הדלת במהירות, אך לפתע כאחוזי תזזית דהרו כל הניצים בשעטה אדירה תוך חרון אף ודחיפות לתוך החדר בכדי לשמוע את הדיון.

בעוד זלמן וחבריו עומדים נבוכים ומופתעים בפתח החדר, הם ראו כשלושים בחורים דוהרים בריצת אמוק היישר אל תוך החדר, תוך כדי צעקות, זריקת שיירי ביסלי וכוסות מים אחד על השני, קהל צופים עמד והתקרב.

לאחר שזלמן וחבר מרעיו גמרו להסתכל במחזה המתמיה, חמקו הם בחשאי אל מחוץ לחדר, שם הקריא זלמן את החלטות הפגישה הסוערת מתוך איגרת חשובה שהכין מראש לכבוד המעמד, ואף חילק שי לכל משתתף, וכך אחר לחיצות ידיים נרגשות הסתיימה לה הפגישה הסוערת.

הי הי חכו! בפרק הבא (בערב) נספר לכם מה דובר בישיבה אחרי האירוע המסעיר, וגם.. איך הסתיים הויכוח בין זלמן לנוחצ'ה-יש-לו-זמן?(ספוילר: זלמן אף פעם לא פראייר) עקבו אחרינו!!
בינתיים שתפו אותי, מה דעתכם על הפרק הזה, והאם אולי גם בבית אצלכם תדביקו אוזן של מישהו לדלת, או שזה משהו שלעולם לא תחשבו עליו?? 😉😉😉
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
שלום לכולם! זלמן התעורר בבוקר (יותר נכון אתמול בערב) וגילה שהוא 'שודרג' לקהילת הקריאייטיב... כנראה שישיבת הצוות בחדר שלו עשתה רושם מקצועי 😉.

את האמת, פשוט לא מצאתי את האשכול, (באיש את רעהו), חשבתי שנמחק, מעריך מאוד. תודה למנהלים על ההעברה, אנחנו ממשיכים בכל הכוח.

קבלו את הפרק הרביעי על השמועות בישיבה והבלאגן עם נוחצה-יש-לו-זמן

פרק 4: בלגן

לאחר האירועים המסעירים גילה זַלְמֶן כי השעה מתאחרת, וכי המשגיח עלול לבוא ולרודפו עד חרמה, לפיכך מיהר להוציא סיגריה מחפיסתו, ואגב פטפוט נמרץ אץ למכונה שם קנה פחית קוקה קולה זירו (מישהו עבד עליו שזה יותר בריא) והחל פוסע לכיוון בית המדרש, שם סיפרו בחורים בדרמטיות על אירוע רב-נפגעים שהתרחש בפנימיות.

לאחר שהצטרף לאחד המעגלים שמע את בנצי מספר בדרמטיות לבן שיחו, כי לישיבה נכנס מחבל מחופש לבן-ישיבה וכי הוא החל להכות בבחורים בנמרצות, הבחורים הנדהמים החלו לחבוט בו בסערה, אך הוא חמק מהם והכה בהם בסתר. הבחורים החבוטים היו מבוהלים ומבולבלים, ומרוב בלבול החלו להכות בכל הקרובים אליהם, תוך דקות ספורות הפך המקום לזירת סערה, ותוך כדי כך חמק המחבל כשחיוך מרושע נעוץ על שפתיו, סיים בנצי בקול מעורר השראה לבן שיחו הנדהם וההלום.

יודעי דבר אף סיפרו, כי המשגיח התקשר למשטרה, והיא החלה במצוד נרחב ונמרץ אחר המחבל המושחת. זַלְמֶן שנסער היה, יצא מיד את בית המדרש בכדי לראות את ההתרחשות במו עיניו, אך עד שהגיע לחדר הפנימיות רק ראה בחורים נרגשים משוחחים בחוץ, ומבעד לדלת החדר ראה שיירי ביסלי ורטיבות בלתי מוסברת על הארץ.

בתוך החדר ישבו כמה משועממים ועסקו בקריאת גזירי עיתונים ישנים שהיו רטובים משום מה. אחד המשועממים אף הראה לו את גזיר העיתון הרטוב שבידו באומרו, אם לא אקרא את העיתון כעת, שוב לא אוכל לקוראו יותר עקב רטיבותו, זַלְמֶן הנהן בראשו והרהר "כנראה שהמחבל ביקר כאן".

לאחר אירועי הערב המסעירים, היה זַלְמֶן מותש ועייף, ולכן מיד לאחר סדר ג', ולאחר שרב עם ברוך, והשלים עם דודי, פטפט עם איציק, וצעק על יוסי, יצא לעבר המקלחת הציבורית עם בוקסה רבת עוצמה בידו, שם חיכה במשך רבע שעה עד שנוחצ'ה-יש-לו-זמן סיים את מקלחתו, ועוד כשבע דקות בהם סיפר לו נוחצ'ה-יש-לו-זמן בפתח המקלחת על כך שאחותו הקטנה החלה לאכול במבה, בעודו חוסם לו ברגלו כאילו ללא משים את דלת המקלחת.

לאחר מאבק קצר, שקט ואמיץ, הצליח זַלְמֶן דידן להזיז את רגלו של נוחצ'ה-יש-לו-זמן מדלת המקלחת, ולסיים את השיחה המייגעת באלגנטיות. או אז הדליק זַלְמֶן את בוקסתו בעוצמה מרובה ושירי פורים סוערים החלו להתנגן ברחבת הישיבה.


אשמח להערות מקהילת הפרסום על התוכן. ו.. האם גם אתם מכירים את ההוא שתמיד תמיד יש לו אתך הטקט לתפוס אותכם בדרך למשהו ולשבש אותכם ב 'בובע מייעסס'?...

בעזרת ה' בערב אעלה את הפרק הבא (פרק חמישי)
בו תכירו את הדמות החדשה שמצטרפת לסיפורינו המכונה "הדחפור", (ניתן לכם להבין למה...), ואת האגדה על חוליו המסוכן מאוד של נפתולי והפתרון של זַלְמֶן. עקבו אחרינו..
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
קצת מאוחר אבל עדיין ערב... הנה הפרק החמישי בו תשמעו את דרשתו של זלמן ודעתו על המים המזוקקים, ומה קורה למי שלא משתמש בהם (לא פרסומות של תמי 4 ח"ו).


פרק 5: הדחפור וה"קולֶר"

למחרת, לקראת צהריים קם זַלְמֶן ממיטתו מרוצה ורענן, ופסע לעבר בית המדרש. כאשר הגיע אל בית המדרש נזכר ששכח ליטול את ידיו, אשר על-כן ניגש מיד אל עבר ה"קולֶר" אשר נמצא ליד חדר האוכל, שם מילא לעצמו ספל מים ונטל את ידיו.

למזלו, בדיוק עבר שם באותה עת הרש'ל מנדלוביץ הידוע בכינויו "הדחפור", על שם אפו הארוך ואוזניו השרוכות אימתי שעובר ליד שניים שמשוחחים, מה גם על שם חפירת יסודות עמוקים בתוך מוחם האומלל של בני האנוש העוברים בסמיכות אליו. הרש'ל דידן הוא בחור צעיר משיעור א', ועל-כן עדיין לא הספיק לעמוד על כל דרכיו ומנהגיו הישרים והמחכימים של זַלְמֶנֵינוּ.

"מדוע אינך נוטל את ידיך בברזים הרגילים?", שאל ה"דחפור". זַלְמֶן לא השתהה יתר על המידה והחל להסביר לו במרץ את מעלת המים המזוקקים על פני המים מלאי החיידקים אשר שוהים זמן רב חשופים בחוץ לחיידקים ומזיקים שונים, ואחר כך מגיעים לברזים הקיימים בבתים בלי שיושביהם מודעים לסכנה הנוראה השוררת בהם.

"ישנם אנשים שחסים על בריאותם ושותים מים מזוקקים, אך על ידיהם הם אינם חסים, ושוטפים אותם במים שאינם מזוקקים, תוך כדי שאינם יודעים כמה רעל וחיידקים הם מביאים על ידיהם ועל עצמם", אמר זַלְמֶן בפאתוס.

לאחר שהתקבצו שם כמה וכמה בחורים צעירים, סיפר להם זַלְמֶן בדרמטיות את הסיפור על נַפְתּוּלִי. נַפְתּוּלִי הוא חבר טוב של זַלְמֶן, ולאחר תקופה ארוכה של קור וגשם, ולאחר כמה פעמים שנַפְתּוּלִי בילה בלילות הקרים יחד עם זַלְמֶן בעצירת טרמפים ליד קברי צדיקים ידועים, חלו ידיו של נַפְתּוּלִי ביובש חמור ומסוכן וכל ידו נמלאה פצעים.

"זה קרה לך עקב כך שאינך נוטל את ידיך במים מזוקקים, וכך הגיעו אל ידיך הרבה חיידקים והרסו את העור", אמר לו זַלְמֶן בחרדה. "יש לך מזל שזה קרה לך עכשיו, ולא בעוד עשרים שנה שכבר לא היה שייך לעשות דבר", הוסיף זַלְמֶן בידענות וכך ניחם אותו קלושות. אז יעץ לו זַלְמֶן במתק שפתים, שבכדי להחזיר את ידיו למצבן הראשון יש לו להקפיד ליטול ולשטוף את ידיו אך ורק במים מזוקקים.

"הוויטמינים שישנם במים המזוקקים יחזירו את ידיך למצבן הראשון, וירפאו אותך מכל הרעל שנכנס לגופך", נאם זַלְמֶן באוזניו, "מי יודע מה כבר עשו החיידקים בגופך, אם תתחיל לשטוף ידיים במים מזוקקים, זה יהרוג את כל החיידקים הנוראים הללו" הוסיף זַלְמֶן בידענות.

נַפְתּוּלִי קיבל את הדברים, במיוחד אחר שזַלְמֶן איים עליו בפירוק החברות: "אני לא אהיה חבר של בחור חולה, ואני גם לא אשתתף בשבעה שלך". מיד לאחר השיחה הקשה הנ"ל החל נַפְתּוּלִי מקפיד לשטוף את ידיו במים מזוקקים בלבד.

לאחר כשבועיים, כאשר לבינתיים שמש חמימה ונאה צצה בעולם וגרמה לזַלְמֶן ונַפְתּוּלִי לצאת לטייל בסמטאות צפת, שם לב זַלְמֶן לכך שידו של נַפְתּוּלִי התרפאה מן הפצעים ובריאותו נהייתה איתנה מאוד. "שמתי לב שתוך שבועיים בלבד ידך נרפאה לחלוטין וגופך נעשה חזק" אמר זַלְמֶן לנַפְתּוּלִי בין ביס אחד למשנהו אשר נעץ בפיתה הנוזלת אשר קנו אי שם באיזה פלאפל בצפת. נַפְתּוּלִי לא השיב אך הנהן בנמרצות תוך כדי לעיסת צ'יפס.

את כל הדברים הללו ועוד רבים שלא נאמרו כאן אמר זַלְמֶן להרש'ל הדחפור ולקבוצה שהלכה וגדלה מרגע לרגע. "אם אני הייתי המשגיח כאן, הייתי מחליף את כל הברזים בישיבה למים מזוקקים", סיים בפאתוס באוזני הקהל ובאוזני המשגיח שהגיע באותו רגע לבדוק על מה המהומה.

מה דעתכם יהיה בפרק הבא? האם הרש'ל הדחפור יצליח לשכנע את המשגיח להשתמש במים מזוקקים בלבד? או שמא ינסה ראש הת"ת לפרק את קבוצתו של זלמן? או שמא נשמע בכלל על אגדה חדשה שצצה בישיבה, או החלפה מפתיעה של ניהול הת"ת עקב פוליטיקות פנימיות???

-----

אני כאן!!! נעלה את הפרק הבא בבוקר או בצהרים. עקבו אחרינו!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
פרק שישי האוכל בישיבה (והמרד..)​

לאחר ארוחת הצהריים ולאחר מנוחה מכובדת בה הטיב את ליבו זַלְמֶן דנן, קם זַלְמֶן ערני ורענן ומיד מיהר לתפילת ערבית בישיבה. "תתמיייייד ייימלוך עליאינו לעוילום וועאד", סלסל החזן בדביקות רבה. "נראה לו שעכשיו ימים נוראים", הרהר זַלְמֶן בליבו ודפק נחרצות על הסטנדר.

לאחר תפילת ערבית וסיבובים ארוכים ליד פתח בית המדרש בזמן שהחזן כיוון כוונות נסתרות ונעלות מאוד, ניגש זַלְמֶן בחדווה אל חדר האוכל, שם גילה לאכזבתו כמה בורקסים עבשים ומרוסקים, וכן תפודים מעושנים היטב עד כדי שהשחימו כל קצוותיהם והפכו לעיסה דבוקה ושרופה כהוגן.

