מעניין מיתוסים ותגליות מיוחדות ביהדות - דברים שכנראה לא ידעתם...

[רחלה]

וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן. היה הולך וקורא בלילה בכל שוק ושוק ואומר היכן הוא משה והיכן הוא דר, והיו בניהם של ישראל משחקין בו, ואומרים לו פרעה להיכן אתה הולך, והוא אומר להם למשה אני מבקש, והם אומרים לו כאן הוא דר ומשחקים בו.

מדרש תנחומא פרשת בא סימן יט


ולגבי הפיג'מה רש''י ראה לנכון להדגיש שקם ממיטתו

קראתי ע"ז שרש"י הדגיש רשעותו כי אחר כ"כ הרבה מכות ואיום מפורש אף אחד לא היה הולך לישון על מיטתו (מקסימום נרדם על הספה...) אבל פרעה קם ממיטתו!

 

[חד דמן חבריא]

הרעיון הוא שזה נשמע מאמר חז"ל וזה לא, מקור של אדמו"ר או רב שהתבטא ככה בהחלט ניתן למצוא....

והוא גם לא המקור כי הביטוי הומצא לפני שנולד...

 

[חד דמן חבריא]

נחזור לעניינינו....

 

[אסתירה פני]

והוא גם לא המקור כי הביטוי הומצא לפני שנולד...

מקור?

 

[מאן דאו]

להבנתי אני חולק עליך
אשמח להוכחות לכאן או לכאן
@מאן דאו ראיתי שאתה חו"ב אולי תסביר את הסוגיא?

בקצרה הסוגיא מובאת בתוס' מנחות לג. ד"ה הא דעבידתא, הנושא העיקרי הוא מזוזה (שזה נושא לדיון נוסף), שר"ת סובר שסדר הנחת הפרשיות בבתים הוא שוכב בפועל לא נוהגין כשיטתו,.

וכתב הטעם לכך בערוך השלחן (ס' לב ס"ק פ"ד), ואני מצטט "יתן כל פרשה בבית שלה, ושתהא זקופה מעומד בביתה ולא שוכבת. ואף על גב דלשיטת רבינו תם צריך דווקא מושכב, כמבואר בתוספות מנחות (לג א דיבור המתחיל "הא"), מיהו אנן קיימא לן כשיטת רש"י שם דדווקא מעומד. ואף על גב דבסדר הפרשיות חששו לשיטת רבינו תם – זהו מפני שכמה גאונים מהקדמונים סוברים כן, כמו שיתבאר בסימן ל"ד, מה שאין כן בדין זקופות. וכיצד יזקפם? שהשורה עליונה תהיה עליון, והתחתונה לצד פה הבתים, וראש הפרשה יהיה מונח לצד ימין הקורא, שאם יבוא לפותחן ולקוראן – יהיו מונחין לפניו כהלכתן, שיפתחם ויקראם כסדר. ונראה דכל זה הוא לעיכובא, ובפרט שיכולים לתקן זה (ועיין מגן אברהם סעיף קטן ס"ב)." ע"כ

 

[מאן דאו]

"הכל תלוי במזל חוץ מספר תורה שבהיכל" שמעתי שאין לזה מקור....

נשא, קל"ד

 

[מאן דאו]

סעודת פדיון הבן = פ"ד תעניות, אין לזה מקור קדום [נראה לי שהמקור היחיד הוא ר' צדוק הכהן מלובלין]

פ"ד תעניות | מה מקורה של הסגולה הנפלאה בסעודת פדיון-הבן?

פרשת השבוע, בא, בני ישראל מקבלים ע"ע מצוות רבות, אחת מיוחדת היא מצוות פדיון-הבן שבסעודתה נקשרה סגולה נודעת | מה המקור שאכילת חלה מפדיון הבן נחשבת כאילו התענה פ"ד תעניות? ומדוע דווקא מספר 84? | האם מקורה בהררי קודש או שמא שיחה שנפוצה בפי הבריות? (יהדות, ופרשת השבוע)

www.kikar.co.il

 

[מאן דאו]

מפטיר יונה סגולה לעשירות - המקור הראשון הוא מדברי הרבי מליובאוויטש....

המלך במסיבו א' עמ' ע"ג, המקור מדברי הרבי הריי"ץ, ושם מובא שכבר נהגו לעלות בניו של הרבי המהר"ש למפטיר יונה
והעניין הפחות נפוץ שזו גם סגולה לתשובה

 

[יאנקאלע]

רשי":
שִׁבְעָה שִׁבְעָה – זָכָר וּנְקֵבָה, כְּדֵי שֶׁיַּקְרִיב מֵהֶם קָרְבָּן בְּצֵאתוֹ.

