מעניין מיתוסים ותגליות מיוחדות ביהדות - דברים שכנראה לא ידעתם...

[י. פל.]

והשפתי חכמים כותב שכל מקום שכתוב אנשים או ניצים הכוונה לדתן ואבירם

שים לב שציטטת את הפסוק שהם השאירו לבוקר, לא לשבת.

 

[ח.י.ש.]

בלי להיכנס כעת לכל העניין. מה הבעייה להוציא את הפרשיות ולסדר אותם מחדש?
לכן נדמה לי שראיתי העניין בעבר וזו אינה ראייה כלל ועיקר

תפילין של יד נכתבות בדרך כלל בקלף אחד,
כך שאי אפשר לשנות את סדרם...
(בשעת הכתיבה משאירים רווח ואז חוזרים וכותבים ב'עמוד' השלישי את פרשת והיה אם שמע)

 

[קול-התורה]

"מילה בסלע משתוקא בתריי"
המקור הוא 2 סוגי בשמים שהיו סכים בהם את הידיים אחרי הסעודה: מילה ומשתוקא.
המילה היתה הזולה מביניהם ומחירה היה סלע אחד (לא ידוע לאיזו כמות) וכמות שווה של המשתוקה עלתה כפול כי המשתוקה היא יקרה מאד.
ומכאן הביטוי: מילה שנאמרת - ניחא, שוויה סלע אחד, אבל השתיקה היא יקרה בכפליים כי הרבה יותר קל לדבר מאשר לשתוק.

 

[אוזן שומעת]

לא קראתי את הכל, לא יודע אם דיברו על זה.


על יעקב אבינו - "ויהיו בעיניו כימים אחדים" - הרבה מאוד מנסים להסביר כשאם מישהו אוהב משהו באמת זה נראה לו כימים אחדים והמון פירושים שהם די הפך ההיגיון.. (שמעתי את זה המון פעמים..)

אבל מי שמסתכל בשפתי חכמים - "כלומר הסברה נותנת משום שאהב את רחל יהיו ימיו מועטים כמו זמן ארוך כמו דכתיב (משלי יג יב) תוחלת ממושכה מחלת לב אלא על כרחך צריך לומר כימים אחדים שאמרה לו אמו וק"ל:"..

עדין משמעות הפסוק הפשוטה לא כך, לא חיפשתי במפרשים האחרים אבל ברור שיש המפרשים כפשוטו וכמו ששמעת הרבה פעמים,
עיקר ענין זה מצאתי פעם בפי' הרשב"ץ לאבות על המשנה בן שבעים לשיבה שמסביר למה דברים טובים עוברים מהר ודברים מעצבנים עוברים לאט

 

[גאון הגאונים]

הסיפור על בת השך הוא פרי עטו של הסופר ע"ה. כי חתנו של הש"ך כותב בהקדמה לספרו שבח לחמיו הש"ך על שנתן לו את ביתו.

 

[קול-התורה]

במשפחות רבות נהוג שעם כל הולדת ילד חדש במשפחה מוסיפים עוד נר לנרות השבת ולתמיד.
והמקור הוא טכני ובנאלי מאד: בעבר היו היולדות מאושפזות במיטה במשך למעלה משבוע ולא הורשו לרדת ממנה. כשהיתה יולדת נמצאת במיטה בבית החולים לא היתה יכולה כלל להדליק נרות שבת מהמיטה, הפסידה את הדלקת הנרות. והדין הוא שכשאישה מדלגת באונס על הדלקת נרות שבת היא מוסיפה בשבת הבאה נר נוסף, לתמיד וכך התקשר עניין הוספת הנר לאחר הלידה. איזה יופי!

 

[אוזן שומעת]

אני איתך, ואיפה עצרו כל פעם בקריאת התורה[לפני אותו מלמד]? איפה שיצא? או שהיה איזה שהוא סדר ?[גם אם לא מה שמקובל בימינו]
וגם בהלכה מוזכר צורת לימוד של שמו"ת ע"י העליות ומוזר שהתקבלה הלכה כזאת על סמך מלמד תינוקות [אלא שיש מקור יותר קדום של מנהג או משהו]

מי שתיקן את העליות הוא בעל תיקון יששכר בן דורו של הב"י שמשמו הביאו האחרונים את המנהג לאכול פירות בט"ו בשבט

