שיתוף מקודם מאסטרית בהורות אני כאן איתך! כל מה שרצית לשאול ולא היה לך את מי

[יוכבד פריינד]

ערב שבת שלום!

אני רוצה לענות כאן על שאלה שקיבלתי במייל

להלן השאלה:

"שלום

ודבר ראשון תודה רבה על הנדיבות והיעוץ לכולם

אשמח לשאול שאלה אנונימית

הבן שלי ילד בן 3 ורבלי מתוק וחכם

התחלנו גמילה בגיל שנתיים וחצי שלקחה הרבה זמן עד שקלט את ההרגשה והיה הולך לבד עדיין תמיד היה לו פספוס ביום לפחות. אבל מאז לא השתפר ואפילו נהיה גרוע יותר יש ימים שבבית לא הולך בכלל לשירותים. לפעמים אומר לי בורח לי ולא רוצה ללכת לשירותים. בגן הולך אבל הרבה פעמים מפספס גם שם פעם ביום. בהתחלה עבדנו עם חיזוקים ואז הפסקנו ניתי לעבור להתעלמות ולא עזר נראה שלא מפריע לו שהוא רטוב. אח"כ הפסקתי להחליף לו אך זה נהיה מוקד ויכוח שיחליף ולא ישאר ככה ומרגישה שלא יודעת מה נכון. מרגיש לי שזה מאד רגשי אך לא יודעת איך נכון להמשיך

יש לציין שגמול ממוצץ ונגמל מאד בקלות

תודה רבה!


ולתשובה:

אני מאוד מבינה את התסכול שלך!

נושא הגמילה הוא נושא מאוד מאתגר לנו האימהות

זה המקום היחיד שהילד יכול לתפוס שליטה ב 100% ואין לנו דרך לעשות את זה במקומו

לדוג' אם ילד לא מסכים לאכול אפשר בכח להכניס לו לפה

אם לא מסכים להתלבש אפשר להלביש אותו וכו'

בגמילה אין לנו אפשרות באמת להתערב ולכן זה המקום שהרבה ילדים נתפסים עליו וזה מאוד מתסכל אותנו ההורים.

לפי מה שאני קוראת בשאלה שלך אני מבינה שכרגע זה הפך להיות מאבק ביניכם. דבר ראשון כדאי לצאת מהלופ הזה כדי לעזור לילד להשתנות

דבר ראשון תחשבי טוב עם עצמך האם את בטוחה ומאמינה שהילד מסוגל ללכת לשירותים תמיד ומבחינתך אין סיבה שהוא יפספס? זה חייב להיות ברור ובטוח אצלך!

אחרי שבדקת והחלטת שאכן הוא מספיק גדול ומסוגל ואין סיבה שירטיב, תתקדמי לשלב של החלפת הבגדים, אם הוא כן הרטיב האם הוא באמת יכול להסתדר לבד?

אם התשובה שלך היא כן! על שתי השאלות, אז כאן המקום להחליט על גבול ברור מאוד בנושא ולהעביר אותו לילד בצורה עניינית ורגועה

לגשת לילד לא בזמן שהרטיב כשהוא רגוע, (בזמן אש זה לא הזמן לחנך) ולהגיד לו בטון רגוע אבל החלטי, 'מהיום אתה כבר ילד מספיק גדול ואת עושה רק בשירותים, הבגדים שלך נשארים יבשים ונקיים כל היום, גם בגן וגם בבית.' תוודאי שהילד שמע והבין אותך, ותעזבי את השטח מתוך שחרור שזה שלו והאחריות עליו לגמרי (שימי לב שהשתדלתי לפרט כמה שיותר לפרטים כדי שבטוח יהיה לו ברור)

במידה וכן פספס אחרי שהצבת את הגבול הזה, קחי נשימה עמוקה ותדמייני שנשפך עליו שוקו או משהו אחר שלא כ"כ מקפיץ אותך שזה קרה ותגשי אליו בצורה מאוד טכנית עם הגבול הבא, המכנסיים שלך רטובות, לך למגירה קח בגדים ותחליף .... כמובן במילים שלך

ושוב את עוזבת את השטח ואפילו א עוקבת אם עשה את זה או לא, ברור לך שהוא הולך לעשות את זה!

ברגע שהילד לא ירוויח בסיפור הזה את הרגשות שלך לא יהיה לו סיבה להמשיך בזה בעז"ה

אם זה עדיין ממשיך בכל זאת כדאי לעשות תרגיל עומק

בהצלחה רבה!

 

[rivkar]

ערב שבת שלום!

אני רוצה לענות כאן על שאלה שקיבלתי במייל

להלן השאלה:

"שלום

ודבר ראשון תודה רבה על הנדיבות והיעוץ לכולם

אשמח לשאול שאלה אנונימית

הבן שלי ילד בן 3 ורבלי מתוק וחכם

התחלנו גמילה בגיל שנתיים וחצי שלקחה הרבה זמן עד שקלט את ההרגשה והיה הולך לבד עדיין תמיד היה לו פספוס ביום לפחות. אבל מאז לא השתפר ואפילו נהיה גרוע יותר יש ימים שבבית לא הולך בכלל לשירותים. לפעמים אומר לי בורח לי ולא רוצה ללכת לשירותים. בגן הולך אבל הרבה פעמים מפספס גם שם פעם ביום. בהתחלה עבדנו עם חיזוקים ואז הפסקנו ניתי לעבור להתעלמות ולא עזר נראה שלא מפריע לו שהוא רטוב. אח"כ הפסקתי להחליף לו אך זה נהיה מוקד ויכוח שיחליף ולא ישאר ככה ומרגישה שלא יודעת מה נכון. מרגיש לי שזה מאד רגשי אך לא יודעת איך נכון להמשיך

יש לציין שגמול ממוצץ ונגמל מאד בקלות

תודה רבה!


