דרוש מידע הספר רזי ניהר של אביגיל גדולד

זה משהו שלא הבנתי
הוא אמר להניח בחלון אני חושבת

איך זה בדיוק שולח אותות לעזרה?
ואם אין אף אחד באזור?

איש המלח של מיגל נשאר בכוונה או כאיתות לעזרה?- לא ברור

מי בדיוק הביא את אנשי המלח?

טורמאסו היה נשוי ל3 נשים? רחלינה, אמא של אסתהיה והפנתרה
שנה שלמה היתה הפנתרה בכפר החימר כשהיא מלכה???
ואיך היא תמיד יודעת מתי לרדוף אחרי לינאר? בכל פינה.

לינאר קצת תמימה לדעתי- לא חושדת ביונים השחורות? לא בודקת למה הטירה מלאה קולות? לא חושדת שעבדו עליה עם בעלה?
מצד שני כולם יודעים מלא אגדות והיא לא, גם כשזה קשור אליה.

ואיך הפריאטור שלה כ"כ עוזר לה בלי שהיא אילפה אותו? ומה היה סופו?
מי יסביר לבנות העמים איך לצאת מהמיכמש בעזרת איש המלח והספר?
על כך ועוד בספר החדש של אביגיל גדולד שיצא עוד 5 שנים בערך;)
וברצינות אם היא תפתור הכל עכשיו למה שתקנה את הספר הבא?
 
אולי אפשרי שדווקא בשל הייחוס של יהים, הזקן הכריח אותו לתת לרחלינה גט? (ובטוחני שישנה אפשרות לזקן לאכוף דבר שכזה)
או שלחילופין, נתן לה יהים גט על תנאי? לפי זמן או משהו? (כמו ב'אל תסתר' של ליבי קליין) ואז הגט נכנס לתוקף מעצמו והיא פשוט קיבלה אותו?
כתוב בפירוש שטורמסו אומר ללינאר שבזמן שהיא נולדה קרה 2 דברים: הנישואין שלו הסתיימו- משמע הוא נתן גט וביתו נפטרה
אולי אסתאיה קטנה בשנתון.
גם כאן כתוב במפורש שלינאר גדולה מאסתאיה וזה מוזכר לגבי הירושה שהיא תירש את טורמסו ולא אסתיאה כי היא הגדולה
מה היה הסוד הנורא מבחינת טורמסו? מה היה צפון בספר? אשמח להבהרות והערות.
להזכירך שאלטו נונגה מסיימת לקרוא כתוב בפירוש שנשאר לה עוד ערימת דפים לא קטנה לקריאה , היא לא קראה את הספר עד הסוף.. ולכן אנחנו לא יודעים את הסוד של המלך טורמסו יאבד מהרה


וחוץ מהכל- קראתי את הספר במשך שבועיים ימים! ספר מדהים ביופיו! ומאוד נהנתי שהעלילה מאוד בנויה היה המון רמזים מספר קודם שהשתלבו פה בצורה גאוניתת וזה מדהים!!
וגם לדעתי הרבה פחות אכזרי מהספרים הקודמים שלה, והרבה יותר רץ ומהיר
מהממם!!
 
