שיתוף מקודם מאסטרית בהורות אני כאן איתך! כל מה שרצית לשאול ולא היה לך את מי

[יוכבד פריינד]

שמי יוכבד פריינד, אמא ל9 ילדים בע"ה
מנחת הורים ומלווה אמהות בדרך להנאה אמיתית מהאימהות.

חשוב לי לומר כבר מההתחלה:
אין לי “שיטה”
יש לי גישה – לעזור לכל אמא למצוא את הדרך והשיטה שלה, להתחבר לאינטואיציה הטבעית שלה, ולהגיע לסמכות שנכונה לה.

אם את מרגישה חלשה מול הילדים,
מתמודדת יום־יום עם מריבות, עייפות, אי־הקשבה והשכבות מתישות,
אם לפעמים יש בך תחושה של חוסר ביטחון וחשש: אולי אני לא עושה את זה נכון?

דעי שאת לא לבד!

גם אני הייתי שם.
אמא מתמודדת, חסרת ביטחון, עייפה מהמאבקים.
לא למדתי כדי ללמד – עשיתי עבודה עמוקה עם עצמי, בבית שלי, מול הילדים שלי.
ומתוך השינוי האישי הזה, בסייעתא דשמיא, נולדה השליחות שלי:
לעזור לעוד אמהות להתחזק, להירגע, ולגלות שהאימהות יכולה להיות אחרת.

כאן בפורום אני מזמינה אותך לשאול, להתייעץ, לדייק,
ולקבל הכוונה שתעזור לך להיות אמא בטוחה יותר, רגועה יותר – ולהתחיל ליהנות מהתפקיד שלך ביום־יום.

בשמחה ובסייעתא דשמיא,
יוכבד

 

[שלום! אני יעל.]

את מייעצת גם לגילאים קטנים יותר?
שינה וכאלה?

 

[יוכבד פריינד]

את מייעצת גם לגילאים קטנים יותר?
שינה וכאלה?

בטח בשמחה!
מחכה לשאלה שלך

 

[שלום! אני יעל.]

תודה רבה.
אז זו השאלה שלי...
הבת שלי בת שנה ושמונה
אפשר לספור על כף יד את הפעמים שהיא ישנה לילה רצוף
אבל לאחרונה המצב החמיר ממש
היא מתעוררת כמה פעמים, וכל פעם לוקח לה המון זמן להרגע ולהרדם.
קשה לה להרדם לבד, רק על הידיים (או עם הנקה שהפסקתי עכשיו)
היא מקבלת בקבוק מטרנה מדולל (על מים אין מה לדבר)
ואני ממש אובדת עצות.

 

[איזה מאמי]

איזו אופציה יפה ונדיבה
אפשר לשאול אותך גם באופן אישי במייל?

 

[יוכבד פריינד]

איזו אופציה יפה ונדיבה
אפשר לשאול אותך גם באופן אישי במייל?

בשמחה רבה!
בכיף תשאלי במייל האישי
אני אעלה אח"כ אנונימית את השאלה והתשובה ככה כולם יהנו על הדרך
ואת תשארי חסויה במקסימום בעז"ה

 

[יוכבד פריינד]

בעז"ה עד הערב אענה כאן על כל השאלות ששאלתן

 

[מככבת]

