אתגר לעבור את הגשר

[מהללו]

יש שירים שיודעים בדיוק לאן הם הולכים.
הם בנויים נכון, מתקדמים בביטחון, ומסיימים במקום הצפוי להם.

ויש שירים אחרים.
שירים שבשלב מסוים אנחנו עוצרים, מביטים במה שנכתב עד כה, ובוחרים להמשיך אחרת.

האתגר הזה מחפש את היצירתיות שלכם, את נקודת המעוף והגמישות שבכם, והוא מוקדש כולו לרגע בו השיר משנה כיוון ומוביל את עצמו למקום חדש, מפתיע ומרענן.

כללי האתגר:
כתבו שיר מקורי הכולל לפחות שני בתים, פזמון וגשר.

גשר (או במילים אחרות - סי פארט) הוא חלק בונוס במבנה סטנדרטי של שיר. הוא מופיע פעם אחת בלבד, בדרך כלל אחרי הפזמון השני, ותפקידו ליצור שינוי וריענון במהלך השיר.

באתגר זה עליכם לכתוב את הגשר בצורה מעניינת ומגוונת.
זה יכול להיות גשר שנכתב מתוך נקודת מבט שונה על הסיטואציה המוזכרת בתחילתו של השיר, או שינוי לא צפוי של סגנון השיר, כמו למשל מעבר דרמטי בין רגש להומור, מוסריות לציניות, וכן להיפך.

נושא השיר הינו חופשי לחלוטין: אישי, רעיוני או יומיומי - הבחירה נתונה בידיים שלכם.

הסגנון: רגשי, ציני, הומוריסטי, מוסרי וכו' - גם הוא נתון לבחירתכם החופשית.

השיר יהיה מחורז בכל צורת חריזה שתבחרו.

נקודה חשובה-
הפזמון האחרון יכול להשתנות בהתאם למה שהביא איתו הגשר, אם כי חזרה מדויקת על הפזמון הקודם יכולה להיות גם היא בחירה יפה ולגיטימית.


אז אם באמצע הכתיבה הרגשתם שהשיר לקח אתכם למקום שלא תכננתם - לא לדאוג! כנראה שהגשר עשה את עבודתו.

היו יצירתיים, מגוונים ומפתיעים.
כתבו, שברו את הצפוי, ותנו לנו לראות לאן בחרתם להוביל את השיר.


האתגר נפתח הערב - יום שני ט"ו שבט וינעל בעז"ה ביום שני כ"ט שבט.

לשאלות דיונים והערות בנספח

בהצלחה!

 

[ifatrosh]

הם בונים קן ובו גוזלים.

את כל כוחותיהם הם גוזלים.

עוברות השנים הם מצמיחים כנפיים,

עפים בזה אחר זה אל על לשמיים.



לכל אחד יש תפקיד,

להקים, לבנות, להעמיד.

כך מתקיים העולם,

ומתקדם בזכות כולם.



פורחים הגוזלים ובונים גם,

קן לתפארת העם,

עוסקים הם יומם וליל,

לאהוב, לגדל, לטפל.



כי, לכל אחד יש תפקיד,

להקים, לבנות, להעמיד.

כך מתקיים העולם,

ומתקדם בזכות כולם.


(c-part)
אלוקי,

איפה אני משתבץ

עדיין תקוע למעלה

בקן על העץ

מחכה לישועה

לגאולה...

לפרוש כנף,

לעזוב את הענף.



לכל אחד יש תפקיד,

להקים, לבנות, להעמיד.

כך מתקיים העולם,

ומתקדם בזכות כולם.



ואני, איפה אני משתבץ...


בתפילה ובאהבה לכל הממתינים

 

[הל בר]

בית 1.

אני מחכה
שתעברו לפיג'מה ותיכנסו למיטה
שתתארגנו בזריזות ותטוסו לכיתה
מחכה,
שתינוק יסיים לנקר בפיתה
שאוכל למצוא קצת זמן לעבור על "קטיפה"
מצפה,
לאראלה שוודאי תרים טלפון השתא
שתיוושע חברה שתבנה את ביתה
ממתינה,
לפנסיה לחופש לקצת הרבה מנוחה
לבעל שיבין לבד מה אני צריכה...

פזמון:

ואתמול ומחר תמיד ארצה
כנראה שזה משהו טבעי כזה
אולי הרצון הוא כח החיים
מה שמשאיר אותנו במצב "בינתיים"

בית 2.

אני מקווה,
שיבינו לבד שאני מקסימה
שהבוסית תכניס לי משכורת שמנה
מקווה,
שאגיע לבית מסודר כמו של השכנה
שלצבעה המקורי תחזור כל לבנה
מצווה:
הבו לי שייק איכותי ופינה
שקט קסום אולי קצת מנגינה
מתאווה,
לחיים מושלמים של ירוק של גינה
שאקום בכל בוקר לקיטנה........