במצוקתו כי רבה, ובטנו כי ריקדה בחוסר אונים, פנה לרבנית אשר על האוכל, וביקשה להוציא מעט חמאה, ומעט חלב, גבינות ולֶבֶנִיות. "יש כאן מספיק אוכל!" רעמה הרבנית בקול גדול. "תפסיקו לבקש כל הזמן", כעסה תוך כדי טריקת הדלת. רוטן ומדוכדך שירך זַלְמֶן את דרכו חזרה לשולחנו, לופת בידיו בורקס מעוך.

משהתקבצו החברים ובאו לשולחן, אמר להם זַלְמֶן: "לאחר שבצהריים לא היה כאן אוכל סביר מלבד דגים באושים שמריחים את ריחם הנורא החל מהצומת הקרובה, ואף כעת אין כאן מה לאכול מלבד בורקסים עבשים ותפודים שרופים - אני חושב שהת"ת צריך לדאוג לאוכל תקין בישיבה" הנהונים נמרצים נראו מכל עבר, מלבד אַלְתֶר לֵוִי שישב בפרצוף נזוף ואכל מכל הבא ליד. "אני לא מבין מה אתם רוצים, האוכל כאן מאוד טעים", גער בזַלְמֶן ומיד החזיר את האוזניות לאוזניו והמשיך להקשיב לשיעור התורה של הרב נתנאל צוקרזון.

לאחר כמה הנהוני חמלה ששלח לו זַלְמֶן ברוב טקט, הנמיך זַלְמֶן את קולו והחברים הקרובים מיהרו להצטופף ולהרכין את ראשם בהקשבה. "אמנם מי כמוני יודע שהצוות כאן משקיע את כל משאבי הכסף עליו אנו עמלים כה קשה בדברים זוטרים ושפלים; במקום להביא אוכל לישיבה ולעשות דברים עם משמעות, הם מחלקים לכל המסכנים כסף, והם רק שומרים את הכסף בארונותיהם. הם לוקחים מוניות על חשבוננו, וכן נותנים מוניות והסעות לאשר קרובים לליבם, במקום לדאוג לנו התלמידים שעמלו ויגעו להביא את הכסף", קונן זַלְמֶן בצער.

ואז לפתע הרים זַלְמֶן את קולו, דפק בנחרצות על השולחן והודיע: "אבל אנחנו נעצור את השחיתות! הם יאמרו 'כן' עוד, ואנחנו נאמר 'לא עוד'!" הרעים זַלְמֶן. "אנו נתאחד ונודיע כי לא נאסוף כלל וכלל, עד שיובטח לנו שבכסף הזה יביאו לנו ארוחות סבירות! יוסיפו לנו אוכל ואף יתנו לכל דורש קפה וחלב כל היום - וכי מה דורש ומקווה בחור ישיבה בשעת צהריים? לכוס קפה!!" זעק זַלְמֶן ופניו מאדימות וידיו מנופפות הנה והנה, דמעות התרגשות זולגות מעיניו ומעיני חלק מהמאזינים.

לאחר שהסדיר זַלְמֶן את נשימותיו וכחכח בגרונו, הודיע: "החלטות חברי השיעור הן: א' – אין לשחיתות ולהוצאות מיותרות ואינטרסנטיות מקום בישיבתנו הקדושה ואנו נעמוד על כך בתוקף. ב' – איננו אוספים כלל באסיפת הת"ת עד שיוברר לנו בוודאות כי יינתן מהכסף תקציב מיוחד ומכובד לארוחות הערב בישיבה, ולהקמת פינת קפה לאורך כל היום".

חברי השיעור לחצו ידיים זה לזה בהתרגשות והחלו לחזור למקומותיהם בפנים חתומות. בנצי, שהגיע בריצה זמן קצר אחר כך, גילה שהפסיד מידע חשוב, אך לאחר בירורים קדחתניים, שאלות ובירורים בלא תכלית וסוף, ידע את הדברים אף יותר טוב מזַלְמֶן.

שיעור ג' שישבו בקירוב לשולחנו של זַלְמֶן שמעו את דבריו וסערה החלה פורצת ביניהם. לבסוף הסכימו אף הם עם הדברים והחלו במגעים להחרמת המגבית עד שיובטח אוכל הגון בערבים. בנצי הנסער לא חיכה זמן מיותר כלל ומיד פנה לשני בחורים מוועד א' ופרש להם דברים כהווייתם. הם סיפרו לעוד ארבעה חברים וכך התגלגלו התפודים הלוהטים והפכו לנושא בכל מקום בחדר האוכל, שרעש עצום החל להכות בו.

"מה הנושא?", שאל בשקט בחור מבוגר את חברו, אך בנצי ששכן באותה עת בקצהו השני של חדר האוכל קפץ כנשוך נחש אל עבר מקומם, וסיפר להם בהתרגשות כי הוחלט שלא אוספים לת"ת עד שיביאו אוכל טוב ויקימו פינת קפה.

המבוגרים הנהנו בכעס ופנו בסערה לחבריהם, נשימות נזעמות נשמעו מעבר הקיבוץ, עדי ראייה סיפרו כי ראו את אסטרטג הת"ת וראש הקמפיין, יוסף קמפנוביץ', מעוות את פניו בצער ולאחר מכן צונח בעילפון על הארץ. שלושה מבוגרים רצו אליו מיד, שפכו עליו כדי מים קרים והכו בו מכות נמרצות. לאחר כדקה קמפנוביץ' התעורר והחל לזעוק "הפסיקו!", "הפסיקו!", אך המבוגרים לא שמו לב לכך והמשיכו לשפוך עליו מים ולחבוט בו כהוגן.

ואז קמפנוביץ' המסכן זעק: "חכו חכו, אני לא פראייר!", ומיד קם על רגליו והחל לחבוט בהם מכות נמרצות ולזרוק עליהם צלחות מלאות בתפודים שרופים, תוך כדי שהוא שוכח לחלוטין את מקומו ומעמדו. רק לאחר ששלושת המבוגרים ברחו מחדר האוכל בפחד ובושת פנים, צנח קמפנוביץ' על הכיסא הקרוב והחל לבכות חרש.

זַלְמֶן ישב ובירך ברכה אחרונה באיטיות, ולפתע הוא רואה את יו"ר הת"ת האגדי כולו מתנשף, רץ לעברו תוך כדי שהוא נתקע בעמודים או אנשים וממלמל סליחה חפוזה. "למה אינכם מוכנים לאסוף כסף?", שאל היו"ר האגדי את זַלְמֶן וחבריו. בנצי הגיח בריצה. לאחר הסבר קצר הניע היו"ר האגדי בראשו והבטיח לחשוב על העניין.

אהבתם? שתפו אותי!! בעזרת ה' בערב יגיע פרק נוסף, והפעם, העונש הכבד שהושת על זלמן לרגל התנגדותו לת"ת של הישיבה, והאם זה יעזור??? ימים יגידו!! ניפגש שוב בערב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
ערב טוב לכל הקוראים!!

ביקשתי אתמול מהנהלת הפורום להעביר את האשכול לקהילת 'כתיבה מקצועית' כדי לתת לסיפור את הבמה המתאימה לו, ואת האפשרות שלכם להגיב עליו. עד שהמעבר יבוצע – אנחנו ממשיכים כאן בכל המרץ!


ועכשיו לפרק שביעי - המשגיח. בו תשמעו על העונש המשמעותי שקיבל זלמן על מעשיו הנלוזים נגד הת"ת.​

פרק 7: המשגיח​


זַלְמֶן החל לפסוע לחדרו, תוך תוכנית עַרֵבה ומהנה לרבוץ על מיטתו בשלווה, אך בנצי הגיח מולו מתנשף והודיע לו: "המשגיח קורא לך". בפתח חדר הרבנים עמד המשגיח, ובפנים חמורות סבר הורה לזַלְמֶן להיכנס מיד לחדרו.

"שב", נזף בו המשגיח. המשגיח הציע לזַלְמֶן קפה, אך לפני שזַלְמֶן הספיק לענות בחיוב החל המשגיח לקצוף ולנזוף בו קשות. "שמעתי שהנך מזלזל בכבוד ונחיצות הת"ת", החל המשגיח בקול נוקשה. "דע לך שהת"ת נחוץ מאוד וממש נתקפתי זעזוע וחלחלה למשמע דבריך. לא עוד אלא שהינך רוצה ל-נ-ה-ל את הת"ת ולקבוע להיכן ילך הכסף, ולומר תנאים להנהלה? היה לא תהיה!!!".

המשגיח החל לנופף באצבעו הנה והנה בתזזיתיות ואז הודיע בקול מאיים: "הת"ת הוא מיסודות הישיבה, ומי שמזלזל ביסודות הישיבה אין מקומו כלל בישיבתנו!!! אינני חושב שראוי לבחור בישיבה לדבר כך, ואם מדבר הוא כך – אין מתאים לו להיות בחור בישיבתנו", סיים המשגיח בקול מפחיד. "הפעם אוותר לך, אך אם אשמע שוב מילים חמורות כאלו, לא אוכל לשתוק יותר".

"אבל.... אבל.... הקפה.... אבל...." גמגם זַלְמֶן."מה!!??", שאל המשגיח בקול גבוה ומפחיד, "בלי 'אבל' ובלי 'חבל' ובלי כלום! כעת תעוף לחדרך ותחשוב על הדברים", אמר המשגיח וטרק את דלת חדר הרבנים.

זַלְמֶן צעד לחדרו עצוב ומדוכדך, כשבנצי נשרך מאחוריו כמו איזה שרוך פתוח וכמו זנב ללטאה. באוזניו של זַלְמֶנֵינוּ התנגנו לסירוגין דברי המשגיח ותחנוני בנצי: "מה הוא אמר? מה הוא אמר?". ולנגד עיניו עמד פרצופו הכעוס של המשגיח, ופרצופו המתחנן של בנצי שקיפץ למולו ללא הפסקה.


--------------

העימות הזה מוכר לכם מאנ-שהוא? אולי אתה הפרוסטע'ר שקיבל היום נזיפה חדה מהמשגיח?.... אז יש לך מה לעשות!! מחר זלמן ילמד אותך מה הפתרון לנזיפה קשה, ובכלל, למצב רוח מדוכדך.

שימו לב!! אנחנו לאט לאט נכנסים לתוך תוכן העלילה, בעזרת ה' עד פורים נסיים את העלילה, (שכרגע עומדת על 28 פרקים), מצפים לכם עוד הרבה מאוד הפתעות.

בכללות זלמן מגלם בעיני דמות של בחור ישיבה מלא ברגשות וסערות, שמחפש את עצמו, ואת המרץ הטבעי שלו, בתוך מערכת קלאסית של ישיבה. אני חווה יחד איתו, ומשדר זאת בכתיבה, את החוויות שלו כבחור ישיבה לקראת פורים, ובכלל.

נהניתם?? יש הערות?? אשמח לשמוע את דעתכם!! (למי שיש הרשאת תגובה כאן), וכמובן - תעקבו!!!

את הפרק הבא אעלה או בהמשך הלילה או מחר בבוקר. תהנו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לציפורי הלילה שבינינו וטיילני ליל שישי (אגב, בקיץ אפשר לנסוע לר' שמעון ברוגע.. עכשיו הייתי מעדיף את קבר דוד (יש שם שיעור של יהודי חביב מאוד שהיינו קוראים לו סבא פופקורן) או זיץ במנורה שם ליד הכותל..)

פרק 8: ר' שמעון

לאחר שזַלמֶן הלך לחדר, אכל, שתה, עישן שתי סיגריות, שתה קולה ואכל ביסלי, בעט בבנצי, צחק על רובי, דיבר עם דודי, הפחיד את שוקי, אכל, שתה, עישן שוב סיגריה, שתה קולה ואכל במבה, בעט בבנצי, צחק על רובי, דיבר עם דודי, הפחיד את שוקי, אכל, שתה, עישן שוב סיגריה וכו', ולאחר שנרגע מעט וזחה עליו דעתו, קרא לנפתולי ואמר לו "יום קשה היה היום, צריך לעשות משהו, אי אפשר ככה חייבים קצת להירגע", נפתולי הבין מיד, ארגן את תיקו, דחף קצת חטיפים, ובשקט יצאו הם לעבר הצומת.

"שמת לב שהריח של הדגים עדיין קיים פה" שאל זַלמֶן תוך כדי שהוא מרחרח באפו, נפתולי משך באפו בידו הפנויה ולא אמר דבר. ידו המושטת בנחרצות גרמה לבעל הרכב הרשע להאט את רכבו, עיני נפתולי ננעצו ברכב בהתענינות, אך בעל הרכב הערבי קילל אותו בקול רם קללה בלתי מובנת בעליל, וזרק עליו את הסיגריה שבפיו, לאחר מכן הדהיר את רכבו בגסות. נפתולי המאוכזב הוריד באיטיות את ידו והתיישב חסר אונים על המדרכה. "מה אתה מתייחס לגס-רוח הזה" גער בו זַלמֶן, ומיהר להושיט את ידו לעבר הרכב המתקרב.

