התייעצות ילד בן 4 שאלה בחינוך, כיצד נכון לנהוג ?

[מבוזבזת]

לא הייתי לוקחת אחריות על כל הסטירות הקטנות שהולכות להתעופף בבתי ישראל..

שוב אני אגיד
שלא כדאי לאנשים לקחת עצות בנושאים רגישים מ'חכמתם' של ההמונים

 

[BIZZARC- עשירה]

למה לא? כמובן ברגישות בלי ליצור קנאה ותחרות בעניינים רגישים

למשל הוא מרעיש במיטה שר בקולי קולות ולא מצליחה להשתיק את הפזמומים שלו
אז אני משבחת את אחותו כל הכבוד ל.. אני רואה שאת שוכבת במיטה בשקט. יהיה לך המון כוח מחר.
והוא "גם לי כל הכבווווווד !!"
אז בא נראה שגם אתה שוכב בשקט.. יופי חמוד כל הכבוד גם לך! לילה טוב!

לא טוב?

אני לא חושבת שזה רע כשזה לא קבוע, אבל לאחרונה הבנתי שמומלץ להמעיט בזה כי זה יוצר הרגל לא בריא של התנהגות טובה בהשוואה למישהו אחר במיוחד אצל ילדים תחרותיים שכבר יש להם את התכונה הזו וההתניות הקטנות האלה מקבעות את ההרגל.

 

[מבוזבזת]

דווקא

למה לא? כמובן ברגישות בלי ליצור קנאה ותחרות בעניינים רגישים

למשל הוא מרעיש במיטה שר בקולי קולות ולא מצליחה להשתיק את הפזמומים שלו
אז אני משבחת את אחותו כל הכבוד ל.. אני רואה שאת שוכבת במיטה בשקט. יהיה לך המון כוח מחר.
והוא "גם לי כל הכבווווווד !!"
אז בא נראה שגם אתה שוכב בשקט.. יופי חמוד כל הכבוד גם לך! לילה טוב!

לא טוב?

דווקא אהבתי את הדוגמא
ואני אוסיף לאחר קריאת האשכול שאת נשמעת אמא טובה מסורה ומשקיעה שרוצה שיהיה טוב לילד שלה.
הגדול שלי גם בן 4, ובאמת הם נורא מתחברים לפרשה ומתלהבים
ואנחנו הרבה מאוד משחקים בקשר לזה
למשל שבוע שעבר בנינו מלגו מכת דם וצפרדע
ואנחנו גם עושים יצירות ואני מציירת להם מה שהם רוצים
(בדר"כ הוא מבקש אותיות או מהפרשה)
ונותנת לו לבטא את החוויות מהחיידר.
ויכול להיות שגם משעמם לו - שימי לב כשאת מספרת סיפור מדברת איתם וכדו' שיתאים לרמתו ולא רק לקטנה...
אני מספרת להם ספרים שמתאים לגילו והקטנה נהנית להקשיב למרות שלא מבינה
והגדול מרגיש מסופק כי זה מאתגר את המוח שלו

 

[BIZZARC- עשירה]

אז בא נראה שגם אתה שוכב בשקט.. יופי חמוד כל הכבוד גם לך! לילה טוב!

ואת נשמעת אמא מהממת

 

[המיינסטרימית]

אני לא חושבת שזה רע כשזה לא קבוע, אבל לאחרונה הבנתי שמומלץ להמעיט בזה כי זה יוצר הרגל לא בריא של התנהגות טובה בהשוואה למישהו אחר במיוחד אצל ילדים תחרותיים שכבר יש להם את התכונה הזו וההתניות הקטנות האלה מקבעות את ההרגל.

כן אני גם שמעתי

אני מאמינה שלכל אמא יש את החכמה לדעת ולזהות מה נכון באותו רגע
חינוך זה כ"כ לא מתכון יבש
כמובן שיש דברים שחלילה לעשות. בשום אופן.
יש כאן בתגובות כמה דוגמאות ..

לא סתם ניחנו בבינה יתירה

 

[GITARIST]

כבר נידון כאן
אבל סתם עצה שלי
אני מאיימת שאם היא ממשיכה לצרוח / להשתולל אז אני אצא מהבית
זה באמת מפחיד אותה להישאר לבד, בפועל עשיתי את זה אולי פעם או פעמים לפחות מדקה, בד"כ מספיק הקימה לכיוון.

אני חושבת שילד מבין מיזה שאמא לא יכולה ל"החזיק" את הרגשות שלו, כי אמא צריכה לצאת.

 

[אבקת אפיה]

למה לא? כמובן ברגישות בלי ליצור קנאה ותחרות בעניינים רגישים

למשל הוא מרעיש במיטה שר בקולי קולות ולא מצליחה להשתיק את הפזמומים שלו
אז אני משבחת את אחותו כל הכבוד ל.. אני רואה שאת שוכבת במיטה בשקט. יהיה לך המון כוח מחר.
והוא "גם לי כל הכבווווווד !!"
אז בא נראה שגם אתה שוכב בשקט.. יופי חמוד כל הכבוד גם לך! לילה טוב!

לא טוב?

בדרך כלל התנהגות כוחנית, כמו שאת מתארת
עם איומים על אמא והאחים, מניפולציות וכו'
מגיע מדימוי עצמי נמוך ותשוקה לנוכחות, ולכן כשאת משוה אותו לאחרים את מגבירה את המצוקה שלו והמצב רק יחריף
(שוב, זה מנסיון שלי עם הבת שלי, יכול להיות שלא מספיק הבנתי את הסיטואציה.)
בכל מקרה את נשמעת אמא מהממת עם הרבה רצון טוב. עלי והצליחי!

 

[יהודי - זה אני!]

למה לא? כמובן ברגישות בלי ליצור קנאה ותחרות בעניינים רגישים

למשל הוא מרעיש במיטה שר בקולי קולות ולא מצליחה להשתיק את הפזמומים שלו
אז אני משבחת את אחותו כל הכבוד ל.. אני רואה שאת שוכבת במיטה בשקט. יהיה לך המון כוח מחר.
והוא "גם לי כל הכבווווווד !!"
אז בא נראה שגם אתה שוכב בשקט.. יופי חמוד כל הכבוד גם לך! לילה טוב!

לא טוב?

אני קצת משנה,
אני אומרת
בואו נראה מי הכי אלופה ורצה למיטה ראשונה?
בוא נראה למי יהיה כוח לקום מחר ולהתלבש ללכת לגן?

ןלגבי עונש-
אני לרוב יתן עונש שהיא לא תהיה בו לבד,
לד:
היא לא התנהגה יפה במוצ"ש, העונש יהיה שהיא תשמע הבדלה מהמיטה, כמובן שאני ישבתי לידה והסברתי לה כמה חבל שאנחנו לא יכולות כרגע לראות את ההבדלה,

או עונש שהוא סיבה ותוצאה,
לא רצית להתקלח כשאני אמרתי, אז לא תתקלחי היום...

 

[עיצוב שנוסק גבוה]

בקורס של הרב ישראל טאומן יש מענה לשאלות מהסוג הזה !!
מיחוד מאוד [מניסיון] נותן מענה לכל השאלות בסגנון וגם לדברים יותר מסובכים
גיל ההתבגרות וכדו'

[ אגב נראה לי שהוא עושה רק לגברים ]

מיוחד מאוד לכל גיל ולכל מצב !

 

[מקצה הארץ-:)]

יש הרבה מה לומר על חלק מהתגובות כאן לשבח וגם פחות.
אך לענ"ד הכלל בזה כמו שכתבו למעלה שכל אמא (וכמובן גם אבא) יש להם את האינטואיציה והרגש הנכון להבין את הלך הרוח ומזג האויר של הילדים שלה, וא"א להקיש מילד אחד לרעהו.
אם בגלל המנטליות, סוג החינוך שההורים קבלו, והם משתדלים להעביר (או שדוקא לא), הסבלנות של ההורים ועוד.

והראיה הגדולה לזה כתבו בעלי החינוך - שעצם זה שהקב"ה בחר בנו (ההורים, ועדיין בוחר בנו יום יום שעה שעה) והפקיד בידינו את הנשמות הללו בדוקא. ולשכנה את הילדים האלה שלה. ולפלוני את הילדים שלו - לרבות כל היתרונות והחסרונות שיש בכל אחד ואחת.
זה מלמד שהוא מאמין בנו, ביכולות שלנו ההורים של הילד הזה והילדה הזו לגדל ולחנך אותם כפי מה שיד שכלנו מגעת וכפי שגזרה חכמתו יתברך עלינו.

כמובן שתמיד יש ללמוד ולהחכים עוד. ובמיוחד בדור הקשוח הזה.. (ממליץ על הרב פנחס ברייער מומחה ובעל מסרים קדושים מהמקורות בלבד בלי שיטות חינוך מארץ העמים)

זה בד"כ.

אבל, המציאות בשטח מאוד דינמית ומשתנה מילד לילד (גם בתוך המשפחה), ואפי' מיום ליום.
ויש משתנים רבים, התמודדויות, ואתגרים שהילדים מזמינים לנו חדשים לבקרים. כיום יש רחוב, סלנגים, חיקוי דמויות שונות גם אצל החברים בחיידר. (לאו דווקא דמויות מפורסמות, מספיק שילד בכיתה/בגן משחק אותה איזה עבדאי.. עם אוצר מילים בלתי נדלה. והילד/ה שלנו מחקה אותו כדי להידמות אליו, כדי להיות הגיבור והחזק..
לכן חשוב להיות עירניים וזהירים פי כמה וכמה מדורות עברו.
הרבה חיבוקים, אהבה והכלה.
ויחד עם זאת להיות אסרטיביים היכן שצריך, לעמוד על המילה שהוצאנו, על העקרונות שלנו, ולא לוותר ולא לזוז כמלוא הנימה ממה שאמרנו והצבנו.

כך הילד מפתח חוסן נפשי וביטחון עצמי עמוק ואמיתי. למרות שהוא בוכה מתבכיין ועושה עלינו פרצופים.

ולזכור שחינוך מתחיל מגיל 0

ועכשיו שאתם עדיין צעירים והשתילים הללו עדיין לחים רכים וניתנים לשינוי, זה הזמן לפעול ולעבוד ואי"ה גם להצליח.
כמ"ש דוד המע"ה "כחצים ביד גיבור כן בני הנעורים" כל עוד והחץ נמצא ביד הגיבור הוא יכול לשנות אותו לאיזה כיוון שירצה, אך כשכבר יצא מידו אין בידו אלא לחכות לתוצאות.

בהצלחה!

 

[מקצה הארץ-:)]

אוך מרתק לקרוא את זה במקביל לילדה שלי, בת ה4, שגם אותי מוציאה מהדעת...
וכמו שכתבת - גם אותי מתסכל מאוד שאנחנו בעצם בלופ של תסכולים, בקצת זמן שאנחנו ביחד היא כל הזמן מתפרצת - ננזפת - בוכה - נרגעת וחוזר חלילה...
אצלינו זה ים דמעות ועקשנות נוראית, וכן - גם איומים, בסגנון אני לא יהיה חברה שלך, לא יתן לך, או כל דבר כזה...
בדיקת גבולות נון-סטופ, סירוב לכל דבר שמבקשים ממנה, התנגדויות, הרבה "אבלים", הרבה תירוצים...
ויש לציין שהיא חכמה מאוד מאוד, ותופסת דקויות, ועם שפה עשירה מעל הממוצע.
והיא גם יודעת להסביר אחרי שנרגעת שהיא נעלבה/היה לה משעמם/היא מאוד רצתה...
הסברתי לה שיש לנו בבית אבא ואמא והם המחליטים, והיא ענתה - גם אני אמא בבית, אני אמא של הבובות! אני גם מחליטה...
וכמובן - משפט הדגל - "ה' מחליט עלי"...

חשבתי עד עכשיו שזה בגלל שאני לפני לידה, אולי עובר עליה משהו רגשי, וזה די הגיוני אבל עכשיו כשאני קוראת כאן, אני מבינה שאולי זה כן מאפיין של הגיל...

בהחלט יכול להיות שהמצב הזה מוסיף לה, במיוחד שהיא כ"כ חכמה ובטח היא מודעת לזה.

בד"כ אם עקש תתעקש אבל לא באגרסיביות.
לא לתת לה על מה שרוצה. "אמא מחליטה מתי כמה ולמי" שתצרח עד מחר. בסוף היא תבין.
את יכולה אחרי כמה רגעים לבוא אליה לחבק, לספר, אך לא להתחנחן ולרצות אותה!!
דוקא עם אלה צריך להיות יותר חזקים איתם, כי בסוף הם עולים על ההורים, וזה רק גודל ומתפתח עם השנים.
זה לא קל בכלל!!