יארו, אם אני לא טועה
ואולי המפלצות ישחררו את מי שהן תפסו או משהו כזה?
לכאורה על פי האגדה זה יקרה רק על ידי הקרן המושיעה.
נראה לי זה היה התירוץ של טורמסו, שהוא כאילו חוקר את הזהרורים בשביל להחזיר את טוהר.
למרות שזה ברור לכל שזה כבר לא מטרת חייו, והחיפוש והשימוש בזהרורים הוא לגמרי תאוות כח ושליטה.
אנחנו עוד לא יודעים כלום על הזהרורים וזה ספקלוציות חסרות בסיס.
יש מצב שעם אנשי המלח אפשר לשלוט על כל סוגי החיות המפלצתיות למיניהם? וגם על החבוצים?
כרגע רק טורמסו שולט עליהם, אולי........
וגם נראה שהתמלוצים התנהגו אליהם אחרת ממה שהם מתנהגים לזהרורי המלח. ללינאר ופיאגרו הם התייחסו מאוד יפה, הרימו אותם מעל המים והביאו אותם לחוף מבטחים שלא כמו ההתנהגות של התמלוצים עם הזהרורים אצל הראשלים, שמהם רק התרחקו.
כך אמר פיאגרו מפורש ללינאר לאחר מכן שבמקום לשרוף את התמלוצים אנשי המלח גרמו להם לעשות את רצונם, והוסיף שככל הנראה יש בהם סוד שאם יגלו אותו יתן להם יתרון על טרומסו.
וגם מה הסיפור של סבתא דוריאן????
מי היה החתן שלה? ולאן נעלם?
לא ידוע, ככל הנראה יתברר בהמשך.
היא רמזה המון בשירים על האח עם השיער הלבן והלב השחור והאח עם השיער השחור והלב הלבן- כוון לזקן אברהם ולטורמסו- למרות שעוד לא פורש בספר זה (למיטב זכרוני)
לא פורש ואין שום הכרח. לכאורה זה רמז מטרים להמשך הסיפור.
ושוב מתעתע כאן הענין של סוד שכולם יודעים וכאילו הוא מוסתר מאד.
מי בדיוק יודע?
לדוגמה: החתונה של לינאר כמו שכבר העירו הרבה שהיתה הסוד הגלוי הידוע ביותר בכפר החמר ואולי בשרשרת כולה...(מקווה שדייקתי)
לא נכון.
אם שניים לפחות שרו את השיר הזה איך יתכן שטורמסו שמר בהיסטריה את העותקים של ממלכת שמש ריח כוכבים ועשן (אין לי את הספר מולי אז סליחה שוב על חוסר הדיוק) ?????????
מה היה הסוד הנורא מבחינת טורמסו? מה היה צפון בספר? אשמח להבהרות והערות.
מה הקשר בין השיר לספר, מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים?
ולספר יש המשך שאלטו נוגה לא קראה וככל הנראה הסוד יתבאר בהמשך הסדרה.
ויש עוד שאלה ענקית שלפי דעתי קצת יצרה חור הגיוני בסדר התיאורים של טורמסו עם אמא של לינאר-
היא מספרת על כך שכשלינאר נולדה חוזי הכוכבים סיפרו לו על מושיעת בני אברהם שנולדה והוא נמלא מזה פחד (ממש כמו פרעה ומשה רבינו) אבל איך זה מסתדר כשבמקביל הוא היה נשוי לרחלינה, ולינאר נולדה להם?
כלומר - באיזה שלב בדיוק החוזים הודיעו לו שהמושיעה נולדה?
משהו פה היה מבלבל מידי
אחרי שהתגרש מרחלינה, והוא לא חשב שזו הילדה שנפטרה.
משהו מאוד לא ברור!!!
היום קראתי שוב את הספר וקלטתי אבסורד! כתוב שטורמסו היה מלך. הוא מלך יובל ולכן היה לקראת בחירות חדשות אותם עשו כל יובל. ובאותו זמן באו אליו החוזים בכוכבים וסיפרו לו שבאותו יום נולדה בת לוחמת אופל שהיא מביאת הגאולה ושמה לינאר. וכתוב שטורמסו עלה לשלטון כלינאר היתה בת שלוש.
מה אומרים?
ענין מה שהוא עלה לשלטון כשהיא היתה בת שלוש כבר נשאל פה וכן נתבאר בספר מלכות של שמש וכו' שהוא כבר מלך וצ"ע.
ראשלי זה גזע עליון למה שיתחתן עם מישהו נחות ממנו??
ועוד שגם אישתו השניה היא בת אברהם!
בני אברהם הם לא גזע נחות, רק הדת שלהם הופכת אותם לנחותים. (בשונה מבני העמים).
לגבי הכוח של אנשים המלח-
אביה של לינאר אמר להם שבשעת סכנה שיוציאו את האנשים ויעמידו אותם מולם.
יכול להיות שאם היתה מוציאה את אנשים המלח כשברחו מהחוביצים היה קורה עוד קסם.
טעות אמר שישימו אותם במקום בולט, לכאורה בשביל להתריע לאחרים, כשבאו אנשי הביצה אבה של לינאר שם את איש המלח שלו בולט.
לסיכום מכל השירשורים לגבי זהרורי המלח :
לזהרורי המלח, קסמים וכוחות מיוחדים שרובם עדיין לא ידועים.
המלך והפנתרה מודעים לכוח הזה ומשתמשים בהם באיזשהו דרך להחזיק כוח לעצמם.
לכאורה הזקן אברהם יודע גם, כך משמע בדיאולוג בינו לטרומסו . הפנתרה לכאורה איננה מודעת לאיזה סוד כלשהו.
אין זה קשור לסוד אנשי המלח שמשמע שהוא נפרד.
 