לאחר מסע חתחתים שכלל עשר טרמפים וארך שתים עשרה שעות, הגיעו זַלמֶן ונפתולי לקבר הרשב"י הקדוש, כאשר בידם מאה שקלים אשר קיבלו מטרמפ מזדמן, "כל עכבה לטובה", ציטט זַלמֶן בעודו מרשרש בידו את השטר המפתה. "אל תשכח לפרוט את השטר", הזכיר לו נפתולי שהיטיב להכיר את זַלמֶן ומנהגו לשכוח מנהגים כספיים כלשהם.

לאחר תפילות רבות ודמעות ששפך זַלמֶן עליו ועל יחסיו עם המשגיח, "מבקש אני מבורא עולם שתחזיר את עבדך המשגיח בתשובה, ותן בליבו מסילות טוהר להבין לליבי, ולכבד את דעתי החשובה ולהכיר בחשיבותה הרבה, ויתכן אף לבקשני לייעץ לו עצות טובות מידי פעם", ביקש בדמעות ובענווה מרובה, תוך כדי שהוא מדמיין את תפילתו בוקעת שערי שמים, והנה הוא חוזר לישיבה, והמשגיח פוגש אותו בפתח השער ואמר לו: "זלמנק'ה, חיפשתי אותך כה הרבה, התואיל לשבת ולשוחח בחכמה דברים הנוגעים לעתיד הישיבה, ולסייע לי בעצה טובה, איככה הדין והמנהג בביצה שלא נולדה בערב חג". דמיון זה גרם לזַלמֶן להתעורר בדמעות ולבקש ביתר שאת, "אנה הטה לב המשגיח לדרך הישר".

לאחר שסיימו זַלמֶן ונפתולי את תפילותיהם הנרגשות, הסתובבו, נסעו לצפת, התפללו, טיילו, אכלו, שתו, התעייפו, רבו, התעוררו, וכו', וכו', חזרו לישיבה מרוצים, שמחים ורעננים, והגיעו היישר לעבר חדר האוכל לארוחת הערב של יום המחרת, שם באותו רגע התחילה מריבה נוראית בין מנחם שמנדרצ'וביץ לבין זונד'ל ענדיקוביץ' ליד סיר המרק הגדול, לנגד עיניהם הפעורות.

הפרק הבא - במוצא"ש בעזרת ה', שם תקראו על המריבה הנוראית בדרך לאוכל, ותוצאות החוצפה של הבחור מש"א שהפריע למנחם מהקיבוץ הגבוה בדרך לסיר המרק. בכיף!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
עברתי עכשיו על הפרק הקודם, וגיליתי שהיו כל מיני טעויות, ככל הנראה בהעברה מהקובץ המקורי לכאן אז אני מתנצל ומצרף אותו שובן ובעוד כמה דקות אצרף גם את הקבוץ הבא "המריבה בחדר האוכל".


עקב תקלה דומה אני לא מצליח להעלות את שני הפרקים (הקודם המשובש והבא) ואני יעלה אותם בהמשך השעה
אם נתקלתם בתקלה דומה דווחו לי שאדע מה לעשות, כי אני לא מצליח להעלות את הטקסט בצורה טובה
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
כפי הנראה היה מדובר בתקלה זמנית, הפרק הקודם חזר לעצמו והנה הפרק הנוכחי.


9 המריבה

זַלמֶן-שובר-שיגרה יודע להגיע בזמן לכל מקום מרתק, וגם כאן הוא לא פספס, השעה הייתה שמונה בדיוק וקבוצות הבחורים נהרו לעבר חדר האוכל ולעבר סיר המרק הגדול. מנחם שמנדרצ'וביץ פסע בפסיעות ענקיות ועבות לעבר סיר המרק, בעודו דורך על נעלי הבחורים שלצידו ומזיזם בידיו הגדולות, "זוזו", הרעים בקולו.

צעיר בוועד א' שהילך לפניו באיטיות נחבט בפניו מידו של מנחם, "מה אתה חוסם את המעבר", כעס מנחם וחבט בו בידו השניה. שני סימנים אדמדמים צצו מיד על פניו של הצעיר, דמעות החלו לזלוג מפניו והוא זז הצידה במהירות. מעתה ואילך כל חדר האוכל נחצה לשניים, כל הבחורים שלפני מנחם אשר ראו או שמעו את החבטה האדירה שהנחית מנחם על לחיו של הצעיר, או שמעו את בכיו קורע הלב של הצעיר אשר התייפח בבכי היסטרי על כסא סמוך, מיהרו להתרחק לימין או לשמאל, ורק מנחם נצפה צועד קוממיות לעבר סיר המרק. "למען ישמעו וייראו", הרהר מנחם בליבו.

לאחר דחיפות מועטות ומרפקים מרובים, מיקם מנחם את עצמו במיקום נגיש ליד סיר המרק וליד הכף, ובעודו אוחז בידו האחת שלוש צלחות עמוקות, הושיט את ידו השניה לעבר כף המרק אשר הייתה אחוזה בידו של זונד'ל ענדיקוביץ', שנכנס מצידו השני של חדר האוכל ועבר דרך לא פשוטה, אך בסוף הצליח להגיע ראשון לסיר המרק, כאשר מאחוריו מדדים כעשרים בחורים צולעים וקוראים לעברו קריאות בוז.

באותו רגע, כאשר חיוך מרוצה פרוש על שפתיו, תפס ענדיקוביץ' את כף המרק כאשר על ידו פרושות כחמש צלחות אותם התכוון למלאות, הניף את הכף מלאת המרק, כאשר שום דבר לא הכין אותו לבאות.

בבת אחת הוזזה הכף באגרסיביות בעודו אוחז בה לעבר צלחתו של מנחם, ומילאה את צלחתו של מנחם שמנדרצ'וביץ, כאשר מנחם מנסה להכניסה שוב לסיר המרק ולהמשיך למלאות את שלושת צלחותיו. זונד'ל המבויש והכעוס לא הצליח לעצור בעצמו, ובשני ידיו משך בכוח את כף המרק מידיו של שמנדרצ'וביץ, והחל לחבוט בה על קרחתו של שמנדרצ'וביץ.

"אתה חושב שאני פראייר, שאני ככה ישתוק לך", צעק עליו שמנדרצ'וביץ בתגובה, ומיד הניף את צלחות המרק שמילא זה עתה ושפך על ראשו של ענדיקוביץ'. לאחר מכן לא היסס והכניס את ידיו ואת צלחתו לסיר הלוהט, ושפך את צלחת המרק הלוהטת היישר אל פניו של ענדיקוביץ', לאחר מכן קינח בשלוש סטירות לחי אשר קולן נשמע למרחוק.

אך ענדיקוביץ' שכוויותיו בערו בו אסף במהירות את כל צלחות האורז מהשולחן והריק אותן לעבר פניו של שמנדרצ'וביץ לקול מחאת יושבי השולחן. לאחר מכן החל להכניס את אגרופיו בכל כוחו לעבר בטנו של שמנדרצ'וביץ ולבעוט בו נמרצות, ורק דודי ואלי מוועד שישי שרצו למקום הצליחו בקושי לפשר בין הניצים.

אך כל זה לא מנע מענדיקוביץ' הנזעם, לרוץ בפתע לעבר מנחם שמנדרצ'וביץ ולהעניק לו שתי סטירות לחי שצלצולם נשמע עד לתחנה הסמוכה אל הישיבה, ורק לאחר שדודי ואלי הצליחו להושיב את שני הניצים על כסאות חדר האוכל כאשר הם רחוקים זה מזה, ואף הביאו להם צלחות מרק ואורז, נרגעו הרוחות, וזונד'ל ענדיקוביץ' ומנחם שמנדרצ'וביץ ישבו לאכול ולשתות, ושאר הישיבה נגשה לעבר סיר המרק והחלה למלאות ממנו ומסיר האורז צלחות.

הרוחות שקטו, וכל העיניים הוסטו מענדיקוביץ' ושמנדרצ'וביץ, שכעת רק ישבו ובלסו את כל אשר היה באיזורם, ועברו לעבר צלחות האורז והמרק, ומכל כיווני חדר האוכל נשמעו קולות לעיסה נלהבים, וגרגורי שתיה אף נשמעו מכמה חסרי נימוס אשר שתו את המרק היישר מן הצלחת, "למה לסבול בחנם", אמרו לחבריהם שעיוותו את פניהם בסלידה.

רק בנצי אחד עמד והסתובב משולחן לשולחן בפנים נלהבות, ליקט מידע, וסיפר את סיפור המריבה לפרטי פרטים, אגב תנועות ידים נלהבות ונרגשות. "נס שהגענו בזמן", הרהרו זַלמֶן ונפתולי בליבם הנרגש.

את הפרק הבא על המעמדות החשובים שיש בישיבה שהובהרו לזלמן נשאיר מחר בבוקר בעזרת ה'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
10 צעקות בישיבה

זַלְמֶן, שבמהלך היום האחרון מעט שכח מעניין הת"ת, הסתכל על האוכל ועיוות את פניו, "איך הם יכולים לסבול את זה" הרהר. לאחר שצפה קצרות בחבריו הרעבים, קם ממקומו ופנה לעבר חדרו, בדרך ראה למולו את נַחְמֶן מוועד חמישי, "בוא ניתן לו מעט תשומת-לב", אמר לעצמו. "מה קורה נַחְמֶן?" הזריח את פניו לעבר נַחְמֶן שהתקרב כנגדו בצעדי ענק. "מה איתך, זַלְמֶנְקֶ'ה יקירי" החזיר לו נַחְמֶן ברגש רב.

לאחר שיחה קצרה וחמימה, שאל נַחְמֶן את זַלְמֶן, "נו, ומה התכנונים, אוספים לת"ת כבר?" אך להפתעתו של נַחְמֶן שציפה לתגובה נלהבת, זַלְמֶן רק העווה את פניו ואמר בעייפות "נראה לי שכל הת"ת הזה מושחת, לא ברור לאף אחד לאיפה הכסף הולך". נַחְמֶן התחיל להתרגז ואדמומית החלה פורחת על לחיו הימנית. "מה לאיפה, מה לא ברור, מר זַלְמֶן, הכסף הולך לבחורים שצריכים אותו" אמר ברוגז. "לא נראה לי" חלק עליו זַלְמֶן, "כמה כבר צריך בשביל להלביש בחור. ומה תאמר לי, פסיכולוגים? לא ראיתי אף משוגע פה בישיבה שהתנרמל", טען זַלְמֶן טענה ניצחת שאין עליה תשובה. "חוצמיזה, עם כל המשוגעים שיש פה בישיבה, עשרים מיליון לא יספיק, בכל מקרה אף משוגע פה לא טופל" התלונן זַלְמֶן באוזני נַחְמֶן האדום והכעוס.

"בושה", מלמל לעצמו נַחְמֶן בפנים הולכות ומאדימות, עגבניות בשרניות החלו לצמוח בצידי לחייו. "חצוף" זעק נַחְמֶן בכל ליבו על זַלְמֶן המבוהל. "ומה הקמעפ, מה", אמר נַחְמֶן בחרון אף. "אוקי" אמר זַלְמֶן, "שלושים אלף יש בכל מקרה, את השאר לא צריך, נראה לי שכל השאר הולך לאוכל והסיגריות של הרבנים, ועוד שאר זוטות ודברים מיותרים, וכנראה שבכסף שנשאר מתחלקים המשגיח וראש הת"ת וכל אחד מקבל אחוזים" הוסיף זַלְמֶן בידענות.

כשמוע נַחְמֶן את הדברים האלה, חרה אפו בו מאוד, והחל לנתר לעבר זַלְמֶן כאשר הוא זועק בקול גדול ונורא. "אֶפִקֹורֶס", זעק נַחְמֶן בקול נורא לעיני הבחורים שיצאו במהירות מחדר האוכל לראות את המתרחש, בנצי אף תפס לעצמו עץ נסתר וקרוב לחזות ולהרגיש.