ואגב, (כותב באופן כללי - לא לך דוקא)
שבבחרותי ראיתי שכתב בספר פלא יועץ וגם הבא"ח (כמדומני, בספר חוקי הנשים) כתב כן, שלא לתת לילדים יותר מדי צומי ויחס מועדף, לא להלביש אותם בשיא האופנה ולהשתחצן בזה, לא לספר יותר מדי על חכמתם ופיקחותם זה גורם לעה"ר וגאווה מיותרת אצלם. במיוחד שהם קולטים, זה עומד לנו לרועץ.
וזה בדוק!!

אפשר לפרט?

ח"ו פשוט לא הבנתי לגמרי..

בספר אוהל מרים/עניני חינוך כתב הגה"צ הרב פינקוס זצ"ל, צירפתי קובץ צילום.
מקווה שהתכוונת לזה, והרעיון הזה מופיע בעוד מקומות.

בהשראה לאשכול ההוא.. שנמחק..

כן לגמרי, וחבל!
לפחות היה עומד למען ישמעו ויראו.

אההה, מה יהיה עם זה
הוא אומר לי 'בבית שלנו מקשיבים בקול הילדים' מההההההההה?
כמובן שכשהוא אומר את זה אני אפילו לא מגיבה כי הוא אומר את זה רק בשביל שאני אתייחס

לא חייב להגיב.
ואפשר שתנסי לומר לו "בבית שלנו מקשיבים לקול הילדים" אני שומעת את הקול שלך את מה שאתה רוצה ואני אחליט אם זה באמת טוב לך וכדו'

כבר נידון כאן
אבל סתם עצה שלי
אני מאיימת שאם היא ממשיכה לצרוח / להשתולל אז אני אצא מהבית
זה באמת מפחיד אותה להישאר לבד, בפועל עשיתי את זה אולי פעם או פעמים לפחות מדקה, בד"כ מספיק הקימה לכיוון.

פחות כדאי. אם כי זה לא משולל לגמרי. (מכיר את זה מה..)
זה מראה לה שאת לא יכולה לשאת את העצבים ולא להתמודד איתה.
זה נורא קשה ומעצבן שהם צורחים (במיוחד שיש שכנים 'חברים מקשיבים' ) אבל את לא צריכה להתפוצץ מזה, שתצרח עד שתרגע, היא תבין שבזה היא לא קונה אותך ולא מפחידה אותך.
אפשר להכניס אותה לחדר שלה, כאן תבכי עד שתרגעי.

הייתי מציע לך לצאת בלי לאיים, כי אני מבין שזה עושה לך טוב ובצדק!
שה' ינחה אתכם בעיצה טובה, זה לא קל! לא קל בכלל!!

נראה לי הבן שלי קרא את האשכול פה
איזה דבש הוא היה היום!!
אפס הערות!
אני מתחילה להאמין בתדרים..

שמח לשמוע!
הרבה הצלחה.

 

[אבקת אפיה]

אוך מרתק לקרוא את זה במקביל לילדה שלי, בת ה4, שגם אותי מוציאה מהדעת...
וכמו שכתבת - גם אותי מתסכל מאוד שאנחנו בעצם בלופ של תסכולים, בקצת זמן שאנחנו ביחד היא כל הזמן מתפרצת - ננזפת - בוכה - נרגעת וחוזר חלילה...
אצלינו זה ים דמעות ועקשנות נוראית, וכן - גם איומים, בסגנון אני לא יהיה חברה שלך, לא יתן לך, או כל דבר כזה...
בדיקת גבולות נון-סטופ, סירוב לכל דבר שמבקשים ממנה, התנגדויות, הרבה "אבלים", הרבה תירוצים...
ויש לציין שהיא חכמה מאוד מאוד, ותופסת דקויות, ועם שפה עשירה מעל הממוצע.
והיא גם יודעת להסביר אחרי שנרגעת שהיא נעלבה/היה לה משעמם/היא מאוד רצתה...
הסברתי לה שיש לנו בבית אבא ואמא והם המחליטים, והיא ענתה - גם אני אמא בבית, אני אמא של הבובות! אני גם מחליטה...
וכמובן - משפט הדגל - "ה' מחליט עלי"...

חשבתי עד עכשיו שזה בגלל שאני לפני לידה, אולי עובר עליה משהו רגשי, וזה די הגיוני
אבל עכשיו כשאני קוראת כאן, אני מבינה שאולי זה כן מאפיין של הגיל...

וואו. קראתי בשקיקה- תיארת את הבת שלי אחד על אחד.
ואני רוצה להגיב לך, שנכון שאולי זה עניין של גיל, (ואולי לא- לפעמים עם הגיל זה משתדרג)
זה בהחלט גם עניין של אופי, עובדה שלא כולם כאלה ומתוך כל הבנות שלי היא היחידה שככה מתנהגת,
ממה שאני הבנתי ממטפלת רגשית שהתייעצתי איתה, זאת ילדה מאד רגישה, מאד מיוחדת, עם נפש אומנית שמרגישה וחווה כל רגש יותר מכולם ולכן היא בודקת ומפרשת כל פעולה שלי אם אני אוהבת אותה או לא, אם אני כועסת עכשיו וכו' למרות שאני סתם עייפה...
ממליצה לך לעשות עבודה עם עצמך לחשוב עליה רק טוב, לראות את הפוטנציאל האדיר שלה, היא עוד תגיע רחוק בעזרת ה' אין צורך להבהל...
הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא!

 

[אבקת אפיה]

בד"כ אם עקש תתעקש אבל לא באגרסיביות.
לא לתת לה על מה שרוצה. "אמא מחליטה מתי כמה ולמי" שתצרח עד מחר. בסוף היא תבין.
את יכולה אחרי כמה רגעים לבוא אליה לחבק, לספר, אך לא להתחנחן ולרצות אותה!!
דוקא עם אלה צריך להיות יותר חזקים איתם, כי בסוף הם עולים על ההורים, וזה רק גודל ומתפתח עם השנים.
זה לא קל בכלל!!

הסברתי לה שיש לנו בבית אבא ואמא והם המחליטים, והיא ענתה - גם אני אמא בבית, אני אמא של הבובות! אני גם מחליטה...
וכמובן - משפט הדגל - "ה' מחליט עלי"...

אחד הדברים שמאד עזרו לי, וממש פקחו את עיני-
למדתי לתת לה גבולות בצורה כזאת:
מה ששייך אליה, לדוגמא איזה בגד ללבוש, במה לשחק עכשיו, לשתות ואז לאכול ולא להיפך וכו'- נתתי לה כמה שיותר לקבל החלטות לבד
כללים ששיכים לבית, לדוגמא- לא אוכלים בחדרים, לא עולים לספה עם נעליים וכו'- על זה עמדתי והתעקשתי.
ככה גם נתתי לה עצמאות וכיבדתי את הדעה שלה, וגם נתתי לה את הגבולות הנכונים בתחומים האחרים

 

[seven up]

גם לי יש ילדה בת 4, שהיא קצת לוקחת רחוק את סיפורי פרשת השבוע ומספרת את האירועים על עצמה
את יודעת, יום אחד איש אחד שם אותי בבור / פעם אחת שתיתי דם וזה היה מגעיל ועוד ועוד...

האם זה הגיוני? ואיך אני אמורה להגיב לסיפורים כאלו?

 

[Nomi10]

"אמא חתופה..." (לא חצופה... כדי לא להתחצף)

היית אצלנו בבית?
המשפט שהיה פה קבוע, אבל אצלנו כבר מגיל שנתיים...
את מתארת התנהגות נורמלית וקלאסית של ילד בגיל הזה.
גם אני בהתחלה חטפתי טראומה מהמתבגר הצעיר (וכאמור התחלף אצלו בגיל שנתיים וחצי בערך! לא הבנו מה עובר עליו)
לאט לאט קולטת שזה נורמלי וצריך לקחת נשימה ולהתאים הילוך למצב הנוכחי.
ועוד נקודה שאמרו פה - ביטויים מסוימים או איומים מסוימים, הרבה פעמים בגיל הזה מגיעים מהגן / חיידר.
אם יש לך מה לעשות עם זה, ממליצה לבדוק. (נגיד אצלנו היה שיר מסוים שהגיע איתו וממש החרמנו אותו בבית, ב"ה לקח זמן אבל הצליח)

 

[המיינסטרימית]

גם לי יש ילדה בת 4, שהיא קצת לוקחת רחוק את סיפורי פרשת השבוע ומספרת את האירועים על עצמה
את יודעת, יום אחד איש אחד שם אותי בבור / פעם אחת שתיתי דם וזה היה מגעיל ועוד ועוד...

האם זה הגיוני? ואיך אני אמורה להגיב לסיפורים כאלו?

דמיון מפותח זה מבורך ומראה על אינטלגנציה
מה שאני עושה , זה זורמת עם הסיפור מתעניינת שואלת..
ואז בסוף אני אומרת בחיוך אבל זה רק בכאילו נכון??
לפעמים קשה להם לקבל את זה שזה רק דמיון.. אל תתעמתי איתה על זה.

 

[המיינסטרימית]

ממה שאני הבנתי ממטפלת רגשית שהתייעצתי איתה, זאת ילדה מאד רגישה, מאד מיוחדת, עם נפש אומנית שמרגישה וחווה כל רגש יותר מכולם ולכן היא בודקת ומפרשת כל פעולה שלי אם אני אוהבת אותה או לא, אם אני כועסת עכשיו וכו' למרות שאני סתם עייפה...

התחברתי ממש כי לפעמים אנחנו כהורים סוברים שהילד מתנהג בצורה מסויימת רק בשביל להשיג משהו או כי הוא ....
וברגע שמבינים באמת מאיפה זה נובע ,
שהילד באמת חווה את הרגש כ"כ חזק כי יש לו נפש מאד רגישה ומיוחדת אז כל ההתייחסות שלנו הרבה יותר סבלנית ומכילה.

 

[חצרון]

הוא אומר לי 'בבית שלנו מקשיבים בקול הילדים' מההההההההה?

יום אחד הבת שלי בת ה-3 אמרה לאחותה בת השנה, אבא ואמא ואני לא מסכימים לך...

 

[המיינסטרימית]

יום אחד הבת שלי בת ה-3 אמרה לאחותה בת השנה, אבא ואמא ואני לא מסכימים לך...

3 שותפים באדם..

 

[חןעיצובגרפי]

שלום,
הגדול שלי בן 4 ילד חכם מעל הממוצע ,
ילד עדין וכובש , חברותי ושמח. מביע רגשות ותקשורתי.
בחודשים האחרונים אני שמה לב שהוא משתנה בסגנון השיח,
השיח שלו נהיה אלים..
אני אציין שמדובר בילד מאד מאד מדומיין,
הוא מאד מושפע מסיפורי פרשת השבוע בחיידר,
אני רואה שהוא נוטה יותר לכעוס, יש יותר התפרצויות,
וזה גם לא נעים לאווירה בבית..
בשביל להשיג את מה שרוצה הוא הרבה מאיים על אחותו: "אני יזרוק אותך לבור ואת תהיי עם כל הנחשים" (כמו את יוסף..) ועוד שלל דוגמאות אקטואליות לאותו שבוע... ועכשיו עם עשרת המכות בכלל יש שפע....
או שאם מסרבים לבקשה שלו: אם לא תביאי לי אני ישבור.. אני ייקח לבד.. לא בא לי.. אמא חצופה.. אני לא יזמין אותך לחיידר שלי רק אֶת...

כל מה שניסיתי לא עובד!
הגישה שלי היא יותר מאופקת, אני לא מאבדת שליטה.. אני אומרת לאמא אסור להגיד X Y Z... תבקש סליחה מ...
במקרים מוגזמים להיכנס לחדר למחשבה ולהירגע

במקרים מסויימים אני שואלת אותו מה ירגיע אותך אולי חיבוק חזק? הוא אומר כן אבל אני לא הייתי שמח אז לא ביקשתי.. (חמוד..)

אני כבר לא יודעת מה נכון..
יש הרבה התעסקות סביב זה בבית
כך זה אצל כל הבתים בגיל הזה??

איזו אמא מקסימה את!
הלוואי עלי.
ממה שאת מתארת זה נשמע מאוד בתוך הגיל, במיוחד אצל ילד חכם, רגיש ומדומיין. בגיל 4 הדמיון והשפה כבר מאוד מפותחים, אבל הוויסות הרגשי עוד לא, אז כעס ותסכול יוצאים דרך מילים דרמטיות מהעולם שהוא מכיר (פרשות השבוע, עונשים וכו’), לא מתוך אלימות אמיתית. נשמע שאת עושה המון דברים נכונים - מציבה גבול, לא צועקת, מציעה חיבוק. לפעמים דווקא פחות שיח בזמן ההתפרצות ויותר משפט קצר וברור עוזר, וללמד אותו בהמשך מילים אחרות לכעס (““לא נעים לי” וכדו').
זה לא חריג, ובהרבה בתים זה נראה ככה בגיל הזה. זה שלב, ואת נשמעת אמא מאוד קשובה

סתם כדרך אגב, אולי... יש השפעה כזאת מהסביבה שלו בחיידר?