השבוע סיימתי לקרוא את רזי ניהר. אני חייבת לציין שקודם כל, לא הפריעו לי בכלל שלל הספוילרים שפיזרו פה, אולי חוץ מהספויילר שטורמסו הוא אבא של לינאר. כי הרבה דברים היו שם חדשים לגמרי.
בנוסף, לגבי רף האלימות. לדעתי בספרים הקודמים האלימות היתה קשה יותר, הפעם האלימות היתה נסבלת יותר לדעתי, אולי בגלל שלא בכל משפט שני היא הזכירה דם, ואולי בגלל שלינאר עצמה עברה כל כך הרבה תהפוכות, שהאלימות מסביב לא היתה העיקר.
האמת היא שרוב הספר לינאר קופאת מקור ואני רועדת ביחד איתה. התיאורים המפורטים על הקור, הרוחות, הבגדים הרטובים, הטביעה שלה בים הנהי האינסופי ולעומת זאת השמיכה החמה באחוזה, האש שהדליקה באחוזה, והתיאורים על החלונות שהיא פתחה דרכם הגיע הקור, הכל כל כך מוחשי וחזק, זה גאוני לדעתי.
והסוף - כל כך התרגשתי מהסוף, שקראתי שוב ושוב ושוב.
היה כאן דיבור על כך שהספר הנוכחי הוא רק רע ורק דברים רעים קורים בו והכל הולך לא בסדר. אני דווקא יצאתי עם תחושה מרוממת מהספר. הרגשתי בדיוק הפוך. יש כל כך הרבה דברים שמתבהרים וכל כך הרבה דברים טובים שקורים ובמיוחד הסוף המרגש.
הפגישה של לינאר עם פיאגרו, הפגישות שלה עם דמויות מהעבר שעוזרות לה והיא להן, העמידה האיתנה שלה מול אסתאיה והפנתרה ובמיוחד מול טורמסו, זה היה ממש להתמוגג!
ובכלל, כל מה שקרה במצודה עם החלונות השקופים מדהים בעיני.
בקיצור מאוד מאוד אהבתי את הספר הזה. קניתי אותו ברגשות מעורבים בעקבות המשוב השלילי שנשב מבין השורות של כמה ניקים פה, אבל הכל התהפך לטובה.
אני מצפה בקוצר רוח לספר הסיום ומקווה שאביגיל גדולד לא תתעסק עם משהו אחר בינתיים, ולא תשאיר אותנו במתח.
אגב מצחיק, בסוף הספר, בתודות, היא כותבת שקוראים כתבו לה... אני תוהה, מי הקוראים ואיך בדיוק כתבו לה? אין שום כתובת מייל בספר ושום דרך להתקשרות. פה בפרוג ניסינו המון לבדוק איך אפשר לשלוח לה מסרים ולא העלנו דבר בחכתנו. אז מי הקוראים העלומים שכתבו לה?
ולדעתי, אביגיל גדולד נמצאת כאן איתנו בפרוג, קוראת הכל ולא מזדהה. אוקי, זכותה. אז אני מנצלת את הבמה כאן כדי לכתוב לך אביגיל, קודם כל ישר כח על הספר. אני רוצה לומר לך שאני בדרך כלל לא סובלת תיאורים ארוכים של נוף ומזג אויר ועוד, אני אוהבת תכל'ס, התקדמות בעלילה. אבל אצלך, התיאורים הם כל כך חלק מהעלילה שאי אפשר לוותר עליהם בשום אופן. העולם שבנית כל כך מושלם, כל כך מרתק, כל כך מנחם. למה מנחם? כי ההקבלה לעולם שלנו היא ברורה ואני ביחד עם לינאר והזקן אברהם וכל לוחמי האופל ובני אברהם מצפה מאוד למשיח, לגאולה, לגאולת העמים ולקרן המושיעה וגם למנגינה הקסומה של שירת הלוויים. הצלחת להכניס אותי לגמרי לתחושה הזאת של ציפיה עמוקה והשתוקקות לזמן הזה, בו הממלכות יהיו מתוקנות יותר, אח איזו אידיליה.
בבקשה תכתבי מהר את הספר האחרון בסדרה, אבל בבקשה, אני יודעת שתמיד בסופים של כאלה ספרים, הסופים הם מאוד קצרים, הכל נסגר מאוד מהר, כמו למשל אצל פדהאל של מיה קינן ואין בכלל זמן להתענג על הסוף הנפלא. בבקשה ממך אל תעשי לנו את זה. תני לנו להינות מהסוף לפחות כמו שסבלנו מרשעותם של אנשי הביצה, עם תיאורים מפורטים כמו שרק את יודעת וגם קצת חלון לעתיד.
ובכל מקרה, אם אביגיל לא כאן, שמישהו ימסור לה את כל המסרים האלה. לדעתי זה חשוב לפרגן לה, היא כתבה ספר ממש מוצלח לדעתי.
 
כיף לקרוא את התגובה שלך!
אצלנו במשפחה קוראים כבר פעם שלישית את כל הספרים שיצאו עד כה.
יש בהם משהו מהפנט. כמו שכתבת התיאורים מכניסים לאווירה.
מצטרפים לבקשה של סיום מענג! כל כך נכון!
הרבה מהטעם של ממלכה במבחן הלך לנו בגלל הסיום הדחוק (גם באל חזור)
אחרי כל כך הרבה סבל מפורט חייבים תיקון מפורט!!!!!!!!!!
ראוי לשבח בהקשר זה הספר סלמנדרה שנותן סיום מרגש ומחייה.
 
ואו
איזה ביקורת יפה. כל מילה נכונה.
לדעתי הסוף היה קצת מדי רומנטי..
רחוק מזה...היא מאד מאופקת, א. גדולד, ובצדק. זה ספר שמתפרסם לקהל יעד מגוון.

ולגבי הפרק שמתחיל בשיחה של אברהם עם טורמסו- הזכיר לי, קצת, להבדיל, יציאת מצרים. להבדיל.
 
ראוי לשבח בהקשר זה הספר סלמנדרה שנותן סיום מרגש ומחייה.
גם שם זה קצר מדי לטעמי. היה ראוי שיכתב פרק כפול על הסיום המרגש, איך הוא פוגש את ההורים שלו אחרי הכל ואיך השליט של האי ההוא נופל. נכון שזה מובן מאליו, אבל זה נותן לנו להתענג על הסוף.
 
רחוק מזה...היא מאד מאופקת, א. גדולד, ובצדק. זה ספר שמתפרסם לקהל יעד מגוון.

ולגבי הפרק שמתחיל בשיחה של אברהם עם טורמסו- הזכיר לי, קצת, להבדיל, יציאת מצרים. להבדיל.
כל הקטע שהיא מספרת לו על זה שאבא שלה הוא טורמסו..
אבל הספר בכללי מדהים.

ויש לה טעות בספר
כשלינאר מצאה את הספר "מלכות של שמש וירח" בעליית הגג היה כתוב שהיא חיפשה את מחבר הספר ובסוף היא ראתה שכתוב למטה בכתב נמלים - הסנדלר היחף
ובכריכה של הספר שהייתה בספר השני זה היה כתוב בכתב ברור וגדול..
 
חייב לכם הרבה תודה, בזכותכם נודע לי שיצא לאור הספר הזה, ורק כעת הזדמן לי לקרוא אותו.
כיף לקרוא את כל הדיונים למעלה, מחכימים ומרתקים.

רק שאלה קטנה:
כולם יוצאים מתוך נקודת הנחה שלינאר היא אכן ביתו של טורמסו.
עד כמה שאני זוכר, (הספרים לא אצלי). טורמסו מתבסס על דמיונה המפליא לרחלינה בכדי לקבוע את זה.

אוקיי,

ומי אמר מי אבא שלה?

כאילו, יש סיכוי שהתינוקת ההיא אכן מתה, ולינאר נולדה לאחר שרחלינה התחתנה עם איספאהל?

זה קצת 'צפוף' מבחינת השנים, אם כי בשום מקום (כמדומני) לא מוזכר גילה המדויק של לינאר (מלבד דברי טורמסו, כי התחתן לפני 18 שנה עם רחלינה, מה שלפי התיאוריה שלי מעיד רק על היות לינאר באזור גיל 16 בערך (כשנה עד ללידת התינוקת, וכשנה עד לידתה - מאז שהתחתן טורמסו עם רחלינה)).
וכמדומני, שכשהתינוק מת מקילים שלא להמתין שנתיים בין בעל לבעל.
יש סיכוי לתיאוריה הזו או שפשוט לא שמתי לב למשהו?

תחושה אישית:
היה חסר לי מאוד הדר המלכות המצופה ממי ששולט ביד ברזל תקיפה כל כך, אולי זה הרף הגבוה של מ. קינן, אבל בכל זאת, למה טורמסו צריך לרדוף בעצמו אחרי לינאר כשהיא בורחת במעבים המעופשים? המלכה מסתובבת ברחובות ובשדות כאחרונת אנשי הביצה? והנסיכה נשלחת לשליחות עלומה בעצמה? איפה כל השלישים, הסגנים, אנשי החצר, ושאר בעלי שררה שאמורים להסתובב בכל חצר מלוכה? לאורך כל הספר, על תיאוריו הציוריים והמוחשיים, אין ולו מילה אחת על איזשהו הוד והדר סביב המלכות - היה לי ממש חסר.

כמובן, מצטרף גם לשירות ותשבחות, ספר מדהים, מענג ומופלא, ש'גנב' לי כמה וכמה שעות טובות, והרבה דפיקות לב בכל עת שגיליתי את מפלס הדפים בצד השמאלי הולך ותם בטרם עת.

היה ברוך, ורוח הממלכות ישאוך במהרה (או משהו כזה, לא זוכר בדיוק...)
 
חייב לכם הרבה תודה, בזכותכם נודע לי שיצא לאור הספר הזה, ורק כעת הזדמן לי לקרוא אותו.
כיף לקרוא את כל הדיונים למעלה, מחכימים ומרתקים.

רק שאלה קטנה:
כולם יוצאים מתוך נקודת הנחה שלינאר היא אכן ביתו של טורמסו.
עד כמה שאני זוכר, (הספרים לא אצלי). טורמסו מתבסס על דמיונה המפליא לרחלינה בכדי לקבוע את זה.

אוקיי,

ומי אמר מי אבא שלה?

כאילו, יש סיכוי שהתינוקת ההיא אכן מתה, ולינאר נולדה לאחר שרחלינה התחתנה עם איספאהל?

זה קצת 'צפוף' מבחינת השנים, אם כי בשום מקום (כמדומני) לא מוזכר גילה המדויק של לינאר (מלבד דברי טורמסו, כי התחתן לפני 18 שנה עם רחלינה, מה שלפי התיאוריה שלי מעיד רק על היות לינאר באזור גיל 16 בערך (כשנה עד ללידת התינוקת, וכשנה עד לידתה - מאז שהתחתן טורמסו עם רחלינה)).
וכמדומני, שכשהתינוק מת מקילים שלא להמתין שנתיים בין בעל לבעל.
יש סיכוי לתיאוריה הזו או שפשוט לא שמתי לב למשהו?

תחושה אישית:
היה חסר לי מאוד הדר המלכות המצופה ממי ששולט ביד ברזל תקיפה כל כך, אולי זה הרף הגבוה של מ. קינן, אבל בכל זאת, למה טורמסו צריך לרדוף בעצמו אחרי לינאר כשהיא בורחת במעבים המעופשים? המלכה מסתובבת ברחובות ובשדות כאחרונת אנשי הביצה? והנסיכה נשלחת לשליחות עלומה בעצמה? איפה כל השלישים, הסגנים, אנשי החצר, ושאר בעלי שררה שאמורים להסתובב בכל חצר מלוכה? לאורך כל הספר, על תיאוריו הציוריים והמוחשיים, אין ולו מילה אחת על איזשהו הוד והדר סביב המלכות - היה לי ממש חסר.

כמובן, מצטרף גם לשירות ותשבחות, ספר מדהים, מענג ומופלא, ש'גנב' לי כמה וכמה שעות טובות, והרבה דפיקות לב בכל עת שגיליתי את מפלס הדפים בצד השמאלי הולך ותם בטרם עת.

היה ברוך, ורוח הממלכות ישאוך במהרה (או משהו כזה, לא זוכר בדיוק...)
אם תפתח את הספר הראשון, תראה שבפרולוג רחלינה מגיעה עם התינוקת לאיסאפל ואומרת לו שהיא רוצה לקרוא לה לינאר. איספאל מבטיח לה שהוא יתייחס אליה כאילו היתה בתו.
חוץ מזה לטורמסו יש תמונה שלו עם רחלינה ועם לינאר ושם רואים את הדימיון.
לגבי הוד המלכות מסביב לטורמסו, גם לי לא היה ברור הקטע הזה. למה הפנתרה ממשיכה לרדוף אחרי לינאר בעצמה ואיפה כל השרים מסביב? למה למשל הפנתרה לא שולחת מישהו לרצוח את לינאר, זה הרי כל כך פשוט, לא צריך לחדור לה לחדר ולחנוק אותה, מספיק להרעיל את האוכל, בקיצור... אין לזה הסבר.
 
