הנישה הזאת קמה בדיוק כמו הנישה של תיווך במכירה והשכרה. לבעלי דירות, במיוחד משקיעים, אין כח להתעסק בכלל עם חיפוש שוכרים, וכנ"ל לשוכרים. במקום ללכת ולחפש בעיתונים ובמקומונים, ולהבין האם בעל הדירה לא סתם רוצה לגזור עליו מחיר יקר. הם מתקשרים שניהם למתווך שעושה את ההתאמה הטובה ביותר.
ביחס ישיר למחיר הזול יחסית, כאב הראש הוא גדול, ויכולה להגיד שבעלי לא ממש נהנה מעסקאות ההשכרה למיניהם.
(מחירי ההשכרה גם אינם מושווים כלל למחירי קניית ומכירת דירות.. לרוב הם מדדים הרחק מאחור)
בסופו של דבר. מדובר על שירות שעבורו אנשים מוכנים לשלם כסף. הוא חוסך הרבה כאב ראש לכל הצדדים.
עירבבת שני דברים. הרי אמרתי במפורש שתיוך-קניה ותיוך-השכרה זה שמים וארץ.
הנישה של תיוך-השכרה היא עיוות שוק אבסורדי - במצב הנוכחי של היצע זעום לעומת ביקוש ענק, היא מביאה ערך למשכיר אבל גובה את התשלום מהשוכר. לשוכר כיום (ברוב המקרים, למעט אולי שוק הבינוני-פרימיום והפרימיום, וזה לרוב בכלל לא הנדון בציבור החרדי) אין שום אינטרס לפנות למתווך. ובכל זאת ב90% מהמקרים מסובבים את העיסקה כך שרק הוא משלם.
כדי להבין עד כמה המצב הנוכחי מעוות, מספיק להסתכל על איך השוק הזה מתנהל במקומות שבהם רגולציה או תרבות עסקית יצרו הוגנות בסיסית ('מי שמזמין – משלם'). בגרמניה, למשל, הונהג ב-2015 'עקרון המזמין', הקובע בחוק שמי שפנה למתווך הוא זה שנושא בעלותו. אם בעל הדירה רצה לחסוך לעצמו 'כאב ראש' וסינון טלפונים – הוא משלם; אם השוכר ביקש שירות חיפוש
אקטיבי (ולא סינון בטלפון או עסקאות TAKE IT OR LEAVE IT, כנהוג במחוזותינו) – הוא משלם. גם באנגליה נאסר על מתווכים לגבות עמלות משוכרים (Tenant Fees Act), מתוך הבנה שהשירות של סינון, בדיקת רקע וניסוח חוזה ניתן לבעל הנכס ולא לדייר. גם בניו יורק לאחרונה נכנס חוק שמתקן את המציאות האבסורדית שהיתה שם בנוגע לתיווך (שהיתה דומה לישראל, אבל מצב הדיור בניו יורק הוא קטסטרופלי בקנ"מ עולמי, אז אין באמת מה להשוות, ורמה א' בבית שמש או עזרת תורה בירושלים, עם כל הכבוד - זה לא ניו יורק...)
ואפילו כאן בישראל, בשוק הנדל"ן המסחרי, המודל עובד נכון: חברות ששוכרות משרדים משלמות למתווך ("Tenant Rep") רק כשהוא מייצר עבורן ערך אמיתי – כמו ניתוח שוק, איתור נכסים STEALTH שלא נמצאים בלוחות, וניהול משא ומתן וחוזים (אם את מכירה את העסק באמת, את יודעת שיש אפיליאציה בין משרדי תיווך מסחרי לבין עורכי דין, או שיש משרדים עם עורך דין משלהם, לניהול חוזים וליטגציה) שמוריד את המחיר. במקרים האלו התשלום מוצדק כי הוא ניתן עבור
שירות ולא עבור
פרוטקשן על המפתח, שזה לכאורה מה שקורה היום לפעמים בשוק השכירות הפרטי, והחרדי בפרט.
איך היית מרגישה אם יום אחד בבוקר היית פותחת את פירוט האשראי שלך ומגלה ששילמת אלפי שקלים על משהו שלא קיבלת בכלל? אז זה בדיוק אבל בדיוק אותו דבר.
או למשל, כשאת משלמת במסעדה, את משלמת על האוכל והשירות שקיבלת. וחילופיהן בגולם - כשאת משלמת דמי תיווך למתווך ש
המשכיר הזמין, את למעשה פורעת חוב של אדם אחר. זה כמו להיכנס לחנות בגדים, וכשאת באה לשלם על החולצה, המוכר מוסיף לחשבון גם את שכר הדירה של החנות ואת חשבון החשמל שלה......
אין שום ערך מוסף למי שמשלם על ה"שירות" בפועל. אני מבקש להפריד בין הדיונים של תיוך-קניה לתיוך-השכרה.
ובכל מקרה, זה לא הנושא של האשכול הזה.
הנושאים החמים
