התייעצות למה אין ישיבה לגרושים? רעיון מטלטל

מצב
הנושא נעול.
יש איזה ג'נטלמן שכועס אין לי מושג למה אבל אני בטוח שהוא ירגע כי אין לו באמת סיבה
הוא כועס כי יש פה ויכוח
וכנראה, במקום להכיל אותו - או להתעלם מקיומו.
אתה מסתכל על הניצים מלמעלה וזועק 'ביטחון'...
 
הוא כועס כי יש פה ויכוח
וכנראה, במקום להכיל אותו - או להתעלם מקיומו.
אתה מסתכל על הניצים מלמעלה וזועק 'ביטחון'...
מהתגובה זה נראה שאתה יודע לקראו ולכתוב
אז בבקשה תבצע את זה ותראה שלא רק ביטחון זה הטיעון אלה מעבר
 
אשמח למקור
איך מודדים מה זה 'דברים פתירים'
ומי מוסמך לקבוע
גיסי דיין בבית דין בעיר מסוימת.
יש לבעלי חבר שהוא דיין בבית דין בעיר אחרת לגמרי.
כששניהם נתנו לו נתונים די זהים הוא אמר להם "לא מאמין" אמרו לו "תבדוק" (בעלי מו"צ)
אז הוא בדק והיה בהלם.

ואגב, לעניות דעתי זה די פשוט לקבוע מה פתיר ומה לא...
הפרעות, אוטיזם ומחלות נפש בד"כ פתולוגיות ואם כך מי שלא סובל מהן מסתמא שהוא נמצא על הסקאלה השניה, לא?
בבתי הדין לא יושבים רבנים שמתים לתת גט...
 
אתה בעצם אומר
מה שלא פתולוגי, פתיר.
גם גניבות של רכוש,
גם מידות מזעזעות,
גם חוסר נכונות להתמודד לטפל ולשפר
גם ירידה מהדרך

שאין לזה שום מקור.


קבל סקופ
אם צד אחד לא רוצה
זה לא משנה כמה יגידו בחוץ שזה פתיר
צריך שניים.
קודם כל, לא אני אומרת אלא דיינים בבתי דין.
תברר וגם אתה תכנס להלם...

והכוונה ב"פתיר" היא שאלו בעיות לא פתולוגיות. (ולא כמו שהובן שאפשר לפתור את התיקים האלו וסתם קיבלו כאן גט)
ברור ובוודאי שאם צד אחד מושחת במידות ואינו מעונין להשתנות והשני רק נפל בפח אין איך לגשר על זה!!
אבל הנפילה כאן היא לא על רקע נפשי אלא מידות. ואם הבנאדם היה משפר את מידותיו - היה חי באושר ועושר.
וכאן הקיטלוג: האם זה תיק שנפל על מידות או פתולוגיה????? (גם של אחד מן הצדדים)

אה, ואין ספק שלכל תיק צריך שניים - כי אם זה לא היה כך, מסתמא היינו חוסכים את ה-90% של התיקים הללו...

(ועוד אגב: גניבות של רכוש הן לפעמים תוצאה של 'קלפטומניה' שהיא מחלת נפש)
 
מהיכרות קרובה עם אחד מבכירי הדיינים בארץ
מקרי גירושין של זוגות צעירים במגזר החרדי נובעים בעיקר מ - 3 סיבות:
1 - בעיה שנתגלתה מייד לאחר החתונה - וגורמת למשבר אמון רציני. (רפואי, נפשי, אישיותי, אורח חיים שונה וכו'..)
2 - אחד או שני בני הזוג מושחתים במידותיהם..
3 - שווער או שוויגער שממררים לבני הזוג את החיים.
עד כאן דבריו
בקשר לישיבה לגרושים - לעניות דעתי, רעיון גרוע - זה לא יניע אותם להתקדם וללכת הלאה.
צודקת אבל דרך אגב הסיבה השלישית יש היום הרבה פתרונות שלא נצטרך ח"ו להתגרש
והסיבה הראשונה זה לאו דווקא אמון זה גם מורכב כי ע"י בן או בת הזוג אין את יכולות להכיל את הכאבים של השני וכ"ש לדאוג הרי מדובר כאן על גיל 20-25 שצריכים להתמודד אם בון זוג אם בעיות נפשיות זה לא פשוט בכלל כמה כוחות צריך זה
 