רד"ק בראשית פרשת נח פרק ז פסוק ב

ומה שאמר שבאו שבעה שבעה מן הטהורים ושנים מן הטמאים לא לעשות קרבן בצאת נח מן התבה לבד, שאם כן די לו בפחות משבעה, כי לא ראינו שהקריב נח אלא פעם אחת, ואם הקריב יותר יוכל להקריב מן הנולדים מהם לשנה או לשנתים או יותר, אלא מה שרצה האל להשאיר מן הטהורה שבעה כדי שיאכלו מהם נח ובניו הבאים אחריהם, שהרבה מיני הטהורים לפי שהיה רוצה להתיר לו בשר לאכול מה שלא התיר לאדם שלפניו.

 

[חד דמן חבריא]

מקור?

בספר "ירך אברהם" לרבי אברהם פייתוסי (פרשת מסעי סוף אות א, עמ' נח): "ושמעתי שקבלה בידם דמ"ש כל ההולך ד"אבא"י מוחלין לו על כל עונותיו, ר"ל על כל הליכת ד"א חדשים שעדין לא הלך באותן ד"א מוחלין לו על כל עוונותיו. דלפ"ז ניחא מחקירתנו אם אמת היה הדבר לקבלה זו.
בספר "לחם לפי הטף"השיג עליו (מערכת א אות מה)"דמאי אהנו ליה להבטיחו פעם נוספת ההבטחה? והלאכבר מובטח ועומד הוא שהוא בן העולם הבא מתחילת ההליכה ד' אמות"
מסופר על החזון אי"ש: "שמענו מהרב משה קרלינסקי, הזמנתי את רבנו לשמש סנדק בברית של בני, שהתקיים ב'כפר אברהם' בפתח תקוה.הרב ישראל זינגר היה המבצע, לקח מונית ונסע עמו.כשבאו לקרבת מקום, הגיעו לאתר שעדיין לא נסללבו כביש, וכמה עשרות מטרים עד למקום הבריתהיה מקום חולות. הנהג סירב לנסוע על החולות, ור'ישראל זינגר הפציר בו לאמור: היהודי שיושב לידך הואהחזו"א... והחזו"א הגיב מיד: עזוב אותו. אל תבקש. אנחנו נלך ד' אמות חדשות בארץ ישראל" ("מעשה איש" ח"ב עמ' ריט)
אבל מקור מוסמך לא נמצא ודאי שלא מאמר חז"ל
לאחד ששאל את הגרח"ק על כך אנה לו "דברי הבל"...

 

[מאן דאו]

אבל למה דווקא עשירות????

מה חסר בלהיות עשיר?, והסגולה תקיפה גם לתשובה.


ואם כבר בתשובה עסקינן, מה המקור שהטובל במי המקוה של האר"י הק' בצפת לא נפטר בלי תשובה?

 

[יאנקאלע]

רשי":
שִׁבְעָה שִׁבְעָה – זָכָר וּנְקֵבָה, כְּדֵי שֶׁיַּקְרִיב מֵהֶם קָרְבָּן בְּצֵאתוֹ.

כלי יקר בראשית פרשת נח פרק ז פסוק ב

תקח לך שבעה שבעה. פירש רש"י לכך צוה להביא מן הטהורים שבעה כדי להקריב מהם קרבן. אין טעם זה לבד מספיק שהרי לא כל הטהורים ראוין להקרבה כצבי ואיל, ולא כל עוף טהור ראוי להקרבה, ואיך דקדק מזה שלמד נח תורה. אלא עיקר הטעם הוא לפי שהם טהורים על כן אוכלים מהם הרבה לפיכך הם צריכים להרבות ולהפרות ביותר בעבור שומרי התורה.

 

[כוללניק]

מישהו מכיר מקור למה שאומרים כל המלכלך את ארץ ישראל (לא זוכר את ההמשך..)?

כתוב בפירוש " כל המלכלך את ארץ ישראל, כאילו לכלך עולם ומלואו"

 

[אסתירה פני]

זה תיקון בדפוס ווילנא בדפוסים שלפני וכן בראשונים לא כתוב ככה....

עיין שם, שתי הגירסאות קיימות

 

[מאן דאו]

נקודה למחשבה!