תחושה אישית:
היה חסר לי מאוד הדר המלכות המצופה ממי ששולט ביד ברזל תקיפה כל כך, אולי זה הרף הגבוה של מ. קינן, אבל בכל זאת, למה טורמסו צריך לרדוף בעצמו אחרי לינאר כשהיא בורחת במעבים המעופשים? המלכה מסתובבת ברחובות ובשדות כאחרונת אנשי הביצה? והנסיכה נשלחת לשליחות עלומה בעצמה? איפה כל השלישים, הסגנים, אנשי החצר, ושאר בעלי שררה שאמורים להסתובב בכל חצר מלוכה? לאורך כל הספר, על תיאוריו הציוריים והמוחשיים, אין ולו מילה אחת על איזשהו הוד והדר סביב המלכות - היה לי ממש חסר.
לגבי הוד המלכות מסביב לטורמסו, גם לי לא היה ברור הקטע הזה. למה הפנתרה ממשיכה לרדוף אחרי לינאר בעצמה ואיפה כל השרים מסביב? למה למשל הפנתרה לא שולחת מישהו לרצוח את לינאר, זה הרי כל כך פשוט, לא צריך לחדור לה לחדר ולחנוק אותה, מספיק להרעיל את האוכל, בקיצור... אין לזה הסבר.
אם יורשה לי
בנוגע לטורמסו מתואר המון הדר (כמו בהתחלת הקשר ביניהם יש המון תיאורים ובמעמד ההכרה של לינאר גם וכו') אבל מתואר גם המון אובססיביות ומעקב צמוד אחרי כל דבר שנעשה בשלטונו.
תוסיפו לזה את העובדה שמדובר במשפחה שלו.
2. אם הבנתי נכון טורמסו מודע למי היא הפנתרה ובכל זאת התחתן איתה, כמו כן הוא לא מתייחס אליה במידי הרבה 'כבוד' כשהיא באה לחרוץ את דינה של רחלינה הוא די מסלק אותה מהחדר... אז לדעתי היא מפחדת מאוד להרוג אותה כי יש כאן מאזן אימה שבו טורמסו יתנקם בה על זה. נסיונות ההרעלה? לדעתי היתה זורקת את זה על איסתאיה שגם לה יש אינטרס...
 
אם יורשה לי
בנוגע לטורמסו מתואר המון הדר (כמו בהתחלת הקשר ביניהם יש המון תיאורים ובמעמד ההכרה של לינאר גם וכו') אבל מתואר גם המון אובססיביות ומעקב צמוד אחרי כל דבר שנעשה בשלטונו.
תוסיפו לזה את העובדה שמדובר במשפחה שלו.
2. אם הבנתי נכון טורמסו מודע למי היא הפנתרה ובכל זאת התחתן איתה, כמו כן הוא לא מתייחס אליה במידי הרבה 'כבוד' כשהיא באה לחרוץ את דינה של רחלינה הוא די מסלק אותה מהחדר... אז לדעתי היא מפחדת מאוד להרוג אותה כי יש כאן מאזן אימה שבו טורמסו יתנקם בה על זה. נסיונות ההרעלה? לדעתי היתה זורקת את זה על איסתאיה שגם לה יש אינטרס...
אם תשווה בין ממלכה במבחן לבין הספר הזה, אתה תראה הבדלים מאוד משמעותיים מבחינת הדר המלכות. על איסתרק ממש חשים שהוא מלך, למרות כל העניינים הפרטיים שאופפים אותו. אצל טורמסו זה מרגיש כאילו הוא סוג של גביר באיזה מקום, לא יותר מזה. נכון שיש לו איזה רוני או בהוני שמתייחס אליו ביראת פחד ממש, אבל זה לא בגלל שהוא מלך, אלא בגלל שזה טורמסו. גם אם טורמסו היה סתם גביר אז היחס היה שווה. כלומר אין הבדל משמעותי בין טורמסו שהוא נניח גביר או טורמסו שאמור להיות מלך.
הפנתרה אמורה להיות מלכה, אבל היא לא מתנהגת כמלכה בכלל.
אולי על אסתאיה אפשר לומר שהיא נסיכה, אבל גם לא ממש. בקיצור, אמנם זה לא ממש מפריע לעלילה, אבל זה כן משהו שתהיתי עליו תוך קריאת הסיפור.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

בס"ד

ערב פסח תשפ"א

בחוץ אוירה חגיגית.
מזג האויר מקפל בכנפיו ניצני אביב, שולח קרני שמש חמימות.
החנויות משנות את צורתן ומתמלאות במוצרים שעומדים על המדף רק תקופה קצרה מדי שנה.
אווירה של פסח. של ניקיון והתחדשות.

