מעניין מיתוסים ותגליות מיוחדות ביהדות - דברים שכנראה לא ידעתם...

בלי להיכנס כעת לכל העניין. מה הבעייה להוציא את הפרשיות ולסדר אותם מחדש?
לכן נדמה לי שראיתי העניין בעבר וזו אינה ראייה כלל ועיקר
תפילין של יד נכתבות בדרך כלל בקלף אחד,
כך שאי אפשר לשנות את סדרם...
(בשעת הכתיבה משאירים רווח ואז חוזרים וכותבים ב'עמוד' השלישי את פרשת והיה אם שמע)
 
"מילה בסלע משתוקא בתריי"
המקור הוא 2 סוגי בשמים שהיו סכים בהם את הידיים אחרי הסעודה: מילה ומשתוקא.
המילה היתה הזולה מביניהם ומחירה היה סלע אחד (לא ידוע לאיזו כמות) וכמות שווה של המשתוקה עלתה כפול כי המשתוקה היא יקרה מאד.
ומכאן הביטוי: מילה שנאמרת - ניחא, שוויה סלע אחד, אבל השתיקה היא יקרה בכפליים כי הרבה יותר קל לדבר מאשר לשתוק.
 
לא קראתי את הכל, לא יודע אם דיברו על זה.


על יעקב אבינו - "ויהיו בעיניו כימים אחדים" - הרבה מאוד מנסים להסביר כשאם מישהו אוהב משהו באמת זה נראה לו כימים אחדים והמון פירושים שהם די הפך ההיגיון.. (שמעתי את זה המון פעמים..)

אבל מי שמסתכל בשפתי חכמים - "כלומר הסברה נותנת משום שאהב את רחל יהיו ימיו מועטים כמו זמן ארוך כמו דכתיב (משלי יג יב) תוחלת ממושכה מחלת לב אלא על כרחך צריך לומר כימים אחדים שאמרה לו אמו וק"ל:"..
עדין משמעות הפסוק הפשוטה לא כך, לא חיפשתי במפרשים האחרים אבל ברור שיש המפרשים כפשוטו וכמו ששמעת הרבה פעמים,
עיקר ענין זה מצאתי פעם בפי' הרשב"ץ לאבות על המשנה בן שבעים לשיבה שמסביר למה דברים טובים עוברים מהר ודברים מעצבנים עוברים לאט
 
הסיפור על בת השך הוא פרי עטו של הסופר ע"ה. כי חתנו של הש"ך כותב בהקדמה לספרו שבח לחמיו הש"ך על שנתן לו את ביתו.
 
במשפחות רבות נהוג שעם כל הולדת ילד חדש במשפחה מוסיפים עוד נר לנרות השבת ולתמיד.
והמקור הוא טכני ובנאלי מאד: בעבר היו היולדות מאושפזות במיטה במשך למעלה משבוע ולא הורשו לרדת ממנה. כשהיתה יולדת נמצאת במיטה בבית החולים לא היתה יכולה כלל להדליק נרות שבת מהמיטה, הפסידה את הדלקת הנרות. והדין הוא שכשאישה מדלגת באונס על הדלקת נרות שבת היא מוסיפה בשבת הבאה נר נוסף, לתמיד וכך התקשר עניין הוספת הנר לאחר הלידה. איזה יופי!
 
אני איתך, ואיפה עצרו כל פעם בקריאת התורה[לפני אותו מלמד]? איפה שיצא? או שהיה איזה שהוא סדר ?[גם אם לא מה שמקובל בימינו]
וגם בהלכה מוזכר צורת לימוד של שמו"ת ע"י העליות ומוזר שהתקבלה הלכה כזאת על סמך מלמד תינוקות [אלא שיש מקור יותר קדום של מנהג או משהו]
מי שתיקן את העליות הוא בעל תיקון יששכר בן דורו של הב"י שמשמו הביאו האחרונים את המנהג לאכול פירות בט"ו בשבט
 
נערך לאחרונה ב:
תפילין של יד נכתבות בדרך כלל בקלף אחד,
כך שאי אפשר לשנות את סדרם...
(בשעת הכתיבה משאירים רווח ואז חוזרים וכותבים ב'עמוד' השלישי את פרשת והיה אם שמע)
אכן כן. שני הערות: תפילין ראב"ד ושמו"ר זה רק ש"ר. ביד רש"י מניחים שימושא רבא, ור"ת עם ראב"ד
דבר שני בקבר יחזקאל מצאו כדעת רש"י ובמערות בר כוכבא כשיטת ר"ת
 
"מילה בסלע משתוקא בתריי"
המקור הוא 2 סוגי בשמים שהיו סכים בהם את הידיים אחרי הסעודה: מילה ומשתוקא.
המילה היתה הזולה מביניהם ומחירה היה סלע אחד (לא ידוע לאיזו כמות) וכמות שווה של המשתוקה עלתה כפול כי המשתוקה היא יקרה מאד.
ומכאן הביטוי: מילה שנאמרת - ניחא, שוויה סלע אחד, אבל השתיקה היא יקרה בכפליים כי הרבה יותר קל לדבר מאשר לשתוק.
לפעמים ההסברים האלו צריכים בעצמם הסבר ומקור...
 