אני חושב שמלמדים את הבנות בסמינר לשקר כשהן עונות בשידוכים,
מכניסים להן לראש עד כמה שמצווה לשקר כדי שבת תתארס ולהקים עוד בתים בישראל (וגם לשבור אח"כ).
וזו פשוט טעות! זה עוול!
למה להרוס לאנשים אחרים את החיים? ישנם דברים שאם רק היו יודעים מכך קודם היה נחסך כ"כ הרבה עגמת נפש ממשפחות שלמות.
זה נכון שצריך ומותר לשנות, אבל לא לשקר!
מישהי שהיא 80% מותר לומר עליה שהיא 90%, אבל לשקר במצח נחושה?!
יש הלכות ברורות מה אסור לומר ומה מותר , מתי לשקר ומתי לא. (וזה לא שאני מתיימר לומר שאני מכיר את ההלכות, אבל במקרים מסוימים בעיקר במקרים חריגים, צריך לשאול ולא לשקר).
ואני חושב שמה שצריך ללמד את הבנות בסמינר זה את ההלכות האלה, בדיוק מה לומר ומה לא.
בדרך כלל השקר בא מההורים ובנות סמינר עושות מה שאומרים להם הבעיה היא ההורים שמסתירים את כל הבעיות
ללא שום מצפון או לפחות הוראות היתר(שאין )
 
אני לא נכנס לעצם הנושא האם להגיד או לא וכל אחד ישאל את רבותיו
אבל להגיד כאלו מילים חריפות "שאנשים יוציאו מליבם את הרוע הטהור של הסתרת דברים מהותיים" וכו' זה מזעזע עד עמקי הנפש לכתוב ככה! אתה חושב שבאמת יש להם לב רע שלכן הם מסתירים? אין להם הצעות ולכן הם נאלצים ככה לעשות, נכון שזה לא הוגן בכלל, אבל אל תדבר ככה על אנשים שסובלים הרבה כל חייהם ולהגיד רוע טהור,
מהיכרות עם תחום הטיפול הם אנשים עם לב טוב מאד! בדרך כלל כנראה הרבה יותר ממך עם אתה מסוגל לדבר עליהם ככה! תגיד תודה שלך אין את ההתמודדות הזו.
להפיל בפח זה רוע טהור לא משנה מה הם עוברים אבל אני לא אומר שבכל התחומים הם רעים אבל בדרך כלל אנשים מן השורה לא יעשו כזה עוול ואם אנשים מכירים בעיות שלהם אז שיתפשרו על שידוך כזה
למה להפיל בפח זה לא נקרא רוע?
 
אני לא מצליח להבין את השיח הזה בכלל
הכל מה' וזהו אם על בן אדם נגזר להתגרש זה לא משנה מה הוא יעשה וישקר הוא יתגרש
ואם לא נגזר עליו להתגרש גם אם הוא יתחתן עם משהי על הרצף הוא ישאר איתה כי לא נגזר עליו ..
אז למה לא לומר את כל האמת בשידוכים? ואם נגזר על האדם שיתארס זה יקרה גם כך? לא?
אם אמונה ובטחון על חשבון השני, אז עד הסוף!
 
אני לא מצליח להבין את השיח הזה בכלל
הכל מה' וזהו אם על בן אדם נגזר להתגרש זה לא משנה מה הוא יעשה וישקר הוא יתגרש
ואם לא נגזר עליו להתגרש גם אם הוא יתחתן עם משהי על הרצף הוא ישאר איתה כי לא נגזר עליו ..
אנשים צריכים לעבוד על עצמם לא להיות עזי פנים גם אם השידוך סגר אף אחד פה לא אומר ששידוך זה לא מהשמיים אבל להשם יש גם שליחים
 