ולתשובה:

אני מאוד מבינה את התסכול שלך!

נושא הגמילה הוא נושא מאוד מאתגר לנו האימהות

זה המקום היחיד שהילד יכול לתפוס שליטה ב 100% ואין לנו דרך לעשות את זה במקומו

לדוג' אם ילד לא מסכים לאכול אפשר בכח להכניס לו לפה

אם לא מסכים להתלבש אפשר להלביש אותו וכו'

בגמילה אין לנו אפשרות באמת להתערב ולכן זה המקום שהרבה ילדים נתפסים עליו וזה מאוד מתסכל אותנו ההורים.

לפי מה שאני קוראת בשאלה שלך אני מבינה שכרגע זה הפך להיות מאבק ביניכם. דבר ראשון כדאי לצאת מהלופ הזה כדי לעזור לילד להשתנות

דבר ראשון תחשבי טוב עם עצמך האם את בטוחה ומאמינה שהילד מסוגל ללכת לשירותים תמיד ומבחינתך אין סיבה שהוא יפספס? זה חייב להיות ברור ובטוח אצלך!

אחרי שבדקת והחלטת שאכן הוא מספיק גדול ומסוגל ואין סיבה שירטיב, תתקדמי לשלב של החלפת הבגדים, אם הוא כן הרטיב האם הוא באמת יכול להסתדר לבד?

אם התשובה שלך היא כן! על שתי השאלות, אז כאן המקום להחליט על גבול ברור מאוד בנושא ולהעביר אותו לילד בצורה עניינית ורגועה

לגשת לילד לא בזמן שהרטיב כשהוא רגוע, (בזמן אש זה לא הזמן לחנך) ולהגיד לו בטון רגוע אבל החלטי, 'מהיום אתה כבר ילד מספיק גדול ואת עושה רק בשירותים, הבגדים שלך נשארים יבשים ונקיים כל היום, גם בגן וגם בבית.' תוודאי שהילד שמע והבין אותך, ותעזבי את השטח מתוך שחרור שזה שלו והאחריות עליו לגמרי (שימי לב שהשתדלתי לפרט כמה שיותר לפרטים כדי שבטוח יהיה לו ברור)

במידה וכן פספס אחרי שהצבת את הגבול הזה, קחי נשימה עמוקה ותדמייני שנשפך עליו שוקו או משהו אחר שלא כ"כ מקפיץ אותך שזה קרה ותגשי אליו בצורה מאוד טכנית עם הגבול הבא, המכנסיים שלך רטובות, לך למגירה קח בגדים ותחליף .... כמובן במילים שלך

ושוב את עוזבת את השטח ואפילו א עוקבת אם עשה את זה או לא, ברור לך שהוא הולך לעשות את זה!

ברגע שהילד לא ירוויח בסיפור הזה את הרגשות שלך לא יהיה לו סיבה להמשיך בזה בעז"ה

אם זה עדיין ממשיך בכל זאת כדאי לעשות תרגיל עומק

בהצלחה רבה!

"אין לי “שיטה”" - מריח שפר..

 

[יוכבד פריינד]

"אין לי “שיטה”" - מריח שפר..

שבוע טוב!
את לא הראשונה ששואלת אותי אם אני בגישת 'שפר' או 'שרמן'
אז לא! הגישה שלי היא לא שפר, זה שילוב של כמה שיטות ובסוף עשינו מזה גישה, כן יש בזה חלקים שלקחנו מ'אדלר' שזה המקור של שפר, הוצאנו מכל שיטה את הדברים הטובים כדי להגיע לגישה מאוזנת שתעזור באמת לכל אמא לגלות את השיטה שלה

ולשאלה שלך לא הבנתי מה התכוונת לשאול?
אני מנסה להבין אולי התכוונת שכתבתי שאין לי שיטה וכאן את נרגישה שזה כן שיטה?

מי שנמצאת אצלי בקורס מבינה עד כמה זה לא שיטה וכן גישה שמחברת אותך לאינטואיציה שלך כדי שתוכלי למצאות מעצמך את מה שנכון לילדים שלך

כאן בתשובות לשאלות בגלל שזה נקודתי וקצר מאוד אני יותר צריכה להשתמש בטכניקות ופחות יכולה להכנס לעבודה הפנימית...

 

[Yonatann]

אשמח לעזרה אם אפשר.
הבן שלי בן 10 מרטיב בלילה... היו תקופות יבשות יותר או פחות, לאחרונה באמה של פעמיים בשבוע.
ניסינו בגישת ה''להתעלם'' ולתת לו להתמודד עם המצב בעצמו - לא ראיתי שהועיל משהו.
ניסינו טיפול רגשי בעבר, טיפלנו במינירין, הכל עזר לתקופה וחזר.
מה דעתך?

 

[יוכבד פריינד]

ערב טוב אימהות יקרות!
אני רואה כאן את השאלות, בעז"ה בהמשך הערב אתייחס כאן לכל מה שעוד לא קיבל מענה

 

[Tuch]

ערב שבת שלום!