פזמון:

ואתמול ומחר תמיד ארצה
כנראה שזה משהו טבעי כזה
אולי הרצון הוא כח החיים
מה שמשאיר אותנו במצב "בינתיים"

סי פארט:

וכאילו אומרים לי משמים- חבל
היזהרי כי פגע בך אותו מנוול
והפך לבבך לתוהה מבולבל
כי לכל הנ"ל -
אין בוודאות תאריך
ואת רעיונותייך לסדר עולמי-
אלוקים לא צריך
כל מה שקיים בעולם הוא הרגע הוא העכשיו
ובשביל לעשות הליכות- אל תחכי לסתיו!

בית 3.

אז אני מחכה,
שיבוא הגואל ויניס חשיכה
שכל העולם יושפע בברכה
מחכה,
לראות המחלוקת בשלבי דעיכה
שלבית דוד תהיה הממלכה
מצפה,
שלעם ישראל תהיה סופסוף מנוחה
ושיהיה לי הזמן לצאת עם בעלי להליכה...
ממתינה,
למשש את קירות בית הבחירה
ולחזות בכהן בבגדי כהונה.

 

[ניק 150135]

בית 1.

אני מחכה
שתעברו לפיג'מה ותיכנסו למיטה
שתתארגנו בזריזות ותטוסו לכיתה
מחכה,
שתינוק יסיים לנקר בפיתה
שאוכל למצוא קצת זמן לעבור על "קטיפה"
מצפה,
לאראלה שוודאי תרים טלפון השתא
שתיוושע חברה שתבנה את ביתה
ממתינה,
לפנסיה לחופש לקצת הרבה מנוחה
לבעל שיבין לבד מה אני צריכה...

פזמון:

ואתמול ומחר תמיד ארצה
כנראה שזה משהו טבעי כזה
אולי הרצון הוא כח החיים
מה שמשאיר אותנו במצב "בינתיים"

בית 2.

אני מקווה,
שיבינו לבד שאני מקסימה
שהבוסית תכניס לי משכורת שמנה
מקווה,
שאגיע לבית מסודר כמו של השכנה
שלצבעה המקורי תחזור כל לבנה
מצווה:
הבו לי שייק איכותי ופינה
שקט קסום אולי קצת מנגינה
מתאווה,
לחיים מושלמים של ירוק של גינה
שאקום בכל בוקר לקיטנה........

פזמון:

ואתמול ומחר תמיד ארצה
כנראה שזה משהו טבעי כזה
אולי הרצון הוא כח החיים
מה שמשאיר אותנו במצב "בינתיים"

סי פארט:

וכאילו אומרים לי משמים- חבל
היזהרי כי פגע בך אותו מנוול
והפך לבבך לתוהה מבולבל
כי לכל הנ"ל -
אין בוודאות תאריך
ואת רעיונותייך לסדר עולמי-
אלוקים לא צריך
כל מה שקיים בעולם הוא הרגע הוא העכשיו
ובשביל לעשות הליכות- אל תחכי לסתיו!

בית 3.

אז אני מחכה,
שיבוא הגואל ויניס חשיכה
שכל העולם יושפע בברכה
מחכה,
לראות המחלוקת בשלבי דעיכה
שלבית דוד תהיה הממלכה
מצפה,
שלעם ישראל תהיה סופסוף מנוחה
ושיהיה לי הזמן לצאת עם בעלי להליכה...
ממתינה,
למשש את קירות בית הבחירה
ולחזות בכהן בבגדי כהונה.

בלי קשר לאתגר

כתיבה... - תוכנית גמר...

חדשים באזור?!

כי את המוצלחים קל לזכור...

מדהים לראות כאן 'אוחזת עט' עם כל כך הרבה אור....

 

[דיונון]

עַד יוֹם מוֹתִי אָרַב חִכָּה לִי
תַּחְתַּי רֶשֶׁת פָּרַשׂ
מֵעַל חַכָּה פִּתָּה לִי
פֶּתַע לִי בָּא זוֹעֵק מָרָה
כְּפוּי טוֹבָה חָצוּף
אָשֵׁם - כָּרַז הַפֶּגַע רַע

תַּבְשִׁיל רָקַח
כִּבְעֵץ הַדַּעַת חַיִּים וָמָוֶת
שִׂכְלִי אֲזַי מִנִּי הָלַךְ

וּכְמוֹ בְּצִיּוּרֵי הָאֹפֶל
עָטָה שְׁחוֹרִים
נוֹשֶׁה חוֹבִי קֶרֶן וְכֶפֶל
קֶפֶל בַּרְדָּס וְלַהַב חַד
מֵסִית תּוֹבֵעַ וְתַלְיָן
שְׁלַל כּוֹבָעִים לְרֹאשׁ אֶחָד

נֶפֶשׁ יִקַּח
הִנֵּה שַׂר מַר הַמָּוֶת
לַמַּאֲכֶלֶת יָד יִשְׁלַח

סוֹף

לַשֳּׁרָשִׁים אֵין רֵיחַ
וְאֵין פֹּה עִם מִי לְדַבֵּר
רַק לִקְרֹא אֶת הַמִּלִּים שֶׁהִשְׁאִיר לִי
עַל הַקֶּבֶר
מִבִּפְנִים

אַל תִּשְׁכַּח
גַּם אִם שֶׁל הַמָּוֶת
אֲבָל אֲנִי מַלְאָךְ

 

[צביה ר.]

הַכֹּל מְעֻלֶּה, תּוֹדָה שֶׁאַתְּ שׁוֹאֶלֶת.
הֲכִי מֻשְׁלָם שֶׁאֶפְשָׁר.
תִּרְאִי תַּ'שָׁמַיִים וּפְרִיחַת חֲבַצֶּלֶת
וְאֵיךְ שֶׁהַלֵּב שֶׁלִּי שָׁר.

הַחַיִּים שֶׁלִּי דְּבַשׁ
וְתוּתִים וְאוֹר,
אֶדֶן חַלּוֹן וְגֵרַנְיוּם פּוֹרֵחַ.
זֹהַר בּוֹהֵק,
זְרִיחַת מְטֵאוֹר,
שֶׁמֶשׁ יָפָה, כּוֹכָב וְיָרֵחַ.

לֹא צְרִיכָה דָּבָר, וְתוֹדָה עַל נְכוֹנוּת.
תְּנִי לְמִי שֶׁצָּרִיךְ.
לַחִיּוּךְ עַל שְׂפָתַי - בֶּאֱמֶת וּבְכֵנוּת,
אֵין תְּפוּגָה אוֹ תַּאֲרִיךְ.

הַחַיִּים שֶׁלִּי דְּבַשׁ
וְתוּתִים וְאוֹר,
אֶדֶן חַלּוֹן וְגֵרַנְיוּם פּוֹרֵחַ.
זֹהַר בּוֹהֵק,
זְרִיחַת מְטֵאוֹר,
שֶׁמֶשׁ יָפָה, כּוֹכָב וְיָרֵחַ.

------------

אַל תַּאֲמִינִי לִי,
בְּבַקָּשָׁה.
תִּרְאִי קְצָווֹת רוֹעֲדִים.
הַבְחִינִי כַּמָּה אֲנִי
חַלָּשָׁה,
חַבְּקִי בִּי כְּאֵב וּפְחָדִים.

------------

הַחַיִּים שֶׁלִּי דְּבַשׁ
וּבָצָל וּדְמָעוֹת,
אֶדֶן חַלּוֹן וְגֶשֶׁם אָפֹר.
זֹהַר בּוֹהֵק,
עֲרָפֶל וּתְלָאוֹת,
שֶׁמֶשׁ יָפָה, לַיְלָה וּכְפוֹר.

אַל תַּאֲמִינִי לִי.
תִּרְאִי אוֹתִי.

 

[הטעם המושלם]

פזמון:
בואי, בואי ילדתי
אל תלכי חמדתי
בואי יחד איתי.

בית א

הולכת לה ילדה
פוסעת לבדה
איה אבא?
היכן אמא?
בוכה לה לבדה.


פזמון

בואי, בואי אימי
אל נא תלכי מעימי
אל תשאירי אותי לבדי


בית ב

ואני אימא, על ידך
יחד איתך, מעודך
תני לי יד,
ועוד אחת
לעולם לא תהיי לבדך


פזמון

בואי בואי ילדתי
אל תלכי חמדתי
בואי יחד איתי

בית ג/ גשר

בוא אלינו, אבינו
אל נא תלך מעימינו
כי מחכים אנחנו לך
מצפים לך, אבא
בוא, תמוך ידינו


פזמון:
בואי בואי ילדתי
אל תלכי חמדתי
בואי יחד איתי.

 

[דודה]

לָצֵאת, לִנְסֹעַ, לְהַגִּיעַ,
לַעֲבֹד, לִבְדֹּק, לְקַבֵּל.
לִשְׁלֹחַ, לְבָרֵר, לְהַרְגִּיעַ,
לְהָבִין, לִשְׁכֹּחַ, לְהִתְבַּלְבֵּל.

לִסְגֹּר, לָקוּם, לַחְזֹר,
לִקְנוֹת, לִזְכֹּר, לְהָכִין.
לְתַקֵּן, לְטַפֵּל, לַעֲזֹר,
לְוַדֵּא, לְהַזְכִּיר, לְהַבְחִין.