 

[אוזן שומעת]

לא כל דבר קשור בהכרח לחזו"א...
מצו"ב צילום מספר בשם "טור אורח חיים", מתוך פירוש בשם "ב"ח", רוב בציטוט, חוץ מהשורה האחרונה, נמצא גם בספר בשם "ב"י"...
צפה בקובץ המצורף 2179266

אוף, אני רציתי להביא את זה..
המקור של הב"ח הוא הפרישה

 

[מאן דאו]

תפילין של יד נכתבות בדרך כלל בקלף אחד,
כך שאי אפשר לשנות את סדרם...
(בשעת הכתיבה משאירים רווח ואז חוזרים וכותבים ב'עמוד' השלישי את פרשת והיה אם שמע)

אכן כן. שני הערות: תפילין ראב"ד ושמו"ר זה רק ש"ר. ביד רש"י מניחים שימושא רבא, ור"ת עם ראב"ד
דבר שני בקבר יחזקאל מצאו כדעת רש"י ובמערות בר כוכבא כשיטת ר"ת

 

[אוזן שומעת]

"מילה בסלע משתוקא בתריי"
המקור הוא 2 סוגי בשמים שהיו סכים בהם את הידיים אחרי הסעודה: מילה ומשתוקא.
המילה היתה הזולה מביניהם ומחירה היה סלע אחד (לא ידוע לאיזו כמות) וכמות שווה של המשתוקה עלתה כפול כי המשתוקה היא יקרה מאד.
ומכאן הביטוי: מילה שנאמרת - ניחא, שוויה סלע אחד, אבל השתיקה היא יקרה בכפליים כי הרבה יותר קל לדבר מאשר לשתוק.

לפעמים ההסברים האלו צריכים בעצמם הסבר ומקור...

 

[מאן דאו]

מי שתיקם את העליות הוא בעל תיקון יששכר בן דורו של הב"י שמשמו הביאו האחרונים את המנהג לאכול פירות בט"ו בשבט

אכן יש חלוקה כזו אבל לא זו היא המשמשת כיום.

נגד חלוקה זו יצאו כה מגדולי ישראל בינהם רבי יצחק אייזיק מקאמרנא שלחן הטהור (סימן קלח אות א): 'חילוק הפרשיות לשבע שהדפיס המדפיס הראשון, וחילוק לשלשה לשני וחמישי אין בהם כדי שביעה, כי הרבה פעמים אינו מסיים בדבר טוב, על כן אין להשגיח בזה כלל אלא יסיים כפי הבנת השכל'.

 

[מאן דאו]

אכן יש חלוקה כזו אבל לא זו היא המשמשת כיום.

נגד חלוקה זו יצאו כה מגדולי ישראל בינהם רבי יצחק אייזיק מקאמרנא שלחן הטהור (סימן קלח אות א): 'חילוק הפרשיות לשבע שהדפיס המדפיס הראשון, וחילוק לשלשה לשני וחמישי אין בהם כדי שביעה, כי הרבה פעמים אינו מסיים בדבר טוב, על כן אין להשגיח בזה כלל אלא יסיים כפי הבנת השכל'.

ונדמה לי שגם כיום ישנם חלוקות שונות. בבית הכנסת שמש צדקה של המקובלים בירושלים נוהגים בסדר אחר (חק לישראל?). וגם בחב"ד יש מקומות בודדים אמנם (אם אני לא טועה) שהחלוקה מעט שונה, ואשמח שהחבדניקים כאן יחכימו את הגולשים בנושא

 

[מאן דאו]

הסיפור על בת השך הוא פרי עטו של הסופר ע"ה. כי חתנו של הש"ך כותב בהקדמה לספרו שבח לחמיו הש"ך על שנתן לו את ביתו.

בעת בריחתו מאימת הקוזקים ב-1655, איבד הש"ך את בתו. הילדה נמצאה וגדלה אצל מלך מקומי כנסיכה, אך שמרה על זהותה היהודית, ובסופו של דבר חזרה לחיק משפחתה.

אציין שני נקודות בנושא: יש פתגם ידוע שנאמר לרוב על סיפורי העל שם טוב, מי שמאמין הוא פתי ומי שלא מאמיטן הוא כופר.
פעם שמעתי שמלמד שאל את ר' חיים האם לספר לילדים בחיידר סיפורים שלא ברור מקורם, וענה הגר"ח שם הם מוספים ביראת שמיים אז מותר הדבר (ואולי נחוץ?)