אני רוצה לענות כאן על שאלה שקיבלתי במייל

להלן השאלה:

"שלום

ודבר ראשון תודה רבה על הנדיבות והיעוץ לכולם

אשמח לשאול שאלה אנונימית

הבן שלי ילד בן 3 ורבלי מתוק וחכם

התחלנו גמילה בגיל שנתיים וחצי שלקחה הרבה זמן עד שקלט את ההרגשה והיה הולך לבד עדיין תמיד היה לו פספוס ביום לפחות. אבל מאז לא השתפר ואפילו נהיה גרוע יותר יש ימים שבבית לא הולך בכלל לשירותים. לפעמים אומר לי בורח לי ולא רוצה ללכת לשירותים. בגן הולך אבל הרבה פעמים מפספס גם שם פעם ביום. בהתחלה עבדנו עם חיזוקים ואז הפסקנו ניתי לעבור להתעלמות ולא עזר נראה שלא מפריע לו שהוא רטוב. אח"כ הפסקתי להחליף לו אך זה נהיה מוקד ויכוח שיחליף ולא ישאר ככה ומרגישה שלא יודעת מה נכון. מרגיש לי שזה מאד רגשי אך לא יודעת איך נכון להמשיך

יש לציין שגמול ממוצץ ונגמל מאד בקלות

תודה רבה!


ולתשובה:

אני מאוד מבינה את התסכול שלך!

נושא הגמילה הוא נושא מאוד מאתגר לנו האימהות

זה המקום היחיד שהילד יכול לתפוס שליטה ב 100% ואין לנו דרך לעשות את זה במקומו

לדוג' אם ילד לא מסכים לאכול אפשר בכח להכניס לו לפה

אם לא מסכים להתלבש אפשר להלביש אותו וכו'

בגמילה אין לנו אפשרות באמת להתערב ולכן זה המקום שהרבה ילדים נתפסים עליו וזה מאוד מתסכל אותנו ההורים.

לפי מה שאני קוראת בשאלה שלך אני מבינה שכרגע זה הפך להיות מאבק ביניכם. דבר ראשון כדאי לצאת מהלופ הזה כדי לעזור לילד להשתנות

דבר ראשון תחשבי טוב עם עצמך האם את בטוחה ומאמינה שהילד מסוגל ללכת לשירותים תמיד ומבחינתך אין סיבה שהוא יפספס? זה חייב להיות ברור ובטוח אצלך!

אחרי שבדקת והחלטת שאכן הוא מספיק גדול ומסוגל ואין סיבה שירטיב, תתקדמי לשלב של החלפת הבגדים, אם הוא כן הרטיב האם הוא באמת יכול להסתדר לבד?

אם התשובה שלך היא כן! על שתי השאלות, אז כאן המקום להחליט על גבול ברור מאוד בנושא ולהעביר אותו לילד בצורה עניינית ורגועה

לגשת לילד לא בזמן שהרטיב כשהוא רגוע, (בזמן אש זה לא הזמן לחנך) ולהגיד לו בטון רגוע אבל החלטי, 'מהיום אתה כבר ילד מספיק גדול ואת עושה רק בשירותים, הבגדים שלך נשארים יבשים ונקיים כל היום, גם בגן וגם בבית.' תוודאי שהילד שמע והבין אותך, ותעזבי את השטח מתוך שחרור שזה שלו והאחריות עליו לגמרי (שימי לב שהשתדלתי לפרט כמה שיותר לפרטים כדי שבטוח יהיה לו ברור)

במידה וכן פספס אחרי שהצבת את הגבול הזה, קחי נשימה עמוקה ותדמייני שנשפך עליו שוקו או משהו אחר שלא כ"כ מקפיץ אותך שזה קרה ותגשי אליו בצורה מאוד טכנית עם הגבול הבא, המכנסיים שלך רטובות, לך למגירה קח בגדים ותחליף .... כמובן במילים שלך

ושוב את עוזבת את השטח ואפילו א עוקבת אם עשה את זה או לא, ברור לך שהוא הולך לעשות את זה!

ברגע שהילד לא ירוויח בסיפור הזה את הרגשות שלך לא יהיה לו סיבה להמשיך בזה בעז"ה

אם זה עדיין ממשיך בכל זאת כדאי לעשות תרגיל עומק

בהצלחה רבה!

מה עם ילד שלא בענין לקחת אחריות על עצמו?
הוא מסוגל נפלא כי הוא היה גמול תקופה של כשלוש שבועות וזה עבד נפלא. היה בהתחלה פספוס אחד וזהו!
אח"כ היה תחילת שנה שם אני יודעת שטבעי שיהיו פספוסים ואז היה שלשולים אז החזרנו לתקופה את הטיטול כי לא היה שייך
וזהו. מאז הוא עם טיטול ולא ממש בענין. קנינו לו מתנה
וכששואלים אותו הוא אומר שמחר הוא ילך לשירותים.
ניסינו להתחיל מס' פעמים מחדש אבל הוא פשוט לא לוקח אחריות ומפספס אז הפסקנו
אני תוהה מה יהיה הסוף ואיך לגרום לו לקרות כבר.


דבר נוסף, יש דרך לחנך ילדים למשמעת מאז שהם קטנים?
מוצאת את עצמי מגיעה מידי מהר והרבה לצעקות
זה הדבר היחיד שמצליח להזיז משהו באמת
אני מדברת בסבלנות וברוגע אבל זה לא גורם לעשות מה שאמרתי
או שאני דורשת מידי?
ילד בן כמעט שלוש לא אמור לדעת לעשות מה שאומרים לו?