מי שתיקם את העליות הוא בעל תיקון יששכר בן דורו של הב"י שמשמו הביאו האחרונים את המנהג לאכול פירות בט"ו בשבט
אכן יש חלוקה כזו אבל לא זו היא המשמשת כיום.

נגד חלוקה זו יצאו כה מגדולי ישראל בינהם רבי יצחק אייזיק מקאמרנא שלחן הטהור (סימן קלח אות א): 'חילוק הפרשיות לשבע שהדפיס המדפיס הראשון, וחילוק לשלשה לשני וחמישי אין בהם כדי שביעה, כי הרבה פעמים אינו מסיים בדבר טוב, על כן אין להשגיח בזה כלל אלא יסיים כפי הבנת השכל'.
 
אכן יש חלוקה כזו אבל לא זו היא המשמשת כיום.

נגד חלוקה זו יצאו כה מגדולי ישראל בינהם רבי יצחק אייזיק מקאמרנא שלחן הטהור (סימן קלח אות א): 'חילוק הפרשיות לשבע שהדפיס המדפיס הראשון, וחילוק לשלשה לשני וחמישי אין בהם כדי שביעה, כי הרבה פעמים אינו מסיים בדבר טוב, על כן אין להשגיח בזה כלל אלא יסיים כפי הבנת השכל'.
ונדמה לי שגם כיום ישנם חלוקות שונות. בבית הכנסת שמש צדקה של המקובלים בירושלים נוהגים בסדר אחר (חק לישראל?). וגם בחב"ד יש מקומות בודדים אמנם (אם אני לא טועה) שהחלוקה מעט שונה, ואשמח שהחבדניקים כאן יחכימו את הגולשים בנושא
 
הסיפור על בת השך הוא פרי עטו של הסופר ע"ה. כי חתנו של הש"ך כותב בהקדמה לספרו שבח לחמיו הש"ך על שנתן לו את ביתו.
בעת בריחתו מאימת הקוזקים ב-1655, איבד הש"ך את בתו. הילדה נמצאה וגדלה אצל מלך מקומי כנסיכה, אך שמרה על זהותה היהודית, ובסופו של דבר חזרה לחיק משפחתה.

אציין שני נקודות בנושא: יש פתגם ידוע שנאמר לרוב על סיפורי העל שם טוב, מי שמאמין הוא פתי ומי שלא מאמיטן הוא כופר.
פעם שמעתי שמלמד שאל את ר' חיים האם לספר לילדים בחיידר סיפורים שלא ברור מקורם, וענה הגר"ח שם הם מוספים ביראת שמיים אז מותר הדבר (ואולי נחוץ?)
 
בעת בריחתו מאימת הקוזקים ב-1655, איבד הש"ך את בתו. הילדה נמצאה וגדלה אצל מלך מקומי כנסיכה, אך שמרה על זהותה היהודית, ובסופו של דבר חזרה לחיק משפחתה.

אציין שני נקודות בנושא: יש פתגם ידוע שנאמר לרוב על סיפורי העל שם טוב, מי שמאמין הוא פתי ומי שלא מאמיטן הוא כופר.
פעם שמעתי שמלמד שאל את ר' חיים האם לספר לילדים בחיידר סיפורים שלא ברור מקורם, וענה הגר"ח שם הם מוספים ביראת שמיים אז מותר הדבר (ואולי נחוץ?)
וח"ו לדבר על מעלתם של סיפורי צדיקים שכבר הפליאו בהם גדולי החסידות והמוסר (פלא יועץ לדוגמא ועוד)
 
שמעתי(אבל לא זוכר את המקור) המדענים מחלקים את הקופים שהקופים היותר אנטלגנטים מוכנים פרמייט (שימפנזים ועוד)
וזה מדור הפלגה
יש בנושא דבר מעניין וכמעט לא ידוע, בזמנו לא מצאתי ברשת מקורות אלא רק בספרים, על הענין של בריאות ביניים בין (סוג של אבולותיה ח"ו), על אדני השדה שזה בריאה שהיא בין צומח לחי, ויש בין הקוף לאדם את השחורים (שגם במראה מתיאימים לכך). נדמה שלי שכתבו על זה כמה אבל צינזרו מפעת.. הצנזורה של היום
 
בעת בריחתו מאימת הקוזקים ב-1655, איבד הש"ך את בתו. הילדה נמצאה וגדלה אצל מלך מקומי כנסיכה, אך שמרה על זהותה היהודית, ובסופו של דבר חזרה לחיק משפחתה.

אציין שני נקודות בנושא: יש פתגם ידוע שנאמר לרוב על סיפורי העל שם טוב, מי שמאמין הוא פתי ומי שלא מאמיטן הוא כופר.
פעם שמעתי שמלמד שאל את ר' חיים האם לספר לילדים בחיידר סיפורים שלא ברור מקורם, וענה הגר"ח שם הם מוספים ביראת שמיים אז מותר הדבר (ואולי נחוץ?)
אבל זה טעות והמצאה.
עוד דבר מי שלא מאמין שיכלו להיות הוא כופר.
מי שרוצה להאמין לסיפור שמופרך מיסודו ונכתב בריחוק זמן ומקום מאזור המעשה שיאמין.
 
וח"ו לדבר על מעלתם של סיפורי צדיקים שכבר הפליאו בהם גדולי החסידות והמוסר (פלא יועץ לדוגמא ועוד)
לשקר ולהמציא זה איסור דאוריתא.
להוכיח שסיפור לא היה נכון זה מצווה.
אם נאמין בכל סיפור שלא היה ירד הערך לסיפורי צדיקים.
"ועלינו לדעת גדולי התורה באופים האמיתי" (מרן החזו"א)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

מה היה עושה הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, אם הסכר היה מט ליפול ונשען על גופו הצנום?

כדי לקבל את המענה לשאלה הזו, הכירו את יחסי השכנות ביני לבין הדוד 'מגודל המידות' בליל הסדר בבית סבא.

אני תמיד משובץ לשבת לצידו. ולא סתם לצידו, אלא לזה השמאלי. למה זה משמעותי ודרמטי? נו באמת, תבינו לבד.

השיבוץ הזה הוא כורח המציאות, משום שבצד הזה של השולחן יש מקום לשניים וחצי אנשים. הוא שניים, אני חצי.

שידוך מתבקש בסך הכול, אם אתה שדכן רשע.

מזיגת הכוס הראשונה מגיעה. הוא מסמן לי למזוג לו, כדרך בני חורין. אני מוזג לו יין סמוק ארומטי בעל פיגמנטים עזים. מהסוג שאם תכניס למכונת כביסה, המכונה תהפוך בורדו, והבגד המוכתם יישאר בעינו.

הוא כמובן לא מוזג לי בחזרה. בני חורין לא נוהגים נימוסי גומלין.

ואז מגיעה ההסבה. 130 קילו תופסים זווית של 90 מעלות. אני, שלד אדם צר, לא מצליח לנשום. עומד, או שמא נמחץ, בין הצורך להחזיק את הסיטואציה – תרתי משמע – לבין היציאה מהתמונה שתיתן לקרקפתו לפגוש מרצפת קרירה.

אני חנוק, מנסה לשאוף חמצן דרך האוזניים. הוא לוגם שליש כוס, השאר מטפטף על ה"קיטל" הצח שלי – נוסך אותות גבורה לעמידתי האיתנה.

המרפק שלו בצלעות שלי. השפיץ של כתפו על האף. הוא לוקח את הזמן שלו, לא ממהר להתרומם. אני מנסה לספק למוחי מנת חמצן הכרחית להישרדות ומוריד לאוזניים הוראה לשאוף אוויר. הן מסרבות פקודה, לא שומעות בקולי.

בהסבה הבאה אני מנסה לשכנע אותו שההלכה בעניין התעדכנה למקרי קיצון מעין אלו: מהיום מסבים על צד ימין, "שמא יחניק קנה ווושט של שכנו".

הוא לא משתכנע. תופס שתי כזיתות מצה. כל כזית בגודל של סיפור המרגלים המקראי, בלי עין הרע. ככל שההסבות מתקדמות, הן מחמירות. האיש שעון עליי במלוא כובדו ומפורר עליי חלקיקי מצה לאלפים.

חלקי מצה פוגשים יין ספוג. הענק מתרומם ומסנן לעברי בלי בושה: "אתה שרויה! צא להחליף קיטל".

קיבלתי את הערתו, אבל בחרתי להחליט על העיתוי. בהסבה של האפיקומן הדוד כבר מעט שתוי. הוא תופס זווית, ובתזמון מתואם להפליא אני יוצא להחליף קיטל – לא להכשילו לשרות בשרויה חלילה.

הפעם ההסיבה הייתה מלאה ומוחלטת. הסכר קרס, והמסובים נחנקו מצחוק. לא עזר להם הטיפ של צד שמאל במקרה הזה. כעבור 7 שעות של הסיבה הערנו אותו: "דודנו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית".

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה