דרוש מידע הספר רזי ניהר של אביגיל גדולד

איך אדם לא מוכר וממעמד כביכול נחות יותר עולה לשלטון.
לכאורה לא ידעו שהוא בן אברהם, הרי המראה שלו ראשלי.
היום קראתי שוב את הספר וקלטתי אבסורד! כתוב שטורמסו היה מלך. הוא מלך יובל ולכן היה לקראת בחירות חדשות אותם עשו כל יובל. ובאותו זמן באו אליו החוזים בכוכבים וסיפרו לו שבאותו יום נולדה בת לוחמת אופל שהיא מביאת הגאולה ושמה לינאר. וכתוב שטורמסו עלה לשלטון כלינאר היתה בת שלוש.
מה אומרים?
ההסבר היחיד יכול להיות שמדובר בשני מלכים- המלך שמלך יובל הוא הקודם בשושלת טורמסו שאותה המשיך אביה של לינאר כשהיא הייתה בת שלוש.
ואם נכתב שזה טורמסו השביעי- אולי הייתה זו טעות...
התמיהה היחידה שנותרה זה התיאור בספר על כך שהוא היה מלך לפני שהתחתן עם רחילינה - כשחקר את יארו. אפשר לומר שאולי הוא כונה כך בספר לאחר שהיה מלך (בעתיד) או שלאביגיל גדולד יש הפתעה אחרת...
בכל מקרה לפי זה שכשלינאר הייתה בת שמונה הייתה זו השנה החמישית למלכותו אפשר להבין שההמלכה שלו (לפחות באופן רשמי) הייתה לאחר שלינאר נולדה.
 
לכאורה לא ידעו שהוא בן אברהם, הרי המראה שלו ראשלי.
זה לא יכול להיות כי אם כן הוא היה מפחד להגיד שלינאר היא הבת שלו!
נראה לי שהוא פשוט לקח את המלוכה בכוח אולי אחרי שהוא למד לשלוט על היצורים או שהוא באמת התחתן עם מישהי מהשושלת (נראה לי שמוזכר בספר משהו כזה בטקס קבלת הפנים עם המלכה שמשוטטת בממלכת המתים או משהו בסגנון)
 
נראה לי שהוא פשוט לקח את המלוכה בכוח אולי אחרי שהוא למד לשלוט על היצורים או שהוא באמת התחתן עם מישהי מהשושלת (נראה לי שמוזכר בספר משהו כזה בטקס קבלת הפנים עם המלכה שמשוטטת בממלכת המתים או משהו בסגנון)
לא סותר.
השאלה שלה הגבתי הייתה איך אדם לא מוכר וממעמד נחות כביכול עולה לשלטון.
העובדה שהוא בן אברהם כתובה בפירוש- הוא יהים שסיפורו פורט, המראה שלו לאחר המפגש עם המפלצת שבתוכה כלוא טוהר היה ראשלי לגמרי ככה שלא יכלו לדעת שהוא מגזע נחות לטענתם.
וכשהוא אמר שלינאר היא ביתו הוא סיפר שהתחתן בעבר עם אישה ש"התגלתה כנמושת נאמנים" ככה שהוא לא חשף את זה שהוא בן אברהם לעיני האומה.
 
לא סותר.
השאלה שלה הגבתי הייתה איך אדם לא מוכר וממעמד נחות כביכול עולה לשלטון.
העובדה שהוא בן אברהם כתובה בפירוש- הוא יהים שסיפורו פורט, המראה שלו לאחר המפגש עם המפלצת שבתוכה כלוא טוהר היה ראשלי לגמרי ככה שלא יכלו לדעת שהוא מגזע נחות לטענתם.
וכשהוא אמר שלינאר היא ביתו הוא סיפר שהתחתן בעבר עם אישה ש"התגלתה כנמושת נאמנים" ככה שהוא לא חשף את זה שהוא בן אברהם לעיני האומה.
היא הנותנת;)יש נמושת נאמנים ראשלית??
 