 

[אורי מלאכי]

א כתוב שהקופים נוצרו מהאנשים בדור הפלגה אלא שנתשנו לקופים

שמעתי(אבל לא זוכר את המקור) המדענים מחלקים את הקופים שהקופים היותר אנטלגנטים מוכנים פרמייט (שימפנזים ועוד)
וזה מדור הפלגה

 

[מאן דאו]

בעת בריחתו מאימת הקוזקים ב-1655, איבד הש"ך את בתו. הילדה נמצאה וגדלה אצל מלך מקומי כנסיכה, אך שמרה על זהותה היהודית, ובסופו של דבר חזרה לחיק משפחתה.

אציין שני נקודות בנושא: יש פתגם ידוע שנאמר לרוב על סיפורי העל שם טוב, מי שמאמין הוא פתי ומי שלא מאמיטן הוא כופר.
פעם שמעתי שמלמד שאל את ר' חיים האם לספר לילדים בחיידר סיפורים שלא ברור מקורם, וענה הגר"ח שם הם מוספים ביראת שמיים אז מותר הדבר (ואולי נחוץ?)

וח"ו לדבר על מעלתם של סיפורי צדיקים שכבר הפליאו בהם גדולי החסידות והמוסר (פלא יועץ לדוגמא ועוד)

 

[אוזן שומעת]

וח"ו לדבר על מעלתם של סיפורי צדיקים שכבר הפליאו בהם גדולי החסידות והמוסר (פלא יועץ לדוגמא ועוד)

סיפורי צדיקים - אכן
מעשיות פרי דמינו הקודח של סופר כזה או אחר - :

 

[מאן דאו]

שמעתי(אבל לא זוכר את המקור) המדענים מחלקים את הקופים שהקופים היותר אנטלגנטים מוכנים פרמייט (שימפנזים ועוד)
וזה מדור הפלגה

יש בנושא דבר מעניין וכמעט לא ידוע, בזמנו לא מצאתי ברשת מקורות אלא רק בספרים, על הענין של בריאות ביניים בין (סוג של אבולותיה ח"ו), על אדני השדה שזה בריאה שהיא בין צומח לחי, ויש בין הקוף לאדם את השחורים (שגם במראה מתיאימים לכך). נדמה שלי שכתבו על זה כמה אבל צינזרו מפעת.. הצנזורה של היום

 

[גאון הגאונים]

בעת בריחתו מאימת הקוזקים ב-1655, איבד הש"ך את בתו. הילדה נמצאה וגדלה אצל מלך מקומי כנסיכה, אך שמרה על זהותה היהודית, ובסופו של דבר חזרה לחיק משפחתה.

אציין שני נקודות בנושא: יש פתגם ידוע שנאמר לרוב על סיפורי העל שם טוב, מי שמאמין הוא פתי ומי שלא מאמיטן הוא כופר.
פעם שמעתי שמלמד שאל את ר' חיים האם לספר לילדים בחיידר סיפורים שלא ברור מקורם, וענה הגר"ח שם הם מוספים ביראת שמיים אז מותר הדבר (ואולי נחוץ?)

אבל זה טעות והמצאה.
עוד דבר מי שלא מאמין שיכלו להיות הוא כופר.
מי שרוצה להאמין לסיפור שמופרך מיסודו ונכתב בריחוק זמן ומקום מאזור המעשה שיאמין.

 

[מאן דאו]

סיפורי צדיקים - אכן
מעשיות פרי דמינו הקודח של סופר כזה או אחר

יוצא מהפתגם הידוע שכל מאמין הוא פתי? לא אלא שצריך להאמין שהיה ביכולתו של הצדיק לעשות הדבר הזה

 

[גאון הגאונים]

וח"ו לדבר על מעלתם של סיפורי צדיקים שכבר הפליאו בהם גדולי החסידות והמוסר (פלא יועץ לדוגמא ועוד)

לשקר ולהמציא זה איסור דאוריתא.
להוכיח שסיפור לא היה נכון זה מצווה.
אם נאמין בכל סיפור שלא היה ירד הערך לסיפורי צדיקים.
"ועלינו לדעת גדולי התורה באופים האמיתי" (מרן החזו"א)