נַחְמֶן החל מנופף באצבעו בפראות כלפי זַלְמֶן כאומר "נו-נו-נו" ו"אוי ואבוי", פניו האדימו יותר ויותר, אז הסמיקו, ושוב חזרו להאדים כעגבניה בשילה ומלאת מיץ עסיסי, זַלְמֶן הנפחד עמד בלא להוציא הגה, נשימותיו המפחידות של נַחְמֶן נשמעו למרחוק, פרצופו של נַחְמֶן נעשה מפחיד ומאיים, ואז הרים את קולו בשאגה אדירה לעבר זַלְמֶן, כאשר הוא מניף את אצבעו בקשת רחבה שהגיעה עד לקצה אפו של זַלְמֶן המבועת, "אֶ–פִ–ק–ֹו–רֶ–ס" שאג לעברו בטון מעורר חלחלה שהעיר כמה מושבניקים זקנים שקמו ממיטתם בבהלה, והתקשרו למשטרה לדווח על רעידת אדמה, לאחר מכן המשיך נַחְמֶן להניף את אצבעו שוב ושוב לעבר פניו של זַלְמֶן האומלל, ואז, באחת, הסתובב נַחְמֶן, הפנה את גבו לעבר זַלְמֶן והלך מן המקום בלא לומר דבר, כאשר הוא מותיר מאחוריו את זַלְמֶן האומלל נטוע על מקומו במרכז רחבת הישיבה כמו בול עץ, נפחד ומבולבל.

יודעי דבר ועדי ראיה מוועד חמישי סיפרו במשך ימים ארוכים לכל צעירי הישיבה, ועדיין הם מספרים זאת בכינוס שנתי שהם עושים לרגל המאורע המזעזע והמחכים, איך ראו במשך דקות ארוכות את זַלְמַנֵינוּ הנטוע במרכז רחבת הישיבה, שאינו עושה דבר, רק דמעות חרטה החלו לזלוג על לחייו, והוא שב בתשובה שלימה על דבריו המחרידים והמזעזעים.

את הפרק הבא שיספר לנו איך הצליח בסוף זלמן לשלוח את בנצי שנשרך מאחוריו, ומה הדרך להוזיז טרדנים, נשמור לצהרים בעז"ה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15

פרק 11: השידוך​

לאחר שזלמן התפקס, הוא הדליק סיגריה והלך לעבר החדר. ממרחק בטוח החל בנצי משתרך מאחוריו: אכל ביסלי, שתה במבה, קנה פחית קולה, שתה אותה, בעט בבנצי שמשום מה ישב על אחת המיטות וקרא עיתונים ישנים במבט מצפה, צחק על רובי, דיבר עם דודי, הפחיד את שוקי...
הדליק שוב סיגריה, אכל ביסלי, שתה במבה, קנה פחית קולה, שתה אותה, בעט בבנצי שעדיין ישב וחיכה לשעת כושר, צחק על רובי, דיבר עם דודי, הפחיד את שוקי, הדליק שוב סיגריה, אכל ביסלי וכו', וכו', וכו'.
יצא זלמן מדלת החדר כאשר בנצי נשרך מאחוריו. כשנעצר זלמן בפתע פתאום להדליק את הסיגריה, נתקע בו חזיתית בנצי שהילך מאחוריו.
"אחד עומד ואחד מהלך", מלמל בנצי בבלבול, אחז את ראשו וניסה לבדוק מה כבר נשאר ממנו. "סתם, אגב, מה בדיוק היה שם עם נחמן?" שאל בנצי – לא בסתם ולא באגב.
"שום דבר", מלמל זלמן לבנצי ובעט בו שוב. כשראה זלמן את בנצי מלטף את רגלו בדביקות, מיהר להתרחק מן האזור במהירות. אך לאחר דקה בדיוק, כשראה את בנצי דנן מהלך שוב מאחוריו ולאחר שזחה עליו מעט דעתו, קרא לעבר בנצי וסיפר לו בסודיות כי הרש'ל סוגר הלילה 'וורט' עם אחות של דוד'ל, וכי השדכן הוא לא אחר מהחתן שוקי.
לאחר שנשבע בנצי לזלמן כי לא יספר את הסוד לאף אחד, מיהר בנצי לעזוב את זלמן ולרוץ לעבר החדרים. זלמן החל לנשום לרווחה.
כעבור דקות ספורות, בשעה שבנצי מיהר לאחד החדרים האחרונים בישיבה שעדיין לא שמעו את סודו הגדול, התפרסם אירוע השידוך בצורה הרשמית.
"ידעתי!" אמר בנצי ששהה באותו זמן באחד החדרים, "החתן בעצמו סיפר לי!" התגאה בנצי, וברוב שמחתו אף ארגן ריקוד קצר ועליז באותו חדר לכבוד חתן וכלה.

נהניתם? אהבתם? יש לכם הערות? מזדהים עם הדמויות? אשמח לביקורת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
12 מעמדות


בשעת לילה מאוחרת עמד נַחמֶן בחדרו מול המראה, לבש פנים חמורות סבר, נופף באצבעו בפראות, "אפיקורס" זעק נַחמֶן, לאחר מכן פניו האדימו בכעס, הסמיקו, ואז שוב האדימו כעגבניה בשילה, אצבעו החלה מתנופפת בקשת רחבה שהגיעה עד לקצה אפה של המראה האומללה, "אֶ – פִּ – ק – וֹ – רֶ – ס", שאג נַחמֶן מבעד לדלתות שסגר בצורה הרמטית מבעוד מועד, לאחר מכן המשיך לנענע את אצבעו בחומרה, והעמיד פנים נוזפות, ואז, באחת הפנה את גבו לעבר המראה, אשר ראשו נטוי במעט לעברה לראות כיצד זה נראה, והלך מן המקום בלא לומר דבר.

"טאווווווווב" אמר נַחמֶן לעצמו וחייך בסיפוק. "אוהו, טווווב מאווווווד" אמר לעצמו בהערכה גדולה, וטפח לעצמו על שכמו כשלושה פעמים בסיפוק. לאחר מכן הלביש פיג'מה ושקע בשינה עריבה, כאשר בשנתו הוא רואה את עצמו עומד מול קהל של אלפי אנשים ומנענע את אצבעו בחומרה "נו נו נו" הוא זועק, ואלפי האנשים ממשיכים להתבונן בו בהערכה רבה אשר ניכרת מכל תנועה שהם עושים לעומתו. נַחמֶן המשיך לישון את שנתו הנעימה, כאשר חיוך מרוצה פרוש על שפתיו.

פרק 13 יפורסם בקרוב, עוד שעה שעתיים, פרק ארוך ודמטי על ישיבה חשאית בחדר הת"ת לקראת פורים

נהניתם?? תפגיזו ביקורת ותגובות
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
תודה חברים על כל הלייקים.

וכך, אחרי לילה ארוך בחפ"ק האמיתי של פורים אני מתפנה להשאיר לכם פרק נוסף.. (מתנצל שלא הספקתי עד עכשיו), פרק מעניין ומותח על המתיחויות בתוך החפ"ק, (ממש מסתדר בדיוק עם הלילה הלבן שהיה לנו בחפ"ק לרגל פתיחת הקמפיין בעוד יומיים בעזרת השם, ולקראת יום עמוס נוסף... אבל אני יספר לכם, שאצלינו, בשונה מזלמן, יש ממש אווירה טובה בין האחראים..).

אני גם יכול לספר לכם, שבקמפיין פורים אותו אני מנהל בישיבה שלי, הוא שונה לגמרי ממה שמתואר בחוברת זו, וכפי שיתואר בפרקים הבאים.. אבל אין ספק שהמקוריות של זלמן עומדת לנגד עיני גם בקמפיין האמיתי...

אז הנה הפרק..
תדעו לכם, שהעלילה רק מתפתחת ומסתבכת, כל פרק חדש שתקראו רק יפתיע אתכם יותר ויותר, כפי שכבר כתבתי, לאט לאט אנחנו מתחילים להכנס לעומקה של העלילה.

13 הישיבה הסודית בחדר הת"ת

)_(OL~~H



היה זה יום רביעי בלילה, היום בו סיפורינו עוסק, ובעת דמדומי לילה החלו שמועות עקשניות לרצד בחלל כי מעמד פתיחת הת"ת יהיה במוצאי השבת הקרובה, קבוצות בחורים שוחחו נרגשות, ובכל מקום נראו קבוצות קבוצות בחורים משוחחים בלהט. מחר בערב יתלו המודעות הראשונות, בישרו יודעי דבר שוב ושוב, לחבריהם שהחלו לתלות עיניים מצפות בקירות האילמים של חדר האוכל. קונספירציות ומיתוסים מפחידים הסתובבו בחלל הישיבה על שינויים בצוות החפ"ק של הת"ת, עקב הדלפות שיצאו ממנו.

הקונספירציה שהילכה אימים בישיבה סיפרה כי אתמול, יום ג' בלילה בשעה הנושקת לבוקר, נערכה ישיבה חשאית בה השתתפו יו"ר הת"ת האגדי מר יעקב האגדי, הקמפיינר והאסטרטג האדיר מר יוסף קמפנוביץ', יו"ר מערך לוגיסטי וטכני של טרום ימי הפורים ושלבים ראשוניים מר דוד לוגסטוני, יו"ר מערך לוגיסטי משולב בלחץ של ערב יום הפורים ויום הפורים, שבתחומו נמצא גם מערך תיאום כלל הגורמים האחראיים, כלומר חפ"ק יום הפורים ומערך כתובות ועדכון יום הפורים מערך שיכורים נופלים ברחובות מערך פינוי משוגעים למיטות ועוד שלל מערכות, מר מיכאל פורימוביץ', יו"ר אגף תמריצים וקבוצות, מר תדהר קבציוני, יו"ר מערך יח"צ מר מתתיהו יחצנוביץ', ועוד כמה גורמים משמעותיים, כמה עוזרים, וכמה מובילי דעת קהל חשובים מקרב הקיבוץ.

הפגישה עסקה בסידור מערכות הת"ת לימים הקרובים, מתי יתלו המודעות, ומתי יהיה כנס פתיחת הת"ת, מתי יעשו טלפונים, ומתי יהיו מוכנים כל הכתובות. וכן בשלל היבטים טכניים המשפיעים על ההחלטות, כגון מתי יחזרו ההדפסות מבית הדפוס, או מתי תגיע הזמנת הענק של השתיה הקרה מהחברה בחו"ל עם סלוגן הת"ת הרשום על השתיה, הזמנה הכוללת בקבוקים גדולים וקטנים, פחיות, ופחונים לשים אחרי השתיה את הפחיות, פחים גדולים לבקבוקים הגדולים, מקרר ענק ורב ממדים, קונטיינר אחסון וכו', או הזמנת הסיגריות העתידה להגיע במטוס מיוחד בעלות מוגדלת עקב האיחור בהזמנה של הת"ת, מתי כל הפקידים בת"ת יספיקו להשלים את תפקידיהם וכו' וכו', וכן מה יהיה לפני פתיחת הת"ת להלהיב את הציבור, ובעיקר כיצד יסודר הלו"ז של כל יום, לפי סדר כל המערכות, מה יקדם למה, ומי יקבל פידבק לפני מי בכנס הפתיחה.

לדוגמה, נחשף לציבור על וויכוח קשה שנערך בישיבה הסודית הנ"ל, בין קמפנוביץ' לפורומוביץ', שהאחרון טען כי בכנס פתיחת הת"ת יש להקדים את המנה השניה והעיקרית למנה הראשונה, כלומר, להביא את הבשר או השווארמה לפני הבורקס, בגלל ונהפוכו, קמפנוביץ' גער בו בכעס גדול ואמר לו – "לא כל השנה פורים".

לפי הקונספירציה הנ"ל, במהלך הישיבה אמר יו"ר הת"ת האגדי כי "אנו צריכים להחליט על מועד מוסכם לתליית המודעות ועתה נשמע את דעות העוסקים בעניין, תחילה נשמע את קמפנוביץ' שיסביר לנו את מערך הקמפיין וחשיפת המודעות, ולאחמ"כ את לוגסטוני שיתן לנו את מבטו בעניין מהצד הטכני, מתי יספיקו כל דבר, וכן את שאר המבטים הטכניים של כלל המערכות על זמני המודעות ותחילת עבודת הת"ת באופן רשמי, לאחמ"כ הצבעה והחלטות".

בדבריו אמר קמפנוביץ' כי "אין משנה כ"כ מתי תולים את המודעות, מה שחשוב הוא שיתלו כיומיים לפני הכנס, בכדי שכולם יספיקו לראות את המודעות ולחשוב עליהם, וכן לבינתיים נשים מדי ארוחה עוד ועוד מודעות, אך לא יספיקו לגלות את הנרטיב המשמעותי של סלוגן השנה, וכך ישמר אפקט ההפתעה לליל פתיחת הת"ת", "לדעתי" אמר קמפנוביץ' "כדאי להתחיל את תלית המודעות בליל שישי, וכך נרוויח כמה דברים.