היא הנותנת;)יש נמושת נאמנים ראשלית??
אם הוא התחתן עם בת אברהם זה מחייב שגם הוא כזה?
"נמושת נאמנים" לא תתחתן עם מישהו שהוא לא בן אברהם בודאות אבל א. הראשלים לא בטוח יודעים את זה. ב. זה לא מופרך לחלוטין... וגם לא בטוח שכל נאמן היה ויהיה כזה מרגע לידתו עד רגע פטירתו.
 
אם הוא התחתן עם בת אברהם זה מחייב שגם הוא כזה?
"נמושת נאמנים" לא תתחתן עם מישהו שהוא לא בן אברהם בודאות אבל א. הראשלים לא בטוח יודעים את זה. ב. זה לא מופרך לחלוטין... וגם לא בטוח שכל נאמן היה ויהיה כזה מרגע לידתו עד רגע פטירתו.
ראשלי זה גזע עליון למה שיתחתן עם מישהו נחות ממנו??
ועוד שגם אישתו השניה היא בת אברהם!
 
היא הנותנת;)יש נמושת נאמנים ראשלית??
יש ראשלים שעוזרים לנאמנים ותומכים בהם.
ראשלי זה גזע עליון למה שיתחתן עם מישהו נחות ממנו??
כי הוא גם לא ראשלי. וכנראה עם אמא של איסתאה טורמסו לא סיפר לה שהוא בן אברהם.
ועוד שגם אישתו השניה היא בת אברהם!
שאת זה כנראה איש לא יודע.
 
1 יש ראשלים שעוזרים לנאמנים ותומכים בהם.

2 כי הוא גם לא ראשלי. וכנראה עם אמא של איסתאה טורמסו לא סיפר לה שהוא בן אברהם.

3 שאת זה כנראה איש לא יודע.
1 נכון אבל הם לא הופכים לנאמנים בעצמם! הם רק עוזרים להם בגלל אינטרסים שלהם!!!
2 יכול להיות אם כי זה לא כ"כ מסתדר עם זה שהם היו משפחת הנאמנים הכי מפורסמת בראשל קשה מאוד להסתיר זהות כשאתה בן למשפחה מפורסמת כל כך!!!
3 נכון באמת כתוב בספר שהיא התאמצה להסתיר את זה וצבעה את השיער וכ"ו
(נראה לי הסופרת בעצמה לא האמינה איזה פלפולים יעשו מהספר שלה מדהים;);))
 
2 יכול להיות אם כי זה לא כ"כ מסתדר עם זה שהם היו משפחת הנאמנים הכי מפורסמת בראשל קשה מאוד להסתיר זהות כשאתה בן למשפחה מפורסמת כל כך!!!
אבל, הוא חוזר לראשל אחרי מסע ארוך שבו הוא הלך להציל את אחיו טוהר ואז הוא מוצא את הקרן המושיעה וחוזר במראה אחר לחלטוין מאיך שהוא יצא.
כך שאף אחד לא היה אמור לדעת מי הוא, אם יש לו מראה ראשלי מובהק והוא לא היה בראשל כ"כ הרבה זמן.
 
טוב גמרתי עכשיו את הספר והוא ממש, אבל ממש ממש יפה!!
חוץ מהקטע של הגרמי השמים והע"ז למיניהם, וכמות האגדות שלא כל כך הבנתי למה זה מפתיע אותם, נשמע שבמחשבה שלהם העולם שהם חיים בו הוא רגיל, ולכן לא להאמין לרוח המשאלות..
העולם ההוא הוא דמיוני, יש בו כוחות על מהסגנון הכי לא טבעי שבעניין, והם עדיין מקבלים את זה כמשהו הזוי..

הספר פשוט בנוי האומנות שאין דומה לה!

קצר קצר קצר, חבל שהוא לא כפול עמודים..
אם היא תכננה את כל העלילה פה כבר מהספר הראשון, היא פשוט גאון נדיר יותר!
הייתי חיבת לכתוב את זה עכשיו אני אלך לקרוא את כל הדיונים פה..
 
גם אני ממש אהבתי את הספר :)
לגבי השאלות:

א. אני שלחתי לה מייל, השגתי אותו בדרך לא דרך....
לא יודעת אם מותר לי לשתף פה, אולי איכשהו בפרטי.
ב. לינאר באמת קצת נהייתה חיוורת, אבל לדעתי זה מכוון לגמרי - זה חלק מהאווירה ה"חורפית" והאפילה שמלווה את כל הספר. לדעתי בספר הבא היא תחזור לעצמה.
ג. היונה השחורה היתה ממש צפויה, מסכימה איתך לגמרי....
ד. אולי כדי שהן יוכלו לצאת ממצודת הזכוכית? היא שלחה להן גם את איש המלח של מיגל, אולי היא קיוותה הן יצליחו לפענח את היציאה החוצה.
ה. ממש עצוב על השמיעה שלה :( (אגב שמיעה, מטי וקטי הן דמויות אייקוניות, ממש אהבתי אותן) אני ממש מקווה שיהיו לה ילדים, היא מביאת הגאולה! היא חייבת ילדים....
ו. פיאגרו נשאר עדיין ממש עלום ואני ממש מסוקרנת מה הרקע שלו. לא ברור למה דווקא הוא נבחר להתחתן עם מביאת הגאולה, הנבואה דיברה על לינאר ולא על מי שיתחתן איתה. למה הזקן אברהם בחר דווקא בו? מה מיוחד בו? למה הוא ידע ויודע על הכל ולינאר תמיד מגלה הכל בדיעבד או כמעט בדיעבד? אני ממש רוצה שבספר הבא דברים יתבהרו לגבי פיאגרו.
@ג'ו מארץ' אשמח מאד לקבל את המייל של אביגיל למייל שלי
en4158233
והמשך הרגיל..
 
מעניין מה אתם חושבים על זה שהיה כתוב בספר שטרמסו בן 49, ויהים היה בן 12 40 שנה אחרי לכתו של הזקן קדם...
והשנה בסיפור היא 102 ללכתו, זה ואומר שזה לא מסתדר שטרמסו בן 49(כי הוא יהים) אלא הוא אמור להיות בן 74...
(זה כתוב בסוף הספר שלינאר מתחילה לחשוב על זה ואז היא מפסיקה....)
@sara - אם אני זוכרת נכון טורמסו היה נראה בן 49.
בסוף הספר ממש טורמסו אומר לזקן אברהם משהו על איך שהוא (הזקן אברהם) נראה זקן והוא (טורמסו) נראה צעיר בן 49..
אולי חלק מהקסם של המלח הקסום..
 
לדעתי כל ספר זה בעצם "גאולה" אחרת.. ולכן הספר הבא יהיה גאולת איילי המישורים או משהו כזה...
 
לגבי הכוח של אנשים המלח-
אביה של לינאר אמר להם שבשעת סכנה שיוציאו את האנשים ויעמידו אותם מולם.
יכול להיות שאם היתה מוציאה את אנשים המלח כשברחו מהחוביצים היה קורה עוד קסם.

לסיכום מכל השירשורים לגבי זהרורי המלח :
לזהרורי המלח, קסמים וכוחות מיוחדים שרובם עדיין לא ידועים.
המלך והפנתרה מודעים לכוח הזה ומשתמשים בהם באיזשהו דרך להחזיק כוח לעצמם.
 
אביה של לינאר אמר להם שבשעת סכנה שיוציאו את האנשים ויעמידו אותם מולם.
זה משהו שלא הבנתי
הוא אמר להניח בחלון אני חושבת

איך זה בדיוק שולח אותות לעזרה?
ואם אין אף אחד באזור?

איש המלח של מיגל נשאר בכוונה או כאיתות לעזרה?- לא ברור

מי בדיוק הביא את אנשי המלח?