 

[מקופלת]

זה המקום היחיד שהילד יכול לתפוס שליטה ב 100% ואין לנו דרך לעשות את זה במקומו

לדוג' אם ילד לא מסכים לאכול אפשר בכח להכניס לו לפה

נשמע לגיטימי...

דווקא בגלל שאת מתייחסת לצורך הזה של ילד לשלוט במשהוא, נראה לי באמת כדאי לחשוב גם על כיוון כזה.
לפעמים באמת ילד מרגיש חסר שליטה על הכל, והוא תופס בדבר היחיד שיש לו שליטה עליו.
לפעמים זה איתות להורים לאפשר לילד בחירה מסוימת ולתת לו מידי פעם תחושת שליטה.

 

[יוכבד פריינד]

ערב טוב!
אני רואה שהאשכול הפך לאשכול בנושא הגמילה, מעניין...

עוד שאלה שקיבלתי במייל

וואו איזה אשכול מדהים!!! תודה!

הבת שלי בת 3.5, נגמלה שנה שעברה באייר, הלך די בקלות ובהתחלה נגמלה גם בלילה. אח"כ ראיתי שקשה לי להעיר אותה בליחה לשרותים ובלי זה היא מרטיבה, ורוצה בקבוק... אז שחררתי בינתיים וחזרנו לטיטול.

אבל בחודשים האחרונים, לא זוכרת מתי בדיוק התחיל, היא מרטיבה מדי פעם, גם בגן ובמקומות אחרים. וכשצריכה היא קוראת לי שאבוא איתה בלחץ הרגע ואעזור לה... אני קצת מבולבלת, אשמח מאד לעצתך.

התשובה:

אשמח לחלק את השאלה לשתיים:

• הגמילה בלילה
• הגמילה ביום

ונתחיל עם הלילה, לפני שאני עונה לך ספציפית לשאלה שלך, אני מנצלת את המקום הזה להביע דעה לגבי נושא הגמילה בלילה באופן כללי.

ממליצה מאוד! כמתחילים לגמול ילד מיד לגמול גם בלילה. ולמה? כי בתחילת הדרך הילד מאוד בפוקוס על זה ולוקח אחריות ואז ממילא יקח גם יותר אחריות על הלילה, אבל אם אנחנו משחררים בלילה ומשאירים טיטול, אז הילד מכניס לעצמו בראש שביום צריך להיות בפוקוס ובלילה אפשר לשחרר. (כמובן שכל זה בתנאי שהאמא באמת מאמינה שהילד מסוגל לקום יבש או להתעורר בלילה כשצריך)

ונעבור לשאלה שלך, אם אני מבינה נכון, מתחילת הגמילה הרגלתם את הילדה שאתם מעירים אותה באמצע הלילה לשירותים, ואם הילדה רגילה לזה אז כמובן תשאיר לפחות, בחלק הזה את האחריות עליכם, אם הבנתי נכון ברגע שהיה לכם קשה חזרתם לטיטול וזה בסדר.

מה הבעיה בזה שהיא עם טיטול בלילה?

אם לכם זה מתאים אז תשאירו כך עד שיגיע רגע שהילדה תבקש להוריד או שאתם תרגישו שהיא מספיק בשלה לקחת אחריות על זה לבד, אז תורידו חזרה את הטיטול. אני לא רואה בעיה בטיטול בלילה אם זה לא מפריע לאמא ולילדה.


לגבי הפספוסים ביום,
לא עשיתי איתך תשאול ישיר, אבל ממה שאני מנסה להבין בין השורות, יש כאן ילדה חכמה שפשוט מנסה את היציבות והבהירות של ההורים שלה, וזה משהו שמראה על ילדה בריאה בנפשה.

וכאן המקום באמת לתת לה להרגיש שכן! 'יש לה הורים יציבים וברורים שהחליטו שאחריות השירותים עליה והיא מסוגלת לזה והם נותנים לה להתמודד עם זה לבד בעז"ה.'

איך תיישמי את זה בשטח?

ראשית תעשי עם עצמך את הבהירות שתהיי רגועה ושלימה עם זה שהילדה שלך אין לה שום בעיה והיא מסוגלת לקחת אחריות וללכת בכוחות עצמה לשירותים ולהשאר נקיה במשך כל היום (אם את חוששת שאולי יש בעיה רפואית, אז ממליצה לך לגשת לרופא ילדים לבדוק שהכל תקין, שאין דלקת בדרכי השתן שיכולה להביא ללחץ וחוסר שליטה, פחות נראה כאן שזה הנושא...)

כשזה יהיה לך ברור תיגשי לילדה בזמן שהיא רגועה ונקיה ותבהירי לה בנחישות אבל ברוגע שמהיום היא עושה רק בשירותים ומספיק בוגרת ללכת לבד,

כמובן שאם מתחשק לה שתבואי איתה, ברור שמותר לך ללוות אותה, ברגע שאת בוחרת אם מתאים לך או לא, וזה לא משהו שחייב אלא בונוס שאת מפרגנת לה, אז זה לא על חשבון האחריות שלה ובהחלט בסדר.

אם הילדה אחרי שהבינה את המקום בכל זאת מנסה אותך ומרטיבה, אז את מטפלת בזה טכנית (נותנת לה בגדים להחליף וכו') ותוך כדי מעדכנת אותה שזה לא תקין! והיא כבר עושה רק בשירותים,
פשוט מזכירה לה את הכלל. ברגע שהילדה תרגישה שזה לא מעסיק אותך רגשית ויש כאן דברים ברורים היא תפסיק בעז"ה עם הדבר הזה.