א – זה הוא לילה של דחקות, ואין מתאים ממנו לתליית מודעות, כולם יתייצבו אל מול המודעות, ינתחו את הדברים באווירה טיילנית משהו, לאחמ"כ ילכו לחדרים ויחד עם מנהג עישון הנרגילה בליל שישי ישוחחו על המודעות, וילכו לטייל ברחבי הארץ, ועל מה ידברו?" שאל קמפנוביץ' את הנוכחים, "על הת"ת" ענו כולם וקמפנוביץ' המשיך לדבר, "זה כמובן יתן הרבה מודעות לאספת הכסף, עד כאן סיבה ראשונה" סיכם.

"ב – בליל שבת וסעודה שלישית, ידברו בחורים מלאי מרץ בסעודות על החשיבות של האיסוף לת"ת, וזה ישמור על רצף מחשבתי ותודעתי לת"ת, וכמובן יעלה את רף החשיבות וההיענות הציבורית להשקיע ולאסוף מעות כחול הים.

ג – מיד בתום השבת, יינתן המישור המעשי לכל כיסופי הלב, בכלל דרכי האיסוף. באם נעשה סדר ימים אחרים, הרצף לא ישמר, ולא תהיה תודעה מספיקה", סיכם קמפנוביץ' והתיישב על מקומו בתוקעו מבט מתנשא בדוד לוגסטוני שנעמד לדבר, ולא נעלם ממנו המבט ההוא כלל, אדרבה, מבט זה גרם באותה שניה לדוד לוגסטוני לשנות את דעתו בעניין הזמנים, מתוך תחושת נקמה חריפה שחרקה בכל מילה ומילה שלו, רק שלרעתו הוא לא הכין סיבה מספקת לשינוי הימים, עקב כך שקמפנוביץ' התנשא עליו רק בפתח דבריו, כך שדבריו נשמעו כסיבות גרועות מאוד.

לוגסטוני היה ידוע גם בתוארו השני – געשוני, על שם התפרצויותיו הבלתי צפויות, אמנם מכיוון שזריז היה התעלם ראש הת"ת מחסרונו זה ומינו לאחראי לוגיסטיקה של ערוב ימי הפורים הבעל"ט, אך בין לוגסטוני לקמפנוביץ' התגלעו כמה ויכוחים, כיון שקמפנוביץ' רצה שמיד בבוקר יסודרו כל המודעות וכל העניינים הטכניים שהוחלטו במהלך הלילה הקודם.

"זה עושה לי סדר בראש, ומוריד ממני לחץ", אמר קמפנוביץ' פעם אחר פעם, אך לוגסטוני היה קם באיחור ועושה הכל בשעות הערב, ואמנם הכל היה נעשה במהירות, אך רק בערב, מה שגרם שלוגסטוני לא הצליח לתפוס את חברת הסיגריות שעובדים עד השעה 13:00 במשך כמה שבועות, מה שגרם לקמפנוביץ' להתפרץ בזעם על לוגסטוני, ומאז שוררים ביניהם יחסי איבה חמורים.

לעיתים כשהיה לוגסטוני מספר סיפור או אגדה כל שהיא בחדר הת"ת, היה קמפנוביץ' מבטל את דברי לוגסטוני בהנפת יד, דבר זה לא נעלם מעיני יו"ר הת"ת האגדי, והוא ניסה להשלים ביניהם, לאחר כמה דברי ריצוי, הלך קמפנוביץ' להשלים עם לוגסטוני, ואף קנה לו שני שוקולדים יוקרתיים. בדיוק באותו יום קם לוגסטוני מוקדם מה שגרם לו להיות מאוד עייף בשעה שמונה בערב – השעה בה קמפנוביץ' ניגש בכדי לעשות עימו שיחת ריצוי ומחילה הדדית.

כאשר ראה לוגסטוני את קמפנוביץ' מתקרב אליו, אמר בליבו בוודאי שיש לו באמתחתו איזו עקיצה עסיסית, או אמירה לא נחמדה בעליל, הפעם אני יקדים אותו. עייפותו ועצביו הרופפים של לוגסטוני, גרמו לו שלא להבחין בשני השוקולדים היוקרתיים שצצו מכיסו של קמפנוביץ'.

בעוד קמפנוביץ' מתקרב לעבר לוגסטוני בהליכה איטית ובפרצוף נחמד, זינק כנגדו לוגסטוני בחימה שפוכה והחל לזעוק עליו "רשע ומושחת, אתה יורד לי לחיים, אתה חושב שאני לא יחזיר לך, אני יחזיר לך, ועוד איך אני יחזיר לך, אתה חושב שאתה מכיר אותי, תוך שתי דקות אתה תכיר אותי באמת" אמר בטון של הר געש בשעת התפרצותו, לוגסטוני לא התכוון להסתפק באיומים, וסטירות הלחי והאגרופים ניתזו ממנו במהירות טורנדו.

"אני מתחרט ורוצה להשלים איתך", סינן קמפנוביץ' שניסה תוך כדי מכות להתגונן וגם לממש את תכנית השלום, אך לצערו לוגסטוני רק התחמם יותר וזעק, "פתאום רוצה להשלים איתי, הא" "אתה חושב שאני גם יאמין לך, הא"? ואז תוך כדי צחוק אכזרי הפיל לוגסטוני את קמפנוביץ' לארץ וחבט את ראשו ברצפה כשלושה פעמים, השוקולדים היוקרתיים שהיו בכיסו של קמפנוביץ' נמרחו ולכלכו את כיסו ואת חולצתו של קמפנוביץ' זכר לתוכנית השלום שנגנזה לתמיד.

לא נלאה אותכם בהמשך האירוע העצוב, רק זאת נספר לכם שמאז ועד לרגע זה בו אתם קוראים את הסיפור, שוררים יחסי איבה קשים בין השנים, מה שגורם לקמפנוביץ' לא אחת, לזלזל בדעותיו של לוגסטוני בפני חבריו הקרובים, מה שכמובן לא נעלם מעיניו של לוגסטוני, ומבטו המזלזל של קמפנוביץ' על מעשיו ותפקידיו כאומר "מה אתה שווה בכלל, חתיכת געשון", היו יותר מאלף מילים ופגעו היישר בליבו של לוגסטוני, כך גם עתה, כאשר ניגש לדבר ולומר דעה עניינית, מבטו המתנשא והיהיר של קמפינוביץ' ננעץ בליבו כאומר מה אתה שווה בכלל, זעמו עלה, ומיד אמר להפך מדברי קמפנוביץ'.

"אני סבור שדברי קמפנוביץ' הם שטות והבל" אמר לוגסטוני לשאר הנוכחים שזעו על מקומם בחוסר נוחות, לוגסטוני ציפה לראות את קמפנוביץ' מחוויר, או שמא מתנצל, אך לגודל כעסו הבחין בבדל חיוך חצוף שצץ על פניו של קמפנוביץ', "אתה איש מושחת" זעם לוגסטוני, "כולם סובלים מהאינטרסים שלך". "די"!!!! צעק ראש הת"ת בכעס, "תסביר בבקשה את העניין הלוגיסטי ואל תנסה לבייש אנשים, ישיבה עניינית כאן ואני מבקש לכבד".

"אני חושב שבליל שישי אף אחד לא נמצא בישיבה, ולכן זה הזמן הכי לא מוצלח שמתאים לתלות מודעות, מה שאומר שרק האיש הטיפש ביותר יכול לחשוב על רעיון כזה, מלבד זאת, במוצאי שבת, בחורים עדיין לא חוזרים מהבתים, כך שהוא לא זמן מוצלח במיוחד לפתיחת ת"ת, מי שלא חושב על זה הוא קרוב להיות סנילי, בוודאי שאינו יכול לנהל קמפיין", תקף.

"אני רוצה לציין שהתכנון הוא לעשות את הכנס כשלושה שעות לאחר צאת השבת" ציין ראש הת"ת ביבושת, "אמנם בכל זאת עדיף לעשות את הכל ביום ראשון, כך שכולם יחשפו לתכנים, וגם יהיו בכנס הפתיחה", אמר לוגסטוני, "אני גם לא יכול בליל שישי, כי אני קבוע יוצא לעבר הכותל המערבי ואח"כ נוהג לאכול שם באיזה בית מעניין, גם במוצא"ש אני נוהג לישון מצהרי יום השבת ועד מאוחר בערב, כך שלא אספיק לסדר את התחום הלוגיסטי של הכנס, נשמע לי שהכל מכוון בכדי להציק לי", אמר לוגסטוני באמונה מליאה, על אף שכבר אמר לחברותא שיוצא עימו כי השבוע לא יצאו בליל שישי, ועל אף שכבר מינה כמה בחורים לעורר אותו לקראת סעודה שלישית.

בהצבעה שנערכה מיד לאחר מכן הצביעו כלל החברים כדבריו של קמפנוביץ', מה שגרם ללוגסטוני לצאת מחדר הת"ת בכעס אגב טריקת דלת נחרצת. מחוץ לחדר הת"ת התגודדו כמה משועממים וחיכו לפיסת מידע, לוגסטוני המשועמם והפגוע סיפר את כל סיפור הדברים לאחד המשועממים שישב עימו על הספסל בחוץ והצדיק את דעתו של לוגסטוני, "זה מושחת זה", אמר המשועמם ללוגסטוני העצוב. "אל תספר לאף אחד, זה מידע מסווג, אם תספר אני בצרות". הזהיר אותו לוגסטוני.

אחר שקם לוגסטוני ופרש לשינה משכחת דאגות, ולאחר שהמשועמם הלך לישון בשמחה רבה עם המידע שבידו, ערבה עליו שנתו מאוד, ומיד בערבו של יום רביעי, בשעה שקם משועממינו, הלך המשועמם מחדר לחדר, שם חשף את כל פרטי השיחה, וכן את החלטת חברי הישיבה לתלות את המודעות בליל שישי, כך בערבו של יום רביעי נחשפו התוכניות של תלית המודעות.

כאשר הידיעה הגיעה לכסאו של יו"ר הת"ת האגדי, כי כל הישיבה יודעת כי מחר יתלו המודעות, הבין יו"ר הת"ת כי יש לו חפרפרת בתוך הצוות, והזמין לכולם בדיקות פוליגרף. בכינוס דחוף שערך אמר "הייתה כאן חשיפה של תוכן חשוב, או שמישהו יודה, או שנערוך בדיקות לכולם". מאחר ששתיקה שררה, הניח יו"ר הת"ת כי אין היתכנות להודאה של הנאשם, ובדיקות הפוליגרף החלו.

לאחר שהתגלתה החפרפרת, החליט יו"ר הת"ת לנהל את הדברים בצורה שקטה, וכך בצורה חשאית הועברו כל סמכויותיו של לוגסטוני לבחור חדש שהצטרף לצוות הת"ת ושמו טומי טכניקומי, מה שגרם ללוגסטוני להתחיל לדבר נגד הת"ת בלא להסביר את הסיבה האמיתית לדבריו אלו, אלא היה אומר שאני מתלונן כי הת"ת מנוהל בצורה דפוקה ממש. עד כאן דברי הקונספירציה הנ"ל.

קונספירציה זו שהילכה מפיו של בנצי ומפיהם של נייעסנים נוספים משורות הישיבה, הוכחשה חריפות מפיו של לוגסטוני, שאף הילך ליד קמפנוביץ' שהודיע לכולם שלא היה דבר, אפילו לא משל. משל בוודאי היה, התעקש בנצי, שהפיץ את השמועה מפי גורמים מוסמכים. אני רוצה לראות חיבוקים, אם באמת זה לא נכון, דרש בנצי, וכמעט שזכה לסטירת לחי מצלצלת מלוגסטוני, רק קמפנוביץ' שהחזיק בידו של לוגסטוני עצר בו מלחבוט בבנצי.

האם גם אצלכם יש כאלו פוליטיקות בצוות החפ"ק? איזה משהו אפס.. א שזה ככה חלק??............. או שאולי אתם בכלל מהאלה שבחוץ שנסים להקשיב מה אומרים בתוכו, או אלה שהוצאו בכוח מניסיון חדירה חשאי...

שתפו ביקורת!! (למי שמתאפשר.. בעזרת ה' אני מקווה שהאשכול יעבור לקהילת כתיבה, וכך כולם יוכלו להגיב).
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
שמח מאוד לעבור לפורום המתאים!!! אחרי הרבה זמן ש"זלמן" היה בפורום הלא נכון, הגענו בס"ד למקום הנכון ואני מזמין את כל חברי הקהילה המוכשרים ומביני העניין לתת את דעתם על העלילה!! אשמח לביקורת ותגובות.

תודה רבה למנהל י. פ. פרצמן שהעביר את האשכול למקומו הנכון, ועכשיו... ממשיכים בכל המרץ!!!

פרק 14 בו תשמעו על המרדף הלילי שמבצע (או לא מבצע..) ראש הת"ת אחרי זלמן, ונקמתו של ראש הת"ת באופוזיציה ההרסנית שמנהל זלמן כנגד הת"ת.