טורמאסו היה נשוי ל3 נשים? רחלינה, אמא של אסתהיה והפנתרה
שנה שלמה היתה הפנתרה בכפר החימר כשהיא מלכה???
ואיך היא תמיד יודעת מתי לרדוף אחרי לינאר? בכל פינה.

לינאר קצת תמימה לדעתי- לא חושדת ביונים השחורות? לא בודקת למה הטירה מלאה קולות? לא חושדת שעבדו עליה עם בעלה?
מצד שני כולם יודעים מלא אגדות והיא לא, גם כשזה קשור אליה.

ואיך הפריאטור שלה כ"כ עוזר לה בלי שהיא אילפה אותו? ומה היה סופו?
מי יסביר לבנות העמים איך לצאת מהמיכמש בעזרת איש המלח והספר?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שלום,
החלטתי להכנס לשוק ההון, מתוך הבנה שזהו אפיק שיכול להניב רווחים גדולים בעזרת ה'.
כמובן שלהכנס לנושא כה רחב וגדול- עם אפס ידע (זה בגדול מה שיש לי...)- לא מומלץ.
אני מחפשת קורס מקיף ואיכותי שלאחריו אני אוכל לעוף קדימה עצמאית.
מחיפוש ברשת, נתקלתי במכללת דניאל דמארי,- שהוא, כך הבנתי מלמד את הנושא בצורה מעמיקה ויסודית.
אני לא אכתוב מחיר מדויק, אבל הם לוקחים בסביבות התשע אלף, ונותנים בתמורה מעטפת מאוד מושקעת, של כמעט 24/7 עם קבוצת ווצאפ צמודה שבה אפשר לשאול הכל ועונים ממש מהר, תיעוד ביומני מסחר- שהם עוברים עליו כל שבוע ומפדבקים אותי, בנוסף יש סקירה שבועית על כל מה שקורה בשוק מדניאל עצמו בה הוא מפרט על כל מה שכנראה הולך לקרות והמהלכים שהוא עצמו הולך לעשות.
וגם- פתיחת חשבון דמו- ולווי צמוד עליו, ורק אחרי שהם רואים שאני יודעת להתנהל איתו מעולה, הם עושים בדיקה ומשחררים אותי לפתיחת חשבון אמיתי.
וגם- הם מדגישים שהליווי שלהם הוא לכל החיים.
שאלתי היא-
שווה?
האם יש קורסים אחרים שנותנים מענה דומה בפחות מחיר?
זה מחיר הגיוני בשוק?

אשמח לכל מידע.
תודה רבה!!!
מיועד למשתמשי נטפרי.
אתם וודאי מכירים את שיטת הסינון שבנויה על מס' נקודות מוגבל בחודש, שבהם תוכלו להשתמש כדי לבקש פתיחה של אתרים /סרטונים, לפעמים קורה שנגמר לכם לפני סוף החודש ואבוי אתם מוכרחים לפתוח משהו דחוף!! ואין לכם ואז אנא אתם באים.
ולפעמים אתם מסיימים את החודש עם 14 נקודות מיותרות (שזה כשלעצמו סימן חיובי שאומר שממש הייתם עסוקים רק בדברים חשובים החודש... בדרך כלל). ולכן אני מציע שכאן ממש נבצע שיתוף נקודות שכל מי שרוצה לפתוח משהו בנטפרי יוכל לבקש כאן והציבור בטח ישמח לתרום מידי פעם ממלאי הנקודות המיותר שברשותו!! מי שמתנדב לפתוח מומלץ שישאיר הודעה על כך כדי שאחרים ידעו על כך ולא יבזבזו סתם את הנקודות שלהם.
נקודה חשובה: מבחינתי כל הרעיון כפוף להסכמה של נטפרי. אם הם חושבים שהם יפגעו מכך אני מסיר את 'ברכתי' למהלך.... לדעתי, עצם הפרסום כאן שווה להם ויביא להם את כל אלו שמשום מה - ואין לי מושג מדוע - לא השכילו לעבור לנטפרי.
אשמח לתגובות ושיפורים.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

אז אחרי שנבלעתי עמוק בתוך קרביה של מפלצת הזוהר הספרותית שהיא "רזי נאאר" ושרדתי כדי לספר. התיישבתי לכתוב את הגיגיי על היצירה הזו, כן - מדובר ביצירת אמנות של ממש.