פסח הוא חג מאתגר עבור רבות מאיתנו.
אנחנו רוצות לכבד אותו במעדנים. במאכלים מיוחדים ומגוונים, אבל יד הכשרות מגבילה אותנו.
לפעמים אני מדמיינת מנה מרשימה בראש, אבל כשאני מנסה להוציא אותה לפועל עם חומרי הגלם
של פסח, הופך הדמיון למשהו לא מחמיא במיוחד. לפעמים אני צוחקת לנוכח התוצאה. אבל לפעמים,
מתוסכלת ממנה.

במשך שנים לא מעטות ניסיתי להכין המון מנות שעמדו לי בראש. אלתרתי מפה ומשם. לפעמים
התוצאות אכזבו, כאמור, אבל לא מעט הן הפתיעו אותי מאוד, כמו גם את הסועדים, ולטובה.
חשוב לי להוציא מנות טובת ומרשימות גם בפסח. וזה אפשרי. כל אחת במסגרת חומרי הגלם
העומדים לרשותה על פי חומרות הפסח של משפחתה.

במטרה להנגיש מתכונים מוצלחים הוצאתי את החוברת הזו שמצטרפת לאחותה המבוגרת ממנה
שהופצה לפני חמש שנים.

בחוברת, מתכונים מכל הסוגים, מתוקים, וגם כאלו שלא. עוגות, קינוחים, מנות עיקריות ותוספות.
המתכונים כולם פרי פיתוח שלי. חלקם ניסיתי מספר פעמים עד שהגעתי למתכון מדוייק ומוצלח.
התמונות, חלקן שלי וחלקן אילוסטרציה בלבד. אבל תמיד משקפות מציאות קרובה מאוד לתוצר
שמניב המתכון.

כאן המקום להודות מעומק הלב לגרפיקאית המוכשרת צירי הולנדר שנענתה בחפץ לב ולקחה על
עצמה את פרוייקט עיצוב החוברת למרות ועל אף לחץ הזמן ועבר פסק. תודה צירי, תבורכי משמים!

החוברת מופצת חינם וניתן להעביר אותה הלאה בשלימותה.

מאחלת לכולן חד פסח כשר ושמח
ושנזכה בקרוב לביאת גואל צדק ולאכול מן הזבחים.



הרעיון להוציא חוברת חדשה ומורחבת השנה עלה ברגע האחרון ממש.
לפיכך, מראש, קבלו את התנצלותי על טעויות הקלדה שמן הסתם תמצאו בה.
שלום וברכה,
ברצוני לברר בשביל מכרים-

אנו מנסים לאתר אנשים שרכשו דירה בפרויקט מגורים בעיר נתניה לפני כשנתיים במסגרת מודל התשלום ‎7/93.

מדובר בדירות חדשות שנרכשו “על הנייר”, כאשר בשלב הרכישה שולמה מקדמה של כ-7% ממחיר הדירה, והיתרה אמורה להיות משולמת לקראת מסירת הדירה (כ-93% מהסכום).

הרכישה בוצעה דרך מתווך שליווה את העסקה, ובמסגרת השיווק הוצג לרוכשים כי הרכישה היא על מנת למכור את הזכויות בדירה לפני המסירה.

המתווך גבה על השרות הזה כ-100K תוך התחייבות (לצערנו ללא כל תיעוד/ חוזה) שהוא ימצא קונה לדירה לכשתהיה מוכנה, והרוכשים יגזרו קופון של כמה מאות אלפים (ההפרש בין הדירה על הנייר לדירה המוכנה)

והנה- מתקרב זמן התשלום הסופי- והמתווך מודיע שהוא עשה כל מאמץ אך לא הצליח למכור את הדירה, מה שמשאיר את הרוכשים להתמודד לבד עם הצורך לשלם/למצוא קונה, בתוספת ההפסד העצום של הכסף שהוא גבה מהם ללא כל תמורה.

הבנו שישנם עוד קונים רבים שנפלו בפח...