כתבתי שלא תגיב לי [כי זה לא מענין אותי באמת הדברים האישים של בנ"א שאני לא מכיר]
לא שאלתי על דברים מהותים אלה על כל דבר
אתה כתבת "למה לא לחשוב שבן אדם ימצא את בן זוגו בלי לשקר" סוף ציטוט
ואני כתבתי שזה לא הגיוני
טיעון שני: לרוב זה מקרים עצובים וכל אחד עושה את שיקוליו ואת בדיקותיו [דור ישרים וכדו'] ובנושאים רוחנים עושים השתדלות עד איפה שידינו מגעת ולא נתנה תורה למלאכי השרת
אני מכיר הרבה אנשים שיש להם בעיות רפואיות והם מתיעצים [אני ספציפית נשאוי לאשה שיש לה שלוש אחים חרשים על מלא ]אז זה קצת מנסיון
נראה לי דבר אחרון: עד כמה שפתחת נושאים ודיברת אני לא בטוח שהיו דברים אחרי החתונה שלא היו לך חדשים
וגם אתה שביררת וחקרת לא ידעת תכלס' בא נעשה השתדלות ונשאיר משבו לקב"ה
זה שמוטל עלינו רק השתדלות
לא אומר שלצד השני מותר לשקר ולהסתיר דברים
אדרבה בעלי אמונה יספרו הכל ויאמינו שאם זה זה, זה יקרה
 
אני חייב לציין בקשר להסתרת בעיות רפואיות מה שאני שמעתי מהגר"ח קניבסקי וכן סיפורים לרוב מגדו"י
ההנחיה היא לספר בפגישה שלישית ומעלה
זה פותר שתי בעיות גם ההורים המשודך/המשודכת יודעים לקרת מה הם הולכים וכן יכולים לחתוך
ומצד השני שזה פגישה שלישית אנשים לא חתוכים סתם הם שוקלים בדעתם ולא כלאחר יד
 
קודם כל אולי תעביר לי רשימות של שדכנית שבאמת עוסקים בזה כי מהיכרותי לאנשים האלו יש אולי הצעה פעם בחצי שנה!
ונכון שיכול להיות שהם הורסים לעצמם אבל להגיד כאלו מילים??? אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו ואמר הרבי מקוצר למקומו בחיים לא תגיע ובוודאי במקרה הזה,
אני מקווה שמי שכתב את זה יתנצל
ויבין כמה הוא פגע באנשים האלו שכל ח"טאם" שיש להם בעיה נפשית...
אם ממש מעניין אותך אז יש לי סיפור מקרוב מאוד כנראה שאתה לא באמת מכיר מישהו שסיפור כזה ישב לא אל הלב וכדי לא נגיע למחלוקות כאן אני יכול לדבר איתך באישי אם זה מעניין אותך תענה ליואני אכתב כאן מספר פאלפון
 
אני חייב לציין בקשר להסתרת בעיות רפואיות מה שאני שמעתי מהגר"ח קניבסקי וכן סיפורים לרוב מגדו"י
ההנחיה היא לספר בפגישה שלישית ומעלה
זה פותר שתי בעיות גם ההורים המשודך/המשודכת יודעים לקרת מה הם הולכים וכן יכולים לחתוך
ומצד השני שזה פגישה שלישית אנשים לא חתוכים סתם הם שוקלים בדעתם ולא כלאחר יד
ולחסידים בפגישה ראשונה כי זה הקובע
 
המספר שלי למעוניינים (או לאלו שרוצים לדעת מה הבעיה להסתיר בעיות רפואיות ולא מבינים מה המשמעות
של להפיל אנשים בפח) 0533123037
 
ולחסידים בפגישה ראשונה כי זה הקובע
אז שיספרו בפגישה ראשונה הרעיון הוא שלא מספרים לפני שלא מכירים ולפעמים מורידים סתם
אם כי לענ"ד אצל החסידים זה באמת לא משנה הפגישה זה ענין טכני בלבד
 
כדורים לא של אלרגיות או תזונה למיניהם אלא לחרדות דיכאונות ועוד

גם כדורים פכיאטריים.
יש ויש ויש ויש.

לא דומה מי שלוקח חצי כדור ולנקס כדי לישון מאז מירון או המלחמה
למי שלוקח כדורים אנטי פסיכוטים במינון שיכול להרדים פילים.

ציפרלקס -
בחייים הבוגרים 80% יקחו.
המון המון המון נשים חרדיות בגילי לוקחות.

לכן. מי . כמה. למה.
וכמובן להגיד לפני.
 