עם מעט מאוד כללי כתיבה פורמליים, תוך ריקוד עוועים בין ז'אנר, חלום וחזיון נרקמה עלילה מתוחכמת, לא צפויה ועל אף כל הרוע שנשפך ממנה - מלאת רגש.

איך מסכמים מעל אלף עמודים? לא מסכמים.
אבל הנה כמה נקודות שצפו לי במהלך הקריאה -

בין הקוראים עלתה לא פעם השאלה, מהו הרקע לסיפור? זו פנטזיה, עם נגיעות אימה, המשלבת שפע של אלמנטים, מפלצות, רוחות, כוחות על, פורטלי מעבר, קסם ועוד.
אך אין לו תשתית היסטורית מוכרת, והוא גם אינו אלגוריה לפחות לא באופן ברור. (יהיו שיחלקו, אשמח להבין במה הוא אלגורי)
עם זאת, נראה כי העלילה מרפררת לעשרת השבטים האבודים, "הרי החושך" המוזכרים בה לא פעם, נהר המשליך אבנים (רמז לסמבטיון?)
זה יכול ליישב את המונח "בני אברהם" ואת הסימובליזם היהודי השזור לאורך הספר, נוגע ולא נוגע.

הכתיבה עצמה - מופתית, חושנית כמעט. שואבת לתוך תיאוריה הסבוכים את כל כולך, כמעט ניתן להרגיש על קצה הלשון את טעם הקפה, להצטמרר מהקור המקפיא של סופת האימים ולחוש את מקלה האכזרי של המשכילה בין האצבעות.

אגב, אכזרי - הספר רווי בתיאורי אלימות וסדיזם, בחדות וצבע שחוצה מעט את הגבולות המוכרים לנו בספרות החרדית. לא, לא כמו יונה ספיר.
האלימות מתוארת, נוטפת, ניגרת, ננעצת.

התפאורה של העלילה היא אפוקליפטית, אפלה לחלוטין. עונת חורף קודרת משתרעת לאורכה.
היא משתדלת להיות טראגית ככל האפשר, אבדן ואבל ניבטים מכל פינה עד כדי קושי אמיתי בקריאת קטעים מסוימים.
הרוע בספר הוא רוע מוחלט, ללא קונפליקט, סיפור הרקע של הנבל לא נועד כדי לעורר אמפתיה בקרב הקוראים ואין אף צדיק בסדום.

גיבורת הספר, למודת הסבל, מביאת הישועה, סמל התקווה - הלא היא לינאר, היא דמות שניתן להזדהות איתה, בעלת כוחות על - אך לא "כל יכולה" היא משלבת בתוכה חוסן גדול ורגש עז, הנסחט עד קצה גבול יכולת הצער שלה, ומעבר לו. ללא סתירה. התחושה היא שבאשר היא תלך במסעה המפותל - נלך עמה בנאמנות ובאהדה.

מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו - טורמסו הנוכחי, מבני אברהם - ילד, מעט סוציופת שגדל להיות התגלמות הרוע האנושי, אשר ביכולותו לשים קץ לסבלם של עמים שלמים - בוחר באכזריות חסרת תקנה. לבד מהפרעה אמיתית עמה נולד - סיפורו של יהים הקטן אינו משכנע במיוחד ביחס למבוגר שנהיה.

הדבר הבולט ביותר בספר, הוא המקוריות שלו. היכולת להפתיע אותנו מחדש עם טוויסטים חדים, עליות ומורדות בלתי צפויות ורכבת הרים רגשית ולעיתים גם פיזית ממש.

"גבירתי גברת גדולד, הואילי נא להמשיך לכתוב במרץ ובחמלתו הספר הבא יצא במהרה"
על החתום -
נאמני הזקן.
ארבע שנים של צפיה מאז הכרכים הקודמים, וכמות הפייק ניוז, ההוצאות להורג וההשערות לא ניתנות לספירה. כבר ממבט ראשון בספר, ניתן להבין שההשקעה והאורך מצדיקים את ההמתנה.
כמו תמיד, בביקורות מסוג זה אני מעט מתקשה לחלק לכותרות מסודרות ולנושאים, עימכם הסליחה...



כשיש ביד שתי ספרים, אפשר כבר להתחיל לדבר בפרספקטיבה של סדרה, ולבקר בהתאם. ע"פ הבניה של הספרים עד כה, אני מהמרת, ודי בטוחה בדעתי, שזה הולך לכיוון של טרילוגיה. ולפני שאתם מגלגלים עיניים ומגחכים על הטרנד, בואו נדבר רגע מה זאת טרילוגיה, ומה ההבדל בינה לבין סדרת ספרים. טרילוגיה בעיני היא שלושה ספרים, עם דגש על המספר שלוש. העלילה היא עלילה אחת, המחולקת לספרים עם סיום ביניים בכל ספר, עד הספר האחרון. הספר הראשון לרוב יהיה הכרות עם העולם בו הטרילוגיה מתקיימת, הצגת הקונפליקט המרכזי של העלילה, כשהספר יסגר בטוב, יחסית. הספר השני יהיה הספר הקשה ביותר, העלילה תעמיק עוד, הטוב והרע יתרחקו עוד יותר זה מזה, האופל יתגבר, והסיום – לרוב לא חיובי. הספר האחרון ימשיך את השני, עד לנקודת השיא ולהתרה. לעומת זאת, סדרה בעיניי, היא אוסף של ספרים הנמצאים תחת כותרת משותפת – גיבור זהה, קונספט זהה, זירה זהה ועוד. בשנים האחרונות תופעת הסדרות התפשטה בציבור החרדי בשיטת כל המרבה הרי זה משובח, ומחצית מהספרים הם 'חלק מסדרת המתח האגדית' או ש'עלילותיו של גיבורנו לא תמו וניפגש שוב בספר הבא'. בגלל כל זה, הופעה של טרילוגיה אמיתית, ועוד פנטזיה – היא מבורכת בעיניי, ואני מקווה שבעקבותיה התופעה תתפשט עוד ועוד.

הספר בנוי בצורה מדהימה. אם בספרים הקודמים היו תלונות על התמרחות, פה העלילה קצבית וכל משפט הוא תגלית חדשה והתקדמות בסיפור. הספר מתחיל בפרולוג מפחיד וקשה לקריאה, ואח"כ בערך מאתיים עמודים של התרחשויות שליליות. לאחר מכן יש אתנחתא קלה למשך כמה עשרות עמודים כיפיים ומגניבים, ואז כמעט עד סוף הספר האופל משתלט ולינאר חוטפת מכל כיוון אפשרי. ופתאום, ממש במאה עמודים האחרונים של הספר, סוף סוף משהו טוב קורה ללינאר, עד הסיום – שבו המצב בשלוש הממלכות קשה מאי פעם, אבל לינאר ופיאגרו באיזשהו ניצחון חלקי על המשטר. ואז, מגיע האפילוג. קטע פשוט יפיפה. ספרותית, כתיבתית, עלילתית. והדבר המדהים בעיני – זה שהסופרת סגרה מעגל עם האפילוג.
העלילה מדהימה ומפתיעה, מלאת הפתעות וטוויסטים. מתברר, כצפוי, שהסופרת ידעה מראש בדיוק מה הולך לקרות בספרים הבאים, ושתלה הרבה רמזים מקדימים ושאלות שנפתרות. בלי לתת מדי הרבה ספויילרים – אגדות רבות מתגלות כאמיתיות, חלומות מתגשמים ודמויות מהעבר מוארות באור חדש ומפחיד. קטע שאהבתי הוא הספר בתוך ספר – מלכות של שמש ירח ועשן כוכבים. מגניב!