המטרה שלנו היא ליצור קשר עם רוכשים נוספים כדי:
• להבין האם קיימים מקרים נוספים עם מאפיינים דומים
• להחליף מידע בין הרוכשים
• ולבחון אפשרות להתייעצות משפטית משותפת במידת הצורך

אם אתם:
• רכשתם דירה בפרויקט מגורים בנתניה לפני כשנתיים במסגרת עסקת ‎7/93
• נכנסתם לעסקה דרך מתווך שהציע ליווי או סיוע במכירת הדירה לפני המסירה
• או שאתם מכירים מישהו שנמצא במצב דומה

נשמח מאוד שתכתבו כאן, או שתשלחו מייל לכתובת: shenbituach ואז שטרודל ג'ימייל וכו'

בשורות טובות

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

אז אחרי שנבלעתי עמוק בתוך קרביה של מפלצת הזוהר הספרותית שהיא "רזי נאאר" ושרדתי כדי לספר. התיישבתי לכתוב את הגיגיי על היצירה הזו, כן - מדובר ביצירת אמנות של ממש.

עם מעט מאוד כללי כתיבה פורמליים, תוך ריקוד עוועים בין ז'אנר, חלום וחזיון נרקמה עלילה מתוחכמת, לא צפויה ועל אף כל הרוע שנשפך ממנה - מלאת רגש.

איך מסכמים מעל אלף עמודים? לא מסכמים.
אבל הנה כמה נקודות שצפו לי במהלך הקריאה -

בין הקוראים עלתה לא פעם השאלה, מהו הרקע לסיפור? זו פנטזיה, עם נגיעות אימה, המשלבת שפע של אלמנטים, מפלצות, רוחות, כוחות על, פורטלי מעבר, קסם ועוד.
אך אין לו תשתית היסטורית מוכרת, והוא גם אינו אלגוריה לפחות לא באופן ברור. (יהיו שיחלקו, אשמח להבין במה הוא אלגורי)
עם זאת, נראה כי העלילה מרפררת לעשרת השבטים האבודים, "הרי החושך" המוזכרים בה לא פעם, נהר המשליך אבנים (רמז לסמבטיון?)
זה יכול ליישב את המונח "בני אברהם" ואת הסימובליזם היהודי השזור לאורך הספר, נוגע ולא נוגע.

הכתיבה עצמה - מופתית, חושנית כמעט. שואבת לתוך תיאוריה הסבוכים את כל כולך, כמעט ניתן להרגיש על קצה הלשון את טעם הקפה, להצטמרר מהקור המקפיא של סופת האימים ולחוש את מקלה האכזרי של המשכילה בין האצבעות.

אגב, אכזרי - הספר רווי בתיאורי אלימות וסדיזם, בחדות וצבע שחוצה מעט את הגבולות המוכרים לנו בספרות החרדית. לא, לא כמו יונה ספיר.
האלימות מתוארת, נוטפת, ניגרת, ננעצת.

התפאורה של העלילה היא אפוקליפטית, אפלה לחלוטין. עונת חורף קודרת משתרעת לאורכה.
היא משתדלת להיות טראגית ככל האפשר, אבדן ואבל ניבטים מכל פינה עד כדי קושי אמיתי בקריאת קטעים מסוימים.
הרוע בספר הוא רוע מוחלט, ללא קונפליקט, סיפור הרקע של הנבל לא נועד כדי לעורר אמפתיה בקרב הקוראים ואין אף צדיק בסדום.

גיבורת הספר, למודת הסבל, מביאת הישועה, סמל התקווה - הלא היא לינאר, היא דמות שניתן להזדהות איתה, בעלת כוחות על - אך לא "כל יכולה" היא משלבת בתוכה חוסן גדול ורגש עז, הנסחט עד קצה גבול יכולת הצער שלה, ומעבר לו. ללא סתירה. התחושה היא שבאשר היא תלך במסעה המפותל - נלך עמה בנאמנות ובאהדה.

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו - טורמסו הנוכחי, מבני אברהם - ילד, מעט סוציופת שגדל להיות התגלמות הרוע האנושי, אשר ביכולותו לשים קץ לסבלם של עמים שלמים - בוחר באכזריות חסרת תקנה. לבד מהפרעה אמיתית עמה נולד - סיפורו של יהים הקטן אינו משכנע במיוחד ביחס למבוגר שנהיה.

הדבר הבולט ביותר בספר, הוא המקוריות שלו. היכולת להפתיע אותנו מחדש עם טוויסטים חדים, עליות ומורדות בלתי צפויות ורכבת הרים רגשית ולעיתים גם פיזית ממש.

"גבירתי גברת גדולד, הואילי נא להמשיך לכתוב במרץ ובחמלתו הספר הבא יצא במהרה"
על החתום -
נאמני הזקן.
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  8  פעמים
למעלה