פרק 46
"מה קורה, מה נשמע?" נכנס מוישה הביתה נסער. "היית צריכה לשמוע איזה צעקות חטפתי למטה מאחד השכנים!"
"מה, על מה?" נלחצת חני.
"סתם, התווכח איתי מי זה שמוריד את הזבל ומטפטף על כל הבניין".
"אנחנו".
"מה אנחנו?"
"סתם, צוחקת, ברור שלא אנחנו, מה הוא טען, שזה אנחנו?"
"בדיוק. הוא טוען שיש לו ראיות למרות שהטיפות הם רק מקומה שתיים..."
"ראיות? באמת ליצן..."
"ממש ככה, הבהרתי לו שאם הוא עצבני עליי על זה שהעזתי לחשוב לבנות, ולא היה נעים לו שהוא מנע את זה, אז שלא יפרוק את זה עליי..."
"אואה, קיצוני..."
"ואז הוא פתח עליי פה, שחבל לך על הזמן! אפרופו, אני מוריד את הזבל עכשיו, הריח של הטיטולים פה זוועה!"
"באמת חב... אוי, נו, מה? הרגע שטפתי! הפסיעות מהנעליים המלוכלכות שלך עוד מילא, אבל השקית מטפטפת לי על כל הסלון ופולטת דברים בלתי מזוהים, אתה לא רואה? טוב, נו נו, לא נורא!" מרגיעה חני, אוספת את הפריטים המבחילים ומעבירה סמרטוט על טיפות הגועל.
"מה קורה, מה נשמע?" נכנס מוישי הביתה נרגש. "היית צריכה לשמוע איזה מחמאות קבלתי למטה מהשכן גולוולד!"
"מה, על מה?" מסתקרנת חני.
"סתם, החמיא לי שאני נראה בן תיירה רציני".
"אתה?"
"מה את מתפלאת?"
"חלילה, סתם, צוחקת, ברור שאתה נראה בן תיירה, אבל מה הוא בא להגיד?"
"סתם להחמיא, אסור? אה, הוא גם החתים אותי על בנייה שהוא רוצה לעשות, הוא רוצה להוסיף חדר".
"אה, חח..."
"מה חח הוא רוצה שהחד... אה, אוי ויי, יש מצב שרק לכן הוא החמיא לי?"
"זה מה ש... לא משנה, חתמת לו?"
"כן, ואז הוא עוד יותר הרביץ שבחים על המידות שלי, שחבל לך על הזמן! קטע שלא אחז... מה קורה? את חיוורת נורא פתאום!"
"יש פססייעעוותת, אתתה עבררת לי בשטטיפפה..." מגמגמת חני בערפול, וצונחת מתעלפת היישר על צורת כפות הרגליים פרי יצירתן של גרביו של מוישי ברצפה הבוהקת.