14 המרדף הלילי


לאחר מאורעות טרגיים כאלו, רצה זַלמֶן לישון בשעה מוקדמת, אך הדיווח על תלית המודעות בליל שישי גרמו לו להיעמד במקומות אסטרטגיים בישיבה, ולנסות לדלות פרטים על הסלוגן המתוכנן, על המודעות ועל צוות הת"ת, בפרט בשעה שיצאה הקונספירציה הנ"ל, או אז עמד במשך שעה ארוכה וחשבן מה יכול לעשות כל צד כתגובת נקם, במוחו הילכו משטרות במרכז הישיבה, עם משפחות וחמולות ושאר קרובי משפחה הבאים לעזור לכל אחד מן הצדדים.

"אז אין מגבית פורים השנה", הסיק באכזבה, "אז מה נעשה בפורים"? שאל את נַפְתֻּולִי, נַפְתֻּולִי שקע גם הוא במחשבות נוגות, עד שהגיעה ההכחשה הנחרצת, או אז נרגע מעט זַלמֶן והתארגן לשינה, כאשר לרגע אינו מעלה בדעתו את ההתפתחויות המסעירות העתידות לקרות במהלך הלילה החשוך.

בחלומו רואה זַלמֶן את יו"ר הת"ת האגדי רודף אחריו עם נעל בית בידו האחת, וביד שניה הוא מנופף תנועות נואשות של אחד שלא עשה כושר זמן רב, ועתה מתאמץ מאוד בריצתו, אך עם כל זה ראש הת"ת לא נואש, וממשיך במרדף אחרי זַלמֶן החמקמק, לעיתים קצרות ראש הת"ת מצליח לחבוט בו קלות עם הקרוקס שבידו, אך זַלמֶן מצליח לחמוק מידיו העבות, אני יתפוס אותך ויקצוץ אותך, שואג ראש הת"ת, אך זַלמֶן עונה לו הקרוקס שלך לא יצליח לעשות ממני קרקס.

אין אפס, שהמעמד הנ"ל הוא מפחיד עבור זלמנינו, וראש הת"ת על אף גודלו לא מרפה, נשימותיו התכופות והקצרות נשמעות היטב בשבילי המושב השקט, וזַלמֶן החמקמק כבר מתחיל להתעייף, יו"ר הת"ת האגדי כבר חובט בו בכפכף שבידו אין ספור פעמים, וגם פעמים ספורות הצליח לתופסו בידו השניה, רק שבאורח פלא זַלמֶן מצליח לבינתיים להתחמק ממנו.

המרדף ממשיך, נשימותיו המאיימות של האגגי נשמעות קרובות ומפחידות מתמיד, וזלמנינו כבר מתנשף מאוד, זַלמֶן מרגיש שהוא כבר לא יכול לעמוד בזה, ונשימותיו נעשות מואצות וקצרות, הוא מרגיש שדקותיו ספורות. אתה כזה אפס, לועג לו יו"ר הת"ת בקול זועם, ופעימות ייאוש מחייו מתגנבות לליבו הנרעד של זַלמֶן

באותו רגע זועק זַלמֶן בקול גדול לעזרה, המקום חשוך, והוא שומע רק צעקות מרושעות של כלל חבריו הקרובים – תהיה בשקט כבר, דמעות רבות זולגות על לחייו, נבגד מכל חבריו, נתון לידיו של יו"ר הת"ת האגגי מזרע עמלק האכזר, יו"ר הת"ת האגגי תופס אותו בראשו ותולש חלק משערותיו, זַלמֶן זועק ומנסה להתנגד בכוחותיו האחרונים. למזלו, ראש הת"ת מחליק על בננה הנמצאת על האדמה החשוכה, מה שמקנה לו זמן להימלט ולהמשיך במרוצה, אך לא להרבה זמן, הפערים שוב מצטמצמים ונשיפותיו של ראש הת"ת רעות ומרושעות, חבטות הכפכף מכות בו ללא הרף, וידו של האגגי נשלחת שוב ושוב לתופסו, זַלמֶן יודע שהוא חי על זמן שאול.

זַלמֶן מרגיש שהוא כושל על הרצפה, המרדף כבר הרחק מתחום היישוב, והוא בשום מקום ללא נעלים, נשרט מקוצים ומעשבים, מרגיש שסופו קרוב. יו"ר הת"ת לא מרפה, ושאגות הקרב האכזריות והמקוטעות שלו מרעידות את כל החיות שבשדה, נשימותיו מקוטעות ומקומטות וריר נוזל משפתיו, אך הוא נחוש לתפוס את זַלמֶן ולטפל בו הרחק ממקום יישוב, הרחק מכל רואה.

זַלמֶן הרועד מנסה לפרוט על נימי ליבו של האגגי וזועק, למה אתה עושה לי את זה, אך יו"ר הת"ת בכלל לא עונה רק מרוכז בלחבוט בכפכפו על קרקפתו של זַלמֶן האומלל, תוותר לי, זועק זַלמֶן, אך האגגי בשלו. אתה הורס לי עבודה של שלושה חודשים, זועק עליו לפתע ראש הת"ת, אני יתפוס אותך, אני יגמור עליך, שואג.

וכמו בסרט אימה, פתאום שני ידיו העבות של יו"ר הת"ת האגגי עוטפות אותו בחיבוק דוב איום ומפחיד, מתחילות לסגור עליו בחוזק, זַלמֶן מרגיש שסופו הגיע ודמעות חמות זולגות על לחיו, אני רוצה לחיות, הוא בוכה בטון אומלל, שמתחיל להיחלש מחוסר אונים וכוח.

עכשיו אני יטפל בך, שואג בקול איום ונורא האגגי, ונשימותיו הרעות מייבשות את דמעותיו של זַלמֶן שקופאות על לחייו מרוד פחד. כל גופו של זַלמֶן רועד, ואז באחת ראש הת"ת מרימו אל על כאילו היה איזה צלחת פלאפל או כדור לזריקה, ואומר לו, עכשיו אני יראה לך מה זה!...

ואז, באחת, יו"ר הת"ת האגגי מורידו לקרקע, תופס את כתפיו וידיו של זַלמֶן המפרכס, ומתחיל לנענעו נענועים עזים, אתה חושב שתעשה כאן מה שאתה רוצה, נוהם עליו ברשעות כמו היה עכבר הנתפס בפיו של אריה אכזר ומושחת, לפתע זַלמֶן מרגיש שקולו חוזר אליו, ובשארית כוחו הוא זועק את נשמתו, האגגי רק מגביר את נענועיו המרושעים.

לפתע הוא שומע קולות מרושעים נוספים מסביבו, "תפסיק כבר", זועק אחד שחשב פעם שהוא חבר שלו, עכשיו הוא מבין שגם הוא בקושרים, "אתה ממשיך להרעיש אני הורג אותך, אי אפשר לישון ככה", מפריע לו מרושע אחר, אך אף אחד לא חושב על זַלמֶן הנמצא במצוקה גדולה, הנתון לגורל אכזר ונלחם על חייו.

מרוב פחד וייאוש זַלמֶן נופל על האדמה הקשה, האגגי נופל עליו. זהו, זה נגמר. הגיע הזמן של הפתרון הסופי. צחוק איום ומרושע נפלט מפי האגגי, ריר נופל על פניו של זַלמֶן, והוא מרגיש את נשימותיו החמות של האגגי בפניו.

זַלמֶן מרגיש שאבדה תקווה, זה או עכשיו או לעולם לא, מבין זַלמֶן, בשארית כוחותיו קופץ זַלמֶן ממיטתו כשדמעות רבות מעטרות את עיניו ולחייו, ורץ מחוץ לחדר, מבין שאולי ריצה זו היא היא שתציל את חייו.

חמשת חברי החדר שהתעוררו זה מכבר לקול צעקותיו, עוקבים אחריו בעניים נפחדות, רואים אותו רץ כאחוז אמוק, בורח מן הלא נודע אל הלא נודע לעבר רחבת הישיבה, לשם מהלכות רגליו של יו"ר הת"ת האגדי אשר בדיוק באותה שעה יצא את חדר הת"ת לכיוון חדרו לנום את שנתו, לאחר יום מלא בעשיה וסיפוק, עייף אך מרוצה ושמח, כאשר מול עיניו נראה מחזה מרתיע של זַלמֶן רץ וזועק "עזוב אותי", "עזוב אותי", ובורח מפני שדים ורוחות רעות, יו"ר הת"ת מנסה לקחת הצדה, אך זַלמֶן הרץ בעיניים עצומות מתוך שינה, נתקע בחוזק ביו"ר הת"ת האגדי. מעוצמת הפיצוץ זַלמֶן נופל על הרצפה ופוקח את עיניו, יו"ר הת"ת משפשף את ראשו ובודק שהוא עדיין פועל.

זַלמֶן שוכב על הרצפה בחוסר אונים, עיניו פקוחות, ודמעות חמות זולגות מעיניו, יו"ר הת"ת האגדי עומד מעליו, מנסה לחשוב מה נכון לעשות במקרה כה תמוה.

במשך כמה דקות שוכב לו זַלמֶן באפיסת כוחות וחוסר אונים, במצב שהוא לא זוכר את עצמו זה זמן רב, מתעורר באיטיות ומנסה להבין מה קורה אתו, מה אמת ומה חלום, עדיין גופו רועד מעוצמת הפחד שחווה בשנתו, במרחק מטרים ספורים עומד לו ראש הת"ת העייף מאוד שרוצה רק לישון, אבל מנסה להבין מה צריך לעשות עכשיו.

לבסוף הוא ניגש אל זַלמֶן ושואל בעדינות, "הכל בסדר? אתה רוצה שאני יעשה משהו?", אך זַלמֶן רק בוהה בו בחרדה ואומר, "אל תיגע בי, אני לא עשיתי שום דבר רע", מנסה למצוא דרך מילוט, אך נשאר לשכב בחוסר אונים על הרצפה ברחבת הישיבה.

למזלו, אף בחור לא עובר באותה שעה ברחבה, ובנצי נם את שנתו בשלווה – אינו יודע איזה מאורע מסעיר הוא מפספס ברגעים קריטיים אלו. יו"ר הת"ת חוכך בדעתו ונשאר לעמוד במקומו. "אין לי תכנון לעשות לך שום דבר רע, ולא היה לי כזה תכנון", אומר יו"ר הת"ת האגדי וסימני שאלה מרצדים על פרצופו התמה מאוד.

"אז למה רדפת אחרי", מגיב זַלמֶן בבלבול, מתחיל להבדיל בין שינה לערנות, אך לא מצליח להבין מה קורה כאן. "יכול להיות שזה היה חלום?" שואל יו"ר הת"ת באגדיות ראויה לשמה, זַלמֶן לא יודע, אך נשימותיו חוזרות להיות סדירות אט אט.

חברי החדר ההמומים והמבוהלים צופים ממרחק במפגש המוזר, מעט חוששים לחזור לישון. "למה כולם שונאים אותי?", שואל זַלמֶן את יו"ר הת"ת בעצב. "איך הגעת למסקנה המעניינת הזאת, ולמה דווקא עכשיו הגעת להחלטה הזאת", שואל יו"ר הת"ת משועשע משהו. "כי הם עזרו לך נגדי", מגיב זַלמֶן, ועכשיו יו"ר הת"ת מתבלבל, "אני לא עושה לך כלום, מה נפלת עלי", וזַלמֶן המבולבל מחליט לשתוק.

כמה דקות וזַלמֶן מתעורר לו, יו"ר הת"ת עוזר לזַלמֶן להגיע לספסל הקרוב, "מה נפלת עלי" מקשה יו"ר הת"ת, בשפתיים רועדות משתפו זַלמֶן בדבר החלום הנורא, איזה משועמם עובר ומנציח לעצמו את התמונה הבאה – יושב לו יו"ר הת"ת יחד עם זַלמֶן ומשוחחים להם, מידע מעניין, כדאי להבין מה הקמבון ומה מבשלים לנו כאן, תיבת הנייעס במוחו של המשועמם נפתחת, ונורה אדומה של מידע שווה זהב נדלקת במהרה.

ברכיו של זַלמֶן עדיין רועדות, והוא רואה את הסצנה מוחשית לפניו, על אף שהוא מבין שאין כוונת היו"ר להזיק לו. היו"ר רק מהנהן בראשו, "חבל שהגענו למצב כזה, אנו שותפים לעבודה קדושה. בכדי שנוכל למזג את המטרות של שנינו ולהפוך לשותפים, אני חושב שכדאי שנעשה שיחה עמוקה יותר, ולא עכשיו כמובן". חתם היו"ר בצורה אגדית. בתום דבריו הודיע היו"ר לזַלמֶן כי הגיעה העת לחזור לישון.