היי,
ראשית תודה,
הגעת בול בזמן!
אני אמא לילדים קטנים ולאחרונה (בפרט בחורף) לא מצליחה להעסיק אותם.
אני נמצאת איתם בבית מהשעה 14:00
ומאוד חשוב לי שהם לא ישנו בצהריים (כי אחר כך הם ערים עד השעות הקטנות של הלילה...)
ואני פשוט לא מצליחה להעסיק אותם כל כך הרבה זמן,
אני ב"ה מאוד מחוברת לילדים שלי, רוצה לתת להם זמן איכות בעז"ה,
משחקת איתם, מקשיבה, מספרת להם סיפורים
שעה-שעתיים-שלוש,
אבל איך ניתן להיות עם ילדים 6 שעות רצופות? מדובר בילדים שלצערי לא מסוגלים לשחק לבד...
אני כל הזמן צריכה להיות איתם, ולצערי אני מוצאת את עצמי לא פעם ולא פעמיים,
מחכה שכבר יגיע הזמן שאוכל להשכיב אותם...
אשמח אם תוכלי לכוון אותי, ואני מאמינה שבטח יש פה עוד אמהות שהיו רוצות לשמוע
כיצד להעסיק את הילדים מתוך שמחה וחיבור, בהרגשה טובה וכיפית,
אבל בצורה שמאפשרת להעסיק אותם 6 שעות כל יום ולהשאיר את האמא עם קצת כוח...

 

[שערשובע'ר]

וואו תודה על היוזמה היפה!!

לשאלה -
הבת שלי בת 7 ילדה חכמה במיוחד ועוצמתית, שלא גומרת לאתגר אותנו בכל התחומים.
קשה לה מאד לקבל מרות, אם אומרים לה לא על משהו היא יכולה לטרוק דלתות, לדבר בצורה חצופה מאד להורים (לדוגמא את לא תחליטי עלי וכו')
השאלה היא מה הדרך הנכונה להגיב ולהתנהל בסיטואציות כאלה,
האם נכון להתעלם מהחוצפה או להעניש כל פעם שמדברת בצורה לא יפה?
אשמח ממש לשמוע כי אנחנו ממש עובדי עצות.

תודה רבה!

 

[elish789]

נושא ההשכבה באמת מאתגר.
אני משתדלת להשכיב אותם בצורה נעימה, רגועה והדרגתית.

הבעיה היא שגם אחרי שהם כבר שוכבים כמעט תמיד מגיעות הקימות:
אמא, אני רק רוצה לשתות
רק רציתי להגיד לך ש…
ועוד מגוון תירוצים....

שמתי לב לצערי שרק כשאני נוקטת בגישה תקיפה יותר או מעלה את הקול - זה עובד, ואז סוף-סוף יש שקט ונגמרים החגיגות.
אבל אז מגיע הייסורי מצפון הרי כל התהליך עד עכשיו היה כל כך נעים ורגוע, אז למה להגיע לנזיפות והרמת קול?
מצד שני, רק ככה באמת לצערי מגיע השקט...
איך אפשר לשמור על אווירה נעימה?

תודה מראש!

 

[nech4]

אוהה! איזו נדיבות!!
שד' ישלם שכרך!

אשמח לשאול ואודה מאד על תשובה:
ילדה בת 4, בוגרת וממושמעת ב"ה.

א. גמילה ממוצץ בלילה (נדיר מאד ביום- בעת קושי רגשי משמעותי).
(וכנ"ל בקבוק בבוקר)
מרגישה כאילו זה סוג של קפה בשבילה- מקור ולהרעה וויסות רגשי עצמי.
מאחר והגבולות ברורים- בקבוק בבוקר, מוצץ רק במיטה
תוהה מתי השלב לגמול.

ב. גמילה מטיטול בלילה-
נגמלה מטיטול ממש מושלם, תוך יום בגיל 2.5 (מיוזמתה).
זרקנו את הטיטולים הנותרים.
אחרי כחודש וחצי בהם קמה יבשה גם בבוקר
התחילו הרטבות לילה (אולי בסמוך להתחלת שנה בגן)
ומאז ממש מתקשה לקום יבשה. עברנו לשימוש בתחתול.

לפני כחצי שנה, עשינו מבצע עם אופניים חדשות שחיכו לה והוכיחה את עצמה יפה מאד. שבוע וחצי קמה יבשה..
קיבלה את האופניים וחזרה להיות רטובה.
לא נשארה ברירה וחזרנו לתחתול.
אבל לפחות הבנו שלא מדובר בקושי ביולוגי אלא סוג של פינוק/ או שזה דרש ממנה הרבה מאד מאמץ- שבעבור אופניים ישנה דרוכה מאד..
לתת את הזמן? מבצע נוסף?