זה שמוטל עלינו רק השתדלות
לא אומר שלצד השני מותר לשקר ולהסתיר דברים
אדרבה בעלי אמונה יספרו הכל ויאמינו שאם זה זה, זה יקרה
כפי שכתבו לעיל שאחד משלושת הסיבות לגירושין זה בעיה שהתגלתה אחרי החתונה וגורם למשבר אמון, לפעמים הבעיה די טפשית ואם היו יודעים מזה מראש היו סוגרים שידוך, אבל רק המשבר אימון הזה - הוא מה שגרם לשבר... (מכירה אישית סיפור כזה)
כואב מאוד שבית יהודי נהרס על עניין שולי (יחסית), מה שבאמת הרס את זה היה המשבר אמון שלא נתן לצדדים להכיר באמת ולבנות את הקשר. הרי אמון זה בסיס לבניית קשר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

שלום וברכה,

יש רגעים שבהם אתה - בן להורים שהחליטו להפריד דרכם - מרגיש שאתה היחיד בעולם שמבין מה עובר עליך. שהעולם שלך התחלק לשניים, ואתה עומד קרוע באמצע, מנסה לא לאכזב אף אחד, ובעיקר מנסה למצוא את המקום שלך מחדש. אם המילים האלה מוכרות לך, האשכול הזה נכתב בשבילך (האשכול נכתב בלשון זכר אבל מיועד עבור כולם). ויש לי גם
מדריך מיוחד וחינמי שכתבתי במיוחד עבורך

התחושה הזו לובשת פנים רבות. לפעמים היא מרגישה כמו הסיפור של ישי (שם בדוי), הבחור שתמיד מתפקד, ה"אבא קטן" שדואג לכולם ומגשר בין ההורים. כולם מחמיאים לו על הבגרות שלו, אבל עמוק בפנים הוא מרגיש שהילדות שלו נגמרה מוקדם מדי, שהוא נאלץ לדכא את הצרכים הרגשיים שלו כדי לתמוך באחרים.

לפעמים היא מרגישה כמו הסיפור של שלמה, שכבר בונה את ביתו, אבל מוצא את עצמו קופא באמצע ויכוח עם אשתו. פתאום, הוא לא שומע אותה, אלא את הקולות מהבית הישן, את המילים והכעס של הוריו מהדהדים לו בראש. הפחד לחזור על אותן טעויות משתק אותו, והוא תוהה – האם אני נידון לשחזר את העבר?

ואולי היא מרגישה כמו הסיפור של אהרן (שם בדוי), אברך בן 40, שהכל נראה בסדר מבחוץ, אבל הוא סובל מלילות ללא שינה ופחדים שצצים משום מקום. רק אחרי 20 שנה של כאב עמום, כשהוא מגיע לקצה, הוא מגלה שהכל התחיל שם, ביום ההוא שהבית התפרק.

את כל הסיפורים האלה, ועוד רבים, אני מכיר מקרוב. כמי שעבר את המסע הזה בעצמי, אני יודע שלמרבה הצער, אין כמעט כתובת לאותם בנים/ות שמתמודדים בשקט. אבל הדבר החשוב ביותר שלמדתי, והבטחתי לעצמי להעביר הלאה, הוא שהסיפור לא חייב להסתיים בכאב. אפשר להתמודד אחרת, וניתן להפוך את האתגר הזה למנוף של צמיחה והתפתחות.

בדיוק בשביל זה, מתוך תחושת חובה וזכות, נכתב המדריך הייחודי "לנווט בין הגלים" וסדרת המיילים הנלווית. הם מרכזים באופן מסודר את ההבנה באתגרים ומעניקים כלים מעשיים להתמודדות.

image (59).jpg


"לנווט בין הגלים"

במדריך ובסדרת המיילים שתקבלו, ניגע בין היתר בנושאים כמו:
  • התמודדות עם רגשות מורכבים: כלים לזהות ולהתמודד עם כעס, עצב, בלבול, תסכול ופחדים שצפים בעקבות המצב.​
  • שחרור מאשמה ובושה: הבנה עמוקה מדוע הגירושין אינם באשמתכם, וכלים מעשיים להתמודדות עם תחושת הבושה מול הסביבה והחברים.​
  • כיבוד הורים במציאות מורכבת: איך לנווט את מצוות כיבוד הורים כשיש קונפליקט, ואיך להציב גבולות בריאים בלי לפגוע.​
  • "מודל הקברניט": כלי עוצמתי להבנת האופן שבו המוח שלנו מגיב לאירועים, ואיך ניתן לשנות את התגובות האוטומטיות שלנו כדי להגיע לרוגע ושלווה.​
  • בניית ביטחון עצמי וזהות אישית: איך לחזק את תחושת הערך העצמי שלא תלויה בסיפור המשפחתי, וכיצד לגבש זהות אישית יציבה וחזקה.​
  • הפחד מנישואין ושידוכים: התמודדות עם החשש לשחזר את סיפור ההורים, וכלים לבניית האמונה ביכולת שלכם להקים בית יציב ומאושר.​
  • כלים לחיזוק הזוגיות: איך לזהות את "הקלטות הישנות" שמתנגנות בראש בזמן קונפליקט, ואיך לכתוב סיפור זוגי חדש ובריא.​