זַלמֶן חוזר לחדר ומגלה את חברי החדר ערניים להפליא, אך מעט כעוסים ונפחדים, "מה הסיפור שלך", "תן לישון", "משוגע", "תתבייש לך", "תענה כבר", צועקים חברי החדר, אך זַלמֶן המבולבל שם את השמיכה מעל ראשו ומנסה לחזור לישון.

לפתע נתלשת השמיכה מעל פניו ועפה לכיוון התקרה, שמעון עומד מולו בפרצוף מאיים, "אתה יכול להסביר לי מה קורה כאן? מה הסרט שלך? מה אתה צועק באמצע הלילה ומלחיץ את כולנו? מה זה הריצה הזאת? הרגת אותנו אתה!" "די תנו לישון", מנסה זַלמֶן להתחמק. "ומה איתנו, מה?" "איך אנחנו נישן בלילה אחרי מה שעשית לנו, שיגעון אתה, שיגעון, מה נעשה איתך". "זה היה חלום גרוע במיוחד", ניסה לומר זַלמֶן לחברי החדר שעמדו מולו בקשת עגולה בפרצופים עצבניים ודורשי הסברים.

למזלו, שמעון החליט לסיים את השיחה, "אני מקווה שזה החלום האחרון, אם לא, אנחנו נממש בעצמינו את החלומות האלה, אני בטוח שזה יהיה קצת יותר מפחיד", "אולי גם משעשע", הוסיף חבר חדר אחר וצחקק, חברי החדר החלו לחזור לכיוון המיטות.

"הי, מה עם השמיכה", ביקש זַלמֶן בהיסוס. "יא מג'נון, צעק שמעון, למה אתה חושב שמגיע לך שמיכה אחרי איך שהתעללת בנו", והמשיך לפסוע לעבר מיטתו. בלית ברירה, קם זַלמֶן ולקח את השמיכה מרצפת החדר, וכשל לעבר מיטתו. למזלו ולמזלם של חברי החדר, שנתו הייתה עריבה ומתוקה, ואף נמשכה עד לצהרים, - צהרי יום חמישי, אז התעורר מדיבורים וקולות דרבוקה שהתקרבו באיטיות לעבר חדרו, תוך כדי צחקוקים רמים.

אהבתם?? נהניתם??? יש לכם דעה??? תנו בראש!!! מחכה לכם לשמוע, אחרי שסוף סוף עברתנו למקום הנכון!!

ו... הפרק הבא בעזרת ה' בערב בו תשמעו על האירוע ההזוי שקרה בחדרו של זלמן, בו צוחקים עד לרגע זה כל חברי קבוצתו של זלמן ומספר אנשים משועממים נוספים... ובפרק שאחריו נגיע לאירוע קמפיין הפורים ההזוי ביותר ששמעתם אי פעם.. (או שאולי ככה זה גם הקמפיין אצלכם??....)

תמשיכו ותעקבו!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
לכל המגיבים בלייקים, תודה!! נעבור לפרק 15 על התימהוני שהחליט להגיע לישיבה וידע ממש לאיפה להגיע...

וחבר'ה, אם יש הערות, או שממש אהבתם, תכתבו לי, בדיוק בשביל זה אני מפרסם כאן..

15 התימהוני



זַלמֶן מנסה להבין את פשר הקולות והצחקוקים, אימה החלה מזדחלת לליבו, שזכר רישומי הלילה עדיין מעורבלים בו, מה היה שם והאם זה קשור, ניסה לחשבן זַלמֶן, ומה זה המשלחת הזאת. "איזה חוסר נעימות", קיפץ לו זַלמֶן ממיטתו, "הם הולכים לראות אותי ככה מפוג'ם בשתים בצהרים"... אמר לעצמו זַלמֶן והתיישב על מיטתו במהירות. החדר היה ריק, וזַלמֶן לבדו נכח בחדר החשוך.

הקולות הלכו והתקרבו, קול צרוד נשמע ברקע, "איפה אמרתם שזה החדר של ההוא המעניין", "שם, שם", ענו קבוצת בחורים נלהבת, והקולות הלכו וקרבו לפחדו של זַלמֶן שהלך והתגבר. "זה שעושה תמיד בעיות", "שעושה בלאגן", ווידא הצרוד, "כן, כן, בדיוק" ענתה המקהלה הצורמנית.

"אז הולך להיות לנו מעניין היום", חייך הצרוד, ולפתע התפרצה מפיו צווחת אושר "אֶאֶאֶחַחַחַחִַחַחִַחִִחִִחִחִחִחֻֻּּחֻּחֻּחֻּחֻּאֻואֻהֻו", צחוק פרוע וחלוד הדהד ברקע, שלקולו מצטרפים צחוקם הנלהב של המקהלה הגדולה המהלכת מאחוריו, תיפופי הדרבוקה נשמעו בעוז, ומפי הצרוד נשמע שיר בלתי מזוהה. הקולות הלכו והתקרבו ודפיקות נשמעו בדלת החדר.

דלת החדר נפתחה באחת, ואיש תמוה ומוזר, עם תיק קטן על כתפיו וריח צחנה, מחזיק דרבוקה בידו האחת ובידו השניה עיתים מתופף, עיתים מסמן סימונים של ריקוד או של קדצק'ה בהלחנה עצמית גרועה, עיתים מבאר את דברי חוכמתו בסימונים רחבים, כקשת המתנפנפת בסיבוב של מאה ושמונים מעלות, לתשובתו – לא, או לחילופין כשנשאל באמצע דבריו שאלה מחוצפת וצחקנית, הגיב רק בסיבוב אצבעו וידו במהירות, בסיבובים אינסופיים ורחבים מאוד, שאף פגעו בכמה מהעומדים מולו, כאומר "עוד מעט".

מאחורי ההלך התימהוני עמדו כמאה בחורים, וההלך צעד לכיוון מיטתו של זלמנינו האומלל, כאשר מפיו נשפכים דברי חכמה ותבונה. זַלמֶן, ברגע פיקח במיוחד, הבין שזה או עכשיו או לעולם לא, וקיפץ מהמיטה עם מכנסיו וחולצתו לעבר חדר השירותים, שם החליף את בגדיו ושטף את פניו. "איפה הבחור המעניין הלך", צעק ההלך ברוגזה מהחדר, וזַלמֶן הבין שכלתה אליו הרעה. "מה זה הדבר הזה, אני ילך לטפל בו" אמר ההלך בקול מפחיד, ודפק שתי דפיקות עזות על הדרבוקה שבידו. לאחר החל ללכת לעבר חדר השירותים, "מה זה", צעק, "בוא מיד".

זַלמֶן שהִתפַקֶס לבינתיים החליט לחזור לעבר החדר, "עדיף לצחוק ביחד אתו, מאשר להתחיל קרב אבוד מראש" הרהר, והחל לצעוד חזרה לעבר החדר בפנים רטובות. "אה, החליט לחזור הבחור, הנה הבחור המעניין", צחק ההלך בקול עבה וגס. "מה זה, לאיפה נעלמת, מקלחת עשית, הא?, מה קרה אתה רטוב"?, שאל התימהוני ומשך לזַלמֶן בשערותיו לבדוק את מדת רטיבותם ולכלכם בצחנה לא מזוהה.

בשעה שזַלמֶן ניגב את פניו, סיפר התימהוני לנוכחים כי לא התקלח מעולם. "פעם אחת אמא שלי החליטה להכריח אותי להתקלח וזרקה אותי לים, אבל זה בדיוק היה בעונה שהים היה ריק, ככה שגם אז לא התקלחתי", אמר ההלך והחל לצחוק מהבדיחה הלא מבדחת שאמר "אֻואֻהֻוהֻוהֻהֻאֻוהַהַאהַהַא" שאג ההלך בצחוק מוזר ותמוה שסחף את כל הנוכחים, שהחלו לתפוס את בטנם מרוב צחוק, חלקם אף התפקע ממש מצחוק ונפל על הכיסאות או הארץ.

הגדיל לעשות ברוך גלדילוביץ' השמן, שפשוט נפל על הרצפה, והחל להתגלגל ברחבי החדר, תוך כדי שהוא זועק "תנו מעבר", "תנו מעבר". ההלך שראה את הצחוק ששורר, פרץ בצחוק רועם, "הֻוהֻוהֻוהֻווַאיוַאיקְוַוַעקְווַעקְווַע", דמעות זלגו מעיניו, עד אותו רגע לא ידע מעולם שבדיחותיו כה מסעירות ומצחיקות.

הצחוק שהיה בקרב הציבור גדל והתפרץ בממדים שלא נראו בגלובוס כולו, בחורים החלו נופלים אחד על השני בעודם מחזיקים את בטנם ומנסים להתגבר על הצחוק הבלתי נשלט הפורץ מגרונם, ברוך גלדילוביץ' שהתגלגל על רצפת החדר לא שלט בעצמו, ופשוט התגלגל והתגלגל באופן חסר שליטה לעבר מדרגות הפנימיה, שם התגלגל מכל המדרגות, והמשיך להתגלגל עד שנתקע בקיר מקומי.

בחורים מוועד חמישי שראו את נפילתו של ברוך מן המדרגות לא עצרו את צחוקם, ואף הסריטו את גלגוליו הנואשים של גלדילוביץ'. "מעתה לא עוד גלדילוביץ' יקרא שמך, כי אם גלגלוביץ", סנט בו בחור מוועד שישי שעבר ליד הקיר המקומי הנ"ל, וראה את גלגלוביץ' אוחז בראשו בחזקה ובודק מה נשאר ממנו.

בתוככי החדר המשיך הצחוק הבלתי נשלט מפי כל היושבים על הארץ, והיה נשמע כיללה עמומה. כמאה בחורים ישבו על הרצפה, מנסים לסתום את פיהם בידם, אך מפיהם מתפרצות הברות צחוק מוזרות ובלתי נשלטות, ישנם כאלה שעדיין צוחקים שם, עד היום, עד עכשיו בשעה בה סיפורינו עוסק. "בחור מעניין אתה", שאג ההלך לעבר זַלמֶן המובך.

לאט לאט ירד מפלס הצחוק והבחורים חזרו לשגרה. מי אתה? שאל בחור משיעור ג' את ההלך המוזר, ההלך סובב את אצבעו האחת על רקתו בתנועה סיבובית רחבה ואגרסיבית, כאומר שיש לשואל לקנות מעט שכל בסופרמרקט הקרוב, ואפילו אם זה עולה יקר. "מה זה משנה", שאל "לא יעזור לך כלום בחיים", "תגיד לכולם שפגשת את אַרְתֻּור המלך", אמר לבסוף.

"עכשיו קצת שירים", דרש ההלך המוזר, אַרְתֻּור התבונן בעיניים חודרות על זַלמֶן ואמר לו "אתה טוב אתה, אתה שר איתי עכשיו", "אני ילמד את כולכם את השיר, ואחר כך עושים דואט", הודיע לזַלמֶן בהודעה בלתי ניתנת לערעור או משהו באזור. כשראה סימני ספק על פניו של זַלמֶן, הודיע לו למען הסר ספק, "אף אחד לא אומר לא לאַרְתֻּור, מעולם לא היה כזה דבר, ולעולם לא יהיה".

"את השיר כולכם מכירים, ואני רק הוספתי עליו כמה מילים", "זה לא סתם שיר שאני שר כמו השירים הקודמים, זה שיר שלי והוא עלי", התגאה אַרְתֻּור המלך המשיח והחל לשיר בקול צרוד ומכוער, צחקוקים נשמעו מכל פינה, אך אַרְתֻּור המשורר לא שם ליבו לכך כלל, עסוק היה בדביקות בשיר שהלחין. זה נשמע הלחנה שלך, לא שיר עממי ידוע, ציין בחור חצוף ונועז, אַרְתֻּור לא הגיב, רק סִימֵן בידו סִימָן כאומר, "בוודאי, מוכשר גדול אני".

אַרְתֻּור תופף על הדרבוקה בעוצמה ושר, "דוד מלך, מלך ישראל, דוד מלך, מלך ישראל, דוד מלך, מלך ישראל, חי וקיים. סימן סימן טוב, ומזל מזל טוב, סימן סימן טוב ומזל מזל טוב יהא לנו, אַילַילַי אַילַילַי, ששששש....", עכשיו השיר שלי, הכריז אַרְתֻּור. אני שר פעם ראשונה, ופעם שניה שתינו ביחד, הודיע לזַלמֶן שנהיה עליז לבינתיים, "את המנגינה אתם כבר למדתם, עכשיו המילים", אמר אַרְתֻּור והתחיל לשיר ולתופף בפראות על הדרבוקה.