כצפוי מסיפור דיסטופי, האופל שולט בכל. הנבלים – הם הסטראוטיפ המדויק. הרוע הוא אמיתי, ומאידיאל. זוכרים את הפריחה היפה ליד בקתת משפחה רז? את התיאורים על טעמם המדויק של הדוקאנים, צבע השקיעה והרעב הכבד? אז התיאורים נשארים, אבל המתוארים משתנים בחדות. בספר מתוארים לאורך, לרוחב ולעומק נופים אפלים, נבלים אכזריים, חיות מחרידות ועוד. האלימות קשה מאוד לקריאה, ולשואלים – קשה פי כמה מהספרים הקודמים. אם עד כה השיא היה ההוצאה להורג של ההורים של דיתה לעיניה, בספר הנוכחי זו רק מדרגה ראשונה. הוצאות להורג על ימין ועל שמאל, איומים, תאי כלא מחרידים, ואנשים שפשוט מחרידים לקריאה. החלק שהיה לי הכי קשה לקרוא – זה הקטעים על העם הראשלי, שהתיאורים עליו הם פשוט בחילה. באופן אישי – רעדתי פיזית במהלך הקריאה. למתלוננים על הספר הראשון – אל תקראו את השני, הוא לא יעשה לכם טוב.

מה שעוד מעמיקה מאוד בספר, היא הפנטזיה. בספרים הקודמים היא הוכנסה במינון קטן, ופה הסופרת הולכת על הקופה והפנטזיה היא פנטזיה על מלא. קצת היה קשה להחזיק ראש עם כל כך הרבה חיות, כלי נשק וטקסים, אבל זה שווה, כי התוצאה פשוט יפיפה. ברמת האליגוריה גם יש העמקה קלה, כשלינאר הופכת ממביאת גאולת הכפרים למביאת גאולת הממלכות, ומושגים כמו אחרית הימים נכנסים. אם כי, אני מחכה לראות איך הסיפור יסתיים, ואז לגבש את דעתי על האליגוריה שהסופרת הכניסה. יש לי הרהור מסוים, יכול להיות שהיא הכניסה את כל האליגוריה ו/או היהדות כדי להצדיק את הרוע של הראשלים? כי באופן רגיל, לא כותבים בציבורינו על נבלים עד כדי כך אכזריים, ברמת ההנאה מהרוע, וכשהיא בעצם אומרת – הם שונאים את בני אברהם סתם, מאותה סיבה שחמאס הרגו לנו 1300 איש לפני שנתיים, היא מצדיקה את עצמה. אבל אם היא הולכת על הקבלה חזקה, היא תצטרך גם לספק הסבר מיהי לינאר ועוד שאלות. כך או כך, מסקנת הביניים שלי על השאלה של איזה ז'אנר הסדרה – היא פנטזיה אפית עם מרכיבים אליגוריים. בזה, בסוגריים, היא לוקחת מיונה ספיר את התואר של הפנטזיה הראשונה במגזר...

נקודה משמעותית שהפריעה לי: אפיון הדמויות בסיסי מאוד מאוד, והגיבורים לא עוברים שינויים פנימיים משמעותיים. אם לפחות היא הייתה כותבת רק בטווח האפיון, ניחא. אבל לינאר נעה ונדה באירועים שדורשים ממנה מעבר, והתגובות שלה משתנות ולא עיקביות, מה שמוריד מאוד מהאמינות של הדמות. כשטורמסו מאיים עליה היא נכנעת בכזו קלות! הייתי מצפה ממנה ליותר. גם היחס המשתנה שלה לבנות העמים, וההחלטות הלא מספיק מנומקות. גם ההצטרפות של דיקלואר לפולארים בעייתית, כי נכון שבספר הראשון היא בנתה את הדמות שלו כאחד שמאמין בכח ובתנו לצה"ל לכסח, אבל חוץ מאופי יש לגיבור גם אישיות, והאישיות של דיקלואר עד כה הייתה יפה! היו לו מידות טובות, והוא באמת ובתמים אהב את לינאר. אני מסרבת להאמין לכך שהוא נתן לה פשוט למות, זה לא דיקלואר של הספר הראשון!
הערה נוספת, שקשורה גם לעלילה, היא שלינאר מפגינה טיפשות מסוימת, למה היא לא קוראת לניצוץ? גם אם הוא לא ענה לה בפעם הראשונה, הייתי מצפה שתנסה שוב ושוב, ולו רק מהרצון להיאחז במשהו. אגב, היו דברים רבים שניחשתי מראש, ופשוט חיכיתי שלינאר תקלוט אותם גם, לדוגמא ברגע שהיא נכנסה למצודת הזכוכית היה ברור לי שאנשי המלח יסייעו לה לצאת, ומי הם האחים באגדת האחים מראשל שיערתי עוד לפני הקריאה של הספר.