בהצלחה רבה!

המון נחת!

 

[!smile]

יש לי תינוקת בת 10 חדשים שכל היום איתי.
בלילה כשהיא מתעוררת (יונקת) היא נשארת לישון אצלי במיטה, אני פשוט לא יכולה להכניס אותה למיטה שלה היא מתחילה ממש צרחות אימים וקולות.
לאחרונה ניסיתי פשוט לתת לה לבכות.... אז כל היום אחרי היא ממש כעה וכל היום היתה על הידיים שלי ולא הסכימה לזוז.
יש מה לעשות?

 

[יוכבד פריינד]

ילד בן 4 שמסתובב כל היום עם מוצץ (חוץ מהת"ת כמובן) גם צריך לתת לו את האחריות?
ואם זה מפריע לצמיחה של השיניים?

ערב טוב יקרה!
אין אצלינו כללים!
זה תלוי בהחלטה שלך לגמרי.
באופן כללי אם זה לא גורם לילד להיות רחפן או מנותק וכד' אז תלוי אם לך מפריע או לא.
אם לך זה לא מפריע, וגם על התפקוד של הילד זה לא משפיע, אז בגדול אין בזה בעיה.

לגבי השיניים, אז זה שוב עניין שלך, אם את חושבת שזה מפריע לשיניים, זה אומר שכן מפריע לך שהוא עם זה, אז יש מקום לחשב מה יותר חשוב לך ולהחליט!

אם ההחלטה שלך שאת רוצה לגמול אותו מהמוצץ, תבדקי אם את מאמינה שהוא באמת מסוגל להיות בלי זה וא תצאי לדרך,
אני ממליצה להתחיל עם גבולות בהתחלה, לדוג' המוצץ רק להרגעה כשחוזרים מהגן וכן לפני השינה ובין לבין זה מחכה במגירה וכו'
כמובן שאת תציבי את הגבולות והזמנים שמתאים לך, לילד שלך ולבית שלך, אני רק נתתי דוגמא להשראה.

בהצלחה רבה!

 

[יוכבד פריינד]

התינוק של בן 10 חודשים יונק ומתעורר בלילה לאכול כל 3 שעות.
בנוסף לזה הוא מתעורר מדי פעם בבכי. אני מביאה לו מוצץ והוא ממשיך לישון.
הבעיה שישר כשהוא מתעורר הוא נעמד בעריסה ולא חוזר מעצמו לישון ולא מחפש לבד את המוצץ.
איך אפשר לעזור לו לישון שינה רציפה?

תודה רבה

לגבי השינה של התינוק החמוד שלך,
אני מנסה להבין את השאלה שלך,
את רוצה שהילד ישן רצוף ולא יתעורר כל 3 שעות? או מה שמפריע לך זה מתי שמתעורר לא קשור לאוכל ואת צריכה לבוא ולהשכיב אותו חזרה?

אתייחס לחלק השני: (אם חשוב לך גם השאלה הראשונה שציינתי תכתבי לי ואתייחס לזה בעז"ה)
האם את חושבת שהוא מסוגל למצוא לבד את המוצץ ולהירדם חזרה לבד?
לגרום לו לישון רצוף ולא להתעורר זה פחות בידיים שלך, את כן יכולה לדאוג שיהיה בטוח שבע, שיהיה שקט בסביבה וכד' אבל במציאות הוא יתעורר מתי שיתעורר, כן משנה איך אנחנו מתייחסים לזה.
אם את חושבת שהוא יכול להסתדר לבד אז פשוט תתני לו כמה ימים ללמוד את זה, כשהוא מתעורר תראי לו איפה המוצץ שינסה לקחת לבד ותגידי לו לחזור לישון, לאט לאט כבר לא יקרא לך ויקח לבד,
אבל אם זה לא תואם גיל והוא באמת לא מסוגל להסתדר לבד, אז פשוט לטפל בזה טכנית, שזה אומר, לגשת אליו נקיה רגשית וללת לו מוצץ ולהשכיב, מה שיכול לקרות שאם הילד מרגיש שכל פעם שמתעורר הוא מקפיץ אצלך איזה רגש, לדוג' כעס ששוב התעורר.... הרגש הזה מזין אותו ושווה לו להמשיך להתעורר ולהרגיש אותך. לכן תשתדלי לעשות את זה כמה שיותר טכני.

בהצלחה רבה והמון נחת!

 

[יוכבד פריינד]

וואו איזה שירות מדהים ולב חם! תודה רבה
ולשאלתי -
בני בן ה3.5 (חמישי במשפחה) כבר אחרי גמילה שהיתה ארוכה ומתישה, ועדיין מרטיב ומלכלך שוב ושוב. ואני מתוסכלת.....
הוא כבר יודע לזהות בעצמו את הצורך בודאות, יודע ללכת לשירותים אבל לעיתים (די קרובות) מחליט לשחרר.
ניסינו בטוב, ניסינו בקשוח, לא עוזר....
מה עושים?? (לא מדברת על הלילה ששם בכלל עוד לא התחלנו לנסות)
אשמח למענה

שימי לב שהיה כאן הרבה שיח בנושא הגמילה מכמה וכמה כיוונים,

ממליצה לך לעבור על התשובות ולראות עם איזה כלים מתאים לך ולבית שלך להשתמש שיעזרו לך בעז"ה בעניין הגמילה.

בתקופת הגמילה יש הרבה פעמים שאנחנו מנסים לתפוס קצת שליטה או השפעה על הילד במקום הזה וזה פשוט לא עובד, כי בסוף הילד הוא זה ששולט במצב ובוחר מתי וכמה.

ולכן אני פונה אליך ולכל אמא שמרגישה שמיצתה בנושא הזה, וכבר לא מסוגלת להמשיך ככה, הרימה ידיים... ממליצה לך לבוא ולעשות עבודת עומק שבעז"ה תעזור לך לשחרר באמת וכן תעזור לילדה לקחת את האחריות על עצמה.


מוזמנת לפנות אלי אישית ואסביר לך מה אנחנו עושות בעבודת עומק

 

[יוכבד פריינד]

אשמח לעזרה אם אפשר.
הבן שלי בן 10 מרטיב בלילה... היו תקופות יבשות יותר או פחות, לאחרונה באמה של פעמיים בשבוע.
ניסינו בגישת ה''להתעלם'' ולתת לו להתמודד עם המצב בעצמו - לא ראיתי שהועיל משהו.
ניסינו טיפול רגשי בעבר, טיפלנו במינירין, הכל עזר לתקופה וחזר.
מה דעתך?

עד עכשיו עסקנו בגיל הצעיר, תקופת הגמילה הראשונית
בשאלה שלך אנחנו מדברים על משהו חזרתי ופחות מותאם גיל,

לפי מה שאני מבינה כבר ניסיתם מכל כיוון ואכן ראיתם שיפור אבל זה לא החזיק לאורך זמן
מצד שני הילד הצליח להוכיח שהוא מסוגל ואין לו בעיה רפואית, מציאות שהיו תקופות טובות.

מנסיון שלי, בעבודה עם אמא לבחור בן 17 בערך (לא זוכרת את הגיל המדוייק) היא עשתה עבודה עם עצמה, כמה תרגילים שאני עושה בשיחות ייעוץ של אחד על אחד, והגיע שלב שהיא הרגישה שהיא מקבלת את הבחור ככה עם המוגבלות שלו, כמו ילד שיש לו ח"ו מכשירי שמיעה וכמו משקפיים (ההתייחסות שלנו היתה אמורה להיות זהה) ומאותו יום הכל הפסיק לגמרי ב"ה

לפעמים מה שעוזר זה לקבל את הילד ככה עם זה, הוא הילד האהוב איך שהוא בלי לנסות לשנות אותו.

בהצלחה ענקית!

 

[שיבולת:)]

מנסיון שלי, בעבודה עם אמא לבחור בן 17 בערך (לא זוכרת את הגיל המדוייק) היא עשתה עבודה עם עצמה, כמה תרגילים שאני עושה בשיחות ייעוץ של אחד על אחד, והגיע שלב שהיא הרגישה שהיא מקבלת את הבחור ככה עם המוגבלות שלו, כמו ילד שיש לו ח"ו מכשירי שמיעה וכמו משקפיים (ההתייחסות שלנו היתה אמורה להיות זהה) ומאותו יום הכל הפסיק לגמרי ב"ה

כשאני קוראת את התגובה, אני שואלת את עצמי, מה מחפשים שיעזור
האם עזרה זה בלדעת לקבל את הילד, על אף הקושי (למה מוגבלות) עם האתגר
או ב״לפתור״ את הבעיה, ולהעלים אותה מהשטח....

קצת מזכיר לי את סיפורי הבטחתי ונושעתי,
המטרה שנאמין ונחזק את האמונה, או שנצלח את האתגר הספציפי שרצינו
אני חושבת שבהורות חבל לחתור להעלים את הראיה, לצלוח את החלק הנראה לעין, להתמודד מול מה שרואים ומפריע לנו
הדגש לדעתי, צריך להיות באיך נכון לחיות עם זה, לטובת הילד, או כדי להסיר מהאם החמודה את מה שמפריע לה בעיניים.

זה מצריך בירור רפואי בגילאים כאלה,
ולפעמים הבנה שיש לילד את הקצב שלו, אולי הפרעת קש״ר ברקע
אולי הוא צריך יותר מוטיבציה, ואולי השקעה אחרת
אולי יש פה רגישות רגשית, אולי צרכים אחרים שמקבלים ביטוי בדרכים כאלה

אבל בעיני המטרה צריכה להישאר ולהיות הילד, טובתו, מה ייתן לו ומה דרוש עבורו
ולא, התמרכזות סביב האם והמפריעים לה בחיים.

(עד כמה שידוע לי זה גם נחשב כאיתות דיי מקובל על רקע רגשי או פיזיולוגי - חבל להתמקד במה יסיר אותו מהשטח, כדאי לתת לו מקום, משמעות, לפנות לו מקם בלב, במקום לפנות אותו מהשטח)

 

[Yonatann]

עד עכשיו עסקנו בגיל הצעיר, תקופת הגמילה הראשונית
בשאלה שלך אנחנו מדברים על משהו חזרתי ופחות מותאם גיל,

לפי מה שאני מבינה כבר ניסיתם מכל כיוון ואכן ראיתם שיפור אבל זה לא החזיק לאורך זמן
מצד שני הילד הצליח להוכיח שהוא מסוגל ואין לו בעיה רפואית, מציאות שהיו תקופות טובות.

מנסיון שלי, בעבודה עם אמא לבחור בן 17 בערך (לא זוכרת את הגיל המדוייק) היא עשתה עבודה עם עצמה, כמה תרגילים שאני עושה בשיחות ייעוץ של אחד על אחד, והגיע שלב שהיא הרגישה שהיא מקבלת את הבחור ככה עם המוגבלות שלו, כמו ילד שיש לו ח"ו מכשירי שמיעה וכמו משקפיים (ההתייחסות שלנו היתה אמורה להיות זהה) ומאותו יום הכל הפסיק לגמרי ב"ה

לפעמים מה שעוזר זה לקבל את הילד ככה עם זה, הוא הילד האהוב איך שהוא בלי לנסות לשנות אותו.

בהצלחה ענקית!

מדובר בילד רגיש מאד ואהוב מאד. יש לו רגישות יתר, ובעיני אני אוהבת אותו ומקבלת אותו איך שהוא. כואב לי הלב עליו שקם רטוב ומבואס. אבל אין עליו כעס ולא אכזבה.

 

[Yonatann]

זה מצריך בירור רפואי בגילאים כאלה,
ולפעמים הבנה שיש לילד את הקצב שלו, אולי הפרעת קש״ר ברקע
אולי הוא צריך יותר מוטיבציה, ואולי השקעה אחרת
אולי יש פה רגישות רגשית, אולי צרכים אחרים שמקבלים ביטוי בדרכים כאלה

בירור רפואי בוצע וטופל.
יש רגישות רגשית, זה ברור לנו. טיפלנו ומטפלים. ילד מאד פרפקציוניסט, מפחד לטעות.
אבל במקביל, רוצה לעזור לו בקושי הספציפי הזה.
ותודה כמובן על התשובות גם @יוכבד פריינד וגם @שיבולת:)

 

[יוכבד פריינד]

שלום לכן אמהות יקרות!
ב"ה בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי מאוד עסוקה ויש כאן הרבה הודעות שעדיין לא קיבלו מענה...

רציתי לעדכן אתכן שבעז"ה ביום רביעי הקרוב א' באדר אני אהיה כאן ואגיב על כל הודעה / שאלה שעוד לא קיבלה מענה
מוזמנות עכשיו לשלוח עוד שאלות ואשתדל להתייחס להכל בס"ד

אמא! אני כאן בשבילך באהבה!
יוכבד פריינד

 

[יוכבד פריינד]

כשאני קוראת את התגובה, אני שואלת את עצמי, מה מחפשים שיעזור
האם עזרה זה בלדעת לקבל את הילד, על אף הקושי (למה מוגבלות) עם האתגר
או ב״לפתור״ את הבעיה, ולהעלים אותה מהשטח....

קצת מזכיר לי את סיפורי הבטחתי ונושעתי,
המטרה שנאמין ונחזק את האמונה, או שנצלח את האתגר הספציפי שרצינו
אני חושבת שבהורות חבל לחתור להעלים את הראיה, לצלוח את החלק הנראה לעין, להתמודד מול מה שרואים ומפריע לנו
הדגש לדעתי, צריך להיות באיך נכון לחיות עם זה, לטובת הילד, או כדי להסיר מהאם החמודה את מה שמפריע לה בעיניים.

זה מצריך בירור רפואי בגילאים כאלה,
ולפעמים הבנה שיש לילד את הקצב שלו, אולי הפרעת קש״ר ברקע
אולי הוא צריך יותר מוטיבציה, ואולי השקעה אחרת
אולי יש פה רגישות רגשית, אולי צרכים אחרים שמקבלים ביטוי בדרכים כאלה

אבל בעיני המטרה צריכה להישאר ולהיות הילד, טובתו, מה ייתן לו ומה דרוש עבורו
ולא, התמרכזות סביב האם והמפריעים לה בחיים.

(עד כמה שידוע לי זה גם נחשב כאיתות דיי מקובל על רקע רגשי או פיזיולוגי - חבל להתמקד במה יסיר אותו מהשטח, כדאי לתת לו מקום, משמעות, לפנות לו מקם בלב, במקום לפנות אותו מהשטח)

שבוע טוב יקרה!

זה נכון, ויכולות להיות כאן סיבות רבות והתמודדויות שונות – הכול בהחלט אפשרי. אבל כל עוד אני, כאמא, לא עושה קודם כול את העבודה הפנימית שלי, את עבודת השחרור, ולא מגיעה למקום שבו הדבר הזה לא מנהל אותי – עלול לקרות ההפך ממה שהתכוונתי. במקום לפעול באמת לטובת הילד, אפעל מתוך צורך להרגיע את עצמי: את המצפון, את הרצון “לצאת אמא טובה”, בסדר, אכפתית, לא אשמה. ברגע הזה – מוקד העשייה כבר לא לגמרי הילד, אלא אני.

אפשר לרוץ לטיפולים, לברר, לבדוק מניעים, לתת מקום – אבל אם לא פיניתי קודם מקום פנימי בתוכי, ייתכן שכל הפעולות יהיו עטופות במתח, בלחץ או בדינמיקה לא בריאה. לעומת זאת, כשאמא עושה קודם את עבודת השחרור, משחררת תלות רגשית לא מאוזנת, מפחיתה דריכות, מקבלת – ומשם פונה לטפל, הגישה משתנה מן היסוד. אז הטיפול, אם צריך, נעשה ממקום נקי ובריא יותר.

מניסיוני – ואני בוודאי לא שוללת טיפולים, יש להם מקום חשוב (אני מטפלת רגשית והליניקה מלאה....) לא פעם קורה שלאחר שהאמא עשתה את עבודתה, משהו גם אצל הילד משתחרר. יש קשר עמוק בין עולמה הפנימי של האם לעולמו של הילד, כאשר היא מתייצבת ונרגעת, גם הוא מרוויח מכך.

שחרור איננו התעלמות. זהו תהליך עמוק ואחראי, שמאפשר חיבור בריא יותר.
דווקא מהמקום הזה אפשר לקחת אחריות אמיתית ולבחור מה נכון לעשות.
מודעות היא הצעד הראשון – ומתוכה אפשר לפעול, בעזרת ה’, מתוך בהירות וטובת הילד באמת.

 

[יוכבד פריינד]

מה עם ילד שלא בענין לקחת אחריות על עצמו?
הוא מסוגל נפלא כי הוא היה גמול תקופה של כשלוש שבועות וזה עבד נפלא. היה בהתחלה פספוס אחד וזהו!
אח"כ היה תחילת שנה שם אני יודעת שטבעי שיהיו פספוסים ואז היה שלשולים אז החזרנו לתקופה את הטיטול כי לא היה שייך
וזהו. מאז הוא עם טיטול ולא ממש בענין. קנינו לו מתנה
וכששואלים אותו הוא אומר שמחר הוא ילך לשירותים.
ניסינו להתחיל מס' פעמים מחדש אבל הוא פשוט לא לוקח אחריות ומפספס אז הפסקנו
אני תוהה מה יהיה הסוף ואיך לגרום לו לקרות כבר.


דבר נוסף, יש דרך לחנך ילדים למשמעת מאז שהם קטנים?
מוצאת את עצמי מגיעה מידי מהר והרבה לצעקות
זה הדבר היחיד שמצליח להזיז משהו באמת
אני מדברת בסבלנות וברוגע אבל זה לא גורם לעשות מה שאמרתי
או שאני דורשת מידי?
ילד בן כמעט שלוש לא אמור לדעת לעשות מה שאומרים לו?

שבוע טוב!
יש לך כאן 2 שאלות אשתדל לענות לך על שתיהם בס"ד
1. לפי מה שאני מבינה ניסיתם לגמול אותו והיה מצויין בהמשך היה תחילת שנה + שילשולים שזה גרם לכם לחזור למצב הקודם
השאלה שלי האם עכשיו כשאתם מנסים שוב לגמול אותו, החלטתם חד משמעית שהוא מסוגל ויכול ואין שום סיבה שזה לא יקרה?

ההמלצה שלי לשים בצד את מה שהיה (כמובן כן לקחת משם את העובדה שהוא בהחלט מסוגל, עודה שעשה את זה מצויין למשך שלושה שבועות...) ולהתחיל דף חדש לפי הסדר

דבר ראשון הבהירות אצלך, תחליטי האם את רוצה ומתי את רוצה לגמול אותו ותבדקי אם את בטוחה בפנים שהוא באמת בשל ומסוגל לזה
אחרי שאת ברורה ובטוחה לגמרי את נגשת אליו ומודיעה לו שמהיום הוא כבר כמו ילד גדול והולך לשירותים והוא יודע מצויין איך... (כמובן במילים שלך....)

מה שבעיקר נותן לו את הכח באמת לעשות את זה, זה ההרגשה, השדר שהוא מקבל ממך שאת סומכת עליו ובטוחה שהוא יצליח בזה במקסימום, כשאת בטוחה ומאמינה באמת מבפנים הוא ירגיש את זה
כמובן אני פחות בעד להבטיח מתנות ומבצעים
אני כן בעד העידוד לאחר מעשה, שזה אומר שאחרי שהיה בסדר להגיד לו מילה טובה כמו: איזה יופי אתה הולך בזמן מתי שאתה מרגיש... משפט חזק מאוד יכול להיות - ידעתי! שאתה תצליח ותשאר יבש כל היום, אתה רואה אתה גדטל אתה יכול! זה משפט שנותן לו כח שמראה לו שאת באמת מאמינה בו.
כמובן גם זה במידה כדי שהילד לא ירגיש שאת יותר מידי מתלהבת שזה יכול לגרום לו לחשוב שאולי זה לא מובן מאליו שהוא יבש.....

2. משמעת מתחילה מהגיל שהתינוק מתחיל להבדיל בין טונים, להבהל כשצועקים עליו וכד'
ז"א שגם בגיל שנה בערך כבר מתחיל משמעת
וילד בן שלוש בהחלט יכול לקבל סמכות ולשמוע בקול ההורים

כן חשוב להבין שמשמעת זה משהו שגם האמא וגם הילד צריכים ללמוד את זה
ולפעמים באמת יש צורך לבוא ללמוד ואז לצאת לשטח ממקום בריא ונכון

ברגע שאת תהיי בטוחה שאת האמא שמותר לך לדרוש והוא צריך ויכול להקשיב בקולך זה כבר יעזור ליליד לשמוע בקולך
כמובן לא דרך צעקות, סמכות זה משהו שקט מכובד אבל נחוש

בשתי מילים: להציב את הדרישה ברוגע אבל בענייניות רק אחרי שזה ברור לך לגמרי שהילד יכול ומסוגל לשמוע עכשיו בקולך ואין שום סיבה שלא

בהצלחה רבה!

 

[יוכבד פריינד]

שבוע מבורך אימהות יקרות!
השתדלתי לעבור ולענות על השאלות
יכול להיות שחלק מהשאלות התפספסו על הדרך
וכן שאלות שקיבלתי באנונימי יכול להיות שלא כולם קיבלו מענה

אם את מזהה ששלחת שאלה בכל צורה שהיא ולא קיבלת מענה אשמח שתקפיצי לי אותה כדי שאוכל לתת לך את המענה

אני כאן בשבילכן לכל שאלה
יוכבד