לְחַיֵּךְ, לְעוֹדֵד, לְפַרְגֵּן,
לִפְעֹל, לִדְאֹג, לְשַׁדֵּל.
לְהִתְקַשֵּׁר, לְבַקֵּשׁ, לְאַרְגֵּן,
לְהַשְׁקִיעַ, לָתֵת, לְגַדֵּל.

מְחוֹג שָׁעוֹן
אֵינוֹ עוֹצֵר.
הַמְּלָאכָה מְרֻבָּה
וְהַיּוֹם קָצֵר.
מִי –
אִם לֹא אַתָּה?
אֵימָתַי –
אִם לֹא עַתָּה?

לִנְשֹׁם, לִנְשֹׁם עָמֹק,
צְלִיל דְּמָמָה לִשְׁמֹעַ.
בְּטֶרֶם הוּא יַחְמֹק,
מְלוֹא רֵאוֹת לִגְמֹעַ.

לְהָרִיחַ שְׁקֵדִיָּה,
לִרְאוֹת צִפּוֹר דְּרוֹר.
לְחַיֵּךְ בְּהוֹדָיָה,
עַל שֶׁמֶשׁ וְעַל אוֹר.

לִרְכֹּן לָאֲדָמָה,
לִשְׁמֹעַ שִׁירָתָהּ,
לָקַחַת נְשִׁימָה,
לָשִׁיר יַחַד אִתָּהּ.

מְחוֹג שָׁעוֹן
אֵינוֹ עוֹצֵר.
הַשִּׁירָה מְרֻבָּה
וְהַיּוֹם קָצֵר.
מִי –
אִם לֹא אַתָּה?
אֵימָתַי –
אִם לֹא עַתָּה?

 

[ימים טובים יבואו]

ספוילר: מאחורי השיר

וואו. כשקראתי את השורה "אז אם באמצע הכתיבה הרגשתם שהשיר לקח אתכם למקום שלא תכננתם - לא לדאוג! כנראה שהגשר עשה את עבודתו." חשבתי לעצמי שדבר כזה יכול להיות בשיר ספונטני, לא בשיר שמלכתחילה אני מתכננת טוויסט. לאן זה יכול להשתנות?
מה יהיה בשיר שלי אני ידעתי. את ההתחלה תכננתי, את הטוויסט הכרתי. הכל הלך כרגיל.
אבל אז.. פתאום הבתים הובילו אותי לכיוון אחר. בהתחלה חשבתי למחוק, לשנות, שיתאים לטוויסט. אבל אז לא. פשוט זרמתי עם הלב שלי.. ובהמשך הכנסתי קצת מהטוויסט המתוכנן.
מקווה שתאהבו למרות האורך

גאון - שיגאון
על פניו חיוך מתוחכם
ומבט רציני
בכיתה הוא נחשב החכם
מעט קיצוני

כל משפט או סיפור
ידע לתקן
קוטע את מהלך השיעור
את המורה מעדכן

כזה מין חכם, גאון
גובל בשיגעון
איינשטיין בגרסת ילדון
החיים שלו חידון

הוא אוהב לספר
לדבר, לחקור להסביר
לפעמים קצת חופר
ואין מי שמקשיב

הוא דיי מתנשא
אולי מנסה
להראות יותר מכולם

בשפה עשירה
ולא נהירה
בא'נה אתה לא גג העולם

כזה מין חכם, גאון
גובל בשיגאון
איינשטיין בגירסת ילדון
החיים שלו חידון!

לפעמים הוא מעניין
לפעמים פשוט מעצבן
כשהוא אוהב להתדיין
גם על שטח של מלבן

פעם היינו חברים
שיחקנו שפענו סיפורים
השתנינו נהיינו אחרים,
אנחנו כבר בקושי מדברים.

נכון.
ואני מבכה על הידידות שהלכה.
אני לא גאון.
וסליחה.

חבר, תדע,
השארת אותי לבד
אתה יותר מהידע
משהו בי אבד

ואני חסר
ומתמסר
עם הצל של עצמי

ומחפש
ומאפס
את המה, והמי

החיוך מתחכם
לליבי
לא בך מתנקם
אלא בי

אני רק מתקן
שגיאות שעשיתי
מנסה לעדכן
גרסא שבניתי

אני לא חכם, ולא גאון
אולי זה שיגאון
אני קטן, אני ילדון
החיים שלי חידון

אני אוהב לספר
ככה אני יותר מבין
אני רוצה להסביר
תקשיב לי רגע, תבין

אני חפרן
כשאף אחד לא מקשיב
אני טרחן
כשאתה אותי לא מחשיב

אני לא מתנשא
רק מנסה
שמשהו יקשיב לי, יראה בֶּאֶמֶת

נפש רגישה
ביטחון נמושה
ומצפן שמודיע, מפציר לְאַמֵת

אני לא חכם. ולא גאון
אולי זה שיגעון.
אני קטן, אני ילדון,
זקוק לביטחון.

 

[פרפרזה]

פַּעַם: מְבַטְּלִים כָּל חֹק
בְּשֵּׁם חֹק יְסוֹד;
וְהַיּוֹם: מְבַטְּלִים חֹק יְסוֹד,
כִּי הוּא סְתָם עוֹד חֹק

פַּעַם: חֹפֶשׁ הַהַפְגָּנָה
הוּא לֹא חֹפֶשׁ לַעֲצֹר מְדִינָה;
וְהַיּוֹם: אֵין מְחָאָה אֵפֶקְטִיבִית
בְּלִי הַפְרָעָה לַסֵּדֶר הַצִּבּוּרִי

פַּעַם: הָרַב לֹא קוֹבֵעַ,
רַק הָרֹב קוֹבֵעַ;
וְהַיּוֹם: הָרַב לֹא קוֹבֵעַ,
וְגַם הָרֹב כְּבָר לֹא מַשְׁפִּיעַ


(גשר)
וְאִם נִשְׁמָע לָכֶם שֶׁהַכֹּל זֶה פּוֹזִיצְיָה –
כִּי חֲסֵרָה לָכֶם מְעַט אִינְטֵלִיגֶנְצִיָּה.
אָז תְּשַׁנְּנוּ שׁוּב וָשׁוּב:
זַלַא"ד זַלַא"ד זַלַא"ד

כִּי אֲנַחְנוּ הַדֵּמוֹקְרַטְיָה,
הַדֵּמוֹקְרַטְיָה זֶה אֲנַחְנוּ;
אוֹי לְמִי שֶׁיִּגַּע בַּדֵּמוֹקְרַטְיָה,
אוֹי לְמִי שֶׁיִּגַּע בַּהֶגְמוֹנְיָה


אֲנַחְנוּ בְּהַכֹּל מִתְעָרְבִים:
בִּטָּחוֹן, תִּקְשֹׁרֶת וַעֲסָקִים,
מִנּוּיִים, פִּטּוּרִים וְתַקְצִיבִים,
שַׁבָּת, כַּשְׁרוּת וְגִיּוּרִים

אֲנַחְנוּ גַּם מְמַנִּים
אֶת הַמְּמַנִּים;
וַאֲפִלּוּ מַחְלִיטִים
מִי הַמַּחְלִיטִים

כִּי אֶת הַכְּלָלִים –
רַק אֲנַחְנוּ מַכְתִּיבִים;
וּכְשֶׁמַּמָּשׁ חַיָּבִים,
מְשַׁנִּים אוֹתָם בְּמִשְׂחֲקֵי מִלִּים


(גשר)
וְאִם נִשְׁמָע לָכֶם שֶׁהַכֹּל זֶה פּוֹזִיצְיָה –
כִּי חֲסֵרָה לָכֶם מְעַט אִינְטֵלִיגֶנְצִיָּה.
אָז תְּשַׁנְּנוּ שׁוּב וָשׁוּב:
זַלַא"ד זַלַא"ד זַלַא"ד

כִּי אֲנַחְנוּ הַדֵּמוֹקְרַטְיָה,
הַדֵּמוֹקְרַטְיָה זֶה אֲנַחְנוּ;
אוֹי לְמִי שֶׁיִּגַּע בַּדֵּמוֹקְרַטְיָה,
אוֹי לְמִי שֶׁיִּגַּע בַּהֶגְמוֹנְיָה


אֲנַחְנוּ שׁוֹמְרֵי הַסַּף –
יוֹעֲצִים לַמֶּמְשָׁלָה אֵיךְ לְהַפִּילָהּ.
כִּי מִדָּתִיּוּת וּסְבִירוּת
הֵן רַק בְּעֵינֵי הָאָדָם הַסָּבִיר

וְגַם אִם הָרֹב בָּחַר –
הָאָדָם הַסָּבִיר בִּלְתִּי מְנֻצָּח.
מִיהוּ? אֵיפֹה הוּא?
רַק אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים

וְאַל תַּאֲשִׁימוּ אוֹתָנוּ
בַּתּוֹצָאוֹת הָעֲגוּמוֹת –
הֵן בְּאַחְרָיוּתוֹ הַבִּלְעָדִית
שֶׁל הָאָדָם הַסָּבִיר


(גשר)
וְאִם נִשְׁמָע לָכֶם שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אָגֶ'נְדָּה,
כִּי אַתֶּם חֲשׂוּפִים לִפְּרוֹפָּגַנְדָּה.
הִסְבַּרְנוּ שׁוּב וָשׁוּב:
זַלַא"ד זַלַא"ד זַלַא"ד

כִּי אֲנַחְנוּ הַדֵּמוֹקְרַטְיָה,
הַדֵּמוֹקְרַטְיָה זֶה אֲנַחְנוּ;
אוֹי לְמִי שֶׁיִּגַּע בַּדֵּמוֹקְרַטְיָה,
אוֹי לְמִי שֶׁיִּגַּע בַּהֶגְמוֹנְיָה

 

[מהללו]

הגשר נסגר להולכי רגל
שיפוט יוצא לדרך.

 

[מהללו]

בית 1
הַגּוֹזָלִים עֲמֵלִים, בּוֹנִים לָהֶם קֵן, מְטַפְּחִים בַּיִת חַם לְתִפְאֶרֶת.
אַךְ הַכּוֹחוֹת נִגְזָלִים אַט אַט בַּמֵּרוֹץ, מִשְׁמֶרֶת רוֹדֶפֶת מִשְׁמֶרֶת.
וְיֵשׁ אֶחָד עַל הָעֵץ, מִתְאַמֵּץ לְהִשְׁתַּבֵּץ, מְחַכֶּה לְנֵס וּגְאֻלָּה.
לִפְרֹשׂ אֶל עַל כָּנָף, לְהַמְרִיא מֵעָנָף, לִפְנֵי שֶׁתִּגָּמֵר סוֹלְלָה.

בית 2
בֵּין שֵׁיְיק לְפִּיגָ'מָה, בֵּין פִּיתָּה לְקְטִיפָה, מְחַכָּה שֶׁאֶרְאֶלָּהּ תַּפְתִּיעַ.
שֶׁהַבּוֹסִית תְּפַרְגֵּן וְהַבַּיִת יַבְרִיק, מִבְּלִי שֶׁתִּצְטָרֵךְ לְהַזִּיעַ.
חוֹלֶמֶת עַל שֶׁקֶט, מַנְגִּינָה וְגִינָּה, אַךְ בֵּינְתַיִים בְּיָם שֶׁל חוֹבוֹת.
כִּי מִי שֶׁמַּמְתִּין לַסְּתָיו אוֹ שְׁלֵמוּת, סוֹפוֹ לְנַפֵּץ תִּקְווֹת.

בית 3
שַׂר הַמָּוֶות אוֹרֵב עִם רֶשֶׁת וְחֶרֶב, עוֹטֶה שְׁחֹרִים מִכַּף עַד אַף.
רוֹקֵחַ תַּבְשִׁיל שֶׁל סָפֵק וְשֶׁל פַּחַד, גּוֹבֶה חוֹבוֹ, סוֹפֵק כַּף.
וְרֶגַע לְאַחַר שֶׁהַנֶּפֶשׁ נִלְקַחַת, וְהָאָדָם לְעוֹלָמוֹ הָלַךְ,
הוּא לוֹחֵשׁ בְּרֹגַע, בְּשֶׁקֶט וְנַחַת: "אַל תִּשְׁכַּח, אֲנִי גַּם מַלְאָךְ".

בית 4
הַכֹּל מֻשְׁלָם, דְּבַשׁ וְאוֹר, הַחַיִּים הֵם פְּרִיחַת חֲבַצֶּלֶת.
גֵּרַנְיוּם פּוֹרֵחַ בְּאֶדֶן חַלּוֹן, תּוֹדָה שֶׁאַתְּ שׁוֹאֶלֶת.
אֲבָל בֵּין מֵטֵאוֹר לְכוֹכָב, יֵשׁ גַּם בָּצָל וּדְמָעוֹת שֶׁל כְּאֵב.
אָז אַל תִּקְנוּ כֹּל חִיּוּךְ, תִּרְאוּ תַּ'גֶּשֶׁם הָאָפֹר שֶׁבַּלֵּב.

בית 5
כֻּלָּם מְחַפְּשִׂים אֶת אִמָּא וְאַבָּא, וּבֵין הַדְּמָעוֹת יֵשׁ תִּקְוָה.
הַבְטָחָה אַמִּיצָה שֶׁל בְּיַחַד נִלְחֶשֶׁת, עוֹטֶפֶת בְּרֹךְ וְאַהֲבָה.
אָז בּוֹאִי יַלְדָּה, תְּנִי יָד וְעוֹד יָד, אַל תִּבְרְחִי כָּךְ פִּתְאוֹם.
וּבוֹא אָבִינוּ אֵלֵינוּ, תְּמֹךְ בְּיָדֵינוּ, וְתָבִיא גְּאֻלָּה עוֹד הַיּוֹם.

בית 6
לִנְסֹעַ, לִבְדֹּק, לְאַרְגֵּן וְלָתֵת, וְהַלּוּ"ז כְּבָר מַרְגִּישׁ מַחֲזֶה.
הַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, הַשָּׁעוֹן מְתַקְתֵּק, וְהַיּוֹם קַצֵּר מִדַּי כָּזֶה.
אֲבָל רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהַכֹּל פֹּה יַחֲמֹק, נִנְשֹׁם אֶת הָאוֹר וְהַדְּרוֹר.
כִּי אִם לֹא עַתָּה, אֵימָתַי נַעֲצֹר לִשְׁמֹעַ שׁוּב שִׁיר וּמִזְמוֹר?

בית 7
בֵּין חִידוֹן הֶשֵּׂגִים לְקֹשִׁי, נִשְׁאַר זִכָּרוֹן שֶׁל שִׁגָּעוֹן מְרַתֵּק.
מְחַפֵּשׂ עוֹד מָקוֹם שֶׁיָּבִין אֶת הַכֹּל, אַךְ הַקֶּשֶׁר הָאֱנוֹשִׁי - שׁוֹתֵק.
בֵּין הַיֶּדַע הַקַּר, בֵּין הַמֹּחַ לַלֵּב, מִסְתַּתֶּרֶת נְשָׁמָה שֶׁל יַלְדּוֹן.
מַרְגִּישָׁה אֶת הַכְּאֵב צוֹרֵב וּמַכֶּה, זְקוּקָה לִמְעַט בִּיטָּחוֹן.

בית 8
הַכְרָעָה שֶׁל רֹב וּמִדָּת הַמֻּמְחֶה, בֵּינֵיהֶם נִמְתָּח עַד קָצֶה הַגְּבוּל.
בְּתוֹךְ פִּלְפּוּל מְסֻבָּךְ שֶׁל הִגָּיוֹן וְדִין, הַשֵּׂכֶל שׂוֹחֶה בְּבִלְבּוּל.
וְאִם הָאָדָם הַסָּבִיר יָבוֹא וְיִטְעַן שֶׁהַכֹּל זֶה רַק פּוֹזִיצְיָה,
נָשִׁיב בְּחִיּוּךְ גֵּאֶה וְנֹאמַר: "חֲסֵרָה לְךָ מְעַט אִינְטֵלִיגֶנְצִיָּה".

פזמון המשתתפים
הַמִּקְלֶדֶת תִּקְתְּקָה בְּקֶצֶב מְכֻשָּׁף, בְּלִי לָתֵת לַמִּלִּים מְנוּחָה.
מֵחֲשִׁיבָה וִיצִירָה עַד עִבּוּד מְדֻיָּק, לֹא חָסַכְנוּ עָמָל וְטִרְחָה.
בְּמֶרְחָב שֶׁל אֶתְגָּר וּבְקֶצֶב מָהִיר, לֹא וִתַרְנוּ עַל אַף תַּפְאוּרָה.
כִּי בְּסוֹף הַמֵּרוֹץ, הַשִּׁירָה הִיא הַגֶּשֶׁר שֶׁלָּחַשׁ לָנוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה.

גשר
אֵיזֶה שֶׁטֶף שֶׁל קֶסֶם, אֵיזוֹ רוּחַ יְצִירָה.
גְּשָׁרִים מְיוּחָדִים, חֲרִיזָה כֹּה עֲשִׁירָה.
וְהִנֵּה הַמַּנְגִּינָה מַגִּיעָה כָּעֵת לַסּוֹף.
אֶת שְׁמוֹת הַזּוֹכִים הִגִּיעַ הַזְּמַן לְחָשֹׂף.

במקום השלישי @דודה על שיר בעל מבנה קצבי סוער שהופך בגשר לנשימה עמוקה. על חריזה מהודקת המדגישה את המעבר מעשיה לשירה. על המילה מפרקי אבות המתחברת בצורה טבעית לחיי היום-יום שלנו.

@דיונון על שיר במבנה מוקפד, משלב אומנותי, חריזה מעניינת ומשקלים מדויקים. על יצירתיות יוצאת דופן לצד תוכן עוצמתי ונוקב.

במקום השני @צביה ר. על ניגוד מרתק בין פתיחה אופטימית לחשיפת אמת בגשר. על דימויים מוארים המכסים על כאב, אך עדיין שמש יפה ממשיכה לזרוח. על אאוטרו (סיום) מהדהד המעניק לשיר עומק רגשי וכנות נוגעת.

ובמקום הראשון @ifatrosh על יצירה מופלאה וחריזה קולחת, על מבנה מהודק ושימוש במשחק מילים נהדר, על גשר מיוחד המעניק לתוכן עומק קיומי ואישי יוצא דופן. ועל חתימה שהופכת את היצירה לשאלה פתוחה וכואבת.

פזמון נותנת האתגר
הַמַּחְשָׁבָה דָּהֲרָה שָׁעוֹת עַל הַדַּף, לֹא אִפְשַׁרְתֶּם לַזְּמַן מְנוּחָה.
מֵחֲשִׁיבָה וִיצִירָה עַד עִבּוּד מְזֻקָּק, הִשְׁקַעְתֶּם עָמָל וְטִרְחָה.
בְּמֶרְחָב שֶׁל שִׁירָה וּבְקֶצֶב מָהִיר, לִטַּשְׁתֶּם כֹּל אוֹת, כֹּל שׁוּרָה.
כִּי בְּסוֹף הַמֵּרוֹץ, הַשִּׁירָה הִיא הַגֶּשֶׁר שֶׁגִּלָּה לָנוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה.

אאוטרו
@ifatrosh בְּרָכוֹת חַמּוֹת עַל יְצִירָה מַרְשִׁימָה, מְשֻׁבַּחַת וְיָפָה.
קַבְּלִי אֶת הַזְּכוּת בְּהַעֲרָכָה רַבָּה, וְגַם... בְּתַנְחוּמֵי עֲטִיפָה : )
הִתְכּוֹנְנִי מֵעַכְשָׁיו לְמִשְׁמֶרֶת מְעַנְיֶינֶת, מְאַתְגֶּרֶת וּמְלֵאַת אַחְרָיוּת.
לִמְצֹא אֶתְגָּר חָדָשׁ וּמְרַעֲנֵן דּוֹרֵשׁ זְמַן, מַחְשָׁבָה וִיצִירָתִיּוּת.
אָז בְּרוּכָה הַבָּאָה לַתַּפְקִיד, וְשֶׁיִּהְיֶה הָמוֹן בְּהַצְלָחָה.
אֲנִי מְכַבָּה אֶת הָאוֹר - וְאַתְּ? הִכָּנְסִי בְּגָאוֹן לַמַּעֲרָכָה.

 

["קשת" גרפיקה בשבילך.]

כתבתי גם, אבל תודות לעומס היום - כן כמו שכתבת דודה- לא הספקתי, ולשווא חשבתי שאולי זה עד חצות, אז רתמתי מותניים וכתבתי רק לגלות שנסגר הזמן וחלף העת..
ולא סיימתי לכתוב עם העט ובכל זאת, זאת בשבילכם העת,
לקרוא עם כוס קפה (או בלי) ולהתאהב (או לבקר)..
אז הנה הוא:

גּוּף עָיֵף מִלֶּכֶת,
מַקֵּל בְּיָד שׂוֹרֶכֶת,
פָּנִים חָרוּט בָּם קֶמֶט,
מַחְשָׁבָה שֶׁהִנֵּנָה – נֶעֱלֶמֶת.

וְהָעִתִּים חוֹלְפִים לְאַט,
אוֹכֵל בְּכַף רוֹעֵד מְעַט,
יָשֵׁן וְעֵר בְּבַת אַחַת,
וְזִכָּרוֹן - עַל יֶלֶד קָט.

עֵץ נִמְשָׁךְ מֵאוֹר חַמָּה,
בָּטוּחַ בְּעוֹצְמָהּ .
לֹא שָׁת לִבּוֹ לָאֲדָמָה,
עָסוּק הוּא בִּתְקוּמָה.


אַהה – בַּת־קוֹל בָּרְקִיעִים צוֹוַחַת;
קָשָׁה הַזִּקְנָה וּמַרְשַׁעַת,
קוֹטֶפֶת פֵּרוֹת בְּטֶרֶם זוֹרַעַת,

מְפַנָּה מַדָּף שֶׁיָּנִיחוּ סְפָרִים,
שְׂכָלִים דַּלִּים שֶׁל צְעִירִים.


והַכִּנוֹר נָגַן שָׁבוּר,
נִגֵּן צָרוּד – סוֹף שֶׁל סִיפּוּר ,
עֵינַיִם אֲפַרְפָּרוֹת, אֶל מוּל האוּר,
נוֹשֶׁרֶת דִּמְעָה – עֵת נָסוּר.

עֵץ נִמְשָׁךְ מֵאוֹר חַמָּה,
בָּטוּחַ בְּעָצְמָה.
לֹא שָׁת לִבּוֹ לָאֲדָמָה,
עָסוּק הוּא בִּתְקוּמָה.

חָזוּ הַחֲזָאִים – שֶׁלֹּא טוֹעִים:
בִּשְׁנוֹת הָאַלְפַּיִם וְעֶשְׂרִים,
דוֹר חָכָם פִּי מֵאָה וְעֶשְׂרִים,
טֶרֶם מָלְאוּ לוֹ מֵאָה וְעֶשְׂרִים.

 

[ifatrosh]

תודה רבה על הזכייה המכובדת.
אתגר עלה ממש עכשיו.