 

[מככבת]

שאלה נוספת:
האמת שכבר התייאשתי, אבל אולי ממך תבוא הישועה...
איך ניתן לגמול ילדה מבקבוק? (לא של דייסה, אלא של פטל...)
מדובר בילדה בת שנתיים וחצי, שלא מסוגלת לישון בלי בקבוק (לפחות אם זה היה מים, אבל היא מתעקשת על פטל)
קמה בלילה לפחות 2-3 פעמים לעוד בקבוק של פטל...(היא לא אוהבת חלב/שוקו/קפה...)
מדובר בילדה שמכיוון שאין ולא היה לה מוצץ, היא מאוד מחוברת לבקבוק
והבקבוק הולך איתה לכל מקום (כמו מוצץ)
ולכן היא גם שותה כמויות מוגזמות של שתיה ממותקת,
כי זה אצלה סוג של מוצץ. אבל היא לא אוהבת סתם למצוץ, היא רוצה שיהיה בזה משקה ממותק...
הלוואי שיהיה לך רעיון איך לסיים עם זה אחת ולתמיד.

 

[פרג]

שמי יוכבד פריינד, אמא ל9 ילדים בע"ה
מנחת הורים ומלווה אמהות בדרך להנאה אמיתית מהאימהות.

חשוב לי לומר כבר מההתחלה:
אין לי “שיטה”
יש לי גישה – לעזור לכל אמא למצוא את הדרך והשיטה שלה, להתחבר לאינטואיציה הטבעית שלה, ולהגיע לסמכות שנכונה לה.

אם את מרגישה חלשה מול הילדים,
מתמודדת יום־יום עם מריבות, עייפות, אי־הקשבה והשכבות מתישות,
אם לפעמים יש בך תחושה של חוסר ביטחון וחשש: אולי אני לא עושה את זה נכון?

דעי שאת לא לבד!

גם אני הייתי שם.
אמא מתמודדת, חסרת ביטחון, עייפה מהמאבקים.
לא למדתי כדי ללמד – עשיתי עבודה עמוקה עם עצמי, בבית שלי, מול הילדים שלי.
ומתוך השינוי האישי הזה, בסייעתא דשמיא, נולדה השליחות שלי:
לעזור לעוד אמהות להתחזק, להירגע, ולגלות שהאימהות יכולה להיות אחרת.

כאן בפורום אני מזמינה אותך לשאול, להתייעץ, לדייק,
ולקבל הכוונה שתעזור לך להיות אמא בטוחה יותר, רגועה יותר – ולהתחיל ליהנות מהתפקיד שלך ביום־יום.

בשמחה ובסייעתא דשמיא,
יוכבד

צפה בקובץ המצורף 2171197

 

[פרג]

יוכבד,

איזה יופי לפגוש אותך כאן עם כל הידע והמיקצועיות שלך.



יש לי שאלה-

בת הארבע שלי, מתעוררת כמעט על לילה ובאה לישון איתי או עם אבא, מה עושים? איך מגרים את התופעה? זה כבר הופך למטרד

 

[יוכבד פריינד]

תודה רבה.
אז זו השאלה שלי...
הבת שלי בת שנה ושמונה
אפשר לספור על כף יד את הפעמים שהיא ישנה לילה רצוף
אבל לאחרונה המצב החמיר ממש
היא מתעוררת כמה פעמים, וכל פעם לוקח לה המון זמן להרגע ולהרדם.
קשה לה להרדם לבד, רק על הידיים (או עם הנקה שהפסקתי עכשיו)
היא מקבלת בקבוק מטרנה מדולל (על מים אין מה לדבר)
ואני ממש אובדת עצות.

יעל יקרה!

השאלה שלך מאוד מוכרת… הרבה אימהות מתמודדות עם הסיטואציה הזאת ובעיקר בתקופת הפסקת הנקה או מעבר מחדר הורים לחדר ילדים...

תדעי שזה נורמלי ביותר ובעז"ה עובר!

כמה נקודות חשובות שיעזרו לך ולתינוקת שלך:

1. ברור לי!
לפני ההשכבה תשאלי את עצמך בכנות:
האם היא שבעה? האם היא עייפה מספיק?
אם יש ספק – תדאגי לזה מראש
כשזה ברור ובטוח אצלך, זה נהיה ברור גם לה בעז"ה

2. מה השדר הפנימי שלך?
ילדים מרגישים אותנו מאוד חזק, גם בלי מילים. כשאמא לחוצה או מתלבטת – זה מזין את חוסר השקט שלה.
ברגע שאת יודעת שכרגע לא חסר לה כלום, קחי נשימה, תהיי רגועה, אפשר אפילו להגיד בשקט:
“עכשיו זמן לישון”, לתת את הבקבוק, ולצאת מהחדר מתוך אמון שלילדה לא חסר כלום והיא מסוגלת לישון עכשיו רגוע עד הבוקר בעז"ה, כמובן מתוך רוגע ולא מתוך מאבק.

3. עקביות – לאט ובטוח
לאט-לאט היא לומדת שהלילה הוא לא זמן למשחקים או למשא ומתן, אלא לזמן שינה.

אם את מרגישה שהיא כבר “נתקעה בלופ” שקשה לה לצאת ממנו לבד, זה המקום שמצריך עבודה יותר עמוקה
ואת כאמא, האדם הכי קרוב לילדה, יכולה לעזור לה לצאת מזה
ואת זה אני עושה עם אימהות בשיחת ייעוץ חד פעמית דרך תרגיל של הגישטלט מאוד חזק בעז"ה

בהצלחה יעל!
מחכה לשיתוף שלך שהילדה ישנה רגוע כל הלילה

 

[יוכבד פריינד]

היי,
ראשית תודה,
הגעת בול בזמן!
אני אמא לילדים קטנים ולאחרונה (בפרט בחורף) לא מצליחה להעסיק אותם.
אני נמצאת איתם בבית מהשעה 14:00
ומאוד חשוב לי שהם לא ישנו בצהריים (כי אחר כך הם ערים עד השעות הקטנות של הלילה...)
ואני פשוט לא מצליחה להעסיק אותם כל כך הרבה זמן,
אני ב"ה מאוד מחוברת לילדים שלי, רוצה לתת להם זמן איכות בעז"ה,
משחקת איתם, מקשיבה, מספרת להם סיפורים
שעה-שעתיים-שלוש,
אבל איך ניתן להיות עם ילדים 6 שעות רצופות? מדובר בילדים שלצערי לא מסוגלים לשחק לבד...
אני כל הזמן צריכה להיות איתם, ולצערי אני מוצאת את עצמי לא פעם ולא פעמיים,
מחכה שכבר יגיע הזמן שאוכל להשכיב אותם...
אשמח אם תוכלי לכוון אותי, ואני מאמינה שבטח יש פה עוד אמהות שהיו רוצות לשמוע
כיצד להעסיק את הילדים מתוך שמחה וחיבור, בהרגשה טובה וכיפית,
אבל בצורה שמאפשרת להעסיק אותם 6 שעות כל יום ולהשאיר את האמא עם קצת כוח...

איזו אמא מסורה את !
אבל ברשותך… אני רוצה לפטר אותך מתפקיד מנכ״לית לשכת התעסוקה של הבית...
זה תפקיד שוחק, מתיש, ובאמת שאף אמא לא אמורה להחזיק בו 6 שעות ביום.

שאלה קטנה:
את מכירה ילדים בגיל שלהם שכן מצליחים לשחק לבד? כנראה שכן
אז גם הילדים שלך מסוגלים – הם פשוט עוד לא רגילים לזה.

מה יקרה אם תנסי יום אחד לשחרר?
לתת להם לבחור במה לשחק, איך לשחק, ולתת לאחריות לעבור אליהם
כשאת בסביבה, משגיחה, אבל לא מנהלת את המשחק.
בהחלט יכול להיות שיהיה יותר בלגן.
יכול להיות שיהיו גם משחקים “שובבים"
אבל את תוכלי לשבת ליד, אפילו לנוח קצת על הספה – ולהישאר עם כוחות לערב בעז"ה

נקודה נוספת וחשובה לא פחות:
זה בסדר גמור שאת מחכה לזמן ההשכבה. את בן אדם. מותר להתעייף. זה לא מוריד מילימטר מהערך שלך כאמא!

טיפ מעשי: דאגי שהמשחקים יהיו נגישים – ותשחררי!
קחי בחשבון שבהתחלה הם יבדקו אותך וירצו אותך במשחק (זה טבעי לגמרי).
כאן העבודה שלך היא להישאר רגועה ולשדר:
“אני כאן, אבל אתם מסוגלים לשחק לבד"

ותזכירי לעצמך:
את לא “מוותרת” להם – את נותנת להם מתנה: ללמוד להתמודד לבד, לפתח עצמאות.
היום זה משחק. מחר – אלה יהיו אתגרים הרבה יותר גדולים.

ובעזרת ה’ – את עוד תופתעי כמה הם מסוגלים.

בהצלחה רבה!

מחכה לשמוע ממך איך הילדים משחקים יפה לבד ...

 

[יוכבד פריינד]

אני רוצה לענות כאן על שאלה שקיבלתי באישי ובטוח יהיה לתועלת לעוד הרבה אימהות כאן

להלן השאלה של האמא:


הבן שלי ב ן6, מתוק וחכם.

ילד טוב באמת, רוצה לעשות טוב,

אבל מה לעשות שהוא סובל מבעיות קשב וריכוז,

והגם שאני יודעת שזה לא אשמתו-

נשפך לו, מתבלגן לו, נאבד לו

ואני אובדת עצות, ולפעמים מתוך תסכול כועסת עליו.

יותר מזה קשה לי שאני קוראת לו שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב

והוא לא עונה לי

עד שאני מרימה את קולי בצעקה חסרת אונים,

שמציפה בי ובו דמעות

אודה מאד לתשובתך!

תודה רבה


אמא יקרה!

ראשית חיבוק ענק!

באמת מאתגר כ"כ, התמודדות לא פשוטה שאת מרגישה שאין לך שליטה עליה

מצריך המון כוחות גם נפשית וגם פיזית, אשרייך!!!

אם הבנתי אותך נכון, השאלה שלך מתחלקת לשתיים

• זה שהוא גורם לבלגן גדול גורם לך לכעוס
• את קוראת לו שוב ושוב ואין מענה וכואב לך שזה בסוף נגמר בצעקה שמגיעה לדמעות ממש

אז נתחיל בזה שאת בנאדם ונורמלי שמצבים מסויימים יביאו אותך לכעס, את לא כועסת על הילד את כועסת על המצב וזה בסדר!

ברגע שתכילי את הרגשות שלך תראי איך שזה נרגע הרבה יותר מהר בעז"ה

קחי נשימה עמוקה... תני מקום לכעס ואז את השולטת עליו!


אני יכולה לתת לך טיפ שעוזר להרבה אימהות להתמודד עם הרבה יותר סבלנות בסיטואציות דומות לשלך

תנסי לבחור ילד אחר בבית שהוא אף פעם לא שופך או מאבד וכד' מה היית מגיבה לו בסיטואציה כזאת?
וכשהבן המתוק הזה שופך משהו תעצרי שניה ותדמייני שזה הילד טוב ירושלים השני, איך היית מגיבה לו?

בדיוק מה שהיית מגיבה לילד הרגיל באותו טון תגיבי לילד עם הקשב...

וכן יכול לעזור "אפקט החד פעמי" כל פעם שקורא תקלה לדמיין שזה חד פעמי,
בדר"כ למשהו שהוא לו מידי חוזר על עצמו יש לנו יותר כח סבל.

לגבי הנקודה השניה: את ניסית במקום לקרוא לילד מרחוק, פשוט לגשת אליו לתת לו יד ולהוביל אותו למקום שאת רוצה שיגיע?

פחות לדבר יותר להפעיל אותו פיזית, טכנית מתוך רוגע וענייניות.

אם עדיין יש לך שאלה אני כאן בשבילך בשמחה!

הרבה נחת ממנו ומכל המשפחה!

 

[יוכבד פריינד]

וואו תודה על היוזמה היפה!!

לשאלה -
הבת שלי בת 7 ילדה חכמה במיוחד ועוצמתית, שלא גומרת לאתגר אותנו בכל התחומים.
קשה לה מאד לקבל מרות, אם אומרים לה לא על משהו היא יכולה לטרוק דלתות, לדבר בצורה חצופה מאד להורים (לדוגמא את לא תחליטי עלי וכו')
השאלה היא מה הדרך הנכונה להגיב ולהתנהל בסיטואציות כאלה,
האם נכון להתעלם מהחוצפה או להעניש כל פעם שמדברת בצורה לא יפה?
אשמח ממש לשמוע כי אנחנו ממש עובדי עצות.

תודה רבה!

אמא יקרה!
כשאת מוצאת את עצמך ככה מול ילדה קטנה בת 7 סה"כ וככה מתייחסת לאמא שלה, איך את מרגישה? איזו מן אמא את מרגישה שם?

כשאנחנו נתקלים בחוסר סמכות אז הצעד הראשון הוא לחזק ולהבין מה המקום האמיתי שלי כאמא
ברגע הזה שהקב"ה הפקיד בידייך את הילד הראשון שלך הוא בחר בך להיות זאת שהכי מתאימה לתפקיד המיוחד הזה של להיות אמא ולא סתם אמא רק אמא לילדים האלה שלך דווקא
כן גם לילד המאתגר או המיוחד הקב"ה מאמין בך שאת היחידה שמתאימה לגדל ולחנך את הילד הזה
ברגע שתפנימי ותזכרי את הנתון הזה, כל הסמכות שלך תהיה כבר אחרת לגמרי

ממליצה לך לשנן לעצמך לפחות 3 פעמים ביום את המשפט הבא
"אמא את שווה בכל מצב וללא תנאי, ה בחר בך! האמיני במי שמאמין בך כל רגע מחדש"
זכרי שהילדים הם לא התעודת זהות שלך וזה שילד לפעמים לא מתנהג בדיוק כמו שרצית לא מוריד מהערך שלך כאמא כלום!

עוד נקודה חשובה מאוד, איך את מתייחסת לעצמך כאמא? ברגע שאת תכבדי את המעמד שלך את תכירי בתפקיד המיוחד שלך ותהיי שלימה איתו באופן אוטומטי הוא ישודר לסובבים אותך.
ברגע שהסמכות שלך תהיה יציבה ובטוחה תראי איך הסביבה מתחילה לכבד את המקום שלך כאמא ומשם בעז"ה תתחברי ותרגישי בעצמך מתי נכון לך להתעלם ומתי נכון לך להגיב
את תפעלי ממקום נקי לטובת הילדה באמת ולא ממקום שנפגע אישית

וכאן התשובה בעצם לשאלה האם להעניש על החוצפה או להתעלם, תחשבי עם עצמך אם החוצפה הזאת לא פוגעת עכשיו בכבוד שלך האם דחוף לך להגיב או שעדיף לך להתעלם ובכלל לא לתת לזה מקום, שלרוב זה באמת עדיף, וכך עם הזמן ימאס לילדה להשתמש בקלף הזה שנקרא "חוצפה" בעז"ה

בהצלחה רבה!
המון נחת!

צירפתי לך קובץ עם המשפט שיחזק לך את הבטחון כאמא
ממליצה לכל אמא להדפיס ולתלות במקום בולט

 

[elish789]

נושא ההשכבה באמת מאתגר.
אני משתדלת להשכיב אותם בצורה נעימה, רגועה והדרגתית.

הבעיה היא שגם אחרי שהם כבר שוכבים כמעט תמיד מגיעות הקימות:
אמא, אני רק רוצה לשתות
רק רציתי להגיד לך ש…
ועוד מגוון תירוצים....

שמתי לב לצערי שרק כשאני נוקטת בגישה תקיפה יותר או מעלה את הקול - זה עובד, ואז סוף-סוף יש שקט ונגמרים החגיגות.
אבל אז מגיע הייסורי מצפון הרי כל התהליך עד עכשיו היה כל כך נעים ורגוע, אז למה להגיע לנזיפות והרמת קול?
מצד שני, רק ככה באמת לצערי מגיע השקט...
איך אפשר לשמור על אווירה נעימה?

תודה מראש!

אשמח אם יתאפשר לך לענות על השאלה
תודה!

 

[יוכבד פריינד]

נושא ההשכבה באמת מאתגר.
אני משתדלת להשכיב אותם בצורה נעימה, רגועה והדרגתית.

הבעיה היא שגם אחרי שהם כבר שוכבים כמעט תמיד מגיעות הקימות:
אמא, אני רק רוצה לשתות
רק רציתי להגיד לך ש…
ועוד מגוון תירוצים....

שמתי לב לצערי שרק כשאני נוקטת בגישה תקיפה יותר או מעלה את הקול - זה עובד, ואז סוף-סוף יש שקט ונגמרים החגיגות.
אבל אז מגיע הייסורי מצפון הרי כל התהליך עד עכשיו היה כל כך נעים ורגוע, אז למה להגיע לנזיפות והרמת קול?
מצד שני, רק ככה באמת לצערי מגיע השקט...
איך אפשר לשמור על אווירה נעימה?

תודה מראש!

אמא יקרה!

השאלה שלך כ"כ מוכרת ובטוחה שיש פה המון אימהות שמזדהות עם השאלה שלך...


המפתח להשכבה רגועה בלי לצעוק הוא לא הקול שלך – אלא הבהירות והביטחון שלך!

כשאמא לא לגמרי שלמה בפנים עם ההשכבה (“אולי הוא באמת רעב… אולי כן צריך עוד קצת מים…”)
הילדים מרגישים את זה מיד, וזה פותח פתח ל:
“רק לשתות”, “רק להגיד משהו”, “עוד רגע ..."

לעומת זאת, כשאת ברורה עם עצמך:
הם אכלו, שתו, התארגנו – ועכשיו זמן שינה נקודה!
ואת גם שלמה עם זה בפנים – את משדרת שקט וביטחון, וזה מה שעוזר לילדים להירגע ולשתף פעולה בעז"ה

מה תעשי בפועל?

תדאגי מראש: אוכל, שתייה, שירותים, חיבוק ונשיקה, תעדכני אותם מראש שעכשיו הזמן לאכול לשתות מה שצריך אחרי זה במיטה אין כלום

תודיעי: “עכשיו הולכים לישון" ממליצה להודיע כ10 דק' לפני שבעוד... נכנסים למיטה לישון, אפשר גם להראות על השעון כשהמחוג יהיה על ה '3' אתה נכנס למיטה, זה מכין את התת מודע למה שהולך להיות ועוזר לילד לשתף פעולה בעז"ה

אם ילד קם מהמיטה: את מצביעה עם האצבע לעבר החדר שלו (עדיף כמה שפחות מילים) או להגיד בענייניות וברוגע, עכשיו המקום שלך במיטה.
או אם מבקש משהו מהמיטה, את עונה ברוגע אבל בנחישות נגמר הזמן לזה עכשיו רק ישנים, לילה טוב!

כשאת תהיי בטוחה ושלמה במה שאת דורשת
הביטחון שלך יעשה את העבודה – לא העוצמה של הקול

בהצלחה רבה!

מחכה לשיתוף שלך איך היתה ההשכבה...