"הרחמן, הוא יזכנו, להיות, המשיח, ולחייך, ולחייך, ולחייך לעולם הבא. הרחמן, הוא יזכנו, להיות, המשיח, ולחייך, ולחייך, ולחייך לעולם הבא. אני המשיח, עוד מעט עולם הבא, כולכם להיות, תלמידים שלי, ותחייכו לעולם הבא. אני המשיח, עוד מעט עולם הבא, כולכם להיות, תלמידים שלי, ותחייכו לעולם הבא. אַילַילַילַי אַילַילַילַי אַילַילַילַי אַילַילַילַי אַילַילַילַי אַילַילַילַי אַילַילילַילֻוֻלולֻואֻוהֻו". סיים אַרְתֻּור עם הוספה משלו.

את מה שקרה באותה עת בחדר הקטן אי אפשר לתאר, אנשים התחבקו אחד עם השני מרוב צחוק וחיוכים, כל המריבות שהיו לכל הנוכחים בחדר מעודם ועד עתה נמוגו בעשן כלא היו, ורק כולם עסקו בשיעולים ובצחוק בלתי נשלט, גלילי הטישוי שזַלמֶן סחב בעמל רב, מתחת עיני המשגיח, מהמשלוח שהגיע לישיבה, שבהערת אגב יש לציין כי היה זה סיפור משמעותי מאוד בישיבה, עקב כך שבאותו יום שכח האחראי לקחת את המשלוח מיד, וכך נותר המשלוח בחוץ עד הצהרים, מה שגרם לכמה בחורים מרושעים לרוקן את המשלוח, ולזַלמֶן שקם בצהרים ומיהר לראות מה אפשר לקחת מהמשלוח, לא נותר אלא כעשרים אריזות טישו, אך לא איש כזַלמֶן יוותר, ובמבצע חשאי הצליחו הוא ונַפְתֻּולִי לסחוב את כל השלל לחדר ולהחביאו היטב.

כצפוי, הנהלת הישיבה רגזה מאוד על המאורע, ובאותו יום לא הייתה ארוחת ערב. לבחורים גנבים לא מגיע ארוחת ערב, אמר הרושיב'ע בכעס, והגיב בקרירות לכל תחינות הבחורים. כמובן שעונשים אלו לא עזרו, וכלל המשלוח נשאר בבורות ובשאר המחבואים שהחביאו להם הגנבים הצעירים, אף חיפושיו החודרניים של המשגיח העלו אבק ועפר.

כעת, גלילי הטישוי נגמרו כולם ע"י כמאה בחורים שמחו דמעות שפרצו מהם בסערת הרגשות העזה בה היו נתונים למשמע שיריו המעניינים של אַרְתֻּור המלך המשיח. בחורים השתטחו על רצפת החדר, שונאים ויריבים השלימו בצחוק רטוב, ובחורים פסימיים ושחורים התחילו להסתכל במבט חיובי על החיים.

"עכשיו אתה!!!", שאג אַרְתֻּור לעבר זַלמֶן שהחל לפרוץ בצחוק בלתי נשלט, אַרְתֻּור הסתכל בפניו של זַלמֶן והרגשת פגיעה והיעלבות נצנצה בליבו. "אתה לועג לי!!!!!" שאג עליו בקול איום, שהשתיק בצורה מיידית את גל הצחוק העצום והעכור ששלט בחדר, ואז הטיל את הפצצה כרעם ביום בהיר על ראשו של זַלמֶן, "אתה לא תשיר איתי!!!!" הודיע אַרְתֻּור את העונש הכבד שמטיל הוא על זַלמנינו המסכן, "זהו" "לא צוחקים" התכעס אַרְתֻּור.

השעה הייתה שלש בצהרים והמשגיח נם את שנתו בחדר הרבנים, לאחר לילה עמוס, ילדים מייללים, תינוקים צועקים, דחפורים מרעישים וטלפונים חשובים של הורים כעוסים, כעת מצא לו המשגיח שעה פנויה לישון מעט לפני שיחזור לסדר הצהרים, אך גל הצחוק האדיר שנשמע כמו רעם איום המתגלגל והולך לו בכל המושב, העיר אותו משנתו, והוא התיישב על מיטתו מוטרד.

"מה זה הרעש האיום הזה", שאל המשגיח את עצמו, לקול הרעש שהלך והתגבר מרגע לרגע, ונשמע כמו אלפי אבנים הנופלים ומתפוצצים אחד על השני. "קול ענות אנוכי שומע", אמר לעצמו המשגיח בייאוש, וקם ממיטתו לראות את העגל.

אך יצוא יצא המשגיח מחדרו, והנה שומע הוא קול רעש עצום מכיוון חדרו של זַלמֶן, אנחה כבידה יצאה מפיו, קול המון צוהל אנוכי שומע, אמר המשגיח לאזניו והם הנהנו בהסכמה. גם הדרך מליאה הייתה בבחורים שרצו במהירות לעבר החדר הנ"ל. "דבר נפל בישיבה", סיכם לעצמו המשגיח, והלך בכבדות ובעייפות לעבר החדר.

לפתע הופתע המשגיח לשמע צעקה איומה מקול צרוד "אתה לועג לי!!!!", צעק הקול המפחיד ושקט פתאומי השתרר. "אולי תלמיד שלנו בסכנה", אמר לעצמו המשגיח, והחיש את פסיעותיו לעבר החדר, בידו השניה הוציא הוא את הטלפון לכל צרה שלא תבוא על הציבור.

בחדרו של זַלמֶן השתררה דממה לאחר הודעתו הדרמטית של אַרְתֻּור על העונש הכבד שהוא מטיל על זַלמֶן, אך תוך שניות ספורות חזרו הצחקוקים השקטים להישמע מכל פינות החדר, אך בנצי לפתע צעק "המשגיח מגיע!!!", "מי זה המשגיח הזה", שאל אַרְתֻּור בזלזול, בראותו את כל הקהל הקדוש נסים על נפשם בבהלה. "מה אתם הולכים, תישארו פה, משגיח אבטיח", צעק כנגד הקהל הנס על נפשו. המשגיח נכנס לחדר ונעמד מול אַרְתֻּור המלך המשיח. "תראה מה עשית!!!, צעק אַרְתֻּור בבלבול על המשגיח.

"מי אתה ומה אתה עושה כאן", שאל המשגיח את אַרְתֻּור בטון רגוע. אַרְתֻּור התחיל לכעוס "כולם הלכו בגללך, יא משגיח ראש של אבטיח מה אתה עושה", אמר אַרְתֻּור בזעם וקצף מאוד, בנצי התחבא מתחת למיטה.

"תצא מהישיבה ואל תבוא לפה אף פעם בלי אישור ממני", אמר המשגיח בקשיחות, אך ארתור סירב לצאת, "אני יצא רק ביחד עם הקירות של החדר", צעק, והחזיק בקירות החדר ובחלונות. המשגיח הסתובב בלא לומר דבר ויצא את החדר, כאשר הוא הולך לעבר פנימיות הקיבוץ הגבוה, ואַרְתֻּור חשב שהייתה לו הרווחה.

לאחר דקות ספורות, הגיעו שלושה בחורים מבוגרים בעלי זרוע, נכנסו לחדר והוציאו את אַרְתֻּור אל מחוץ לישיבה, שם עמדו והסבירו לו בטוב טעם ודעת, כי אין מומלץ לו לנסות לחזור לישיבה, ואפילו לא בצחוק. בנצי המאוכזב כמעט בכה, "חבל, היה כל כך מעניין", אמר לכל עובר ושב.

לאחר המאורע העליז, הייתה כל הישיבה במצב עליז ושמח, לפתע כל הבחורים הקשוחים נמלאו במידות טובות, וכל הבחורים המסכנים שלא השיגו קבוצה כבר שבוע תמים, הסתדרו לפתע בקבוצות טובות ומעולות, יודעי דבר מפיצי קונספירציות סיפרו אף על מאורע מרגש של שלום ואחווה בין לוגסטוני וקמפנוביץ'.

בחורים החלו לחשוב חיובי, ועצי סרק החלו להניב פרחים ירוקים ואדומים, ניחוח סגלגל משהו עמד בחלל, ומערכות המוזיקה החלו לעבוד בכל החדרים על העוצמה הגבוהה ביותר, וכך התנגנו להם שירי פורים סוערים מכל חדר בישיבה. רק בחדרו של זַלמֶן, על פי בקשת כמה מחברי החדר, דלק השיר דוד מלך ישראל, לכבוד דוד המלך ולכבוד המאורע המרגש והמעניין.

המשגיח הסתובב שוב ושוב בחדרים ושכנע את הבחורים לבוא לסדר הצהרים, אך לאכזבתו הרבה, גם אלו שהגיעו לבית המדרש, היו עסוקים בניתוח המאורע המסעיר, וכך באווירה פורימית שמחה זו נתלו המודעות לעת ערב בחדר האוכל ובפנימיות.

תנו דעה! (אם הספקתם לקרוא הכל, וגם אם רק חלק).

הפרק הבא הולך לעסוק בעניין הקמפיין התמוה והמוזר שלא שמעתם מעולם, אותו עושה ישיבת חכמנובי'ץ, בהנהלת האסטרטג קמפנובי'ץ, למגבית פורים ההולכת וקרבה.. תעקבו!!

ודעתכם..
מה אתם אומרים, להוסיף את הפרק הבא עוד כזה שעתיים (על הקמפיין המוזר), או לחכות למחר בצהרים או בערב?? (שלא יהיה מדי הרבה חומר)? אני מסתפק כי עברנו אשכול, אולי בשביל האיכות של הקריאה, והדעה על הפרקים עדיף לחכות קצת?? (מצד שני אני כן רוצה להביא כאן את כל החומר עד פורים וזה עוד 13 פרקים...)

תודה!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
צהריים טובים לחברי הקהילה.

עברתי לקהילה המקצועית במטרה לשמוע את דעתכם, ואני רואה שבינתיים יש דממה בגזרה... 😉

אשמח לשמוע מכם – אהבתם את הפרקים האחרונים? יש הערות?

אני מחכה לפידבק שלכם כדי לדעת מתי נכון לשגר לכאן את הפרק הבא על הקמפיין של 'חכמנוביץ' – עכשיו או לחכות לערב?

אולי יש מדי הרבה פרקים אז עדיף לחכות יותר??

אגב, כפי שכתבתי, הפרק הבא הוא על הקמפיין המוזר של ישיבת חכמנובי'ץ, כל זה במקביל לפתיחת הקמפיין האמיתי בישיבה שלי שאני אחראי עליו כראש קמפיין, כמובן שהקמפיין האמיתי שאני מנהל בישיבה שלי, הוא מעט (הרבה) אחר...

אשמח לתגובות, תודה!!!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שלום וברכה,
ברצוני לברר בשביל מכרים-

אנו מנסים לאתר אנשים שרכשו דירה בפרויקט מגורים בעיר נתניה לפני כשנתיים במסגרת מודל התשלום ‎7/93.

מדובר בדירות חדשות שנרכשו “על הנייר”, כאשר בשלב הרכישה שולמה מקדמה של כ-7% ממחיר הדירה, והיתרה אמורה להיות משולמת לקראת מסירת הדירה (כ-93% מהסכום).

הרכישה בוצעה דרך מתווך שליווה את העסקה, ובמסגרת השיווק הוצג לרוכשים כי הרכישה היא על מנת למכור את הזכויות בדירה לפני המסירה.

המתווך גבה על השרות הזה כ-100K תוך התחייבות (לצערנו ללא כל תיעוד/ חוזה) שהוא ימצא קונה לדירה לכשתהיה מוכנה, והרוכשים יגזרו קופון של כמה מאות אלפים (ההפרש בין הדירה על הנייר לדירה המוכנה)

והנה- מתקרב זמן התשלום הסופי- והמתווך מודיע שהוא עשה כל מאמץ אך לא הצליח למכור את הדירה, מה שמשאיר את הרוכשים להתמודד לבד עם הצורך לשלם/למצוא קונה, בתוספת ההפסד העצום של הכסף שהוא גבה מהם ללא כל תמורה.

הבנו שישנם עוד קונים רבים שנפלו בפח...

המטרה שלנו היא ליצור קשר עם רוכשים נוספים כדי:
• להבין האם קיימים מקרים נוספים עם מאפיינים דומים
• להחליף מידע בין הרוכשים
• ולבחון אפשרות להתייעצות משפטית משותפת במידת הצורך

אם אתם:
• רכשתם דירה בפרויקט מגורים בנתניה לפני כשנתיים במסגרת עסקת ‎7/93
• נכנסתם לעסקה דרך מתווך שהציע ליווי או סיוע במכירת הדירה לפני המסירה
• או שאתם מכירים מישהו שנמצא במצב דומה

נשמח מאוד שתכתבו כאן, או שתשלחו מייל לכתובת: shenbituach ואז שטרודל ג'ימייל וכו'

בשורות טובות
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה