ניתוח קצת שונה ופחות אופטימי (מתחילת המלחמה):
מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת מהוות נושאות מטוסים את עמוד השדרה של הצבא האמריקאי לצורך הקרנת עוצמה בעולם, ומאז מלחמת המפרץ השניה (2003) לא פעלו פה במזרח הים התיכון שתי נושאות מטוסים במקביל.
בנתיים, האייזנהאור וכוח המשימה שלה ירד דרומה, בתעלת סואץ, והוא צפוי להערך אי שם מחוץ לים האדום, בים הערבי או באוקיינוס ההודי. המשמעות של המצאות כוח משימה כזה ליד חופי מדינת אויב (אירן, או תימן לדוגמא) - ברור. המסר הוא: "יש לנו מקל גדול, ולא נהסס להשתמש בו".
על גבי נושאת מטוסים כזו בסביבות 90 מטוסים ערוכים ללחימה בשלל תרחישים (בעיקר עליונות אווירית והפצצות מדויקות), מסביבה עוד כמה פריגטות ומשחתות נושאות טילי שיוט ומתחת לגלים אורבת צוללת גרעינית, שקטה וחשאית שנושאת גם היא כמות דמיונית של טילי שיוט (יותר ממאה וחמישים כאלו).
נושאת המטוסים אמורה להיות מסוגלת לפעול בבטחה בלב ים, ולשגר משם עוצמת האש אדירה שמסוגלת להחריב תשתיות של מדינה מסדר גודל של לבנון ולפגוע פגיעה משמעותית גם במדינה גדולה ומצויידת יותר כמו איראן.
לא חסינה מפגיעה
האם זהו אכן המצב ומדובר בכוח שלא ניתן להתגבר עליו? לא בטוח בכלל. עקב אכילס של כל נושאת מטוסים הוא הפגיעות שלה. נושאת מטוסים גדולה ומגושמת. ניתן לאתר אותה בקלות באמצעים מכ"מים ולווינים. בבסיס דוקטרינת ההפעלה של נושאות המטוסים עמדה ההנחה שכוח המשימה שסביבה, והמטוסים שעליה, ישמיד כל איום ברדיוס 75 מייל (מרחק שמאפשר שיגור טילי ים-ים/ אוויר-ים).
ההנחה הזו תקפה כאשר מדובר באויב ימי או אווירי נושא טילים (יש לה גם הגנה לא רעה מפני צוללות, אבל פה באזור היא לא עומדת בפני איום שכזה). במתאר ה"קלאסי" של הפעלת נושאת מטוסים, היא נלחמת כנגד כוח משימה ימי של האויב (כמו קרב מידווי במלחמת העולם השניה) או מול חופי מדינת אויב שחסרה אמצעים לתקוף אותה בחזרה (כמו עירק או וייטנאם).
איומים חדשים
אבל שדה הקרב בזירה הימית השתנה. לוויינים, מל"טים, מערכות ל"א חופיות, מטוסי ביון נושאי מכ"מים ארוכי טווח ואמצעים אופטיים הפכו נחלתם של מדינות רבות. נושאת המטוסים איבדה את החשאיות היחסית שלה.
בטח באזורי ים צרים יחסית, כמו הים התיכון או המפרץ הפרסי, ניתן לאתר אותה בקלות יחסית. עוד גורם שקיים בחוף ומאיים על נושאות מטוסים הוא הטילאות המדויקת ארוכת הטווח, שמתבססת על לווייני מיקום או כזו המשוגרת מהחוף ויודעת לאתר לבדה את כלי השייט ולשדר תמונה אחורה למפקדה.
הסינים, למשל, פיתחו את ה-DF-21D וה-DF-26, טילים בליסטיים ייעודיים לפגיעה בנושאות מטוסים. בנוסף ישנם גם טילי שיוט לסביבה ימית, כמו היאחונט הרוסי, וכן רקטות מדויקות לטווחים של מאות קילומטרים, המשוגרות מהחוף. לאחרונה נוספו לארסנל טילים היפרסונים המשוגרים מכלי שייט או מטוסים. חלקם מיועדים ספציפית להיות Carrier Killers.
אמצעים נוספים שנכנסו לשימוש בשנים האחרונות, וביתר שאת במלחמת רוסיה - אוקראינה, אולי לא מסוגלים להטביע נושאת מטוסים, אולם מסוגלים לגרום לה (ולמטוסים שעליה) נזק רציני.
מל"טים מתאבדים, כשבמ"ים וכצב"מים הם כלים זולים, זמינים ובעלי יעילות מוכחת (תשאלו את הצי הרוסי בים השחור) בתקיפה של מטרות גדולות ואיטיות. התרחיש שבו מדינת אויב (נניח - איראן), מזהה נומ"ט בים, משגרת לעברה מטח טילי חוף ים, במקביל לתקיפת נחילי כש"במים ומל"טים מתאבדים - אפשרי בהחלט.
אסטרטגיה של מניעה
אחת הדרכים להקטין את היעילות של נושאת המטוסים היא למנוע ממנה להתקרב לטווח כזה ממדינת היעד. בצורה כזו שהמטוסים שעליה לא יוכלו לטוס, לתקוף ולחזור בבטחה. הסינים בנו סביב זה אסטרטגייה מלאה, הגורסת שכדי לנטרל את היתרון של אמריקה בנושאות מטוסים, יש למנוע מהן להתקרב לשטחה.
לאסטרטגיה הזו קוראים Anti-Access/Area-Denial, כלומר, שלילת היכולת של הנומ"ט להתקרב לחופי סין. אסטרטגיה זו פורסמה בשנת 2015 ומדגישה את ההגנה על רצועת הים שקרובה לסין- מים סין הדרומי, מיצרי טיוואן, ים סין המזרחי, הים הצהוב ועד ים יפן בצפון.
מול כל רצועת מימי החופים הזו קיימים איים ובסיסים אמריקאים (בפיליפינים, גואם ויפן המהווים איום על סין (בראייתה). המניעה תבוצע על ידי הרתעת הנומ"ט באמצעות הצבת טילים שמסוגלים לפגוע בה גם בטווחים מרוחקים מהחוף. השיגור ייתכן מהחוף, כלי שייט או כלי טיס. סין מקדמת גם בניית איים מלאכותיים בים סין הדרומי, המסוגלים, בין היתר, להוות בסיס קדמי לטילאות כזו.
אימוץ האסטרטגיה הזו המזרח התיכון
ייתכן שאיראן תאמץ את האסטרטגיה הזו ותפעיל אותה עוד לפני סין שפיתחה אותה במקור. לאיראן יש יכולת לפגוע בנומ"ט.
אמנם לאיראן אין חיל אוויר עם יכולת משמעותית וכלי השיט של הצי האיראני אינם מסכנים את הנומ"ט, אבל האיראנים מפתחים כבר שנים טכניקות ואמל"ח שיכול להיות אפקטיבי כנגד נומ"ט. כולל, כלי שייט קטנים שמסוגלים לתקוף בנחיל, כלי שייט מתאבדים נשלטים מרחוק, טילי חוף ים לטווחים שונים, ומל"טים מתאבדים. האיראנים כבר מתרברבים ברשתות שהם הטיסו מל"ט מעל נושאת המטוסים שנמצאת במפרץ וצילם אותה ללא ידיעתה. (רק שכרגע אין נומ"ט במפרץ וברור שמדובר בפייק).
איך נדע אם אסטרטגיית המניעה עובדת? פשוט מאוד. אם נושאת המטוסים תיכנס בקרוב למפרץ, בדיוק שלוש שנים לאחר שנושאת המטוסים האמריקנית האחרונה שפעלה במפרץ הפרסי (הנימיץ) עזבה אותו, נדע שהאמריקאים בטוחים מספיק בכוחם ולא חוששים להתקרב לחופי איראן.
אם לא, ייתכן שהם מורתעים. אם זה אכן המצב, ישנה סבירות שגם חיזבאללה, באמצעים דלים יותר, יוכל ליישם אסטרטגיה דומה במזרח הים התיכון. שמענו בנאומו של חסן נסראללה רמיזות לשימוש בטילי היאחונט כנגד כלי שיט אמריקאים.
האם שילוב אמצעי גילוי ותקיפה מודרנים יוכלו לבטל או לנטרל חלק מהיתרון המובנה של נושאת המטוסים? ייתכן שנגלה זאת בפרק הזמן המיידי.
מקור



Reactions: פסיסה, וואווווווווווווווווו, The White House ועוד 32 משתמשים35 //