לקבלת המדריך המלא וסדרת המיילים בדיסקרטיות מוחלטת,

ניתן להירשם בקישור הבא.

אני רוצה את המדריך

המדריך והתכנים הנלווים ישלחו אליך באופן אישי ומכבד, ישירות לתיבת המייל. אף אחד לא צריך לדעת. זהו צעד של צמיחה, שאתה עושה עבור עצמך.

משה דהן - כמי שמכיר את האתגרים של בנים להורים גרושים מקרוב, וכיום מלווה בנים להורים גרושים בקליניקה שלי, אני מנהל קהילה תומכת לבנים ובנות (בנפרד) ודיסקרטית שמהווה בית חם ומקור של ידע וחיזוק. המטרה שלי היא לתת את המענה המקצועי והרגיש, שכל כך חסר בשביל לצמוח חזק מבפנים.

כל המגזר שב לשגרה, אך השבר רק מחריף. חלפה תקופת החגים, וכעת, כשהחזרנו את ספרי התורה לארון ומתחילים לחזור לשגרה, אנו חייבים לזכור את מי שנותר מאחור.

בזמן שאנחנו היינו עטופים במשפחה ובקהילה, אלפי ילדים בציבור החרדי חוו שוב את הבדידות המזעזעת:
  • בראש השנה ויום הכיפורים: לא היה להם אב שיוביל אותם לתפילה, שילמד אותם את סדרי בית הכנסת הבסיסיים, או שייקח אותם לבית הכנסת.
  • בסוכות: לא היה מי שידאג להם לארבעת המינים, יבנה איתם ולהם סוכה או ינהל את שולחן החג כהלכה.
  • בשמחת תורה: רבים מהם לא רקדו ולא נגעו בספר התורה.
הבדידות הזו אינה נחלת החג בלבד – היא השגרה היומיומית שלהם.

אלו הם ילדי המשפחות החד-הוריות, "היתומים השקופים", המהווים אחוזים גבוהים מהמשפחות בערים רבות. זו כבר מזמן לא סטטיסטיקה יבשה, זו קטסטרופה רוחנית ורגשית מתמשכת:
  • נערים בני 12 שאינם יודעים כיצד מתנהלת תפילה במניין.
  • ילדים שאין להם מי שיחזור איתם על ה'נלמד בחיידר'.
  • ילדים הנושאים תווית של "משפחה גרושה" שמדירה אותם ומונעת מהם רשת ביטחון קהילתית.
הנתון המזעזע ביותר: מעל 30% מילדי הגרושים חוזרים על גורל הוריהם – מתגרשים בעצמם. אנחנו מגדלים פה דור שבור שדן את עצמו לכאב יומיומי.

זה הרגע להפסיק את האטימות!


הימים הנוראים עברו, אך גילוי כבוד שמיים הוא לא רק תפילה – הוא לקיחת אחריות על הנפש החלשה. האם יש חילול השם גדול יותר מלהזניח את נפשות ילדינו?

אנו דורשים מהרשויות המקומיות: הפסיקו להתחבא מאחורי 'שגרה'!