יש לסופרת קטע מסוים, שהיא פותחת נושאים ותעלומות בקול רעש גדול, ולבסוף כמעט ולא מתייחסת אליהם או שהם נדחים לספר הבא. עיר האסירים כמעט ולא הוזכרה, זה קו עלילה שנפתח בספר הקודם וחשבתי שימשיך בספר הנוכחי. גם הפרולוג מטיל האימה בעצם לא היה משמעותי בכלום לעלילה, מלבד ההרגשה המעצבנת כשהקוראים מחזיקים במידע שהגיבור לא מכיר, ופועל בצורה שגויה. והשיא – זה הפומפוזיות של "רזי ניהר, מביאת גאולת הכפרים". במציאות כמעט ואין חשיבות בספר הנוכחי לשם שלו, והוא לא באמת מניע את העלילה. אפרופו רזי ניהר, יש פה סתירה - באגדה על רזי ניהר נאמר שכשהסבתא העבירה את כח ראיית הצללים לנכדתה היא הפסיקה לראות אותם, אז למה בזמן שלינאר כבר קיבלה את הכח הוא לפתע מופיע אצל המשרתת ההיא? ובנוסף, איפה הוא היה קודם, למה היא לא ראתה צללים לפני שהיא חלתה באנטהילוקיוס?

מרגישה קטנונית לכתוב את זה, ולכן זה רק בסוף בסוף – היו כמה סצנות ואלמנטים שהזכירו לי ספרים אחרים, יתכן שזה נטו הרגשה שלי, אבל בכל אופן מניחה את זה. מעבר הכור – שרשרת שמסובבים בה משהו ואז עוברים... קשה לי להאמין שזה לא קשור למחולל זמן. כנ"ל המושג טוהר הדם שאין לי מושג למה הוא נכנס בכלל לספר, היה אפשר להתגזען וללמוד סולם דרגות גם בלי המילים האלו שאין להם באמת אחיזה במציאות, הרי אין שם מדרג של חצויי דם או מעמדות ביניים כתוצאה מנישואים בין אנשים ממעמד שונה. הייתי משנה את שלט הכניסה לראשל למשהו אחר, ובטח לא פעמיים טוהר. שינויי צורה, הפריאטור שהופך ליונה... חבל, היה אפשר בקלות לשנות אותם למשהו שלא מזכיר שום ספר.
בשלב מסוים בספר, עלה מול עיני חלום של מלך, על ציפור שחורה וציפור לבנה, וטיפת דם שנופלת על כוזר, וגם הסצנה של ההעלאה על המוקד הזכירה לי קטע שבו נער אחד אמור להתלות על העמוד הירוק במרכז אתיל, ולבסוף מגלה את אביו, ודיקלואר הוא הקבלה אמיתית לשאול - כמובן שכל אלו הן אסטואציות בלבד.
(ורק בסוגריים: החורף של שירי | החורף של דיתה😉)

כיף שקראתם עד פה,
ותודה לאביגיל גדולד על יצירת האומנות הזו.
מומלץ בחום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  0  פעמים
למעלה