נקודה מעניינת בכל המובא למקורות, ישנו עניין ידוע שהגרעין של העניין קיים ועומד כבר מדברי חז"ל, ובכל דור ודור הוסיפו עוד עניינים מנהגים, וטעמים, סודות ורמזים - לדוגמא הענין של טו בשבט, שבחז"ל וכן ברמב"ם הוזכר העניין של ראש השנה לאילנות שזה עניין הנוגע למצות התלויות בארץ גרידא.

וכיום ישנם ספרים רבים המלאים וגדושים בטעמים וסיבות על סוגי הפירות השונים, ועניין לאכול מספר מינים מסויים וכו' וכו'. כמובן שבכל דור ודור הוסיפו דברים מסיבות שונות ונהגו במנהגים (שלא תמיד מוסכמים עם ההלכה הרווחת, ואמ"ל), ומנהג ישראל תורה הוא. (וכן יש בנושא על ל"ג בעומר, איסרו חג וכו'), אמש כתבתי גם על עניין הניתל שהתחיל בסיבה מסויימת ובדורות המאוחרים מצאו לו רמזים וענינים טמירים.

ומעניין לציין שיש גם מנהגים שבטעות יסודם, לדוגמא אצל החסידים יש עניין ללמוד מהנהגותיו של האדמו"ר, שכל דרכיו ומעשיו מכוונים, שלפעמים האדמו"ר עושה תנועה מסויימת שרגילה אצל כל בן אדם מטבע ברייתו, והחסידים עשו מזה עניינים ויש שהגדילו ונתנו בזה רמזים - לא כאן המקום להזכיר את כל המנהגים ששורשם טמון בהנהגות אלו, [אחד החסידיות שעשו הרבה רעש מהנהגים והחשיבו אותם עד מאוד זה דווקא חסידות חב"ד, שכידוע הרבי האחרון בירר ופרסם הרבי מנהגים מחותנו הרבי הריי"ץ והסביר אותם בסיטואציות שונות, אך לחכות מנהגים ותנועות סתם בלי כל סיבה אין מקומה בחסידות זו - ואף שיש מי שנוהג כך (ולמי שחפץ במקורות לכך שיקרא במאמרי הרב טוביה בלוי שפירסם לאורך השנים, ובספרו מנהגים ומקותורתיהם, שהאריך בעניין).

 

[מאן דאו]

יש עוד עניין במנהגים שהלכו ופחתו, ושוב אביא מתורת חב"ד שיש בה שפע עשיר מאוד של ידע בכלל ובפרט בנושא המנהגים:

בעניין קידוש לבנה: באמירת וכל אויבי לא יוכלו לנגוע בי לרעה, יש סגולה לכאב שיניים, ואחד האדמורים הקודמים היה נוגע בשניים ממש ואומר ולא יהיו לי כאבי שיניים, ובדור הבא היה נוגע בשינים בלי אמירה, והרבי האחרון העביר ידו על שפתיו. (אם מעניין אשתדל לבדוק המקורות ואם יש חבדניקים יודע דבר ודורשי רשומות אולי יחכימונו בנושא.
ונדמה לי שיש גם בעניין המלבושים הלבנים, וכמות המלבושים שפחתו ככל שהתקדמו הדורות (בתורת חב"ד)

 

[מאן דאו]

בעניין מפטיר יונה


בירחון אור תורה טבת תשס"ט כתב הגאון הריחמ"א שליט"א בעמח"ס מריח ניחוח עפולה, בשם הגר"א הלוי ליפשיץ שלי"א שהמקור לעשירות ממש"כ אצל יונה בפ"א פסוק ג' וימצא אוניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה, ובגמ' בנדרים דף לח י"א יונה שהיה עשיר מנלן דכתיב ויתן שכרה וירד בה וא"כ יוחנן שנתן שכרה של ספינה כולה אמר ר' רומינוס שכרה של פינה הויא ד' אלפים דינרי דהבא עכ"ל הרי ל ד הוא היה עשיר ויעו"ש עוד במש'כ בזה, וכתב שם לחדש לפי דברי הרב בן יהודע שאם כמה בני אדם יקנו מפטיר יונה גם יהיה עשירות לכולם כיון דסו" ס תלוי בקניה עכ"ד, ואולם לכאורה יש לומר שכולם יעשו כן, ומדוע לא רואים את העשירות, ואולם י"ל ע"פ מש"כ במק"א בשם מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א שבעניני סגולות אין לך בו אלא חידושו ומשו"ה סו"ס הכא לא יהני, ומ"מ גם בעיקר העשירות ידוע שסנדקאות סגולה לעשירות [והארכנו בזה בקונטרס שיח יוסף חלק יג] ומ"מ ידוע בשם הקה"י שהיה יושב לסנדקאות הרבה מדוע לא רואים שנתעשר, והשיב העשירות בבנו מרן הגרח"ק, ובספרים, היינו ספרי הקה"י שנודעו לתהילה ולברכה בכל העולם כולו.

 

[חד דמן חבריא]

מה חסר בלהיות עשיר?, והסגולה תקיפה גם לתשובה.

אז זה סגולה להכל? נכון! אבל לא דווקא לעשירות [אבל שוב יש מקור חשוב מאוד של הרבי מליובאוויטש בשם חמיו הריי"ץ, אבל לא משהו קדום יותר אולי קבלה ע"פ...]

ואם כבר בתשובה עסקינן, מה המקור שהטובל במי המקוה של האר"י הק' בצפת לא נפטר בלי תשובה?

אין מקור ברור, זאת מסורת עממית. יש לציין שגם העובדה שזאת המקוה אשר האר"י טבל בו גם כן עבר בקבלה אצל זקני צפת יחד, יחד אם האמרה שטבילה בה היא סגולה לתשובה.

בספר "מגד גבעות עולם ח"ב: מעשה בבחור מישיבת בית התלמוד שחזר מביקור בא", בימים ההם שהיה זה חזון לא נפרץ לבקר בא"י, וסח לחבריו שזכה חהיות העיה"ק צפת ולטבול במקוה של האר"י ז", ולא נחה דעתו עד שהוסיף שמסורה ביד זקני א"י וצפת, שכל מי שטבל במקוה של האר"י ז"ל לא יפטר מן העולם בלא תשובה. ופתח עליו הגאון ר' לייזר זצ"ל את עיניו הקדושות, ואמר לו (בנעימה של ניגון!) 'דו וועסט שוין לעבען אייביג' (אתה כבר תחיה לעולם)...

במילי דחסידותא (עמ' קע"ז) בשם החלבן שמסוגל לתשובה.

בספר כתבי קודש מרבי משה מידנער (אות תתתלג) סיפר רבי נח מטבריא: ששמע כשבא בעל באר מים חיים זי"ע לצפת היה עמו בעל תשובה אחד ובמקוה של האר"י ז"ל היו נמצאו נחשים והיה סכנת נפשות לילך לטבול שמה וציוה הבאמ"ח להבעל תשובה הנ"ל שילך שמה לטבול במקוה במסירת נפש ומשם ואילך היה המקום מנוקה מנחשים עכ"ל
בספר דברי יצחק (עמ' רס) כתב להביא מהמקובל הגר''י כדורי זצוק''ל שנשאל כך האם מי שטובל במקוה האר''י לא ימות בלא תשובה וענה לא שמעתי, שאלה יש סגולה לטבול שם, וענה כן, שאלה למה, זה מעין אמיתי, ואז שאלו אותו יש הרבה מעינות אמיתיים בירושלים, תשובה כן, אבל יש בו סגולה שמסוגל להתעלות הנשמה ולעוד הרבה דברים ונשאל זה בטוח שזה המעיין שהאריז''ל טבל בו, וענה כן.

בספר מקומות הקדושים אשר בארץ (עמ' ל'): מספרים על אדם רחוק מיהדות שלא ידע מהיהדות יותר מכך שהוא יהודי ונכנס לטבול במקוה של האר"י רק במטרה כדי להראות שאין במסורת האמורה ולא כלום כשטבל במקוה התחיל להזדעזע בכל גופו ועקב הטבילה חזר בתשובה עזב את מקומו בחו"ל ועלה לארץ ועתה הוא שומר תורה

 

[מאן דאו]

יש מנהג של הרבי המהר"ש מחב"ד, שהיה גוז ציפורניים אחרי הטבילה בע"ש, וכבר בנו על המנהג תילי תילים, והסביר הרבי זה פשוט נוח יותר שהציפורניים רכות.

(ייש כח לחבדני"ק שהביא לי הדברים)

 

[חד דמן חבריא]

יש עוד עניין במנהגים שהלכו ופחתו, ושוב אביא מתורת חב"ד שיש בה שפע עשיר מאוד של ידע בכלל ובפרט בנושא המנהגים:

בעניין קידוש לבנה: באמירת וכל אויבי לא יוכלו לנגוע בי לרעה, יש סגולה לכאב שיניים, ואחד האדמורים הקודמים היה נוגע בשניים

מפורסם בשם הרה"ק מרוז'ין זי"ע וכן הסטייפלער זצ"ל הורה לומר שלא יהיה לי כאב שיניים, אבל לגעת לא שמעתי.