דורשים להקים "יחידה לטיפול במשפחות חד הוריות" – יחידה מצילת חיים שתפעל באופן קבוע, 365 ימים בשנה.
  1. סיוע רגשי מקצועי לילדים: טיפולים פרטניים וקבוצתיים בתרפיות שונות, שיאפשרו לילדים לבטא את הטראומה בסביבה תומכת ונטולת שיפוט.
  2. חונכים רגשיים: רשת ביטחון חיונית שתספק ליווי אישי קבוע בשעות אחר הצהריים, ותשלים את החסר ההורי.
  3. שיקום רוחני וקהילתי – שבתות וחגים מודרכים: ארגון שבתות וסעודות חג מסודרות שידגימו כיצד נראה שולחן שבת כהלכתו, ויעניקו לילדים מודל חיובי ותחושת שייכות – כי זכותו של כל ילד לחוש חלק מהקהילה! ("כולם פה ילדים גרושים?" שאל אחד הילדים– זו השאלה הנוקבת שצריכה להזעיק אותנו!).
  4. ליווי מקצועי להורים: צוות שילווה את ההורים קודם הגירושין (ויבדוק אם ניתן למנוע), וכן בזמן הגירושין ולאחריה.
  5. תמיכה כלכלית: חלוקת תלושים משמעותית לחג וקמחא דפסחא.
נפש של ילד להורים גרושים אינה הפקר!

✋ קריאה לציבור הרחב: הכוח לשינוי נמצא בידיך!


כוחו של הציבור החרדי טמון בערבות ההדדית שלו. איננו יכולים לחכות רק למערכת המוניציפלית כדי שתפתור את כל הכאב, אך אנו יכולים וצריכים להכריח אותה לפעול!

השינוי תלוי בכל אחת ואחת מאיתנו – הן בלב והן בקול.


לחץ ציבורי – זו האחריות שלך!​

זה לא רק קריאה רגשית, אלא דרישה מעשית. היחידה המצילת חיים הזו לא תקום עד שלא תהיה זעקה ציבורית מחייבת. (כיום העירייה חוששת לומר שהיא "ח"ו" דואגת למשפחות הללו).

הפעילו לחץ על נבחרי הציבור שלכם:
  1. שלחו הודעה לראש העיר, סגניו וחברי המועצה, ומי שלדעתכם יכול לסייע בנושא. העבירו את המסר הברור שהנושא דחוף ואינו סובל דיחוי.
  2. ספרו לשכנים, לחברים ולבני המשפחה על ילדי "היתום השקוף", והסבירו את הצורך ביחידה המצילת חיים.
    הפכו את הנושא לחלק מהשיח היומיומי שלכם, ודאגו שלא יירד מסדר היום.
רק לחץ מתמשך יגרום לעירייה להקצות את 3 מיליון השקלים שיצילו את הדור הבא!

בתקווה לבשורות טובות גם בנושא זה,
החותמים לדאגת הדור הצעיר במשפחות החד-הוריות.
לתגובות hdhwrywt @ gmail.com
יש לנו ילד כבר בכיתה ה', לומד בחיידר רגיל (ליטאי), הוא ילד מוכשר, חכם מאוד,
אבל הוא מאוד "מתאגר", כלומר הוא פעיל כמה רמות מעל מה שאתם יכולים לשער... וזה גורם להוציא את כל הצוות מהכלים
נוסף לזה יש לו בעיה חברתית, הוא אוהב "להציק" ועל כן הוא קצת לא במרכז החברה

עיקר השאלה שלי,
היא איך להתמודד איתו מול החיידר,
החיידר כבר הודיע לי כמה פעמים, שהוא "לא מתאים"
וזה ברור, אין להם כח אליו
הוא מעייף אותם
[כמו שאמר לי המפקח שלו: "אנחנו צריכים לרדוף אחריו כל היום ולכבות שריפות...."].
ככה זה כבר כמה שנים, והוא "סוחב", בשנה האחרונה המצב החריף, וה"רבנים" מוציאים אותו על בסיס יומיומי כמעט כל היום הוא "בחוץ"... כמה שביקשתי בטוב או באיומים, כבר זה לא עוזר, הם גם משדרים את זה לילד בכמה אופנים...

מה עושים?
יש מנופי לחץ על החיידר מבחינת חוקית? שלא ישיאירו אותו כל היום מחוץ לכיתה? שלא ישלחו אותו לבית כמעט כל יום?

אציין, שהוא עבר אבחונים רבים ובכולם הוא מעל הממוצע, רק שיש לו בעיה של "מוסחות" שאין לזה תרופה ברורה, מלבד סוג מסויים של "ריטלין" שנתנו לו תקופה, אבל זה הביא לו תופעות לוואי משמעותיות שחייבו להפסיק

אודה לכל עצה
או לרעיון על חיידר אחר - בירושלים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה